בס"ד. ש"פ בשלח, העת"ר

תתמב

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, וצ"ל מה"ע אז ישיר והול"ל וישירו משה ובנ"י מהו אומרו אז ישיר, גם מה"ע ישיר דהול"ל שרו משה ובנ"י. ובגמ' סנהדרין צ"א ב' אמרו מכאן לתחה"מ מן התורה, וצ"ל מהו שייכות תחה"מ לקי"ס דגבי שירת הים מרמז ענין תחה"מ. גם מהו כל האריכות דאת השירה הזאת ויאמרו לאמר כו'. ובמד"ר פ' כ"ג אי' ההד"ת נכון כסאך מאז א"ר ברכי' בשם ר"א אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אותו אגוסטוס כו', מה יש כבוד בין מלך לאגוסטוס מלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב, כך אמרו ישראל להקב"ה באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת עולמך אתה הוא אלא כבי' עומד שנא' עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר, וצ"ל מה"ע דבאז ישיר נתיישבה מלכותך, ומה"ע נתיישבה מלכותך וכסאך נכון כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בהמא' דאו"ת והקב"ה עשה כמה צמצומים שיהי' אחדות עם האדם

כו', והאדם צריך לפרוש א"ע מכל גשמי' עד שיעלה דרך כל העולמות ושיהי' אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל במציאות, ונת' שזהו אופן התחברות האדם עם האלקות שזהו ע"י שהאלקות נתצמצם דרך כל העולמות דוקא היינו דרך הכלים שעי"ז מתעלם האור ממדרי' למדרי' בהשתל' דעקודים נקודים וברודים שהן כלים דתיקון וכלים דאצי' ובהשתל' דבי"ע עד שיהי' בערך האדם כו'. והאדם בכדי שיהי' כלי צריך לפרוש א"ע מכל גשמיות שיהי' בבחי' קירוב לאלקות כו', עד שיעלה דרך כל העולמות בהעבודה דאהבת עולם כו', ושיהי' אחדות עם הקב"ה בהאהבה דרשפי אש שהוא אהבה פנימי' ובהסרת כל דבר המפריד כו'. ונת' שיש ב' בחי' אש ה' ואש י' שזהו בחי' גבורות דאבא שהוא בחי' ביטול במציאות ממש שבזה מתאחד ממש באוא"ס כו', ואז הוא בבחי' אדם בשלמות דכמו שאדה"ע אדמה לעליון כמו"כ האדם הוא בדוגמא שלמעלה כו', ואח"ז אומר באו"ת).

תט) וזהו ועל דמות הכסא שהוא ית' מכוסה שם (הנה בזה בא לבאר מ"ש ועל דמות הכסא דוקא דמות כמראה אדם דבחי' דמות כמראה אדם הוא על דמות הכסא דוקא. דהנה ענין מראה אדם הוא שנתצמצם אוא"ס בבחי' ציור

תתמג

אדם דאצי' דהיינו ע"ס דאצי' בבחי' התחלקות ובבחי' התלבשות אורות בכלים שזהו שנתחדש בעולם האצילות, דהרי למע' מאצי' אין שם התחלקות ע"ס עדיין כו', וכמו עד"מ בכחות הנעלמים שבנפש שאור הנפש מאיר בכולם בשוה כו', וכמו שאנו רואין בהתגלות הכחות הנעלמים כמו בעת השמחה שמתגלים כולם יחד, וכמו התגלות המוחין להשכיל השכלות עמוקות וכן התגלות המדות כו', דבכחות הגלוים הרי בעת התגלות המוחין הוא למעלה מענין המדות, ובהתגלות המדות אינו בבחי' מוחין שהמדות מבלבלים אל המוחין כנודע, ובעת השמחה כולם הם בהתגלות וכולם בתוקף האור והגילוי כו', והיינו מפני שמקבלים כולם מעצם הנפש המאיר בכולם בשוה כו', וכאשר אינן מתגלים אינם במציאות כחות, דעם היות שהן כח החכ' כח הבינה וכח החסד כו', הרי אינם במציאות ניכרות כלל דהכל הוא בבחי' התכללות בעצם הנפש כו'. דכמו"כ הוא בעולמות הא"ס שלפני האצי' שהאוא"ס מאיר בגילוי בכל הספי' בשוה דכולם מקבלים מעצמות אוא"ס המאיר בכולם בשוה ואין בהם בחי' מיעוט ממדרי' למדרי' כו', דזהו"ע שלמעלה מאצי' הוא

למעלה מהשתל'. דענין השתל' הוא עד"מ השלשלת שהטבעות אחוזות זו בזו דסוף וקצה של הטבעת העליון הוא בראשו של התחתון כו', שהדמיון מזה הוא ברוחני' שהמדרי' משתלשלות אלו מאלו דחיצוני' שבעליון נעשה פנימי' אל התחתון כו', דבזה בהכרח מתמעט האור אחרי שהתחתון מקבל רק מסוף ומדרי' התחתונה של העליון שזה נעשה בחי' הראש של התחתון כו'. והמדרי' שלמעלה מאצי' ה"ז למעלה מהשתל' שאינם משתלשלים זמ"ז והאור מאיר בכולם בשוה כו', וכמו בהכחות נעלמים שאינם מקבלים זמ"ז שאין הבינה מקבלת מהחכ' וכן המדות אינם מקבלים מהמוחין כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ הוא במדרי' שלמע' מאצי' שאינם משתל' זה מזה כו', וא"כ אין כאן ירידת האור כו'. וגם הספי' הן בבחי' התכללות באוא"ס ב"ה שאינם במדרי' ניכרות כלל כו', ויש הפרש בין התכללות דא"ק והתכללות דעקודים כו' וכמשנת"ל פ' שפ"ה, אבל כ"ז הוא בבחי' התכללות כו'. ובאצי' הוא שבאו הע"ס בבחי' התגלות דז"ע האצי' בחי' הפרשת הארה מאוא"ס המאציל דהיינו בחי' הגילוי כו', ואופן המשכתן והתגלותן הוא שמשתלשלים זמ"ז שעי"ז

