בס"ד. ש"פ האזינו, העת"ר

תרסג

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כו' ישאהו על אברתו כו', וצ"ל דמתחלה על גוזליו ירחף שהוא מרחף מלמעלה ואח"כ אומר ישאהו על אברתו למעלה ממנו. גם מה"ע יעיר קנו ועל גוזליו ירחף כו'. גם צ"ל מ"ש כנשר בכ"ף הדמיון דמשמע שזהו דוגמא לאיזה דבר דכמו הנשר כמו"כ הוא הדבר ההוא, וצ"ל מהו אותה הדבר כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל שיש ד' ענינים העלם וגילוי אין ויש עצם והתפשטות וכח ופועל, דהעלם וגילוי הוא שאינו בבחי' התחדשות כלל, ואין ויש הוא בבחי' התחדשות ממש, ועצם והתפשטות וכח ופועל הן מדרי' ממוצעות כו'. ונת' דאין ויש וכח ופועל הכל הוא בבחי' מל' רק דאין ויש הוא בבחי' מל' כמו שהיא למעלה מהפרסא וכח ופועל הוא בבחי' מל' למטה מן הפרסא כו', דענין בחי' כח הוא עד"מ כחות הפרטים הבאים מכח התנועה לפעול התנועה ממשית, שהכחות הפרטים אינם בבחי' התחדשות ממש מהכח התנועה, אך הפעולות הממשיות הן בבחי' התחדשות ממש כו'. וכמו"כ הוא למעלה בחי' כח זהו בחי' המל' כמו שהיא לאחר הפרסא שמזה דוקא עיקר ההתהוות ממש, דבחי' מל' כמו שהיא באצי' היא בבחי' אין ממש ובבחי' הבדלה עדיין כו', משא"כ בחי'

תרסד

המל' כמו שבאה ע"י הפרסא היא בבחי' קירוב אל היש והיא המהווה את היש ממש כו', דההתהוות היא בבחי' התחדשות ממש כו'.

שכד) וביאור הענין הוא דהנה התהוות יש מאין הוא מבחי' מל' דאצי' שזהו בחי' האין המקור ליש, והוא בבחי' הבדלה מבחי' היש וכמ"ש והים עומד עליהם מלמעלה דים הוא בחי' מל' דאצי' שהיא בבחי' רוממות מהנבראים כו', וע"י הרוממות דמל' עי"ז נתהוו הנבראים בבחי' יש ומציאות דבר כו'. וכידוע ההפרש בין מדת המל' לכל המדות שכולם פועלים בבחי' קירוב ובבחי' גילוי כו', וכמו החסד שהוא השפעה שבבחי' קירוב ובבחי' גילוי אור ממש כו', וגם מדת הגבו' היא בבחי' קירוב והוא גילוי המדה הזאת וגם יש בזה בחי' החסד כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ הפעולה היינו ההתהוות הבא מזה היא בבחי' ערך כו', אבל מדת המל' היא השפעה בבחי' ריחוק דכל ענין המלוכה הו"ע הרוממות וההתנשאות דוקא ושייכה דוקא על עבדים נפרדים וכמו אין מלך בלא עם ל' עוממות כו', ויש מלוכה וממשלה מלוכה הוא קבעו"מ ברצון וממשלה הוא בע"כ כו', אבל כל ענין המלוכה הוא על עבדים דוקא כו', וע"י מה נעשים עבדים ה"ז ע"י רוממות המל' שע"י שמתרומם ומתנשא עליהם והמה מקבלים מלכותו עליהם עי"ז

נעשים עבדים כו'. והדוגמא מזה למעלה דהתהוות הנבראים להיות בבחי' יש זהו דוקא מבחי' הרוממות דמל' כו', אך כל פעולה צ"ל ע"י התגלות הפועל כו', והיינו בחי' מל' היורדת בבי"ע להיות בבחי' מקור ממש לבי"ע, ובא בהם בבחי' כח הפועל בנפעל, והו"ע ש' אד' דאנת אשתמודעא אדון על כולא כו', וכתי' אד' בם בבחי' כח הפועל בנפעל כו', דגם בחי' זו הוא שמתעלם ומסתתר מהנבראים כו', ומ"מ ה"ז בבחי' קירוב עליהם כו' (דהתעלמות זאת הוא שמתעלם תוך העלם הנבראים כו', וי"ל דכמו שית' לקמן ב' הענינים בהצמצום הראשון מה שפועל בהאו"פ ובהאו"מ כו', כמו"כ הוא ב' הענינים בבחי' מל' לגבי בי"ע כו', ומובן שההתעלמות דבחי' מל' הוא בבחי' העלם יותר מההעלם דהאו"פ כו'). והענין הוא דהנה אי' בהקדמת הזהר בתחלתו ע"פ כשושנה בין החוחים כן רעיתי מאן שושנה דא כנס"י מה שושנה אית בה סומק וחוור אוף הכי כנס"י אית בה דין ורחמים כו', ואי' בזהר"ק ההפרש בין שושנה לכנס"י דכנס"י הוא פנימי' המל' שאינה יורדת לבי"ע, ונק' כנס"י ע"ש שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילוים דישראל

