בס"ד. שמע"צ, העת"ר

תרפח

ביום השמיני עצרת תהי' לכם כו', הנה שמע"צ הוא רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב, ובפ' ראה כשחושב השלש רגלים כתי' גבי חה"ס שבעת ימים תחוג כו' דשמע"צ הוא חג בפ"ע. וצ"ל מה"ע דהעצרת של סוכות הוא רגל בפ"ע. ומפני מה הוא ביום השמיני דוקא דהרי עצרת של פסח הוא ביום השביעי וכמ"ש וביום השביעי עצרת כו', ועצרת של סוכות הוא ביום השמיני דוקא. גם צ"ל מה שעושין שמח"ת בשמע"צ מהו השייכות דשמחת התורה לשמע"צ. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בפי' אלקי המלך שהוא ל' כח דהיינו כח האלקי שבא בבחי' כח הפועל בהנפעל שזהו בחי' כח נעלם כו', והוא ג"כ ל' אלקות דבחי' כח למעלה הוא שאינו עושה שינוי והוא בבחי' דביקות במקורו, רק שהדביקות הוא בבחי' התחדשות כו', ולכן הוא בבחי' כח נעלם כו'.

שלה) והנה בכדי שיהי' בחי' אלקי המלך צ"ל ע"י ריבוי צמצומים כו', דלבד זאת שצ"ל מיעוט וצמצום בירידת ההשתל' עד שיהי' התגלות הרצון להתהוות העולמות כו', שזהו בבחי' האין המקור ליש (דהיינו בחי' המל' כמו שהיא באצי' כו' כמשנת"ל פ' שכ"ח), דבכדי שיהי' בחי' אין ליש דהיינו בחי' רצון להוות כו' צ"ל לזה ההשתל' דע"ס דאצי' שהוא מיעוט האור ממדרי' למדרי' עד שיהי' התגלות הרצון הנ"ל, הנה בכדי שיהי' בחי' אלקי המלך בחי' כח הפועל בנפעל צ"ל לזה כמה צמצומים, כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכתיב להודיע לבנ"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו דבכדי שיהי' בחי' המלוכה להיות מקור למציאות העולמות צ"ל ע"י גבורות וצמצומים, וכידוע דבנין המל' הוא מהגבורות דוקא כו'. ובפרטיות יש ג' מיני גבורות במל', הא' בחי' ה"ג הנמשכים במל' לצורך בנינה, ובזה גופא יש ב' בחי' צמצומים, הא' לצורך עצמה

תרפט

והב' לצורך ההשפעה בבי"ע כו'. והענין הוא דהנה בחי' מל' הוא בחי' דבור העליון שבא בריבוי התחלקות בצירופים שונים שהן כחות פרטיים להוות כל פרטי הנבראים כו' וכמשנת"ל פ' הנ"ל, וכמו שאנו רואים בהנבראים שיש בהם ריבוי פרטים עד אין שיעור והן בכללם ד' מיני דצח"מ שמתחלקים לריבוי גדול מאד בכל חלקי דצח"מ כו', שכ"ז הוא מבחי' דבור העליון דמל' שבא בריבוי צירופים כו'. והנה עד"מ בקול ודבור האדם למטה הרי הקול היוצא מהבל הלב ששם משכן המדות הוא פשוט ואין בו התחלקות כלל, ועם היות שהוא מורכב מאמ"ר כידוע מ"מ ה"ז הרכבה פשוטה עדיין שאינו בא בהתחלקות כו', וע"י ההרכבה הוא רק שבא בבחי' קלא דאשתמע כו', כי יש קול פנימי דלא אשתמע כלל שעז"נ אין אומר ואין דברים כו', והוא להיות שהקול בא מהבל הלב ששם משכן המדות ומהתפעלות והתעוררות המדות בא הקול (שא"א להיות דבור בלא מדה כו' וכמ"ש במ"א), וכפי אופן המדות כן הוא הקול היוצא מהם כו'. וקלא דמשתמע הוא שבא מהתפעלות המדות בבחי' התפעלות מורגשת והן חיצוניות המדות כו' שהקול בא ג"כ

