פרק ו. — חינוך ילדי ישראל עפ"י חוקי הממשלה

עבודה צבורית במרחב גדול עובד הוד כ"ק אדמו"ר בשנים ההם. תעודת אזרח נכבד בחתימת הקיסר ניקאלאי אשר התכבד בה בשנת תר"ד, עבור עבודתו בהאסיפה בשנת תר"ג52, עשתה רושם גדול בכל מרחבי רוסיא ובכל ענין כללי המזדמן ברייסין, פולין וואהלין פונים אל הוד כ"ק אדמו"ר בשאילת עצה ובקשת השתדלות בספירות הממשלה.

כעשר שנים — תקפ"ח — תקצ"ח — השתדלו משכילי פולין וואהלין וליטא להפיץ רעיון הכרח לימוד ההשכלה בקרב יהודי רוסיא, ובשלש שנים האחרונות — תקצ"ה—צ"ח — התעסקו ביחוד בתעמולה זו משכילי ריגא והד"ר ליליענטהאל בראשם. והיהודים הגרים בשתי המדינות קורלאנד וליפלאנד, להיותם תמימים בטבעס ובאים ביחס תמידי עם יהודי ריגא שרובם היו חפשים, נתקבל אצלם רעיון הפצת ההשכלה.

חבורת צעירים החפשים הגרים בעיר פטרבורג והמתיחסים על דגלו של הד"ר ליליענטהאל השתדלו בכל עוז וע"י מתנות מרובות לתת להד"ר ליליענטהאל מהלכים בבית פקידות שר השכלה. מזמן לזמן היו מסדרים התועדות צעירים חובבי מדע — בשם ”ליעבה בער פון וועלטליכע וויסענשאפט"53 — באחד ההאטעלים הכי מפורסמים והיו מזמינים את הד"ר ליליענטהאל בתור מרציא. ידיעתו במדע עמדה לו להעמידו בראש, וכאשר בין חברי ”חובבי מדע" היו הרבה מפקידי ושרי בית פקודות שר ההשכלה הנה הכירות זו — ביחד עם מכתב המלצה שהי' בידו54 — פתחה לו להד"ר ליליענטהאל את שערי בית פקודות שר ההשכלה.

בימים ההם היתה התעסקות עסקני חב"ד בפט"ב בענינים של מחי' וכלכלה הנוגעים לישראל בכל מקומות מושבותיהם במרחבי רוסיא. ולכן עיקר השפעתם היתה בבית פקודות שר הפנימי, ועם פקידי שר ההשכלה לא היתה להם הכירות. כאשר נודע שהצעירים החפשים, ע"פ הוראת משכילי פולין וואהלין וליטא, מרחיבים את הדרך להד"ר ליליענטהאל ראש משכילי ריגא לבית פקידות שר ההשכלה — הודיעו זאת לליובאוויטש.

ע"פ הוראת הוד כ"ק אדמו"ר חפשו ומצאו מהלכים בבית פקידות שר התשכלה להפריע את השתדלות הצעירים ולקרר את היחס אל הד"ר ליליענטהאל.

חברי ועד עסקני הכלל מחסידי חב"ד בפטרבורג הסבירו לפקידי שר ההשכלה את מהלך רוחם של היראים מנגדי רוח החופש בדת, ויבינום אשר בהנוגע למדע-חול — וועלטליכע וויסענשאפט — הנה אין הדבר נחוץ להכלל כולו רק ליחידים, והידיעות הדרושות לכל גרי רוסיא בכדי למלאות את חובתו חובת אזרח והדרוש למסחר וקנין הנה זה מתלמד כל יהודי.

ועד עסקני הכלל הצליח בעבודתו במשך שתי השנים — תקצ"ו-ח, להשפיע בבית פקידות שר ההשכלה לקרר את היחס לדרישת המשכילים בכלל ולהצעתו של ליליענטהאל, להכריח את ילדי ישראל ללמוד בבתי ספר העממים את שפת המדינה ידיעת החשבון וגלילות הארץ וכדומה, בפרט.

