ספריית חב"ד ליובאוויטש

נא

[במדרש] חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, חותמך זה מלכות, ופתילך אלו הסנהדרין, ומטך זה מלך המשיח. ואפשר לומר על פי מ"ש רז"ל שהקב"ה קראו ליעקב אל, וכבר ידעת [ששם אל] הוא לשון יכולת, מפני שיעקב הוא בריח התיכון מראשית החכמה עד מדריגה התחתונה. וזהו אחור וקדם צרתני, שהוא ראשון במחשבה ואחרון למעשה כנזכר לעיל (במ"א). והוא ממשיך השפע מהחכמה שהוא י', שהוא עיוני. וזהו נקרא עי"ן יעקב, וזהו לשון טביעת עין, כי החכמה שהיא [י'] נטבעה ונתלבשה בתוך העין, ולכן נקרא עי"ן.

והנה אמרו בזוה"ק קב"ה לעילא מכל עלמין ובתוך כל עלמין וממלא כל עלמין ומסבב כל עלמין. והנה אפליגו בגמרא, חד אמר מן הצדדין נברא וחד אמר מאמצעיתא נברא. ונ"ל כי [נ"א: דקיימא לן] אלו ואלו דברי אלקים חיים כביכול, [ואפשר לומר דלא פליגי,] ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי הם מדברים מבריאת העולם וקיומו, עיקר האור א"ס המאיר מן הצדדין ומתוכו, כי מלא כל הארץ כבודו. ואלו ואלו דברי אלקים חיים המחיה כל העולמות, ר"ל שכל אחד מהמאן דאמרים מדברים מדברי אלקים חיים וקיום העולם. וכן אפשר לומר בכל הפלוגתות שקיימא לן אלו ואלו וכו', הוא פירושו כך, שכל אחד אמר לפי מדתו ומדריגתו שהוא חיות העולם וקיומו. [וכן] מ"ש רז"ל הלכה כפלוני, הוא לשון הליכות עולם וקיומו. וזהו שאמרו רז"ל אל תקרי הליכו"ת אלא הלכות.

והנה כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, וביארנו לעיל הרמז. ועוד נ"ל, שהכתוב ביאר הטעם וישב יעקב בארץ, וכי מה היה [לו] ליעקב לירד ממדריגתו העליונה מאוד ולישב בארץ, בארציות. לכך אמר מגורי אביו, ר"ל מגור"י לשון אסיפה וכניסה, כמו אוג"ר בקייץ. פי' כי כל כוונת הצדיק בעוה"ז לאגור ולאסוף הניצוצות הקדושים ולהכניסם ולהעלותם לעילא. וזהו מגורי אביו.

משל למלך שנאבד לו אבן טוב מתוך טבעתו. והנה עמדו בפני המלך בשעה ההוא הרבה מעבדיו ושריו הפרתמים והפחות והסגנים ואנשי מלחמתו עד אין מספר, עם כל זה לא רצה המלך לצוות להם שיחפשו אחרי האבן טוב, רק צוה לבנו חביבו שיחפוש וימצא האבידה ויחזירנה לאביו המלך. הגם שהיה המלך בטוח מכל א' משריו ועבדיו שכאשר ימצאנה יחזירנה לו בשלימות, אעפ"כ לא היה ברצונו שהם יחפשו, כי רצה לזכות את בנו חביבו, וכדי שיקרא המציאה על בנו [נ"א: שמו]. ולא עוד, אלא ש[גם] רימז לבנו [חביבו] בכמה רמזים מקום מציאתה. כי מתחילה היתה האבידה מדעת המלך וידע את מקומה, ועשה הכל רק למען לזכות את בנו חביבו, וכדי שיגיע גם להמלך מזה גודל שעשוע ותענוג והתפארות מבנו לאמר ראו כי שום [בן] אדם בעולם לא היה יכול לחפוש ולמצוא זולת בנו חביבו.

והנמשל מובן. כי תכלית בריאת העולמות היה כדי לברר הנצוצים ע"י אומה ישראלית, כמ"ש רז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית, שעל ידם יבוררו. והש"י מרמז להם בכמה רמזים שימצאו האבידה ויחזירו לבעלים, לאביהם שבשמים, ולא צוה כן למלאכים ושרפים ואופנים. והאבידה ההיא מדעת היתה, כמ"ש רז"ל בונה עולמות ומחריבן. וזהו מגור"י אביו.

ואפשר לומר שלזה רמז גם אומרו בארץ כנען, ר"ל העוה"ז נקרא ארץ כנען, ר"ל ארץ סוחרים. כי הנשמה נשתלחה בעוה"ז לקנות לה סחורה, וקנינה דווקא בעוה"ז [נ"א: בארץ הזאת] כי מי שטרח בערב שבת וכו'.

