פרק ט. — השאלון של הממשלה להרבנים, ותוצאותיו

מאורע זה הרעיש את קהל היהודים בפטרבורג וחיש קל נודע גם בהסביבה. ועד עסקני הכלל פרסם המאורע במרחב גדול, ובעזרת התעמולה המסודרה של המרכזים הנה נעשה לשיחה בפי הבריות וגרם התרגשות גדולה בין היהודים. סוף סוף הגיעו הדברים לספירות הממשלה בערי הפלכים ושרי הפלכים החליטו כי צריכים המה להודיע על אדות התרגשות היהודים ע"י מהלכי הועידה בפטרבורג.

על פי הצעת מאנדעלשטאם ווערביל ואייכענבוים פנו מבית פקידות שר הפנימי ושר ההשכלה לרבנים מפורסמים בשאלה על אדות הספרים אשר ועד מיוחד, תחת הנהלת לשכת האמונות והדתות השונות, הציע בתכנית הלימודים לחדרים לילדי ישראל: א) סדר תפלה מתורגם אשכנזית, ב) לקוטים מתנ"ך, אשר יכילו הפרשיות הנאות ללמוד עם ילדים וידלגו על הפרשיות הבלתי נאות ובלתי נחוצות, ג) לקוטים ממשניות בסדר זרעים מועד נזיקין וקדשים ולדלג דיני כלאים וכו' וטומאה וטהרה וכדומה, ד) לקוטים מהרמב"ם — יכילו הלכות היותר נאות בהנהגות בין אדם למקום, למלכו ולמולדתו, ובין אדם לחברו.

בעת ההיא — כשהנבחרים גאלדבערג ובאשקאוויטש עזבו את הועידה — הגישה תשובת הרבנים על השאלות האמורות ורובם ככולם השיבו, אשר נבחרי ועידה זו רובם אינם מומחים לפתור שאלות כאלו, ומהם שאינם ראוים להשען על פתרונם, ועד כמה שידוע להם הנה שאלות אלו כבר פתרו הרבנים המפורסמים, בועידה דשנת תר"ג והם מסכימים עמהם.

אמנם הוד כ"ק אדמו"ר לא הסתפק במענה כללי וסתום ובא בקונטרס ערוך ומסודר דבר דבר על אופנו: א) על דבר סדור תפלה, ב) על דבר לקוטי תנ"ך, ג) ע"ד לקוטי משניות, ד) ע"ד לקוטי רמב"ם, ה) ע"ד התרגום בכלל ותרגום אשכנזי בפרט, בלוית מכתב קצר וז"ל*81.

במענה* על מכ' בשאלה אשר שאלו מאתי לחוות דעתי על אדות הספרים אשר הציעו להכין בשביל בתי הספר ללמוד עם ילדי ישראל: א) נוסח סדור תפלה, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) כל הספרים האמורים מתורגמים אשכנזית, הנה בעיקר הדבר אינו מובן איזה צורך הוא בהספרים הנזכרים — והעיקר בהלקוטים — ובתרגום אשכנזי, מאחר אשר בועידה שנקראה מאת הממשלה בשנת 1843, אחרי שקלא וטריא וחקירות רבות בטבעי הילדים ותום לבבם סדרנו סידור הלימוד בחדרים ובבתי הספר עם ילדי עמנו בני ישראל, והסדר שסדרנו אז נתאשר ונתקיים מאת שרי הממשלה והוגש להקיר"ה והוטב במאד וצוה לקיימו בכל תוקף, ואין לגרוע ולשנות את הסדר אשר סדרנו אז, כי הסדר ההוא אשר סדרנו הוא אשר מצאנו הכרחי ללימוד הילדים ומחוייב ע"פ דת התורה והתלמוד, אשר ממנו א"א ואין רשאים לגרוע דבר ח"ו.

קונטרס המענה על ההצעה בחמשה דברים: א) סדור תפלה בנוסח אחד, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) העתקה אשכנזית.

א. הצעה. סידור תפלה בנוסח קבוע ומסודר אשר יתפללו בו כל היהודים והסדור הזה יתורגם לאשכנזית.

מענה. אנו אין לנו בסדור התפלה רק כפי הנוסחאות הנהוגות בעמנו בנ"י החוסים בצל אדונינו הקיר"ה בכל מדינות רוסיא. היינו ב' סדורים אחד מכונה נוסח אשכנז, אבל אינו שוה לגמרי לנוסח מדינת אשכנז, והב' נקרא נוסח ספרד. הסדורים בפי כל עמנו דמדינת רוסיא זה זמן רב, ושניהם נדפסו ברשיון הצענזור משנים רבות בלי שום הערות מצדו, ושני הנוסחאות הנה הן ענין אחד ממש רק שיש הפרש קצת בקדימה ואיחור, ויש הרבה מאד הרגילים בנוסח הראשון, כמו"ב הרבה מאד רגילים בנוסח הב', ע"כ א"א לשנות ולבלבל הנוסח המורגל בפי כל אחד, ועל אדות העתקת הסדור לאשכנזית אינו נצרך כלל כמו שיתבאר בסוף ס"ה.

