בס"ד. ליל ב' דחה"פ, העת"ר

תתקכו

מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה, ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם, שנא' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים כו', משמע דענין אכילת מצה הוא משום שלא הספיק להחמיץ כי גורשו ממצרים כו', וכן כתי' בפ' ראה שבעת ימים תאכל עליו מצות כו' כי בחפזון יצאת ממצרים שז"ע מה שלא הספיק להחמיץ כו', וה"ז תמוה מאד שהרי אכילת מצה היא מצוה שנצטוו ע"ז, וגם אם הי' מספיק להחמיץ צריכים לשמור מן החימוץ וכמ"ש ושמרתם את המצות וא"כ מהו"ע משום שלא הספיק כו', וגם צ"ל שהרי מה שנגלה עליהם ממה"מ הי' זה אחר חצות וכמ"ש כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא כו', והמצוה דאכילת מצה היא קודם חצות דגבי קרבן פסח כתי' על מצות ומרורים יאכלוהו דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות, והמצה שאנו אוכלים לשם מצוה הוא קודם חצות, וא"כ מהו אומרים מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ שזה הי' אחר חצות כו', גם מה"ע ממה"מ כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דועבדתם את ה' אלקיכם הוא להמשיך גילוי ש'

הוי' בעולם, ונת' דהוי' הוא הי' הוה ויהי' כא' שלמע' מבחי' זמן ומקום דהעולם נתפס במקום וזמן וכן כללות ההשתל' הוא בבחי' מקום וזמן שז"ע מעומ"ט כו', כי תחלה הגבלת האור ע"י הצמצום הוא שנעשה בבחי' מקום וזמן כו', והוא מרכ"ד עד סוכ"ד כו', אבל עצמות אוא"ס הוא למע' ממקום וזמן, וזהו ועבדתם את ה' אלקיכם להמשיך גילוי זה בעולם כו'. ונת' דבעבודה הוא ההשגה פנימי' וההתאמתות איך שעצמות אוא"ס הוא למעלה מבחי' מקום וזמן, ואיך שהמקום וזמן דעולמות הוא בטל במציאות ואינו בבחי' מקום וזמן כלל כו' שזהו בחי' גילוי אלקות בנפש, ועי"ז הוא הגילוי בעולמות שיהי' נראה ונגלה כמו שהוא באמת כו'.

אמנם צ"ל איך אפשר שיהי' גילוי אלקות ממש למטה, והלא הבריאה היא יש מאין ע"י בחי' הצמצום שמסתיר האור האלקי שלא יאיר האור האלקי בגילוי כו', וגם אם נא' שאחר שנתהווה העולם ביכולתו לקבל גילוי אלקות, וע"ד מ"ש בע"ח בענין הקו שהקשה מפני מה הי' הצמצום באופן כזה שנסתלק האור לגמרי ולא נשאר אור הקו, ואם נא' שגם אור הזה אינם יכולים לקבל איך נמשך אח"כ אור הקו, ותי' שבכדי שיתהווה העולם הי' צ"ל סילוק לגמרי ואם הי' נשאר אפי' רק אור הקו לא הי' ההתהוות העולם, ולאחר שנתהווה ביכולתו לקבל אור הקו כו', וכמו"כ נא' שבכדי שיתהווה מציאות היש הוא דוקא ע"י הסתר האור האלקי, ולאחר שנתהווה היש ביכולתו לקבל אור האלקי כו'. אך ה"ז אור מצומצם לבד כו', והעיקר הוא שהרי ידוע דכללות ענין הצמצום הוא הרצון בענין הפכי מכמו קודם הצמצום כו', דקודם הצמצום הי' הרצון בבחי' גילוי אור דוקא שז"ע שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל שהי' האור בגילוי ממש כו', והיינו שהי' התגברות בחי' כח הגילוי על כח ההעלם כו', שהרי כח ההעלם הי' גם קודם

הצמצום שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס כו' רק שהי' בהעלם ובהתגלות הי' בחי' כח הגילוי כו' (והוא בחי' כח הבל"ג שזהו בחי' הגילוי שלפה"צ כו'), ואח"כ הי' הצמצום היינו התגברות כח ההעלם על כח הגילוי והוא שיהי' דוקא העלם האור