במורגש כו', ומבחי' פנימיות המדות הבלתי מורגשים עדיין כו' וכמו מדות שכליים שמכוסים ונעלמים בשכל, דכמו"כ יש גם במדות שמאיר עליהם אור השכל והן גדלות המדות שמתעוררים ממילא מן השכל כו' וכמ"ש במ"א, ונת"ל דמדות אלו בלתי מורגשים כו', ע"כ גם הקול הוא בבחי' קלא דלא אשתמע כו' (ובמ"א מבו' דקלא דלא אשתמע הוא הקול שא"א לבוא בדבור כלל והוא שבא מעומק פנימיות הנפש, וכמו הצעקה פשוטה מעומקא דלבא דבע"ת שהוא קול פשוט שא"א לבוא בהתחלקות בדבור כו', ובזה גופא יש קלא פנימאה יותר והו"ע צעק לבם שאינו בא גם בצעקת הקול כו' וכמשנת"ל ומבו' במ"א), אבל הקול הנשמע ה"ה קול פשוט שאין בו התחלקות כו'. ומ"מ לפעמים בא הקול בקול שמחה ולפעמים בקול עצב, וכמו קול ענות גבורה וקול ענות חלושה כו', וזהו אינו מצד הקול בעצם רק מצד הרוח חיים שבו אם הוא בשמחה או בעצבות כו', וצ"ל שגם בהקול הוא בא בהתגברות יסוד א' מהרכבת הג' יסודות שבו, אם מהתגברות האש או מהתגברות המים כו' וע"י יסוד הרוח הוא בקול ממוזג וממוצע כו', וכן גם גילוי הקול או העדר

הגילוי שבו הוא ג"כ מהרכבת אמ"ר שבו, וכמו ניחר גרוני שזהו ע"י התגברות יסוד האש והתגלות הקול הוא מיסוד המים כו', וכן קול עב או קול דק הוא מצד היסודות איזה יסוד הוא בהתגברות כו' ועכ"ז הרי הקול בעצם הוא קול פשוט כו', וגם כמו שבא באותיות הדבור שהאותיות מחלקות ומפרידות אותו בהברות מחולקות שונות זו מזו, הרי הקול הוא פשוט ובלתי מוגבל בעצם רק מה שמצטייר בציורים שונים בהברות השונות כו', אבל בעצם מהותו הרי בהברה זו הוא אותו הקול ממש שבהברה אחרת כו', וגם אין הקול נפסק לעולם עד שגם הדבור יכול להיות לעולם וגם אם יחי' האדם אלף שנה יהי' הדבור בו כו' (ורק מחלישות גופו יכול להיות מניעת הדבור אבל מצד הקול אין מניעה כו'), ומ"מ הרי בא הקול בהתחלקות רבות בדבור שנחתך ונחלק לחלקים רבים מובדלים זמ"ז, וכמו כשצריך לומר אות א' הרי נמשך הקול רק לאות א' לבד ובהכרח שיופסק חלק מהקול פשוט להברת אות א' לבד וכן לאות ב' כו', וזהו בדבור דוקא מפני שההתגלות הוא הדבור כו', דדבר שאינו מתחלק בעצם הנה כשמתלבש באיזה כח

תרצ

ההתגלות הוא המלובש, וכמו ברצון כשמתלבש בשכל הנה ההתגלות הוא הרצון רק שהוא רצון שיש לו טעם אבל ההתגלות הוא הרצון כו', וכמו הרצון דמצות דגם כמו שמתלבש בחכ' דתורה ה"ז בבחי' רצון כו' (וכמו"כ בהקול שבא מצד הרצון ה"ה בא בבחי' קול פשוט כו'), וכאשר ההתגלות הוא הדבור (והיינו שההתלבשות הוא מאיזה כח שבא בבחי' התחלקות כו') אז בא הקול בבחי' התחלקות כו', ועם היות שאין זה הגבלה בעצם מהות הקול כנ"ל מ"מ הרי נפסק ונחלק לחלקים כו'. ולכאו' אינו מובן איך בא כח בלתי מוגבל בבחי' הגבלה והתחלקות כו'. אך הענין הוא דבאמת אותו קול הפשוט כמו שהוא יוצא מהבל הלב בלתי מוגבל הוא וא"א כלל לבוא בבחי' התחלקות כו', רק מפני שנתצמצם אור אותו הקול שבהבל הלב ונשאר כל הפנימיות והעצמיות שלו בלב, ומה שיוצא ומתגלה ה"ז רק הארה חיצוניות לבד וזה אפשר לבוא בהתחלקות כו', אבל הפנימיות והעצמות א"א לבוא בהתחלקות כו', וכמו שאנו רואין בהתפעלות פנימיות מקירת הלב כמו באהבה פנימיות או בכעס פנימי אינו יכול לדבר כלל כו' (ואע"פ שיש מי שמדבר

