ספריית ליובאוויטש
אוצר החסידים חיפוש קטלוג מפתח links about
ספרי יסוד
תנ"ך
תלמוד בבלי
זוהר
שולחן ערוך

ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן

ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי
שערי אורה
דרושי תחונה

ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"
ספרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע
ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע
ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע
ספרי כ"ק אדמו"ר

מסביב לחסידות

ספריית ליובאוויטש
פרק יב(7523)

   פרק יב

פדיית אוסף כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

גודל ההצלחה בפדיית אוסף הכתי"ק מווארשא, וגם אלו שהגיעו מירושלים, הביא זיק של תקוה , שאולי יצליחו למצוא ולפדות גם את אוסף הספרים של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. אוסף זה הונח על ידו למשמרת במחסן במוסקבה, בעת ההעתקה מליובאוויטש לרוסטוב, ומשם לוקח לספריית לנין במוסקבה ומעולם לא הוחזר, כמסופר לעיל פ"ו.

בשנת תש"מ הראיתי לה"ר יהודה שי' קרינסקי את הקטלוג של הספרים האלו, שנערך בליובאוויטש ונמצא עד היום בספריה (כמסופר לעיל פ"ה). עוררתי אותו על השתדלות פדייתו, והוא שאל על כך אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

באותה שעה לא ידעו בבירור אם האוסף עדיין קיים. לעיל פ"ו נעתקה אגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע "כי שמעו אשר היעווסעקציא בבעלארוסיא פעלה אשר ניתן להם הביביליותיקה של "האדמו"ר שניאורסאן מליובאוויטש" לאחוזת עולם". ע"פ עדויות שונות נדפס בשעתו בעתונים שהאוסף אמנם נמסר להם. היבסקציה פתחה אז שני ספריות גדולות האחד בקיוב והשני במינסק. שני הספריות האמורות נשללו ונחרבו ע"י הנאצים ימ"ש בעת מלחמת העולם השניה, והנשאר לפליטה הוחרם ע"י הממשלה הסובייטית. וא"כ מי יודע אם האוסף הזה עדיין קיים?

אעפי"כ היה זיק תקוה, שמא האוסף מעולם לא נמסר ליבסקציה ונשאר בספריית לנין, ושמא עדיין הוא קיים שם עד היום הזה.

גם אם אמנם נשאר האוסף הזה בספריית לנין במוסקבה, עדיין ספק גדול אם נשאר הוא כחטיבה אחת, שמא נתחלקו הספרים למחלקות ומדורים שונים בספריה הזאת עצמה, ושוב אין לאתר את הספרים האלו; רק על חלק מהספרים יש סימני היכר שהם מהספריה שהיתה קיימת בליובאוויטש, וגם אותם אי אפשר יהיה לאתר, אם הם מפוזרים בין מאות אלפי ספרים אחרים שבספריית לנין במוסקבה.

למרות כל זאת היה כ"ק אדמו"ר שליט"א מלא תקוה שאכן אפשר יהיה למצוא את האוצר הזה, והמריץ מאד את המתעסקים בדבר.

באחד מימי שנת תש"מ קרא כ"ק אדמו"ר שליט"א את ה"ר ברוך שלמה שי' קונין, מנהל מוסדות חב"ד בקאליפורניה, והורה לו לשוחח בנידון הספרים עם מר ג'רי וויינטראוב שי' ומר ארמונד האמער ע"ה, שיש להם יחסי קירבה עם מלכות הקרמלין. מר האמער פנה אז לאנשי הממשל במוסקבה בבקשה לאתר ולהחזיר את האוסף היקר הזה לתנועת חב"ד.

כאשר אנשי הממשל במוסקבה השיבו שאין ידוע להם "אוסף ליובאוויטש" או "אוסף שניאורסאהן", נמסר להם צילום רשימת הספרים הנזכרת. ע"פ הרשימה הזאת קל יותר לברר אם האוסף עדיין מונח בספריית לנין במוסקבה.

שוב לא הצליחו למצוא את האוסף הזה או את הספרים שברשימה הזאת, וכך חלפה שנה אחרי שנה, בלי תוצאות ממשיות. עד אשר הוצע להם ע"י מר ארמונד האמער הנ"ל, שהם ירשו למומחים מטעם תנועת חב"ד, לבוא ולבדוק ולנסות לאתר בעצמם את האוסף הזה. למרבה השמחה הם נענו להצעה הזאת בחיוב.

