שבחי ירושלים כו'

תטו

בס"ד.

שבחי ירושלים את הוי' הללי אלקיך ציון, הנה נאמר בירושלים הוי' ובציון נא' אלקי', וצ"ל הלא ציון גבוה מירושלים שציון הוא פנימיות ירושלים והי' צ"ל שגבי ציון יאמר הוי' וגבי ירושלים אלקי'. ויובן בהקדם הפסוק כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים ומהו ההפרש בין דבר הוי' לתורה, שלכאו' התורה היא בחי' דבר הוי' וכמ"ש וידבר אלקי' כו' אנכי שעשה"ד הם בחי' דבר הוי' שדיבר בהר

תטז

סיני, וכנודע ממארז"ל דבר ה' זו הלכה. אך הענין הוא דפי' דבר הוי' הוא כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, והוא מה שבעשרה מאמרות נברא העולם, שהוא מה שנתהוו כל העולמות מבחי' ע"מ המהוי' ומחיים כל הנבראים.

והענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כי בחי' אוא"ס עצמותו ומהותו אינו שייך לתארו בשם גדול כלל, כי אפי' ל' א"ס אינו שייך לומר על בחי' עצמותו ית' שלשון א"ס משמע שאין לו סוף אבל יש לו תחלה, ובאמת כשם שאין לו סוף כך אין לו תחלה, כ"א על בחי' אוא"ס שייך לומר לשון אין סוף שהפי' שאין סוף להתפשטותו אבל יש תחלה להתפשטותו, וכמו האור הנמשכת מן המאור שהמאור הוא מקור האור המתפשט ממנו, וכמו"כ בחי' אוא"ס המקור שלו הוא בחי' עצמותו ית' ונמשך ונתפשט עד אין סוף. אמנם הנה כ"ז יש לתאר בבחי' האור המתפשט, אבל לא בבחי' עצמותו ומהותו ית' שאינו מושג כלל, ומאחר שאינו מושג האיך אנו יכולים לתארו לומר עליו כי הוא זה מאחר שאינו מושג כלל כו'. ועפ"ז יובן מה שאמרו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כי מחמת בחי' עיר אלקינו נוכל להכיר בחי' אוא"ס המהווה כל כו' והוא בחי' הוי' שבעיר אלקינו כו'. וביאור ענין בחי' עיר אלקינו יובן כי הנה העיר נעשית מקיבוץ הרבה בתים יחד, והבית נעשה מאבנים שמכמה אבנים יחד נעשה הבית, ובהקבץ הרבה בתים נעשה עיר, וכך יובן ענין עיר אלקינו שקאי על כלליות עולם הדיבור, כי איתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים, פי' שני אותיות בונות שני תיבות, כמו שני אותיות אב עד"מ יש בצירוף שני אותיות אלו שני תיבות היינו תיבת אב ותיבת בא, ושלשה אבנים היינו שלשה אותיות יוכל להיות מצירופן ששה תיבות, ומארבעה אותיות יוכל להיות ך"ד תיבות, ומה' אותיות יוכל להיות מצירופן ק"ך תיבות.

והנה מאותיות אלו נתהוו כל פרטי הנבראים, אשר ע"ז נאמר מה רבו מעשיך ה' וכתיב מה גדלו מעשיך הוי', וצ"ל שינוי הלשונות מה רבו ומה גדלו, אך הענין הוא דפי' מה רבו קאי על ריבוי הנבראים שנבראו, כי הגם כי בד"כ הם ד' בחי' דצח"מ מ"מ בכל מין ומין יש ריבוי רבבות מינים ממינים שונים, כמו במין

תיז

הדומם יש כמה וכמה אבנים כמו מאבנים פשוטות עד אבנים טובות, והרי בחושן האפוד הי' י"ב אבנים אודם פטדה וברקת כו', ועד"ז במין הצומח יש כמה מינים אילנות ודשאים ופרחים ותבואה, ובכל מין ממינים אלו יש כמה בחי', כמו אילנות שיש כמה אילנות שיש שצומח עליהם מין פירות אלו ויש מין צומח פרי אחר עלי', וגם מהאילנות שאינו צומח עליהם פרי יש כמה וכמה אילנות מינים ממינים שונים, ועד"ז בתבואה ועד"ז בפרחים ובדשאים שכל דשא מובדל מחבירו הן בתוארו והן בפעולתו, ונמצא כי במין הצומח יש כמה וכמה מינים, ועד"ז בחי יש בהמות וחיות ועופות ודגים ושקצים ורמשים ובכל מין יש כמה וכמה, כמו במין הבהמה יש שור וכשב ועז, ועד"ז בכל הבחי' יש כמה בחי' שבין כולם יש ריבוי מינים ממינים שונים, וכמארז"ל בחולין דס"ג ע"ב תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות טמאין יש וכולם מין איה, תני אבימי ברי' דר"א ז' מאות מיני דגים הן וח' מאות מיני חגבים ולעופות אין מספר, עופות ך"ד הוי, אלא ולעופות טהורים אין מספר, ונמצא כי יש ריבוי נבראים כו'.