מקירות לבו ומדבר דברים יותר כו', הנה בד"כ הדבור מקירות הלב הוא בא בחשאי, וכמו בדבור דתפלה שהוא בלחש דוקא, וכמו וחנה היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע כו', ויש דבור הבא מקירות הלב ובקול חזק דוקא זהו בהתגברות יתירה שגם הפנימיות בא בהתחלקות כו', וי"ל דכאשר בא בהתגברות יתירה יש בתגבורת זו כל העצמות והיינו שבכל הפרטים וחלקי הדבור נמצא העצם, וא"כ אין זה התחלקות כו', ובאמת זהו במי שהוא מיושב יותר דהיינו שגם התפעלות המדות אינם בהתגלות כ"כ, אבל בהתגלות המדות אם ידבר יקצר בדבור או שיהי' דבור הבלתי מיושב וניכר כ"כ או שא"י לדבר כלל כו'), רק כשמתצמצם ומתעלם הפנימיות אז יכול לבוא בדבור כו', והיינו דהתחלקות אותיות הדבור זהו בבחי' חיצוניות הקול כו', וההתחלקות הוא ע"י ה"ג מנצפ"ך שבה' מוצאות שהן מחלקים ומפררים את הקול לחלקים באותיות הדבור כו'. ונמצא יש כאן ב' מיני צמצום הא' להסתיר ולהעלים בחי' הפנימיות לגמרי וישאר רק חיצוניות הקול כו', והב' אחר שנשאר החיצוניות יש עוד צמצום לחלק ולהפסיק את הקול לחלקים באותיות הדבור כו'.

קיצור. ובכדי שיהי' בחי' אלקי המלך צ"ל כמה צמצומים והו"ע דבנין המל' מהג', ויש ג' מיני צמצום, הא' לצורך בנינה, ובזה יש ב' צמצומים לצורך עצמה ולצורך ההשפעה, ועד"מ הקול הוא פשוט ומורכב מאמ"ר שעי"ז הוא קלא דאשתמע (ומפנימיות המדות הוא קלא דלא אשתמע). וגם קול עב ודק וניחר גרוני הוא ע"י ההרכבה, ומ"מ הוא הרכבה פשוטה, ולכן אינו נפסק, ובדבור בא בהתחלקות, והוא מפני שמתצמצם הפנימיות (שא"א לבוא בדבור, ולפעמים דבור חזק מקירות הלב זהו שהעצם מתגלה), וזהו צמצום א', ואח"כ מתחלק באותיות הדבור שזהו צמצום הב'.

שלו) והדוגמא מכ"ז יובן בבחי' קול ודבור העליון, דהנה ידוע ומבו' לעיל דעיקר כל חיות העולמות והברואים הוא רק מצרופי אותיות דבור העליון דבדבר ה' שמים נעשו כו', וכמשל הדבור שבא בריבוי התחלקות

תרצא

אותיות וצירופים, כמו"כ בחי' דבור העליון הוא שבא בריבוי אותיות וצירופים שכל מלאך וכל נברא יש לו צירוף מיוחד כו', וכמ"ש בס"י שתי אבנים כו' ה' אבנים בונות ק"כ בתים ומכאן והילך צא וחשוב עד אין שיעור כו'. אמנם מבו' לעיל שהקול הוא פשוט ובלתי מוגבל ומתחלק, דכמו"כ הוא בחי' קול אדה"ע דבחי' ז"א דאצי' הגם שמורכב מאמ"ר רוחני דבחי' חג"ת כו', מ"מ הוא בבחי' אור פשוט שאינו בגדר ההגבלה דאותיות כו', וזהו שהמדרי' דאצי' נק' בשם בחי' כמו בחי' כתר בחי' חכ' כו' ואינו או' כתר חכ' כו', והענין דאי' בס"י ע"ס מספר עשר אצבעות, דהאצבעות הן בהתחלקות והם מחלקות את הפעולות, וכמו ההתחלקות דמלאכת הכתיבה והציור, ובכתיבה וציור גופא יש כמה מיני תנועות בהתחלקות והכל ע"י האצבעות כו', ואומר ע"ס מספר עשר אצבעות שהן עשר מדרי' מובדלות ומהם הוא ההתחלקות בעולמות הן בעולם התחתון והן בעולמות בי"ע הרוחניים, כמו המלאכים שמחולקים ומובדלים זמ"ז בערכם ומעלתם דהיינו בהשגתם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. אמנם התחלקות זאת בבי"ע הן בבחי' התחלקות ממש אך