ב. הצעה. לקוטים מתנ"ך יכילו הפרשיות הנאות לדרוש וללמד בם לילדים צעירי הימים ובזולת הפרשיות שאינם כ"כ הכרחי' או שאינם כ"כ הגונות להדרש לפני נערים וקטנים, כמו מעשה ראובן ובלהה, יהודה ותמר אשר על תרגומם היו שאלות גם בימי חכמי התלמוד.

מענה. איך יעלה בלבנו לדלג פרשיות בתורת משה עבד ה' ולומר בשכל אנושי שאינם כ"כ הכרחי' או שאינם כ"כ הגונות להדרש וללמוד עם נערים, כי מאחר שכל הפרשיות והפסוקים והתיבות נאמרו מפי הקב"ה למשה ומשה אומר וכותב כדאי' בפ"ק דב"ב (דט"ו ע"א).

והאומר שאף פסוק א' או תיבה א' לא מפי הקב"ה יצא כ"א מפי משה רבינו בעצמו נדון כאומר אין תורה מן השמים, וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות במס' סנהדרין פ' חלק בי"ג עקרים ביסוד השמיני היות התורה מן השמים והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י מרע"ה שהיא כולה מפי הגבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השי"ת כו' וכי הוא הי' כמו סופר שקורין לו והוא כותב כו', ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים (בראשית י' פ"ו) ושם אשתו מהיטבאל (שם ל"ו פ' ל"ט) ותמנע היתה פלגש (שם ל"ו פ' יב) ובין אנכי הוי' אלקיך (שמות כ' פ"ב) ושמע ישראל (דברים ו' פ"ד) כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה וטהורה וקדושה. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו הנה הוא אצל חכמינו ונביאנו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים לפי שחשב שיש התורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת מרע"ה וזהו"ע אין תורה מן השמים אמרו חז"ל הוא המאמין שכל התורה היא מפי הקב"ה חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, וזהו כי דבר ה' בזה (במדבר טו פ' לא) אלא כל דבור ודבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם עכ"ל והאריך בזה.

א"כ מאחר שביאר הרמב"ם שאין הפרש בין פסוק ובני חם ובין פסוק אנכי ה' אלקיך הכל תורת ה' תמימה מפי הקב"ה א"כ איך אפ"ל לדלג ח"ו פסוק מן התורה שלא ללמדו לילדים וכש"כ לעשות ליקוט ולשנות הסדר שכתב מרע"ה מפי השי"ת וכמו"כ בכל הנביאים וכתובים שהם דברי השי"ת ע"י עבדיו הנביאים ג"כ חלילה מלדלג. וכן מוכח בגמ' בתענית (פ"א ד"ט ע"א) גבי ינוקא דר"ל שלמדו עמו התנ"ך כסדר מדאמר אי חות מטי להאי פסוקא כו'.

ואין לך פסוק או תיבה א' או אפי' אות א' בתורה שאינו רומז לחכמות ופלאים מה שלא נתגלה לנו ואפי' לשום חכם בעולם וכמ"ש לא ידע אנוש ערכה (איוב כ"ח ג') ולכן ארז"ל בפרקי אבות הלומד מחבירו פרק א' או אפילו אות א' צריך לנהוג בו כבוד, וכמבואר בחכמי התלמוד או חכמי המדרש שלמדו מפסוק א' או מתיבה א' דברים גדולים בין בדיני התורה בין בעניני מוסר ודרך ארץ, וגם החכמים האחרונים חברו ע"ז חבורים מחוכמים.

והרלב"ג בספרו לימד דעת את העם התועליות אשר הוציא אף מספורי מעשיות שבתורה כאמרו בספרו ברוב המקומות התועלת הא' הוא במדות כו' התועלת הב' כו' התועלת הג' כו', וכ"ה ברוב הפרשיות רובן ככולן ממש והם עניני הטבת המדות ומוסרים, וארז"ל בויקרא רבה (פי"ט) בפי' מ"ש שחורות כעורב דקאי על פרשיותי' של תורה אע"פ שנראים שחורות וכעורות לאומרן ברבים כגון הלכות זיבה ונגעים ויולדות אמר הקב"ה הן עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו' (במלאכי ג).