ונחזור אל הענין. כי הנה אמרו בזוהר חותמך ופתילך ומטך הם צדיק ותרין סמכי קשוט. כי מדת הצדיק הוא ההתקשרות. כמו חותם המקשר ב' דברים כאחד שלא יתפרדו זה מזה, כן מדת הצדיק המקשר העולמות ומוריד השפע מראשית החכמה עד דרגא תתאה. וזהו הצדיק מושל יראת אלקים, שהוא המשפיע למדריגה תתאה, וכביכול גדול הממליך וכו'כג. וזהו היתה כוונת תמ"ר, ומדריגה הנזכרת נקרא תמ"ר. ופתילך, שהוא הטלית, הוא אור מקיף כידוע. ומטך, כמ"ש ומטה עוזך ישלח ה' מציון. פי' כמ"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, ואמרו רז"ל שהיו עולים ביעקב ויורדים ביעקב, עולים למעלה ורואים אותו, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד, ויורדים למטה ורואים צורת יעקב התחתון, ר"ל שראו השפע שנשפע ע"י הצדיק מעילא לתתא, שהוא ע"י בהירת אור צורת [הצדיק] העליון שהוא דמות [צורת] צדיק התחתון. וזהו מציו"ן, שהוא צורה העליונה הנקראת ציו"ן וסימן לצורת הצדיק התחתון. הגם שבאמת הוא להיפך, שעיקר הצדיק היא העליון והתחתון נקרא רק ציון, אבל מפני שהכתוב מדבר עם הצדיק התחתון מכנה הכתוב אותו לעיקר, והעליון מכנה אותו לציון, מפני כי [הוא] הצדיק מושל ביראת אלקים. ומטה הוא לשון הטיה והרכנה והורדת אור השפע שהוא עוזו של הצדיק, ישלח ה' מציון [נ"א: מציונו] של מעלה, שהוא צורת הצדיק דלעילא כנזכר. ועוד אמרו כד רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא וכו'. גם אמרו אהבה דוחקת את הבשר. (חסר [תשלום הדרוש].)


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לד, ב (סי' רסח).

חותמך ופתילך גו' – וישב לח, יח. חותמך זה כו' – בר"ר פה, ט. שהקב"ה קראו כו' – מגילה יח, א. ששם אל . . לשון יכולת – זח"ג רטו, ב. ושם קלד, א. שיעקב הוא בריח כו' – זח"א א סע"ב. זח"ב קעה רע"ב. מראשית החכמה כו' – ראה זח"א רנה סע"ב. תקו"ז ת"ע קכג סע"א. אחור וקדם גו' – תהלים קלט, ה. ראשון במחשבה ואחרון למעשה – זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א. כנזכר לעיל במ"א – לעיל סוף סי' מד. מהחכמה שהוא י' – זח"ג י, ב. עי"ן יעקב – ברכה לג, כח. לשון טביעת עין – ראה שבת קיד, א. החכמה . . נקרא עי"ן – ע"ח ש"ח פ"א. ראה זח"א כו, ב. זח"ג כ רע"א. קב"ה לעילא כו' – זח"ג רכה, א. אפליגו בגמרא כו' – יומא נד, ב. אלו ואלו דא"ח – עירובין יג, ב. מלא כל גו' – ישעיה ו, ג. שכ"א אמר לפי מדתו ומדרגתו – ראה זח"ג רמה, א. הליכות עולם – חבקוק ג, ו. אל תקרי הליכו"ת כו' – מגילה כח סע"ב. וישב יעקב גו' – וישב לז, א. וביארנו לעיל הרמז – לעיל סי' מח. אוג"ר בקייץ – משלי י, ה. בשביל ישראל כו' – אותיות דר"ע אות ב'. ויק"ר לו, ד. בונה עולמות כו' – בר"ר ג, ז. ארץ כנען ר"ל ארץ סוחרים – ע"פ הושע יב, ח. מי שטרח בע"ש כו' – ע"ז ג, א. אמרו בזוהר חותמך כו' – זח"ג עב, א. מדת הצדיק הוא ההתקשרות – ראה זח"א לא סע"א. ושם פט, א. ומוריד השפע כו' – ראה זח"א קצד רע"א. זח"ג יא, ב. הצדיק מושל גו' – ש"ב כג, ג. גדול הממליך כו' – ספרי קרח, פי' קיט. ומדריגה הנז' נקרא תמ"ר – פרדס רמונים שכ"ג פכ"ב ערך תמר. ע"ח שי"ח פ"ה. ופתילך שהוא הטלית – ראה בר"ר פה, ט ומ"כ שם. פס"ז עה"פ. הטלית היא אור מקיף – פע"ח שער הציצית פ' א-ג. ומטך כמ"ש כו' – בר"ר פה, ט. ומטה עוזך גו' – תהלים קי, ב. והנה מלאכי גו' – ויצא כח, יב. שהיו עולים ביעקב כו' – בר"ר סח, יב. ראה תיב"ע עה"פ. צורתו חקוקה בכסה"כ – תיב"ע ויצא כח, יב. תקו"ז תכ"ב סה, ב. ויורדים למטה ורואים כו' – תיב"ע (ומדרש אגדה) שם. כד רחימתין כו' – סנהדרין ז, א. אהבה דוחקת כו' – ב"מ פד, א.

-----  שולי הגליון  -----

כג) בלקו"י "וכביכול . . . וכו'" בסוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

מהחכמה שהוא י' שהוא עיוני – ראה בהערות לסי' כב.

משל למלך כו' והנמשל . . שנקראו ראשית – כל זה כלשונו וכתבו בכש"ט סי' קצד ד"ה והמשל.

תכלית בריה"ע כו' – ראה סי' צז ד"ה וז"ש. קעו ד"ה כי הנה. רעז-א ד"ה והוא למשל.