קיצור. הלא ציון גבוה מירושלים ולמה נא' בציון אלקיך ובירושלים הוי', יובן בהפרש בין תורה לדבר הוי', דבר הוי' הוא ע"מ שבהם נברא העולם, גדול הוי' בעיר אלקינו, פי' עיר אלקינו עולם הדבור שתי אבנים כו', ואימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, כי לגדולתו העצמי' אין חקר, ומאחר שאינו מושג האיך שייך לתארו, וגם א"ס אינו שייך כ"א על התפשטותו, ופי' גדול שבעיר אלקינו כי כתי' מה רבו מעשיך ריבוי התהוות הנבראים שבפרטי דצח"מ בדומם כמה אבנים, ובצומח דשאים אילנות ופרחים ותבואות, ובחי יש ג"כ כמה מינים, בהמות חיות ועופות דגים חגבים שקצים ורמשים, ובכל מין ומין יש כמה מינים ממינים שונים כמארז"ל ז' מאות מיני דגים וח' מאות מיני חגבים, ועופות טהורי' אין מספר.

ב) והנה בד"פ במין א' יש ג"כ כמה מדרגות, כמו עד"מ שארז"ל כד קרא תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, שלכאורה צ"ל מהו שייך ברכת הנותן לשכוי בינה לקריאת התרנגול, אך הענין הוא דאיתא בזהר שלמעלה הוא מלאך גבריאל והיינו בעולם הבריאה, ועוד למעלה יותר הם ה"ג דאימא שפותחים רחם הנוק' לעשותה כלי, ולפ"ז יובן שכמה מיני רבבות מדרגות צ"ל עד שיתהווה ממלאך גבריאל התרנגול הגשמי שצ"ל רבבות מדרגות עד אין שיעור, ואעפ"כ זהו בריאה יש מאין כי כדי שיתהוה הגשמיות מן הרוחניות זהו בריאה יש מאין כי מרוחניות יכול להיות השתלשלות עד אין שיעור וכולם יהי' רוחניות רק שיהי' חילוקי מדרגות, אבל מ"מ הנה הם רוחניות, אבל שיהי' התהוות הגשמיות זהו בריאה יש מאין, אבל מ"מ צ"ל כמה רבבות מדרגות עד שיהי' ממלאך גבריאל עד"מ התהוות התרנגול הגשמי, וכולם הם מין א' ממיני החי. ועד"ז בכל נברא יש דוגמתו

תיח

ברוחניות המחי' ומהוה אותו וכמארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל וכמארז"ל נשאו דשאים ק"ו בעצמם, והלא הדשאים הם מין צומח ואיך ידברו ק"ו, אלא הכוונה הוא על שר שלהם למעלה כו', ועד"ז בכל מין ומין מפרטי הנבראים יש להם שורש מיוחד למעלה. ועכ"ז נק' בריאה יש מאין לפי כי התהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, והרי עכ"פ יש לכל דבר שורש ומקור למעלה, ואפי' בדומם יש ג"כ חילוקי מדרגות בשרשם שכל אבן יש לו כח מיוחד למעלה, שלכן על י"ב אבני החשן הי' נחקק על אודם ראובן, ושמעון על פטדה, והיינו להיות כי האודם מקבל מבחי' ומדרגת החסד, ופטדה מקבל מבחי' הגבורות כו', ונמצא כי לכל מין אבן יש שורש ומקור אחר כו', וא"כ כמה השתלשלות וירידת המדרגות צ"ל עד שיתהוה מן דבר הרוחניות התהוות הדבר הגשמי כו', והרי כל מין הוא רק מין אחד, ועכ"ז לכל מין צ"ל ריבוי השתלשלות.

ונמצא מובן ענין מה שאמר דהע"ה מה רבו מעשיך ה' שהוא בחי' ריבוי נבראים עד אין שיעור מה שנתהוה בפרטי דצח"מ, ובכל אחד ואחד בפרט יש ריבוי רבבות מדרגות עד אין שיעור כנ"ל. ומה גדלו קאי על נבראים הגדולים כמו מלאכים וכדומה, וכמארז"ל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה, ואמרו רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולם, שהם נבראי' גדולים מאד, הן מצד מעלתם שהרי יש מלאכים שמתחלת ברה"ע עד עתה אומרים פעם הג' קדוש, והרי כל המלאכים עומדים ביראה ואומרים קדוש כו' באהבה עזה, והן מצד גודלם אשר ע"ז אמר דוד עליהם מה גדלו מעשיך ה', ששיבח מאד את גודל גדלם, וע"י שבח הנבראים יובן מעלת גודל בחי' המהוה אותם מאין ליש להמציא את נבראים אלו.

