פרק ב. — שורש פורה רוש מארץ אשכנז

משכילי ווילנא בראותם את גודל השפעת הוד כ"ק אדמו"ר על היהודים והתעסקותו הגדולה להטבת מצב ישראל הכלכלי בלי הבדל אם חסיד או מתנגד, אשר בגלל זאת גם גדולי המתנגדים רוחשים לו כבוד, ובידעם את עמדתו של הוד כ"ק אדמו"ר נגד שיטת ההשכלה, שלחו את המשכיל מרדכי אהרן גינזבורג במלאכות בתור בא כחם להתווכח על אדות נחיצות שיטת ההשכלה לקיום ישראל בגולה.

מ. א. גינזבזרג התעכב בליובאוויטש כשלשה שבועות בערך. ולהיות כי רבו האורחים במאד ויש שהיו מחכים שבוע ויותר עד אשר בא תורם להתקבל להוד כ"ק אדמו"ר, הנה במשך שלשת השבועות שהתארח בליובאוויטש נתקבל לראיון להוד כ"ק אדמו"ר רק שתי פעמים, פעם שעה אחת ופעם שעה וחצי.

גינצבורג להיותו סופר ובלשן סדר את טענותיו לזכות ההשכלה והכרחה ליהודים בגולה — בכתב והוד כ"ק אדמו"ר ענה עליהן בתשובות נוצחות, אשר גינצבורג לא מצא ידיו ורגליו, בשני השבתות שנתעכב גינצבורג בליובאוויטש אמר הוד כ"ק אדמו"ר שני מאמרים עם ביאורים. שבת א' — ד"ה ”ואל מי תדמיוני ואשוה". ושבת השני — ד"ה ”סמכוני באשישות12," שתוכנם הבהיל את גיצבורג13.

במשך זמן שבתו של גינצבורג בליובאוויטש נוכח לדעת עד כמה גדלה השפעתו של הוד כ"ק אדמו"ר על כל שדרות היהודים, מגדולי הרבנים הגאונים הפונים אליו בפתרון שאלותיהם עד אנשים פשוטים הבאים אליו לשאול על עניניהם.

כשתים עשרה שנה, תקפ"ז-צ"ט, עסק הוד כ"ק אדמו"ר בחריצות גדולה בעסקנות הכלל: בעניני כלכלה, בעניני הגנה על ילדי ישראל מהחוטפים והסתדרותם במקומות בטוחים, עזר מוסרי להקונטוניסטים והעובדים בצבא, עזרה לבני תורה אשר בישיבות והכוללים — באין מפריע מצד המנגדים או המשכילים ברוסיא.

אמנם כבא הדר. מ. ליליענטאל לכהן בתוך מורה ראשי בבית הספר שיסדו החפשים בדת בעיר ריגא — בשנת תקצ"ח — נודע אשר זה כשנתים — תקצ"ו — אשר משכילי אשכנז

יסדו ועד מיוחד מארבעה גדולי ובחירי המשכילים והם: פיליפז הן, הומברג, מאנהיימער ואויערבאך, לעמוד בקשר תמידי עם משכילי רוסיא — וואהלין, פולין וליטא — לרגל אחרי עסקנות הוד כ"ק אדמו"ר בעניני הכלל, ובעיקרו במה שנוגע להחזקת הנושנות, בחיזוק הדת וניגוד לההשכלה.

ליליענטאל, יליד עיר מינכען בייערן14 התחנך בסביבה של עוזבי דת ישראל, כת המתבוללים, גמר בית ספר גבוה במינכען ויתרועע עם בני רוזני המדינה.

כשהזמינה עדת ישראל — המתבוללים — בריגא את הד"ר מ. ליליענטאל לבא אליהם להיות להם למטיף ומנהל מוסרי וליסד בית ספר לילדיהם ברוח אשכנז, לקח מכתב המלצה ממלך בייערן אל אחיו הנסיך ליכטענבורג חתנו של ניקולאי הראשון15.