הוא ירידת האור שמתמעט ממדרי' למדרי' כו', וזהו בחי' ציור אדם דעיקר ציור אדם הוא התגלות הכחות ובסדר והדרגה דוקא כו'. ולכן התחלת פרצוף אדם הוא מהחוטם, וכמארז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, כי מן החוטם מתחיל התלבשות הכחות בכלים בבחינת התחלקות ובסדר והדרגה, וכמו תרין נוקבין דחוטמא תרין עיינין תרין אודנין תרין ידין כו', משא"כ בפדחת שלמע' מהחוטם אין בו עדיין היכר האדם. וכמו"כ הוא בציור אדה"ע שבא בהתחלקות שזהו דוקא בהתגלות הספי' ובהתלבשות בכלים ועי"ז הוא ג"כ סדר והדרגה שלהם כו', וזהו בחי' מראה אדה"ע דאצי' כו' (וזהו שגבי תורה כתי' וממדבר מתנה דמדבר הוא אשר לא ישב אדם שם, והיינו שהתורה היא למעלה מבחי' ציור אדם דאצי' הגם שנא' בה זאת תורת האדם כו' וכמשי"ת). והכוונה בזה שנתלבש האוא"ס בציור אדם הוא בכדי שיהי' הגילוי בבי"ע כו', והיינו שיתהוו עולמות בי"ע ויהי' בהם ג"כ גילוי אור אלקי כו', שזהו שעלה ברצונו ית' לברוא את העולם להיטיב לברואיו שיכירו גדולתו כו', והוא שגם נבראים שהן בבחי' יש ומציאות יכירו גדולתו ית' ויהי'

תתמד

בהם גילוי אור אלקי כו', ולהיות העבודה למטה בבחי' אתכפי' חשוכא לנהורא דכך עלה ברצונו ית' להיות לו ית' נח"ר בזה דאתכפי' סט"א כו' וכמ"ש בסש"ב פ' ל"ו, שע"י שהאדם למטה עושה הכפי' בהחומריות שלו נמשך עי"ז גילוי אלקות וכמא' כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין כו', ובפרט כאשר הכפי' היא ע"י עבודה פנימי' בהשגה והתבוננות אלקי שעי"ז מאיר אור האלקי בבחי' פנימי' כו', דבד"כ ע"י כפי' בפועל נמשך ג"כ גילוי אלקות ואפשר עוד מדרי' עליונה ביותר, רק שאינו בבחי' פנימי (רק מה שנותן כח כו'), וע"י עבודה פנימי' שהיא בבחי' גילוי אור בנפשו ועושה בחי' ביטול בהחומריות כו', מאיר בו האור האלקי בבחי' או"פ כו'.

קיצור. וזהו ועל דמות הכסא שהוא ית' מכוסה שם, דהנה מראה אדם הוא בע"ס דאצי', דלמע' מאצי' אינן בבחי' התחלקות, וכמו כחות הנעלמים שבהעלם אינם במציאות ובהתגלות מתגלים כולם כאחת כי אינן משתלשלים זמ"ז, וכמו"כ הוא באוא"ס ולכן נק' למעלה מהשתל', ואצי' הוא גילוי האור ובסדר והדרגה וזהו שמשתלשלים זמ"ז ועי"ז מתמעט האור ממדרי' למדרי', והכוונה בשביל התהוות בי"ע בכדי שיהי' אתכפי' סט"א שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה, ובכפי' בפועל האו"מ נותן כח בהפנימי, ובכפי' ע"י עבודה האו"פ מאיר בבחי' פנימיות.

תי) אמנם נת"ל פ' שפ"ו דאדה"ע דאצי' הוא בבחי' אדמה לעליון בחי' כי לא אדם כו', להיות דהתהוות האצי' הוא בבחי' קירוב שז"ע אצי' ל' אצלו וסמוך כו', וכ' הפרד"ס שזה מורה על עוצם דבקות הספי' במקורם, והיינו שהע"ס דאצי' הן בבחי' יחוד באוא"ס ב"ה ובבחי' פשיטות שאינם בבחי' מציאות כו', ואין העולמות דבי"ע יכולים לקבל אור האצי' כו', כ"א מבחי' המל' דאצילותה היא בבחי' נבדל לא בבחי' קירוב ממש ה"ז בבחי' גילוי שיכול להיות בבחי' מקור לבי"ע כו' וכמו שנת"ל פ' שפ"ח ושצ"ה, ומ"מ מבחי' מל' דאצי' כמו שהיא באצי' ג"כ אין העולמות בי"ע יכולים לקבל כ"א ע"י הפרסא כו', דכשם שבכללות הגילוים שבעולמות הרי מבחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפני הצמצום (שזהו בחי' מל' דאצי' דכללות) עם היות שהיא בבחי' שייכות אל העולמות (דבחי' מל' גם בשרשה הראשון היא בבחי' נבדל וכמו בחי' התנשאות עצמי שהיא בבחי' כח נבדל כו' וכמ"ש במ"א), הרי אין העולמות יכולים לקבל, ובכדי שיהי' בחי' א"ק אדם דברי' דכללות הוא דוקא ע"י צמצום בבחי' סילוק האור כו',