תתקכז

(שמזה דוקא יכול להיות ענין המציאות כו'), והגם שאחה"צ חזר והאיר כו' והיינו הרצון בבחי' גילוי אור כו', הרי זהו שהגילוי יהי' ע"י הצמצום דוקא והוא שיהי' אור מצומצם, וגם אור זה יתצמצם ויתעלם ע"י הצמצום שלא יאיר בגילוי ממש כמו שהוא כו', וז"ע הצמצום דש' אלקי' שמצמצם על ש' הוי' ב"ה כמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים כמו שהמגן של השמש שהוא כמו נרתק ומסך ממש להסתיר עצם אור השמש, כך ש' אלקים הוא כמו מגן ונרתק ממש להסתיר אור דש' הוי' ממש כו', ואיך אפשר שיהי' גילוי אלקות ממש אחה"צ כמו קוה"צ כו'. והגם שנת"ל (ד"ה צו את אהרן) דהמשכת גילוי ש' הוי' בעולם הוא להמשיך בחי' האור שלמע' מהשתל' והוא גילוי בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו' (והוא בחי' הוי' הי' הוה ויהי' כא' כו' כמשנת"ל), והלא ידוע דהעלם והסתר הצמצום הוא רק בבחי' אור המצומצם דהיינו בחי' ממכ"ע (והוא בחי' אור הקו בכלל כו'), אבל לגבי עצמות אוא"ס אין הצמצום מעלים והיינו דעצמות אוא"ס נמצא לאחה"צ כמו לפה"צ, וכידוע במ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא ממש כמו קוה"צ והוא בבחי' א"ס

ממש כו', וכמו בעולמות שיש הפרש בין אצי' ובין למע' מאצי' דבאצי' הרי א"ס להתפשטותו אך זהו רק במדרי' דאצי' אבל כאשר נמשך האור חוץ לאצי' אינו בבחי' א"ס כו', שהרי הארת אצי' יש גם בבי"ע דהתהוות היש הוא מאלקות דהיינו אצי' כו', וכן האור האלקי מתלבש בכל הנבראים להחיותם דכ"ז הוא הארת אצי' רק כמו שנמשך דרך הפרסא ה"ה בא בבחי' הגבלה כו', משא"כ האור שלמע' מאצי' שנמצא בכ"מ עד למטה גם בעולם התחתון ה"ה בבחי' א"ס ממש, וכמו כח הסובב שנמצא למטה דמשו"ז הוא קיום התומ"צ הוא למטה, ומשו"ז הו"ע הבירורים למטה דוקא להפריד הטוב מן הרע ובפרט ענין התשו' להפוך מרע לטוב כו' וכמ"ש בד"ה צו כו' את קרבני כו', הרי בכ"מ שהוא ה"ה פועל כמו כח הא"ס כו', וכמו"כ הוא בכללות הגילוים דזה שהצמצום מעלים ומסתיר הוא על האור המצומצם, אבל על האור הבל"ג אין הצמצום מעלים ונמצא בכ"מ ובבחי' א"ס ממש כו'. אך הענין הוא דע"ה שהצמצום אינו עושה שום שינוי בעצמות אוא"ס שהוא נמצא גם לאחה"צ ובאופן כמו שהוא לפה"צ ממש כו' (דבאמת כ"ה גם בהאור דממכ"ע כו'

שזהו כללות ענין הוי' אחד כו'), מ"מ הרי נתעלם האור שאינו מאיר בגילוי ממש כו', דזה הי' ענין הצמצום שנתעלם בחי' האור הא"ס הבל"ג כו' כנ"ל, רק שענין ההתעלמות דאור הזה אינו שנתעלם תוך העלם הצמצום כ"א שנתעלם ונכלל בעצמות המאור כו', ומשו"ז אין הצמצום פועל בהאור שיהי' איזה התחלקות בהמשכתו והוא נמשך ונמצא בכל מקום וכמו שהוא בעצמותו כו', דהנה האור שבא להיות בבחי' גילוי לפ"ע העולמות (והוא מה שחזר והאיר כו' דבד"כ הוא בחי' האור דממכ"ע כו') הרי נתעלם תוך הצמצום כו', והוא מה שנכלל בנקודת הרשימו, וכידוע דחיצוניות האור השייך אל העולמות שנמצא ונבדל ע"י הצמצום ה"ה נכלל בנקודת הרשימו שהיא בחי' העלם כו', וע"כ גם בראשית גילוי אור זה אינו כמו שהוא בעצם ממש רק כמו שהוא ע"י העלם הנרתק דש' אלקים כו', והיינו בחי' ראשית הקו שזהו בחי' עתיק דא"ק, וכמ"ש בע"ח שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק ה"ז לא כמו שהוא בעצם ממש כו', דכשם שבחי' עתיק דברי' הנעשה מבחי' מל' דאצי' הרי אינו כמו אצי' ממש, וכמ"ש בע"ח שמ"ג פ"א דנקודה העצמי' דמל'

