בס"ד. יום ב' דחה"ש, בסעודה, העת"ר

א'ט

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, דכתי' ואשים דברי בפיך זהו עמוד התו', ובצל ידי כסיתיך עמוד גמ"ח, לנטוע שמים וליסוד ארץ עמוד העבודה, שזהו הקרבנות שעז"נ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כו' כדאי' במד"ר, וצ"ל מה"ע הג' דברים שעליהם קיום העולם כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דיום ולילה זה"ע הצמצום שהי' באוא"ס וגילוי הקו, שהצמצום קדום אל הגילוי, וע"ה דעיקר הכוונה הוא הגילוי, מ"מ קדום הצמצום כי הכוונה בהצמצום הוא הגילוי דוקא, והצמצום הוא באופן כזה שיהי' ע"י גילוי, והצמצום הוא טפל אל הגילוי רק שקדם אל הגילוי כי אא"ל גילוי כ"א ע"י הצמצום דוקא כו'.

והנה מה שנתהווה ע"י הצמצום הוא התהוות הכלים כו', וכידוע דשרש האור הוא מן הקו ושרש הכלים הוא מהצמצום ורשימו כו', שעז"א ג"כ כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא ברישא חשוכא היינו בחי' הכלים שמבחי' ש' אלקי', והדר נהורא בחי' האורות שמבחי' ש' הוי' כו', וצ"ל למה ברישא חשוכא הרי מבו' בע"ח שער העקודים פ"א דהתחלת גילוי הויות הכלי הוא בעקודים, ומבו' שם פ"ב שזהו ע"י בחי' מטולמ"ט דהאור, והוא דלהיות דמהתעבות האור

א'י

נעשה הכלי, וכאשר נמשך ונתגלה האור ואח"כ עלה ונסתלק למע' הנה העביות שבהאור לא עלה למע' וזה נעשה בבחי' כלי כו', הרי שהי' תחלה התגלות האור ואח"כ נתהווה הכלי, ואיך אמרו ברישא חשוכא והדר נהורא כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דהרשימו היא דוגמת בחי' כלי, וכידוע דהרשימו היא בחי' כח הגבול שבא"ס והו"ע האותי' דגליף גליפו שבאוא"ס שלפה"צ כו', ועמ"ש בזוהר"ק על מאה"ז בראשית דט"ו פי' גליפו מסר לנו כלל בידינו הרב ז"ל שפי' כלי קבול לקבל בתוכה כל אור שישפיע א"ס ב"ה מאז והלאה עכ"ל, ומפרש מ"ש גליף גליפו אחה"צ, ובכתבים מבו' בכ"מ שזה לפה"צ, אמנם למדנו מזה דאותי' הרשימו הן בחי' כלים כו', דקוה"צ הי' האוא"ס מאיר בגילוי בהאותי' והאותי' לא היו בבחי' מציאות כלל כו', ואחה"צ שנתעלם האוא"ס ונשארו האותי' שנעשו בבחי' מציאות כו', וזהו בחי' מקום שנעשה ע"י הצמצום שהוא בדוגמת כלי כו' כמ"ש בע"ח בתחלתו בהג"ה ונת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני), וע"י שנשארו נקודת הרשימו שהיא כדוגמת כלי עי"ז נמשך האור כי אא"ל המשכת אור בלי כלי כו', וכמ"ש

אין עוד כלי ויעמוד השמן כו', הרי שבתחלה הי' הוויית הכלי בשרשה דהיינו בחי' הרשימו ועי"ז הי' גילוי הקו כו'. וגם כללות הענין מה שע"י הצמצום נמצא האור השייך אל העולמות הוא ע"י בחי' כח הגבול (שהן אותי' הרשימו) שהי' כלול באוא"ס שלפה"צ כו', דהרי ידוע ונת"ל בכ"ד דלפה"צ הי' מאיר בגילוי בחי' פנימי' האור שלמעלה מהעולמות וחיצוני' האור השייך אל העולמות הי' כלול ומעורב בפנימי' האור כו', וע"י הצמצום שנתעלם האור לגמרי נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות כו', וכמו אצל המשפיע שמאיר אצלו בגילוי האור שכל כמו שהוא לעצמו ואינו ניכר כלל האור השכל השייך אל המקבל, וע"י שמעלים אור שכלו בעצמו נעשה ניכר ונבדל חיצוני' אור השכל השייך אל המקבל שבא בבחי' נקודה א' כו', אך זהו דוקא ע"י כח ההגבלה שנמצא בו גם באור שכלו כמו שהוא לעצמו כו', וכמו שאנ"ר דמי שאינו מסודר בעצמו בשכלותיו לא ימצא לעולם חיצוני' אור השכל השייך אל המקבל, גם כשיעלים אור שכלו בעצמו לא ימצא השכל השייך להמקבל כו', וגם ההעלם אינו שמתעלם לגמרי, וכנודע