באצי' אינם בבחי' התחלקות ממש, והגם שיש שם ע"ס שהן עשר מדרי' חב"ד חג"ת כו' מ"מ אינם בבחי' התחלקות כו', ולכן נא' בהם ל' בחי', וכמו בחי' כסף שזהו שיש בהכסף גם סיגים ופסולת ואעפ"כ הם דבר אחד שהרי אינו ניכר הפסולת בפ"ע כ"א הוא דבר א' שיש בו כ"כ חלקים כסף וכ"כ חלקים סיגים והכל מעורב יחד, כמו"כ הוא בע"ס דאצי' הגם שיש בהם חב"ד חג"ת נה"י אעפ"כ אינם בהתחלקות כ"א הכל הוא דבר אחד כו', וזהו בחי' חכ' בחי' בינה כו' כמו בחינת הכסף שיש כאן ב' דברים מ"מ מתאחדים הם שהוא דבר א', כמו"כ באצי' הוא בחי' האחדות דעם היות שיש שם ע"ס אינם בבחי' התחלקות ממש כ"א הוא דבר א' שיש בו אלו הדברים שהכל הוא בבחי' אחדות וכמו במשל הכסף כו'. והנה בחינת הכסף הוא מורה שמ"מ יש בזה ב' דברים כו', והבחינה מורה על מעלת הכסף אם יש בו הרבה חלקי הכסף או מעט כו', כמו"כ ל' בחי' באצי' כמו בחי' החכ' בחי' בינה מורה על מעלת המדרי' והיינו שבכללות יש כאן מ"מ מדריגות כו', דהנה למעלה מאצי' א"א לומר ג"ז שיש מדרי' חב"ד כו' בבחי' התאחדות כו', ובאצי'

שייך לומר שיש מדרי' אבל אינם בבחי' התחלקות כ"א הכל בבחי' אחדות כו', וזהו כמשל הקול שמורכב מאמ"ר ומ"מ הוא הרכבה פשוטה, כמו"כ בחי' קול דאדה"ע דאצי' הגם שמורכב מבחי' חג"ת מ"מ הוא בבחי' פשיטות כו', וע"כ בחי' ז"א דאצי' א"א להיות בבחי' מקור לבי"ע להיות בחי' יש כ"א הי' הכל בבחי' אלקות במדרי' האצי' ממש כו'. ולזאת הוצרך להיות צמצום בהאור שיתעלם האור בכדי שיהי' באפשר להיות התהוות הנבראים כו', ויש בזה ב' צמצומים הא' להסתיר ולהעלים אור העצמות והפנימיות שמתעלם לגמרי ונשאר רק בחי' חיצוניות האור כו', והב' הוא שהאור החיצוני נפסק ונחלק גם הוא לחלקים רבים בהאותיות והצירופים כו', והצמצום הא' הוא לצורך עצמה היינו שיהי' שייך ענין המלוכה כו', להיות כי ענין המלוכה הוא בחי' התנשאות, ולא שייך התנשאות רק על דבר שהוא נפרד דוקא משא"כ על דבר המיוחד אינו שייך ענין המלוכה רק על דבר הנפרד ובטל אליו זהו"ע המלוכה, וכמא' אין מלך בלא עם הנפרדים ובטלים אליו כו', והנה קמי' ית' באמת אין דבר נפרד כלל כי ממך הכל וכולא קמי' כל"ח כו', וזה שיהי' הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד בידיעה

תרצב

שלהם הוא ע"י צמצום שמעלים ומסתיר האור העצמי שלא יהי' נרגש כלל בנבראים בכדי שיהי' בבחי' נפרד ויהי' שייך ענין המלוכה עליהם כו', וזהו רק בכדי להיות בחי' ההבדלה והרוממות דמלוכה (דבאמת זהו אמיתית בחי' האין המקור ליש כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ד), ולכאו' זהו בבחי' חיצוניות האור אחרי שע"י צמצום האור הפנימי והעצמי שייך ענין הרוממות וההתנשאות על עם כו' הרי הרוממות הוא בבחי' חיצוניות האור כו', והוא כמשנת"ל פ' שכ"ח שגם בחי' חיצוניות המל' היורדת לבי"ע היא בבחי' הבדלה מן הנבראים כו'. אמנם י"ל דהכוונה הוא על בחי' המל' כמו שהיא באצי' והו"ע והים עומד עליהם מלמעלה בבחי' התנשאות כו', להיות ידוע דאינו דומה ענין המלוכה למעלה כמו למטה שהעם כבר ישנם במציאות קודם שנעשה מלך עליהם וכשנעשה מלך ה"ה מרומם ומתנשא עליהם ומשתרר עליהם כו', אבל למעלה הרי התהוות הנבראים הוא מההתנשאות עליהם כו', שלא הי' מציאותם כלל ומבחי' המלוכה הוא שנתהוו מציאות הנבראים שקדמה המלוכה להתהוותם כו', והיינו בחי' המל' כמו שהיא באצי' שהיא ספי' מע"ס

