בס"ד. ש"פ תו"מ, העת"ר

תתקנב

אדם כי יהי' בעור בשרו שאת כו' והובא אל אהרן הכהן כו', וצ"ל מפני מה נא' כאן ש' אדם שזהו המדרי' היותר גבוה, וכידוע שיש ד' שמות אדם איש גבר אנוש ואדם למע' מכולם, ומפני מה נא' כאן דוקא ש' אדם. ומהו בעור בשרו. ומהו"ע שאת ספחת ובהרת. ומפני מה תיקון הנגעים ע"י כהן דוקא וכמ"ש והובא אל אהרן הכהן כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דפעולת הצמצום בהאור השייך לבד מה שכללות האור נבדל מן הפנימי' שעי"ז ירד ממעלתו ולבד מה שבא בדרך דילוג הצמצום שלא בהדרגה שעי"ז בא בהתחלקות כו', דמ"מ הוא בבחי' פשיטות עדיין כו', ה"ה בא ע"י הצמצום בהתעלמות תוך הכלים דכל גילוי שבעולמות הוא ע"י התלבשות דוקא דגם העולמות היותר עליונים אינם מקבלים את האור כמו שהוא בעצם כ"א ע"י התלבשות כו', ובתחלה הוא התעלמות והתלבשות האור בנקודת הרשימו שעי"ז הוא גילוי הקו בעולמות כו', ואח"כ ההתלבשות בכלים דא"ק ודעקודים ועי"ז נמשך האור באצי' שהוא בבחי' אור זרוע לבד והוא הארת הקו כו', ובאצי' גופא תפיסת האור מה שהכלים תופסים הוא רק מציאות האור

כו', ועיקר פעולת הכלים הוא בבי"ע דלמ"ד כלים דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע ובתוכם ג"כ האור, אך אינו כמו באצי' כו'. ונת' המשל כמו לחכם גדול מספיק תי' א' שמבין בזה כל השכל ומאיר אור השכל בגילוי והאותי' אינם מורגשים ולחכם קטן ממנו צריכים לו' בהרבה אותי' שהשכל מתחלק בכמה תי' בכאו"א מעט מן השכל ומתעלם האור והאותי' מורגשים כו', ועד"ז באצי' הריבוי הוא בהאור והכלים הם במיעוט, ובבי"ע הריבוי בהכלים והאור במיעוט כו'.

אמנם באמת א"ז רק בחי' מיעוט לבד, דהנה מבו' במ"א על מא' הת"ז וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא שזהו בבחי' כלים דאצי' כמו שירדו לבי"ע כו', דהנה מ"ש וכד אנת תסתלק קאי על אור הקו שעז"א וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', וידוע דגילוי הקו הוא בחכ' דוקא וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו דראשית המשכתו הוא בחכ' כו', דאין אוא"ס שורה אלא במה שבטל וחכ' היא בחי' ביטול ע"כ השראת אוא"ס הוא בחכ' דוקא, וזהו דחכ' היא נשמת האצי' וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז דחכ' היא חיוהי ובינה גרמוהי כו' (וכמשנת"ל ד"ה ויהי ביום השמיני), וא"כ החכ' היא בחי' האור והיא בחי' נשמתא ובינה וזו"ן הן בחי' כלים שזהו בחי' גופא כו', אך באצי' דאבא עילאה

תתקנג

מקננא באצי' דבכללות אצי' הוא הביטול דבחי' חכ' כו', ע"כ בחי' הקו מאיר בכל הכלים ע"י בחי' החכ' כו', וזהו דאיהו וגרמוהי חד באצי' להיותם כולם בבחי' הביטול ומלובש בהם אוא"ס בחי' אור הקו כו', אבל בברי' שאין החכ' מתגלה שם רק בחי' הבינה וא"כ אין שם גילוי הקו כו', וכידוע דהקו מסתיים באצי' כו', ע"כ בברי' לאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד לפי שאין שם בחי' הביטול דחכ' ולא הגילוי דבחי' החכ' כו', וזהו דבברי' הן כגופא בלא נשמתא, דבאצי' שהחכ' מתגלה בכל האצי' הרי הנשמה מלובשת בהגוף שהן הכלים דע"ס, אבל בברי' שאין החכ' מתגלה שם רק בחי' הבינה הרי זהו בחי' הכלים לבד ואור הקו שבחכ' דאצי' אינו מאיר שם ה"ז כגופא בלא נשמתא כו'. ולפ"ז צ"ל מ"ש בהקדמת ת"ז דברי' לאו איהו וחיוהי חד ולאו איהו וגרמוהי חד קאי על הכלים ואורות דאצי' כמו שהן בברי' כו', דע"פ פשוט קאי על הכלים דברי' והאורות נ"ר שלהם כו', אך באמת הכלים דברי' אינם גם כגופא לגבי אור הקו כי מובדלים המה לגמרי ואינם בערך כלל כו', ונק' רק בש' לבושים וכמא' לבושין תקינת