דבכדי שיהי' הבדלת חיצוני' האור הוא דוקא ע"י שמעלים אור שכלו בעצמו כאלו לא השכיל כלל, וזה שאינו מוגבל בעצמו אינו יכול להעלים אור שכלו שיתעלם לגמרי כו', והסבה לזה מפני שלעצמו אינו מסודר וא"ז תפיסת האור בכלי שאין בו כח ההגבלה, ע"כ לא ימצא חיצוני' האור כו' (וגם לא יוכל להעלים כו'), ובא בהשפעה האור כמו שהוא לעצמו למע' מהמקבל ובא בלתי מסודר כו', ודוקא כאשר הוא מסודר ומוגבל בעצמו אז דוקא ימצא חיצוני' האור השייך אל המקבל כו'. ונמצא דגם בהעלם אצל המשפיע מה שנמצא האור השייך אל המקבל זהו דוקא ע"י כח ההגבלה שיש באור שכלו גם כמו שהוא לעצמו כו', ולא שהוא בבחי' הגבלה ממש שהרי לעצמו אינו מוגבל בשכלו כמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים) רק כעין הגבלה והיינו שהוא מסודר בעצמו, ועי"ז דוקא נמצא חיצוני' האור השייך אל המקבל, ונמצא בבחי' נקודה מוגבלת כו'. וכמו"כ יובן מזה הדוגמא למע' דזה שע"י הצמצום נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות הוא דוקא ע"י בחי' כח הגבול הכלול באוא"ס ב"ה, ונמצא בבחי' נקודה כללית שזהו בחי' הכלי כו', ונמצא קודם כל גילוי אור הי' תחלה בחי' שרש הכלי ועי"ז דוקא הי' גילוי האור כו'.

א'יא

והנה בס' ההשתל' הרי התגלות האורות הי' תחלה ואח"כ התהוות הכלים וכמ"ש בע"ח בהתהוות הכלים בעקודים כו' כנ"ל, מ"מ במח' הכלים קדמו אל האורות וכל עיקר המשכת האור הוא בשביל הכלים, ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים לא הי' ממשיך האור כלל, וע"כ אע"פ שבפועל ההתהוות האור קדום אבל במקור ההעלם הכלים קדמו כו'. ועד"מ במשפיע ומקבל הרי כשעולה ברצון הרב להשפיע שכל לתלמידו הרי בהכרח שיצייר הרב תחלה במחשבתו אופן שכל התלמיד שהוא כלי קבלתו ואופן השגתו שישיג את השכל אחר השפעתו בגילוי, דהיינו איכות אופן ההגשמה שיגשם התלמיד בקבלתו את אור שפע שכל הרב, ואופן הגשמת התלמיד הוא תלוי ברצון הרב באופן ההשפעה שישפיע לו שבאם יהי' בזה אור השכל בגילוי יותר תהי' ההגשמה במיעוט שלא יוכל לגשמו כ"כ ואם ישפיע לו בבחי' מיעוט האור תהי' ההגשמה יותר כו', וע"פ אותו האופן שהוא רוצה הגשמת המקבל כן יומשך אח"כ אור שפע ההשגה בגילוי כדי שיהי' בפו"מ הגשמת כלי המקבל כו'. ועד"ז יובן בענין אורות וכלים דענין הכלי הוא הגשמת האור