תתקכח

שבוקעת המסך ומתלבש בהיכל קה"ק דברי' שהוא בחי' כח"ב דברי' ה"ז נק' בשם ראש הבריאה לא בשם אצי' מפני כמה מיעוטים שנעשה בה כו' יעו"ש, וכמו"כ הוא בבחי' עתי' דברי' דכללות שא"ז כמו שהאור הוא בעצם כו' ובא בבחי' התחלקות בהמשכתו ממדרי' למדרי' כו', וכמשנת"ל (ד"ה צו) בענין המעומ"ט שיש בהאור שמתגלה ממדרי' למדרי' בבחי' מציאות מקום וזמן כו', דבתחלת ההמשכה הוא בא בהגבלה דמעומ"ט ויורד ממדרי' למדרי' כו', אבל האור הבל"ג לא נתעלם תוך הצמצום כ"א מה שנתעלם בעצמות המאור כו', וע"כ אין הצמצום עושה בו שום התחלקות בהמשכתו כו', ומ"מ הרי מתעלם עכ"פ ע"י הצמצום היינו ע"י רצון העצמות בענין הצמצום כו', וע"כ הגם דאת השמים כו' אני מלא ה"ז בהעלם שאינו מאיר בגילוי כו', והכוונה בהמשכת האור ע"י העבודה הוא שיהי' בגילוי ממש (דמה שנמצא בהעלם הרי כ"ה מצ"ע ומ"מ אינו נרגש כלל בעולם וכמשי"ת, והכוונה שיהי' נראה ונגלה ונרגש בעולם כו').

ועם היות שמצד האוא"ס אין שום מניעה כלל ויכול להיות בבחי' גילוי ממש משו"ז גופא שלא נתעלם תוך העלם הצמצום כו' (ור"ל דלבד זאת שלגבי עצמות אין שום דבר מונע ומעכב ח"ו (דזה דבר פשוט דלגבי עצמות אין שום דבר מונע כו', וכאן הכוונה לבאר איך שהוא בהדרגה וע"י עבודה כו'), ולבד זאת שבאמת אין הצמצום מעלים לגבי האוא"ס רק לגבינו (שכן הוא גם בהאור המצומצם בבחי' ממכ"ע כו'), הנה האוא"ס הבל"ג להיות שלא נתעלם תוך הצמצום כו', ע"כ יכול להיות בגילוי ממש גם לאחר הצמצום כו'. והוא ע"ד המבו' במ"א בענין קשה לזווגם כקרי"ס דמה שקי"ס נק' קשה הוא מפני התאחדות ענינים ההפכים שהי' בקי"ס, וכמ"ש ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים דכמו שהי' ביבשה היינו במציאו' נבראים דעדאת"ג באופן כזה היו בתוך הים בהגילוי דעדאת"כ כו', והוא שלא נעשו כמו נבראים דעדאת"כ אלא כמו שהיו במציאותם ממש הי' בהם הגילוי דעדאת"כ ממש כו', וזהו דבר קשה שהוא ע"ד שבור את החביות ושמור את יינו כו', אבל להיות גילוי אוא"ס ממש ושלא יהי' דרך ס' השתל' א"ז קשה כו',

ועד"ז כאן דלהיות גילוי האור שנתצמצם תוך העלם הצמצום זהו דבר קשה כבי', אבל להיות גילוי אוא"ס שלא נתעלם כלל א"ז דבר קשה כו', דהאור שכבר נתצמצם תוך העלם הצמצום שיהי' גילוי שלא כפי ס' הצמצום ה"ז שני הפכים, אבל האור שלא נתעלם תוך העלם הצמצום הנה הגילוי דאור זה א"ז שני הפכים כו'. וכמו נשמת משה למטה הי' דבר פלא דאור אצי' ממש הי' למטה בעולם התחתון ובגוף גשמי, ולמע' א"ז פלא כלל, דכל הנשמות דאצי' כמו שהן למע' הרי א"ז דבר פלא כלל, ורק בירידתן למטה ה"ז דבר פלא מפני שהוא שני הפכי' גילוי אור אצי' ובגוף גשמי כו', ועיקר הפלא בזה הוא כשבא באופן שיש לו שייכות אל העולם, דאותן הנשמות שלמטה הן ג"כ מופשטים ומובדלים מן העולם לגמרי א"ז פלא כ"כ, רק באותן הנשמות שהן אצי' ממש וירדו למטה והן בבחי' שייכות אל העולם (וכמ"ש במ"א בענין יוסף והשבטים) זהו דבר פלא, והיינו מפני שזהו שני הפכי' בנושא א', אבל להיות גילוי האוא"ס הבל"ג (והיינו שלא בהדרגה כו') א"ז דבר קשה כו'). הנה כאשר יהי' גילוי אור הא"ס יתבטל הצמצום (דאם יהי'

הצמצום ומ"מ יהי' גילוי אור זהו דבר קשה כבי' כנ"ל, ומה שאנו אומרים שלהיות גילוי אוא"ס הבל"ג אין לזה מונע היינו שאינו דבר קשה מפני שאין

