פרק י. — הסרתה של השגחת הבולשת מעל אדמו"ר ומפלת המלשינים

בההרצאה הראשונה אשר שלח הגענעראל גובערנאטאר הגראף גאליצין לבית פקידות שר הפנימי — 10 יולי 1846 — על דבר מצב הפלכים שתחת הנהלתו הרציא ביחוד על דבר הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש והנהגתו בענינים הכללי', המתענין להטיב את מצב היהודים הכלכלי ומשגיח על מצבם המוסרי, ועל יסוד הידיעות שנתקבצו במערכת פקיד הבולשת קוטשינסקי ומערכת פקיד הבולשת וויאצעק האזרח נכבד הראבין מענדיל שאכנאוויטש שניאורסאהן הנה עולה מדינית לא נמצא בו והנהגתו ישרה.

מבית פקידות שר הפנימי נמסרה העתקת הרצאת גאליצין אל מחלקת הבולשת הראשית ואל בית פקידות ועד עניני היהודים.

הרצאה זו אודות הוד כ"ק אדמו"ר, לא זו בלבד שלא מצאה חן בעיני שר הפנימי סטראגאנ וו, אלא עוד הביאה אותו לידי כעס על מבטו הליבעראלי של גאליצין. וביותר פעלה ההרצאה לרע על השרים בענקענדארף, מנהל מערכה השלישית של הבולשת, וקיסעלעוו, מנהל הועד המפקח על עניני היהודים.

גאליצין — הצעיר — במכתבי הפרטי — 17 יולי 1846 — לדודו גאליצין89 — נשיא הכבוד של הסענאט — הרבה לספר בשבחו של הרבי שניאורסאהן כפי אשר שמע מבעלי האחוזות האדונים גלינקע אזמידאוו ושאכאווסקי הקרובים לליובאוויטש. כן הגראף שובאלוו — הזקן — והרופא הייבענטהאל סיפרו לו על אדות הנהגת הרבי שניאורי חותנו

של הרבי שניאורסאהן. ועל יסוד הידיעות וההרצאות שמקבל מהבולשת המשגיחה על הרבי שניאורסאהן, הנה בדעתו אשר בחדש סענטיאבר או אקטיאבר הבא יעריך הרצאה מפורטת על אדות הרבי שניאורסאהן, אשר מפני טוב הנהגתו הפוליטית ראוי להסיר ממנו את השגחת הבולשת שמשגחת עליו זה כשש שנים.

שר הפנימי סטראגאנ וו אף כי הי' איש קשה אבל עם זה הי' איש אמונים במדה ידועה, הוא הי' נוצרי אדוק באמונתו והי' מכבד גם בעלי אמונות אחרות ובקרב לבו רחש כבוד לגדולי ישראל, ומני אז אשר הוד כ"ק אדמו"ר קנה חלק אחוזתו של הקניאז שצעדרינאוו וייסד מושבה יהודית הנה משך עליו את שימת לבו של סטראגאנ וו.

אמנם השר קיסעלעוו והשר בענקענדארף, שונאי ישראל בכלל, הביטו על גדולי התורה בעין רעה, גם זה, אשר שבע שנים — 1836—1843 — הלשינו ליליענטהאל וחבריו ראטענבערג ומאנדעלשטאם בכל מיני עלילות על תורת ישראל ועל גאוניו וביחוד על עדת החסידים החרדים ונשיאם הוד כ"ק אדמו"ר פעלו על קיסעלעוו ובענקענדארף לחשוד את גדולי התורה בכלל ואת נשיא חסידי חב"ד בפרט למורדים במלכות.

מהלכי האספה דשנת תר"ג והתאמצותו של הוד כ"ק אדמו"ר להגן בעד כל דבר הנוגע לדת בכלל ובעניני קבלה וחסידות בפרט השפיעו לרעה על בעקענדארף וקיסעלעוו, עד אשר בענקענדארף פנה בדרישה לשר הפנימי לתת צו לדיאקאיו — הגענעראל גובערנאטאר דוויטעבסק — להוסיף השגחה מעולה יותר על הרבי שניאורסאהן. וכשנתקבלה הרצאת הגענעראל גובערנאטאר גאליצין עוררה אי נעימות לבענקענדארף וקיסעלעוו. וידרשו מאת שר הפנימי להגביל אספה אשר יוכלו להרציא ולדון על ענין נחוץ ביותר.