אמנם בעת ההיא אירע דבר אשר החפשים השתמשו בו למטרתם. לסבות ידועות — הנוגעות למצבה הכלכלי של המדינה — סגרה הממשלה את בתי הדפוס היהודים ונתנו רשיון רק לשני בתי דפוס: א' בווילנא וא' בחבל וואהלין — קיוב. ויפרסמו החפשים כי הממשלה הדורשת טובת היהודים פותחת שערי בתי הספר העממים גם בשביל ילדי היהודים ואסרה להדפיס ספרי קבלה וחסידות. ויעשו תעמולה גדולה בעד לימוד לימורי חול. ובהיות ידוע בכל מרחבי המדינה מהלך רוחו של המלך ניקאלאי והתנגדותו לתורת ישראל ולתורת הקבלה והחסידות בפרט, הנה הרבה יהודים האמינו בזה ויטו אזן לדברי החפשים לחתום את הבקשות — אשר ערכו המשכילים — לאפשר לבניהם להתלמד לימודי חול.

על פי סיבה ידועה הזמין שר ההשכלה את ליליענטהאל וימסור על ידו להעריך הרצאה מפורטת על אדות סידור לימוד מדעי חול לילדי היהודים ברוסיא.

ליליענטהאל קבל את ההצעה ויביע את חפצו אשר בגמרו עריכת הרצאתי' הנה בכדי שתהי' משוכללת ומתאמת למצב המדעי של יהודי רוסיא עליו לעשות מסעו בכל חבל מדינת וואהלין, רייסין ורוסיא הלבנה ולבקר את גדולי וחכמי ישראל אשר השפעתם מרובה על היהודים.

בביקוריו נוכח ליליענטהאל לדעת כי היהודים ברוב חלקי המדינה הם נגד השכלה, ובכל רוב התעמולה של המשכילים ועבודתם הנה עוד טרם נתקו את היהודים מעמדתם בדת ומנהגי ישראל, ואשר השפעת גדולי התורה על היהודים גדולה מאד. ולכן הציע לשר ההשכלה אשר יעריך אספה משלשה נבחרים מעם ישראל, משכיל סוחר ורב, ושהם יחליטו על אדות משטר חדש בלימוד ילדי היהודים ברוסיא.

שר ההשכלה אישר הצעה זו ויבא בכתובים55 עם שר הפנימי לסדר אספת גדולי ישראל ויקראו לה בשם אספת הרבנים. כשנה עברה בההכנות להאספה, ויבחרו ארבעה אנשים: א) הוד כ"ק אדמו"ר מטעם מפלגת ההסידים. ב) הגאון ר' יצחק בן הגאון ר' חיים מוואלאזין מטעם המתנגדים. ג) הגביר הנודע ר' ישראל האלפערין מברדיטשוב מטעם הסוחרים, ד) המלומד בצלאל שטערן מאדעסא מטעם המלומדים. למליץ רשמי בועידות נמנה — מאנדעלשטאם.

בועידה הראשונה — בששה לחדש מאי — הודיע הוד כ"ק אדמו"ר כי, לדעתו, כל ענין האספה הוא רק יחזק שמירת דת ישראל בקרב היהודים ולברר ע"פ דיני תורת ישראל האיסור לנגוע אף גם במנהגי ישראל להיותם גם הם תורה. והביע תמיהתו על הממשלה אשר לא הכחישה את השמועה הבדוי' מטעם מזלזלי תורת ישראל אשר באסרה הדפסת ספרי קבלה וחסידות. ודורש הוא אשר מטעם הממשלה יתפרסם האמת שמותר להדפיס ספרים אלו.

יו"ר* הועידה — סגן שר ההשכלה — התרגש במאד. ויסתכל בפני אדמו"ר במבט חודר. ויאמר: הממשלה כבר העריכה תכנית מפורטת על דבר מה לדון באסיפה זו ולא אפונה — המשיך את דבורו הקשה — אשר רבני ישראל יודעים את מטרת האספה כי בפיהם יאמרו ובידם יחתמו את פסק התלמוד אשר דינא דמלכותא דינא.

