בס"ד. ליל א' דחה"ש, העת"ר

תתקצד

וידבר אלקים את כה"ד האלה לאמר אנכי ה' אלקיך, וצ"ל מפני מה נא' במ"ת ש' אלקי', הלא ידוע דש' אלקים הוא בחי' צמצום והעלם ובמ"ת הי' גילוי אוא"ס וכמ"ש וירד ה' על ה"ס שהי' גילוי אוא"ס ממש שהי' נראה ונגלה לכל ישראל, ומפני מה או' כאן ש' אלקי' דוקא. והנה בפ' ראשון דק"ש אומרים הוי' אלקינו הוי' אחד, וצ"ל מהו"ע ב"פ הוי' והול"ל ה' אלקינו אחד מהו"ע ב"פ הוי', ובאמצע נא' ש' אלקי' וכן קודם יגמה"ר נא' ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בגווייהו.

תתקצה

אך הענין דהנה ידוע דב' שמות הוי' הן ש' הוי' דלעילא וש' הוי' דלתתא, ש' הוי' דלעילא הוא ש' הוי' שלמע' מהשתל' והוא האוא"ס הסוכ"ע, וש' הוי' דלתתא הוא הש' הוי' דס' השתל' בחי' ממכ"ע כו', ובשרשן ש' הוי' דלעילא הוא הש' הוי' שבאוא"ס שלפה"צ וכמא' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד והוא שמו הגדול שהוא ש' הוי', כי מוסכם כמעט מכל המקובלים דגם בהאור שלפה"צ שייך ש' הוי' (כ"ה דעת הג"א ועה"ק והשל"ה ופלה"ר לבד הפרד"ס שלו דעת אחרת בזה ודעת האריז"ל בע"ח נר' שהיא כדעת הג"א), והו"ע שמו הגדול כו', והגם שודאי גם השארי שמות יש להם שרש ומקור באוא"ס שלפה"צ (וכ"מ בע"ח בהתחלתו), הנה זהו בבחי' כח הגבול שבא"ס שהרי שארי שמות הן בהכלים והיינו בהחיות שבהכלים עצמן לבד האור המתלבש בתוכן וכמ"ש בלק"ת בהבי' דאת שבתותי בש' הבעש"ט ז"ל, ושרשן הוא מן הרשימו כו', אבל ש' הוי' הוא בהגילוי דאוא"ס שזהו בחי' האוא"ס הבל"ג כו', וש' הוי' דלתתא הוא בגילוי הקו. וכידוע דכללות הקו יש בו ש' הוי' אות י' הוא בראשית גילוי הקו קודם שמתלבש בפרצוף דא"ק

כו', וכמ"ש בע"ח שהקו נמשך ומתעגל וחוזר ונמשך כו', הרי נמשך תחלה וראשית המשכתו הוא האות יו"ד והג' אותי' הו"ה הוא כמו שמתלבש בג' עולמות בי"ע הכללי' כו' וכמ"ש במ"א. והש' אלקי' שבאמצע הוא הצמצום הראשון שהי' באוא"ס, דפעולת הצמצום הוא ב' ענינים, הא' הוא להעלים האוא"ס הבל"ג, דקודם הי' האוא"ס מאיר בגילוי וכאשר מאיר גילוי אוא"ס אז מה שנתפס בפשיטות הוא אלקות ומציאת היש הוא בבחי' התחדשות דבר שיש ג"כ מציאת יש, וכאשר נתעלם האוא"ס מה שנתפס בפשיטות בעולם הוא המציאות והישות והאלקות בא בבחי' התחדשות שיהי' גילוי אלקות כו', וההתעלמות דאור זה הוא שנתעלם ונכלל במקורו לא שנתעלם תוך העלם הצמצום כו', כי הצמצום אין ביכולתו להעלים ולהגביל את האור הבל"ג, ומה שביכולתו להעלים ולהגביל הוא רק את האור שהאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו' אבל לא את האור הבל"ג, כ"א זהו שהאוא"ס מעלים א"ע כבי' כו', ולכן באמת הוא נמצא לאחה"צ ממש כמו שהוא לפה"צ כו', ובידיעתו ית' הוא שמאיר גם עתה בגילוי ממש במקום החלל כו'. והב' הוא