וזהו גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, פי' הגם כי אלקותו ית' עצמותו ומהותו אינו מושג אשר מצד זה אין אנו יכולים לתארו בשם גדול מאחר שאינו מושג כנ"ל והאיך אנו יכולים לתארו כו', אמנם מצד פעולותיו אנו יכולים להשיגו, והיינו מצד שאנו רואים ריבוי התהוות הנבראים פרטים שנתהוו וגודל הנבראים שנבראו, מצד זה נוכל להשיג גודל הבחי' המהוום כו' עד שנוכל לומר גדול הוי' בעיר אלקינו שמחמת בחי' עיר אלקינו נוכל להשיג בחי' גדול הוי' שבעיר אלקינו. ומה שנק' בשם עיר היינו כנ"ל שכמו העיר היא מקיבוץ הרבה בתים, והבית הוא מאבנים הרבה, וכך כלליות עולם הדיבור נק' בשם עיר אלקינו להיות כי שתי אבנים בונות שתי בתים. ונק' בשם אבנים להיות כמו האבנים הם בחי' דומם כמו"כ האותיות הם בחי' אחרונה הוא הכח היותר אחרון ואור המאיר בו הוא כח מעט מזעיר, והגם כי העשי' הוא כח היותר אחרון גם מבחי' הדבור, מ"מ כח המעשה יש בו יותר מכח העושה הדבר מכמו שיש כח האדם המדבר בהדיבור, אשר מצד זה נק' בשם דומם

תיט

שכמו הדומם הוא בחי' היותר אחרונה בד' בחי' דצח"מ, כמו"כ בחי' הדבור אשר ממנו נתהוו כל העולמות הוא בחי' הארה היותר אחרונה, וכמו שבדומם לא יש בחי' הצמיחה כמו"כ באותיות הגם כי יש אתוון רברבין ואתוון זעירין ואתוון בינונים, מ"מ לא נמצא בהם הצמיחה כ"א אתוון רברבין הם גדולי' לכתחלה, ואתוון זעירין לא יגדילו כו', ולכן נק' בשם דומם. ומ"מ מבחי' עיר אלקינו זה נוכל להשיג גודל הוי' שבעיר אלקינו, וע' בד"ה מי כמוכה באלים הוי' בשם בעל העקרים מאמר ב' פך"ג ע"פ מי כמוכה באלים הוי' שנא' ב"פ מי כמוכה, א' מצד עצמותו, הב' שנוכל לתארו מצד פעולותיו, ועל בחי' הא' נא' נורא תהלות, והשנית נוכל לידע כו' וזהו כענין גדול הוי' המושג ע"י בחי' עיר אלקינו.

קיצור. שגם בכל מין ומין עד שמשתלשל מרוחניות לגשמיות יש כמה רבבות מדרגות, וכולם הם מין אחד, וז"ע אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל, נשאו דשאי' ק"ו, ומה גדלו זהו הנבראים הגדולים כמארז"ל עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה, וכן רגלי החיות כו', וגם מצד מעלתם שעומדים ביראה ואומרים קדוש, ומכ"ז יובן ענין מה שמבחי' עיר אלקינו נוכל להשיג מעלת איך שגדול הוי' בעיר אלקינו כו', ונק' בשם דומם כמו שבדומם לא יש הצמיחה כמו"כ באותיות, וכמו הדומם הוא בחי' אחרונה כמו"כ הדיבור הוא בחי' אחרונה ומאיר בו האור מעט מזעיר כו', גם פחות מבבחי' המעשה, ומ"מ מזה יובן ענין גדול הוי' שבעיר אלקינו כו'.

ג) וזהו ודבר הוי' מירושלים, פי' שבחי' דבר הוי' המחי' ומהוה את כל הנבראים הוא מירושלים בחי' עיר אלקינו כו', שע"י בחי' דבר הוי' זו מושג מעלת גדול הוי' שבעיר אלקינו. ופי' וענין ירושלים הוא כמארז"ל במד"ר בראשית פנ"ו הובא בתוספת פ"ב דתענית דט"ז א', ששם ירושלים הוא לפי שאברהם קראה יראה כמ"ש בראשית ך"ב בהר הוי' יראה, והעיר היתה נק' כבר שלם כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, לכן נקראת ירושלם ע"ש יראה וע"ש שלם, ומסיים התוס' שלכן אין אנו נותנים יו"ד בין למ"ד למ"ם בתיבת ירושלם ע"ש שלם הנ"ל. ופי' התיבות יראה שלם הוא שהיראה היא בשלימות, והיינו ע"י בחי' ההתבוננות בענין גודל מעלת עיר אלקינו שכל בחי' השתלשלות המדרגות נתהוו מבחי' דבר הוי' ואפי' הנבראים היותר גדולים, וכענין אלף אלפים ישמשוני' וריבוי רבבן קדמוהי יקומון ולגדודיו אין מספר, שלבד גודל מעלתם הן במעלת עבודתם שעומדים תמיד באהוי"ר, והן