פסקי התלמוד — השיב כ"ק אדמו"ר — אינם נזקקים להסכמותינו, ותוכן הפסק דינא דמלכותא דינא הוא, אשר כל המסים וארנוניות ומנהגי משפטי הממשלה לטובת הנהגת המדינה וכלכלתה דינא הוא, שיש להם תוקף כדין תורה, וכל זה ביחס לעניני כלכלה והנהגת המדינה56, אבל אין לו לדינא דמלכותא שום שייכות לעניני דת ומנהגי ישראל, כי גם ענינים היותר קלים ופעוטים תורה הוא ע"פ פסקי התלמוד ירושלמי57, ואם כוונת המבטלים אותם הוא בכדי לנגוע בדת מחוייבים לשמרם ולקיימם במסירת נפש כחק המפורש יהרג ואל יעבור58.

היו"ר כעס במאד ויוכיח את כ"ק אדמו"ר והפחידו במאסר כבד כמזלזל בחקי המלוכה, ורק באשר זהו בפעם הראשונה יקל משפטו. ויתרה בו, אשר ישמור עצמו להבא וימלא חובתו לעזור להביא לידי פועל חקי הממשלה לטובת היהודים אזרחי המדינה.

הועידה נפסקה ואחרי שעה הודיעו להוד כ"ק אדמו"ר שהוטל עלוי עונש מאסר ביתי (ולא בבית האסורים) שלשה ימים באחד ממעונות בית פקידות שר ההשכלה, ובמשך שלשת ימי המאסר הנה זולת משרתו ישראל חייקין לא יבא אליו איש. ויובל לאחד הבתים מבית פקידות שר ההשכלה תחת משמר זאנדארמי לילה ויום.

אזהרתו של סגן שר ההשכלה וההפחדות לא עשו רושם על הוד כ"ק אדמו"ר. ע"פ ספורי החסיד ר' ישראל חייקין — שהי' משמש את הוד כ"ק אדמו"ר בכל משך ימי שבתו בפטרבורג — הנה עשרים ושתים פעמים הוטל על הוד כ"ק אדמו"ר — באספה ההיא — עונש מאסר ביתי, ליום יומים, או שלשה ימים ולסבה זו נתארכה ג"כ האספה יותר מזמן שהוגבל עבורה. הועידות התחילו בששה לחדש מאי וביום כ"ז אוגוסט נסתיימו — מאחרי חג השבועות עד תחלת אלול.

כל עניני השאלות בדיני קדושין, גיטין, חליצה, עגונות, מילה, משומדים, בתי כנסיות, בתי טבילה, בתי קברות נפסקו בלי כל ויכוחים כמעט, אמנם כל הכובד הי' בעניני חינוך ולימוד ילדים ונערים. בכל ענין וענין עמד הוד כ"ק אדמו"ר בכל עזוז תקפו ולא ויתר גם על מנהג קל אופן לימוד האלף בית לילדים, נוסח הק"ש של שחרית וברכת ציצית שאומרים עם ילדים פעוטים וכיוצא בזה.

ליליענטהאל אף שלא היתה לו דעה מחלטת בועידה, הנה כשהגיעו לשאלת החנוך ואופני הלימוד והתפלה עשה תעמולה גדולה בכל מיני תחבולות להרוס את המקובל במנהגי היהודים ולהחליפם בחדשים כרצון המשכילים, אבל ידו קצרה לפעול שינוי.