וישותו שבזה נתפס ומתלבש האור, ה"ז קדום במח' כו', ולפי אופן הכוונה בהתהוות הכלי היינו באופן קבלת האור וגילויו בהמקבל דהיינו הכלי באופן כזה הוא השפעת האור והגילוי מאוא"ס המאציל כו'. ונמצא דבמקור ושרש ההתהוות האור והכלי הכלי קדום, ובפועל והגילוי האור קדום כו', וזהו ע"ד שמצינו בברי' שו"א דכתי' אלה תולדות השוה"א כו' ואח"כ כתי' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ויש בזה ב' דעות במד"ר ב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה ושניהם אמת, דבס' ההשתל' שמים קדמו לארץ והשמים משפיעים לארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', אבל במח' ארץ קדמה דסוף מעשה עלה במח' תחלה כו', וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ דעיקר הכוונה היא הארץ דוקא כו', והיינו דבבחי' אנכי בחי' הכתר ארץ קדמה כו', וכתי' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה כו' (וכן הי' במים וארץ דמתחלה היו המים מקיפים את הארץ ואח"כ גזר אומר יקוו המים כו' ותראה היבשה כו'), והיינו שזהו תכלית הכוונה והיא קדמה במח' כו'. ולכן כח ההתהוות הוא בארץ דוקא וכמו הצמיחה שהיא בארץ דוקא

כו', דבשמים לא יש כח הצמיחה כ"א בארץ דוקא כו', וע"ה שזהו ע"י השפעת השמים וכמו כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' והולידה והצמיחה כו', וכן משארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמע' המכה בו ואומר לו גדל שזהו המזלות שברקיע שע"י הוא הצמיחה וכמו ממגד תבואות שמש וממגד כו', וכמ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' כו' כי לא המטיר כו', מ"מ ההתהוות הוא מן הארץ דוקא היינו מכח הצומח שבארץ שמזה הוא התהוות גוף העשב והתבואה וכה"ג, והמזל המכה בו ואומר לו גדל זהו לאחר שכבר צמח העשב ועושה בו רק ההגדלה מקטנות לגדלות וכמ"ש באגה"ק סי' כ', ועל מ"ש כי לא המטיר פרש"י שעמדו על פתח הקרקע וע"י המטר צמחו ונתגלו כו', והוא רק ההתפשטות הנעשה ע"י החיות כו', אבל עצם העשב מתהווה מכח הצומח כו' (וע' משנת"ל ד"ה אנכי הא'). והנה במשל דצמיחה מובן דהתהוות עצם הדבר הוא קודם אל החיות כו', שהרי העשב מתהווה תחלה ואח"כ הוא השפעת החיות שהוא מהמזל כו', והיינו שההתהוות שמהארץ עצמה הוא קדום לההשפעה שמהשמים כו' (ומבו' במ"א

א'יב

דהארץ נשלמה ביום ראשון ושמים נגמרו ביום שני), וידוע שיש דעה שבנין החומר קדום לבנין הצורה וכמו בצמיחה כנ"ל. והנה בהתהוות הולד ממשארז"ל סנהדרין דצ"א ע"ב דהנשמה באה משעת פקידה שנא' ופקודתך שמרה רוחי הרי שהנפש והגוף שהן החומר והצורה באים כא' כו', אך ממ"ש בע"ח שי"ח פ"ב נר' שזהו רק מניצוצי האור שנשארו בשברי הכלים, והוא בכלל בנין החומר עדיין כו', גם לפמ"ש הטבעים דהתחלת יצירת הולד הוא מהלב שהוא יסוד הגוף ואח"כ הוא יצירת המוח כו', ה"ז ג"כ שקדום בנין החומר כו', דהלב הוא שבו הדם שזהו חומר הגוף ומשכן הנשמה היא במוח כו' (וכמו בבריאת האדם שבתחלה צבר עפרו ועשאו גולם ואח"כ נתן בו נשמה ולא כמו כל הבע"ח שבקומתן נבראו גוף ונפש כא' כו', וכתי' ויפח באפיו נ"ח שהנשמה באה תחלה במוח (דרך החוטם שהוא שער המוחין כו') ואח"כ ללב כו') (ובע"ח שי"ט פ"ו נ' שהתחלת ההתהוות הוא מהכבד כו', והרי הכבד הוא החומר כו'). ובענין האורות וכלים למע' הנה בעקודים יצאו האורות תחלה ואח"כ נעשו הכלים, ובנקודים יצאו תחלה הכלים ואח"כ יצאו