בהאספה ההיא הרציאו בענקענדארף וקיסילעוו על אדות הענינים שעמדו על הפרק ויביעו את צערם על הנהגתו הליבראלית של הגענעראל גובערנאטאר גראף גאליצין ואי אימון להרצאותיו הפוליטי' בהנוגע לבעלי האחוזות בכלל והנהגותיהם הפוליטי' של מנהלי היהודים ונשיא החסידים הרבי שניאורסאהן בפרט. ובכן דורשים המה אשר שר הפנימי יאחז באמצעים הדרושים להגביל את רוחו הליבעראלי של גאליצין ולחזק את ההשגחה הדרושה על הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש ועל הקהלות והיהודים הסרים למשמעתו בפלכי רוסיא הלבנה וליטא.

תוצאות הועידה היו אשר מבית פקידות שר הפנימי הודיעו להגענעראל גובערנאטאר גאליצין בקשת שר הפנימי להעריך, במשך איזה חדשים, הרצאה מפורטת על אדות מצבם הפוליטי של האדונים בעלי האחוזות דפלכי וויטעבסק ומאהליב ועל אדות קהלות היהודים וביחוד על אדות הרבי שניאורסאהן נשיא חסידי חב"ד.

גאליצין מילא את דרישת שר הפנימי והעריך הרצאה מפורטת 17 קט בער 1846 — על אדות כל זה.

כשקבל בענקענדארף העתקת הרצאת גאליצין רשם עלי' את החלטתו לאמר: אינני מאמין בהכשרות הפוליטית של האדונים בעלי האחוזות ילידי שוועדען ופולין, ובהנוגע להצדיק שניאורסאהן למסור להגענעראל פרייגאנג — מנהל מערכה הרביעית של בית פקידות הבולשת במערכה השלישית.

פרייגאנג מסר את דבר החקירה ודרישה אדות אדמו"ר לפקיד גבוה מנהל הבולשת בווילנא ויפקוד לחקור את יחס גאליצין אל היהודים מכת החסידים בפלכי רוסיא הלבנה וליטא, וביחוד אל הרבי שניאורסאהן, ולהתודע בפרטית על אדות ריבוי האנשים המבקרים אותו.

הפקיד יורקאווסקי90 — מנהל הבולשת במינסק — עם הפקיד מאסלאוו91 אחד מחברי שלטון העיר במינםק סדרו את דבר החקירה ודרישה כפי אשר דרש פרייגאנג.

כשעבר איזה זמן נחלה בענקענדארף בחולי אשר מת בו ובמקומו נתמנה השר ארלאוו, נוצרי אדוק ואוהב בעלי אמונה ומכבדם, איש בעל רצון תקיף בעל לב רחב ואוהב מישרים.

בינתים נתקבלה הרצאת פרייגאנג על דבר הידיעות שנתקבלו מפקיד הבולשת בווילנא המאשרים את תכן הרצאת גאליצין מיום 17 אקטיאבר 1846.

כשהגיע תור קריאת הרצאת פרייגאנג התענין השר ארל וו בענין זה, ויצו להביא את תכריך הניירות על אדות הרבי שניאורסאהן ויקראם על הסדר. ויבא לידי מסקנא כי מלשינות ושנאה גרמו מה שגרמו בעיוות היושר והדין נגד הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש ויכתוב את דעתו אל שר הפנימי כי הרבי שניאורסאהן הוא קרבן מלשינות ושנאה ואם גם שר הפנימי מסכים עמו בזה, הנה הוא מציע לשאול את חו"ד של הגענעראל גובערנאטאר הגראף גאליצין אם להשאיר את השגחת הבולשת על הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש או כי בא מועד להסירה.

