בס"ד. שחהמ"ס, העת"ר

תרפ

למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים אין עוד, וצ"ל מ"ש למען דעת כל עמי הארץ משמע שהכל יכולים לידע דה' הוא האלקים, ואינו מובן איך הוא שהכל ידעו זאת. גם צ"ל מה"ע אין עוד דלאחר שאומר כי הוי' הוא האלקים מהו עוד אומרו אין עוד כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין אלקי המלך דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות, כח הוא בחי' מל' דאצי' כמו שיורדת לבי"ע בבחי' כח הפועל בנפעל להוות הנבראים מאין ליש שהוא בבחי' העלם ועי"ז יוכל להיות התהוות היש כו', דהנה מבחי' גילוי אור א"א להיות מציאות יש ולכן מהמדרי' שלמעלה מאצי' א"א להיות ההתהוות כו', וכמו"כ מבחי' מל' כמו שהיא באצי' שמאיר בה גילוי אור א"א להיות התהוות היש כו', רק מבחי' מל' כמו שירדה בבי"ע בבחי' העלם האור והגילוי יכול להיות התהוות היש כו'. ובזה גופא יש בחי' כח הפועל הכללי ובחי' כחות פרטים שזהו בחי' דבור העליון בכלל ובחי' האותיות וצירופים פרטים דבחי' מל' שמהם התהוות כל נברא בפועל כו'. ונת' יתרון המעלה בבחי' כח שמזה הוא ההתהוות בפו"מ שזהו בבחי' התחדשות

ממש וניכר בזה שיש כח הפועל וגם ניכר בזה גדלות הא"ס לחדש דבר כו', וגם ניכר בזה שהפעולה היא רצונית כו', ויש בזה ריבוי התחלקות דהו"ע ריבוי הנבראים שנתהוו וכמ"ש מה רבו מעשיך ה' כו', והריבוי הוא עד אין שיעור כו', ויש בזה פנימיות וחיצוניות ומצד זה שייך ענין התלבשות הכחות זב"ז כו'. אך בחי' כח למטה הוא כח נבדל ונפרד וכמו בזריקה שנפרד הכח מן כח התנועה שביד וגם עושה שינוי כו', וע"ז הוא דאלקי הוא ל' אלקות שזהו בחי' האור, דענין האור הוא שדבוק במקורו ואינו עושה שינוי כלל כו', וזהו דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות דבחי' כח למעלה אינו כמו למטה דעם היותו בחי' העלם ובחי' כח הפועל בהנפעל כו' אינו בבחי' נפרד ח"ו ואינו עושה שום שינוי כלל כו'.

שלא) אמנם עדיין צ"ל מאחר דבחי' כח הוא ג"כ שדבוק במקורו איך הוא בבחי' העלם, דהרי דבר הדבוק הוא בבחי' גילוי כמו אור שהוא דבוק בהמאור ה"ה בבחי' גילוי, וא"כ בחי' כח מאחר שהוא דבוק למה הוא בבחי' העלם כו', ובאמת נת"ל פ' ש"י שהוא בחי' כח נבדל ולכן הוא בבחי' העלם כו', וצ"ל איך הוא ב' הענינים שהוא כח נבדל ומ"מ ה"ה דבוק כו'. אך הענין הוא דהנה לכאורה יש מקום לומר דבחי' כח הוא נפרד ח"ו ממקורו שהרי

תרפא

התהוות העולמות והחיות שבהם הוא על משך זמן מוגבל דשית אלפי שנין דהוה עלמא כו', ועל משך זמן מוגבל יכול להיות לכאו' גם אם יהי' נפרד ממקורו, וכמו בזריקה הרי כח היד נעשה נפרד מן היד ומ"מ הרי הולך משך זמן למעלה כו', והיינו שכח יד נושא אותו למעלה היפך טבעו כו', הרי הגם שהכח נפרד מן היד ומ"מ הוא נושא את האבן כו', א"כ לכאו' יש מקום לומר כן גם למעלה, ומהו שמכריח לומר שהכח הוא דבוק כו'. אך באמת בחי' כח למעלה הוא בבחי' דבקות כו', דהנה לבד זאת שהוא דבר פשוט שא"צ לאות ומופת כלל שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו כו', שזהו האמונה פשוטה שבכאו"א מישראל באחדות ה' שלא יש דבר שהוא נפרד מאלקות כו', שכן הוא גם במציאות היש שאינו חוץ ממנו ית', וכ"ש בכח אלקי המהווה אינו שייך לומר שהוא בבחי' נפרד ח"ו, רק הקלי' הם בבחי' נפרד שהפרידן מאחדותו ית', ובאמת אינן בבחי' מציאות כלל, והיינו שהן בבחי' העדר המציאות כו', וכמ"ש סר צלם מעליהם שכל קיומם הוא רק מצד המקיף אבל באמת אינם בבחי' מציאות כלל, דתחלת התהוותם הוא מבחי' העדר הרצון