ואין לדמות זה למה שהזכירו בגמרא (מגילה דכ"א ע"א) לענין שאין מתרגמין איזה פסוקים שבתורה כמעשה ראובן ובלהה (בפ' וישלח ל"ב כ"ב) שבאמת אין זה דמיון כלל לדבר הלימוד בבתי הספר, כי שם אמר על התרגום בעת קריאת התורה בצבור בבית הכנסת ששומעים ע"ה שלא למדו תורה וישמעו הדברים רק דרך שמיעה בעלמא וספור וחשו חכמים לכבוד האבות הקדושים כדפרש"י במגילה (שם דכ"ה ע"א) אבל ללמדן דרך לימוד הלא המלמד יסביר ויפרש הדברים כדפרש"י (הנבחר אז בקאמיסי' ללמדו עם הילדים) שפירש דרך נאות וכבוד כפי דרשות חכמים (בשבת דנ"ה ע"א).

וראי' ברורה שהרי אונקלוס בתרגומו הנאמן ושארי המתרגמין תרגמו כל אלו אף שעיקר התרגום הוא להבין לאנשים הפשוטים, ובע"כ צריך להודות שדרך לימוד כסדרן אין בו שום ספק דאין לדלג אף פסוק א' בשום מקום בתורה ח"ו.

ואם ידלג הנער מללמוד מעשה ראובן ובלהה הנה בבואן אח"כ ללמוד בתוכחות יעקב לראובן בפ' ויחי כי עלית משכבי אביך וגו' לא יבין הדברים כלל, וביותר לדלג באמצע פרשה הלא ידוע שהתורה כולה נדרשת בסמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר וכל אלו חובה והכרח

להקבע בלב ושכל הילדים עת לימודן בתחלה בבתי הספר, וביו"ד פי' רמ"ה סעי' ו' שחייב האדם ללמוד לבנו תושב"כ כולה בלא שיור כו'.

גם בפאלאזשעניע82 שיצא מחדש על לימוד בבתי הספר לעברים אשר להממשלה בפאראגראף83 כתוב לומר שהנערים המתקבלים בריאזראד84 הא' ילמדו כל ספרים הראשונים מתורת משה, ומהמשניות מסכת שבת, ובמדריגה הב' ילמדו תשלום חמשה חומשי תורה וס' יהושע שופטים שמואל ומלכים, ומנביאים אחרונים ס' ישעי' וירמי', ומכתובים ס' תלים משלי ומגלת אסתר, ומהמשניות מס' ברכות סדר מועד ס' נזיקין ס' קדשים, ומהגמרא מסכת ביצה סוכה ופסחים ושבת, ועוד הרבה סימנים מהשו"ע או"ח (והוא כפי הנסדר אז בקאמיסי') הרי חייבו ידיעת כל הספרים מתנ"ך וממשנה וגמרא בלי שום הזכרה מדילוג איזו דברים בהן ח"ו.

ג. הצעה. לקוטים מהמשניות יכילו בקרבם כל המשניות ממסכת ברכות וסדרי מועד ונזיקין וקדשים ובזולת המשניות המדברים בדינים הנוהגים רק בארץ ובטומאה וטהרה הנוהגת רק בזמן שבהמ"ק קיים אשר בימינו אלה אינם כ"כ הכרחיים ללמדם לילדים רכים וצעירים בבתי הספר אשר לעם.

מענה. הנה המשנה היא שרשי הדברים ומקורן והכללים שמהם מתפשטים הענפים, ורוב הדינים שבמשנה הוא הלל"מ כמו ששנו (פ"ב דפאה) אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מזוגות שקבלו מהנביאים הללמ"מ בזורע כו' ע"ש ועי' במ"ש הרמב"ם בהקדמה לפי' המשניות, א"כ כל הדינים הנזכרים במשנה נחלקים לב' חלקים אלו, מהן פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב כו' ומהם הללמ"מ.

והכוזרי* מאמר ד' פס"ה מבאר גודל מעלת חכמי המשנה, ובפס"ד כתב וז"ל אבל קיצור דבריה ויופי חיבורה ונוי ערכה וכילול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין שיראה המעיין בעין האמת כי בו"ד יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי עכ"ל וע"ש פס"ט.

ולזאת מה שקבעו אז בקאמיסי' הלימוד בראזראד הב' במסכתא ברכות וסדרי מועד נזיקין וקדשים הוא הכרחי ואין לגרוע דבר, וכן כזה שקבעו בראזראד הא'. וק"ו שא"א לדלג באמצע המסכת איזה ענינים שע"י דילוג זה המועט יתבלבל הסדר המפואר ולא יבין דבר לאשורו, וגם כי המשנה מתפרשת ג"כ בדבר הלמד מענינו דומיא דרישא ודומיא

דסיפא וגם אשר ידמה בראשית העיון שאינה נצרכת כ"כ הנה משכיל על דבר ימצא ללמוד ממנח ראי' או טעם לדברים אחרים שהם רגילים והכרחי' כידוע ללומדי התלמוד, ולכן ארז"ל בויקרא רבה (פכ"א) לעולם ישקיע אדם א"ע במשניות שאם ירתק (ר"ל אם יסתם ויסגר לפניו דבר א' אזי המשניות) יפתחו לו (ר"ל שירויחו לו שיוכל להתיר הספק שנסתפק לו) ובאם ידלג ממנה ענינים ח"ו הרי יקלקל לימוד המשנה ולא יפתחו לו ולא ירויחו לו.