תתקכט

בזה שני הפכים היינו שיתבטל הצמצום כו'), כי העלם הצמצום אינו יכול לקבל גילוי אוא"ס כו' (וזהו גופא מה שהאור המצומצם נתעלם תוך העלם הצמצום שזה יכול הצמצום לקבל כו', והאור הא"ס לא נתעלם תוך העלם הצמצום שאינו יכול לקבל אור זה ולהעלימו כו'), והיינו דבהאיר אור זה בגילוי יתבטל כל המציאות לגמרי כו'. ובדוגמא כמו ויצא מלאך ה' תוך מחנה אשור ויך כו', וידוע דהיינו שנתגלה עליהם גילוי אור העליון שעי"ז נתבטל כל המציאות כו', ועד"ז הוא בכל הנסים היוצאים מדרכי הטבע שהטבע דמש' אלקי' (דאלקי' בגימט' הטבע) מתבטל מצד הגילוי אור כו' (ורק במ"ת הי' גילוי אוא"ס למטה ולא נתבטל המטה כו' כידוע). וכמו"כ אם הי' גילוי אור הא"ס הבל"ג הי' מתבטל כל ענין המציאות כו', ולא זו היא הכוונה בהמשכת אוא"ס ע"י העבודה, כ"א שיהי' גילוי אוא"ס והמציאות יהי' מ"מ בבחי' מציאות רק שיהי' בבחי' ביטול בתכלית כו'. וזהו שאינו מובן איך יהי' גילוי אוא"ס ממש לאחה"צ, דענין הצמצום הוא שיהי' העלם האור והגם שהוא נמצא בכ"מ אבל בהעלם, ואם יהי' גילוי אור

יתבטל הצמצום לגמרי כו', והכוונה היא שיהי' מ"מ בחי' המציאות ויהי' גילוי אוא"ס ב"ה. ועוד זאת שהרי נת"ל דש' הוי' דהי' הוה ויהי' כא' הוא ג"כ בהאו"פ רק שזהו מה שלמע' מבחי' התלבשות כו'. והענין הוא כמשנת"ל בענין ש' הוי' שהוא ש' העצם ע"פ מ"ש הפרד"ס די"ל דהיינו בחי' עצם האור שלמע' מהתלבשות בכלים כו', והוא כמ"ש במ"א דהכלים הם בג' מדרי' והאור יש בו ד' מדרי', והיינו שהכלים הם בג' מדרי' בי"ע והמדרי' הד' שבאור הוא בחי' אצי' כו', שזהו ג"כ או"פ רק שהוא למעלה מבחי' הכלים כו' (ונת"ל שיש לו ג"כ אחיזה בכלי רק זהו למע' גם מבחי' פנימי' הכלי כו') (והשל"ה הביא מגינת אגוז דש' הוי' מורה על אמיתת העצמות והוא אמיתת היותו כו', ובמ"א מבו' דהי' הוה ויהי' זהו שנמצא במציאות תדירי ותמידית כו', והו"ע מחויב המציאות כו' ועמ"ש מזה בד"ה ועשית ח"ש, רנ"ו, ובתו"א ד"ה ועשית ציץ בענין ב' שמות הוי' שהוי' א' הוא בבחי' הרצון כו', וכ"כ בפלח הרמון וכמ"ש במ"א, ומ"מ בכללו' ש' הוי' הוא בחי' או"פ כו'), ומאחר שזהו בחי' או"פ רק שהוא אור

עצמי כו' הרי בכדי שיהי' גילוי ש' הוי' צ"ל כלי ראוי אל הגילוי כו', וכמו בבהמק"ד דכתי' אכן יש הוי' במקום הזה, דבבהמ"ק הי' גילוי ש' הוי' ממש וכדאי' במד"ר ס"פ ס"ט אכן השכינה שרוי' במקום הזה ור"ל דאל"כ הלא אין מקו"פ מהשכינה אפי' סנה, כמ"ש במד"ר פ' שמות פ"ב, וא"כ מהו במקום הזה דוקא, אלא ר"ל השכינה שרוי' דהיינו התגלות האור ממש ולא בבחי' העלם לבד, וכמו השראת הנשמה במוח שבראש שמאירה שם בבחי' גילוי כו', וי"ל דהשראת השכינה בבהמק"ד הוא כמו זיו השכינה בג"ע ומבו' במ"א שהוא גילוי בחי' ג"ר חב"ד, וגם בחי' אוא"ס השורה בחכ' כו' ועמ"ש בלק"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת דרוה"ר, והבחיי פ' בשלח ע"פ היש ה' בקרבנו יש הוא בחי' חכ', וכ"כ השל"ה דיש רומז לחו"ב י' חכ' ש' בינה כו', וזהו אכן יש הוי' במקום הזה בחי' גילוי ש' הוי' כו', דמקום המקדש הי' מקום ראוי אל הגילוי וכמו שת"א ע"פ א"ז כ"א בית אלקי' לית דין אתר הדיוט כו', והיינו שהמקום הזה אינו כמו כל שטח המקום שנתהווה ע"י עש"מ שנק' מלין דהדיוטא כו', ומקום המקדש הי' בעילוי יותר כו', וי"ל כמו מקום הג"ע דמבו' במ"א דגם ג"ע הארץ אינו מקום גשמי והוא בחי' הרוחני

תתקל

שבגשמי כו' (ועמ"ש מזה בד"ה ושבתה הארץ, רס"ב), וכן מקום המקדש לא הי' מקום גשמי וכידוע דבקה"ק הי' המקום למע' מהמקום וכמו מקום הארון אינו מן המדה כו', וע"כ הי' מקום ראוי לגילוי ש' הוי' שלמע' מן המקום והזמן כו'. ומכ"ז צ"ל איך בהעולם שהוא ע"י בחי' צמצום והעלם האור והוא בחי' אתר הדיוט כו' איך יהי' בזה גילוי אוא"ס ב"ה כו'.