כמו"כ מבחי' מל' דאצי' א"א להיות עדיין הגילוי בבי"ע כ"א ע"י הפרסא דוקא כו', דכל הצמצומים אינם מועילים עדיין להיות הגילוי בבי"ע כו' להיות שהצמצום הוא בבחי' מיעוט האור לבד (והצמצום הראשון להיותו בבחי' סילוק ה"ז מועיל להיות הגילוי בבחי' א"ק כו', וכידוע ההפרש בין צמצום הראשון להצמצומים דסדר השתל' שהן בבחי' מיעוט לבד, אבל צמצום הראשון הוא בחי' סילוק האור כו', וצמצום דא"ק הוא ג"כ בבחי' סילוק שהעלה אורו למעלה מטיבורו כו' וכמשנת"ל פ' שפ"ה, ג"ז אינו בבחי' סילוק כמו צמצום הראשון ויש בזה כמה חילוקים כו' עמשית"ל, והצמצום הראשון להיותו בבחי' סילוק לגמרי

תתמה

ה"ז מועיל להיות התהוות א"ק כו', וגם שהאור נכלל אח"כ בנקודת הרשימו דלגבי אוא"ס הוא נקודה העלמית, ועם היות דלגבי עולמות מפני שזהו ממדרי' האוא"ס ה"ז בחי' גילוי כו' וכמשנת"ל פ' ת"ה, מ"מ לגבי אוא"ס ה"ז בחי' העלם כו', ומבו' במ"א שזהו כעין פרסא כו', וא"כ גם התהוות א"ק הוא ע"י צמצום ופרסא כו', ולעיל פ' כ"ח נת' דלגבי האוא"ס הבל"ג הצמצום הוא בבחי' סילוק ולגבי שרשי האורות הוא בבחי' מיעוט כו'). והגם שנת"ל פ' ת"ה דהצמצומים הם דרך העולמות שזהו בחי' התעלמות האור כו', הנה התעלמות זאת היא בבחי' הכלים שאין זה העלם ממש, וכידוע בענין הכלים דעם היות שמעלימים על האור ה"ה ג"כ מגלים את האור כו', דז"ע שהן בחי' כלים אל האור דהיינו לגלות אותו, רק שהגילוי הוא ע"י שמעלימים על פנימי' ועצמי' האור ומגלים את חיצוני' האור כו' (וגם ענין ההעלם שלהם הוא ע"י שהאור מאיר בגילוי בהכלי שהכלי מקבלת את האור ובזה הוא מתעלם, דהאור שאינו מאיר בהכלי ואינו מתקבל בה שהוא האור מקיף אינו מתעלם ע"י הכלי כו', כ"א האור פנימי שמאיר בגילוי

בהכלי והכלי מקבלת את האור ה"ה מתעלם ע"י הכלי כו', וההתעלמות הוא שנעשה עי"ז כמהות הכלי בבחי' מציאות דבר לא כמהות עצמו שהוא בבחי' אין כו' ועי"ז אפשר לחיצוני' האור להיות בבחי' גילוי כו', שכ"ז אינו העלם ממש שהרי הכל הוא בחי' גילוי אלא שבהגילוי גופא הוא מתעלם, והיינו רק שמתעלם מהות עצמו כמו שהוא בעצם לא בבחי' התעלמות ממש כו'. ומ"מ ה"ז בחי' העלם יותר מבחי' הצמצום לבד דאוא"ס שלא ע"י הכלים, דע"י הצמצום לבד נמשך האור כמו שהוא בעצם משא"כ ע"י הכלים מתעלם מהות עצמו כו', ויובן זה עד"מ בהשפעת השכל אינו דומה כמו שנמצא חיצוני' השכל אצל המשפיע ע"י צמצום אור שכל העצמי לכמו שהוא כשמלבישו באותי' ועניני' והסברים שמשפיע אל המקבל, דכמו שהוא גבי המשפיע הרי מאיר בו בחי' הפנימי' (היינו הפנימי' שבחיצוני' השכל) וממילא גם החיצוני' היא בגילוי יותר, משא"כ כשמלבשו באותי' ובפרט בעניני ההסברים הרי מתעלם הפנימי' וממילא גם החיצוניות אינו בבחי' גילוי כ"כ כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין בחי' הצמצום דמ"מ מאיר האור בגילוי כמו שהוא

ובההתעלמות דרך הכלים אין האור מאיר כמו שהוא בעצם כו', ומ"מ ה"ז גילוי אור כו'). וכמו"כ יובן בבחי' המל' שנת"ל פ' שפ"ח דבחי' מל' שבכל ספי' הוא בחי' כח הגילוי ובחי' המציאות של הספי', וכמו שהיא בבחי' פרצוף בפ"ע ה"ה בבחי' גילוי להיות בבחי' מקור כו', הרי כ"ז אינו בחי' התעלמות האור ממש כו', וכנודע דבמל' יש ב' מדרי' בחי' ים וארץ דים הוא בחי' פרצוף הפנימי דמל' שכונסת בתוכה האורות דאצי' וכמשנת"ל בענין כנס"י ובזה מתעלמים האורות דאצי' כו', ומה שהיא בבחי' מקור זהו בחי' חיצוני' המל' והוא בחי' מקבל ומשפיע שבמל' כו', ומבו' במ"א שזהו כמשל המתורגמן שמקבל מן הדורש ומשפיע אל העם כו', הרי כ"ז הוא בחי' גילוי האור ושבזה הוא מתעלם כו', וכמו המתורגמן שמקבל גילוי ההשפעה מהדורש ומתקבל בכלים וחושים שלו ובזה מתעלם ההשפעה שיהי' בערך המקבלים כו', וכמו"כ הוא בבחי' מל' שמאיר בה גילוי האור, וז"ע שכונסת בתוכה האורות דהיינו בחי' הגילוי ובזה הם מתעלמים בבחי' מל' כו', וא"כ ה"ז ג"כ ע"י הגילוי וממילא אין זה העלם לגמרי כו' (ומ"מ התעלמות האור ע"י