וארז"ל (עירובין פ"ו דס"ד ע"א) ע"פ ורועה זונות יאבד הון (במשלי כ"ט ג) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורת, ופרש"י רועה זונות נוטריקון זו נאה ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי מאבד כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו, ומהרש"א שם כתב בשם רש"י (בס' משלי) דסיוע לדרש זה שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד והיינו דזונות בלשון רבים לא מצינו מלא בוא"ו הראשונה אלא זה בלבד עכ"ד.

ולדעתינו הענין משום שהתורה נמשלה לאשה כמשארז"ל ע"פ ראה חיים עם האשה (בפ"ק דקדושין דכ"ט) ולכן כשאינו לומד התורה כהוגן המשילו כרועה זונות, וכה"ג דרשו בסנהדרין (פ' חלק דצ"ט ע"ב) מלבד שאף בדיני קרבנות שאין נהוגים עתה ארז"ל במנחות (דק"י ע"ב) מ"ד זאת תורת החטאת והאשם כל העוסק בתורת הטאת כאלו הקריב חטאת והעוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם.

וע"כ מכל הנז' לא נוכל להסכים בשום אופן לעשות לקוטים מהמשנה חלילה וחלילה מלשנות הסדר שסידר רבינו הקדוש ע"ה בקיבוץ הרבה חכמי המשנה המקובלים וסמוכים איש מפי איש עד מרע"ה, ואיך אנחנו נמלא לבנו לשנות סדרו הלא אף האמוראים אמרו נגד רבינו הקדוש וסייעתו אם הראשונים כמלאכים אנו כבנ"א ואם הראשונים כו' אנו כחמורים, וכ"ש אנו בדורותינו אלה שאין לנו ערך אף לגבי המחברים הפוסקים איך אפשר לנו לנגוע ולהרים יד ולעשות שינוי ח"ו בסדר המשנה.

ובדבר הגמ' א"צ לדבר כי היא מקור ההוראה ובלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו מלידע דיני התורה על מכונם, וע' בגמרא ספ"ב דב"מ (דל"ג ע"א וע"ב) ובפ"ק דע"ז (די"ט ע"א), וכבר נעשה פאראגראף ע"ז בקאמיסי' אז וגם יצא בדפוס מהממשלה מיניסטארסטווע כמבואר לעיל סס"י ב.

ד. הצעה. לקוטים מהרמב"ם ז"ל יכילו ההלכות היותר נאות להדרש בבתי ספר למשכילים והיותר נאות להתקים בידי העברי הפשוט בכל דיני ארץ בין בהנהגת עבודת ה' ובין בהנהגת איש לאחיו ובין בהנהגת איש למלכו ולארצו.

מענה. הנה לענין הבנת הדינים מדברי הרמב"ם לבד בלי הגמרא א"א להבין כמ"ש הרא"ש בתשובה (כלל לא סי' ט) וכל הקורא בו סבור שמבין ואינו מבין כי איננו מבין בהם כלום עכ"ל, ואם כן הוא לאנשים גדולים בחכמה ק"ו לילדים, וכ"כ מהרש"ל בהקדמה לספר יש"ש על מסכת חולין שעם היות שחיבור הרמב"ם נאה מכל אשר הי' לפניו מ"מ אינו מקובל בשכל הנקנה מאחר שאין ידוע ממנו מקור הדין והאריך בזה איך שהלימוד צריך להתחיל ממקור הדין מהגמ' ואח"כ יבין מתוך קצורי דינים ושכ"כ הסמ"ג בהקדמה וכ"כ הב"י בהקדמה לטוא"ח, ואם יאמר האדם לבחור בספרי הקיצורים כסמ"ק והאגור והכלבו באמת שזו דרך קצרה וארוכה כמשל הנזכר בגמ' פ"ה דעירובין (דנ"ג סע"ב) יעו"'ש. והמעדני יו"ט בהקדמה כ' שגם הרמב"ם לא נתכוון אלא שילמדו תחלה מקור הדין היטב ואח"כ הפסק יבינו מתוך חבורו.

ע"כ מאחר שהגמ' צריך ומחויב ללמוד להילדים וכפי הפאראגראף שנעשה בקאמיסי' ובלעדי זה לא יבינו הילדים כלום שאפי' על המשנה שהיא שרשי הדינים וכללותן כמשנת"ל עכ"ז בלעדי הגמרא א"א בשום פנים לבא לידי ידיעת התורה וע' במס' סוטה (דכ"ב ע"א) שאין מורין הלכה מתוך משנה.