וכמא' דין לא אהני' לי', וכמו"כ לאחר שנתהוו הפרידן מאחדותו ית' וממילא אינם בשום מציאות כלל כו', והוא רק כח הא"ס להעמיד דבר שאינו מציאות כלל רק דבר נדמה בבחי' דמיון בלבד שיהי' נראה למציאות ועוד בתוקף המציאות כו'. וזהו מה שהמציאות שלהם אינו סותר לענין האחדות, דלכאו' מאחר שהפרידן מאחדותו ית' א"כ איך הוא ענין האחדות, אך אין זה סותר כלל מפני שבאמת אינם בבחי' מציאות כלל, והוא גופא מפני שהפרידן מאחדותו ית' משו"ז אינם בבחי' מציאות כו'. וז"ש כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, דלכאורה אינו מובן מה הטענה כי מנסה כו' הרי הנסיון הלא דבר הוא ואינו דבר קל כו', אך הענין הוא דדבר הנסיון הוא שהדבר עצמו אינו שום מציאות כלל רק הועמד להיות לנסיון (ואינו דומה לדבר שיש בזה גם כוונה אלקית, וכמו בכל הדברים הגשמיים המותרים שיכול להיות בהם כוונה אלקית וזהו התכלית שלהם כו', ה"ה בבחי' מציאות דבר כו', משא"כ הנסיון אינו שום מציאות בעצמו), וכאשר האדם עומד בנסיון ה"ה מתבטל לגמרי ואינו נשאר שום רושם כלל כו'. ולכאו' גם בהם יש ניצוץ

אלקי והיינו הכוונה האלקית כו', הענין הוא שאין זה שבהם יש כוונה אלקית כ"א בהאדם שעומד בנסיון שלא יעשה הדבר בזה הוא הכוונה אלקית כו', אבל בהנסיון עצמו לא יש ענין אלקי כו' (ולכן אין לו עלי' כלל כו', דכל דבר נסיון באיזה אופן שיהי' הוא דבר האסור שאסור וקשור בידי החיצונים ואין לו עלי' כו' וכמ"ש בסש"ב (ועמ"ש בדרוש תקעו, עת"ר, בד"ה נ"ח), ולא כמו דברים המותרים שבהם עצמן היא הכוונה האלקית ומשו"ז יש להם עלי' שמתעלים ע"י עבודה שז"ע מותר כו', משא"כ בדברים האסורים כו', והיינו מפני שלא בהם היא הכוונה האלקית כ"א בהאדם כו'). ובפנימיות יותר הוא שאין זה שהכוונה אלקית היא אותה הדבר, רק שיש בזה כוונה שהאדם יעמוד נגד זה ועי"ז יושלם הכוונה האלקית ויהי' לו גילוי אור נעלה כו', אבל לא שהכח האלקי הוא הדבר כו', כי אלקות הוא דבר (איז א זאך) ומה שנפרד מאלקות אינו במציאות דבר כלל כו', אבל כל דבר שאין בזה איסור ואדרבה יש בזה כוונה אלקית ה"ז בבחי' מציאות דבר ואין לך דבר שחוץ ממנו ית' כו'. נחזור לענינינו שזה דבר פשוט שאין שום דבר נפרד שזהו האמונה פשוטה דנש"י באחדות ה' כו'.

תרפב

קיצור. וצ"ל אם בחי' כח הוא דבוק למה הוא העלם, וידוע שהוא כח נבדל, אך באמת הוא דבוק, והיא אמונה פשוטה שאין דבר חוץ ממנו, גם מציאות היש, רק הקלי' שהתהוותם מבחי' דין לא הניין לי', והפרידן מאחדותו ית', ולכן הן באמת העדר המציאות, וזהו שא"ז סותר לענין האחדות, וז"ע הנסיונות שא"ז מציאות לעצמו כלל, וכשעומד בנסיון מתבטל לגמרי, ואין בהנסיון עצמו ענין אלקי כ"א בהאדם שיעמוד בנסיון, ומשו"ז אינו דבר, ולכן אין לו עלי', משא"כ בדברים הגשמיים המותרים יש בהם כוונה אלקית, והלא דבר הן.