תתמו

המל' הוא יותר מההתעלמות שע"י הכלים כו', והוא מפני שהמל' היא בבחי' נבדל ע"כ הגילוי שבה אין זה בבחי' גילוי ממש כו', וכמשנת"ל פ' שצ"ה דהספי' שלמעלה הן בבחי' קירוב שהאור מאיר בהם בגילוי ממש היינו שמתקבל בהכלי בבחי' פנימי' כו', משא"כ בחי' המל' להיות בבחי' ריחוק בעצם ע"כ גם גילוי האור שבה אינו בבחי' גילוי ממש שיתקבל בה כ"א שיתעלם האור בה כו', וה"ז ג"כ בבחי' קבלה וקליטה אבל הוא בכדי שיתעלם בה כו', וזהו שהמל' כונסת בתוכה שאין זה שמקבלת בתוכה שזהו שהכלי מקבלת האור לעצמה בתוכה ופנימיותה להיות לה גילוי האור כו', משא"כ ענין כונסת בתוכה הוא רק שהאור כנוס בה (בבחי' נבדל ממנה) לא שמקבלת בתוכה ופנימיותה ממש להיות לה גילוי האור כו', וע"כ התעלמות המל' הוא ביותר והיינו שהיא משנה את האור כו', וכמו עד"מ הלבנה שאור השמש משתנה בה כו', כמו"כ בבחי' מל' משתנה האור כו', דגם כמו שהן בבחי' שני המאה"ג מ"מ הרי אור הלבנה אינו כמו אור השמש כו', משא"כ בכלים הרי פנימי' הכלים הם רק גווני האור (משום דענינם הוא רק הגילוי

לעצמן כו') וגם חיצוני' הכלים אינם משנים את האור כו', דעז"נ כי שמש ומגן ה' אלקים הרי ע"י המגן ונרתק אינו משתנה אור השמש כו', משא"כ הלבנה משנה את אור השמש, וכמו"כ הוא בבחי' מל' כו', וה"ז כמו ההפרש בין השפעת השכל ע"י עניני הסברים לכמו ההשפעה ע"י משל, דהענינים שכלי' שבזה מסביר ומבאר הענין הגם שזהו העלם כנ"ל מ"מ אין האור משתנה בזה, משא"כ בהתלבשות השכל במשל הגם שזהו ג"כ בכדי שעי"ז יבין את הענין, דאור שכל עמוק שא"א להבין ע"י ההסברים מלבישים אותו במשל שעי"ז יבין אותו כו', הרי הבנת הענין ע"י המשל בא מ"מ באופן אחר כו', וכמו"כ יובן בבחי' המל' שמשנית את האור כו', ומ"מ אין זה התעלמות לגמרי כו'). אך ענין הפרסא הוא שהאור מתעלם לגמרי שהרי הפרסא היא כמו אותי' הבלתי מסודרים שאינם כלים אל האור, וא"כ הרי התלבשות האור בהפרסא אינו בחי' גילוי אור רק התעלמות לבד כו', וע"כ האור מתעלם לגמרי ע"י הפרסא כו' (ועמשנת"ל ד"ה תקעו הב').

קיצור. אמנם אדם דאצי' אדמה לעליון, דאצי' הוא האור הדבוק במקורו והתעלמות האור בהכלים הרי זהו ע"י שמאיר בגילוי בהכלי, והכלי מקבלת האור, ולכן ההתעלמות היא רק שאינו כמהות עצמו כ"א כמהות הכלי, והכלי מגלה את האור, ומ"מ ה"ז יותר מע"י שנתגלה בחי' חיצוניות האור כמו שהוא, וכמו מציאות האור שכל ע"י צמצום המשפיע לכמו שבא בלבושי' והסברים, וגם חיצוניות הכלים אינם משנים את האור וכמו נרתק השמש, משא"כ הלבנה שמשנה, וכמו"כ הוא בחי' מל' להיותה בבחי' נבדל, ומ"מ מבחי' מל' עצמה אין העולמות יכולים לקבל (וכמו בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום דע"ה בבחי' שייכות להעולמות א"י לקבל משם), דבפנימיות המל' מאיר גילוי האור וז"ע כנס"י ובזה הוא מתעלם (ומ"מ א"ד להגילוי בכלים שהוא בבחי' גילוי ממש ובמל' הוא בכדי שיתעלם וזהו כונסת לבד), וכל הצמצומים אינם מועילים להיותם בבחי' מיעוט (ותועלת הצמצומים הוא שיוכל להיות התעלמות הפרסאות וזאת שיהי' מ"מ גילוי אור, וממילא יוכל להתרחב) (והצמצום הראשון שבבחי' סילוק מועיל להתהוות א"ק), ורק ע"י בחי' פרסאות יוכל האור להתקבל בעולמות.

