ספריית חב"ד ליובאוויטש

נה

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. פי' כי ההתקשרות (הוא) [נקרא] יוסף, ויוסף הוא נמנה בין אחיו, בין י"ב שבטים, והם י"ב גבולי אלכסון, י"ב מזלות. אך בלא יוסף הם י"א, כי יוסף הוא הנקודה המקבלת חיות ומחיה לכל החיות.

וידוע מ"ש בגמרא הקדוש ברוך הוא נדמה להם פעם כזקן ופעם נאמר נדמה להם כבחור. והענין כי העשיר אינו מרחם על העני כי אם ע"י שמצייר בעצמו מדריגת העני ויורד לסוף מדריגתו. וידוע שהקדוש ברוך הוא למעלה מן הזמן, וישראל כשהם טובים הם ג"כ למעלה מן הזמן. ואם ח"ו הם למטה מן הזמן, מצייר הקדוש ברוך הוא במחשבה הבנים שהם למטה מן הזמן. ואם כן, איך הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מן הזמן, מרחם עלינו שהוא למטה מן הזמן. אך לפי משל הנזכר יובן. כי הקדוש ברוך הוא במחשבתוכה הבנים אשר הם למטה מן הזמן, ויורד לסוף מדריגתם, ולזה נדמה להם כזקן. וז"ס י"ג תקוני דיקנא.

וזהו סריס אין לו זקן. וזהו שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן, כי סריס אין לו זקן, וכאשר הוא בחתימת זקן וזהוכו חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם. כי מרחם הוא אם יורד לסוף מדריגתם, והוא בחי' צמצום, וזהו אלה"נו. אבל חנון הוא מתנת חנם, בלא ירידת מדריגה זו, הוא השם היפך הצמצום.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א כז, א. כתבי קודש כט, ד.

ויכר יוסף גו' – מקץ מב, ח. מלמד שיצא כו' – תיב"ע עה"פ. יבמות פח סע"א. ההתקשרות הוא יוסף – (ספי' יסוד) ראה זח"א לא סע"א. ושם פט, א. י"ב שבטים . . גבולי אלכסון . . מזלות – ס"י פ"ה מ"א ומ"ה ובמפרשים שם. ספר הבהיר סי' צד-צה. הקב"ה נדמה להם כו' – מכדרשב"י בשלח טו, ג. פס"ר כא. ראה מכ' דר"י בשלח שם ויתרו כ, ב. י"ג ת"ד – זח"ב קעז רע"א. זח"ג קלא רע"א. סריס אין לו זקן – יבמות פ, ב. חנון ה' גו' – תהלים קטז, ה. חנון הוא מתנת חנם – פרש"י ואתחנן ג, כג ע"פ ספרי שם פי' כו.

-----  שולי הגליון  -----

כה) נראה שחסר כאן וצ"ל: מצייר במחשבתו.

כו) אולי צ"ל "זהו".

-----  הערות וציונים  -----

להעיר מסי' רנה ד"ה והנה נמשיל. ועיין קדושת לוי פ' כי תשא ד"ה ויעבור: הנה אמר אדוני מורי ורבי מו"ה דוב בער כי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן א' הם עם הי"ג מדות אלו, ומדת ק"ו הוא מדת אל, מדת רחום הוא ג"ש כי הכלל כאשר העשיר מרחם על העני אז צריך העשיר להשוות עצמו ולדבק עצמו בצער העני ובדחקות העני כדי לרחם על העני ע"י זה שמשוה עצמו לעני ובזה הוא רחמנות מן העשיר על העני, ונמצא אז העשיר והעני הוא בשוה, וכן הוא כביכול אצל הבורא ית' כנאמר עמו אנכי בצרה וזהו רחום גזירה שוה כנ"ל.

וישראל כו' ג"כ למעלה מן הזמן – להעיר משבת קנו סע"א.