האורות כו', וכמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ד ואח"כ בתקון האורות והכלים כ' בע"ח שי"ח הנ"ל שתיקון האורות הוא בז' חדשים ותיקון הניצוצות בט"ח ותיקון הכלים ביב"ח, ונר' שם דתיקון הכלים הוא קודם לתיקון האורות, ובמב"ש ש"ה ח"א פ"י כ' מפורש שתיקון הכלים התחיל תחלה שצריך זמן יותר כו'. והנר' לו' בזה דכפי ס' ההשתל' מלמעלמ"ט התהוות האורות קודם להתהוות הכלים, והוא כהדיעה שבנין הצורה קדום לבנין החומר כו' (וכן יש דעה שהתחלת היצירה הוא מן המוח כו'), וע"כ בעקודים שזהו כפי ס' ההשתל' נתגלו האורות קודם ואח"כ נתהוו הכלים כו', ובתהו שיצאו הכלים תחלה זהו שלא בהדרגה כו', והיינו מפני שהיו כלים קטנים ולא הי' להם קישור וחבור עם האור כו', ע"כ יצאו הכלים תחלה כו' (דהקדמת יציאת האור ושמהאור יהי' התהוות הכלי זהו בכדי שתהי' הכלי לפי אופן האור שתקבל את האור כו', ובתהו לא הי' באופן כזה ע"כ יצאו הכלים תחלה ולפי אופן הכלים הי' האור, וכמ"ש במ"א דזה שהאור הי' אור כללי הוא מפני שהכלים היו כלים קטנים בבחי' עיגולים כו'), ובתיקון הי'

תיקון הכלים תחלה לפי שזהו בדרך מלמטלמ"ע שצ"ל תחלה בירור ותיקון הכלים והיינו להיות בבחי' כלי לאור כו' (כי הכלים דתהו לא היו בבחי' כלים כלל והתיקון הוא שיהיו בבחי' כלים כו'), וענין תיקון הכלים הוא הביטול שלהם להיות מיש אין שעי"ז יהיו בבחי' כלים כו', ותיקון האורות הוא ג"כ בחי' הביטול אבל הוא להיות מאין ליש כו' וכמשנת"ל באורך, וי"ל שזהו בחי' תיקון הכלים והאורות שנעשה בבחי' העיבור להיות בהם בחי' הביטול שעי"ז יהי' קישור וחבור האורות והכלים כו' (ועמ"ש בע"ח שם דענין העיבור הוא קישור וחבור כו').

והנה ידוע דעיקר בנין הולד (והיינו עיקר מציאותו) הוא מטפת האם, וטפת האב הוא המברר את טפת האם להיות נקפה ונעשה ממנו ולד כו' (וכמו כח ההתהוות שבארץ דוקא כנ"ל כמו"כ כח התהוות הולד הוא בהנוק' דוקא, וע"ה שהמוליד הוא הדכד וכמ"ש כאשר כו' והולידה כו' שבו הוא כח ההולדה (ולכן הוא חטא גדול בהשחתת הזרע ר"ל וכמו הורג נפש ר"ל), זהו כח עליון שיש בו למע' מעצם מהותו כו', והוא משרש ומקור הנוק' דוקא והו"ע בעטרה שעטרה לו כו' וכמ"ש במ"א)

א'יג

(ובפרטי' האם מזריע אודם שממנו עור ובשר כו', והאב מזריע לובן שממנו עצמות ומוח כו', ובד"כ מטיפת האם הוא התהוות המציאות ומטפת האב הוא הרוחני וכמו האב זוכה לבן בנוי ובכח כו' ובחכ' כו'), וידוע דטפת המ"ן הוא שבא מהבירורי' דוקא דהיינו בחי' הביטול כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דאז ישיר. וזהו שבעיבור בנין החומר קדום והוא בנין הכלים שהו"ע ביטול היש שזהו מטפת מ"ן מצ"ע והוא קדום כו', ובעבודה הו"ע מצות מעשי' בבחי' ביטול כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה ויחפרו עבדי יצחק ענין הביטול שבמצות להתבונן בתחלה איך שהוא מאד רחוק כו', וישבור לבו בהתבוננות זו כו' יעו"ש (ומש"ש כשהי' לו בתחלה כו' בחי' ונהר יוצא כו' י"ל שזהו טפת מ"ד המברר כו'), והו"ע כלי ריקן המבו' בד"ה לא תהי' משכלה להיות לב נשבר ונדכה כו' דכלי ריקן מחזיק שעי"ז נעשה כלי לאלקו' כו'. אמנם בלידה והתגלות בא התגלות האור קודם ומהתעבות האור נעשה הכלי ונעשית לפי אופן האור כו', ועיקר תיקון הכלים הוא בהתגלות שלהם, כי התיקון דבחי' עיבור הוא רק שתהי' בבחי' כלי אל האור, והיינו