דלעילא כו'. וי"ל שז"ע מה שהמל' נק' מראה שכל הספי' מתראים ומתגלים בה כו', וכמו המראה שהאדם מתראה בה, כמו"כ בבחי' מל' מתראים האורות דז"א כו' וכמ"ש הפרד"ס שער ערכי הכנוים בערך מראה, וזהו מפני שהמל' היא בבחי' פשיטות, וכידוע שהמל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה א' ואין בה ע"ס כו', ולהיותה בבחי' פשיטות ע"כ כל האורות מתראים ומתגלים בה כו', והגם דבז"א ג"כ כל ספי' כלולה מכל הספי', הנה בז"א אין זה בבחי' התעצמות להיות אותה ספי' ממש, וכמו גבו' שבחסד אינו חסד וכן חסד שבגבו' אינו גבורה כו' (וגם לפי המבו' במ"א דגבו' שבחסד תכליתה חסד וכמו ואוהבו כו', וחסד שבגבו' תכליתה גבורה כו', מ"מ בהתגלות אינו כפי אותה הספי' כו'), אבל בבחי' מל' הוא שהספי' המתראים בה מתעצמים בה כו', ועם היות שבמל' הן ג"כ בבחי' חו"ג, וכמו מלך במשפט יעמיד ארץ והוכן בחסד כסאו כו', מ"מ הכל הוא בחי'

תרסה

המל' שהספי' מתעצמים בה כו'. וידוע דמראה אינו אור עצמי כו', וכמו צורת האדם הנראית במראה ה"ז רק דמותו לבד כו', והיינו דבחי' מל' גם כמו שהיא באצי' ה"ה מ"מ שרש ומקור בי"ע שבאצי' כו', וע"כ האורות המתגלים בה אינם בבחי' אור עצמי דבחי' ז"א דאצי' כו'. ומה שכונסת ואוספת בתוכה כו' היינו שהיא מעלמת עליהם שז"ע בחי' ים דמל' שהוא בחי' העלם כו', דכללות האור הוא רק הארה לבד והיא מתעלמת בבחי' המל' כו', וההתעלמות היא בבחי' הרוממות דמל' שבזה היא מעלמת על האורות שבתוכה כו'. ובמאו"א כ' דמראה הנבואה הוא בחי' אספה"מ ושם שזהו בחי' לאה (בחי' מל' דבינה), וי"ל דכמו"כ בחי' המל' כמו שהיא באצי' היא בבחי' אספה"מ, וכמ"ש במ"א דקודם מיעוט הירח הי' המל' ג"כ בבחי' אספה"מ והיינו כמו שהיא פב"פ עם בחי' ז"א כו', ומה שהיא מ"מ שרש ומקור בי"ע י"ל לפ"ז שז"ע כרוב א' מקצה מזה וכרוב א' כו', דז"א ומל' הן ב' הבחי' שבהממוצע שבין אוא"ס לעולמות, דז"א הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט ובחי' מל' הוא להיות ההעלאה מלמטלמ"ע למס"נ באחד כו' כמ"ש בתו"א ד"ה

מי יתנך, וי"ל שזהו מבחי' המל' כמו שהיא באצי' שמאיר בה גילוי א"ס שזה פועל בחי' הביטול בנבראים כו', וי"ל שז"ע חפץ ה' המבו' בתו"א ד"ה נ"ח כו' מזוזה מימין בענין דבר ה' וחפץ ה' דדבר ה' הוא להיות מציאות היש כו' ובחי' חפץ ה' הוא להיות בחי' הביטול כו' (והוא התהוות החומר והתהוות הצורה כו'), וי"ל שזהו מבחי' הרוממות דמל' כו', ושושנה היא בחי' חיצוניות המל' שנשפלת בבי"ע להיות מקור לבי"ע ולהחיותם כו'. והענין הוא דהנה כתי' אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואי' בלק"ת מהאריז"ל שהן ד' מדרי' מח' הרהור דבור ומעשה, כי הרהור אינו עצם המח' ממש רק היא פנימיות הדבור, ולכן אמרז"ל הרהור לאו כדבור דמי וכן הרהור לא עביד מידי, ולא אמר כן במח' דלאו כדבור דמי, לפי שמח' היא מהות אחר ואין סברה כלל לאמר דכדבור דמי כו' (ועמ"ש בע"ח שעמ"ז פ"ג דמח' הוא בחי' רצון היינו שהרצון פועל במח' תיכף דכמו"כ הוא באצי' כו', די"ל שזהו העיקר בהט"ס העליונות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד כו', עם היות שגם בחי' המל' כמו שהיא באצי' ה"ה מיוחדת עם הע"ס