אך הענין הוא דבאמת אא"ל גילוי אור העצמי דהוי' (והיינו ב' האופנים הנ"ל בחי' עצמות אוא"ס הבל"ג ובחי' עצמות האור דאו"פ כו') כ"א ע"י היפך הצמצום המסתיר שלא יסתיר ויעלים כלל כו', ולא שיתבטל הצמצום לגמרי כ"א שהצמצום גופא לא יסתיר ויעלים כו' (ועי"ז יהי' האור בבחי' גילוי ממש בבחי' או"פ כו' שזהו שנתחדש ע"י הצמצום, דלולא הצמצום לא הי' בחי' או"פ כלל, רק הצמצום הוא שמגביל את האור להיות בבחי' או"פ, וגם עי"ז נעשו הכלים והוא להיות כלים אל הגילוי כו', וזה הי' כוונת הצמצום וההעלם בכדי להפוך את ההעלם שלא יעלים ויסתיר ומ"מ יהי' בחי' המציאות דהיינו שיהי' הגילוי בבחי' או"פ כו'). וכמו שיהי' לע"ל דכתי' ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר כו', וי"ל דכבוד הוי' זהו בחי' כבודי שנת"ל בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו' (והוא בחי' סוכ"ע בכלל כו'), ופי ה' זהו בחי' האור דהוי' המלובש בש' אלקי' כו' (והיינו ב' האופנים בענין ש' הוי' שנת"ל) דכ"ז יאיר בגילוי ממש לעתיד כו', וזהו מפני שלעתיד לא יהי' בחי'

הצמצום המעלים ומסתיר כו' (וכמו בשבת דכתי' ויכל אלקי' שכלו כל הצמצומים דש' אלקי' כו', כן ויותר מכן יהי' ביום שכולו שבת כו'). והענין הוא דהנה ידוע ההפרש בין הגילוי אלקו' שהי' במ"ת להגילוי דלעתיד דהגילוי במ"ת הי' מלמעלמ"ט ולעתיד יהי' מלמטלמ"ע כו', והגם דלעתיד כתי' ונגלה כבוד ה' כו' שיהי' ג"כ הגילוי מלמעלמ"ט כו', הנה באמת לעתיד יהי' הגילוי בדרך מלמעלמ"ט דהיינו שיהי' גילוי עצמות א"ס ממש כו', וכידוע כללות ההפרש בין מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט דמלמטלמ"ע הרי ההמשכה היא רק לפ"ע הכנת המקבל כו', ומלמעלמ"ט ההמשכה הוא לפ"ע העצמות כו' וכמשנת"ל (ד"ה וישב יעקב), אך להיות דבהמשכה מלמעלמ"ט הרי אינו נוגע כלל הכנת המקבל וגם שאינו מוכן כלל אל הגילוי יכול להיות הגילוי מלמע' כו' (דבאופן כזה הי' הגילוי במ"ת כו' וכמשי"ת בסמוך), ואז אין התחתון כלי אל הגילוי כו', ולעתיד יהי' הגילוי בדרך מלמעלמ"ט שיהי' גילוי העצמות כו', רק שיהי' ג"כ מלמטלמ"ע היינו שהמטה יהי' במקום ובמדרי' המעלה כו' (והו"ע להוי כדין וכדין דהרי יש מע'

במלמטלמ"ע שהתחתון הוא כלי אל הגילוי ע"י ההזדככות שיאיר האור בפנימיותו כו', רק שהגילוי הוא רק הארה לבד כו', ויש מעלה במלמעלמ"ט שהגילוי הוא עצמי אבל אין התחתון כלי לזה לקבל בפנימי' כו' והו"ע שוהם וישפה מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע כו', וא' הקב"ה להוי כדין וכדין שיהיו ב' המעלות כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכוד, וזהו ההתחדשות דלעתיד לגבי מ"ת שיהי' ג"כ בבחי' מלמטלמ"ע כו'). דהנה הגילוי שבמ"ת הי' רק מלמעלמ"ט כי העולם הי' גשמי כמו שהוא עכשיו בלתי הזדככות כלל כו', שהרי גם נש"י לא הי' עוד הזדככות ממש בגופם ובחומרם כו', דביצי"מ הרי הי' בדרך בריחה לבד וכמ"ש כי ברח העם שברחו מן הרע אבל הרע הי' בתקפו כו', ואח"כ הגם שהי' ספה"ע קודם מ"ת והו"ע הז' שבועות שהי' בין יצי"מ למ"ת שהוא בירור הז"מ

