שפב

גמור אינו אלא שינוי רשות לשעה, ואינו העברה גמורה מרשות לרשות, ומשיכה גמורה הוא שיוצאנו מכל המקום שהי' בו קודם הקנין, ואז הוי קנין גמור ולולי זאת יכול להיות בו עוד עניני הספיקות, וענינו בעבודה כי א"א להיות בטוח כ"כ בדרכו והילוכו בקדש כי יכול להיות עוד חוזר וניער מצבו הקודם ויהי' ח"ו התגברות החשך, מאחר שלא יצא ממנו לגמרי. והענין בזה הוא דכשם שבענין הקירוב שבא מלמעלה, דכאשר נופל להאדם איזה התעוררות פתאום הנה זהו שמעוררים אותו מלמעלה, ואז זמן מוכשר שיעורר האדם א"ע ויתאמץ אז בהתבוננות ושיתעורר בכח עצמו דוקא להתקרב אל ד' ואז דוקא יתקרב באמת וקירוב זה בקיום בנפשו65, כמו"כ הוא בהיציא' מן הרע כשבא בדרך התעוררות מלמעלה לצאת מן הרע, וה"ה יוצא מן הרע עי"ז שאינו רוצה בשו"א להיות עוד במקום החשך וה"ה רואה את האור כי טוב ורוצה להיות רק במקום האור, מ"מ אין זה יציאה לגמרי עד שיוצא בכח עבודת עצמו דוקא, ובלא זה עדיין הוא כצפור הנאחז בפח66 ואינו יכול לעוף ולעלות למעלה בהיגיעה בהתבוננות ובהקירוב להיות בבחי' קירוב באמת.

והנה עוד זאת כאשר יתחיל תיכף לעלות במעלת ומדריגת הקירוב ולא ישתדל לצא' מן הרע בכח עצמו ובעבודתו הרי לא יתקן ולא יזכך את הכחות הטבעים שלו, ותהי' עבודתו בהקירוב רק מצד הנה"א והטבעי' דנה"ב ישאר בתקפו והיינו שיפעול פעולתו במדות הרעות שלו, ויהי' ח"ו הפועל שלו היפך העבודה והקירוב לגמרי, והסיבה לזה היא מפני שבעצם מקושר עדיין ברע, ומפני נתינת נפשו רק להתקרב ולעלות במעלות, ולזאת יכול להיות אשר יעלה במעלת ומדרי' הקירוב אבל הרע דנה"ב אינו מתתקן כלל, ובמילא הרי במשך הזמן יכול להיות ח"ו חוזר וניער ויפול בחומריות, ואשר ע"כ כאשר העיר ד' את רוחו67 לצאת מן החשך ונפתחו עיניו לראות את האור ונעשה כברי' חדשה ממש שבאמת הרי בההתעוררו' והמשיכה שלמעלה יוצא בזה מאפילה לאור גדול, ואז הוא זמן המוכשר לעבודה בכח עצמו, ויקבע שעה מיוחדת להיות ממארי דחושבנא בכל עניניו הקודמים ואשר באמת הנה בעצם מהותו הוא עודינו גם עתה שם, וישיב אל לבו איך שהוא במקום המיאוס והשיקוץ היינו במקום הרע והמות, ומלובש בבגדים צואים הם המחשבות והדיבורים רעים הסובבים אותו וממשיכים אותו למקום המיאוס, דכ"ז הוא מפני ריבוי החומריות והגסות שהי' בהם עד עתה שזה מלפפתו68 דאָס האָט אים ארום גינומען, ולזאת יעמיק דעתו בגדולת ד' ואיך דרע ומר מאד ריחוקו מד', עד שיטעום מרירות אמיתי בנפשו, עס זאָל אים וערין ניט גוט פון דעם און זאָל דער פילין דעם ניט גוט אין אַ פנימיות ממש, וככה יעשה כמה פעמים היינו דבזמן הראשון דתחלת


65) בד"ה ויהי בשלח תרס"ט שבהערה 1 מציין כאן ללקו"ת ד"ה אדם כי יקריב [ב, ב ואילך].

66) ע"ד קהלת ט, יב.

67) ע"ד עזרא א, ה.

68) סוטה ג, ב. וראה לקו"ת פינחס עה, ג. סהמ"צ להצ"צ לח, ב. קמב, ב. קמג, ב. ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' שעג.

65) בד"ה ויהי בשלח תרס"ט שבהערה 1 מציין כאן ללקו"ת ד"ה אדם כי יקריב [ב, ב ואילך].

66) ע"ד קהלת ט, יב.

67) ע"ד עזרא א, ה.

68) סוטה ג, ב. וראה לקו"ת פינחס עה, ג. סהמ"צ להצ"צ לח, ב. קמב, ב. קמג, ב. ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' שעג.