שיהי' קישור וחבור הכלי עם האור כו', אבל עיקר התיקון של הכלים הוא שיהי' בהם התכללות דבחי' החסד יהי' כלול גם מגבו' כו', והיינו שלא יהי' חסד פשוט בבחי' נקודה בלבד כ"א יהי' בזה בחי' הגבו' ג"כ וכן שארי המדות כו', והוא בחי' רוחב הכלי כו' שעי"ז יהי' התכללות המדות כו', דתיקון זה הוא ע"י האור כו', והן בחי' המוחין שעושין ההתכללות, וכמו באשר משפטו פעלו כו' שזהו ע"י מוחין דגדלות כו' (ועיקר התיקון הוא ע"י ש' מ"ה דחכ' כו' וכמשנת"ל באורך). ובעבודה הוא להיות אהוי"ר בהתגלות שזהו ע"י השגה והתבוננות אלקי כו' ולהיות התכללות אהוי"ר כי אה' לבד אינה עבודה תמה וצ"ל ג"כ יראה וכמו וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה כו', וכן יראה תהי' כלולה באה' וכמו וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידעת דרוה"ב, וכן במצות בבחי' תיקון ועשיית הכלים להמשיך בהם וע"י גילוי האור, וכמו רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהן אברין וכלים שע"י נמשך גילוי אלקו' שזהו ע"י קיום המצות באהוי"ר כו'. ובמדרי' זו בנין האורות

קדום לבנין הכלים שע"י האור עי"ז נבנה הכלי כו', אך גילוי האור הוא ע"י הכלי דוקא כי בלא כלי אא"ל גילוי אור כו', והאור בשביל הכלי כי הכוונה הוא בהכלי דוקא דבמח' הכלי קדמה אל האור כו', והיינו שיהי' הגילוי בכלים דוקא כו', והאור הוא בשביל הכלי כו', ולכן כלים ממשיכים אור, וכידוע במשל האברים שממשיכים חיות דכשמתקנים האבר שראוי לקבל חיות הנפש א"צ להמשיך החיות רק נמשך ממילא כי האבר ממשיך חיות כו', וכן הכלים למעלה ממשיכים את האור כו', ולכאו' מאחר שהכלי למטה מן האור איך הוא ממשיך את האור, אך זהו מפני שבמח' הכלי קדמה והיא תכלית הכוונה ע"כ היא ממשיך את האור כו'.

אמנם הכוונה בהכלי הוא שתהי' בבחי' ביטול דזה שהכלים מקבלים את האור וממשיכים אותו זהו דוקא ע"י ביטול הכלים כו', שהרי תכלית הכוונה הוא שיהי' גילוי האור רק שיהי' הגילוי בכלים כו', ואם הכלי היא בבחי' יש ומציאות הרי אינה כלי לאור ואדרבה מעלמת על האור וה"ז היפך הכוונה לגמרי כו' (או כמו שהי' בתהו שלא היו כלים אל האור והאור נסתלק מהם כמו האש הקופץ מהפתילה כו' וכמשנת"ל), רק צ"ל ביטול הכלי כו', וזהו מה שהכלי קדום שעלה במח' תחלה הוא

א'יד

דוקא שתהי' כלי לקבל והיינו שתהי' בבחי' ביטול, ושיהי' עוד הביטול באופן כזה שיומשך אור שלמע' מבחי' התלבשות בכלים כו', ועי"ז הוא עיקר התיקון שע"י האור. כי הנה בהתגלות האורות והכלים ג"כ תיקון הכלים קדום לתיקון האורות (והיינו שקודם הוא תיקון הכלים ע"י האורות המתלבשים בתוכם ואח"כ הוא תיקון הכלים ע"י האור בעצם כמו שהוא למע' מהתלבשות כו'), דתיקון הכלים הו"ע ההתכללות הנ"ל דחו"ג כו', ותיקון האורות הוא להיות ההתכללות מבלי אשר ימצא ראש וסוף כו', דהתכללות הא' הוא שסובלים זא"ז, והתכללות הב' הוא שמקבלים זמ"ז ומשלימים זא"ז כו' וכמשנת"ל באורך, וזהו תיקון האורות היינו התיקון מבחי' האור שלמע' מהכלים כו', וכמ"ש בהבי' דוהניף שזהו מבחי' עקודים והוא בחי' אנת הוא שלימותא דכולהו כו', וזהו ע"י ההתכללות תחלה בהכלים בהתכללות הא' שזהו מבחי' האור המתלבש בכלים כו', ועי"ז הוא ההתכללות מעצמות האור שלמע' מהכלים כו' וכמ"ש בהבי' דהחלצו. וזהו שכל העבודה למטה הוא בבירור ותיקון הישות דוקא שהו"ע תיקון הכלים, וכמ"ש כי לי בנ"י