תכ

בערך גודלם וכנ"ל בענין ת"ק שנה, הנה לבד זה הם בבחי' ריבוי מאד, שאלף אלפים ישמשוני' ורבוי רבבן קדמוהי יקומון, ולגדודיו אין מספר, וכולם נבראו מבחי' דבר הוי' כו', וכמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ואפי' משרז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות זהו ג"כ מבחי' האותיות הנ"ל, שהגם כי הש"י עולמות אין הכוונה על עולמות גשמי' כ"א הכוונה שבחי' ש"י הוא ב"פ קנה גימ' יש והיינו קנה חכמה קנה בינה, וגם זהו מחצה התחתון מבחי' כתר כו', עכ"ז גם זהו מבחי' האותיות, ואפילו מ"ש בזהר באד"ר בגלגלתא יתבין תליסר אלפין עלמין ושבעת אלפי' ושבעה, הכוונה הוא על שם שעולה מספרו כמנין תליסר אלף ושבעת אלפים ושבעה, וגם מ"ש לע"ל ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שהוא גילוי היותר נעלה הנה גם זה הוא מבחי' האותיות, שלכן נק' בשם רגליו שכמו הרגל הוא בחי' האחרונה, כמו"כ בחי' האותיות הם בחי' אחרונה וכנ"ל סי' א' ב', ועמ"ש מזה בד"ה ויצוום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים. והנה כשיתבונן בזה היטב איך שכל השתלשלות העולמות מרכ"ד עד סוכ"ד זהו מבחי' האותיות שהם בחי' דבר הוי' עי"ז יבוא לבחי' שלימות היראה, וזהו יראה שלם שהוא בחי' שלימות היראה שלא יהי' מעורב שום דבר זר ביראה זו כ"א יהי' יראתו שלימה מפחד ה' ומהדר גאון עוזו, וע' מזה בד"ה יביאו לבוש מל' שלא נדפס.

קיצור. וזהו ודבר הוי' מירושלים בחי' עיר אלקינו, ירושלם יראה שלם, והיינו ע"י התבוננות איך שאלף אלפים ישמשוני' ורבוי רבבן קדמוהי יקומון ואפי' ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל, הנה כ"ז הוא מבחי' האותיות, וכמו"כ ענין העלמין שבגולגלתא כמ"ש באד"ר, וכן מ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים הכוונה ג"כ על בחי' האותיות כו', מכ"ז יוכל לבוא לבחי' שלימות היראה, וזהו ירושלים בחי' יראה שלם שלימות היראה שלא יהי' שום תערובות דבר זר בבחי' יראה זו.

ד) אך הנה בבחי' ציון נאמר כי מציון תצא תורה, פי' ציון הוא ל' סימן כלשון רז"ל הוי מציין, שהוא הציון והסימן שידעו מקום הזה ולא יעברו עליו,

תכא

והענין הוא דהנה ציון הוא כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, פי' אדם הוא כמ"ש זאת התורה אדם שהתורה נק' בחי' אדם, והיינו שכמו שהאדם הוא רמ"ח אברין ושס"ה גידים כמו"כ בחי' התורה הוא בחי' אדם, ורמ"ח אברים הם רמ"ח פקודין, כמ"ש בזהר בכ"ד שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים, שכללותן הם בחי' אדם ז"א דאצי'. והנה בענין המצות יש ב' בחי' מצות, הא' הוא בחי' מצותי, והב' הוא בחי' מצות הוי', והיינו מה שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית, וכמו"כ מ"ש שבת להוי' אלה מועדי הוי' ואלה הם מועדי, ועד"ז בכל המצות שהקב"ה בעצמו מקיים. והנה מצות הגשמי' שאנו מקיימים ציצית בצמר גשמי, ותפילין בקלף גשמי, וסוכה בסכך גשמי, ושבת בשביתת מל"ט מלאכות גשמי' הנה אין ערוך ביניהם כלל שאיך נוכל לערוך ערך מעלת מצות שלנו שאנו עושים, לגבי מצות שהקב"ה בעצמו מקיים שהטלית שלו הוא כמ"ש לבושי' כתלג חיור, והציצית הנה הצמר הוא מבחי' שער רישי' כעמר נקי, והל"ב חוטין הם ל"ב נתיבות פליאות חכ' שחקק וברא י"ה הוי' צבאות כמ"ש בס"י, ועד"ז יובן בשארי המצות כמו מצות תפילין שאנו מניחין, שאין ערוך כלל לגבי תפילין שהקב"ה מניח, שהקב"ה הוא בחי' קדוש וברוך הוא בחי' סובב וממלא, ומה שהוא מניח תפילין הכוונה הוא המשכת מוחין לז"א, או כמו ענין השבת למטה שהוא השביתה מל"ט מלאכות הגשמיות ולמעלה ענין השבת רה"י הוא בחי' עולם האצי', ונוכל להבין גודל מעלת השבת, שמה שאנו שובתים בשבת הוא לפי שכי בו שבת מכל מלאכתו, ומגודל מעלת המלאכה שנעשה בשימ"ב שנת' לעיל גודל המעלה בענין מה רבו ומה גדלו, ועפ"ז נוכל להבין גודל מעלת השביתה שהרי אנו רואים שגם אצלינו הנה בשבת כל אחד מישראל הוא בבחי' היותר נעלה שאינו דומה מאור פניו של אדם בשבת מכמו מאור פניו בחול כמארז"ל במד"ר בראשית פי"א, והרי אצלינו שענין המעשה שלנו בששת ימי החול אינו כ"כ בהפלגה ומ"מ בשבת אינו דומה מאור פניו של אדם כו', מכ"ש שלמעלה שבשי"ב נתהוו כל הברואים דצח"מ, שבחי' שבת להוי' הוא בחי' ומדריגה גבוה מאד, שהרי מהמלאכה נוכל להבין מעלת השביתה, ועד"ז בכל המצות כמו סוכה למטה הוא סכך גשמי ולמעלה הו"ע מקיפים דבינה (וע' בד"ה ענין תיבת נח ההפרש בין תיבת נח לסוכה), או כמו מצה שלמטה זהו לחם עוני