גם דבר ידוע שמי שלא הורגל מנעוריו בלימוד הגמרא אף אם כבר הורגל בלימוד המשנה והרמב"ם לא יהי' מבין אח"כ ללמוד בתלמוד, וא"כ אם במדריגות הראשונות לא ילמדו הנערים היטב ללמוד התלמוד לא יהי' כח בידם אח"כ לעלות במדרי' השני' בבתי ספר הרבנים.

לזאת אין צורך עוד להעמיס עליהם לימוד הרמב"ם שלא הורגלו בו הילדים בכל תפוצות ישראל כ"א לפסוק ע"פ השו"ע ולא ע"פ הרמב"ם שנחלקו עליו בהרבה מקומות רש"י ובעלי התוס' ר"ת ור"י כמ"ש הסמ"ג בהקדמה וכמ"ש בעלי השו"ע.

ואם בשביל דברי מוסר וד"א שבהרמב"ם הלא בסדר שסדרנו בקאמיסי' קבענו לימוד ספרי מוסר וד"א הכוללים עוד דברי מוסר ויושר המדות יותר ממה שמבואר ברמב"ם, ואחד מהם ס' מנורת המאור שיכולים ללמדו גם לילדים ובו מבואר מדברי המדות, כמו בנר הא' על הקנאה התאוה והכבוד, בנר הב' ע"ד הליצנות השקר והחנופה ולה"ר, בנר הג' לקיים המצות והתפלה וכבוד אב והכנסת אורחים. בנר הד' ע"ד הת"ת, בנר הה' בדרכי התשובה, בנר הו' בדרכי שלום ואהבה, בנר הז' על ענין הענוה, וא"כ אין צורך עוד בליקוטים מהרמב"ם דבזה גם כ' זה הספר נתקבל מכבר בכל תפוצות ישראל וילקוט חדש לא יהי' מקובל כלל.

ה. הצעה. להעתיק כל השלשה לקוטי לימודים: א) תנ"ך, ב) משנה, ג) רמב"ם, לתרגום אשכנזי נקי בדקדוק כפי חקי השפות.

מענה. ע"ד התרגום אשכנזי לסדור התפלה וספרי תנ"ך משניות ורמב"ם, עם

היות כי לא שאל מאתנו חות דעת בענין טיב העתקת התרגום עצמו, בכל זאת ראינו כי ראוי וצריך לחוות דעת שעיקר ענין התרגום אשכנזי על כל הנ"ל לא די שלא תועיל להמלמד ולא להתלמידים אדרבה יזיק לענין הלמוד ויבלבל את המלמד ותלמידיו, כי במדינתו אשר הילדים שמתחילים בלימוד בבתי הספר אין ידועים שפת אשכזנית נקי' רק שפה המדוברת בבית אביהם וחדר הורתם, ובקריאתם בתרגם בלשון אשכנזית הנקי' לא יבינו דבר בו וגם הגדולים אין מבינים בו.

וזאת לא יאומן להרגיל העם כקטן כגדול לדבר צחות לשון אשכנזית ולבטל לשון המהלכת ומורגלת בפי כל אדם מכמה מאות שנה וזכר לדבר ממ"ש בס' אוצר נחמד המפרש לס' הכוזרי (מ"א ס"ג) וז"ל האם גוי כולו ישנו טעמם ויסירו שפת לשונם בלי צורך כי מלבד פעולה בטלה בהבל כו' וכמ"ש הרב בעל קול יהודה ראי' זאת בשם הרלב"ג עכ"ל. והוא בהרלב"ג בספרו מלחמות ה' (מאמר ו' פט"ו) וז"ל הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות לשונם אחר שלא יתכן שיהי' שום סבה המביאם אל זה והוא מגונה מאד שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה עכ"ל, מלבד שזהו עמל גדול מאד ויגיעה רבה שא"א לשאת (ומכש"כ באם יודפס התרגום בכתב ואותיות אשכנזית תהי' הכבדה יתרה לקריאת הילדים) ויקח מהם מועד רב כי הקריאה בכתב אשכנזי וההבנה בלשונה יהי' לצור מכשול ואבן נגף אל הלומדים בהם ועוד לא למדו לשון וכתב אשכנזי היטב, ולא ביד הכל עולה כ"כ במהרה לימוד הלשונות אחרים, ובל"ב לא ידעו ולא יבינו על בוריו פי' התורה והמשנה שילמדו אותם ע"פ התרגום האשכנזי הזה.