לון כו', ומ"ש לאו איהו וחיוהי כו' הוא על הכלים ואורות דאצי' דכמו שהן באצי' הרי איהו וחיוהי וגרמוהי חד מפני שמאיר בהם אור הקו שבחכ' בחי' ההוא נביעו כו', ובירידתן לבי"ע שאין הקו מאיר בהם לאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'. וי"ל כמשנת"ל (ד"ה כל מחלוקת וד"ה זאת חקת התורה) בענין ע"ס הגנוזות שהן בבחי' אחדות יש בזה ב' מעלות שהאו"פ שבכל ספי' הוא בבחי' ריבוי אור (דע"ס הגנוזות הן ג"כ בבחי' אורות וכלים וכמ"ש הפרד"ס שער הצחצחות פ"ו דבשרשי הכלים יש ג"כ העצמות המתפשט בהם, דכמו שהע"ס הגלויות הן בבחי' עצמות וכלים כמו"כ הוא ג"כ בע"ס הגנוזות, ולפי שאינן בבחי' מציאות דבר מאיר בהם האור בגילוי אור רב כו'), ועוד האור העולה על כולם דבהתאחדות כולם מאיר עליהם אור עליון הכולל כולם כו', וכאשר נפרטו בספירות מיוחדות הרי האור העולה על כולם מסתלק מהם וגם האור פנימי אינו מאיר בהם בבחי' גילוי אור רב (כי נעשים בבחי' מציאות בהתגלות שלהם כו'), ונת' שם דהאור העולה על כולם הוא בבחי' סילוק והאו"פ הוא בבחי' מיעוט כו'. וכמו"כ י"ל

בכלים דאצי' שיורדים לבי"ע להיות בחי' נר"נ לבי"ע דבחי' החכ' היא בבחי' סילוק מהם ועז"א וכד אנת תסתלק מינייהו כו', ובחי' אור הבינה (דבכללות הוא בחי' גופא כו') הוא בבחי' מיעוט האור וכנ"ל במשל השכל שמתחלק בכמה אותי' וצירופים כו', ולהיות שזהו מאצי' לבי"ע מובן שהמיעוט בזה הוא הרבה יותר מכמו מע"ס הגנוזות לע"ס הגלויות כו', והיינו דגם בחי' הכלים והאורות דבחי' בינה כמו שהן בברי' ה"ה כמו עד"מ באדם בשעת מוחין דקטנות כו', וכמשל הנ"ל בהשפעת השכל לתינוק שהוא בבחי' קטנות השכל רק האותי' הן בריבוי אבל ענינם הוא מועט כו'.

והנה זהו מה שנמשך מאצי' לבי"ע, אמנם מה שבי"ע מקבל בחי' הכלים דאצי' מבו' במ"א דכמו הנשמה בגוף הרי מורגש רק מציאותה ולא מהותה כו', כמו"כ בחי' אור הנשמה דבי"ע הרי הכלים דבי"ע משיגים ומרגישים רק בחי' המציאות לא בחי' המהות שלהם כו', שהרי הכלים דאצי' הן אלקות ממש והנברא אינו יכול להשיג מהות אלקות שבאם ישיג אלקות לא יהי' בבחי' נברא כו', וע"כ הכלים דברי' שהן בחי' נברא אינם משיגים בחי' מהות האלקות דכלים דאצי' רק מציאותן לבד כו', ומובן במכ"ש מאצילות שהרי הכלים דאצי' כמו שתופסים את

תתקנד

האור נת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני) שתופסים רק בחי' המציאות מכ"ש הכלים דברי' שאינן תופסי' רק בחי' המציאות לבד כו'. ובאמת יש הפרש גדול בענין תפיסת האור בין כלים דברי' לכלים דאצי' ורחוק ערכם מאד, דהנה ידוע דכללות ההפרש בין בי"ע לאצי' דבבי"ע הוא רק בחי' המציאות דאלקות ובאצי' הוא גילוי המהות דאלקות, והגם דנת"ל (שם) דבאצי' הוא ג"כ בחי' המציאות לבד, היינו רק בחי' המציאות דאוא"ס והו"ע הזיו והארת אוא"ס המאציל (והוא בחי' אלקות לא אלוק' ממש דאלק' הוא העצמי ואלקות הוא רק התפשטות הארה לבד כו'), אבל האור והזיו מהותו ממש מושג באצי' כו'. דהנה מצד בחי' החכ' היינו מה שאבא עילאה מקננא באצי' ודאי הוא כן שהוא בחי' גילוי המהות כו', ואפי' מצד בחי' הבינה היינו מה שהכלים תופסים את האור דנת"ל שזהו בחי' מציאות לבד, הנה זהו רק במעלת האור היינו שהוא אור שהוא בחי' מציאות לבד ולא עצמי אבל האור באותו מדרי' שהוא מהותו מושג בבחי' הכלים דאצי' כו', ואנו אומרים שזהו כמו השגה שהוא בחי' מציאות לבד וכן הוא באמת שזהו רק מציאות