תכב

ולמעלה הוא בחי' קטנות אבא, ע' בד"ה מצות יאכל את שבעת הימים, ובסידור בד"ה ששת ימים ובהביאור, ועד"ז בכל פרטי המצות. ומלבד גודל מעלת המצות שהקב"ה עושה ומקיים בעצמו, הנה המקיים המצות הוא בחי' א"ס עצמו שגבוה מבחי' המצוה, והיינו כי בפי' הקב"ה מניח תפילין יש ב' פי', הא' הוא כנ"ל שהקב"ה הוא ז"א דאצי' ומניח תפילין היינו המשכת מוחין בז"א, ופי' הב' הוא שהקב"ה הוא אוא"ס עצמותו ומהותו, והתפילין הם למטה ממנו כו', ע' מזה בד"ה את שבתותי תשמורו שלא נדפס, ובד"ה ויכל אלקים ביום השביעי. ונמצא מכ"ז מובן ההפרש בין מצות שלנו למצות שהקב"ה עושה בעצמו, וז"ע בצלמנו כדמותנו, שהמצות שהקב"ה מקיים בעצמו ז"ע בצלמינו, ומצות שלנו הם כדמותנו שהדמות הוא כמו שמציירים ציור האדם הגם שמציירים גם החיות מ"מ אין ערוך כלל בין אדם המצוייר לאדם חי, ומה גם כי השכל והדבור א"א לצייר כלל, אשר עד"ז יובן שענין קיום המצות שלנו זהו כמו הציון וסימן ודמות מעשה המצות שהקב"ה מקיים בעצמו כו'.

קיצור. ציון הוא ל' סימן, בצלמנו כדמותנו, מצות שלנו ומצות שהקב"ה מקיים, ואין ערוך בין המצות שלנו למצות שלמעלה, כמו ציצית ותפילין גשמי' לגבי ד' מוחין ושער רישי' שאין ערוך ביניהם כלל, ועד"ז בכל המצות, וז"ע בצלמנו כדמותנו, בצלמנו הוא בחי' הקב"ה מניח תפילין וכדומה, וכדמותנו הו"ע המצות שאנו עושים, והיינו שהם בחי' דמות מהמצות שלמעלה כמו הדמות שמציירי' ציור אדם החי לגבי אדם חי כו'.

ה) ופי' וענין כי מציון תצא תורה, היינו שבבחי' קיום המצות שלמטה יומשך מלמעלה קיום המצות מה שהקב"ה מניח תפילין וכדומה, וזהו בחי' תורה שתצא מציון, כי זהו ההפרש בין תורה לדבר הוי', כי דבר הוי' זהו בחי' בדבר הוי' שמים נעשו שהוא בחי' ע"מ שבהם נבה"ע והיינו בחי' דבר הוי' שמירושלים, אבל בחי' תורה הוא מה שאורייתא מחכמה נפקת, והיינו מה שבחכמה מאיר אוא"ס להיותה בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שזהו בחי' ראשית הגילוי מה שמתגלה אוא"ס ב"ה בחכ', שבחי' דבר הוי' הוא בחי' דיבור סוף כל המדרגות, ובחי' תורה היא בחי' חכ' ראשית הגילוי דאצי'. ומה שארז"ל דבר הוי' זו הלכה שגם התורה היא בחי' דבר הוי' אך הוא בחי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר שהוא בחי' הדברים אשר אנכי מצוך היינו בחי' אנכי מי שאנכי בחי' כתר הוא מצוך את הדברים האלה.