וגם אם יבאו לומר שהתרגום הזה תועלתו אל המלמדים שיפרשו להילדים בלשון הנהוג אצלינו ע"פ התרגום אשכנזי אין הדבר נכון כי אחרי שהוסכם ע"פ הקאימיסי' הנ"ל שלא ילמדו פי' התורה עם הילדים כ"א ע"פ פרש"י המוסכם ומקובל לכל ישראל מזמן שבע מאות שנה שכל גדולי החכמים הבאים אחריו הסכימו עליו דוקא וסוגיא דעלמא אזלא כוותי' א"כ מעתה בלתי אפשר שיתנהגו המלמדים ע"פ התרגום אשכנזי שבהרבה מקומות נוטה מפרש"י, אם לא שיאמרו שיסדרו תרגום אחד אשכנזי ע"פ פרש"י וזה דבר שלא כ"כ בקל ומהרה יכול להעשות תרגום חדש שיקובל ויוסכם מפי רוב חכמי הדור.

ואם כוונת התרגום הוא בכדי שיבינו הצליענים85 מבתי הספר שאינם מישראל, א"כ, יותר טוב הי' שיהי' התרגום בלשון אדונינו הקיר"ה שהוא לשון רוסיא השולטת בארץ אשר אנחנו חוסים בה ונצרכת לכל דבר עסק.

ובדבר תרגום אשכנזי על המשנה והמיימוני לבד כל הטעמים הנ"ל

הוא ביותר קשה לעשות תרגום נאמן ומכוון עם פי' התלמוד, ורוב המתרגמים בזה* החכם הגדול ראש המעתיקים ר' יהודה אבן תבון ז"ל בהעתקת ס' חובות הלבבות וז"ל וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי מקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בלשון ערבי אל לשון הקדש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר מהם בענין הזה, ואני אספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן לשון הערבי אל לשון העברים לא נמלט מהם א' שלא השחיתו המעתיקים הודו ושינו את ענינו והפסידו את טעמו, וההפסד הזה יבא מג' פנים, הא' מפני שיש בהם שאינם בקיאים וצחים בלשון הערבי אשר העתיקו ממנה, והב' שאם היו בקיאים וצחים בלשון הערבי שמא לא היו בקיאים בלשון העברי אשר הם מעתיקים אלי' והג' שאם היו בקיאים בב' הלשונות שמא לא יבינו דעת המחבר כאשר הי' עם לבבו והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת ושלא כדעת המחבר, ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המדות האלו בו וידוע לכל מנין כי כל א' מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים וכו', וחיזק דבריו בנו החכם הגדול ר' שמואל אבן תבון בהקדמתו לספר המורה.

ובהיותנו* בהקאמיסי' בשנת 1843 נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי והיתה תשובתנו שאין דעתינו מסכמת עליו כלל ומטעם שהוא נוטה מפרש"י, ואל יחר בעיניהם על אשר אין אנו מסכימים על החמש הצעות הנזכרים בזה כי ידוע מאמר החכם אהוב את החכמים והאמת אהוב מכולם.

כשנתקבל קונטרס המענה הזה ללשכת האמונות והדתות השונות נמסר לידי מאנדעלשטאם לקראו ולהעתיקו לשפת המדינה ולהרציאו באחת הועידות.

מאנדעלשטאם הזמין את שטערן ואת פינסקער לקרא את קונטרס המענה ובקראם פג לבם בראותם כי במשך חמש שנים — מאספת הרבנים בשנת תר"ג — הנה לא זו בלבד שלא

שינה הרבי מליובאוויטש את דעתו וגם לא ניזוז בזיז כל שהוא, אלא עוד חיזק דעתו ומביעה בשפה ברורה.

מאנדעלשטאם הזמין גם את ווערבעל, אייכענבוים ואת ליפשיץ, נוסף על שטערן ופינסקער, לדון על אדות הקונטרס המפורט של הרבי מליובאוויטש — שהוא אחד מהששה שנשאלו שהשיב בארוכה ובדברי טעם. ושלש דעות היו: א) כי ירציאו הרצאה כללית לשר ההשכלה, אשר המענות שנתקבלו מששת הרבנים שנשאלו אין בהם מענה תוכני ומהם המזכירים מה שחוו דעתם בהאספה דשנת 1843. ב) כי יעתיקו את הקונטרס באופן שלא יעשה רושם והוא לדלג את המסקנות. ג) כי יעתיקו את הקונטרס כולו וגם להוסיף עליו ביאורים והסברים וגם להעתיק את המסקנות והעיקר הוא כי ההעתקה תהי' בלשון חדה ותקיפה ולהכניס בה רוח תקיפות ותביעה בשמירת הדרת דת ישראל ומעלת תורתם ומצות ה' אשר בהם יבדל היהודי מכל העמים להעמידו על גובה רום מיוחד ודברים כאלו יעליבו את הגראף אויבאראוו היהיר ויעוררו אותו למלאות חפץ המשכילים לקיים את כל חמשת ההצעות אשר הציעו.