לבד, אבל למע' הוא שהאור הוא אור כזה שהוא רק בחי' מציאות אבל אותו האור שהוא בבחי' מציאות מהותו מושג כו', וכן מובן ממ"ש בע"ח דבכו"ח מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ובהרחבה ובז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב, וידוע דקאי על האוא"ס והיינו שאין הכוונה שזהו כמו שחכ' מאיר בבינה ובינה בז"א וז"א במל' כ"א הכוונה על האוא"ס כמו שמאיר בבינה (ע"י החכ') ובז"א (ע"י הבינה) ובמל' כו', וידוע דמ"ש בז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב הוא בחי' גילוי המהות, וכמו שמבו' ע"ז המשל מאור השמש המאיר דרך חלון ודרך נקב שמהות הזיו מאיר כו', וא"כ כמו מה שבבינה מאיר בבחי' הרחבה ה"ז ג"כ בחי' גילוי המהות כו'. ומ"ש דבכו"ח בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ענין הקירוב והריחוק הוא עד"מ כשאדם הוא בקירוב לחברו ה"ה מתגלה אליו וכאשר הוא בריחוק אינו מתגלה אליו, והיינו ההפרש בין התגלות העצמי הוא התגלות המציאות לבד כו', וזהו דבבינה הוא בחי' המציאות לבד, אבל בחי' המציאות דאוא"ס מאיר בבינה בחי' מהות האור כו'. והגם דלפ"ז מהו ההפרש בין חכ'

לבינה שהרי גם בחכ' הוא בחי' המציאות לבד דאוא"ס שז"ע דבאצי' בכלל הוא בחי' הארת הקו כו' (והיינו בבחי' החיצוני' דע"ס כו'), הרי גם בחכ' הוא בחי' המציאות לבד, ובבינה אנו אומרים שהאור דבחי' מציאות הוא בבחי' גילוי המהות בבינה וא"כ מהו ההפרש ביניהם. הנה ודאי צ"ל שיש הפרש בין חכ' לבינה וההפרש שבהם הוא בבחי' הבדלה היינו לא בבחי' ערך כ"כ (ולכן מבו' במ"א שזהו כמו אצי' וברי' כו'), וי"ל שזהו ע"ד משנת"ל (ד"ה ציון במשפט תפדה) בענין ההנחה שכלי' שזהו ג"כ שכלי לא בחי' ראי', וא"כ ה"ז רק מציאות מ"מ ה"ז בחי' מציאות שיש בו עצמי שהרי העיקר בזה ההנחה כו', אבל השכלי הוא מציאות שאין בו עצמי כו', או כמשנת"ל (ד"ה וארא) בענין פנימי' המוחין ובחי' גוף נקודת המושכל דנקודת המושכל תופס בעצם אור האלקי ופנימי' המוחין תופס בעצם הענין האלקי שזהו ג"כ עצם אבל רק עצם הענין כו', ונקודת המושכל תופס בעצם האור האלקי כו', ונת' שם דנקודת המושכל הוא לא בחי' ראי' דחכ' כ"א בחי' שכלי ומ"מ ה"ז מציאות שיש בו עצמי כו' ופנימי' המוחין הוא בחי' מציאות לבד כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין בחי' תפיסת המציאות בחכ'

תתקנה

ובין תפיסת המציאות שבבינה כו', אמנם למע' הכל הוא במע' ומדרי' האור אם הוא אור כזה או אור כזה כו' אבל אותו האור מושג מהותו בבינה כו'. משא"כ בבי"ע הוא השגת המציאות לבד שא"ז במעלת האור כ"א שאינו מושג עצם האור (גם האור שבבחי' מציאות) כ"א המציאות לבד כו', והוא כמו שהובא לעיל (ד"ה ויהי הענן והחשך ויאר) בשם הפרד"ס דלמטה מציאות אינו גם זיו מן העצמות ולמע' ענין המציאות הוא זיו מן העצמות, הנה כללות ההפרש הזה הוא בין אצי' לבי"ע דאצי' הוא זיו מן העצמות (באיזה מדרי' שהוא) ומושג מהות הזיו כו', ובבי"ע הוא בחי' המציאות לבד כו'.