דאצי' שנאצלה מא"ס ב"ה להיות בחי' ההתנשאות (דכמו שנאצל בחי' החסד והגבו' כו' כמו"כ נאצל בחי' ההתנשאות כו', רק דאצי' בחי' המדות הן כחות שבבחי' קירוב כו' ואצי' ההתנשאות הוא אצי' כח נבדל כו'), והתנשאות זאת דבחי' מל' ה"ז בבחי' מקור להיות עם נפרד משום דאין מלך בלא עם כו' (ובשרשו הוא בחי' הרצון דאנא אמלוך שזהו סיבת כל ההשתל' כו' כידוע, ובמל' דאצי' זהו ג"כ בחי' כתר מל', ובבחי' מל' דא"ס בחי' הרצון דאנא אמלוך זהו בחי' חיצוניות כו', ובמל' דאצי' הוא בחי' פנימיות המל' כו', דעיקר בחי' זו שייך לנש"י שהן פנימיות העולמות ותכלית הכוונה שנק' תחלת מעשיך כו', והן הממשיכים בחי' כתר מל' כו' וכמא' אמרו לפני מל' שתמליכוני עליכם כו', והוא ע"י יו"ד פסוקי מלכות כו', דתורה ונש"י הן תכלית הכוונה הפנימיות כו'). ובכדי להיות בבחי' התנשאות על עם דהיינו שיהי' כמו עם נפרד שיהי' שייך ההתנשאות עליהם כו' (וי"ל שזה ע"י בנין המל' באצי' גופא כו', דמה שנאצל בחי' כח ההתנשאות הרי נאצלה המל' רק נקודה א' והיא בחי' כתר מל', ובנין המל'

י"ל שזהו בחי' התפשטות המלוכה להיות בבחי' התנשאות על עם כו'), הוא ע"י הצמצום הנ"ל התעלמות האור להיות נבראים נפרדים בידיעתם כו', והתעלמות האור זהו גופא בבחי' ההתנשאות דמל' שמעלמת בזה על האורות דאצי' כו' וכמ"ש במ"א (וגם י"ל כפשוטו דמ"ש וגבורתך ידברו הן הגבו' דז"א, והיינו בבחי' בנין המל' מהט"ס העליונות הוא בבחי' התעלמות האור ושייך אז בחי' המלוכה וההתנשאות על עם כו'), וכ"ז הוא בחי' המל' כמו שהיא באצי' כו'. אמנם בכדי שיהי' התהוות הנבראים בבחי' יש ומציאות בפו"מ זהו מבחי' חיצוניות האור דמל' שזהו בחי' מל' היורדת לבי"ע להיות בבחי' מקור לבי"ע כו', וגם בזה צ"ל צמצום והוא שיתחלק האור לחלקים ופרטים רבים בריבוי האותיות והצירופים דבחי' דבור העליון שבזה מתעלם האור (וכמשנת"ל פ' שכ"ה שהאותיות מעלימים על האור כו') שעי"ז הוא התהוות הנבראים בפו"מ כו', וזהו שהצמצום הא' הוא לצורך שיהי' ענין המלוכה כו' (היינו להיות בבחי' אין המקור ליש כו' והוא בחי' בנין המל' כו' כנ"ל), וצמצום הב' הוא לצורך ההשפעה בבי"ע להיות

התהוות הנבראים כו', וכללות הגבו' האלו הן לצורך בנינה שהגבו' הן לצמצם ולהעלים האור כו', וגבו' אלו הם תמיד בבחי' המל' להיות שהן לצורך בנינה כנ"ל.

תרצג

קיצור. והדוגמא למעלה בדבור העליון דמל' מקור הנבראים, והקול הוא ההמשכה מבחי' ז"א שמורכב מאמ"ר חג"ת, והיא הרכבה פשוטה דהע"ס דאצי' אינם בבחי' התחלקות, וזהו ל' בחינה דכמו בחינת הכסף שמורה כמה יש כסף וכמה פסולת והכל ביחד, וכמו"כ באצי' הגם שיש מדרי' הכל הוא בבחי' אחדות, ובכדי שיתלבש בבחי' מל' צ"ל צמצום הא' שיתעלם הפנימיות והוא לצורך עצמה להיות בחי' מלוכה בחי' התנשאות, דלמעלה המלוכה קודם להעם, ובחי' מל' נאצלה בבחי' נקודה א' בחי' כתר מל' (ובשרשו הוא בחי' הרצון דאנא אמלוך חיצוניות המל' ובאצי' הוא כתר מל', ולכן נש"י ממשיכים זאת), ובכדי שיהי' בנין המל' באצי' גופא זהו צמצום הא', וההתעלמות היא ע"י ההתנשאות. וצמצום הב' הוא להיות ההתחלקות בריבוי צירופי אותיות בחיצוניות המל' היורדת לבי"ע, שזהו לצורך ההשפעה.