תתקלא

כו', מ"מ לא היו בערך שיהיו בבחי' כלי ממש לגילוי אוא"ס כו', ורק במעמד ה"ס פסקה זוהמתן ע"י הגילוי מלמעלה כו', וכ"ש שהעולם הי' גשמי וחומרי בלי הזדככות כלל כו', ואעפ"כ הי' בו גילוי אלקו' וכמ"ש וירד הוי' על ה"ס שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה, והמטה הי' במקומו שלא הי' בו שום הזדככות כו' (רק הגילוי מלמע' פעל בעולם שיהי' באפשר להזדכך כו' והיינו שנעשה בו ביטול כללי כו', וכמ"ש במ"א שזהו ג"כ הטעם מה שהחזיר הקב"ה את התו' על כל אומה ולשון כו'), וממילא לא הי' התחתון בבחי' כלי אל האור והגילוי כו', רק בנש"י הי' הגילוי בבחי' פנימי' מפני שפסקה זוהמתן כו', ומצד נשמתם ה"ה ראויים לקבל את האור כו', ומ"מ על כדו"ד פ"נ שלא הי' בבחי' התיישבות בכלי ממש (וע"ד כמו בשארי נביאים ואראה ואפול על פני משא"כ משה הי' עומד על עמדו, כמו"כ הי' החילוק הזה במ"ת דבנש"י עכדו"ד פרחה נשמתן כו'), והחזירן בטל תחי' שזהו בחי' העוז דתו' כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ו, אבל כללות העולם לא הי' כלי כלל אל הגילוי כו'. ורק מכח הא"ס שהוא כל יכול לכן יכול

להיות נמשך גם בבחי' מטה כמו שהוא בבחי' מטה כו', וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות כו', דמפני שמגביהי לשבת יכול להיות נשפל גם למטה בבחי' ארץ שהוא בחי' מטה כמו בשמים ממעל ושהמטה לא יתבטל ממציאותו לגמרי כו', וכמשנת"ל דבהגלות נגלות עצמות אוא"ס יתבטל המציאות שנתהווה ע"י הצמצום כו', ובכח הא"ס הוא שלא יתבטל כו' (דכמצביא עביד בחיל שמיא דלפעמים הרצון הוא שיתבטל הטבע וכמו בהנסים נגלים כו', ולפעמים הרצון הוא שלא יתבטל כו', וכמו במ"ת הגם שהי' נס נגלה שהי' גילוי אוא"ס ממש והגשמי לא נתבטל כו' ומ"מ אי' במד"ר כל דו"ד שיצא מפי הקב"ה הי' חיים לישראל כו'), וזהו רק בכח הא"ס הכל יכול שגם הי' גשמי ממש הי' בו גילוי אוא"ס ממש, ומ"מ לא נתברר ונזדכך ע"י הגילוי, וע"ה שלא נתברר לא נתבטל ג"כ ונשאר במציאותו כו' (וזהו לגבי א"ס אין שום דבר מונע ומעכב כו'). אבל לעתיד יהי' מלמטלמ"ע היינו שהעולם יזדכך וכמ"ש ואת רוה"ט אעביר מן הארץ, וכן הגופים יזדככו וכידוע דלעתיד בתחה"מ יהיו נשמות בגופים ולא יצטרכו לאכו"ש, וכמא' עוה"ב אין

בו אכילה ושתי' כו' אלא גם הגוף יהי' ניזון מזיו השכינה כו', והיינו לפי שיזדככו הגופים ויהי' כלי' לאלקו' כו', וע"ד אלי' שעלה בסערה השמימה שהגוף שלו נזדכך ג"כ עד שחי מרוחני' בחי' האלקו' כו', וכמו משה שהי' בהר לחם לא אכל כו' וניזון מרוחני' האלקו' כו', וכמו"כ יהי' לעתיד עוד במע' ומדרי' גבוה הרבה יותר כו', וזהו הנק' ממטלמ"ע שהמטה יהי' בבחי' מעלה והיינו שיהי' כלי לקבל גילוי אלקו' שיומשך מלמע' כו'. וזהו ההפרש בין שילוב ש' הוי' בש' אד' ושילוב ש' אד' בש' הוי' שאות הראשון גובר כו', דשילוב ש' הוי' בש' אד' שהאות הראשון הוא דש' אד' הוא שהאור דש' הוי' הוא שמתצמצם בש' אד', והיינו בהאו"פ שבא בבחי' צמצום והעלם כו', וגם בהאוא"ס הבל"ג דע"ה שהאוא"ס ב"ה מלא כל הארץ ממש בזמן ומקום (וע"כ באמת המקום בטל במציאות כו'), ומ"מ הזמן והמקום נראי' בבחי' מציאו' כו', מפני שהש' אד' מסתיר על האוא"ס ב"ה שלא יהי' נרגש בנבראים כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז, ובענין הנ"ל הוא בבחי' הגילוי מלמעלמ"ט כמו במ"ת דע"ה שמאיר גילוי אוא"ס ומ"מ בחי' המטה הוא כמו שהוא נתהווה מש' אד' דאנת אשתמודע אדון על