ובפרטיות יש בזה עוד הפרש גדול מאד דבאצי' ה"ז בבחי' האור שהאור דאוא"ס דהיינו בחי' המציאות דאוא"ס מושג מהותו בכלים דאצי' כו', ובברי' הרי רק בחי' הכלים דאצי' נעשים נשמה לבי"ע כו', וכמ"ש בע"ח של"ט ד"ח דאין הכלים נעשים רק מאצי' לבי"ע הכלים נעשי' אורות כו', הרי האורות דאצי' הן אור מאוא"ס המאציל ובחי' נשמה דבי"ע הוא רק בחי' חיצוני' הכלים דאצי' כו', רק שבתוכם יש בחי' האור ג"כ כו', והכלים גופא ה"ה בבי"ע לא כמו שהן באצי' כו', וכ"ז מושג בברי' רק בחי' המציאות לבד כו', וא"כ הרי מדרי' האצי' אינו מושג כלל בברי' וכ"ש ביצי' ועשי' כו' רק בחי' המציאות דבחי' הכלים דאצי' כמו שירדו לבי"ע מושג בעולם הברי' כו'. וזהו שהע"ס דאצי' נק' בס"י ע"ס בלי מה ויש בזה ב' פי' הא' מל' בלום פיך כו' כלומר שאין הדבור והמח' יכולים לדבר ולהרהר בהם ואינם משיגים במהותם כלל רק בבחי' המציאות דחיצוני' הכלים כמו שהן בבי"ע כו', אבל מדרי' אצי' עצמן אינו ידוע ומושג כלל בבי"ע כו', והב' בלי מה בלי מהות דבר מה שאינם בבחי' מציאות

דבר שהרי האורות דאצי' הוא כמו בלי כלים ואותי' עדיין כו' כמשנת"ל (והיינו בבחי' החכ' כנ"ל), וגם הכלים אינם בבחי' מציאות דבר עדיין (וכמו האותי' דמח' שבמח' שאינם במציאות אותי' ממש כו'), וכללות הכלים דאצי' אינם מעלימים על האור ועיקר פעולתם הוא בבי"ע דוקא כו' וכמשנת"ל. וזהו שאנו אומרים ברוך שאמר והי' העולם פי' שאמר הוא בחי' אותי' שהן הכלים דאצי' שהן נעשים נשמה לבי"ע כו', והו"ע האמירה התגלות האותי' אל הזולת כו' (וכמשנת"ל ד"ה ויהי ביום השמיני) ועי"ז והי' העולם כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דמיחוד זו"ן דבי"ע נתהוו כל הנבראים מאין ליש ע"י אור הנשמה כו', ואנו אומרים ברוך שאמר היינו שממשיכים מבחי' האורות שלהם שבאצי' המשכה לכלים שלהם שבבי"ע, דהרי בבי"ע הוא בחי' מיעוט האור ובפרט בחי' חכ' שהוא בחי' סילוק כו' כנ"ל, ע"כ או' ברוך שאמר שיומשך בחי' האור בהכלים כמו שהוא באצי' כו' (ואז יהי' בכלים דבי"ע ג"כ גילוי המהות כו' והיינו שגם בכלים דבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה בעצם כו' יצאו

כו'). ולמע' יותר הוא המשכת תוס' אורות באצי' מבחי' המאורות שהן ע"ס הגנוזות כו' וכמשנת"ל (ד"ה הנ"ל) דאור האצי' הוא בחי' אור זרוע שע"י בחי' הגרעין כו', וע"ז הוא הברכה להמשיך תוס' אור מבחי' המאורות כו', וכידוע בכוונת ברוך שאמר שזהו רדל"א שהוא בחי' המאור לאורות דע"ס דאצי' (שלמע' מבחי' שרש ומקור האצי' כו', וכמשנת"ל שם בענין שכל מופלא ושכל נעלם כו'), שמשם ממשיכים ברכה ותוס' אור באורות וכלים דאצי' כו'. ואח"כ אומרים ברוך הוא ל' נסתר היינו על ע"ס הנעלמות שנק' בש' מאורות שיתברכו

תתקנו

גם הם מעצמו' אוא"ס ב"ה, שהרי כללות האור הנמשך בעולמות הוא רק הארה לבד כו' כמשנת"ל שם, ע"ז הוא הברכה היינו המשכה מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, והיינו כאשר ממשיכים תוס' אור מהמאורות באו"כ דאצי' עי"ז יתברכו גם הם מא"ס ב"ה כו'.