תכג

ופי' כי מציון תצא תורה שבבחי' ציון הוא בחי' קיום המצות שאנו מקיימין, והיינו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכל פרטי המצות גשמיות, מ"מ יומשך ויתגלה בהם בחי' אוא"ס כמו שמאיר ומתגלה בתורה שהוא בחי' הדברים אשר אנכי מצוך כו', להיות כי המצווה לעשות המצוה הוא אוא"ס עצמותו ומהותו שגבוה מבחי' המצות, שהמצות הם רצונו ית' שרצון אותיות צנור שהם בחי' צנורות והמשכות מבחי' אוא"ס, אבל אוא"ס המצווה לקיים המצות הוא עצמותו ומהותו מקור כל הרצונות של המצות, ולכן הגם כי קיום המצות שלנו הוא בגשמיות מ"מ מאחר שהם רצונות וצנורות מאוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו, יוכל להיות נמשך גם בקיום המצות גשמיות שלנו שיתלבש בהם אוא"ס ב"ה כמו בבחי' התורה שהוא הדברים אשר אנכי מצוך כו', והיינו מה שע"י המצות שלנו אנו מעוררים המצות שהוא ית' עושה ומקיים בעצמו כו', כמו ע"י הנחת תפילין הגשמי' שלנו אנו מעוררי' להיות הקב"ה מניח תפילין שזהו בחי' המצות שהוא ית' מקיים, ויש בהם בחי' אוא"ס המניח התפילין שגבוה הרבה לאין שיעור מהתפילין עצמם וכנ"ל בפי' הב' של הקב"ה מניח תפילין, וכמשנ"ת באריכות בד"ה את שבתותי תשמורו שלא נדפס ובד"ה ויכל אלקי' ביום השביעי. וזהו פי' כי מציון תצא תורה, שבבחי' ציון הוא קיום המצות שלמטה תצא תורה שיתגלה בם אוא"ס כמו שמתלבש בתורה ראשית ומקור האצי'.

ונמצא כי גדלה מעלת ציון על ירושלים באין ערוך שבחי' ירושלים הוא בחי' דבר הוי' המחי' ומהווה עולמות הנבראי', ואם כי גם זה הוא דבר גדול וכנ"ל בענין שלימות היראה שבאה מהתבוננות עיר אלקינו כו', מ"מ לגבי בחי' ציון שממנה תצא תורה כנ"ל הנה ציון היא גבוה יותר הרבה, ולכן כתי' ויצוונו את כל החוקים ליראה, שע"י בחי' קיום המצות עי"ז בא ליראה היינו בחי' יראה עילאה בחי' יראה בושת להתבושש מבחי' אוא"ס וליראה מפני פחד ה' והדר גאון עוזו, שע"ז ארז"ל אם אין חכ' אין יראה ואם אין יראה אין חכ', ולכאו' איך יתחיל, אך הענין הוא דפי' אם אין יראה אין חכ' היינו בחי' יראה תתאה שע"י בחי' יראה זו בא לבחי' חכ', ואח"כ אם אין חכ' אין יראה שע"י בחי' החכ' בא לבחי' יראה עילאה כו', ונמצא מובן שמה שמציון תצא תורה זהו גבוה הרבה יותר מבחי' דבר הוי' מירושלים כו'.

קיצור. פי' מציון תצא תורה שע"י קיום המצות יומשך מה שהקב"ה מניח תפילין, וזהו מציון תצא תורה היינו בחי' דבר הוי' זו הלכה היינו הדברים אשר אנכי מי שאנכי מצוך כו', ובחי' זו גבוה הרבה יותר מבחי' ודבר הוי' מירושלים כו'.

ומעתה צ"ל כיון שציון גדול מבחי' ירושלים ששם גילוי אוא"ס עצמות הא"ס ממש, וא"כ למה כתיב בירושלים בחי' הוי' ובציון כתיב אלקיך ציון,

תכד

ולכאורה הי' צ"ל בהיפוך שירושלים נק' עיר אלקינו והי' צריך לכתוב שם אלקים בירושלים. אך הענין הוא דהנה כתיב לקמן הטעם כי חזק בריחי שעריך, דהנה במשכן כתיב ועשית חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד, והבריח התיכון המבריח מן הקצה כו', וצ"ל מהו ענין הבריחים. אך הענין הוא דהנה ארז"ל במשנה ב"ב כופין בני העיר זא"ז לבנות חומה דלתיים ובריח, והיינו כדי להגן מן השונא שלא יכנס בעיר ע"כ צריך לעשות חומה, גם דלת כדי שיוכלו בני העיר לצאת ולבוא, ועושין בריחי' לדלת לסתום את הדלת שלא יכנס השונא לעיר. וזהו שבציון כתיב הללי אלקיך ציון שם אלקים, ונתן טעם ע"ז כי חזק בריחי שעריך כו', והיינו לפי שבציון הוא המשכת אוא"ס כמו שהוא, דקמי' כחשיכה כאורה חשך ואור שוין שם אם צדקת מה תתן לו, וא"כ היו הכל מקבלים שפעם מאורו ית' כי הכל שוין לפניו מצד עוצם רוממותו וכמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, וע"כ צריך להיות בריחים להגביל את האור והשפע, ולעצרו שלא ילך כ"א לסט' דקדושה ולא ילך לחיצוני' כלל.