תתמז

תיא) וביאור הענין הוא דהנה אי' בע"ח שער דרושי אבי"ע שבכל עולם יש ד' מדרי' והן אורות וכלים ולבושים והיכלות, והן ד' אותי' הוי' והן בחי' אבי"ע שבכל עולם כו', האורות הן בחי' אצי' שבכל עולם דגם בבי"ע בחי' אור הנשמה הוא בחי' אצי' שבבי"ע כו', והכלים הן בחי' ברי' שבכל עולם דגם באצי' בחי' הכלים הם ברי' שבאצי' כו', והאורות וכלים הם מיוחדים זע"ז דעם היות שהכלים הן בבחי' ברי' לגבי האור שזהו בחי' האצי' כו' מ"מ ה"ה בבחי' יחוד כו', ולבושי' והיכלות הם נפרדים כו', וצ"ל ההפרש שבין כלים ולבושים והיכלות כו'. והענין הוא דהנה אי' בהקדמת ת"ז איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד הרי כשם שהאורות מיוחדים באוא"ס המאציל כמו"כ הכלים מיוחדים בהאורות כו' (ונא' ב"פ חד מפני שאינו דומה אופן יחודם כידוע ומ"מ ה"ה חד כו'), דהנה ענין אורות וכלים הוא שהאור מאיר בגילוי בהכלי ומתלבש בתוכה והכלי סובל את האור ומתאחד בו כו', דעם היות שהאור והכלי מרוחקים זמ"ז שהאור הוא בחי' אין והכלי הוא בחי' יש וכמשנת"ל באורך, מ"מ האור מתלבש בהכלי

בבחי' או"פ בגילוי ממש והכלי סובל ומקבל את האור (ופי' סובל לפי שהכלי היא שלא בערך האור הנה קבלת האור הוא בדרך סבלנות, דמה שהוא בערך זל"ז הרי יכול לקבלו, אבל שני דברים שהם כמו הפכים הרי הקבלה שהכלי מקבל את האור ה"ז שסובל אותו כו') ומתאחד בו עד שאופן התגלות האור הוא כפי אופן הכלי דוקא כו'. ויובן זה עד"מ באדם למטה דבצלם אלקי' דאדה"ע עשה את האדם כו', להיות ידוע דמה שנק' בל' המקובלים אור וכלי היינו הנק' חומר וצורה שהחומר סובל הצורה ומתאחד בה והיו לאחדים עד שאופן הצורה רק כפי מזג החומר, והחומר נדבק ונגרר אחר הצורה (והוא ביטול החומר אל הצורה שעי"ז היא בבחי' כלי אל הצורה הרוחני' כו') והצורה בלתי נפרדת ממהות החומר שלה שמתגלה בה ופועלת כפי החומר דוקא כו', וכמו חומר כלי העין שסובל בעצמו כח הראות הרוחני והוא להיותו עצם ספירי ה"ה חומר מוכן לקבל הצורה דראי' הרוחני', ולפי מזג טבעי' כלי העין בשחור ולבן שבה כך יהי' אופן הראי' אם בבהירות או בעכרורית כו', וכמו אור השמש המאיר ע"י זכוכית לבנה או אדומה הרי

כפי גוון הזכוכית כך הוא גוון האור (רק ששם הרי הגילוי הוא רק מצד האור ורק ע"י עברת הזכוכית נעשה הגוון כפי גוון הזכוכית שהרי הזכוכית אינה מביאה ומגלה את האור (ער רופט ניט ארויס דעם אור) וממילא אינה פועלת בו מאומה רק מה שנראה בגוון זה כו', וכאן הרי המגלה את האור הוא החומר כי בלא חומר העין לא הי' גילוי כח הראי' בעצמו רק ע"י החומר דוקא שהוא הממשיך את אור הראי' וכידוע שאברים ממשיכים חיות כו', והוא המגלה אותו כו', וע"כ מגלה אותו כפי אופן החומר כו'), וזהו בגשמיות. וכמו"כ בפקיחת העין לדין ולחסד שנק' טוב עין או רע עין, ג"ז תלוי במזיגת כלי העין אם מבחי' החסדים או מבחי' הגבורות (דהיינו בהמזיגה והרכבה שלו אם בריבוי דמים או שהמים מתגבר על הדם כו'), וכמו שהאיש החסד והטוב יביט על כל דבר בעין טובה ולהיפך איש הדין יביט בעין רע כו' (דזה גופא הוא לפי החומר דהמרובה בדמים הוא איש הגבו' ע"פ הרוב, וכאשר מזיגת החומר הוא בהתגברות המים על הדם הוא ע"פ הרוב איש הטוב כו'), הרי שבחי' חו"ג הרוחני' השכלי' שבראי' תלוי' במזיגת גשם חומר העין בטבעם כו'. וכך בכלי המוח שגם הוא חומר גשמי לגבי אור השכל