שלז) ויש עוד בחי' ה"ג שניים שניתנים ביסודה והן אינם בתמידות רק לפעמים דהיינו כשצריך לעשותה כלי לקבל הגילוי מלמעלה והוא להיות יחוד קוב"ה ושכינתא דהיינו להיות במל' בחי' גילוי אוא"ס כו', וענין ה"ג אלו הוא לעורר בחי' המל' בבחי' תשוקה ברשפי אש לעלות למעלה שעי"ז נעשית בבחי' כלי לקבל כו', וזהו שניתנים ביסודה דיסוד דנוק' הוא בחי' ההתקשרו' של המקבל אל המשפיע לקבל השפע כו', וענין עשיית הכלי היינו להיות בבחי' כלי ריקן שהו"ע ביטול הישות ולהיות בבחי' תשוקה וצמאון לעלות כו', דהנה בחי' המל' כשיורדת לבי"ע ונעשה בבחי' משפיע לבי"ע הרי נעשית בבחי' יש כו'. וזהו שאמרז"ל דוד לא הוה לי' שנין שזהו מפני בחי' הישות כו', דהנה כלי לחיות הוא בחי' ביטול דוקא, ולכן עיקר האור והחיות הוא בבחי' חכ' לפי שהחכ' היא בחי' אין ומ"ה כו', אבל מל' שהיא בחי' יש אינו מאיר בה האור והגילוי כו', והיינו בבחי' המל' כמו שיורדת לבי"ע כו', וכמו עד"מ התלמיד היושב לפני רבו ה"ה בבחי' ביטול אל הרב ועי"ז הוא כלי לקבל (וכמשנת"ל פ'

רצ"ד ענין הכנת הכלי כו'), וכאשר הוא שונה עם תלמידים קטנים ממנו הוא בבחי' יש ודבר וא"א לו להיות בבחי' מקבל ולקלוט השפע שנית מרבו עד שיבטל ישותו ויהי' כלי ריקן כו', וכענין ר"ז צם מאה תעניתא כו', וז"ע ה"ג הנ"ל לפעול בחי' הביטול כו', ושתהי' בבחי' רצוא לעלות למעלה וכמו למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו' (וביטול הישות והצמאון הכל הוא ענין א' והא בהא תליא כו'), ועי"ז היא עולה באצי' ומקבלת שם האורות דאצי' כו', וזהו שלפעמים אמרו דוד לא הוה לי' שנין ופעמים כתי' דוד מלך ישראל חי וקיים, אך דבחי' המל' כשיורדת לבי"ע אינו מאיר בה האור וזהו דלא הוה לי' שנין כו', וכשהיא באצי' ומאיר בה האורות דאצי' היא בבחי' חי וקיים כו' (וי"ל דמ"ש דוד מ"י חו"ק הוא בחי' המל' כמו שהוא בבחי' אספה"מ שנת"ל פ' שכ"ד, ולפי מה שנת' שם י"ל שזהו בבחי' בנין המל' באצי' הנ"ל יעו"ש). וזהו ה"ג השניים לעשותה כלי כו'. וי"ל שזה"ע משכני אחריך נרוצה שנא' משכני ל' יחיד דקאי על בחי' מל' כשיורדת לבי"ע ופי' משכני ע"י הגילוי

מלמעלה להיות בחי' העלאה כו', ובמד"ר דקאי על בהמק"ד כו', ובמקדש כתי' מקדש אד' כוננו ידיך שהו"ע עשיית הכלי להיות בבחי' כלי ריקן כו' וכמ"ש במ"א. ויש ה"ג שלישיים שהן לצורך הולדה, והענין

תרצד

הוא כמ"ש בפע"ח דתיקון המל' הוא מר"ה עד שמע"צ, ובר"ה נמשך בה ה"ג לצורך בנינה דהיינו שיהי' שייך ענין המלוכה והו"ע שתמליכוני עליכם כנ"ל, וביוה"כ נמשכים ה"ג ביסודה והן לצורך העלי' כו', וכנודע דביוה"כ הוא עליית המל' עד שבנעילה העלי' היא בבחי' פנימיות עתיק כו', ובשמע"צ הוא היחוד והוא לצורך הולדת נשמות כנודע, והיינו דכשנעשית בבחי' כלי אז נמשך הגילוי מלמעלה והו"ע ה"ג השלישיים, דז"ע מוריד הגשם דאומרים בשמע"צ שהגשמים יורדים בגבורה כו', וידוע דגבורה זו היא בבחי' תגבורת האור והחיות כו' והוא להיות בחי' גילוי אוא"ס בבחי' מל' גם בבחי' חיצוניות המל' ולהיות הגילוי בבי"ע כו'. והענין הוא דהנה קבלת המלוכה הוא שממשיכים בחי' כתר מל' העיקר הכוונה הוא להיות גילוי בחי' פנימיות המלוכה והוא שיהי' התגלות המלוכה גם למטה בבי"ע כו', וזהו שאנו מבקשים מלוך על העולם כולו בכבודך והופע בהדר גאון עוזך כו', וזהו ע"י קבעומ"ש דר"ה מעומק ופנימיות הנפש וכן ע"י התשובה מעומקא דליבא כו', וההמשכה היא בשמע"צ דאז הוא בחי' הקליטה