כשבא לריגא ויסדר את עניניו בא בחליפות מכתבים תכופים עם משכילי רוסיא, וע"פ הצעתם והסכמת ועד ארבעה הנ"ל, אבות הטומאה, הי' על הד"ר ל. להביא לפועל את סגירת בתי הדפוס של היהודים, להשתמש ברשימת הומבורג* מספרי ישראל שיאסרו להדפיסם, ולהטיל חיוב בקורת על הספרים שכבר נדפסו, כאמור במכתב הבקשה — הלשנה: משנת תקצ"ג.

עוד בשנת תקפ"ג הגיש המשכיל יצחק בער לעוונזאהן16 ליורש העצר הרצאה על

הכתות בישראל והצעה לתקן בתי ספר וסמינרים לבער את ”הבערות הדתית הנושנה", וכארבע שנה כתב מכתבי תהלה לבית המלכות ושרי המלוכה בתהלות ותשבחות למלך החסיד (!) המטיב לעם ישראל ורוצה בתקונם להוציאם מרפש האמונות טפילות ולהעמידם בקרן אורה של השכלה ואמונה ישרה. בחלקת חניפות אלו סלל לו המשכיל י. ב. ל. מבוא להכנס לבתי שרי המלוכה ולחצר המלך, ואז שלח את כ"י ספרו ”תעודה בישראל", לשר ההשכלה, הנסיך שישקוב בבקשת תמיכת כסף להדפסת הספר המוכיח את תועלת ההשכלה.

כשלשה חדשים אחרי שיצאה פקודת גזירת הצבא על ילדי ישראל — תקפ"ז — ובכל מושבות היהודים רבתה תאני' ואני', הגברים מתענים ופניהם קבצו פארור והנשים מקוננות ושופכות דמעות כמים על קברי הוריהם לעורר רחמי שמים על בניהם אשר לא יטמעו בגוים כי לא יוכלו לשמור את המצות, שבת, כשר ולחיות חיי משפחה כדת. ופקידי הממשלה ידעו מזה ומהם שהשתתפו בצערם של ישראל על אשר דתם תחולל, הנה בעת מרה ונמהרה ההיא, כותב המשכיל יב"ל אל שר ההשכלה על עצמו שהוא מאותם היהודים המרבים חיבה למלכות ולעם שאנו חיים במחיצתו, ומרבה לדבר על רוב הטובות אשר הממשלה משפעת על עם ישראל.

המשכיל יב"ל בא על שכרו בעד החניפות בתמיכה של אלף רובל במתנה מאת הקיסר בעבור ספרו ”המכוון לתקנתם המוסרית של עם ישראל" והשוחד עיוור את עיני שכלו מבלי הרגש את העקיצה החדה אשר בפתגם הקצר ודוקר הנ"ל כלומר, ”הנני שולח לך אלף כסף חלף הלשנתך על אחיך כי פרועי מוסר המה!"

בשנת תקצ"א הגיש יב"ל לשר ההשכלה, ליווען, הרצאה מפורטת על הצורך לתקן את חיי הדת בישראל. נוסף על ביאוריו וטעמיו הבדויים — בהרצאתו זאת — בשרשי כמה מצות שמראה על אי ההגיון אי חכמה ואי טוהר שבהם — הנה הוא מדבר סרה על מנהגי ישראל בחיתון, בלבושים והדומה. מלגלג הוא על דברי חז"ל באמונת עין הרע, כשוף ושדים, וכותב אשר רק באמצעי כפי' יש להרבות ההשכלה בישראל ומציע להטיל עונשים גדולים על הרבנים ובעיקר על הרביים של כתות החסידים — שהם בערך שלשה חלקים של עם ישראל — אשר לא יבהילו את היהודים באמונות טפלות המטמטמות את מוחם מלקבל דברי מדע והשכלה.