תתמח

ומ"מ לפי מזג טבע המוח כן יהי' הצורה הרוחני', דכל שכל שמשכיל הוא לפי אופן כלי המוח אם בקטנות השכל בקטנים מצד קטנות מוחם אם בגדלות השכל בשכלים גדולים לפי גדלות המוחין (ויש שבקטנים יהי' בהם שכל גדול בעניני' הקטנים שלהם יותר מערך גדלות השכל בגדולים בענינים שלהם, שזהו מצד טיב כלי מוחם כו', וכמו בוצין בוצין מקטפייהו ידיעא כו'), דבכלי המוח יש הכנה זו לקבל צורת אור השכל כו', ואין זה כמו חומר העין שגשם טבעו מוכן לקבל אור הראי' שזה שוה בכל אדם, ואם הי' כן גם בכלי המוח היו הכל חכמים אלא בבחי' הרוחני' ודקות כלי המוח יש שמוכן לקבל חכ' רבה ועמוקה ויש שבלתי יוכל לקבל רק מעט וגם זה שלא בעומק כ"כ (כי כח עליון הוא בבחי' הדקות והרוחניות יותר ומתחלקים בזה יותר טבעי בנ"א, דכח חחתון גשם החומר הוא הכלי לקבל את הכח ולכן הוא שוה בכל אדם, אבל כח העליון כלי ההכנה לקבל את הכח הוא הרוחני' יותר שבחומר, וע"כ מחולקים בזה בנ"א שאינו בכאו"א בשוה). וע"כ גם אופן התגלות אור השכל הוא לפי אופן מזיגת והרכבת כלי המוח, וכמו מוח

החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש ולכן חכ' היא בבחי' נקודה דטבע המים לדבק, ובינה בבחי' התחלקות פרטים דטבע האש לפרר כו' (והרי כח החכ' בעצם הוא בבחי' נקודה וכח הבינה בהתרחבות, אך התגלות הכח הוא ע"י מזיגת והרכבת החומר כו'), וכן ההטי' לחו"ג הוא כפי הרכבת חומר המוח דכאשר ההרכבה היא בבחי' גבורות כח שכלו נוטה תמיד למצוא כל אופני החוב בסברות עמוקות, וכמו חכמים המה להרע שההטי' הוא תמיד להרע כו', ויש חכמים להיטיב אשר בכל עת יטה שכלו להשכיל למצוא כל אופני זכות בסברות עמוקות, ויש שטבע מהות שכלם הוא בבחי' ממוצע כו', שכ"ז הוא כפי הכנת חומר כלי המוח כו' (ובודאי דחו"ג שבשכל הוא בנפש בשרשו ומקורו אם מבחי' החסד או מבחי' הגבו' וכמו ב"ש וב"ה כו', הנה זהו שבנין החומר הוא לפי בנין הצורה דכאשר נשמתו מבחי' החסד גם בנין החומר הוא באופן כזה, אך זהו בכללות הבנין דחומר וצורה כו', אבל פרטי אופני התגלות הצורה הוא כפי טבע ומזג החומר כו'). וכ"ז הוא מצד התאחדות החומר בהצורה ע"כ התגלות אור צורת הכחות לפי חומר הכלים כו'

(וכן הוא בעבודה דנה"א בבחי' חו"ג שבו שזהו ג"כ כפי חומר נה"ט אם הוא מבחי' החסדים העבודה היא בבחי' התיישבות יותר ובבחי' אהבה הנמשכת כמים כו', וכן בבחי' תיקון כל דבר בבחי' קירוב דהיינו בדרך בירור כו', ומי שהוא מבחי' גבו' העבודה היא בבחי' התפעלות והתלהבות ובאה' כרשפי אש כו', וכן בתיקון הדבר בדרך דחי' בבחי' שמאל דוחה כו', וכן בצדקה וגמ"ח או בדין ומשפט כו', וכן בהשגה לפי גסות ודקות ההשגה דנה"ט כן היא ההשגה האלקי' כו', אמנם עי"ז הוא שמתברר הנה"ט שע"י שעובד בעבודתו כפי החומר דנה"ט ה"ה מזדכך עי"ז כו', דכמו"כ בחומר וצורה שע"י שהחומר הוא כלי לאור וצורת הנפש מזדכך החומר עי"ז שז"ע שאו"פ מצחצח חצי הכלי כו').

קיצור. ובה"ע דהנה יש אורות וכלים לבושים והיכלות, או"כ מיוחדים, האור מתלבש בהכלי והכלי סובלת האור ומתאחד בו, ועד"מ בחומר וצורה שהתגלות הצורה כפי מזג החומר, דכפי מזיגת חומר העין הוא בהירות ועכרורית

תתמט

אור הראי' וכן החו"ג שבו, וכפי חומר המוח ולחלוחית הרוחני שבו כן הוא ההשכלות, ואופן ההשכלה לחו"ג הוא ג"כ כפי מזיגת החומר (ובודאי יש באור השכל בחי' חו"ג זהו שבנין החומר בכללות הוא לפי בנין הצורה), וכ"ז מפני שהחומר מתאחד בהצורה, וכן הוא בעבודה שהיא כטבעיות הנה"ט אם בחסדים הוא בהתיישבות הוא בבחי' אהבה כמים, והתיקון בדרך בירור, ואם בגבו' הוא בהתלהבות ואהבה ברשפי אש, והתיקון בדרך דחי' ובזה הוא שמתברר הנה"ט.