שטערן אף כי הי' מן המלומדים ומיחידי סגולה במשפחת המשכילים המתקדמים, אבל עם זה הי' איש רציני ביותר ובעל רגש, ומבלי התחשב עם דעתו הפרטית שהיתה בהתנגדות גמורה לדעתם של הרב הגאון ר' יצחק ומר ישראל היילפערין, ובפרט לדעתו של הוד כ"ק אדמו"ר, בכל זה הנה תקיפת דעתו של אדמו"ר להגן ולשמור על קיומם של כל מנהגי ישראל גם היותר פעוטים לקח את לבו, ובכמה דברים הסכים עם הוד כ"ק אדמו"ר. ולפעמים הנה דעתו היתה מכרעת לצד היראים, מה שהדאיב את לב הד"ר ליליענטהאל.

באחת הועידות אמר אחד משרי בית פקידות שר ההשכלה — שהי' יו"ר הועידה — אשר דבר זה — על דבר קצור נוסח התפלה — יפסוק ע"פ ההלכה פסוקה אחרי רבים להטות. אני — אמר על עצמו — והד"ר שטערן אומרים לקצר, הרב שניאורסאהן ומר היילפערין אומרים שלא לשנות והרב ר' יצחק שותק ושתיקה כהודאה דמיא ואם כן אנחנו הרבים. ויפנה אל המזכיר והסופר ויאמר כתוב: הוסכם לקצר נוסח התפלה של היהודים.

אל תמהרו בפקודתכם לכתוב החלטה — אמר הוד כ"ק אדמו"ר — כי יש לי מה להגיד בזה, אף כי פעמים ושלש ועשר פעמים נענשתי על אשר הגדתי כי בית פקידות שר ההשכלה הזמינה נבחרים מעם בני ישראל אזרחי מדינת רוסיא לשמוע חו"ד על דתי ומנהגי ישראל. בית פקידות שר ההשכלה חפצה לשמוע את חו"ד של הנבחרים ולא קראה את הנבחרים להשמיעם חוות דעתה היא בעניני דת ומנהגי ישראל, ענינים שאינם ידועים להם ממקורם האמיתי, כי אם ממעין נרפש של החפשים בדעה ועמי הארצים גמורים בידיעת תורת ישראל, והדברים מדת ישראל ומנהגיו אשר החפשים מוסרים לבית פקידות שר ההשכלה הם לקוים בטעיות וערבוביא והם מגוחכים בעיני יהודי יודע ספר. והנני כופל את דעתי האמורה מכבר, כי בית פקידות שר ההשכלה אין לה דיעה בעניני הדת ומנהגי ישראל, ואם בית פקידות שר ההשכלה לוקחת לה הרשות להביע דעה מכרחת. אז הנה אני

— כמו שכבר התריתי כמה פעמים — מסלק ידי מהאספה והנני מבקש לקבל את תעודת התפטרותי.

ובהנוגע לענין פסק ההלכה אחרי רבים להטות, הנה בהענינים הנדונים כאן אינו שייך ענין זה כלל, והוא אחד מהפירושים המוטעים של החפשים עמי הארץ שאמרתי שמביאים לידי גיחוך, כי לא הזמינו אותנו לפסוק הלכות כי אם לברר ההלכות שכבר נפסקו בסדרי דיני דת משה וכן לברר את המנהגים המקובלים בעם ישראל, לשמור ולהגן אשר מי שהוא לא יעשה שום שינוי וקולא לא במצות השם יתברך ולא במנהגי בני ישראל.

אמנם גם לפי הפירוש המוטעה בפסוק אחרי רבים להטות, הנה צריכים להתחשב עם מספר הבוחרים ולא עם מספר ציריהם, הרב ר' יצחק, מר היילפערין ואני הננו צירים מתשעים ותשעה אחוזים אזרחי ישראל המחבבים את תורת השם יתברך ושומרים מצותיו בתום לב.

בצדק — אמר הוד כ"ק אדמו"ר — יוכל מר היילפערין ואני לצרף את שתיקתו של הרב ר' יצחק להודאה לדעתנו אנו, אשר אין שום רשות למי שהיא לשנות אף דבר אחד בנוסח התפלה של היהודים.

בודאי — אמר הגאון ר' יצחק — דעתי מסכמת עם הרב שניאורסאהן ומר היילפערין שלא לעשות שום שינוים בנוסח התפלה של היהודים.