והנה כ"ז הוא ההמשכה בדרך ס' השתל' וכמ"ש בע"ח דד' עולמות אבי"ע הן הוי' א' י' באצי' ה' בברי' (י' הוא בחי' נשמתא וג' אותי' הו"ה הן בחי' גופין כו'), והו"ע מה שהקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות שהוא התעלמות האור ע"י הכלים כו'. אך הנה יש כמה פרסאות בעולמות דלבד הפרסא שבין אצי' לבי"ע הרי גם באצי' ולמע' מאצי' יש מסכים ופרסאות, וכמשנת"ל (ד"ה ואתה תצוה) שיש פרסא בין המוחין לז"א וכן בין מו"ס לח"ע דאצי' והן היגת"ד שהן בחי' מסך ופרסא כו', וכמו"כ יש פרסאות גם למע' מהיגת"ד, דהנה כתי' לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקי וידוע דלבושי' כתלג חיוור הוא בחי' יגת"ד, ושערות הראש הן בחי' שערות דגולגלתא דא"א והיגת"ד מתחילין משערות הראש ומקבלים מהם כו', אך שרשם הוא רק מב' פאות שזהו סוף מדרי' שערות הראש והן בחי' מל' דכתר שבכתר כו' (דגולגלתא הוא בחי' כשב"כ וכלול מע"ס והפיאות הן בחי' המל'). והענין הוא דהנה בכדי להיות המשכת האור והשפע מאוא"ס המאציל להיות מקור להתהוות כל ס' ההשתל' הוא רק מבחי' מל'

לבד כו', וכנודע דכללות ההשתל' הוא רק מבחי' מל' דא"ק (ועמ"ש בהוספות דת"א בהבי' דואני נתתי דיסוד דא"ק הוא בחי' ש' מ"ה המברר כו', והיינו שהגילוים בעולמות הוא מבחי' מל' דא"ק וכמו שביאר שם שז"ע הע"ס הגנוזות כו', ובחי' יסוד דא"ק הוא המברר ומתקן האורות כו', וכמשנת"ל דש' מ"ה הוא העושה בחי' הביטול בהאורות להיות בבחי' התלבשות כו'), כי בחי' מל' הרי אין מלך בלא עם וע"כ מזה הוא התהוות ההשתל' (דאס מאנט אוף דעם ענין ההתהוות כו'), ועוד כי מדת המל' היא בחי' התנשאות וכמא' המלך המרומם לבדו והמתנשא מימות עולם כו', והתנשאות הוא בחי' ההסתלקות שלא ירד עליהם האור בגילוי כ"כ כו', ולכן כל ההמשכות מהמאציל עליון אא"ל נמשך רק ממדת המל', דבחי' מל' דא"ק שהיא רק הארה ולא העצמיות ומהות ממש נעשה עתיק לאצי' כו', והע"ס דרישא הן ע"ס דגולגלתא שבהם מלובש חסד דעתיק כנודע, ובכדי להיות המשכת יגת"ד מבחי' ע"ס דרישא (דיגת"ד הן מקור או"פ וכידוע דהתחלת ההשתל' הוא ממו"ס וכמ"ש הרמ"ז פ' אמור דפ"ח ע"ב דעיקרו של אצי' מתחיל ממו"ס וגולגלתא

הוא בחי' או"מ כו') זהו רק מבחי' המל' שבע"ס דרישא שזהו בחי' הפיאות כו', דפיאה היא סוף ההמשכה שהיא בחי' מל' כו'. והנה ידוע דהב' פיאות הן ב' שמות הוי' שקודם יגמה"ר שאינם בכלל היג"מ והן המקורים להיגמה"ר כו', אך כמו שהן בהפיאות אינם שמות הוי' רק באים בחילוף א"ת ב"ש בשמות מצפ"ץ (פאה בגימ' אלקי' ולהיות דבא"א אין אלקי' עמדי ע"כ הן בשמות הוי' רק לא הוי' ממש כ"א מתחלפים בשמות מצפ"ץ, וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ג ובמב"ש ש"ג ח"ב פי"ג ובפע"ח שי"ב פ"ז וח' ובבי' האד"ר על המא' דקל"א ע"א). והענין הוא דהנה הד' אותי' הוי' מורים על המשכת האור י' צמצום ה' התפשטות כו' וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו), וזהו כאשר ההמשכה היא בס' השתל' מעילה לעילה שכדי להיות המשכה והתהוות צ"ל תחלה צמצום ואח"כ התפשטות כו', וזהו כשנמשך ההתהוות ממדרי' למדרי' שהיא