שר הפנימי הסכים לדעה זו ויכתוב לגאליצין כאמור. גאליצין ענה — 7 מארט 1847 — אשר לפי הידיעות שיש לו משרי הפלכים דוויטעבסק ומאהליב הנה האזרח נכבד הרב שניאורסאהן מליובאוויטש לרגלי טיב הנהגתו ראוי הוא אשר הבולשת תסיר את השגחתה מעליו. כשנתקבלה חו"ד זו כתב ארלאוו אל שר ההשכלה אובארוב ודרש את הסכמתו בזה92 וכשקבל את ההסכמה פנה ארלאוו — 19 מארט 1847 — ע"י מנהל מחלקה הרביעית במערכה השלישית, אל מנהלי פקידות הבולשת בוויטעבסק ומאהליב להסיר את השגחת הבולשת מעל האזרח נכבד הרבי שניאורסאהן מליובאוויטש. ויודיע על דבר זה לבית פקידות שר הפנימי. ושר הפנימי הודיע לגאליצין כי לאחר החקירה ודרישה על האזרח נכבד הרבי מענדיל שאכנאוויטש שניאורסאהן מליובאוויטש נמצא כשר וישר במצב הפוליטי, והוסרה מעליו ההשגחה המיוחדה מאת הבולשת שארכה כשש שנים.

כשקבל גאליצין את ההודעה שמח במאד זאת גודל שמחתו גלה להרופא הייבענטהאל ולהגראף שובאלאוו ונוסף ע"ז כתב לדודו גאליצין הזקן מכתב פרטי להודיעו מזה.

כעבור שבועים קבל גאליצין מענה מאת דודו בברכה על אשר התאמץ לעשות דבר טוב להוציא לאור דבר אמת וצדק, אבל לדעתי — כותב הדוד — הנה להרבי שניאורסאהן תודרש הגנתך עתה יותר מלפנים. כי כשהי' מושגח מאת הבולשת, הנה על כל חשד פוליטי יכול הי' להעיד השגחת הבולשת, ועתה כשהסירו את השגחתה מי יעיד על האמת והיושר להצילו מחמת רודפיו ושונאיו.

זכורני — כותב הגראף הזקן — את המלשינות אשר רודפי ושונאי הרבי בארוכאוויטש — זקנו של הרבי שניאורסאהן — המטירו עליו אחרי שכבר נתבררה כשרותו וישרותו במצב הפוליטי, עד כי הוזמן שנית לפטרבורג והושיבוהו במאסר — טייני סאוועט — וכמעט אשר הוחלט שיהי' יושב — כלומר אסור — תמידי בפטרבורג ורק הודות לאנשים ישרים בחוגי הממשלה ולכל לראש תודה לישרותו ועדינות לבבו של אדונינו הקיסר אלכסנדר ניתן לו חופש גמור. ולא אפונה כי גם להרבי שניאורסאהן

נכדו יקרה כן, אשר שונאיו ורודפיו מהיהודים המחזיקים עצמם למלומדים ילשינו ויעלילו עליו. ובכן עליך לדעת כי חובתך היא להגן על אדם כשר הלוחם עם אחיו הכופרים בתורתם תורת משה.

מכתב זה עשה רושם אדיר על גאליצין הצעיר. וכשנודע לו דבר הבחירות להאספה שנקראה מאת שר הפנימי ואשר אדמו"ר ענה כי איננו יכול לקבל עליו הטורח להיות נבחר להאספה, הנה המציא הג"ג גאליצין את תעודתו של הייבענטהאל, כי לרגלי חלישות בריאותו אינו רשאי לקבל עליו עול טורח כזה.

כשקבל הג"ג גאליצין את קונטרס המענה של כ"ק אדמו"ר ובידעו את ההתנגדות הגדולה של המשכילים אל הרבי מליובאוויטש קרא את אליעזר ציפקין93 שהי' מלומד בשפת רוסיא ויצו עליו להעתיק לו את הקונטרס.

ציפקין השיב להג"ג, אשר אף כי מבין הוא היטב את האמור בהקונטרס אבל אין ביכלתו לתרגמו כי חסרים לו אותם הפתגמים בשפת רוסיא. ויאמר אשר האדון פיאטר פאסקעוויטש משקלוב יש לו מורה לבנו יאקאב — האקאדעמיק אטטא שולץ שגמר בית ספר גבוה לשפות בני קדם ובטח הוא יוכל לעשות העתקה מדויקת.

גאליצין שלח העתקה מקונטרס המענה — בלה"ק — להגובערנאטאר במאהליב ויבקשו כי ישלח חוברת זו להגראף פאסקעוויטש בשקלוב בלוית מכתב של הגראף ומכתב אל המלומד שולץ להעתיק חוברת זו לשפה רוסית מדויקת.