עבדים דענין העבודה הוא בבירור וזיכוך הישות דוקא, והוא הבירור דנה"ב כו', והבירור הוא ע"י כחות דנה"א שבבחי' התלבשות בנה"ב וכמשנת"ל בכ"ד, ועי"ז נמשך אור שלמע' מבחי' התלבשות כו', וכמו בעבודה דשבת שהיא עבודת הנשמה מצ"ע להתענג על ה' כו', והוא שכר עבודתה בששת ימי החול כו', והעבודה דשבת הוא שגם הכחות הטבעי' מתעלים באור וגילוי זה כו', וכמו באכילה דשבת שהתענוג הגשמי הוא תענוג אלקי כו', דהתענוג דתפלה הוא עונג הנשמה עצמה ותענוג דסעודת שבת הוא עונג הנשמה והגוף כו', והכל הוא עונג אלקי כו', וכ"ה למעלה דבשבת הכלים דברי' עולים באצי' ומאיר בהם אור האצי' שז"ע ביום השביעי נתעלה וישב על כסא קדשו כו' וכמ"ש במ"א כו', והרי נת"ל (ד"ה אדם כי יהי') ריחוק הערך דאצי' מבי"ע כו', ובשבת מאיר אור האצי' בכלים דבי"ע כו', והוא ע"י העבודה דימי החול בבירור וזיכוך הכלים שעי"ז מאיר בהם אור עצמי שלמע' הרבה מערך האור המתלבש כו'. וזהו ויהי ערב ויהי בקר דברישא חשוכא והדר נהורא בחי' אור וכלי שהכלי קדמה במח' כו', והכוונה הוא שיהי'

גילוי האור רק שיהי' בבחי' כלי כו' (וזהו ג"כ מה שהשלמות הוא דוקא בהתחברות האור והכלים שהרי כלי בלא אור ודאי היא חסרה מאור וגילוי כו', אך גם האור בלי כלי ה"ה ג"כ חסר השלמות דמאחר שהכלי קדמה במח' ובשבילה הוא הגילוי הרי כוונת הכלי כלול הוא בהגילוי וא"כ בלא כלי לא נשלמה הכוונה כו', ובפרט שבלא כלי אינו נמשך האור א"כ ה"ה חסר את האור המתפשט בהכלי כו', וע"ה שזהו חיצוני' האור כו' מ"מ ה"ה חסר אור וזיו הזה כו', רק בקישור וחבור דאורות וכלים יחד בזה הוא דוקא השלמות כו', דבזה שהאור מחדש תמיד את הגילוי בהכלים שהוא אור וחיות הכלים זהו דוקא שלימות האור כו', ושלמות הכלי הוא האור כו', וע"כ בהתחברם יחד עי"ז הוא דוקא השלמות כו'), ופנימי' הכוונה הוא שיהי' גילוי אור שלמע' מהכלי וג"ז יאיר בהכלי כו', והיינו ע"י זיכוך הכלי שמאיר בחי' האור שלמע' בעצם מהכלי' שיאיר ג"ז בכלים כו'.

וזהו שארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התו' ועל עבודה כו', דעבודה הוא עבודת הקרבנות שהוא הקרבת הבהמה ע"ג המזבח שנכללת באש

א'טו

שלמע' כו', ובעבודה הו"ע התפלה שהוא הקרבת הנה"ב כו', וכתי' ולעבדו בכל לבבכם איזה היא עבודה שבלב זו תפלה ונת"ל דלב הוא עצם מהות החומר כו' ותפלה היא עבודה שבלב בירור וזיכוך החומר כו' ועי"ז הוא ההמשכה ע"י התו', דתו' אור הוא בחי' אור שלמע' מכלים כו' וכמשנת"ל (ד"ה נ"ח מצוה להניחה) וכמשי"ת בעזה"י, והוא ע"י עבודה בתפלה בזיכוך החומר, ולמע' נעשה עי"ז תיקון הכלים כו', ועי"ז נמשך גילוי אור שלמע' מבחי' הכלים כו', וע"י הכלים מאיר גילוי האור כמו שהוא בעצם כו'.