שלב) אמנם גם בהשגה מושג ומורגש הענין דבחי' כח הפועל אינו נפרד ח"ו, דהנה אי' בסש"ב ח"ב בענין התהוות העולמות שאין זה כמו כאשר יוצא לצורף כלי שגם כשהולך בשוק וידיו מסולקת הימנה אעפ"כ היא בקיומה, והוא מפני שהאומן לא חידש דבר בגוף מציאת הכלי רק שעשה צורה שזה התחדשות מה שלא הי' קודם, אבל הצורה היא בהחומר ובגוף החומר שזהו עצם מהות הכלי לא חידש שום דבר כו', משא"כ בהתהוות העולם הרי קודם שנתהווה לא הי' במציאות כלל וכמשנת"ל פ' שי"ח, ונתהוו העולמות והנבראים בבחי' התחדשות גמורה כו', וע"כ הכח המחדש מוכרח שיהי' בהם תמיד כו', וכמו בזריקה כשזורק אבן מלמטלמ"ע שזה התחדשות בהאבן שהוא היפך טבעו, שהרי טבעו הוא לירד למטה מצד התגברות יסוד העפר שבו, ומה שהולך מלמטלמ"ע ה"ז היפך טבעו ולכן הוא דוקא בעת שיש בו כח המחדש וכשנכלה כחו ה"ה חוזר לטבעו ונופל למטה כו', וכמו"כ בהעולמות מוכרח שיהי' בהם תמיד הכח המחדש כו', וה"ז כמו האומן בעת שעושה את הכלי הרי בהכרח שיהי' כח הפועל דבוק בהכלי והכח הפועל דבוק בעצם כח

התנועה, ובאם לאו לא תוגמר עשיית הכלי, כמו"כ בענין התהוות העולמות שזהו התחדשות צ"ל כח המחדש תמיד מפני שתמיד פועל פעולת ההתהוות וה"ז כמו האומן בעת הפעולה (דבהאומן לאחר הפעולה יכול להיות ידיו מסולקות מזה מפני שלא חידש דבר כנ"ל, אבל ההתהוות להיות שזהו התחדשות הרי אם יסתלק כח המחדש ח"ו תתבטל ההתחדשות כו', א"כ ה"ז שתמיד עושה ומחדש כו', וע"כ ה"ז כמו האומן בעת הפעולה כו'), ואם ח"ו הי' מסתלק הי' מתבטל ההתחדשות כו'. אך לכאורה עדיין יש לומר שהכח הפועל הוא נפרד ממקורו כמו בזריקה מאחר שהוא רק על משך זמן דשית אלפי שנין כו' כנ"ל, אך באמת אינו כן שהרי מובן בהשקפה ראשונה מהשינוים שאנו רואין בהשפעת כח האלקי בעולם שאינו דומה לזריקה שהרי בזריקה אחר שיצא האבן מידו אינו יכול לשנותו שילך לצד אחר, דכמו שיצא מידו כן הוא הולך וא"א לו להטותו עוד, וזהו מפני שהכח הנושא את האבן נפרד מן היד וממילא א"א לו לשנות, משא"כ למעלה אנו רואין שיש בזה כמה שינוים בההשפע' בעולם, וזה תלוי בכשרון מעשה התחתונים דכאשר אכשור דרא נמשך

גילוי אלקות בעולם כו', הן בהשפעה רוחניות שע"י עבודה נמשך גילוי אלקות בנפשו ובעולם, דכאשר עוסק בהשגה והתבוננות והוא בדרך עבודה שרוצה להשיג הענין האלקי ולהיות עי"ז בבחי' קירוב לאלקות, הרי מאיר אצלו גילוי אור נפשו האלקית ומתקרב לאלקות, ועי"ז מאיר האור האלקי בנפשו ומתעורר בהתעוררות עצומה באלקות שכל חפצו ורצונו הוא אלקות והוא חי בזה כו', משא"כ כשלא

תרפג

יש עבודה והיינו כשאינו עוסק בהשגה והתבוננות, או גם כשעוסק בהשגה אבל אינו בדרך עבודה להשיג את הענין האלקי ולהיות בבחי' קירוב לאלקות אז אינו מאיר לו שום גילוי אור כו', וזהו שאנו רואין בכמה בנ"א דהגם שעוסקים בהשגה אלקית ומ"מ אין שום גילוי בנפשם, והיינו שעומק ההשגה שלהם אינו בדרך עבודה והיינו שרוצים להשיג רק את הענין שכלי ולא להתקרב לאלקות כו', וכמו"כ אינו פועל שום בירור וזיכוך בהנה"ב שזהו תכלית הכוונה שע"י ההשגה והתעוררות אהוי"ר יהי' ביטול הנה"ב כו'. והן בהשפעת גשמיים שנמשך ההשפעה בבחו"מ כו', וכמו בזה"ב שהי' מאיר גילוי אלקות בביהמק"ד ובכללות העולם והי' ג"כ ריבוי השפעה בגשמיות שהי' איש תחת גפנו ותחת תאנתו כו'. הרי שאנו רואין שבעולמות יש שינוי בהאור והחיות אלקי שפעמים מתגלה ופעמים אינו מתגלה כו', ויש ג"כ ניסים שלמעלה מהטבע אשר הטבע מתבטל בזה לגמרי כו', ובעבודה הו"ע התורה שזהו גילוי שלמעלה מהשתל' ומ"מ באה בגילוי למטה ובבחי' התלבשות כו', והגם דהגילוים שע"י עבודה הן מלמעלה מבחי' כח, ואף גם