שנקלט האור והגילוי במל' למעלה ובנפש למטה להיות הגילוי כל השנה כו'. ובעבודה בר"ה זמן קבעומ"ש שאין בזה גילוי אור דמוחין ומדות רק לקבל עליו עול מלכותו ית' להיות מסור ונתון לאלקות להיות משועבד אליו ית' כו', רק דקבעומ"ש דר"ה הוא מפנימיות הנפש בהזזת כל עצמותו כו' וכמ"ש במ"א, וביוה"כ הוא זמן התשובה והו"ע עשיית הכלי והן בב' המדרי' דתשו"ת ותשו"ע כו', והיינו להתמרמר בנפשו על כל עניניו אשר לא לה' המה ויגיעו הדברים לעומק ופנימיות נפשו שיתחרט באמת בעקירת כל הרצונות באמת שזה"ע הוידוים שאומרים ביו"כ כו' ולשוב אל ה' בכל לבו ונפשו ברצון וחפץ פנימי כו', לך אמר לבי בקשו פני כו' ממעמקים קראתיך מעומק ופנימיות נפשו כו', והוא כנ"ל שצ"ל ביטול הישות והרצוא כמו"כ הו"ע תשו"ת ותשו"ע כו', אך בתשובה זהו שמתבטל בכל עצמותו ונמשך בדרך ממילא לעצמות א"ס ב"ה כו', והגילוי מזה הוא בחג הסוכות ועיקר הגילוי הוא בשמע"צ בבחי' קליטה פנימיות, והו"ע שמחת התורה שהיא גילוי בחי' פנימיות ועצמות א"ס ב"ה כו'.

קיצור. וה"ג שניים הן שניתנים ביסודה לעשותה כלי להיות בבחי' רצוא ולקבל את הגילוי, דכשיורדת בבי"ע היא בבחי' יש, וזהו דדוד לא הוי לי' שנין, וע"ז היא הגבו' לעוררה לעלות לאצי' ומקבלת שם האורות דאצי', והו"ע דוד מ"י חי וקים. וה"ג שלישים הן לצורך הולדה, ובר"ה הוא בנין המל' והכוונה שיהי' גילוי פנימיות המלוכה, והו"ע קבעמ"ש בהזזת פנימיות נפשו, וביוה"כ עשיית הכלי ע"י התשובה, ובשמע"צ היחוד להולדת נשמות שהו"ע מוריד הגשם.

שלח) וכמו"כ בכל השנה יש ג"כ ג' בחי' גבורות הנ"ל וכמ"ש בפע"ח שער הלולב פ"ד, ובעבודה ה"ג הראשונים הו"ע קבעומ"ש לעשות כל מה שהוא רצה"ע בועשה טוב, והעיקר הוא הכפי' בקיום המצות ובעסק התורה כו', וכמו בצדקה ביותר מכפי טבעו ורגילותו כו', וכן בלימוד התורה ביותר מכפי הרגילות, וכמו אם הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים פרק א' יקרא שני פרקים כו', וכן הכפי' בהחושים דראי' ושמיעה כו' להיות עוצם עיניו מראות ברע ואוטם

תרצה

אזנו משמוע כו', וכן בסו"מ יזהר מאד בכל הפרטים דכל מה שאסור לעשות לא יעשה בשום ענין ואופן כו', ובכלל זה הוא ג"כ העבודה פנימיות בבחי' אתכפי' והיינו דאף שאין לו עדיין תשוקה וחפיצה (שזהו בחי' כלי היסוד כנ"ל) מ"מ יכול לעבוד את ה' ע"י אתכפי' שמכריח וכופה את לבו להטות לבבו אליו, והוא ע"י היגיעה שמייגע א"ע בהתבוננות אלקי בענינים שהן בבחי' קירוב אליו, ועי"ז יכוף ויטה את לבו לאהבה את ה' (הגם שאינה אהבה אמיתית עדיין להיות לבו חפץ באמת ומ"מ לבבו מתעורר באהבה כו'), כי המוח שליט על הלב שע"י היגיעה בהתבוננות נעשה עי"ז התעוררות אהבה כו', ובפועל להיות סו"מ וע"ט בפו"מ ולעסוק בתורה בנתינה ומסירת נפשו בזה כו'. וה"ג שניים להיות נעשה כלי היסוד בחי' כלי ריקן והו"ע ק"ש שעהמ"ט להיות ממארי דחושבנא לעשות חשבון צדק בנפשו על כל עניניו וכל המחדו"מ שלו כל היום ויתמרמר בנפשו ע"ז (וגם בזה צ"ל התבוננות אלקי לידע ולהרגיש בנפשו את העילוי והיוקר דאלקות ממה שנתרחק שעי"ז תהי' המרירות יותר פנימי כו' וכמ"ש במ"א), ואיך רע ומר