שולץ העתיק את הקונטרס, ומתחת לגליון העיר מספרי חכמה ומדע בהנוגע להענינים האמורים בקונטרס וישלח את החוברת להגובערנאטאר במאהליב למסרה לגאליצין.

באחד הימים קבל הג"ג גאליצין הודעה מבית פקידות שר הפנימי מחלקה השלישית מאת הגראף ארלאוו לאמר: במחלקה השלישית נתקבלה העתקת ההודעה שנשלחה להג"ג דוויטעבסק ומאהליב על אדות החוברת אשר הצדיק שניאורסאהן מליובאוויטש מפיץ, המכילה מרידה נגד דעתו ורצונו של הקיסר, ובית פקידות הג"ג מגין על המורד. ההודעה חתומה מאת אזרחי עיר וויטעבסק שמואל מירקין ראובן וואלף זלאטקין משה בנימין בריסקין. הג"ג מתבקש: א) לאחוז באמצעים לברר את דבר ההודעה האמורה, ב) להואיל לשלוח לבית פקידות מחלקה השלישית העתקת החוברת הנזכרת.

ירחמיאל מאסייעוו שהי' מבקר תמידי בביתו של הגראף גאליצין — הזקן — הנה באחת השיחות אשר הגראף סיפר לו על אדות החקירה והדרישה של הרבי בארוכאוויטש בשנת 1801 בפט"ב ואדות אספת הרבנים בשנת 1843, סיפר לו מר מאסייעוו על אדות הקונטרס אשר העתיק.

הגראף קרא את הקונטרס ויהלל את ירחמיאל וחבריו הצעירים המלומדים על ההערות שהעירו, וכשכתב לבן אחיו הג"ג דוויטעבסק, שלח לו העתקת הקונטרס בלוית מכתב פרטי. בינתים קבל הג"ג גאליצין שתי ההעתקות: העתקת הפראפעסאר שולץ משר הפלך דמאהליב והעתקת הצנזאר טוגענהאלץ מהג"ג דווילנא.

הג"ג גאליצין ענה לבית פקידות מחלקה השלישית כי החוברת האמורה בקובלנה של מירקין זלאטקין ובריסקין היא אותה החוברת אשר קבל מהאזרח נכבד הרבי מענדיל שאכנאוויטש שניאורסאהן מליובאוויטש כתובה בשפה העברית ושלחה ללשכת האמונות ודתות שונות ובטח תרגמוה שמה בתרגום מדויק, ולהיות כי בבית פקידות הג"ג נמצאות שלש העתקות שונות מקונטרס הזה הבאות משלשה מקורים שונים הוא שולחם לבית פקידות מחלקה השלישית, אבל הג"ג אינו לוקח על עצמו אחריות ההעתקה איזה מהן היא המדויקת.

על יסוד תשובת הג"ג פנה בית פקידות המחלקה השלישית אל לשכת האמונות והדתות לשלוח להם העתקה של החוברת.

לשכת האמונות והדתות השונות מלאה בקשה זו ותשלח העתקת החוברת אשר העתיק הד"ר מאנדעלשטאם וחבריו. ועכשו היו בבית פקידות מחלקה השלישית ארבע העתקות, מה שהתמי' את הגראף ארלאוו מאד. ולהיותו מתענין במהלכי עניני המלשינות על החסידות ונשיאיהם בארבע התקופות:

א) המלשינות דשנת תקל"ב על הקארלינים, ב) המלשינות דשנת תקנ"ח ומאסרו של הוד כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע, ג) המלשינות דשנת תקפ"ז ומאסרו של הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע, ד) המלשינות במשך עשר שנים, תקצ"ח—תר"ח, והמאסרים התכופים בשנת תר"ג.

העריך חוות דעתו בכללות ענין זה ויציע כי שר הפנימי ושר ההשכלה ייסדו ועד מיוחד לעיין בשאלת המלשינות מאיזה מקור הן הולכות, כי מלשינות הכרוכה בזיופים קשים כאלה מטה חרפה על מוסדות הממשלה המתחשבת עם מחוללי הזיופים.