תתקנז

בערכה וכמו מהחכ' למדות דאצי' כו', אבל כאשר נמשך ההמשכה וההתהוות ממהות למהות שאינה בערכה אזי צריך שיתחלפו האותי' באותי' אחרים שיש בהם קצת רמיזא על אותי' ההמשכה עצמן כו' (היינו דאותי' ההמשכה הן הד' אותי' הוי' המורים על ההמשכה כנ"ל וכאשר ההמשכה היא שלא בהדרגה צריכים שיתחלפו כו'), שזהו ג"כ ענין התחלפות אותי' א"ת ב"ש דאות תי"ו היא אות אחר מאות א' ומורה על המשכה אחרת (ובד"כ א' הוא בחי' הכתר ותי"ו בחי' המל' וכמו תי"ו רשים רשימו כו' שזהו המדרי' האחרונה כו'), וכאשר הא' מתלבש בתי"ו הרי מתעלם בזה ואינו מאיר כמהותו כו', ועמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב דענין החילוף הוא כמו אור הלבנה שזהו אור השמש שבא בשינוי המהות כו'. וענין שיש בהם רמיזה על אותי' ההמשכה הוא שהאותי' החילופי' מורים מ"מ על אותה המדרי' של האותי' המתחלפים, וכמו היו"ד כשבא באות מ' הרי היו"ד הוא בחי' חכ' וכן המ"ם מורה על ד' מוחין שהן ד' תיקונין הראשונים הנכללים בכתר וחכ' וכמ"ש בפע"ח שם פ"ח, וזהו שהמ"ם רומז על היו"ד וקש"י שהן כתר וחכ' והמ"ם הן הד'

תיקונין הראשונים דיגת"ד הנכללים בכתר וחכ', והט' תיקונין הן מבינה ולמטה והן האות צ', וזהו שרומז על הה' ראשונה דש' הוי' כו'. וי"ל ע"פ מ"ש בפרד"ס שער הצירוף פ"ו שכל אות מהכ"ב אותי' כלול מכולם אלא שבגילוי הוא האות הנכתב, וכמו אות ת' גילויו הוא אות ת' ובהעלם יש בו מאות א' ומכל האותי' כו', ומאחר שהאותיות כלולי' מכולם ע"כ כשמתחלף הא' בתי"ו יש מ"מ בתי"ו רמיזת אות א' כו', ולכן ב' הפיאות נק' מצפ"ץ כי להיות המשכה זו מגולגלתא שיהי' מקור לאצי' אין המשכה זו בדרך ההשתל', לכן ש' הוי' דהתהוות זו נמשך ע"י חילופי אותי' וזהו ש' מצפ"ץ שהיו"ד מתחלף על מ' כו', ומה שבפסוק נזכרים בשמות הוי' ממש היינו דביגת"ד הן בבחי' שמות הוי' וכמו שהן במקורם בע"ס דרישא הן בשמות מצפ"ץ. ויובן זה ע"ד מ"ש במ"א על מאה"ז בלק דקפ"ז ע"א ע"פ המלאך הגואל דבחי' המל' כד איהי שליחא מגו או"א איקרי מלאך וכיוון דשארי על דוכתי' כו' אקרי הוי', דהלמ"ד כלים דמל' שנעשים נר"נ לבי"ע להיות שבהם יש ג"כ הארת הקו כו' וכמשנת"ל ה"ז נק' הוי' לגבי בי"ע, אבל

בהיות המל' באצי' ונק' שליחא מאו"א (הגם דשם מאיר האור בגילוי יותר בהכלים וכמשנת"ל, ובפרט כאשר היא שליחא מאו"א כו') לא נק' בש' הוי', כי דוקא לגבי למטה הימנה בבי"ע שנפסק שם הארת הקו (וכמשנת"ל דבחי' חכ' ועצמות אורות דאצי' אינם מאירים בבי"ע כלל כו') נק' ש' הוי' מצד הארת אוא"ס שבה כו', אבל לגבי בחי' או"א דאצילות עצמם לא נק' המל' בש' הוי' רק בש' מלאך כו'. ונמצא מה שבירידתה בבי"ע נק' ש' הוי' הרי לגבי או"א דאצי' אינו נק' אלא מלאך שהוא שליח כו', ועד"ז אי' במ"ח בכוונת הוי' הוא האלקי' דז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים יחשב כו' וכנודע, ועד"ז הוא הענין כאן דלגבי גולגלתא נק' המשכת הפאות רק בש' מצפ"ץ ולגבי יגת"ד נק' בש' הוי' ממש כו'. גם יובן זה עפמ"ש בלק"ת בהבי' דביום הזה יכפר בענין השלג שתחלת הוויתו הוא ממים (ועמשנת"ל ד"ה ואתה תצוה דשלג הוא הגשמת בחי' אור שלמע' ממים כו', וי"ל ע"ד כל אורה האמור באלי' בירידת גשמים הכתוב מדבר הרי האור נק' מים כו', וידוע שזהו בחי' אור שבעת הימים שהן ז"ת דעתיק כו' דחסד דעתיק מלובש בגולגלתא וגבו' דעתיק במו"ס כו'),