ריבוי ההשפעה בגשמיות הוא מלמעלה מעלה וכמ"ש במ"א בענין גדולה פרנסה כו', ובד"כ כל תוס' אור ושפע הוא מאור עליון יותר, ובפרט ענין הניסים שלמעלה מהטבע כו'. ומ"מ הרי כל ההעלאות וההמשכות הן ע"י בחי' מל' וכמ"ש במ"א על מאה"ז וירא דק"ט ע"ב ע"פ והוא מסבת מתהפך בתחבולותיו לפעלם בגין דהאי טיקלא אסתחרת קמי' כו', דבחי' מל' שהיא מקור הנבראים לשם מגיע ההעלאות מ"ן שלמטה ומשם הוא כל ההמשכות בנבראים כו' ועמשי"ת לקמן, ועמ"ש במ"א ע"פ וברכך ה"א בכל אשר תעשה שבכדי שתהי' ההשפעה באופן כזה שיוכל להתקבל למטה זהו ע"י בחי' מל' דוקא כו', ועמשי"ת לקמן פ' בענין לחם מן השמים ולחם מן הארץ דבד"כ זהו ההשפעה מבחי' פנימיות המל' וחיצוניות המל', שזהו כלל דכל ההעלאות מלמטה וכל ההמשכות צ"ל ע"י המל' דוקא, וגם כמארז"ל בסנהדרין דל"ט ע"א דא"ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך ולעילאי דהורמז ומפלגך לתתאי דאהורמז, והיינו שרצה לומר שהן שתי רשויות ח"ו, א"ל היכי שביק לו אהורמז להורמיז לאעבורי מיא בארעי', ועמ"ש מזה בד"ה ששים המה מלכות הא', והיינו

דעם היות דההמשכות הן מלמעלה מעלה מ"מ הרי צ"ל ההמשכה ע"י מקור הנבראים כו', ובאמת הוא כנ"ל שההמשכות הן בבחי' התלבשות בבחי' מל' מקור הנבראים ומבחי' מל' נמשך הגילוי למטה כו'. וע"כ מכ"ז היינו מזה שהגילוים שבסדר והדרגה לפעמים הם בגילוי יותר ובפרט מזה שיש גילוים שלמעלה מהשתל' וכמו בניסים נגלים וכן בענין התורה כו', מובן איך שהכח האלקי דבוק במקורו כו'.

קיצור. גם מושג הענין שהרי ההתהוות הוא בבחי' התחדשות וצ"ל בו כח המחדש תמיד, וא"א לומר שהוא נפרד ח"ו שהרי יש כמה שינוים בהשפע האלקית לפי כשרון מעשה התחתונים, הן ברוחניות ע"י עבודה מאיר גילוי אור, והן בהשפעת גשמיים וגם יש ניסים שלמעלה מהטבע, ועם היות שזהו מלמעלה מבחי' מל', הרי כל ההעלאות והמשכות הן דוקא ע"י מל' מקור הנבראים.

תרפד

שלג) ולבד זאת הנה מובן כן מהתמדת הקיום שבעולם כו', שעז"נ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כו', וקאי על צבא מעלה שהן כולם במספר וכמו מחנה מיכאל קפ"ו אלף מחנות וכתי' אלף אלפים ישמשוני וריבו ריבבן כו', והגם שאמרז"ל שכ"ז גדוד א' ולגדודיו אין מספר, הרי אין הכוונה בזה שהן בבחי' בלי גבול רק שהן בבחי' מספר אשר לא יספר כו' (ואמרז"ל שזהו בזמן שבהמק"ד קיים כו' ואח"כ נתמעטה כבי' פמלי' ש"מ כו' והיינו כנ"ל), אבל בעצם הן בבחי' מספר כו', והיינו שהן מובדלים במקום כו', וכידוע שהמלאכים מובדלים זמ"ז בערכם ומעלתם והיינו השגתם שזהו המקום שלהם כו' וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת, ומאחר שהן מוגבלים במקום בהכרח שיהיו מוגבלים גם בזמן דזמן ומקום שניהם מחודשים כו'. ומ"מ אומר מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שהן קיימין באיש כו', דצבא מטה קיימין במין שלא יפסד מין א' מדצח"מ וצבא מעלה קיימין באיש כו', ובהכרח שאין שזה מצד עצמן, דמצ"ע ה"ה נפסדים, דמאחר שהן הווים