דאצי' וכמ"ש בהבי' דשחורה אני, ומשו"ז היא מ"מ בחי' הרהור שזהו ג"כ בחי' גילוי לעצמו כו' וכמשי"ת), משא"כ הרהור הוא פנימיות הדבור וע"כ יש מ"ד בגמ' דהרהור כדבור דמי, אלא שפסקו הפוסקים כמ"ד דהרהור לאו כדבור כו'. דהנה הרהור הוא שחושב צירופי אותיות הדבור, והיינו כשמצייר ומחשב במח' את האותיות כמו שהן בדבור זהו הנק' הרהור, וכמו הרהור לענין ק"ש היינו שמהרהר ומחשב תי' שמע ישראל כו', וכמו ב"ק מהרהר בלבו במ"ד פ"ג דברכות, דמח' הוא שמחשב המכוון בפסוק זה והוא איך שה' אלקינו ה' אחד כו' והוא כוונת הענין, וכמו אם כיוון לבו כו' שצ"ל כוונת ק"ש ליחדו ית' כו', אבל הרהור הוא שמחשב האותיות כו', וע"כ יש לה שייכות אל הדבור מאחר שזהו שמחשב אותיות הדבור כו', רק שהוא פנימיות הדבור שהרי זהו שמחשב לעצמו ואינו נראה ונגלה אל הזולת ודבור הוא שנראה ונגלה אל הזולת (ולכן אין יוצאין י"ח ק"ש בהרהור כי המצות צריכים להיות במעשה דוקא וכן בדבור בגלוי כו' (ויש בזה ג"כ מעשה דעקימת שפתיו הוה מעשה כו'), ויש מצות שהן חובת הלבבות כמו

אמונה ואהוי"ר כו' וכה"ג, וק"ש היא מצוה שבדבור דוקא, ומ"מ גם הכוונה מעכבת בפסוק ראשון של ק"ש כמ"ש בשו"ע סי' סמ"ך).

תרסו

וזהו למעלה בחי' פנימיות וחיצוניות שבמל' דכמו עד"מ הדבור שהוא הגילוי אל הזולת הוא בחי' חיצוניות המל' שנשפלת למטה לבי"ע להיות הגילוי למטה ממש כו', ופנימיות המל' הוא עד"מ דהרהור שהוא בעצמותו עדיין רק שהוא מקור הדבור והוא בחי' דבור שבמח' כו', כמו"כ בחי' פנימיות המל' הוא שאינו נשפלת לבי"ע להיות בבחי' גילוי למטה כו'.

קיצור. ובה"ע דהנה התהוות יש מאין הוא מבחי' מל' להיותה בחי' השפעה בריחוק, אך כל פעולה הוא ע"י התגלות הפועל והיינו בחי' מל' שיורדת לבי"ע והיא מתעלמת, וי"ל שמתעלמת תוך העלם הנבראים. והענין דהנה כנס"י בחי' פנימיות המל' שבה מתראים כל האורות להיותה בחי' נקודה פשוטה, והן מתעצמים בה שהכל הוא בחי' מל', ומעלמת עליהם ע"י הרוממות, והוא בחי' אספה"מ, ובזה הוא שיהי' ביטול בנבראים, וי"ל שז"ע חפץ ה', ושושנה חיצוניות המל', והו"ע הרהור ודבור, הרהור לעצמו ודבור אל הזולת.

שכה) והנה בבחי' הרהור ודבור עם היות שהדבור הוא שנגלה אל הזולת הרי הגילוי אור הוא בהרהור יותר מבדבור, שהרי אותיות הדבור ה"ה מעלימים ומסתירים על האור, שהרי אותיות הדבור עם היות שהן כלים להשכל והמדות שהן נמשכין ומתלבשין בהם, מ"מ הרי האותיות הם מעלימים מה שבתוכן, שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטב עכ"ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות, רק מי שהוא חכם מקודם אזי מבין מתוך האותיות הרי שהאותיות עצמן הם מעלימים כו', וא"כ למעלה באותיות דבחי' דבור העליון שהתהוות החכ' דבי"ע הוא מבחי' הדבור, וכמ"ש בלק"ת ד"ה ועתה יגדל בענין כאשר דברת לאמר דמבחי' דבור העליון נעשה בחי' אמירה ומח' בעולם התחתון כו', והיינו שמבחי' הדבור דמל' דאצי' נעשה בחי' כח"ב דברי' כו', וא"כ אין זה עד"מ כמו שהלומד הוא חכם מקודם, דבענין הבריאה בחי' חכ' דברי' לא הי' כלל קודם ההתהוות כו', וה"ז כמו עד"מ הקטן האומר האותיות כו', והיינו דהדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימים על האורות דאצי' כו' (בד"ה והניף מבו' זה