וזהו ענין הבריחים שהיו במשכן, דהנה במשכן כתיב ושכנתי בתוכם דהיינו גילוי עצמות אוא"ס וא"כ היו יכולין הכל לקבל אפילו זרים, לפיכך היו הבריחים שלא יקבלו רק נש"י. והוא ענין ה"ג דשם אלקים שמצמצמי' את השפע שלא יקבלו רק נש"י כו', וזהו ענין החותם שבנעילה דיוהכ"פ לפי שביוהכ"פ נמשכים י"ג מדה"ר שהוא בחי' לפני הוי' תטהרו ע"כ שם כחשיכה כאורה שוין לפניו, ולזה צריכים החותם כמו למשל כששולחין אגרת ואינו רוצה שיקראנו אחר עושין חותם, כך ביוהכ"פ עושין חותם שלא יומשך המשכה זו רק לנש"י, וזהו ענין חומה כי חותם וחומת ותחום הוא בחי' א', וזהו אני חומה זו תורה שהתורה נק' חומה שמסתיר על החיצוני' שלא יקבלו שפע מפנימיות דקדושה רק מבחי' אחוריים לבד כפי שיאיר חיותם ולא יקבלו תוס' יניקה מפנימיות השפע. וזהו מ"ש כאן הללי אלקיך ציון כי חזק בריחי שעריך, פי' ציון הוא המשכת אוא"ס כמו שהוא, ולזה היו צריכים אלקיך דהיינו ה' אותיות דשם אלקים שהם ה"ג מנצפ"ך הם מגבילים את האור והשפע שלא יקבלו רק נש"י, ואמר בנתינת טעם משום שצריך להיות השמירה שלא ינקו החיצונים כנ"ל, וזהו כי חזק בריחי שעריך פי' בריחי היינו בחי' החותם.

ברך בניך בקרבך דהיינו שיומשך השפע רק לנש"י וכמ"ש וכל בניך למודי הוי' כו', וזהו בקרבך בתוכך ובפנימיותך בלתי יהי' מהם התפשטות לחוץ בבחי' מותרות, וזהו ולאמר לציון עמי אתה שיהי' נמשך רק בבחי' עמי דוקא, וכ"ז נמשך ע"י שופטים ושוטרים תתך לך בכל שעריך, שעריך הוא בחי' נו"ן שערי בינה שנמשכים

תכה

ממוח הבינה למדות שבלב, ולכך הם נו"ן לפי שז' מדות כל אחת כלולה מז' הם מ"ט ושער הנו"ן הכוללם יחד, וצריך להיות שופטים ושוטרים בבחי' שעריך הנ"ל, דהיינו שכל המדות יהיו להוי', דהיינו שבחי' אהבה יהי' רק להוי' לבדו, וכן היראה וכן כל המדות יהיו רק לה' לבדו, ולא ישפיל א"ע באהבה רעה וכדומה, ועי"ז נעשה ג"כ בריחי שעריך שלא יומשך השפע לחיצונים רק לנש"י כו' וד"ל.

ועוי"ל פי' שבחי ירושלים את הוי', דהנה מהרמ"א פי' שזהו ע"ד מ"ש בסוף יחזקאל ושם העיר מיום הוי' שמה, ולכן נאמר שבחי ירושלים את הוי', ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו, שעכשיו נק' עיר אלקינו שמקבלת משם אלקים, אבל לע"ל יהי' גילוי שם הוי', וזהו שבחי ירושלים את הוי', ולפ"ז פי' הללי אלקיך ציון היינו שבציון יהי' גילוי יותר, והיינו שם הוי' כשהוא בבחי' אלקים כשמקבל מעצמיות אוא"ס, כמ"ש בד"ה ביום השמע"צ בפי' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם.

השם גבולך שלום, פי' שלום היינו התחברות בין שני הפכים וכמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, שלום שלום לרחוק כו' ב' בחי' שלום, שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה. והענין הוא כי הנה מיכאל וגבריאל הם שני הפכים ממש, מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, ולמעלה יותר היינו מדות חו"ג שהם ב' הפכים כי חסד מנגד לגבורה וגבורה מנגד לחסד וזהו ענין שלום בפמשמ"ע, והיינו ע"י התגלות אור הגבוה משניהם שלמעלה מהמדות דהיינו מבחי' ולאו מכל אינון מדות איהו כלל עי"ז שניהם בטלים שם ואין מנגדים זל"ז כלל. ושלום בפמשמ"ט היינו בין נה"א לנה"ב כי שרש נה"א היא חלק אלק' ממעל וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, ושרש נה"ב הוא מבחי' פני שור שמהשמאל, והגם כי שם הוא בחי' קדושה, אך מ"מ כשנמשך למטה ע"י ירידת המדרגות וצמצומי' רבים נעשה בחי' בהמה היורדת למטה אחר תאוות גופני', ונה"ב היפוך הנה"א שטבעה לעלות וליכלל למעלה כשלהבת העולה מאליה, והנה"ב טבעה בהיפוך לימשך אחר תאוות זרות וכדומה, וא"כ המלחמה גדולה ביניהם, וזהו שלום בפמשמ"ט היפוך המלחמה, דהיינו שגם נה"ב יסכים שלא לימשך אחר תאוות גשמי' רק להוי' לבדו, וזהו השם גבולך שלום, גבולך היינו מחשבה דבור ומעשה והיינו שאפי' בגבולך שהוא בחי' מחשבה דבור ומעשה, יהי' ג"כ שלום שלא יהי' רק לה' לבדו, והוא כמ"ש ולא יראה לך שאור

תכו

בכל גבולך, שאור היינו יצה"ר כמו מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, וזהו ולא יראה לך שאור בכל גבולך שאפי' היצה"ר לא יראה לך בבחי' מחשבה דבור ומעשה, ולמעלה הוא בחי' בי"ע שנק' ג"כ מחדומ"ע. וזהו ע"י כי חזק בריחי שעריך שנמשך השפע לקדושה עי"ז נמשך ג"כ בבחי' עולמות בי"ע שבהם ג"כ יהי' הגילוי.