בועידה משותפת הוכיח שר הפנימי סטראגאנאוו את שר ההשכלה אובארוב על אשר הוא מאמין יותר מדאי להיהודים המלומדים, רבות בשנים האמין בהד"ר ליליענטהאל עד כי מעל בכספי הממשלה וברח ועקבותיו לא נודעו ומאז הנהו מכלכל כל הענינים הנוגעים אל היהודים עם חבריו הד"ר מאנדעלשטאם והד"ר ראטענבערג ואת הרבנים עזב לגמרי. וע"פ הוראת בית פקידות שר ההשכלה בחר בית פקידות שר הפנימי את ששת חברי האספה הנוכחית, ובבית פקידות שר הפנימי הגיעה הודעת שר פלך וויטעבסק והודעת שרי הפלכים מאהליב מינסק ווילנא ועוד אשר היהודים מתרגשים על מהלכי האספה ואומרים כי חפצים להעבירם על דתם.

אובארוב הזמין את מאנדעלשטאם ואת ראטענבערג ואתם עמם את ארבעת חברי האספה ווערביל אייכענבוים בערנשטיין וליפשיץ וישפוך את כל חמתו עליהם והוכיחם בכל מיני זלזול ודרש מאת מאנדעלשטאם איך העיז לייעץ לו לבחור בארבעה אנשים כאלו מחללי דת ישראל בפרהסיא וגם הרב היחידי שנבחר אינו רב של יהודים כ"א מורה בבית מדרש שבווילנא. כן העתקת המענה של הרבי מליובאוויטש הרי העתקתם מזויפת היא. ויודיעם כי בעוד ימים אחדים יסגרו את האספה בלי שום החלטות, כאלו לא נתקיימה כלל ויכולים לעזוב את העיר.

חברי האסיפה החפשים הכינו להם חומר רב וחלק ממנו עוד מימי יעקאטערינא השני' ומימי ‘„וועל. ויעריכו הרצאה מסודרת על אדות: א) איסור הבאת ספרי קבלה וחסידות מחוץ לארץ, ב) חילוף החדר בבית ספר מסודר, ג) הוצאות בתי הספר יהיו ע"ח היהודים ע"י מס מיוחד מנרות של ערב שבת ויו"ט.

חברי האספה האלו היו בטוחים בהצלחתם להיותם הרבים, ובפרט אשר הצעתם נערכה

ע"י ראש הפדגוגים של הדור ההוא הנודע לשם המלומד המפורסם הירץ הומברג מפקח כללי, על בתי הספר של יהודים בביהם94.

הם חפצו אשר אשורה של הממשלה על הרצאתם יהי' באופן חשאי, בכדי אשר לא יפגעו התנגדות.

שעה מוכשרת להביא מחשבתם האמורה מן הכח אל הפועל — התדברו ביניהם — תהי' טרם סגירת האספה ואובראוב וסגניו סאטוצקי וקאר‘ וו — בני בריתם — תהי' רוחם טובה עליהם. ורק אחת דאגו והוא דבר השתתפותם של שני החברים גאלדבערג ובאשקאוויטש אשר בטח ינגדו לזה. ומכיון אשר באשקאוויטש וגאלדבערג הגישו כתב התפטרות, הנה אף שמסיבה זו נפסקו הישיבות במשך כשלשה שבועות, אבל אח"כ נתחדשו ועל סדר היום היו עוד שתי ישיבות. ובישיבה האחרונה היו צריכים: א) לקרוא את מענה הרבנים ע"ד החמש הצעות והחלטתן, ב) הצעת כלכלת סדרי הענינים בעתיד והבאתם אל הפועל, ג) סגירת האספה.