העתקה מקונטרס המענה שלח הוד כ"ק אדמו"ר: א) לועד עסקני הכלל בפטרבורג, ב) להגאון ר' דוד לוריא, ג) להגאון ר' יצחק אייזיק מהאמי', ד) להגענעראל גובערנאטאר דוויטעבסק ומאהליב הגראף גאליצין.

גאליצין זה הי' בן אחיו של הגראף גאליצין שר ההשכלה בימי הקיסר אלכסנדר הראשון והתחנך ברוח ליבעראלי, ובעודנו תלמיד בית הספר שמע הרבה מדודו הגראף על אודות המאורע עם רב גדול של היהודים שהובא לפטרבורג בתור מורד במלכות. דודו הפליג בשבחו של הרב ובשבח בנו המופלג במדע, וטרם עזבו את פטרבורג ללכת לכהן במשמרת כהונתו בתור גענעראל גובערנאטאר בפלכי וויטעבסק ומאהליב בקשו להגן על הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש משונאיו כת המתנגדים ומרודפיו העברים המלומדים86.

כשבא הגראף גאליצין למקום משמרת כהונתו על מקומו של הגענעראל גובערנאטאר הקודם דיאקאוו — הי' שונא ישראל בכלל ויהודים חרדים בפרט. הוא הי' מזרע המלוכה (אבל ”שלא כחק"), בעל מדות מושחתות ושיכור גדול. לעתים קרובות הי' מבקר בחצרות בעלי האחוזות הגדולות בפלכי וויטעבסק ומאהליב ואת הנהלת לשכת הגענעראל גובערנאטאר מסר על האדיוטאנט שלו פעטראוו, איש פוחז ואטום המוח — הנה במשך איזה חדשים החליף את הפקידים ורוח אחרת נשבה בכל מוסדות הממשלה.

ועד עסקני הכלל בפטערבורג מסר את קונטרס המענה של הוד כ"ק אדמו"ר על יד החכם הכולל ירחמיאל מאיסייעוו87 להעתיקו לשפת רוסיא, אשכנזית וצרפתית88.

ירחמיאל מאיסייעוו חוץ מזה שהעתיק את קונטרס המענה לשלש השפות בלשון חכמים — קולטור אויסשפראך — בשפה ברורה וקלה ונוחה למקרא, הנה מלבד זאת עשה זר מדעי — להאיר ולבאר ולהסביר מכמה ספרי חכמה ומדע את תוכן הקונטרס ופתגמיו המובאים מהתלמוד וספרי הראשונים, דבר דבר על אופנו בהגיון — ל גיק — המתקבל

במושכל ראשון, עד כי ההעתקות לא זו בלבד שנעשו לתרגום מדעי ותוכני משוכלל אשר הבליט את כל העושר ההגיוני הטמון בשפתו העברית אלא שגם נהיו לספר מדעי מהספרות הכי נעלית.

בהיות מאיסייעוו בחברת להקת צעירים מלומדים הראה את קונטרסו של כ"ק אדמו"ר לחבריו הצעירים ויהללו במאד את מלאכת ההעתקה בכלל ואת הערותיו בפרט. ויתועדו לפלפל על אדות תכן הקונטרס וירחיבו את הענינים בביאורים נוספים. ויכתוב מאיסייעוו את הקונטרס שנית עם הוספות וביאורים והערות אשר חדשו חבריו וימסור את ההעתקה על יד דודו החסיד חיים מאיסייעוו חבר ועד עסקני הכלל.

מאנדעלשטאם וחבריו העתיקו את קונטרס הוד כ"ק אדמו"ר אשר קבלו מלשכת האמונות ודתות שונות בשפת המדינה בלשון חדה כגידים בהבלטת רוממות דת ישראל והבדלתה מדת הנוצרים. ואף כי השתדלו שלא להוסיף על האמור בקונטרס אבל התאמצו לתת להקונטרס רוח מרומם מתרברב ומתגאה.

כשנגמרה ההעתקה התאספו כולם לדון על אדותה פלפלו בה ויוסיפו ויגרעו עד כי עלה בידם את אשר זממו. ויערכו הרצאה קצרה כי בכל האמור בקונטרס זה אין בו ענין תוכני שיתן מענה ברורה על ההצעות זולת מה שכותב אשר כבר נדבר בזה בהאספה דשנת 1843 ומתפלא על השאלות, ואשר הקונטרס נכתב בלשון מעליב את דת הנוצרית.


*81) נדפס — רובו ולא כולו בבית רבי ח"ג ע' 12 ואילך.

82) תכנית, תקנון, חוק.

83) סעיף. וכנראה חסר מספר הסעיף.

84) סוג, מדריגה, כתה.

*) והכוזרי: באגרת השלום ובבית רבי: וע' בס' הכוזרי (שנדפס בסדילקוב שנת תקצ"ד ברשיון הצענזור).

85) החברים.

*) הבי"ת והזיי"ן בקמ"ץ.