שהרי א"א לומר שמציאותם מעצמותם שהרי הן מציאות יש ואיך אפשר להיות שהיש יהי' מציאותו מעצמותו כו', רק הפלא הוא בהתהוות היש שההתהוות היא באופן כזה כאילו אין לו מקור, והיינו דבהרגשתו אינו מרגיש כלל שיש מקור המהווה אותו כו', וז"ש באגה"ק סי' ך' דא"ס שמציאותו מעצמותו בלי שום עילה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו ביכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט בלי שום עילה וסיבה שקדמה ליש הזה כו', היינו שתהי' התהוות שלא בהדרגה בבחי' עו"ע כו', אבל זאת א"א לומר שמציאות יש יהי' מציאותו מעצמותו (דמה שמציאותו מעצמותו הוא שנמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא כו'), וגם הרי מציאותם הוא ע"י הרכבה שמורכבים מד' יסודות ומגוף ונפש, וכל דבר המורכב א"א שיהי' מציאותו מעצמותו שהרי צריך עוד דבר כו', ומאחר שהן הווים הרי צ"ל נפסדים דכל הווה נפסד כו' דכל יש לו תחלה יש לו תכלה כו', וכן כל המורכב סופו להפרד כו', וזאת ודאי שאפשר שיפרד וכל האפשרי במין א"א שלא יהי' כו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל, וא"כ הי' צריך להיות בהם הפסידות. ומ"מ אי' בירושלמי ע"פ אלה תולדות

השמים והארץ בהבראם שהן חזקים כיום הבראם שאין בהם הפסידות כלל כו', וכמש"א יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים כו', וכתי' ויעמידם לעד לעולם שעומדים בבחי' קיום כל השית אלפי שני ואין בהם שום הפסידות כלל, וכידוע שהמלאכים אין בהם תשישות כח כו', ומ"ש יוצר משרתים שנוצרים וכלים בכ"י, זהו שנכללים בבחי' מל' ואין זה ענין הפסידות כ"א שעולים במדרי' עליונה יותר, וזה ע"י עבודת האדם וכמ"ש מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם שע"י עבודת האדם נבראים מלאכים ונכללים בבחי' העלאת מ"ן בבחי' מל', ואין זה כמו הושיט הקב"ה כו' ושרפן שזהו שנפסדו לגמרי והוא בדרך עונש כו', אבל מה שנכללים בבחי' מל' אין זה הפסידות ח"ו כ"א הוא בבחי' עלי' כו', וגם ידוע שזהו מלאכים שמתהווים מבירורי הניצוצות וכמ"ש במ"א, והמלאכים שנבראו בשימ"ב הן עומדים תמיד כו', וכן השמים והארץ הן חזקים כיום הבראם כו'. וזה רק מהכח האלקי שבהם שהוא נצחי, וכמ"ש ודבר אלקינו יקום לעולם כו', שהכח הוא נצחי מפני שדבוק במקורו, ועי"ז הוא הנצחיות בנבראים כו'. ומשארז"ל שית אלפי כו' וחד חרוב

תרפה

אין זה ענין הפסידות, דהפסידות הוא שנפסד תמיד וכמ"ש הבחיי שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, דעם היות שאז זמן גידולו ה"ה מתייבש ג"כ, שזה"ע ההפסידות שעומד תמיד בהפסידות, אבל מאחר דכל השית אלפי שנין הן חזקים כיום הבראם הנה מה שנפסדים אח"כ אין זה ענין הפסידות רק שהרצון הבורא הוא כך שיהיו נפסדים, דכשם שהקיום שלהם כ"ז קיומם הוא רק ברצון הבורא, כמו"כ הפסידם הוא ברצון הבורא, דמצד הכח האלקי היו יכולים להיות נצחיים כו'. ובאמת ענין וחד חרוב הוא שלא יהיו גשמיים, אבל אין הכוונה שיהי' הפסק ההשפעה, וכמו שלעתיד יהיו נשמות בגופים אך הגופים לא יהיו גשמיים כמו הגופים הגשמיים דעכשיו, הרי אין זה שיהי' בבחי' העדר כ"א מה שלא יהיו חומריים כו'. וכמו"כ הוא בשו"א שיתעלו במעלה ומדרי' גבוה ולא יהיו חומריים כו', אבל אין זה ענין הפסידות בבחי' העדר כו'. וזהו מ"ש השמים מספרים כבוד אל ות"י דמסתכלין בשמיא משתעין יקרי' דה' כו', והיינו דמהשמים מהתמדת קיומם נראה ונגלה כח הא"ס שבהם כו', וכן הוא מהתמדת פעולתן שסיבובם הוא תמיד