שפעל הצמצום בהאור שלהאיר העולמות כו', ותחלה הוא מה שנבדל האור הזה בפ"ע דקוה"צ הי' מעורב וכלול בהפנימיות והי' במע' גבוה יותר וע"י הצמצום נבדל להיות בפ"ע שעי"ז ירד ממדריגתו כו', ואח"כ נמשך דרך דילוג הצמצום שעי"ז בא בבחי' התחלקות מפני שנמשך שלא בהדרגה והיינו שנמשך דרך הצמצום שזהו מהות אחר מן האור וע"י שנמשך דרך מהות אחר ה"ה בא בבחי' התחלקות עי"ז כו', ואח"כ נתעלם תוך הכלים (דתחלת ענין הכלים הוא נקודת הרשימו כו') באופן שכל הגילוים בעולמות הוא בבחי' התלבשות שאינו עצם האור כו', כי מה שהכלי תופס אור א"ז כמו שהאור הוא בעצם כו', וא"כ הגילוי גם בעולמות היותר עליונים אינו האור כמו שהוא בעצם רק ע"י התלבשות כו'. ועוד יש כמה מסכים ופרסאות בכללות ההשתל', וגם יש פרסאות המבדילות שבסבת שבה"כ דתהו דגם פרסאות אלו ישנם ברוכ"ד כו', דכ"ז הוא ע"י הצמצום שהי' באוא"ס ב"ה, וז"ע ש' אלקי' שבאמצע הב' שמות דהוי' דהיינו בחי' הצמצום שפעל בב' המדרי' הנ"ל, וא"כ זהו ב"פ הוי' אלקי' הא' הוי' ואלקי' שבאוא"ס הבל"ג והב' הוי'

תתקצו

ואלקי' שבהאור שבמדה וגבול הנמשך בעולמות כו'. ובכדי שיהי' גילוי אוא"ס בעולם הרי צ"ל היפך הצמצום והיינו להפוך הצמצום המסתיר שלא יסתיר ויעלים כו', וז"ש בזהר מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא וטעמין מרירא למתקא פי' חשוכא מהפך לנהורא שמהפך החשכות שלו ומזכך חומרי' הכחות הטבעי' שיהי' כלים לאור הנשמה כו', ועי"ז נעשה הזיכוך למע' בהכלים שנעשים כמו האור ונעשים כלים לקבל אור עליון יותר והיינו האור כמו שהוא למע' מהכלים והכלים אינם מעלימים ומאיר בגילוי האור כמו שהוא בעצם, וטעמין מרירו למתקא הו"ע המרירות והתעוררות רחמים על הריחוק (וזהו במדרי' תחתונות אך כמו"כ גם המדרי' העליונות הן בבחי' ריחוק כו'), ועי"ז נמשך גילוי בחי' עצמו' אוא"ס הבל"ג, והו"ע ודרך חיים תוכחת מוסר שע"י שמייסר א"ע עי"ז ודרך חיים גילוי בחי' חיים עצמי' בחי' כי עמך מקו"ח כו', וכ"ז נת"ל באורך.

והנה בכדי להבין בתוס' ביאור ענין היפך הצמצום לאור, יש להבין מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא אלקי' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, וצ"ל מהו"ע בשמים ממעל ועל הארץ מתחת דמאחר דה' הוא אלקי' בשמים ממעל ממילא כמו"כ הוא בארץ מתחת כו', שהרי בריאת השמים וארץ הי' בשוה וכמ"ש בראשית ברא אלקי' את השמים ואת הארץ דשניהם נבראו מש' אלקי' כו', דכשם שבריאת הארץ אא"ל מש' הוי' כמו"כ ברי' השמים אא"ל מש' הוי' כו', וכאשר מודיע דבאמת הוי' הוא אלקי' בשמים ממעל ממילא כמו"כ הוא בארץ מתחת כו', וא"כ מה צורך לומר ועל הארץ מתחת כו', גם מהו מוסיף באומרו אין עוד מאחר שאו' תחלה כי הוי' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת מהו אומרו עוד אין עוד כו', ובמד"ר ואתחנן אמרו אין עוד אפי' בחללו ש"ע, וצ"ל מהו"ע בחללו ש"ע שזהו יחוד יותר ממ"ש בשמים ובארץ כו', גם צ"ל מ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא אלקי' הלא כבר נא' אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקי' אין עוד מלבדו ומהו הציווי עוד וידעת היום כו'. אך הנה כללות הענין