תתקלב

כולא בחי' מלך על עם מל' עוממות נבראים נפרדים בבחי' יש כו' (והוא בכח הא"ס הכל יכול כו' כנ"ל, דג"ז מה שהצמצום גורם העלם והסתר האור דא"ס שלא יהי' נרגש בנבראים זהו בכח הא"ס כו', וכמו"כ הוא הכח דא"ס שגם שמאיר גילוי אוא"ס כמו במ"ת ומ"מ יהי' התגברות הש' אד' שהמטה לא יתבטל כו'). אבל שילוב ש' אד' בש' הוי' שהאות הראשון הוא מש' הוי' והוא שהש' אד' כלול בש' הוי', והיינו שהזמן והמקום בטלים במציאו' ממש לגבי מהותו ועצמותו כביטול אור השמש בשמש כו' כמ"ש בסש"ב שם, ומ"מ הש' אד' הרי נמצא הוא בשילובו בהוי', והיינו שיש מ"מ מציאות המטה, רק שהמטה ישיג איך שהוא הי' הוה ויהי' כא' כו', והוא שהמטה יזדכך ויהי' בבחי' ביטול בתכלית עד שיהי' כלי לאלקו' שישיג איך שהי' הוה ויהי' כא' כו'. וז"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, דהנה כתי' ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי', הא' הוא ש' הוי' המתלבש בש' אלקי' ואד', והב' הוא ש' הוי' שלמע' מהתלבשות כו' (ובד"כ הוא ב' המדרי' דממכ"ע וסוכ"ע כו', והו"ע ב' המדרי' בש' הוי' שנת"ל), ועכשיו

פסיק טעמא בגווייהו דש' הוי' דלעילא אינו מאיר בגילוי בש' הוי' דלתתא כו', אבל לעתיד יהי' הוי' אחד דהפסיק טעמא לא יפסיק ביניהם ויהי' גילוי ש' הוי' דלעילא בש' הוי' דלתתא כו', וממילא יהי' גם ושמו אחד, דהנה עתה לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונק' באד' והיינו שהגילוי למטה הוא מבחי' ש' אד' כו', וכמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל בגימט' אד' דש' אד' הוא היכל לש' הוי' שמעלים ומסתיר על ש' הוי' כו' (שז"ע ההיכלות שהן בחי' העלם כו'), משא"כ לעתיד יהי' ושמו אחד שהש' אד' לא יסתיר על הש' הוי' ואדרבה ע"י ש' אד' יהי' גילוי דש' הוי' כו', דעכשיו ש' אד' אינו בבחי' כלי לשם הוי' כ"א מעלים עליו, ולעתיד יהי' הש' אד' כלי לש' הוי' שע"י יהי' גילוי ש' הוי' כו', וכן יהי' למטה שהגוף יהי' כלי לאלקו' וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר שהבשר הגשמי יהי' כלי לאלקו' כו' לפי שיזדכך הגשמי ויהי' בבחי' ביטול בתכלית עד שיהי' כלי לגילוי אוא"ס כו', ובכללות הו"ע התהפכות הצמצום שלא יעלים ויסתיר על אוא"ס אדרבא עי"ז יהי' גילוי אוא"ס

בבחי' או"פ כו', וזהו ע"י העבודה להפוך חשך הצמצום לאור כמשי"ת שעי"ז הוא שמתהפך הצמצום שלא יסתיר ויעלים ויהי' עי"ז גילוי האוא"ס בבחי' או"פ כו'.

ועפ"ז יובן מש"א מצה זו שאנו אוכלים כו' ע"ש שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ כו', הנה ממה"מ זהו גילוי בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו', דהנה כתי' מלכותך מכ"ע ופי' מכ"ע הוא שיש עולמות פרטים וכמו ולכבודי בראתיו כו' ד' עולמות אבי"ע שבאים בבחי' התחלקות דמעומ"ט כו', שזהו ע"י בחי' מל' שהוא בחי' העלם האור ועי"ז הוא שנתהווה בחי' מציאות העולמות ולהיות בבחי' התחלקות כו', אבל מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שלפה"צ וכמא' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שזהו בחי' גילוי אוא"ס כו', גם מלכותך הוא כמו שבחי' המל' כלול ובטל בעצמות אוא"ס כו', וכידוע דמש"א הוא ושמו בלבד הו"ע הוא ושמו אחד כו', דהנה בחי' מכ"ע שנתהוו העולמות בבחי' מציאות והתחלקות זהו מפני שבחי' מל' הוא בחי' יש וכנודע דענין המלוכה הוא בחי' ישות וע"כ אין מלך בלא עם כו', אבל מלכותך הוא שבחי'