על בחי' ים ולפמ"ש כאן הוא שבחי' ים נעלם לגמרי וגם מבחי' חיצוניות המל' הוא שמתעלם הפנימיות כו'). אמנם בחי' הרהור ה"ז לעצמו עדיין שלעצמו אין האותיות מעלימים ומאיר בהם גילוי אור כו', והיינו דבבחי' פנימיות המל' מאיר האור בגילוי כו', וכידוע דבה"ס הראשונות דמל' והוא בחי' המל' כמו שהיא באצי' מאיר בה גילוי אור כו', וכמ"ש בסידור בענין ישיש כגבור כמשל הלבנה שחצי העליון שבה מאירה תמיד והיינו בחי' פנימיות המל' שמאיר בה גילוי האור כו', ובבחי' ומדרי' זו נק' המל' ג"כ אספקלרי' המאירה שאינה מסתרת על האור אדרבא היא מגלה את האור כו', וכמ"ש הפרד"ס שער מיעוט הירח פ"א בשם ס' מע"נ דקודם הקטרוג הי' המל' בבחי' אספה"מ כו' והיינו כמו שהיא באצי' כו', וע"י הקטרוג א"ל לכי ומעטי א"ע להיות בחי' ראש לשועלים לבי"ע בבחי' אספשא"מ כו', ומבו' במ"א דמבחי' המל' כמו שהיא בבחי' אספה"מ לא הי' ההתהוות בבחי' יש ממש כו', די"ל כמו הנשמות דבי"ע שהן בבחי' יש הרי בעצם מהותן הן אלקות כו' כנודע, כמו"כ היו עולמות בי"ע ג"כ באופן כזה כמו

תרסז

הנשמות כו', ובכדי שיהיו העולמות בבחי' יש זהו דוקא ע"י מיעוט הירח שנעשית בבחי' אספשא"מ כו', וזהו בחי' חיצוניות המל' בחי' דבור העליון שהאותיות מעלימים ומסתירים כו'. ולכן נש"י דשרשם מבחי' פנימיות הדבור (דמשו"ז הן בבחי' אלקות כו' כנ"ל וז"ע כנס"י שרש ומקור דנש"י כו') ה"ה מאמינים בחידוש ההשפעה מאין ליש תמיד וא"צ לאות ומופת ע"ז, משום דשרשם מבחי' פנימיות הדבור שזהו בכלל המח' דשם ההמשכה מבחי' אין ליש תמיד כו' כמ"ש בסי' בהבי' דאתה הצבת. וצ"ל הכוונה דשם ההמשכה מאין ליש היא בגילוי כו', שהרי גם בחיצוניות הדבור ההמשכה מאין ליש תמיד ואינו נפסק ח"ו כרגע, רק שהוא בהעלם והו"ע הפסק הדבור וכמו ענין ניחר גרוני כו' בתו"א ד"ה ושבתי בשלום, שזהו בבחי' ירידת המל' בבי"ע שהחיות האלקי שהוא בחי' הקול מכוסה ומוסתר וממילא גם הדבור מוסתר כו', ואינו נרגש ענין תמידת ההתהוות מאין ליש כו', אבל בפנימיות הדבור הוא שמאיר האור בגילוי ונרגש ענין תמידית ההתהוות מאין ליש כו' (וגם ענין מאין ליש כמו שהוא מבחי' פנימי' המל' הוא באו"א

מכמו שמבחי' חיצוניות המל' כו' כנ"ל). ובפרטיות יש בעבודה דנש"י ב' המדרי' דבחי' פנימיות המל' וחיצוניות המל', והן ב' בחי' כלה הנא' בשה"ש בחי' כלה עילאה וכלה תתאה כו', דבד"כ נק' המל' בשם כלה שהוא בחי' כליון כו' להיות שהמל' היא שמקבלת האור מבחי' ז"א דסיהרא לית לה מגרמי' כלום רק שמקבלת מן השמש כו', דכמו"כ בחי' המל' מקבלת האור מז"א כו', ובחי' פנימיות המל' דהיינו כמו שהיא באצי' הוא שמקבלת האור לעצמה שזהו למעלה עדיין מבחי' השפעה וגילוי לבי"ע כו', ובחי' חיצוניות המל' הוא הגילוי לבי"ע כו' כנ"ל (וכמשנת"ל פ' רפ"ה בענין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים כו'). וזהו ואמונה כל זאת וקיים עלינו דזאת ל' נוק' וקיים עלינו ל' דכר והיינו ב' הבחי' שבמל' שהיא בבחי' מקבל ובחי' משפיע כו', דבחי' מקבל שבה הוא למעלה מבחי' המשפיע שבה שהו"ע שנעשית ראש לשועלים כו' (ומבו' במ"א שזהו ב' המדרי' דים וארץ כו'), ולהיות שהיא בחי' מקבל ה"ה בבחי' כלה ל' כליון כו' (ולכאורה מה שהמל' נק' אספה"מ הוא שיש לה אור בעצמה כו', אך בסי' בענין

הנ"ל מבו' מפורש כנ"ל ומבו' באריכות בפה"מ), וכמו"כ בחי' חיצוניות המל' שהוא בחי' משפיע שבה ה"ז בבחי' כלה להיות שהיא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה משו"ז בבחי' כליון כו'. והענין הוא דהנה יש ב' פי' בכלה הא' מל' כלה שארי ולבבי ות"י אשתיצי גושמא שהוא בחי' כליון לגמרי המכלה ומבלה הכל (והו"ע ביטול במציאות כו', וכן בכליון ותשוקה הוא שהתשוקה היא באופן כזה שאין לו רצון זר כלל כו'), והב' הוא מל' כלתה נפשי שהו"ע התשוקה שנש"י משתוקקים לאלקות כו', ובחי' כלה עילאה הנ"ל הו"ע למס"נ באחד. דהנה נת"ל דמבחי' פנימיות המל' לא היו העולמות בבחי' יש כו', וע"כ בעבודה הוא בחי' יחו"ע דכולא קמי' כל"ח כו', והוא ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל כו' ה' אחד, דהגם שנבראו ז"ר וארץ ה"ה בטלים ומיוחדים בתכלית כמו קודם שנתהוו ממש כו', להיות דהתהוות המציאות הוא מבחי' הצמצום דוקא כו', וזה מורגש בהאדם מבחי' האותיות שבו שיש אותיות הדבור ואותיות המח' שהן בחי' חיצוניות בינה, וכן יש אותיות בפנימיות בינה ובכח החכ' וכן ברצון ותענוג עד גם בעצם הנפש וכידוע שהנפש מלאה אותיות כו', וההפרש ביניהם הוא דאותיות הדבור הן בבחי'

תרסח

יש ממש עד שמורגשים אל הזולת, ואותיות המח' הן מורגשים לעצמו כו', ובפנימיות בינה (שזהו בחי' מח' שבמח' הנ"ל) הן בלתי מורגשים גם לעצמו כו', ואותיות שבחכ' הן בלתי ניכרים כו', וכ"ש אותיות שברצון ותענוג הן בלתי מציאות ניכר כו'. וסיבת הדבר הוא מפני הגילוי אור דבכ"מ שאור הנפש מאיר בגילוי יותר האותיות אינם בבחי' מציאות כ"כ וכל שהאור מתעלם יותר ה"ה במציאות יותר כו', ולכן בדבור שהאור מצומצם ביותר האותיות הן במציאות ביותר עד שנרגשים אל הזולת ובמח' שמאיר האור יותר האותיות הן רוחניים יותר ואינן נרגשים כו', וכן בכל כח עליון שמאיר האור ביותר האותיות הן בבחי' העדר המציאות יותר כו', עד שבעצם הנפש דאור הנפש מאיר בגילוי ממש האותיות אינן בבחי' מציאות כלל כו'. וכמו"כ הוא למעלה שיש אותיות הדבור ואותיות המח' כמו בדבר ה' וכמו כי לא מחשבותי כו', וכן יש אותיות בכל המדרי' עד גם באוא"ס שלפני הצמצום אי' בזהר גליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' אותיות כנודע, ובכל מדרי' שהאור מצומצם יותר האותיות הן בבחי' מציאות יותר כו' ובכ"מ

שהאור מאיר בגילוי יותר אין האותיות בבחי' מציאות כו', הרי דסיבת המציאות הוא דוקא ע"י צמצום האור כו', וכאשר באמת אין שום דבר מעלים ומסתיר כלל לגבי' ית', שגם זה מרגיש האדם בעצמו איך שלגבי עצמות אין כל הצמצומים מעלימים כלל כו', וע"כ העולמות המה מיוחדים ממש כו', והיינו שהעולם התחתון הוא כמו עולם האצי' ממש כו', וגם כמו למעלה מעלה מאצי' והיינו כמו האותיות דגליף גליפו כו' וכמ"ש במ"א הענין באורך, ועי"ז נעשה בחי' כלה ל' כלה שארי בבחי' כליון היש לגמרי בבחי' ביטול במציאות כו'. ובחי' כלה תתאה הוא בחי' הכליון ע"י ההתבוננות בבשכמל"ו, והוא שהעולם הוא בבחי' מציאות שנתהווה מהארה אלקית הבאה ע"י הצמצום כו', כי האמת הוא שלגבי' ית' אין שום דבר מעלים ומסתיר כו', אבל לגבי העולמות הרי הצמצום מעלים ומסתיר ונמשך רק הארה לבד ועי"ז העולמות הן בבחי' יש ומציאות כו', אך זאת יבין ויתבונן איך שלגבי העולמות ג"כ אין זה הסתר אמיתי ח"ו כי הש' אלקים המסתיר הוא ג"כ אלקות, וכמ"ש ומבלעדיך אין אלקים שגם הש' אלקי' המצמצם ומסתיר

הוא אלקות ואינו מסתיר לגמרי ונמשך הארה אלקית המהווה ומחי' תמיד והעיקר הוא האלקו' כו', ולזאת צ"ל ביטול היש אל האין האלקי כו' והוא שלא יתפוס את היש לדבר עיקרי כ"א העיקר הוא האלקות כו', שעי"ז אדרבא יוצא מן הישות והחומריות ויהי' בטל לאלקות כו', ויהי' כל חפצו ורצונו באלקות שיהי' גילוי אלקות כו', וכמו נפשי אויתיך בלילה דבבחי' הסתר והעלם נפשי אויתיך להיות גילוי אלקות כו', ובעבודת האה' ב' מדרי' הנ"ל הן בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב, דפנימיות הלב הוא שהוי' אחד שורה ומתגלה בו בגילוי ממש שזהו חיותו וקיומו כו' והוא חפץ באלקות באה' פנימיות ועצמיות כו', שהאהבה הזאת ממלא כל תוכיות נפשו ולבו שאין שום מקום כלל לאיזה רצון זר כו', וחיצוניות הלב היא האהבה הבאה ע"י ההתבוננות בהאור האלקי הבא בבחי' התלבשות כו', שהאהבה בזה הוא אהבה העשוי' ע"י המוח השליט על הלב כו', והוא שאין זה שלבו בעצמו חפץ באמת כ"א מצד חיוב השכל לבד שמחייב שצריך לאהוב ולרצות ומשו"ז הוא רוצה באלקות כו', דאהבה זאת להיות שאינה בהלב מצ"ע אינה ממלא תוכיות לבו ויש מקום לרצון זר והוא בחי' ביטול היש

תרסט

לבד כו'. גם ב' מדרי' הנ"ל בעבודת האהבה הן אהבה רבה ואהבה זוטא, דאה"ר הוא תוקף האהבה לאלקות עד שלא יחפוץ בשום דבר זולתו ית', וזהו שארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים כו' שלא ע"מ לקבל פרס או ע"מ שלא לקב"פ כו', פי' פרס הוא מל' פרוסה והוא הפרשת הארה ע"ד הזיו המאיר בג"ע שהוא רק זיו השכינה כו', ומצד בחי' כלה שארי ולבבי הרי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי כו', שלא יחפוץ בשוב"א שהן געה"ע וגעה"ת שהם בחי' ק"פ כ"א ליכלל וליבטל בו ית', וזהו בחי' אה"ר, אבל אם חפץ בהשגת אלקות בג"ע נק' בשם אהבה זוטא כו'. וזהו ב' המדרי' כנס"י ושושנה, דכנס"י היא בחי' פנימיות המל' היינו בחי' המל' כמו שהיא באצי' שאינה יורדת להיות בחי' מקור ממש לבי"ע כו', ושושנה זהו בחי' חיצוניות המל' שיורדת להיות מקור לבי"ע כו'.

קיצור. והנה אותיות הדבור מעלימים וכמו הקטן שאינו מבין המלובש בהאותיות, ובהרהור דלעצמו האור בגילוי, והיינו דבפנימית המל' הוא גילוי האור, והי' מזה ההתהוות ע"ד נשמות דבי"ע שהן אלקות בעצם, ומזה הוא קביעת האמונה בחידוש העולם תמיד בנש"י דשרשם מבחי' מח', וכן הרהור כמו מח' שלעצמו עדיין ששם מאין ליש תמיד ולא בבחי' מציאות (וע"כ היא האמונה בה' אחד וכמ"ש במ"א), ובעבודה הו"ע ב' בחי' כלה בבחי' מל' מפני שהיא בחי' מקבל, ומחמת הירידה, והו"ע כלה עילאה בחי' יחו"ע כמו האותיות במקורם, והו"ע אשתיצי גושמא, וכלה תתאה דמבלעדי אין אלקים ונמשך הארה אלקית להוות, וע"כ צ"ל ביטול היש, והוא בחי' אה"ר ואה"ז.

שכו) וע"פ הנ"ל יובן מ"ש כנשר יעיר קנו כו', הנה כללות הענין הוא דנשר הוא בחי' ת"ת, וקנו הוא בחי' מל' והו"ע יחוד ת"ת ומל' והוא בבחי' המשכה פנימיות ועצמיות כו', וזהו ההפרש בין יחוד יסוד ומל' ויחוד ת"ת ומל', דיסוד ומל' הוא בחי' המשכה חיצוניות אבל יחוד ת"ת ומל' הוא בחי' המשכה פנימיות כו' וכמ"ש במ"א, והיינו ההמשכה בבחי' פנימיות המל' (י"ל כמו שהיא בבחי' אספה"מ כו'), ועל גוזליו ירחף הוא כמו שנמשך בבי"ע שזהו בחי' חיצוניות המל' כו'. אמנם פסוק זה קאי אדלעיל מיני' מ"ש ימצאהו בארץ מדבר כו', דהנה כתי' כי חלק ה' עמו וקאי על שרש ומקור הנשמה שהיא חלק הוי' שהוא שרש ומקור כל הוויות כו', אך נתלבשה בגוף ונה"ב בבחי' התלבשות ותפיסא שעי"ז תוכל לפעול בנה"ב, שזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמה בגוף בכדי לפעול הביטול בהנה"ב והוא דוקא ע"י ההתלבשות והתפיסא כו', אך מצד התלבשות זאת יוכל להיות ח"ו התגברות הנה"ב כ"כ עד שהניצוץ אלקי יהי' נאבד ר"ל בחומריות הנה"ב כו', וע"ז צריכים שמירה שלא יהי' התגברות הנה"ב והוא

ע"י תומ"צ וכמארז"ל שמור זו משנה כו', וגבי מצות כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ואמרז"ל לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מל"ת כו', אך אם נאבד ח"ו אזי צריכים חיפוש, והחיפוש הוא במקום האבידה והו"ע מ"ש ובקשתם משם משם דוקא, והיינו שיפשפש במעשיו ויעשה חשבון צדק בנפשו מפרטי מחדו"מ שלו כו', ויתמרמר בנפשו ע"ז ויעורר ר"ר על ניצוץ אלקי שבו שירד פלאים כו',

עתר

וישוב אל ה' וירחמהו כו' דברית כרותה למדה"ר שאינה חוזרת ריקם כו'. וזהו ימצאהו בארץ מדבר ארץ אשר לא ישב אדם שם והן המדו"מ אשר לא לה' המה כו', ושם דוקא ימצאהו ע"י התעוררות ר"ר כו', ועז"א כנשר יעיר קנו דנשר הוא מדת הרחמים, וזה מגיע למעלה מאד וכמ"ש דרך הנשר בשמים שמגיע בבחי' מקיף עליון למעלה מעלה מהאו"פ כו', וזהו שארז"ל אותן אלף שנה שעתיד הקב"ה לחדש עולמו צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטים ע"פ המים כו', מים הוא בחי' ים החכ' כו', ושטים ע"פ המים היינו בבחי' פנימיות הכתר כו' וכמ"ש במ"א, וזהו כנשר שהוא עולה עד לשמים ויורד עד למטה מטה, וכמו"כ הוא במדה"ר שעולה למעלה מאד בבחי' מקיף עליון ויורד עד למטה, שגם אם נאבד ח"ו מ"מ נעשה עי"ז היציאה והעלי' דהניצוץ אלקי כו'. וזהו שאמר שלמה שלשה המה נפלאו ממני דרך הנשר בשמים, ואי' בלק"ת מהאריז"ל דהפלא הוא דהנשר שהוא עוף שאינו טהור איך נרשמת במרכבה העליונה כו', ולכאורה אינו מובן והלא ארי' הוא ג"כ חי' שאינו טהור וא"כ הרי הפלא הזאת היא ג"כ על

ארי' כו'. אך הענין הוא דהפליאה היא על העלי' איך שדבר הטמא יכול לעלות כ"כ ע"י מדה"ר שעולה למעלה ביותר בפנימיות המקיף ויורד למטה מטה להעלות גם מהמדרי' היותר תחתונות כו', וזהו הפליאה איך יתפשטו הרחמים העליונים כ"כ להעלות גם מה שירד למטה ביותר כו', אך זהו ע"י התעוררות רחמים כו'. והנה כנשר יעיר קנו זהו בחדש אלול דאז רק יעיר קנו נוגע ואינו נוגע כו', ואח"כ על גוזליו ירחף הוא בר"ה דע"י קבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות עצמות הנפש וע"י התשובה שהיא בבחי' הזזה עצמיות כו', אז על גוזליו ירחף שבחי' המקיף עליון מקיפו מראשו עד רגלו כו'. ישאהו על אברתו הוא ביוהכ"פ שע"י התשובה מעומקא דלבא מעומק לעומק ממשיך גילוי בחי' יגמה"ר דפנימיות הכתר בחי' רחמים פשוטים כו', כי יש כמה מדרי' ביגמה"ר דגם במל' יש בחי' יגמה"ר, וכדאי' בזהר בההקדמה בתחלתה מה שושנה אית לה תליסר עלין אוף הכי כנס"י אית לה תליסר מכילין דרחמי כו' (וז"ע היגמה"ר המאירים בחדש אלול כו', דבחי' תליסר עלין דסחרין לשושנה שזהו בחי' חיצוניות המל' הן היגמה"ר דכל

השנה שהן לחיי הגוף כו', ומ"ש אוף כנס"י אית לה תליסר עלין כו' דכנס"י היא בחי' פנימיות המל' כנ"ל הן היגמה"ר דאלול שהן לחיי הנשמה כו' וכמ"ש במ"א), וביוהכ"פ נמשכים היגמה"ר דפנימיות הכתר כו'. ועז"א ישאהו על אברתו אברתו הן רמ"ח פקודין רמ"ח איברין דמלכא כו', וישאהו על אברתו היינו למעלה מהמצות וכמא' במקום שבע"ת עומדין כו'. ובעבודה דכל השנה כנשר יעיר קנו הוא תיקון חצות, דהתחלת העבודה הוא מתיקון חצות שהוא ממארי דחושבנא ועושה חשבון צדק מפרטי עניניו ופרטי מחדו"מ אשר לא לה' המה ומתמרמר מאד ע"ז ומעורר ר"ר על נפשו כו', ועל גוזליו ירחף הוא בפסד"ז שהוא התפעלות המדות כו' וכמשנת"ל פ' ד"ש, וישאהו על אברתו הוא בשמו"ע בחי' וראשו מגיע השמימה כו', וההמשכה היא אח"כ בתורה כו'. ובכללות השנה הוא באלול ר"ה ויוהכ"פ כו', ואח"כ הוא ההמשכה וגילוי האור שעז"א יסובבנהו יבוננהו כו', והוא מתחלה יסובבנהו בסכך הסוכה, ואח"כ יבוננהו בבחי' המשכה פנימיות ע"י הד' מינים שבלולב דכתי' ולקחתם לכם בבחי' פנימיות כו'. ואומר כנשר בכ"ף

הדמיון הוא דנשר הוא רחמני על בניו ולא על אחרים, וכמו"כ הוא למעלה מ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר היינו

תרעא

שההמשכה והגילוים הן לנש"י לבד וכמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו', וזהו כנשר יעיר קנו המשכת בחי' יגמה"ר בחדש אלול שזהו בבחי' יעיר קנו כו', ועל גוזליו ירחף בר"ה כו', ישאהו על אברתו ביוה"כ כו', והגילוי הוא בחג הסוכות שזה"ע יסובבנהו יבוננהו כו', ובכל השנה הוא בתיקון חצות ופסוד"ז ושמו"ע והגילוי הוא בתורה כו', ואומר כנשר יעיר קנו שהגילוי הוא לנש"י דוקא וכמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו'.

קיצור. ובזה יובן מ"ש כנשר יעיר קנו יחוד ת"ת ופנימיות המל', וקאי אדלעיל כי חלק ה' עמו, ומצד הירידה צריכים התעוררות ר"ר, וזהו בחי' נשר, ומגיע בבחי' עצמות, וזהו ג' נפלאו המה דרך הנשר בשמים שעולה ומעלה למעלה כ"כ, וכנשר יעיר קנו באלול יגמה"ר דפנימיות המל', על גוזליו ירחף בבחי' מקיף בר"ה, ישאהו על אברתו בי"כ יגמה"ר דפנימיות הכתר, ובכל השנה כנשר יעיר קנו בתיקון חצות, על גוזליו ירחף בפסוד"ז, ישאהו על אברתו בשמו"ע, יסובבנהו יבוננהו ההמשכה בחה"ס.