הוא דמ"ש אתה הראת לדעת הוא בדרך מלמעלמ"ט כו', דמ"ש הראת הוא שנמשך להם מלמע' בחי' הראי' במהוע"צ א"ס ובמהו"ע דהוי' ואלקי' כו', וכידוע דזה קאי על מ"ת שהי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס ממש למטה כו' דבנש"י הי' זה בבחי' גילוי או"פ כו', וכן הדברות היו אצלם בבחי' גילוי המהות וכמ"ש וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע כו' שהדברות אנכי ולא יהי' לך הי' להם בגילוי ממש וראו אמיתי' אחדות ה' כו', וכמו שרש הנשמה למע' שרואה ממש איך שהוי' ואלקי' כו"ח כו' (וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל דענין האמונה פשוטה דנש"י למטה שמאמינים בחדוש העולם ובאחדות ה' בדרך אמונה פשוטה וא"צ שום ראי' ומופת ע"ז (ומה שיש בזה ענינים שכלי' הוא מפני שצ"ל בבחי' ידיעה והשגה בכדי שיהי' בבחי' הרגש פנימי כו' אבל בעצם ה"ז בנש"י בבחי' אמונה פשוטה), הוא מראיית הנשמה למע', דלהיות דהנשמה למע' ה"ה רואה ממש ענין התהוות יש מאין וענין ה' אחד, ומזה מתנוצץ בנשמה המלובשת בגוף ובא בבחי' אמונה כו'), ובמ"ת נתגלה בהם שרש ומקור הנשמה וכמא' עכדו"ד פ"נ דהיינו התגלות

בחי' מקיפים דנשמה כו', וזהו ג"כ ענין אתה הראת דאתה בעצמך הראת למטה היינו שרש ומקור נשמתך כו', ועי"ז הי' בהם הראי' ממש במהות אלקות

תתקצז

ואיך שה' ואלקי' כו"ח כו', וכמו לעתיד דכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וכתי' כי עין בעין יראו כו', כמו"כ הי' במ"ת כו' דכ"ז הי' בבחי' גילוי מלמעלה שהראה להם אמיתית האלקות כו', והגילוי הי' בדרך מלמעלמ"ט דבהתגלות עצמות אוא"ס ב"ה ממילא נראה ונגלה איך דכולא קמי' כל"ח כו', ובאמת הכל מתבטל מפני הגילוי דאוא"ס ורואין איך דה' אחד כו', וידוע דבמ"ת הגם שהי' גילוי אוא"ס למטה מ"מ הרי לא נזדכך ולא נתבטל כו', אך י"ל דנש"י ראו איך שהמטה בטל באמת דלהיות שבהם הי' הגילוי בבחי' פנימי' ע"כ ראו איך שהמטה בטל כו'. אמנם מ"ש וידעת היום הוא בבחי' מלמטלמ"ע שהאדם יהי' בו הידיעה וההכרה בכח עצמו איך שה' הוא אלקים כו', והידיעה היא בדרך מלמטלמ"ע והיינו שמבחי' ש' אלקי' נבוא לידי ההכרה האמיתי' איך שה' הוא אלקי' כו', והוא שמהצמצום וההעלם נבין איך דהוי' הוא אלקי' כו', וגם בס' והדרגה מלמטלמ"ע תחלה במדרי' התחתונות ואח"כ במדרי' עליונות שעולים מדרגא לדרגא ביחוד דהוי' ואלקי' כו', דכך הוא בהעבודה שבדרך מלמטלמ"ע שצ"ל בהדרגה

דוקא. וכמשנת"ל ההפרש בין תו' לתפלה דבתו' יכולים לילך גם לעילא מדרגא, שבאם יעסוק גם בענינים שלמע' מהשגתו מ"מ ע"י יגיעה יבא עליהם וכמא' יגעת ומצאת כו', ומתעלה באמת בהשגתו עי"ז שגם עניני' הקטנים בהשכלתם יבין אותם באופן אחר כו', ובתפלה אם ילך לעילא מדרגא לא יפעול מאומה ואדרבה יהי' מוטעה בנפשו ר"ל, רק צריך לילך בהדרגה דוקא תחלה במדרי' התחתונות וכאשר הוא בעבודתו לפי אופן המדרי' ההם (אז עס מאנט זעך בא עם אוף דיא חלקי העבודה ע"פ אותן הענינים) אז ביכולתו לילך למע' ממדרי' למדרי' כו', וזהו כללות ההפרש בב' מדרי' דבנשמות בחי' יעקב ובחי' ישראל כו' דישראל הוא מל' כי שרית עם אלקי' שמושל ושולט על השם אלקי' כו', והיינו בבחי' מלמעלמ"ט גילוי ש' הוי' דאז ממילא נראה ונגלה איך דה' הוא האלקי' כו', ויעקב הוא עבודה בדרך מלמטלמ"ע כו' וכמשי"ת. וזה"ע וידעת היום שהוא בדרך מלמטלמ"ע כו', ומ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת זהו בהב' מדרי' דהוי' ואלקי' שנת"ל שזהו באוא"ס הבל"ג ובהאור שבמדה וגבול כו', ועז"א בשמים ממעל ועל הארץ