תתקלג

המל' הוא בבחי' התכללות וביטול וכענין שילוב אד' בהוי' כו', דאז ה"ז בבחי' כלי להיות עי"ז גילוי אוא"ס כו', וז"ע גילוי בחי' ממה"מ היינו גילוי בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו'. וזהו שעי"ז הי' יצי"מ דיש מצרים בקדושה והוא המיצרים וגבולים כו', וע"י גילוי בחי' ממה"מ הי' היציאה מכל המיצרים והגבולים כו', ולהגילוי הזה הי' צ"ל אכילת מצה. דהנה ידוע דמצה הוא בחי' קטנות אבא, ובקטנות זאת יש בזה כל בחי' הגדלות והיינו עצמו' בחי' הגדלות שלמע' מהתגלות הגדלות כו', וכמא' אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן, וע"י טעם דגן שקורא אבא ה"ז הכרה עצמי', שהרי אינו יודע איך שהוא אביו ואין בזה שום התגלות רק שהוא בהכרה שמכיר שהוא אביו ונמשך אחריו בגעגועים גדולים כו', וזהו הכרה עצמי' ובעצם האב שמכיר שהוא אביו כו', וזהו ג"כ ענין אכילת מצה שהיא הכרת הנשמה בעצמו' א"ס ב"ה כו', ובכדי שיהי' גילוי זה הרי צריכים להפוך את הצמצום שלא יעלים ויסתיר כו'. וז"ע המצה שצריכה שימור כו', דמצה הנ"ל שמשום גילוי בחי' ממה"מ אינה צריכה

שימור דלא הספיק להחמיץ כו', אבל מצה זו צריכה שימור מהחמץ כו', וכידוע דחמץ ומצה הוא שחמץ הוא הגבהה והתנשאות בתוקף ובישות, ומצה הוא בחי' שפלות וביטול כו', וכאשר נגלה עליהם ממה"מ לא הספיק להחמיץ שאין לחמץ מקום כלל כו', אבל ושמרתם את המצות הו"ע אתכפי' דמשו"ז נק' לחם עוני (דמצה הנ"ל היא בחי' מצה עשירה כו') וכמ"ש בתו"א בד"ה קחו מאתכם תרומה ובהבי' בהוספות תו"א, ומצה זו היא ל' מצה ומריבה שצ"ל בזה מלחמה עם הנה"ב והישות והחומרי' כו'. ועז"נ על מצות ומרורים יאכלוהו משום דלפעמים צריכים מרירות בכדי לעורר ר"ר כו', דלבד זאת שצ"ל מרירות בכדי להיות לב נשבר שיהי' שבירת החומרי' כו', הנה בחלקי עבודה צ"ל לפעמים התעוררות ר"ר, והוא ע"י המרירות שמתמרמר בנפשו ומעורר ר"ר על נפשו שעי"ז נמשך בחי' ר"ר מלמע' המסייע אותו בעבודה כו', דאלמלא עוזרו לא הוה יכול לו שצריכים סיוע מלמע' ולפעמים הוא בבחי' התעוררות ר"ר כו', ועי"ז הוא הגילוי דממה"מ ואז לא הספיק להחמיץ כו', וביצי"מ הי' הגילוי דממה"מ אחר חצות וההכנה לזה הי' קודם

בהמצה הצריכה שימור כו', ועכשיו לאחר מ"ת הגילוי דממה"מ הוא גם קודם חצות שהרי המצה של מצוה הוא בחי' קטנות אבא וצריכה ג"כ שימור והיינו בחי' אתכפי' וע"י האתכפי' נמשך גילוי בחי' ממה"מ גילוי בחי' עצמות א"ס והוא בבחי' קטנות אבא כו' כנ"ל. וי"ל שז"ע שמצה היא מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא, דהנה רפואה שייך כשיש חולי והוא הנה"ב בחי' הישות והחומרי' כו', והמצה היא רפואה להחולי והו"ע אתכפי' וביטול היש כו' וזהו מיכלא דאסוותא כו', ובחי' מיכלא דמהימנותא הו"ע ורעה אמונה שיהי' דעת באמונה והו"ע קטנות אבא כו', דב' הענינים הם עכשיו בהמצה שקודם חצות כו'. וזהו מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ כו' ממה"מ הוא גילוי בחי' מל' שלפה"צ דמשו"ז לא הספיק להחמיץ כו' דביצי"מ הי' זה בהמצה שאחר חצות כו', ועכשיו ע"י מ"ת יש גילוי זה במצה שקודם חצות ע"י האתכפי' וביטול היש כו', וזהו מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ כו'.