שר בית פקידות ההשכלה הי' איש בעל חימה ונוח לכעוס במאד וידבר עם אדמו"ר קשות לאמר כי ירציא לפני שר ההשבלה את כל פרטי עניני דבורו בזלזול כבוד בית פקידות שר ההשכלה ולפני שר הפנימי ירציא כי מתוך דבורו של הרב שניאורסאהן ניכר שהוא מורד במלכות — רעוואלוציאנער — ומרה תהי' אחריתו. ויפן אל המזכיר והסופר ויאמר: ואתם תחתמו את הרצאותי.

הוד כ"ק אדמו"ר לא ענה מאומה, וחברי הועידה, גם הד"ר שטערן, נתרגשו מדבריו הקשים של השר, כי הי' ידוע לאיש קשה ביותר.

ביום השלישי — שחל בערב שבת — הוזמן אדמו"ר לראיון אצל שר ההשכלה בשעה השלישית.

שטערן הציע, אשר להיות שהענין רציני ביותר הוא מציע את שירותו בתור מליץ. — אדמו"ר והגאון ר' יצחק דיברו בשפה המדוברת — אידיש — והשתמשו במליצים. הרב ר"י השתמש בהד"ר שטערן והוד כ"ק אדמו"ר הי' מליצו ר' ישראל חייקין או ר' שמרי' פייטילסאן59 — הוד כ"ק אדמו"ר הודה לו עבור הצעתו ויאמר אשר יקח בתור מליץ את מר חייקין, אמנם אם רצונו להיות נוכח בשעת בקורו אצל שר ההשכלה ויש לו הרשות לזה הנה מצדו אין מניעה.

הביקור התקיים בשעה הקבועה. שר ההשכלה, בנוכחות באי כח שרי בית פקידות שר הפנימי מחלקת הבולשת, פקידי המשטרה ומסגני בית פקידות שר המשפטים, צוה לקרוא את הרצאתן של יו"ר אספת נבחרי היהודים:

על אדות הצדיק ר' מנדיל שניאורס ן המפריע את מהלך הועידות בתוקף עוז ובשאט נפש מבזה את חקי הממשלה באמרו, אשר כל כחם הוא להעמיס על היהודים מסים אבל אין להממשלה רשות אף לנגוע במנהג קל של היהודים, ועל כל הצעה טובה המיוסדת על החק וההגיון לטובת היהודים שכבר הציעו או הסכימו חכמי ישראל הנה הצדיק הרב

מענדיל שאכנאוויץ שניאורסאן מחוה דעתו העקשנית בתוקף פוקד ומצוה באמרו, אשר אותנו הזמינו לחוות דעתנו אנחנו ולא להשמיענו דעתם של אחרים. וכבר נענש הרבה פעמים ובמרדו נגד הממשלה הוא עומד.

נוסף להרצאה זו נספחה סקירה כללית קצרה ע"ד: תולדות הצדיק שניאורסאן מליובאוויטש, ארחות חייו עבודתו הרבנית והצבורית והשפעתו על היהודים הגרים במרחבי מדינת רוסיא ומדינות השכנות הקרובות לרוסיא.

וזה תוכנה:

הצדיק הרב מענדיל שאכנאוויטש שניאורסאן יליד עיר ליאזנא — פלך וויטעבסק — התחנך אצל זקנו הצדיק הרב שניאור זלמן בארוכאוויכוש אשר בשנת 1799 נאסר מטעם הקיסר פאוועל, הובא לפטערבורג והושם במאסר מבצר פעטר וולט ווסק כמורד במלכות.

בהיות הצדיק בארוכאוויטש שונא הצרפתים הנה במלחמת הצרפתים פעל ועשה כאזרח ישר לטובת ארץ מולדתו והממשלה הטתה חסדה לבנו הצדיק הרב בער שניאורי. הצדיק שניאורי נחשד ביחד עם ברלין וצייטלין ברציחת הילד הנוצרי בעיר וועליזש — פלך וויטעבסק — בשנת 1823 בשביל ענין דתי, ורק השר גאליצין — שהכיר את אביו ואותו — הגין עליו מעונש המשפט, לבסוף מצאוהו, בשנת 1826, אשם במרד כנגד הממשלה בשלחו סכומים גדולים למדינת טורקיא. השר חאוואנסקי דרש לענשו קשה, אך האקאדעמיק הרופא הייבענטהאל הגין עליו60.

הצדיק הרב שניאורסאן בעלותו על כסא הרבנות בעיר ליובאוויטש בשנת 1827, סידר חבורת מנגדים לחקי הממשלה לבלי תת אנשי חיל מהיהודים — וסופר ומונה חטאים ופשעים אשר עשה הוד כ"ק אדמו"ר במשך שתים עשרה שנה ואשר במשך זה עשו כמה וכמה חפושים בביתו, פשעי הצדיק שניאורסאן נגד הממשלה עד כי הושיבו פקיד בולשת — זשאנדארם — בעיר ליובאוויטש לשום עין על ארחות חייו ומאות האורחים הבאים יום יום לדרוש בעצתו ולשמוע את תורותיו והוא מזהיר את כולם לבלי שמוע בקול הממשלה ללמד את בניהם בהשקאלעס. —

ראוי לישם לב להרצאת הד"ר ליליענטהאל מנסיעותיו בשנות 1841- 42 אשר בכל מקום בואו הנה לא באו לשמוע את נאומיו על אודות הטובות אשר ברצון הממשלה לעשות להיהודים ללמד לבניהם כתב ולשון המדינה, ואת ספרו ”מגיד ישועה" — המבשר תקוות טובות במצבם האזרחי של העברים ומעורר את דעת הקהלות לשמוע אל הממשלה — אשר חלק לאלפים, הנה ע"פ אזהרת הצדיק שניאורסאהן קרעוהו היהודים ושרפוהו.

בקרוא המזכיר את ההרצאה והנספח הנה מרגע לרגע הסתכלו פקידי הבולשת והמשטרה במבט של זעם ובעינים מלאות דם על הוד כ"ק אדמו"ר היושב במנוחה גמורה, מה שהבהיל את כולם במאד, בידעם אשר אדמו"ר מבין שפת המדינה.

כשגמר המזכיר לקרא את ההרצאה — כתב האשמה כמו שקראה שטערן — פנה שר ההשכלה אל הוד כ"ק אדמו"ר בזעם עצור: אתענין לדעת מה יש להרב שניאורסאן לענות על זה.

עוד טרם הספיק כ"ק אדמו"ר להגיד מה, עמד שטערן ויאמר באשכנזית צחה: בשם גודל מעלת רום טוהר ההשכלה, אשר שר ההשכלה אחד מפטרוני' לא אוכל להתאפק

מלהגיד, כי המרציא הגדיל לפגוע בהאמת בהאשימו את הרב שניאורסאהן כי מבזה הוא את חקי הממשלה, מפריע מהלכי הועידה והדומה, מה שבהכרח נותן ציור אחר לגמרי להנהגתו של הרב שניאורסאן מכמו שהוא באמת בנימוס גמור, אף כי השקפותיו אין הרב שניאורסאן מכחש ואומרם בשפה ברורה.

שר ההשכלה הביט על שטערן בעין חודרת ויאמר: הגם אתה במזכי הצדיק שניאורסאן המעליב את הממשלה ומזלזל בחוקי'

בודאי — אומר בא כח בית פקידות שר המשפטים — אין הרב שניאורסאהן יודע את חקי המשפט למזלזל בחקי הממשלה ומה גם למעליב את הממשלה ואם כן איפה לדעתי נחוץ להעתיק את החוקים ולהודיעם להרב שניאורסאהן עם העונשים הכרוכים בהם.

הרב שניאורסאהן — אומר ליליעניטהאל — יודע את החקים ואת המשפטים ואת העונשים לעובר עליהם. גם יודע הוא את רצון הקיסר להטיב עם אזרחיו היהודים להסיר כסלותם באמונות שוא של שדים כשוף עין הרע וגלגולים ולעשותם לאזרחים מועילים לעצמם ולמדינה. ועם זה — עשה הרב שניאורסאהן תעמולה גדולה ע"י צירים מיוחדים לעורר את דעת הקהל לנגדי בכל תוקף, ובכל מקום בואי, אף שידעו אשר במלאכות הממשלה הנני נוסע להודיע את רצון מלכנו האדיר לטובת אזרחיו, הנה איש לא בא אל האספות אשר קראתי. ובבואי ביום השבת לביהכנ"ס המלא אנשים מפה אל פה הנה מכיון שעליתי על הבמה, עוד טרם הספקתי להוציא אף הגה, נשמעו קולות קוראים המומר מריגא בא להדיח את ישראל עדתו, צאו יהודים מבית הכנסת. עשרות ידים הורמו כנגדי בזעם נורא, וקול קורא אל תגעו במנוול האשכנזי המסית, עזבו את בית הכנסת, וברגעים אחדים נתרוקן בית הכנםת. כן בהלכי ברחובות קרי' הראו עלי באצבע כמו על מצורע. בכמה עירות לא יכולתי ללכת ברחוב מפני להקת ילדים וילדות רצים אחרי בקריאות: הנה המומר האשכנזי, הנה הבונה בתי שמד לילדי ישראל.

דברי ליליענטהאל עוררו את חרון אפו של שר ההשכלה, פניו התחילו לוהטים וכולו רועד מהתרגשות.

כל הרצאותיו של הד"ר ליליענטהאל — אומר שר ההשכלה — על דבר תעמולת הרב שניאורסאן מאושר הוא ע"י בית פקידות הבולשת ונספח אל הרצאת יו"ר הועידה, והכל יומסר על יד בא כח בית פקידות שר המשפטים, בכדי להטיל את העונש הראוי ולמסור את פסק דינו למחלקה השלישית אשר על יד בית פקידות שר הפנימי להביא הדבר לפועל. והנני פונה אל הרב שניאורסאהן ונותן לו רשות ההתנצלות כחק הניתן לכל נאשם להתנצל על העבר ולהבטיח את ישרת הנהגתו להבא. וגם הפרטי כל מועידה זו הנוכחית יסופח את כתב האשמה על הרב שניאורסאהן הנאשם בהעלבת הממשלה וזלזול בחוקי' ופקודותי'.

הוד כ"ק אדמו"ר: אינני מודה כי הנני אשם בהאשמה אשר מי שהוא רוצה להאשים אותי למעליב הממשלה ומזלזל בפקודותי'. כל משך משרת כהונתי הנני עומד להגיד לעם ישראל את המותר ואת האסור ע"פ התורה וע"פ מנהגי ישראל במסורת אבות מדור דור. כן עשיתי וכן הנני עושה וכן אעשה מבלי התחשב עם עלילות שוא בכדי לגלגל עלי עונשין. ובידעי כי מלאתי את חובתי ביושר לבב הנה גם העונשין היותר קשים לא יפחידוני.

כחמש שעות ארכה הועידה ההיא, וכצאת חברי הועידה לרחוב, הנה עשרות אנשים עמדו בחוץ לחכות לעת צאת אדמו"ר. אף כי הי' עוד היום גדול בכל זה מהר הוד כ"ק אדמו"ר לדירתו. וכעבור מעט זמן כבר נודע לרבים תכן הועידה ובכל בתי בני ישראל, היראים בכלל והחסידים בפרט, הי' רעש של צער.

תוקף דעתו הקדושה של אדמו"ר במסירת נפשו הק' בועידה ההיא עשה רושם עז על שטערן, באמרו כי מעולם לא ראה ולא שיער, כי איש ימסור נפשו בסכנה בטוחה במנוחה גמורה בלי שום הרהור אף גם קל, כאלו לא קרה דבר בהנוגע לעצמו.

הישיש זלמן ברוך קאלאראשער מספר — אמר שטערן — אשר הגביר ר' שלמה'לע שתדלן בהלכו לחצרות השררות לפעול ישועות בעד היהודים יושבי הכפרים והישובים הי' לוקח עמו את התכריכים פן ואולי יתנו השררה במאסר. בטח הנה גם עתה הנוסעים אל השררות להשתדל עבור היהודים לוקחים את התכריכים עמהם, אבל את המסירות נפש מניחים בבתיהם. והרב מליובאוויטש הניח התכריכים בביתו ואת המסירות נפש לקח עמו.

אחרי הועידה שנתקיימה ביום הששי קבלו חברי אספת הרבנים הודעת בית פקידות שר ההשכלה, אשר הועידות שהוגבלו מיום השני והלאה הנה לסבה פתאומית נדחות על זמן בלתי מוגבל, וחברי אספת הרבנים מתבקשים להשאר לחכות על הודעה על דבר זמן הועידית הבאות.


52) תעודות הרשמיות בזה, מימי י"ח מאי 1844 — י"ט אפריל 1945*, נמצאות בארכיון שר ההשכלה בפטרבורג, ומסומנים במספר 1001 /80671.

53) בהתקופה ההיא הרבו לדבר בשפת אשכנז תמורת שפת צרפת שהיתה תחלה. כנ"ל הערה טו.

54) ראה לעיל פרק שני.

55) תעודות הרשמיות יע"ד כ"ז ומה שיבוא לקמן בפרק זה, והם מימי ד' מאי 1842 — ל' נאיאבר 1844, נמצאו בארכיון שר ההשכלה בפטרבורג ומסומנים במספר 3697 /80575.

56) חו"מ סי' שס"ט ס"ח, שו"ע לרבינו הזקן הל' גזילה וגניבה סעיף י"ט ועוד.

57) ירושלמי פסחים פ"ד ה"א. וראה שיחת חה"פ ה'תש"ג ע' ס"ג.

58) שו"ע יו"ד סקנ"ז ונסמנו המקורים בנ"כ שם.

59) בן החסיר ר' מררכי מליעפלי, שהי' מחסידיו הראשונים של רבינו הזקן.

60) ראה עד"ז והחופש ביו"ד כסלו ב”התמים" חוברת שני' ע' עד ואילך. בד קדש (הוצאת קה"ת, תש"ז) ע' 9-5, 22-20.

52) תעודות הרשמיות בזה, מימי י"ח מאי 1844 — י"ט אפריל 1945*, נמצאות בארכיון שר ההשכלה בפטרבורג, ומסומנים במספר 1001 /80671.

53) בהתקופה ההיא הרבו לדבר בשפת אשכנז תמורת שפת צרפת שהיתה תחלה. כנ"ל הערה טו.

54) ראה לעיל פרק שני.

55) תעודות הרשמיות יע"ד כ"ז ומה שיבוא לקמן בפרק זה, והם מימי ד' מאי 1842 — ל' נאיאבר 1844, נמצאו בארכיון שר ההשכלה בפטרבורג ומסומנים במספר 3697 /80575.

56) חו"מ סי' שס"ט ס"ח, שו"ע לרבינו הזקן הל' גזילה וגניבה סעיף י"ט ועוד.

57) ירושלמי פסחים פ"ד ה"א. וראה שיחת חה"פ ה'תש"ג ע' ס"ג.

58) שו"ע יו"ד סקנ"ז ונסמנו המקורים בנ"כ שם.

59) בן החסיר ר' מררכי מליעפלי, שהי' מחסידיו הראשונים של רבינו הזקן.

60) ראה עד"ז והחופש ביו"ד כסלו ב”התמים" חוברת שני' ע' עד ואילך. בד קדש (הוצאת קה"ת, תש"ז) ע' 9-5, 22-20.