עזבו כו', ויבטש א"ע עד לעפר שנעשה בבחי' לב נשבר ונדכה באמת וחפץ ומשתוקק להיות בבחי' קירוב לאלקות כו', ועי"ז הוא העבודה דתפלה בשחרית בעבודה אמיתית בהתבוננות אלקי שנקלט היטב במוחו ובהנחה טובה ואינו צריך לזה יגיעה יתירה כי הוא בבחי' כלי לקבל ולקלוט את האור כי טוב כו', ויתעורר באהבה אמיתית שלבו חפץ באמת באלקות כו' עד אשר יעלה ויגיע לבחי' אהבה דבכל מאדך אהבה הבלתי מוגבלת כו', וגם יערה עליו רוח ממרום גילוי בחי' אהוי"ר העליונים כו'. וזהו ה"ג השלישים שהוא בחי' הגילוי אור כו'. וגם ה"ג השלישים הוא בעסק התורה כל היום שמאיר בזה גילוי אור עצמי כו', וזהו בהעבודה דכל השנה כו', ובכללות הוא בר"ה ויה"כ ושמע"צ כו' כנ"ל. וזהו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך כו' שהן בחי' גבורות דז"א הנמשכים במל' לצמצם ולהעלים את האור הפנימי והעצמי כו', ורק בחי' חיצוניות המל' נעשה בבחי' כתר ועתיק כו' להיות בבחי' מקור לנבראים, וגם אור זה הוא שמתמצם ומתעלם באותיות הדבור כו', ומ"ש להודיע לבנ"א גבורותיו הן ה"ג דאימא שהן גבורות ממותקות להיות במל' ובבי"ע גילוי אוא"ס ב"ה כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ביום השמע"צ תהי' לכם, דשמע"צ נחשב לרגל בפ"ע, דהנה הג' רגלים הן בחי' חג"ת כנודע, ושמע"צ הוא ההמשכה מבחי' בינה והן ה"ג דאימא שהן גבורות ממותקות להיות גילוי אוא"ס במל' והמשכת גבורות אלו הן בשמע"צ כנ"ל, ותחלה הם ה"ג הראשונים שלצורך בנינה שנמשכים בר"ה בחי' התחדשות המלוכה כו', ואח"כ ה"ג שניים ביוה"כ לעשותה כלי כו' (וגבורות אלו הן ג"כ מבחי' בינה וכמ"ש במ"א, רק דעיקר בחי' גבו' ממותקות בבחי' גילוי אור הן ה"ג שלישים הנמשכים בשמע"צ כו'), ואח"כ בשמע"צ הן ה"ג שלישים בחי' ה"ג ממותקות כו'. ולכן עצרת של סוכות הוא בשמיני דוקא דבינה היא תמינאה מלמטלמ"ע כו', וזהו ביום השמע"צ תהי' לכם שאז הגילוי מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה בבחי' פנימיות וזהו לכם בפנימיות כו', ונת"ל שהגילוי הוא ע"י התורה שהיא אור עצמי ואור פנימי כו', וזהו שעושין שמח"ת בשמע"צ דהנה שמחה הוא מצד הגילוי ושמחה גורם גילוי כו', וע"כ בשמע"צ שאז הגילוי

תרצו

דבחי' עצמות אוא"ס ואור התורה מאיר בגילוי בבחי' פנימיות כו' עושין אז שמח"ת והיא השמחה על גילוי אור התורה כו'. וזהו ביום השמיני עצרת תהי' לכם שהגילוי בפנימיות כו', והגילוי הוא בחי' ה"ג ממותקות דאימא ולכן הוא רגל בפ"ע וביום השמיני דוקא כו', ולהיות שהגילוי הוא ע"י התורה לכן עושין אז שמחת תורה שהוא השמחה על גילוי אור התורה שמתגלה בשמע"צ כו', וע"י השמחה מאיר זה בגילוי בנפש והוא הגילוי דבחי' עצמות א"ס ב"ה כו'.

קיצור. ובכל השנה בעבודה ה"ג הראשונים הו"ע קבעומ"ש וקבעו"מ בדרך כפי', וגם העבודה שבלב בבחי' אהבה העשוי' שע"י היגיעה בהתבוננות יטה את לבו לאהבה, השניים הן תיקון חצות עשיית כלי ריקן, ועי"ז בתפלה האהבה שחפץ בלבו באמת ע"י ההשגה האלקית וגם האהוי"ר העליונים, והשלישים הוא הגילוי אור, והעיקר בעסק התורה גילוי אור עצמי, וזהו ביום השמע"צ בינה ה"ג דאימא גבורות ממותקות והן הה"ג שלישים, והו"ע התורה, וזהו שעושין בשמע"צ שמח"ת.