ולכן בטוחים היו כי אז יציעו את הצעתם האמורה ויקבלו הרשיון הדרוש, ובמועצות חכמה יפיקו את זממם כפי עצתו והוראתו של הומבורג המומחה בתרמית וגניבת דעת שיעשו את מעשיהם בלט וכל הדבר יהי' פתאומי: פקידי בתי הגבול יקבלו פקודה חשאית מאת בית פקידות הראשי בעניני מכס אשר בבוא חבילות ספרי ישראל מחוץ למדינה ישלחום חזרה. יכינו בתי ספר ובבוא מועד הלימודים יכריזו מטעם בתי פקידות הממשלה אשר הילדים והנערים ילכו לבתי הספר תמורת החדר. צריכים להשתדל אשר מי שהוא מאזרחי העיר יחכור את מס הנרות ובמועד המוכשר יוכרז מבית פקידות המשטרה העירונית אשר קנין הנרות הוא בחנות פלונית שהוא החוכר היחידי והנמצא אצל אחרים

יוחרם. ובאופן כזה יצליחו, כי עד אשר יתעוררו המנגדים ויכתבו קובלנות הנה כבר יהי' אחר המעשה ויעברו עידן ועידנים עד שיפעלו איזה הנחה קלה.

אמנם היושב בשמים ית' ישחק וילעג למו, והסער דבר זיוף העתקת הקונטרם של מענה הוד כ"ק אדמו"ר הביא עליהם משבר נורא, ונכזבה תקותם ומזימתם הרעה נשארה מעל.

כעבור איזה משך זמן, הרי ע"י עבודתו הפורי' של ועד עסקני הכלל נתפרסמו כל פרטי הענינים האלו ואשר זה גרם כי הממשלה בטלה את האספה ולא הוציאה לאור שום החלטה ולא פרסמה שום משא ומתן ודין ודברים שהיו על האספה.

תעתועי מאנדעלשטאם וחבריו באספה זו והנהגתם לחלל שם שמים באכילת טריפות וחילול שבת הביאה שואה על משכילי רוסיא ופולין, ולולא עזרתם של משכילי חוץ לארץ בסכומים גדולים היו שני בתי השמד בית מדרש הרבנים בווילנא ובזיטאמיר מתמוטטים. בכל הקהלות היו מרחיקים את המשכילים וקוראים אחריהם זייפנים פסלנים, ומבלי התחשב עם תפקידו של מאנדעלשטאם שהי' לו משרת יהודי מלומד בבית פקידות שר הפנימי ושר ההשכלה הנה אבד את חנו בעיני שר ההשכלה ובעיני שר הפנימי ושמו וזכרו הי' לשמצה בפי כל יהודי רוסיא.


89) כנזכר לעיל הנה עוד בהיות גאליצין חבר שר ההשכלה וריעו של יורש העצר אלכסנדר הראשון הי' אחד מחברי הועד, בשנת 1797, לבקר את כתבי המלשינות על הוד כ"ק אדמו"ר הזקן, והשתתף במהלכי החקירה ודרישה בשנת 1799 בשעת מאסר הא' ובשנת 1801 בשעת מאסר הב', כן השתתף בהויכוחים שערכו בבתי השרים והרוזנים עם כ"ק הר"ר משה — בן רבינו. ומאז רחש חיבה לבית רבינו ובכל עת מצוא השתדל לטובתם ואדיר חפצו הי' להסיר השגחת פקידי הבולשת מעל הוד כ"ק אדמו"ר.

90) הי' נודע בחוגי הבולשת לאחד המיוחד שבין המרגלים.

91) תפקידו — מרגל חרש. ולמראה עין הי' חבר שלטון העיר.

92) שר ההשכלה אובארוב הי' בעת ההיא עגום מאד, כי מאז — 1845 — ברח הד"ר ליליענטהאל מרוסיא וחברו מאנדעלשטאם וראטענבערג הטילו כל האשמות והעלמת כספים על הבורח, נפל ברוחו.

93) אליעזר ציפקין — יליד שקלאוו. אביו ר' ראובן דר בכפר פעטראווקא אשר על יד אחוזת הגראף פאסקעוויטש ואחיו ר' שמחה דר בחצר הגראף ולו שם בית כנסת ומלמד אשר בני אחיו ר' ראובן ושאר נערי הכפר פעטראווקא למדו שם. ולהיות הנער אליעזר בעל כשרון התלמד שפת רוסיא ואשכנז וכשהשתדך עם מר ליפמאן חבר בשלטון העיר ומקורב לשר העיר, נבחר ציפקין למעתיק מושבע להעתיק כל התעודות של היהודים בהנוגע לבתי המשפט וכדומה.