*) ובהיותנו: באגרות קודש:

כמדומה לנו שגם בהיותינו בקאמיסייע נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי, והיתה תשובתינו שאין דעתנו מסכמת עליו כלל, אך דמחמת שעבר זמן ערך ה' שנים לא נוכל לזכור בבירור אם נשאלנו על זה או לא, וכעת את אשר בלבבנו אמת אנו משיבים לכבודו, ובקשתנו מכבודו שאל יחר בעיניו על אשר לא הסכמנו על שאלותיו כי ידוע מאמר החכם אהוב החכמים והאמת אהוב מכולם.

בבית רבי:

וכמדומה לנו ברור שגם בהיותינו בקמיסי' נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי והיתה תשובתינו שאין דעתינו מסכמת עליו כלל ומטעם שהוא נוטה מפירש"י ומפני שהוא חיבור מחדש ואין דעת כל עמינו בנ"י מרוצים בזה כ"א בפירוש המחובר ומוסמך מזמן רב מאד. אך מחמת שעבר זמן ערך ה' שנים לא נוכל לזכור אם בא זה בכתב שם או לא כי קרוב הדבר שזה הי' רק דברים שבע"פ. אבל זה ודאי בא בכתב שיהי' הלימוד תנ"ך עם פירש"י. וכעת את אשר בלבינו אמת אנו משיבים לכבודם. ובקשתינו מכבודו שאל יחר בעיניו על אשר אין אנו מסכימים על החבורים כי ידוע מאמר החכם אהוב את החכמים והאמת אהוב מכולם.

86) שלשה אנשים בוויטעבסק, מירקין זלאטקין ובריסקין היו מלשינים את כ"ק אדמו"ר או את מי מבני משפחתו ואת המלשינות היו שולחים אל ”ועד לעניני היהודים" ואל המחלקה השלישית בפרטרבורג.

87) ראה לעיל פ"ג.

88) אף כי מזמן מלחמת נאפאלעאן ירדה חשיבותה של השפה הצרפתית ומקומה ירשה השפה האשכנזית, בכל זה הנה זקני המשכילים בין הרוזנים וחוגי הממשלה חבבו את השפה הצרפתית.

*81) נדפס — רובו ולא כולו בבית רבי ח"ג ע' 12 ואילך.

82) תכנית, תקנון, חוק.

83) סעיף. וכנראה חסר מספר הסעיף.

84) סוג, מדריגה, כתה.

*) והכוזרי: באגרת השלום ובבית רבי: וע' בס' הכוזרי (שנדפס בסדילקוב שנת תקצ"ד ברשיון הצענזור).

85) החברים.

*) הבי"ת והזיי"ן בקמ"ץ.

*) ובהיותנו: באגרות קודש:

כמדומה לנו שגם בהיותינו בקאמיסייע נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי, והיתה תשובתינו שאין דעתנו מסכמת עליו כלל, אך דמחמת שעבר זמן ערך ה' שנים לא נוכל לזכור בבירור אם נשאלנו על זה או לא, וכעת את אשר בלבבנו אמת אנו משיבים לכבודו, ובקשתנו מכבודו שאל יחר בעיניו על אשר לא הסכמנו על שאלותיו כי ידוע מאמר החכם אהוב החכמים והאמת אהוב מכולם.

בבית רבי:

וכמדומה לנו ברור שגם בהיותינו בקמיסי' נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי והיתה תשובתינו שאין דעתינו מסכמת עליו כלל ומטעם שהוא נוטה מפירש"י ומפני שהוא חיבור מחדש ואין דעת כל עמינו בנ"י מרוצים בזה כ"א בפירוש המחובר ומוסמך מזמן רב מאד. אך מחמת שעבר זמן ערך ה' שנים לא נוכל לזכור אם בא זה בכתב שם או לא כי קרוב הדבר שזה הי' רק דברים שבע"פ. אבל זה ודאי בא בכתב שיהי' הלימוד תנ"ך עם פירש"י. וכעת את אשר בלבינו אמת אנו משיבים לכבודם. ובקשתינו מכבודו שאל יחר בעיניו על אשר אין אנו מסכימים על החבורים כי ידוע מאמר החכם אהוב את החכמים והאמת אהוב מכולם.

86) שלשה אנשים בוויטעבסק, מירקין זלאטקין ובריסקין היו מלשינים את כ"ק אדמו"ר או את מי מבני משפחתו ואת המלשינות היו שולחים אל ”ועד לעניני היהודים" ואל המחלקה השלישית בפרטרבורג.

87) ראה לעיל פ"ג.

88) אף כי מזמן מלחמת נאפאלעאן ירדה חשיבותה של השפה הצרפתית ומקומה ירשה השפה האשכנזית, בכל זה הנה זקני המשכילים בין הרוזנים וחוגי הממשלה חבבו את השפה הצרפתית.