בלי הפסק שג"ז אינו בכח עצמן, שהרי הן מוגבלים וכל המוגבל בהכרח שגם פעולתו תהי' מוגבלת כו', והסיבוב התמידי הוא רק בכח הא"ס כו', גם ממה שאנו רואין שכולם מסבבים בסדר ומשטר וכולם מכוונים לכוונה אחת והיא הכוונה העליונה שגזר אומר דקיץ וחורף קור וחום יום ולילה לא ישבותו כו', שכל אחד מהגלגלים סובב סיבוב פרטי וכולם באים לכוונה אחת כו', הרי בהכרח שזה מכח עליון המסבב אותם לכוונה זו כו'. וא"א לומר שהכח עליון הוא הגלגל התשיעי שהוא גלגל היומי שמנהיג כולם, שהרי הגלגלים אינם אדוקים ודבוקים בהגלגל היומי רק קבועים בו, ולא כמו אברי האדם שהן דבוקים בגוף, ולכן כאו"א מסבב סיבוב פרטי, וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת יש מהם שסובבים ממזרח למערב ומהם שסובבים ממערב למזרח כו', ובס' נו"נ כ' שהשבעה כוכבי לכת כ"א סובב סיבוב מיוחד ומוחלט בעצמו כו', וזה מפני שאינם דבוקים בהגלגל היומי, ומ"מ כולם מכוונים לכוונה א', וזהו רק מכח עליון הוא כח הא"ס אשר גזר אומר כנ"ל, והכח עליון הוא שפועל בהם ע"י הנפש שלהם (דבמ"א מבו' דכח הא"ס הוא

מחוצה להם, דא"א שגוף בע"ג יהי' בו חיות בלתי מוגבל, כ"א החיות המתלבש בהם הוא חיות מוגבל כו', והאור א"ס המקיימן והמסבב אותם בסיבוב תמידי ומכוונת הוא לא בבחי' התלבשות בתוכם כו', וי"ל שזהו בחי' אור שלמעלה מחיות וכח כו' עמשנת"ל פשי"א, ומ"מ הרי קיומם הוא מהנפש המתלבש בתוכם וכן הסיבוב הוא ע"י הנפש, והיינו שאור הא"ס פועל בהם ע"י הנפש שלהם), וכידוע שהסיבוב הוא מצד הנפש, דלכן הסיבוב הוא בעת שאומרים שירה, וכידוע מענין שמש בגבעון דום דום מלומר שירה כו', ובלתי ספק הוא שבהמדרי' העליונות שבהם נרגש הכח העליון שזהו מצד הדביקות דהכח האלקי שדבוק במקורו כו'. ובמדרש אי' ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה כל מה שהקב"ה חפץ הוא עושה לפי שהכל שלו טל מן השמים ברכה מן השמים כו', והיינו שהגם שהפעולות מחולקות והפכיות זמ"ז מ"מ הכל מן השמים שזהו התכללות ההפכים כו', דמבול מן השמים וכמ"ש וארובות השמים נפתחו, אש וגפרית מן השמים וה' המטיר אש וגפרית מן השמים, מן מן השמים הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ברכה מן השמים השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך כו', וכמ"ש כי אראה

תרפו

שמיך מעשה אצבעותיך שהאצבעות מחלקות את התנועה בענינים הפכים ולמעלה הו"ע הע"ס והכל בבחי' התכללות כו', וכן בשמים יש פעולות הפכיות ומ"מ הכל בבחי' התכללות כו', וזהו מהכח עליון שפועל בהם הביטול, וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום כו' מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואינם מכבים זא"ז משום דהמשל ופחד עמו כו', וכמו"כ הוא בשמים כו', וזהו ג"כ מ"ש השמים מספרים דמאן דמסתכל כו' דמההתכללות שבשמים בהפעולות הפכיות נראה כח הא"ס שבהם כו', וכ"ז הוא מצד הדביקות דהכח האלקי כו'. ועוד זאת שאם הכח האלקי הי' נפרד ח"ו לא הי' בבחי' חיות כלל, דהנה אמרז"ל נהרות המכזבין אחת לשבוע פסולים לקידוש מי חטאת, דלקידוש מי חטאת צריכים מים חיים, ומאחר שנפסקים אינם מ"ח כו', וכמו"כ הוא בהכח האלקי אם הי' בבחי' הפסק ופירוד לא הי' בבחי' חיות דחיות הוא אמת וכמ"ש וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים כו', ואמת הוא שאינו נפסק וכמא' קושטא קאי כו', ומה שנפסק אינו אמת אדרבא הוא כזב כו', וא"כ מזה שהוא חיות נראה שהוא דבוק כו'.