שתי שנים המטיר יב"ל במכתביו אל שר ההשכלה אדות הצעתו לתקן את הדת בישראל, ומזמן לזמן הוסיף סעיפים להרצאתו. בשנת תקצ"ג הגיש מלשינות על היהודים החרדים שומרי מנהגי ישראל והעיקר החסידים בפולין וואהלין ובליטא, והציע שיסגרו את בתי הדפוס העברים במקומות שאין שם צנזורה, ולהצעתו צירף רשימת ספרים עברים ישנים וחדשים ויבדיל בין הספרים החדשים והישנים המועילים ובין הספרים ”המזיקים". למזיקים נחשבו — ספרי החסידות וספרי מוסר.

שלש שנים כתב יב"ל, וסייעתו: מאפו, א. גאטלאבער, א"ב. גינזבורג מ. א. לעבענזאן, א. ד. שנפלד, גרינבוים17 ועוד, תמכו את הצעותיו עד כי בשבת תקצ"ו יצאה הגזירה לבקר את כל ספרי ישראל. אמנם סגירת בתי הדפוס עוד טרם נגזרה, כן עוד לא הגידה הממשלה את חו"ד על אדות רשימת הספרים המועילים והמזיקים אשר הגיש יב"ל ובכן הוטל

על הד"ר מ. ל. התפקיד המשולש: א) סגירת בתי הדפוס במקומות שאין שם צנזורה, ב) הפצת הספרים המועילים ואיבוד המזיקים כהצעת יב"ל, ג) ליסד בתי ספר לילדי ישראל.

הד"ר מ. ל. התיצב לפני הנסיך ליכטנבורג וימסור לו את מכתב אחיו המלך המדבר בשבחו. הנסיך הכירו לטוב אל שר ההשכלה גראף אובארוב־ ובידעו כי חותנו הקיסר ניקאלאי הראשון הוא צורר היהודים שונא את דתם וחפצו שימירו בדת הנוצרית סיפר לחותנו הקיסר על אדות הד"ר מ. ל. ואשר הוא המסוגל להפיק רצונו להמיר את היהודים בדת הנוצרית. הקיסר ניקאלאי קרא אליו את שר ההשכלה ויצו עליו במפגיע לקרב את הד"ר מ. ל. ולעמוד על אופיו אם מסוגל הוא אשר על ידו ועל ידי חבריו, עוזבי דת היהודים, אפשר יהי' להעביר את ישראל מדתם ולהכניסם בדת הנוצרית, ובמשך כחדש ימים — אמר לאובארוב — יגיש לו הרצאה בנדון זה.

הגראף אובארוב הזמין אליו את הד"ר מ. ל. ויכירז לפני סגניו ושרי הלשכות אשר על יד בית פקידות שר ההשכלה וידבר בשבחו ובגודל ידיעותיו ואשר בלי התחשב עם גזעו היהודי הוא אחד מבחירי התלמידים המצוינים בבית הספר הגבוה אשר במינכען הנודע לשם תהלה בעולם המדע.

ההכרה הכי נכבדה אשר הכיר שר ההשכלה את הד"ר מ. ל. לפני סגניו ופקידיו רוממה את רוח מ. ל. ועשתה עליו רושם עז כל כך, עד אשר גלה את כל לבבו לפני הגראף ויספר לו, כי משכילי רוסיא הנם נרדפים באף ובחימה שפיכה מאת היהודים המאמינים בנושנות ובאמונות טפלות שמלבד שהם טובעים בבוץ ורפש הנושנות, הנה הם מזיקים לשכניהם הנוצרים אשר גם הם יאמינו בכשוף ושדים, וביותר כתות החסידים מרבים להסית את היהודים להאמין ברביים שלהם שהם בעלי מופת והחסידים המאמינים משפיעים על שכניהם הנוצרים שגם הם יאמינו במופתי הרביים, ותמורת הליכתם לבתי התפלה לשמוע את תפלת הכומר, הם הולכים לבתי הצדיקים הרביים לראות את המופתים, וכשהיהודים בעלי מדע ”משכילים" מגלים את תרמית החסידים והצדיקים שלהם הנה הם, הרביים — רודפים אותם. זקני המשכילים ברוסיא ובראשם יב"ל אשר כבר זכה כי הקיסר כבדו במתנה כבודה עבור ספרו הכי נעלה פנו אל אחיהם משכילי אשכנז לטכס עצה איך להציל את אחיהם היהודים ההולכים כעורים אחרי מורדי האור הרבנים המתירים להם לעשות כל מיני עול במסחר וקנין ובמשא ובמתן עם שכניהם הנוצרים לקחת אצלם נשך ותרבית פי מאה ולרמותם בכל מיני תחבולות: עוד זאת, כי הרבנים מפיצים שיטת ההתבדלות משכניהם הטובים הנוצרים וממאסים את זכרונם בעיני היהודים עד כי שם ”גוי"18 נעשה לשם ניבול היותר גרוע. ולכל לראש הוא הרבי מליובאוויטש אשר בירושה לו מזקנו וחותנו לעמוד נגד פקודות הממשלה בהנוגע למנהגי היהודים ובהשפעתו המרובה הוא רודף את המשכילים בכל מיני רדיפות ושולח צירים מיוחדים למנוע את צעירי ישראל מלמלאות את חובתם האזרחית בצבא, מדפיס ומפרסם ספרי חסידות המלאים שיטת ההתבדלות וניגוד להשכלה. וויסיים מ. ל.: משכילי אשכנז מלאו את ידי להציע לפני רום מעלת שר ההשכלה את התקונים שהם בטוחים מהנסיון אשר יועילו להפיק רצון הממשלה: א) סגירת בתי הדפוס העברים המדפיסים ספרים המזיקים, ב) לבער את הספרים המזיקים, ג) ליסד בתי ספר ללמוד שפת המדינה ולהכריח את היהודים לבקרם.

הגראף אובארוב הודה למ. ל. על אשר קבל עליו מלאכות זאת להאציל מעתותיו ולבקר את עיר המלוכה ולטרוח טרחא גדולה הלזו לטובת הקלת עבודת הממשלה הדואגת לטובתם של חלק מאזרחי המדינה היהודים, ויבקשו להגיד למשכילי אשכנז את תודת הממשלה הרוסית הטובה והאדירה בעד הצעותיהם הטובות לתועלת הפקת רצון הממשלה לטובת אזרחי'. ויפקוד על אחד מסגניו המלומד פאוולוב לעמוד בקשר תמידי עם הד"ר מ. ל. ובהנוגע לההצעה לבער את הספרים המזיקים יקבע ועד מיוחד לדון בזה. בהנוגע לתעתועי הרבנים והרביים ימסור הדבר לבית פקידות המחלקה השלישית19 לביקור וסדור, ועל אדות יסוד בתי ספר לילדי ישראל הנה כבר מתענין בדבר זה שר ההשכלה, ועל אדות בתי הדפוס ימסור הדבר לבית פקידות שר הפנימי.


12) שני המאמרים נדפסו בספר החקירה — דרך אמונה — של הוד כ"ק אדמו"ר, אמנם בדבור היו מסודרים ע"ד דרוש. [ד"ה סמכוני נדפס בדף פד, ב].

13) ע"פ הודעתו של החסיד ר' אלי' שמואל — בנו של החסיד ר' מאיר רפאל'ס — אמר מא"ג להמשכילים בווילנא: ”לגבי זיין השכלה איז אונזער השכלה שטות!"

14) הוא הי' בנו של בנימין בן שמעון המשכיל — ראה אודותיו בדברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. וראה ג"כ שיחת חה"פ ה'תש"ג ע' עז. [אוצ"ל פ"ג].

15) קתולי שהתחנך ברוח החופש והי' חפשי בדעות ובעודנו בביתו הי' מתרועע עם כופרים בדת עד שאיזה פעמים הוכיח הוואטיקאן את אחיו מלך בייערן על אשר אינו שם לבו להנהגתו האי-דתית של אחיו הצעיר.

בראשית ימי מלכותו של הקיסר אלכסנדר הראשון נתחזקה ידידות רוסיא עם צרפת יותר משהי' מקודם וכל שר גבוה בממלכה וכל רוזן הי' לו צרפתי מורה לבניו או מורה לבנותיו, ושפה המהלכת בחוגי הממשלה חוץ משפת המדינה — רוסית — היתה השפה הצרפתית. כן כל נימוסי ההנהגה היו כנוסח צרפת. ובאשר היחס אז בין צרפת ואשכנז הי' מתוח ביותר, הנה גם ברוסיא היתה השפה האשכנזית בשפל המצב.

אבל כאשר פרצה המלחמה בין צרפת ורוסיא, הנה לכל לראש פטרו השרים והרוזנים את המורים והמורות הצרפתים ורובם ככולם נסעו או נשלחו ממדינת רוסיא. בפקודת המלך ניתן צו להחליף את השפה הפוליטית מצרפתית לאשכנזית ותמורת המורים והמורות הצרפתים לקחו מורים ומורות אשכנזים ורוח אשכנזי רחפה בבית המלכות ובכל בתי השרים והרוזנים. בהשפעה הפוליטית הלזו התחתן הקיסר ניקאלאי עם מלך בייערין ויקח חתן לבתו את אחיו הצעיר.

ניקאלאי לבד עריצותו הכי גדולה ומדת השלטון הבלתי מוגבל שלו — בלי הבדל אם דבר ממשלתי או דבר פרטי וקל הי' אך ורק בהוראתו, ומבלעדו לא הי' לשום אדם רשות לחוות דעה — הנה לבד זה הי' אדוק באמונתו ולא יכול לסבול אמונה ודת אחרת חוץ מאמונת הנוצרים, וכל מגמתו היתה להעביר בעלי דתות אחרות לאמונת הנוצרים.

כשבא הנסיך ליכטענבורג לחצר ניקאלאי הנה התחיל להתנהג בדעת עצמו, מבלי היות כשאר נסיכי בית המלכות אשר כעבדים נרצעים היו לשלטונו האדיר של הקיסר, וזה פגע באהבת השלטון של חותנו. ביותר מרר חיי ניקאלאי מה שחתנו הי' חפשי בדעותיו. ויתן פקודה נמרצה לראש הבולשת במחלקה השלישית הגראף בולדאוו לשמור את צעדי הנסיך חתנו ולהשגיח על כל הנעשה אצלו. כשהד"ר ליליענטהאל בקר כמה פעמים בביתו של הנסיך, הנה זה עצמו די הי' להטיל חשד עליו ויסדר הגענעראל פרייגאנג משמר מיוחד על הד"ר ליליענטהאל. ראה לקמן פ"ד.

16) התחנך במחיצתם של הכופרים הידועים יוסף פעריל ונחמן קרוכמאל.

17) שנפלד הי' מורה ומנהל בית הספר הראשון ברוסיא בעיר אדעססא. גרינבוים המיר דתו בשבת תר"ג, החליף את שמו מגרינבוים לפיאדרוב ונעשה מורה בגימנזיום וצנזור לספרים עברים בקייב.

18) מלת הזלזול היא תיבת גוו, כלומר בעל גוף ואטום מוח ונשתבש לתיבת גוי שאין בזה שום זלזול וגם ישראל נקראים גוי אחד בארץ.

19) היא הבולשת הראשית.

12) שני המאמרים נדפסו בספר החקירה — דרך אמונה — של הוד כ"ק אדמו"ר, אמנם בדבור היו מסודרים ע"ד דרוש. [ד"ה סמכוני נדפס בדף פד, ב].

13) ע"פ הודעתו של החסיד ר' אלי' שמואל — בנו של החסיד ר' מאיר רפאל'ס — אמר מא"ג להמשכילים בווילנא: ”לגבי זיין השכלה איז אונזער השכלה שטות!"

14) הוא הי' בנו של בנימין בן שמעון המשכיל — ראה אודותיו בדברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. וראה ג"כ שיחת חה"פ ה'תש"ג ע' עז. [אוצ"ל פ"ג].

15) קתולי שהתחנך ברוח החופש והי' חפשי בדעות ובעודנו בביתו הי' מתרועע עם כופרים בדת עד שאיזה פעמים הוכיח הוואטיקאן את אחיו מלך בייערן על אשר אינו שם לבו להנהגתו האי-דתית של אחיו הצעיר.

בראשית ימי מלכותו של הקיסר אלכסנדר הראשון נתחזקה ידידות רוסיא עם צרפת יותר משהי' מקודם וכל שר גבוה בממלכה וכל רוזן הי' לו צרפתי מורה לבניו או מורה לבנותיו, ושפה המהלכת בחוגי הממשלה חוץ משפת המדינה — רוסית — היתה השפה הצרפתית. כן כל נימוסי ההנהגה היו כנוסח צרפת. ובאשר היחס אז בין צרפת ואשכנז הי' מתוח ביותר, הנה גם ברוסיא היתה השפה האשכנזית בשפל המצב.

אבל כאשר פרצה המלחמה בין צרפת ורוסיא, הנה לכל לראש פטרו השרים והרוזנים את המורים והמורות הצרפתים ורובם ככולם נסעו או נשלחו ממדינת רוסיא. בפקודת המלך ניתן צו להחליף את השפה הפוליטית מצרפתית לאשכנזית ותמורת המורים והמורות הצרפתים לקחו מורים ומורות אשכנזים ורוח אשכנזי רחפה בבית המלכות ובכל בתי השרים והרוזנים. בהשפעה הפוליטית הלזו התחתן הקיסר ניקאלאי עם מלך בייערין ויקח חתן לבתו את אחיו הצעיר.

ניקאלאי לבד עריצותו הכי גדולה ומדת השלטון הבלתי מוגבל שלו — בלי הבדל אם דבר ממשלתי או דבר פרטי וקל הי' אך ורק בהוראתו, ומבלעדו לא הי' לשום אדם רשות לחוות דעה — הנה לבד זה הי' אדוק באמונתו ולא יכול לסבול אמונה ודת אחרת חוץ מאמונת הנוצרים, וכל מגמתו היתה להעביר בעלי דתות אחרות לאמונת הנוצרים.

כשבא הנסיך ליכטענבורג לחצר ניקאלאי הנה התחיל להתנהג בדעת עצמו, מבלי היות כשאר נסיכי בית המלכות אשר כעבדים נרצעים היו לשלטונו האדיר של הקיסר, וזה פגע באהבת השלטון של חותנו. ביותר מרר חיי ניקאלאי מה שחתנו הי' חפשי בדעותיו. ויתן פקודה נמרצה לראש הבולשת במחלקה השלישית הגראף בולדאוו לשמור את צעדי הנסיך חתנו ולהשגיח על כל הנעשה אצלו. כשהד"ר ליליענטהאל בקר כמה פעמים בביתו של הנסיך, הנה זה עצמו די הי' להטיל חשד עליו ויסדר הגענעראל פרייגאנג משמר מיוחד על הד"ר ליליענטהאל. ראה לקמן פ"ד.

16) התחנך במחיצתם של הכופרים הידועים יוסף פעריל ונחמן קרוכמאל.

17) שנפלד הי' מורה ומנהל בית הספר הראשון ברוסיא בעיר אדעססא. גרינבוים המיר דתו בשבת תר"ג, החליף את שמו מגרינבוים לפיאדרוב ונעשה מורה בגימנזיום וצנזור לספרים עברים בקייב.

18) מלת הזלזול היא תיבת גוו, כלומר בעל גוף ואטום מוח ונשתבש לתיבת גוי שאין בזה שום זלזול וגם ישראל נקראים גוי אחד בארץ.

19) היא הבולשת הראשית.