תתקנח

ואח"כ נמס ונעשה מים רק בין מים למים הי' נקרש כו', והו"ע חכ' בראש וחכ' בסוף ובנתיים יש בחי' פרסא שהו"ע שלג כו', אבל אח"כ נעשה חכ' בסוף ע"ד בחי' חכ' בראש כו', וכמו משה עבדי ודוד עבדי יר"ע ויר"ת כו', דשניהם הם בחי' עבד ובחי' יראה שהו"ע הביטול רק שזהו בחי' יר"ע ויר"ת כו'. ועד"ז הוא כאן דבגולגלתא הוא בחי' ש' הוי' וכן כשבא בחכ' מתגלים האותי' דש' הוי' דהוי' בחכ' וכן אצי' בכלל הוא ש' הוי' כו' (והוא בחי' ש' הוי' דלעילא וש' הוי' דלתתא כו', ובפרטי' הן הב' שמות הוי' שקודם יגמה"ר דפסיק טעמא בגווייהו כו' וכמ"ש במ"א), ובאמצע הוא התחלפות האותי' דהוי' בש' מצפ"ץ בהב' פאות שזהו בחי' הפרסא שבין ע"ס דגולגלתא ובין היגת"ד כו', וז"ע ושער רישי' שהן בחי' הפאות ה"ה בחי' פרסא שעי"ז הוא ההמשכה ביגת"ד כו'.

והנה נת"ל (ד"ה הנ"ל) דיגת"ד הן ג"כ בחי' פרסא שז"ע בחי' שלג כו', הנה יש יתרון מע' בבחי' הפרסא דב' פאות שנק' בפסוק בש' שערות ויגת"ד נק' בש' לבושי' כמ"ש לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקי כו', והרי הלבוש הוא נפרד מעצמות האדם שברצותו פושטו כו' משא"כ השערות הם יונקים מעצמות האדם וכשיומשך השערה ירגיש כאב לפי שיש בה יניקה וחיות מהמוח כו', וגם הנה השערות יש להם עוד מעלה יתירה שהן בחי' צומח אבל הלבוש שהוא נפרד הוא בחי' דומם כו', וזהו יתרון מע' ומדרי' הפאות דא"א על בחי' יגת"ד שהפאות הן שערות הראש היינו בחי' גולגלתא שבו מלובש חסד דעתיק (וזהו כמשל השערות שיונקים מעצמות האדם כו'), וההמשכה ממנו נק' ושער רישי' כעמר נקי שנמשלו לשערות כו', והיגת"ד הן ממו"ס שבו מלובש גבו' דעתיק ונק' לבושי' כתלג חיוור שהלבוש הוא בחי' דומם ולמטה מבחי' שערות כו'. והענין הוא דהנה חסד דעתיק הוא גילוי בחי' עתיק כמו שהוא שלא ע"י בחי' גבורה וצמצום וגבו' דעתיק הוא שבא בבחי' צמצום להיות בבחי' מדה וגבול כו', וגולגלתא

שהוא בחי' הרצון שלמע' מהחכ' ה"ז מתאחד עם בחי' תחתונה שבמאציל שהיא בחי' חסד דעתיק גילוי בחי' עתיק כמו שהוא והוא בחי' חיצוני' עתיק בחי' ז"ת שבו, ומ"מ הוא בחי' העצמי' דחיצוני' עתיק כו' (ולכן בגולגלתא רק ז' תיקונים שזהו כמו שעיקר הכוונה היא בהשתל' בבחי' ז' מדות דוקא כו' וכמ"ש במ"א וכמשנת"ל ד"ה ויקהל משה), וע"כ ההמשכה והגילוי הוא ג"כ בבחי' שערות שיש בזה איזה גילוי אור וחיות והוא בבחי' צומח כו', אבל מו"ס שבא בבחי' הגבלה דכל חכ' וטעם ה"ה בבחי' הגבלה כו', ולכן מתלבש בזה רק בחי' גבו' דעתיק לא בחי' הגילוי דעתיק כו', וע"כ ההמשכה מזה הוא בחי' לבושים שזהו כמו בחי' דומם כו'. והגם דת"ד הן ג"כ שערות, הענין הוא דאי' במב"ש ח"ג ש"ב פ"ב דבעתיק עצמו אין בו שערות כי אין בו מבירורי המלכים שמזה הוא השערות, ומ"ש ועת"י יתיב כו' ושער רישי' כו' זהו מפני שעת"י מתלבש תוך א"א וע"כ בחי' שער רישי' דאריך נחשב כאלו הן שערות דעתיק כו', וי"ל דזהו דוקא בשער רישי' דא"א שנחשב כאלו הם שער רישי' דעתיק לפי שבו מלובש חסד דעתיק