קיצור. גם בזה מהקיום דנבראים באיש והתחתונים במין, דבעצם הם נפסדים מאחר שהן הווים ומורכבים, וכל האפשרי במין א"א שלא יבוא, וה"ה חזקים כיום הבראם, ויוצר משרתים שנכללים בכי"ו, הן מהבירורים ועולים בבחי' מל', ולעתיד שיהי' חד חרוב מפני שכן יהי' רצון הבורא, וג"ז שיתעלו במדרי' עליונה יותר, גם מסיבוב התמידי ולכוונה מכוונת, בכ"ז נראה כח הא"ס הפועל בהם ע"י נפשם הפנימי שהיא המסבבת ומשתחווה באמרה שירה, גם יש מהם פעולות שונות ובבחי' התכללות וגם הלא חיות הוא אלקות, ומכ"ז מושג דבחי' כח הוא בבחי' דביקות.

שלד) אך אופן הדביקות של הכח האלקי אינו כמו דביקות האור שהוא בבחי' דביקות ממש בבחי' התפשטות וגילוי מן העצם כו', אבל הדביקות דבחי' כח אינו בבחי' התפשטות כ"א בבחי' התחדשות שמתחדש ממקורו וכמו המחדש בטובו כו', והיינו שמתעלם ונכלל במקורו ומתחדש ממנו וזהו הדביקות שלו כו'. וזהו והחיות רצוא ושוב דקאי על החיות האלקי שהדביקות שלו הוא בבחי' רצו"ש כו', וכמו כחות הנפש שמתחדשים מהנפש ע"י הרו"ש שע"י שמתעלמים במקורם עי"ז מתחדשים ממקורם כו', וכמו שע"י השינה מתחדש כח השכל וכל הכחות, שאין זה רק מפני שהמוח נח בעת ההיא, כ"א מפני שבשינה מתעלם כח השכל, וכידוע שאז השכל מסתלק ומתעלם במקורו, וז"ע החלומות שבאים בהרכבת ענינים שאינם ע"פ השכל, מפני שהשכל מתעלם אז כו' (וגם החלומות מחזקים את כח השכל, דחלום הוא ג"כ ל' חוזק וכמו ותחלימני ותחייני כו' וכמ"ש במ"א), ועי"ז מתחדש כח השכל כו', וכן כל הכחות מתחדשים ע"י התעלמות שלהם כו', דלהיותם כחות שהן חוץ לעצמות הנפש כו', וכמשנת"ל פמ"ט ההפרש בין רצון לשכל דרצון הוא

התפשטות הנפש ושכל הוא כח שחוץ לעצמות הנפש, ולכן ההתחדשות שלהם הוא בבחי' התעלמות שע"י ההתעלמות במקורם הן מתחדשים כו'. וכמו"כ הוא בבחי' כח שמתחדש ע"י הרצוא ושוב שמתעלם ומתגלה כו', ובאופן כזה הוא הדביקות דבחי' כח שמתעלם ונכלל וחוזר

תרפז

ומתגלה כו', ולכן הוא כח נעלם דעם היותו דבוק במקורו אין הדביקות בבחי' התפשטות כ"א בבחי' התעלמות שמתעלם ונכלל במקורו וחוזר ומתגלה בבחי' כח נבדל כו'. אך באמת הדביקות היא במדרי' עליונה מדביקות האור שהוא בההעלם השייך אל הגילוי כו', והדביקות דבחי' כח הוא במדרי' עליונה יותר כו', ומשם הוא ג"כ ההתחדשות דבחי' כח כו', וכמש"א ובטובו מחדש כו' בטובו העצמי בחי' אור הגנוז כו', וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב כי טוב לגנוז כו', והוא האור שהבדילו לעצמו שלמעלה מהגילוי בעולמות כו' וכמ"ש במ"א, וענין ההתחדשות הוא באמת שהכח הנעלם הוא הכח העצמי כו', דזהו כלל ידוע דכל שההתגלות אינו מהות אחר וכמו האור, הוא רק הארה ולא עצם כו', וכל שנמצא מהות אחר הוא באמת העצמי כו', ולכן בחי' כח שנמצא כמו מהות אחר באמת הוא דוקא כח העצמי כו' (ולעתיד יתגלה מהות העצמות כמו שהוא ויהי' בבחי' השגה בנש"י וכמ"ש ונחי' לפניו כו', והוא ע"י העבודה דעכשיו בבחי' היש דוקא וכמשנת"ל פשי"ט).

