ספריית חב"ד ליובאוויטש

נד

והיה האוכל לפקדון לארץ וגו'. כי הנה ז' שני שבע וז' שני רעב שהיה במצרים הם בסוד נחלה מבוהלת בראשונה, בסוד וימלוך וימת. דאם לא כן מן הראוי שיהיה ז' שני הרעב בראשונה, בסוד חשכה קודמת לאורה, אך היו בסוד ז' מלכים דמיתו [הנ"ל], שהגדלות בא בתחלה, ועי"ז באו לידי מיתה, כל אחד אמר אני אמלוך. והנה מדת מלכות מקבלת ממדריגת תחתונים. כי האדם שממנים אותו למלך הוא כמו שאר [בני] אדם, רק רצון העבדים היה למנותו למלך. ולהיותה מדריגה תחתונה מאד, כזו שצריכה לקבל מעבדים, על כן רגליה יורדות מות.

ומזה תוכחה מגולה למי שמתנשא באיזה מדה על שאר אנשים לאמר שהוא חכם יותר מהם, או שהוא ירא יותר מהם, [אז יראה] שזהו באמת עצמות המחשבה אני אמלוך, שהוא מקבל תענוג ממדריגה תחתונה ממנו, והוא מן השבירה. ר"ל, שסובר שממשיך עצמו בזה למדריגה עליונה, ובאמת הוא ממשיך עצמו [בזה] למדריגה תחתונה, ואין זה שלימות, כי כל אדם צריך להמשיך עצמו למדריגה עליונה [ממה] שהוא עומד עתה. וזהו הוי זנב לאריות וכו' וד"ל.

ובאמת אין שום מציאות בעולם שלא יהיה [תחלה] במחשבה קדומה, וגם הגדלות היה במחשבה הנזכר. ועל כן אמרו רז"ל בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה. כי זה המציאות יורדת להיות בעולם לפי שהיה במחשבה הנזכר. אך מאן דאית ביה צריך להעלותה אל שורשה שהיא המחשבה הנזכר שהיה בה ב' מחשבות, אחד אנא אמלוך והב' אין מלך בלא עם. והנה מחשבת אנא אמלוך במחשבה קדומה זהו תכלית הענוה, כמ"ש (רבינו) [רבותינו] ז"ל בכל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו', [כי המלוכה להש"י הוא הקטנה גדולה] כמ"ש [במ"א].

ואיתא בזוהר יעקב ידע שיהיו בניו בגלות מצרים. וזהו וירא יעקב כי יש שבר במצרים, כלומר שיש ניצוצי הקדושה במצרים שנפלו בשבירה, וזהו כי יש שבר, וצריך להעלותם על ידי גלות. וזהו (שכתוב) [שאמר יוסף] כי למחיה שלחני, ר"ל להחיות ניצוצות [הקדושות] אלו [במצרים]. וזהו וילקט יוסף את כל הכסף. וזהו מ"ש רז"ל בשביל שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם [אבינו] ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, על כן הביא רעב בכל הארץ כדי להביא רכוש גדול למצרים. הכוונה בזה, ניצוצי הקדושה שהיו [נ"א: המפוזרים] בכל הארצות הביאם הש"י למצרים כדי שיעלום בני ישראל ממצרים.

ופקדון לשון יחוד, כמו לפקוד את אשתו, וזהו והיה האוכל לפקדון לארץ, דהיינו יחוד, לארץ, דהיינו מדריגה תחתונה נקרא ארץ ומתייחדת למדריגה עליונה ע"י העלאת הניצוצות מן השבירה, דהיינו העלאת מיין נוקבין, וד"ל.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קב. (יא). אוה"א מח, ב.

והיה האוכל גו' – מקץ מא, לו. נחלה מבוהלת בראשונה – משלי כ, כא. וימלוך . . וימת – וישלח לו, לב-לג. חשיכה קודמת לאורה – שבת עז, ב. רגליה יורדות גו' – משלי ה, ה. הוי זנב לאריות וכו' – אבות פ"ד מט"ו. בשמתא מאן כו' – סוטה ה סע"א. אין מלך בלא עם – רבינו בחיי וישב לח, ל. עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. ראה פדר"א פ"ג. זח"ג רעא, ב. תקו"ז תכ"א ס רע"ב. בכל מקום שאתה מוצא כו' – מגילה לא, א. בזוהר יעקב ידע כו' – זח"ב קצח רע"ב. וירא יעקב גו' – מקץ מב, א. כי למחיה גו' – ויגש מה, ה. וילקט יוסף גו' – ויגש מז, יד. בשביל שהבטיח הקב"ה כו' – זח"א קצו סע"א. ואחרי כן יצאו גו' – לך לך טו, יד. הכונה בזה ניצוצי הקדושה – אוה"ח לזח"א קצו סע"א. לפקוד את אשתו – יבמות סב, ב. מדרגה תחתונה נק' ארץ – ראה זו"ח בראשית ד רע"א. שם רות עה, ג.

-----  הערות וציונים  -----

בסוד ז' מלכים דמיתו כו' – ראה סי' מז.

עצמות המחשבה אני אמלוך כו' – עיין סי' נז.

המלוכה להשי"ת הוא הקטנה גדולה – ראה סי' קפג.

כי יש שבר במצרים כלומר כו' – ראה זח"א קצו סע"א ואוה"ח שם. פע"ח שער ק"ש פ"ג. פירוש אוה"ח לשמות ג, ז.