שהוא גילוי עצמות בחי' עתיק כו', וא"כ השערות דרישי' הן גילוי הארה מבחי' עתיק כו', אבל הת"ד הגם שנחשבים בחי' שערות לגבי מו"ס הנה לגבי עתיק נחשבים רק כמו בחי' דומם כו', והיינו דהמשכת השערות הוא רק הארה מבחי' מו"ס כו'. וזהו ועת"י יתי' לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כו' דלגבי בחי' עתיק היגת"ד הן רק בחי' לבושי' ובחי'

תתקנט

הפיאות הן בחי' שערות כו', והיינו כמשנת"ל (ד"ה כי תשא) דבכל מדרי' שהיא עליונה יותר שם הפרסא אינו בבחי' העלם כ"כ ולכן בחי' הפיאות הן בחי' גילוי יותר מבחי' יגת"ד כו', ומ"מ ה"ז העלם יותר מבחי' הכלים שהרי האותי' דהוי' הן ג"כ בחי' כלים וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו), ומ"מ הוא המשכה שבס' והדרגה מעילה לעילה, והב' פיאות הוא שמתחלף בש' מצפ"ץ שזהו המשכה שלא בהדרגה שבא ע"י העלם הפרסא כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש אדם כי יהי' בעור בשרו כו', דהנה אדם הוא מי שהוא נשמה דאצי' ומשמע בזהר בסבא דמשפטים דצ"ד ע"ב שזהו מי שיש לו נשמה מבחי' חכ', ולמע' מבחי' ויפח באפיו נ"ח שזהו מבחי' בינה כו', ולכן אדם הוא בבחי' התכללות, וכידוע שהאדם הוא שכלול מכל המדרי' דמשו"ז הוא שליט על הכל מפני שכלול מהכל כו', והיינו להיותו מבחי' חכ' דש' מ"ה דחכ' הוא שעושה התכללות כו', ובד"כ הוא בחי' הקו דאנת הוא דקשיר לון ומייחד לון דכל היחודים וההתכללות הן ע"י הקו כו', ואדם זה שהוא מתוקן בכל עניניו ומעשיו יכול להיות אשר המדרי' התחתונות שבו לא נתבררו עדיין וז"ע הנגעים שהוא בירור הפסולת, וכנודע שהנגעים אינם ענין טבעי וכמ"ש הרמב"ם כ"א באים לתיקון ובירור הפסולת כו', וזהו דוקא באדם שהוא שלם ומתוקן בכל וצריך בירור רק במדרי' היותר אחרונות כו', וזהו בעור בשרו דוקא, דהנה ידוע דסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור אבא וכמו שת"א צרעת סגירותא שנסגר ונעלם אור אבא כו', וע"כ במדרי' דאצי' דאבא עילאה מקננא באצי' אינו שייך ענין

הנגעים רק בבחי' חיצוני' הכלים כמו שירדו לבי"ע דאור אבא אינו מאיר שם יכול להיות ענין הנגעים כו', וזהו בעור בשרו דוקא בחי' חיצוני' דחיצוני' דכלים דאצי' כמו שהן בבי"ע כו'. וענין שאת וספחת ובהרת הנה בהרת עזה כשלג ושאת כצמר לבן וזהו הלעו"ז דלבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקי כו', וי"ל דשרש מציאות הד' מראות נגעים הוא מהפרסאות דמפני שישנם פרסאות המעלימים כו' ע"כ בריבוי ההשתל' יכול להיות פרסאות המעלימים ומסתירים לגמרי כו' וכמשי"ת. והעצה הוא והובא אל הכהן דהכהן ממשיך גילוי אור אבא וכדאי' בזהר יתרו דס"ז ע"ב אית מלך לעילא ברזא דקה"ק וכהן משמש תחותי', דקה"ק הן ג"ר כח"ב וכהן משמש תחותי' הוא שממשיך גילוי בחי' ג"ר וכמשי"ת, וע"כ ע"י תיקון הנגעים דכאשר נמשך בחי' גילוי אור אבא בבי"ע להיות בבי"ע איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמו באצי' עי"ז ממילא נתקן דאור אבא דוחה כו'. וזהו אדם כי יהי' בעור בשרו אדם דוקא בחי' נשמה דאצי' וצריך להתברר גם בבחי' אחרונות שבו והו"ע עור בשרו כו', והסבה הוא מפני הסתלקות אור אבא כו', וע"כ העצה היא והובא אל אהרן הכהן דכאשר מאיר גילוי אור אבא ה"ה מתתקן כו'.