מתחת דהיינו היחוד דהוי' ואלקי' בב' המדרי' הנ"ל, וכ"ז הוא בהגילוי' שבעולמות ומש"א אין עוד הוא בהעולם עצמו כו', והיינו דהיחוד דהוי' ואלקי' העיקר הוא מצד ש' הוי' ומ"ש אין עוד הוא היחוד בש' אלקי' עצמו כו'.

ולהבין זה צ"ל מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך מה"ע אומרו היום דוקא הלא הידיעה היא תמידית כו'. אך הענין הוא דהנה כתי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דיום הוא דוקא כאשר כלול מערב ובקר כו', ובמד"ר בראשית ספ"ג אי' בפי' יום א' א"ר יודן שבו הי' הקב"ה יחידי בעולמו שלא הי' בעולמו אלא הוא, עכ"ל, וא"כ פי' יום אחד שביום זה האיר בחי' אתה אחד כו', והגם דמע"ב נבראו ביום הראשון וכדאי' במד"ר שם ד' דברים נבראו ביום ראשון הרים שו"א ואורה כו', י"ל עפמ"ש במד"ר רפ"ד ע"פ יהי רקיע לחים היו ביום הראשון ונקרשו כו', ופי' לחים היו שלא היו עדיין בבחי' מציאות דבר כו'. והענין י"ל עפמ"ש במ"א דפסוק בראשית מדבר בהתהוות האצי' דבראשית הוא בחי' חכ' וכמ"ש ראשית חכ' כו', ואו' בראשית ב' ראשית הוא בחי' ח"ע וח"ת והיינו כמו שבחי' מל' כלולה בחכ' כו', אלקי' בחי' בינה ושמו"א הן זו"ן כו' וכמ"ש

תתקצח

במ"א, וא"כ י"ל דהתהוות יום ראשון הוא התהוות בחי' האצי' שאינם בבחי' מציאות וכידוע דאצי' נק' עולם האחדות כו', ומפרשי המד"ר כ' דביום הראשון הי' מע"ב בבחי' היולי כו', וא"כ זהו כמ"ש הרמב"ן בפי' והארץ היתה תהו שהוא חומר הראשון שפשוט מכל צורה עדיין כו', ובע"ח שמ"א פ"ג בפי' הפסוק מאפס ותהו נחשבו כי הא"ס נק' אפס כי אין בו שום תפיסא כו', ואחריו יצא התהו והוא הכתר כו', כי הנה כתר הוא דוגמת חומר הקדום הנק' היולי שיש בו שרש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל כו', וממ"ש שם אח"כ משמע דאפס ותהו זהו בחי' עתיק ואריך כו', וא"כ ההתהוות דיום הראשון הוא גם למע' מאצי' והוא בחי' הכתר כו' וזהו דיום הראשון בגימט' כתר כו', וכידוע דאור שנברא ביום ראשון הוא בחי' כתר כו', וזהו שהי' הקב"ה יחידי בעולמו, והיינו שהי' אז נראה ונגלה איך שהוא ית' אחד דגם מה שנתהווה אינו בבחי' מציאות דבר, שהרי בכתר נתהווה הכל ואינם בבחי' מציאות כלל כו'. ומזה צ"ל מש"א בק"ש הוי' אחד שגם עכשיו הוא אחד כמו ביום אחד משום דלגבי עצמות אוא"ס כולא קמי'

כל"ח כו', והיינו דהתהוות העולמות אינו עושה בו שום שינוי ח"ו מפני שאינו נתפס ח"ו בהעולמות כו', דע"ה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו להיות נתפס בו ח"ו, ומה שבא בבחי' התלבשות בעולמות בבחי' כח הפועל בנפעל הוא רק הארה חיצוני' דבחי' מל' וכמ"ש מלכותך מכ"ע כו', וגם בהארה זו דבחי' מל' באמת גם בזה אין שום שינוי כלל דגם עז"נ אין קדוש כה' כו', דהיינו בכלל במדרי' האצי' אינו בבחי' התלבשות ותפיסא ממש לעשות בזה איזה שינוי ח"ו, משום דעם היותו מתלבש אינו בבחי' תפיסא כו' (ומה ששייך שינוי כמו כל מניע מתנענע בעצמו הוא בכלים דבי"ע כו' וכמ"ש במ"א), אמנם גם הארה זו שבאה בבחי' התלבשות אינו תופס מקום לגבי העצמות כו' וע"כ לגבי עצמות הכל כל"ח כו' (וכן העולמות לגבי האור המתלבש הן כלא כו', דמאחר שאינו בבחי' תפיסא והוא קדוש ומובדל מהם וע"כ הגם שהוא מחי' אותם מ"מ אינן עושים שום שינוי, שזהו"ע אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנבה"ע דקאי על מ"ש ואתה מחי' את כולם שזהו בחי' האותי' דמל' ששוין אחר הברי' כמו קודם הברי' משום