94) הומברג — יליד פראג — למד בישיבה. נסע לברלין ונתחבר לתלמידי מענדעלסאן ונתפקר. בשנת תקמ"ז נתמנה מאת ממשלת אויסטריא לפתוח בעיר לבוב בתי ספר ליהודים מטיפוס החדש ופעל כי ממשלת אוסטריא תכריח את ילדי היהודים ללמוד לימודי חול, ועוד קודם ללמודי קדש, הממשלה האויסטרית אסרה: א) לקבל ילד לחדר בלי תעודה שגמר חוק לימודו תחלה בבית ספר אשכנזי, ב) בלי תעודה של השכלה גרמנית נאסר לצעירים לשאת נשים, בשנת תקנ"ה הציע אשר הממשלה תטיל חוב מס נרות על הנשים המדליקות נרות בערבי שבתות ויו"ט, להוצאות החזקת בתי הספר ללימודי חול, ויעשה קנוניא עם הסוחר שלמה קופלר אשר שכר את הכנסת המס מאת הממשלה במחיר מאתים אלף פלורין לשנה. בשנת תקס"א הוכרח הומברג לעזוב את לבוב מפני מעשיו הרעים בעניני העלמת כספים וניטלה ממנו משרת מפקח על בתי הספר. ויחבר הומברג ספרי חנוך בתרגום אשכנזי מלאים רוח פאטריוטי. כן חבר ספר מיוחד: מי הראוי, מצד מצב השכלתו. לשאת אשה. בשנת 1810 יצא חוק בפקודת הקיסר: א) להנהיג ספרי הלימוד של הומברג בכל בתי הספר אשר להיהודים, ב) לתת רשיון נשואין ליהודי גאליציא וביהם רק לצעירים וצעירות שיעמדו על הבחינה בפוליציי המחוזית ע"פ ספרו של הומברג. הומבורג מציע להממשלה: א) להנהיג בקרת הצענזור על ספרי ישראל, ב) לזקק את ספרי ישראל ולמחוק כל דבר המתנגד להממשלה, לדת הקטולית ולהאנושיות כמו אמונות תפלות — אבערגלויבען, ג) לאסור הדפסת ספרים אלו:

1)תפלות חדשות חוץ מהתפלה לשלומו של הקיסר, 2) ספרי קבלה, 3) ביאוגרפיות של רבנים, 4) אגרות על אדות בעלי מופתים, 5) דרשות מלאות סברות תלמודיות, 6) ספרים חדשים בעניני תלמוד ופוסקים.

ד) לקרא ועידת רבני ביהם מעהרין אונגארן וגאליציא להחליט למחוק מספרי ישראל מהתנ"ך התלמוד והפוסקים וסדורי תפלה אותן הענינים הדינים הפתגמים והמזמורים שהם עלבון לנכרים.

בהצעותיו אלה נשא הומבורג חן בעיני הקיסר פראנץ הראשון ובעיני השרים הגבוהים ויפקיד הקיסר את הומבורג למפקח על כל כתי הספר אשר להיהודים בביהם, ויכהן שם במשך עשרים ושש שנים, תקע"ד—תר"א, ויעקור את חדרי התורה במדינת ביהם ויפיץ את לימודי החול ואת ההשכלה ויחזק את מבצרי משכילי גאליציא ויהי לראש למשכילי רוסיא ופולין.

89) כנזכר לעיל הנה עוד בהיות גאליצין חבר שר ההשכלה וריעו של יורש העצר אלכסנדר הראשון הי' אחד מחברי הועד, בשנת 1797, לבקר את כתבי המלשינות על הוד כ"ק אדמו"ר הזקן, והשתתף במהלכי החקירה ודרישה בשנת 1799 בשעת מאסר הא' ובשנת 1801 בשעת מאסר הב', כן השתתף בהויכוחים שערכו בבתי השרים והרוזנים עם כ"ק הר"ר משה — בן רבינו. ומאז רחש חיבה לבית רבינו ובכל עת מצוא השתדל לטובתם ואדיר חפצו הי' להסיר השגחת פקידי הבולשת מעל הוד כ"ק אדמו"ר.

90) הי' נודע בחוגי הבולשת לאחד המיוחד שבין המרגלים.

91) תפקידו — מרגל חרש. ולמראה עין הי' חבר שלטון העיר.