תיב) והדוגמא מזה יובן למע' באדה"ע בבחי' או"כ שהכלי עם היות רחוק ערכה מן האור ה"ה סובל ומקבל את האור (והאור בא באופן כזה שיוכל להאיר בכלי כו', ולעיל מפ' רס"ג ואילך נת' שזהו ע"י בחי' ש' מ"ה שפועל ביטול בהאור שיבא באופן כזה שיאיר בהכלי והיינו שבא מאין ליש כו', וגם פועל הביטול בהכלי להיות מיש לאין שתקבל את האור כו'), ומתאחד בהאור עד שכל אופן ההתגלות של האור הוא כפי אופן הכלי, וכמו חכ' מוחא ובינה לבא כו', ובע"ח אי' בכ"מ מוחין דאבא ומוחין דאימא כו' שנק' הספי' ע"ש הכלים, והרי העיקר הוא האור רק זהו מפני שהכלי מתאחד עם האור עד שהאור הוא כפי הכלי כו', דכללות אופן ההתגלות והמציאות דבחי' אור החכ' ואור הבינה כו', וכן בפרטי המדרי' דבחי' חו"ג שבהם כו' וכן התגלות אור החסד והגבו' שבלב אדה"ע כבי', הכל הוא כפי אופן הכלים כו' (דזהו באמת סבת ההפרש באופני הגילוים דאוא"ס ב"ה באצי' ולמע' מאצי' דשם הכלים אינם בבחי' מציאות מאיר האוא"ס בגילוי יותר כו', ובאצי' שהכלים הם בבחי' מציאות אינו מאיר האוא"ס

בבחי' גילוי ממש רק הארה לבד וההארה גופא באה בבחי' מציאות כו', וזהו ג"כ מה שלמעלה מאצי' הוא בד"כ בחי' התגברות החסד כמו בחי' רב חסד שמתגבר על הגבו' כו', ובעתיק לית שמאלא בהאי עתיקא כו' ובאצי' הוא בחי' חו"ג כו', שזהו ג"כ מצד הכלים כו', וז"ע ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי דלית שותפא עמי כו' ומשו"ז לית שמאלא כו', ועמ"ש בזח"א דכ"ב סע"ב ודכ"ג ע"א, וכן באצי' החכ' היא בחי' חסד ובינה מינה דינין מתערין כו', מפני שבחכ' הכלי היא כמו האור ועיקר הכלים מתחיל מן הבינה כידוע, וכן במוחין ומדות הרי המוחין הן בחי' רחמים בכלל, והיינו שבמוחין הוא התרחבות הכלים שמאיר בהם האור בגילוי יותר ע"כ הם בחי' רחמים כו', ובז"א הוא בבחי' קטנות שנק' זעיר אנפין כו' ע"כ שם עיקר ענין חו"ג כו'). רק שלמעלה אינו כמו למטה דהאיש החסד הוא בבחי' חסד לבד ואין בחי' הגבו' (רק מה שיש בהתכללות כו') והאיש הגבו' הוא בגבו' לבד כו', ולמעלה באדה"ע כל המדות הן בהתגלות כו', וגם אינו מוכרח במדה כזו וכזו וכמו שאו' יהי רצון מלפניך שיכבשו

רחמיך כו' וכמו וינחם על הרעה שנהפך מדין לחסד כו', או שהגבו' היא בבחי' חסד ואדרבה בתגבורת החסדים כו' כידוע, והיינו משום דבאמת לאו מכא"מ כו', וגם האור הוא בבחי' פשיטות וגם הכלים הן אלקות ממש כו', וע"כ גם במדות גופא נהפך מדה"ד למדה"ר כו', והוא ע"י גילוי אור עליון וכמא' יהי רצון כו' שע"י גילוי הרצון נהפך מדה"ד למדה"ר כו', וזהו בבחי' הכלים להיותם אלקות ומתאחדים עם האורות ע"כ ע"י גילוי הרצון נהפך למדה"ר כו'. אמנם בלבושים והיכלות שהן הפרסאות ומסכים המבדילים כמשי"ת, הנה בכדי שיהי' הסרת המסך ושיהי' גילוי

תתנ

אור זהו דוקא ע"י המשכה מבחי' פנימי' הכתר דהיינו מבחי' עתיק, דלהיות דלית שמאלא בהאי עתיקא יכול להיות משם הסרת הפרסאות ג"כ כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש אז ישיר משה כו', דהנה ידוע דבשעת קי"ס הי' קטרוג גדול וכדאי' במד"ר בשלח פכ"א ע"פ מה תצעק אלי שהס"מ קטרג הללו עע"ז כו', ולא שמע לו כלל מפני שבקי"ס הי' גילוי בחי' עתיק, וכדאי' בזהר מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מילתא ומשם נעשה הסרת כל הפרסאות וממילא אין מקום להקטרוג כלל, דהנה כל הקטרוגים הן ע"י העלם והסתר האור, דכאשר מאיר גילוי האור אינו שייך קטרוג וכמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל דנש"י נראים לדבר חשוב כו' וכמ"ש במ"א, ורק בהעלם והסתר האור אז שייך קטרוג, וכמ"ש ויבאו בני האלקי' להתייצב כו' בני אלקי' דוקא ובאים בזמן סילוק והעלם האור כו', אבל בקי"ס שהי' גילוי אוא"ס ממש לא הי' מקום כלל לקטרוג שלו כו', וזהו אז ישיר אז הוא בחי' עתיק וכמש"א המלך המרומם לבדו מאז דקאי על בחי' עתיק כו', וכדאי' בזהר בשלח דנ"ד ע"א כל ניסין וגבורן דאעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפין רשימין באז כו', וזהו אז ישיר דמבחי' אז עי"ז נתבטלו כל המסכים והפרסאות כו'.