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש למען דעת כו' כי הוי' הוא האלקים אין עוד, ואי' במד"ר אין עוד אפי' בחללו של עולם והיינו בחי' הצמצום והרשימו שהן כחות נעלמים שמזה הוא התהוות העולמות כו', ה"ז כח העצמי כו', וז"ע אין עוד כו', וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים לו לעצמו כבי' כו', דמשו"ז הכוונה בבחי' כח הנעלם דוקא שמזה דוקא יכול להיות התהוות העולמות, והכח הנעלם הוא כח העצמי כו', ומ"ש כי הוי' הוא האלקים ואין עוד, הנה כי הוי' הוא האלקים הוא הדביקות דבחי' כח הגילוי וכח הנעלם שז"ע הוי' ואלקים כו', ואין עוד הוא שהכח הנעלם הוא כח העצמי כו'. והענין הוא דהנה במ"ש בת"ז איהו וגרמוהי חד יש בזה ב' פי' הא' יחוד הכלים עם האורות, והב' יחוד הכלים במקורם כו', והיחוד דהכלים עם האורות עם היות שזהו בגילוי (שהיחוד הוא בגילוי והוא בחי' גילוי האור בהכלי כו') הרי אין זה שהכלי הוא האור כו', אמנם יחוד הכלים במקורם עם היות שזהו בהעלם (לא בבחי' דביקות ניכרת כו' והוא בבחי' העלם כו') אבל הוא באופן נפלא שהכלים הן עצם

מקורם כו', ובד"כ מש"א איהו וגרמוהי חד הוא בבחי' פנימיות הכלים כו', וכמו"כ בנש"י וכמו בן ואב שהן עצם אחד לא בבחי' קורבה לבד כו', אך לפי המבו' כאן הוא בבחי' כח הפועל כו' דהוי' הוא האלקים הוא הדביקות דבחי' כח הפועל בבחי' הגילוי כו' (כמו דביקות הכלים בהאורות כו'), או מה שהגילוי מאיר בבחי' כח הפועל כו', ואין עוד הוא מצד כח הפועל עצמו שהוא הכח העצמי כו'. ואומרו למען דעת כל עמי הארץ שזה דבר המושג ומובן לכל מענין ההתהוות ומהתמדת הקיום והפעולה ומכל הענינים שנת"ל. גם פי' למען דעת הוא ל' שבירה וכמו ויודע בהם אנשי סוכות שהוא ל' שבירה, ועמי הארץ הן הקלי' וסט"א, וכידוע שיש ק"ך צירופי אלקי' דמ"ח צירופים האחרונים יונקים מהם אדמת בני חם כו', אך מהיחוד דהוי' ואלקי' נעשה בהם השבירה כו', ובנפש עמי הארץ הן הגוף והנה"ב, וע"י ההתבוננות בענין ההתהוות ובכח האלקי המהווה איך שהכל דבוק ומיוחד ובהפלאת א"ס בכ"ז נעשה שבירת החומריות דנה"ב כו'. וזהו למען דעת כל עמי הארץ כו' שע"י הענין הנ"ל מובן ומושג לכל איך שהוי' הוא האלקי' ואין עוד

תרפח

כו', וגם דעת ל' שבירה שנעשה שבירת החומריות דנה"ב ע"י ההתבוננות בזה איך דהוי' הוא האלקים ואין עוד כו'.

קיצור. אך הדביקות דבחי' כח הוא בדרך התחדשות, שמתעלם במקורו ועי"ז מתחדש ממקורו, וכמו התחדשות השכל ע"י ההתעלמות בשינה, והו"ע רצו"ש, ולכן הוא בבחי' כח נעלם, אך הדביקות היא בעצמות אוא"ס, ובטובו מחדש, דגילוי ההעלם רק הארה, וכח הוא עצמי, ולעתיד יתגלה. וזהו למען דעת כי הוי' הוא האלקים יחוד בחי' כח הגילוי וכח הנעלם, אין עוד בחי' רשימו שהוא בחי' עצמי, ולמען דעת היינו שמושג, וגם שעי"ז הוא שבירת הקלי' והחומריות דנה"ב.