92) שר ההשכלה אובארוב הי' בעת ההיא עגום מאד, כי מאז — 1845 — ברח הד"ר ליליענטהאל מרוסיא וחברו מאנדעלשטאם וראטענבערג הטילו כל האשמות והעלמת כספים על הבורח, נפל ברוחו.

93) אליעזר ציפקין — יליד שקלאוו. אביו ר' ראובן דר בכפר פעטראווקא אשר על יד אחוזת הגראף פאסקעוויטש ואחיו ר' שמחה דר בחצר הגראף ולו שם בית כנסת ומלמד אשר בני אחיו ר' ראובן ושאר נערי הכפר פעטראווקא למדו שם. ולהיות הנער אליעזר בעל כשרון התלמד שפת רוסיא ואשכנז וכשהשתדך עם מר ליפמאן חבר בשלטון העיר ומקורב לשר העיר, נבחר ציפקין למעתיק מושבע להעתיק כל התעודות של היהודים בהנוגע לבתי המשפט וכדומה.

94) הומברג — יליד פראג — למד בישיבה. נסע לברלין ונתחבר לתלמידי מענדעלסאן ונתפקר. בשנת תקמ"ז נתמנה מאת ממשלת אויסטריא לפתוח בעיר לבוב בתי ספר ליהודים מטיפוס החדש ופעל כי ממשלת אוסטריא תכריח את ילדי היהודים ללמוד לימודי חול, ועוד קודם ללמודי קדש, הממשלה האויסטרית אסרה: א) לקבל ילד לחדר בלי תעודה שגמר חוק לימודו תחלה בבית ספר אשכנזי, ב) בלי תעודה של השכלה גרמנית נאסר לצעירים לשאת נשים, בשנת תקנ"ה הציע אשר הממשלה תטיל חוב מס נרות על הנשים המדליקות נרות בערבי שבתות ויו"ט, להוצאות החזקת בתי הספר ללימודי חול, ויעשה קנוניא עם הסוחר שלמה קופלר אשר שכר את הכנסת המס מאת הממשלה במחיר מאתים אלף פלורין לשנה. בשנת תקס"א הוכרח הומברג לעזוב את לבוב מפני מעשיו הרעים בעניני העלמת כספים וניטלה ממנו משרת מפקח על בתי הספר. ויחבר הומברג ספרי חנוך בתרגום אשכנזי מלאים רוח פאטריוטי. כן חבר ספר מיוחד: מי הראוי, מצד מצב השכלתו. לשאת אשה. בשנת 1810 יצא חוק בפקודת הקיסר: א) להנהיג ספרי הלימוד של הומברג בכל בתי הספר אשר להיהודים, ב) לתת רשיון נשואין ליהודי גאליציא וביהם רק לצעירים וצעירות שיעמדו על הבחינה בפוליציי המחוזית ע"פ ספרו של הומברג. הומבורג מציע להממשלה: א) להנהיג בקרת הצענזור על ספרי ישראל, ב) לזקק את ספרי ישראל ולמחוק כל דבר המתנגד להממשלה, לדת הקטולית ולהאנושיות כמו אמונות תפלות — אבערגלויבען, ג) לאסור הדפסת ספרים אלו:

1)תפלות חדשות חוץ מהתפלה לשלומו של הקיסר, 2) ספרי קבלה, 3) ביאוגרפיות של רבנים, 4) אגרות על אדות בעלי מופתים, 5) דרשות מלאות סברות תלמודיות, 6) ספרים חדשים בעניני תלמוד ופוסקים.

ד) לקרא ועידת רבני ביהם מעהרין אונגארן וגאליציא להחליט למחוק מספרי ישראל מהתנ"ך התלמוד והפוסקים וסדורי תפלה אותן הענינים הדינים הפתגמים והמזמורים שהם עלבון לנכרים.

בהצעותיו אלה נשא הומבורג חן בעיני הקיסר פראנץ הראשון ובעיני השרים הגבוהים ויפקיד הקיסר את הומבורג למפקח על כל כתי הספר אשר להיהודים בביהם, ויכהן שם במשך עשרים ושש שנים, תקע"ד—תר"א, ויעקור את חדרי התורה במדינת ביהם ויפיץ את לימודי החול ואת ההשכלה ויחזק את מבצרי משכילי גאליציא ויהי לראש למשכילי רוסיא ופולין.