וז"ש דמשאמרנו שירה באז נתיישבה מלכותך כו', דהנה ישיבה מורה על הקביעות והעדר השינוי והיינו בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה כו', דבברה"ע הי' רק הארה לבד והו"ע עומד שזהו רק לפי שעה היינו בחי' הארה לבד, דהארה זו מתעלם תחלה ע"י הכלים ואח"כ בבחי' מל' שמשתנה האור כו', ואח"כ בהמסכים ופרסאות המסתירים עד שלמטה לא יש גילוי אור כו', אבל משאמרנו שירה באז נתיישבה מלכותך שנמשך בחי' עצמות א"ס בבחי' מל' ובבחי' קביעות במל' (עמשנת"ל פ' שע"ה), והיינו שמל' היא בבחי' כלי לקבל לא רק מה שכונסת האור בתוכה שאין זה בבחי' התלבשות פנימי ממש והוא רק שמעלמת האור כו' כנ"ל, אבל ענין ההתיישבות והקביעות הוא שתהי' המל' בבחי' כלי וכמו לעתיד דכתי' הרחיבי מקום אהלך שתהי' בבחי' רוחב הכלי כו', וכסאך נכון הוא שיהי' הגילוי גם בהמסכים והפרסאות שז"ע כסא כס א' כו', והיינו ע"י הגילוי מבחי' עצמות א"ס כו' (וזהו מה יש כבוד בין מלך לאגוסטוס מלך עומד על הלוח, וידוע דציור על הלוח הוא בחי' דמות כו', ואגוסטוס יושב שגם בבחי' דמות נמשך בחי' העצמות

כו'), וזהו שאע"פ שמעולם אתה כו' לא נודעת בעולמך שלא הי' גילוי אלקות בעולם כו' עד שאמרו בניך שירה שנמשך גילוי אלקות בעולם כו'. וזהו ג"כ מ"ש ישיר משה ובנ"י דהנה אי' במד"ר שם פכ"ג הה"ד קדמו שרים אחר נוגנים כו', ומכיוון שיצאו ישראל מן קדמו מלאכים לאמר שירה א"ל הקב"ה יאמרו בני תחלה, הה"ד אז ישיר משה שר לא נא' אלא ישיר אמר הקב"ה ישירו משה ובנ"י תחלה, וכן דוד אומר קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים אלו מלאכים כו', דהנה מלאכים הם נושאים את הכסא כו', אך ההמשכה שלהם הוא מבחי' חיצוני' דאו"א שזהו להחיות את העולמות כו', והנשמות ממשיכים בחי' יחוד פנימי דאו"א כו', וע"כ ישירו בני תחלה להמשיך מבחי' פנימי' או"א, ואחר נוגנים שממשיכים הגילוי גם במלאכים ועד ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה כו', וידוע דעומדים זהו בבחי' הגילוי שבעולמות ומהלכים זהו בבחי' עצמות א"ס

תתנא

שזהו ממשיכים נש"י כו', ועושים ההילוך במלאכים ג"כ כו'. וזהו שנא' אז ישיר ישירו בני תחלה שזה נתחדש בקי"ס דתחלה היו המלאכים אומרים שירה וממשיכים בחי' יחוד חיצוני כו', ובקי"ס נתחדש שיאמרו ישראל תחלה להמשיך בחי' יחוד פנימי ואח"כ אומרים המלאכים שירה שנמשך גם בהם הגילוי כו', וזהו אומרו את השירה הזאת היינו ההמשכה בבחי' מל' שנתיישבה מלכותך כנ"ל, ויאמרו לאמר היינו שיהי' ההילוך גם במלאכים כו'. ובגמ' אמרו מכאן לתחה"מ מן התורה, דתחה"מ יהי' ע"י בחי' טל תחי' טלא דנטיף מעתיקא גילוי בחי' עתיק כו', ושייכות זה לקי"ס להיות דבקרי"ס נקרע ונתבטל בחי' הפרסא כו', דהנה אי' במד"ר ע"פ מחצתי ואני ארפא מחיצתי אני ארפא מחיצה עשיתי בין העליונים ותחתונים העליונים חיים ותחתונים מתים אותה מחיצה מרפא כו', והיינו בחי' הפרסא שירפא הפרסא ועי"ז יהי' תחה"מ כו', וזהו דבקי"ס מרומז ענין תחה"מ לפי שאז נקרע הפרסא והי' גילוי בחי' עתיק כו', וזהו אז ישיר אז דוקא בחי' עתיק שעי"ז נקרע הפרסא כו', ואו' ישיר ישירו משה ובנ"י תחלה זהו המשכת

בחי' יחוד פנימי דאו"א דהיינו המשכת בחי' עצמות א"ס ב"ה כו', את השירה הזאת היא ההמשכה בבחי' מל' שנתיישבה מלכותך בבחי' קביעות אור כו', וגם כסאך נכון הגילוי גם בבחי' הפרסא ועי"ז ויאמרו לאמר בחי' מהלכים בין העומדים כו'.

קיצור. והדוגמא מזה למעלה דהכלי מתאחד בהאור, וע"כ גילוי האור כפי אופן הכלים, וזהו דלמעלה מאצי' האור בגילוי ביותר ובד"כ בבחי' רב חסד ובאצי' מיעוט האור ובבחי' חו"ג, ובאצי' גופא חכ' בחי' חסד וכן המוחין מפני שעיקר גרמוהי בחי' המדות, רק למעלה כל המדות בהתגלות וע"י גילוי הרצון נהפך מדין לחסד משום דבאמת לאו מכל אמ"כ (משא"כ הסרת המסכים הוא מפנימיות הכתר). ובזה יובן מ"ש אז ישיר דבקי"ס הי' גילוי בחי' עתיק ועי"ז הי' הסרת הפרסאות, וזהו אז בחי' עתיק, וזהו שנתחדש בקרי"ס שישירו ישראל תחלה המשכת בחי' יחוד פנימי דאו"א.