חלב חטים ישביעך, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא כי יש שעורה וחטה, שעורה הוא בחי' שעור ה' בה' בראם שהוא בחי' בדבר הוי' שמים נעשו, ודבר הוי' מירושלים, וחטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא שהוא בחי' כי מציון תצא תורה, וחלב חטים היינו הפנימיות והמובחר שבחטים והוא ענין פנימי' התורה, והיינו ע"י שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך עי"ז נעשה כי חזק בריחי שעריך, ועי"ז חלב חטים ישביעך.

הנותן שלג כצמר, הנה שלג וצמר הוא ענין י"ג מדה"ר שמאירין באלול ויוהכ"פ, שלג הוא בחי' לבושי' כתלג חיור שהוא י"ג מדה"ר שמאירין באלול כדי לעורר את האדם בתשובה, וצמר הוא בחי' שער רישי' כעמר נקא שהם י"ג מדה"ר המאירים ביוהכ"פ. וזהו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, וצ"ל החילוק שבין שנים לתולע שבזה אמר כשלג ובזה אמר כצמר כו'. והענין הוא דהנה שני הוא חוט לבן שנצבע בתולע שהוא אדום בעצם מקור האדמומית, והנה אדום מצינו בעשו וכמ"ש אדמוני לפי שהוא גבורות קשות דנוגה לכך חטא ועון הוא בחי' אדום, וזהו אם יהיו חטאיכם כשנים דהיינו שעצם נפשו אינו קשור ברע רק הלבושים שלו מחשבה דבור ומעשה בלבד שזהו כמו חוט לבן שנצבע במראה אדום, דהיינו שאפי' נפל איזה פעם אפי' בעבירה בפו"מ רק שעצם נפשו אינו קשור ואסור ברע, כשלג ילבינו יכול להעלות ע"י תשובה ע"י י"ג מדה"ר שבבחי' לבושי' כתלג חיור, לפי שעצם הנפש לא נפגם כ"א הפגם הי' בבחי' לבושים לבד. אבל אם יאדימו כתולע דהיינו שעצם נפשו קשור ואסור ברע זה אינו יכול ליתקן ע"י לבושי' כתלג חיור לפי שהגיע הפגם בעצם הנפש, ולזה צריך תשובה מעומקא דלבא כ"כ עד שיגיע לבחי' צמר דהיינו לבחי' שער רישי' כעמר נקא שהם המשכות מעצם הנפש ממש, כמו שאנו רואים שאם מושכין את האדם בשערות ראשו

תכז

נמשך כל הגוף. והנה יש עוד בחי' הגבוה משניהם דהיינו שגם בחי' שלג שהוא למטה במדרגה בחי' לבושי' כו' יומשך ג"כ מבחי' כצמר שהוא בחי' עליונה יותר, וזהו הנותן שלג כצמר, והענין הוא צ"ל ענין שלג, דהנה שלג הוא מים רק מחמת קור אגלידו מיא ונעשו שלג, והנה יש עוד בחי' והוא בחי' קרח שנגלד יותר משלג, וז"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא דקרח הוא בחי' אגלידו מיא דמים יורדים ממקום גבוה לנמוך, וזהו בחי' ח"ע מים עליונים אך מחמת עצם הביטול לקבל עי"ז נעשים בבחי' קרח דהיינו מניעת השפע שלא יושפע למטה מחמת הביטול, וזהו קרח אותיות חרק דהיינו נקודה אחת לבד וע"כ אינו יכול להשפיע למטה וכמו איידי דטריד למיבלע לא פליט, וזהו ועל ראשי החיות רקיע שכדי שיוכל להיות חיות בע"ג ואם היו נמשכים המים עליונים כמו שהן לא הי' באפשרי להיות חיות בע"ג, אלא דאגלידו מיא ע"י הביטול ונעשה בחי' פרסא המפסיק שלא יומשך המים כמו שהן ועי"ז יכול להיות חיות הקדש, וזהו בחי' קרח שהוא גשמי בחי' פרסא המפסיק לגמרי. אבל שלג הגם שהוא ג"כ צמצום וגלד, אך מ"מ הוא צמצום דק שבמעט חום יפשר ונעשה מים, וזהו כמו משל לשכל הגם שהמשל מסתיר על השכל מ"מ מבינים השכל מהמשל ואינו הסתר גס כ"כ וזהו ענין לבושי' כתלג חיור, אבל שער רישי' הוא בחי' עצמות ממש, אך הנותן שלג כצמר הוא בחי' הגבוה משניהם, דהיינו שלפי שיומשך בבחי' שלג שהוא בחי' לבוש בחי' צמר שהוא עצמות צריך למשוך ממקום הגבוה משניהם דהיינו שלפי שיומשך בבחי' שלג כו'.











©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן