לח

השכל, ובכל המשך השתלשלותם הרי לא התחדש בהם דבר כלל, כי גם בהיותם במחשבה שבמחשבה מכוסים בעוצם הבהקת אור השכל היו אותיות אלו ממש, דג' חכמים אומרים שכל וסברא א' וכל אחד אומרה באותיותיו כפי גילוי אור שכלו בהלבוש דמח' שבמח', וכמו הרי"ף הרמב"ם והרא"ש* אומרים כולם סברא אחת כל אחד באותיותיו דוקא, דזהו חלקי ד' אמרה נפשי178, ולכן בדקדוק לשונם מוציאי' סברות להלכה, א"כ הרי אותיות אלו כשבאי' בדיבור שבדיבור הרי אין בהם התחדשות כלל, כי גם בהיותם במח' שבמח' היו כבר מצויירים ומוגבלים, ומ"מ הרי אין ערוך אותיות כמו שהם במח' שבמח' לכמו שהם במעשה שבדיבור. דכמו"כ יובן בדרך דוגמא בהאור והחיות המוגבל להחיות, דבהיותו כלול במקורו ה"ה במדרי' נעלה ומשובח בתכלית הרוחניות, וכאשר המלאכים משיגים זאת בכלל, ובפרט בהרגש חיותן, לכן הנה ההתפעלות שנעשה מהשגה זו היא אופן התפעלות יציאה מגדר הגבלה, והיינו דלפי שהחיות כמו שהוא במקורו הוא באין ערוך בדרך מובדל לגמרי לזאת הנה גם ההתפעלות הנעשה מזה הוא באופן יציאה מגדר ההגבלה. אמנם הנה אור וחיות זה כמו שמתלבש בהנברא ה"ה בא בהגשמה לפ"ע מהות הנברא, דהנה כללות האור שנמשך אל הנבראי' להוותם ולהחיותם הוא בבחי' כח הפועל בנפעל, וכח הפועל בנפעל בד"כ הוא באין ערוך לגבי מקורו, לפי שכח ופועל הרי אין הכוונה שהנפעל הוא גשמי לגבי כח הפועל כ"א גם כח הפועל בהנפעל הוא כמו גשמי לגבי רוחני, והיינו שהוא באין ערוך לגבי מקורו, דבכחות הנפש אנו רואין דענין הכח הוא ענינו לפעול פעולת דבר מה בהתחדשות דוקא, ובא בכמה אופנים שונים, בכל כח לפי מהותו וענינו, כמו כח השכל, כח הראי', כח הדיבור וכח המעשה, שהם כולם כחות פועלים ופעולותיהם שונות לפי מהותם, והגם שאינו דומה כח השכל להכחות דראי' ומעשה, דכח השכל הגם שהוא בא בהשגת דבר מה שחוץ לעצמו שה"ה משכיל ומשיג בדבר שחוץ ממנו, מ"מ ה"ה הכל בו בעצמו179, משא"כ בראי' הגם שהוא ג"כ בדבר שחוץ ממנו, אבל אופן פעולתו הוא לקרב את הדברים שחוץ ממנו לעצמו, וכח הדיבור הנה פעולתו הוא לגלות במה שחוץ ממנו, היינו לזולתו, אמנם עכ"פ אינו נפרד מהאדם עצמו, אבל כח המעשה הרי פעולתו הוא אך ורק בדבר שחוץ ממנו ונתעצם בו, שהארת כח הפועל נמצא תמיד בהנפעל, אשר באמת כן הוא בהחיות אלקי שהוא בבחי' כח הפועל בנפעל, שהאין האלקי הוא


178) איכה ג, כד.

179) בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה :1 מ"מ הרי הכל הוא בעצמו.

*) הרי"ף הרמב"ם והרא"ש: להעיר עד כמה מדויק גם ענין שבדרך אגב הבא בדא"ח: בכ"מ מובאים לדוגמא ראשונים אחרים, וכמו בלקו"ת ראה רד"ה ושמתי כדכד (הראשון [כד, ד]) מביא את תוס' רא"ש והר"ן. - והחילוק מובן, דבלקו"ת מדבר בשכל ובסברתו ולכן מביא ראשי הפרשנים. ומתחיל בתוס' שיש בו ריבוי אותיות, משא"כ פרש"י, ועליו מונה הרא"ש והר"ן המביאים לעתים תכופות ביותר סברות התוס' גופא. אבל כאן מדבר בשכל ובהחלטתו, הלכה ברורה, ולכן מובאים הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שהם "עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם" (הקדמת הבית יוסף [לטור או"ח]).

178) איכה ג, כד.

179) בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה :1 מ"מ הרי הכל הוא בעצמו.


*) הרי"ף הרמב"ם והרא"ש: להעיר עד כמה מדויק גם ענין שבדרך אגב הבא בדא"ח: בכ"מ מובאים לדוגמא ראשונים אחרים, וכמו בלקו"ת ראה רד"ה ושמתי כדכד (הראשון [כד, ד]) מביא את תוס' רא"ש והר"ן. - והחילוק מובן, דבלקו"ת מדבר בשכל ובסברתו ולכן מביא ראשי הפרשנים. ומתחיל בתוס' שיש בו ריבוי אותיות, משא"כ פרש"י, ועליו מונה הרא"ש והר"ן המביאים לעתים תכופות ביותר סברות התוס' גופא. אבל כאן מדבר בשכל ובהחלטתו, הלכה ברורה, ולכן מובאים הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שהם "עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם" (הקדמת הבית יוסף [לטור או"ח]).