שאינו בבחי' תפיסא כו' וממילא ה"ה כל"ח כו'). ובאמת העולמות הן בטלי' במציאות לאחר שנתהוו כמו קודם שנתהוו כו' כי האוא"ס מאיר בגילוי בעולמות גם לאחר כל הצמצומים וממילא הכל בטל במציאות כו', וכמו ביום הראשון שהי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס ולא היו העולמות במציאות כנ"ל, וכמו קוה"צ דגליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' שרש העולמות כמו שהוא קוה"צ כו', ושיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל כו' (שזהו מבחי' כח הגבול שבא"ס כו') הרי לא היו במציאות כלל דקוה"צ אינו שייך ענין המציאות כלל וכלל כו', והיינו מצד הגילוי דאוא"ס שמאיר בגילוי ממש ממילא לא יש ענין המציאות כו', שהרי ע"י הצמצום נעשה בחי' המציאות וקוה"צ לא הי' ענין המציאות כלל מפני הגילוי דאוא"ס כו', וכידוע המשל בזה מאותיות שבעצם הנפש שהנפש מלאה אותי' כו', הרי אינם שם בבחי' מציאות כלל מפני התגלות אור הנפש שמאיר שם בגילוי ממש כו', וכמו"כ הוא בגילוי אוא"ס שלפה"צ שאין האותי' דגליף גליפו בבחי' מציאות דבר כו' (וגם שזה גופא הוא א"ס כו', וכמשנת"ל ד"ה ויהי הענן והחשך דגם כח הגבול הוא עצמות א"ס כו'), וכן הי' הגילוי ביום הראשון דמע"ב שהי'

תתקצט

הקב"ה יחידי בעולמו שהי' נראה ונגלה איך שהכל בטל במציאות והוא ה' אחד כו', שהרי הכל נתהווה בבחי' הכתר ולא הי' בבחי' המציאות כלל מפני שאוא"ס האיר בגילוי הי' נראה ונגלה איך שה' אחד כו', וכמו"כ הוא ה' אחד גם עכשיו לאחר שנראי' בבחי' מציאות דבר, דבאמת אוא"ס מאיר בגילוי בעולמות וה"ה בטלי' במציאות ממש כו', וז"ע ה' אחד לידע ולהאמין שגם עכשיו שהעולם נראה במציאות הוא באמת ה' אחד כמו ביום אחד דיום הראשון דמע"ב כו'.

אמנם ממ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד משמע דאחד הוא דוקא כשיש ערב ובקר ומערב ובקר דוקא אנו יודעים ענין ה' אחד כו'. והענין הוא דיום הוא דוקא מערב ובקר דאין יום שאין לילו עמו דכשכולו יום או כולו לילה א"ז יום כ"א דוקא כשכלול מיום ולילה י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה כו' (ורק לעתיד יהי' יום שכולו טוב וארוך שיהי' כולו יום, והיינו מפני שיהי' גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג כו', והוא בחי' ש' הוי' דלעילא שכולו הטוב ומטיב כו' כמשנת"ל (ד"ה וידבר כו' במד"ס) וע"כ יהי' כולו יום כו', ובאמת גם לעתיד יהי' לילה ג"כ רק שיהי' לילה כיום יאיר כו' וכמשי"ת, וכמו ל"ו שעות שמשה אותה האורה דמ"מ הי' י"ב שעות לילה כו', ובגילוי' דס' השתל' צ"ל יום ולילה דוקא וכן יהי' בהגילוי דלעתיד כו'), ואע"פ שאור וחשך הן מדרי' מיוחדות ומובדלות זמ"ז, וכידוע דחשך א"ז העדר האור כ"א הוא ברי' בפ"ע וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך כו', וכן עד רוכ"ד יש הב' מדרי' דאור וחשך כו', וכתי' ויבדל בין האור והחשך דקודם ההבדלה היו משתמשים בערבובי' כו',

ולכאו' איך אור וחשך יכולים להיות בערבובי', אך זהו מפני שהן ב' ענינים מובדלים והיו שניהם יחד קודם ההבדלה כו' (וענין ההתכללות שלהם קודם ההבדלה שהיו בערבובי' י"ל על ב' אופני', הא' שהאור הי' כלול בהחשך כו' והיינו בחי' החשך שהוא למע' מהאור והוא בחי' ישת חשך סתרו והוא בחי' הפנימי' דאוא"ס שלמע' מהעולמות כו' (ואין הכוונה בזה על בחי' הפנימי' והעצמות דא"ס רק על האור שלמע' מבחי' גילוי להאיר העולמות כו' והוא בחי' אור המאיר לעצמו כו'), והאור הוא בחי' חיצוני' האור שלהאיר את העולמות כו', דקודם ההבדלה הי' חיצוני' האור כלול בפנימי' האור והוא התכללות אור בחשך כו' וההבדלה הוא שנבדל בפ"ע כו' וכמשנת"ל סד"ה ויהי הענן והחשך ויאר כו', או שההתכללות היא שהחשך הי' כלול בהאור והיינו דאור וחשך הוא בחי' משפיע ומקבל וכמו דכר ונוק' שזהו ג"כ בחי' אור וחשך כו' (וכמו שמש ולבנה כו'), דקודם הנסירה הי' המקבל כלול בהמשפיע כו', ועמ"ש בזהר"ק על מאה"ז בריש הורמנותא כו' דבוצינא דקרדוניתא שזהו בחי' הרשימו כו' ה"ז נק' נר שהיא בחי'

מקבל כו' וחוט הא"ס שהוא בחי' הקו יורד ומתלבש תוך כלי הנ"ל, וי"ל בזה ענין ההתכללות דכוונת הצמצום נמצא כלול בהאור כו' וכמשית"ל), ואח"כ נבדלו ואמר זה יהי תחומך ביום וזה יהי תחומך בלילה שזהו מ"ש ויקרא אלקי' לאור יום כו' והוא בחי' מדת יום ומדת לילה כו', מ"מ יום שלם הוא דוקא כאשר כלול מיום ולילה כו'. דהנה תכלית השלמות הוא דוקא כשיש ב' קוין דחו"ג (וכן הכוונה האמיתי' נשלם דוקא כשיהי' ב' קוין כו') ואם יהי' רק קו א' א"ז שלמות כו', וכמו עד"מ אדם שהוא רק בקו א' דחסד לבד או גבו' לבד אינו נק' שלם במדותיו ובדעתו, וכמו כאשר ישנא לכל אדם גם לאוהבו האמיתי שהוא בחי' הגבורות לבד א"ז שלמות כו', וכן להיפך כאשר יאהב לכל

תתר

אדם אפי' לשונאו ויתנהג עמו בחסד שהוא בחי' החסדים לבד ה"ז ג"כ בלתי שלמות בנפש (ויהי' עי"ז היפך הכוונה וכדאי' בזהר דאלמלא דינא כו' חטאין סגיאין כו'), רק צ"ל ב' הקוין חו"ג ויהיו במדה ומשקל באופן שיהי' כלולים זמ"ז, וכמו גם לשונאו שהוא שנא אותו לא ימנע מאתו מ"מ את הטוב מצד חלק הטוב שבו (וגם השנאה תהי' בשביל שיהי' עי"ז תיקון נפשו כו', שכ"ה אמיתי' הענין דהשנאה צ"ל לא מפני שנוגע אליו כ"א בכדי לתקן את נפש השונא כו'), וכן לא יחפה על אוהבו בדבר רע שיעשה וישנא אותו קצת משו"ז, ובזה גופא יהי' תערובות חסד ורחמים והוא שירחם עליו ויוכיחו ע"ז עד שיתתקן כו', וזהו השלמות דוקא כשיש ב' הקוין והן כלולין זע"ז כו' (וכמו אברהם שהי' בתכלית מדת החסד ומ"מ הי' כלול ג"כ מבחי' הגבו' וכמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה כו', וגם החסד וההשפעה הי' בכוונה שעי"ז הודיע אלקותו בעולם וא' ברכו למי שאכלתם משלו כו', ומי שלא רצה לברך הכביד עליו והתנהג אתו בגבורות כו' וכדאי' במד"ר וירא פמ"ט, וכמו"כ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שוחרו מוסר כו'), וכ"ה השלמות בכל המדרי' כשהן בב' קוין דוקא כו'.

וז"ע אוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית שזהו ב' קוין דחו"ג דלמע' מע' עד אין קץ הוא בחי' ההעלם בעצמו בעילוי אחר עילוי כו', ולמטה מטה עד אין תכלית הוא בחי' הירידה והגילוי עד למטה מטה כו', וזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין דוקא כו' (ובעצמות זהו מה שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו' כמ"ש במ"א), וכן כל ההמשכות והגילוים מרוכ"ד עד סוכ"ד הוא בב' קוין דחו"ג כו', ובד"כ זהו בחי' האורות והכלים דהאור הוא בחי' חסד והכלי היא בחי' גבו' והו"ע הוי' ואלקי' כו', ובפרטי' באור גופא הוא בחי' האור שלמע' מהכלים והאור המתלבש בכלים והיינו שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' חסד שאינו מוגבל עדיין והאור המתלבש בכלים שבא בהגבלה ה"ז בחי' גבו' כו', גם י"ל להיפך שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' גבו' מפני שיש בו טבע ההעלאה והאור המתלבש בכלים מפני שהוא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה בבחי' חסד כו'. וכמו"כ הוא במצות מ"ע ומל"ת שהן חו"ג כו', וכנודע שהן העלאה והמשכה מל"ת הן בבחי' העלאה ומ"ע בבחי' המשכה וכמ"ש שמאלו תחת

לראשי וימינו תחבקני כו' (ובענין אור וכלי לכאו' במ"ע ומל"ת הוא להיפך דמ"ע הן בחי' כלים דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא כו' ורמ"ח ותרין דרועין אהוי"ר בגימט' נר כו', ושס"ה ל"ת שס"ה גידין שהן האור והחיות כו', ובאמת מ"ע הן ג"כ בבחי' אור וכלי וכמא' מעלה אני עליכם כאלו עשוני שע"י עשיית הכלי נמשך האור כו' וכמ"ש במ"א וכמשנת"ל ד"ה צו את אהרן, רק שזהו בחי' האור שבערך הכלים כו', ומל"ת הוא בחי' אור שלמע' מכלים ונמשך דוקא ע"י העדר הכלי כו' וכמ"ש במ"א). וכן בתו' מימינו אש דת למו ג"כ בבחי' חו"ג כו', וכ"ה בכל ההמשכות שאינם בקו א' כ"א בב' הקוין דחו"ג כו', וכמו גם בהנהגה העליונה עם האדם (שהוא בחיר הנבראים ותכלית הכוונה כו') שבא בכמה שינוים דחו"ג הן ברוחני' והן בגשמי' כו', וכמו שאנ"ר שאין האדם עומד במעמד ומצב א' תמיד כ"א מתחלף מזמן לזמן כו', וכמו בגשמי' שהוא בעליות וירידות בכל ימי חייו שלפעמים הוא בעושר וכבוד ומצליח בכל עניניו ולפעמים להיפך ח"ו או שבדבר א' הוא מצליח ובדבר א' אינו מצליח ח"ו כו', וכמ"ש בזהר מקץ דר"ד ע"א דיש עתין וזמנין ידיען לטב ויש להיפך

א'א

כו', וכ"ה ברוחניות שאינו שוה בכל הזמנים וכמו שבע יפול צדיק וקם שבין כל עלי' ועלי' יש ירידה ונפילה כו' וכמ"ש בסש"ב בחינוך קטן, ויש חילופים ושינוים בעבודה דלפעמים הוא בקטנות המוחין והמדות ולפעמים בגדלות. וכמו שאנ"ר גם בכ"י שלפעמים יקום בשמחה ובטוב לבב בגדלות המוחין ודעתו זכה ומיושבת עליו להשכיל בטוב בהשכלה אלקי', ויהי' אופן עבודתו בתפלה ג"כ בשמחה ובטוב לבב בהתפעלות ההתלהבות ובהתבוננות טובה בגדלות הבורא דיחו"ע ויחו"ת בעומק ההשגה ועומק הלב, וגם בבחי' ראי' מקרוב בעין השכל דחכ' שבמוח ולב כו' ובבחי' ביטול והזזה ממקומו לגמרי מכל וכל כו', ולפעמים יקום בבקר בלב נשבר ושפלות ועוצב והכנעה בלי שום טעם כלל, ויהי' אופן עבודתו בתפלה בקטנות המוחין ורק במרירות ולב נשבר על ריחוקו מה' כו', ולא יוכל להעמיק דעתו ולבו בהתבוננות אלקי ולבא להתפעלות אה' בחדוה ועונג כלל רק במרירות ושפלות לבד בזאת יומשך כל עיקר עבודתו בתפלה כו', וזהו כענין יום ולילה דלילה הוא זמן השינה שהכחות פנימי' דשכל ומדות מסתלקים ואינו נראה

ונגלה אור וחיות פנימי בגילוי מנפשו רק קיסטא דחיותא לבד כו', וביום הוא גילוי הנפש בהתגלות המוחין והמדות כו', וכ"ה בעבודה לפעמים בגדלות ולפעמים בקטנות כו' (וע"כ לא יפול לב האדם בעצמו כשהוא בבחי' קטנות המוחין דכ"ה ס' ההמשכה מלמעלה בבחי' חו"ג שמזה הוא בחי' הקטנות וגדלות כו', וכשהוא בבחי' קטנות צריך לידע נאמנה שבאם רק יעבוד עבודתו יבא לבחי' גדלות כו', ואדרבא מבחי' הקטנות יבא לבחי' גדלות עליונה יותר כו' וכמשי"ת). וזהו מה שנצטוינו במצות ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, דב' ענינים אלו דבשבתך ובלכתך וענין בשכבך ובקומך הן ענין א' שהן ב' קצוות הרחוקים זמ"ז בתכלית כמו ההבדל הרחוק בין אור לחשך ויום ולילה כו', וכמו בשינוי העתים באדם שיש עתים שהוא בעילוי בנפשו בגדלות המוחין והמדות כנ"ל (ואז הוא נוח לבריות ומדבר עם כל אדם באהבה ומטיב חסדו כו' והוא עניו וסבלן באותה שעה ומעביר על מדותיו כו'), ולפעמים הוא להיפך בקטנות המוחין (ואז הוא ברוע לבב ולא יסבול לשום אדם כו'), וזהו כמו הריחוק

וההבדל בין בשבתו בביתו בשלוה ומנוחה בדירה נאה המרחבת דעתו של אדם כו' ויכול לקבל במוחו השגה דתו' או השגה אלקי' בגדולת ה' כו', ולהיפך כאשר נוסע בדרך שמטולטל ממקומו וטרוד בעסקיו ומוחו ולבו בל עמו שאינו כלי כלל לאיזה השגה וידיעה כו', ועכ"ז מצווה ועומד במצות ה' בקריאת התורה וק"ש גם בלכתו בדרך כמו בשבתו בביתו, כי מצות ק"ש וד"ת שבבחי' קטנות המוחין יעלו לה' כאשר רק מכוון לש"ש לעשות רצונו ית' ולקבל עליו עומ"ש באמונה פשוטה אף בלא מוח ולב כלל כו', וכמו בק"ש שעהמ"ט דידוע שזהו עבודה, שהרי התחלת עבודת היום הוא מן ק"ש שעהמ"ט כו' כידוע ומבו' במ"א, ומ"מ כשקורא ק"ש שעהמ"ט אף שהוא מנמנם עיף ויגע כו' ג"ז יעלה לרצון לה' כאשר הוא במח' טובה לש"ש גם בלא השגה ועומק הלב כלל כו', וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועי בבחי' קטנות המוח והלב כו' ובאשמורות אהגה בך בבחי' הגדלות כו' (שזהו"ע בשכבך ובקומך בזמן שכיבה בחי' מדת לילה ובזמן קימה מדת יום כו') הכל שוין לפניו ית', וכ"ז הוא מפני שכ"ה המדה בב' המדרי' דיום ולילה שזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין אלו כו', וע"כ שניהם שוין לפניו ית'.

א'ב

ועפ"ז יובן מ"ש וידבר אלקי' גבי מ"ת דלהיות שמשלימות העצמות הוא שיהי' ב' קוין דוקא, ובתורה גופא הרי ג"כ יש הב' קוין שהו"ע מימינו אש דת כו', ע"כ במ"ת שהי' גילוי אוא"ס נא' ש' אלקים שהוא בחי' הגבו' כו'. וזהו וידבר אלקים כו' אנכי ה' אלקיך בחי' חו"ג כו' (ועמ"ש באוה"ח), ובפרט שהגילוי הוא דוקא ע"י ש' אלקי' ומש' אלקים עצמו הגילוי הוא ביותר כו' וכמשי"ת, ע"כ נא' במ"ת וידבר אלקים את כל הדברים האלה כו'.