* * *

בעת כל הדיונים האלו, עלה ברעיוני בעזהי"ת לבדוק את הנושא ע"י שליח: אחד מידידי, ה"ר יוסף יצחק שי' פרידמן, נסע למוסקבה. נתתי לו רשימה של מספר ספרים נדירים ביותר, המופיעים ברשימה הנ"ל מאוסף הספרים שבליובאוויטש, כדי שיבדוק בקטלוג הספרים העבריים שבספריית לנין אם הספרים האלו נמצאים שם, וירשום בכל ספר את המדור והתא שבו הוא עומד.

לגודל מזלינו הוא מצא רשומים בקטלוג 12 מתוך רשימת הספרים שמסרתי לו, כולם באותה מחלקה של ה"מוזיאום קניגי" [ספרים עתיקים].

עובדה זאת כמובן חיזקה את התקוה, שהאוסף אמנם נמצא בספריית לנין במוסקבה, ומי יודע, אולי הוא נמצא כולו כחטיבה אחת באותו חדר!?

השליחות לרוסיה

באחד מימי חודש כסלו תשמ"ח, מבשר לי המזכיר ה"ר יהודה שי' קרינסקי, שהממשל במוסקבה הסכים לנסיעת המומחים מטעם חב"ד, ומודיעני, שתוך שבועות אחדים תוכל המשלחת לנסוע לשם, הם ה"ר ברוך שלמה שי' קונין הנ"ל, המזכיר ה"ר ניסן שי' מינדל ואני.

הזדרזנו כמובן שלושתינו, בהכנת הניירות הדרושות לנסיעה הזאת. במשך זמן קצר נתקבלו הויזות לנסיעה למוסקבה - "לשיחות עם משרד התרבות". הכנתי לנסיעה הזאת את העתק רשימת הספרים שבאוסף ליובאוויטש ואת רשימת 12 הספרים הנ"ל שנמצאו בקטלוג, והיינו מוכנים לדרך ביום א' כ' טבת תשמ"ח.

במשך החודש שבינתיים, כתבתי אל כ"ק אדמו"ר שליט"א את תוכניות הנסיעה, מה ואיך בדעתינו לבדוק, ושאלתי כמה פרטים:

כתבתי שנחפש את הספרים ע"פ הקטלוג או ע"פ הסימנים שעל הספרים, והרבי שליט"א הוסיף: "או ספרים שאולי שייכים, אף שאינם ברשימה בפועל".

כתבתי שאם לא נמצא הספרים בספריית לנין במוסקבא אזי ניסע לקיוב לחפש שם כנ"ל, והרבי שליט"א השיב ש"בכל אופן" יש לברר ע"ז בקיוב כו'.

כתבתי שבלנינגרד נחפש ספרים וכתבי רבותינו נשיאינו, והרבי שליט"א הוסיף: "כולל - לחסידי חב"ד: אבי הרב מעדליא וכו'".

כתבתי שבדניפרופטרובסק נחפש כתבי הרה"ק מוהרלוי"צ - אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א [בנוסף למה שכתב במאסר על גליון הספרים, ונמצא בספריה, ונדפס משם בסדרת תורת לוי יצחק ולקוטי לוי יצחק], והרבי שליט"א הוסיף: "בספריית אאמו"ר (שאני - אגו"ח היורש)".

כתבתי שנחפש הניירות הקשורות למאסר כ"ק אדמו"ר האמצעי, והרבי שליט"א הוסיף, שנחפש גם הניירות הקשורות למאסרי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר ה"צמח-צדק" [הניירות הקשורות למאסר אדה"ז נמצאו אח"כ והתפרסמו ב"כרם חב"ד" גליון 4. והקשורות למאסרו של הרלוי"צ נמצאו אח"כ והתפרסמו בכמה גליונות ב"כפר-חב"ד" קיץ תשנ"א].

* * *

ביום שלפני הנסיעה, בהתוועדות ש"ק פר' שמות, דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א ברבים בדבר השליחות הזאת; אם כי אמר ולא פירט. ואלו הם דבריו הקדושים השייכים לענינינו ("התוועדויות" ש"פ שמות תשמ"ח סעיפים יב-יד):

התוכן הכללי דפרשת שמות - הוא ענין הגאולה .. ומזה מובן, שביום הש"ק זה יש נתינת-כח בנוגע לעבודה המיוחדת ד"פדיון שבוים"...

הענין דפדיון שבויים שייך (לא רק בנוגע לבנ"י עצמם, אלא) גם בנוגע לכליהם וחפציהם של ישראל .. ובהדגשה יתירה - כשמדובר אודות ספרים של צדיקים.

ומכיון שכך, הרי, כששומעים שישנם חפצים, ספרים וכתבי-יד כו', של צדיק ונשיא בישראל, שנמצאים בגלות ושבי' [לא רק במקום הפכי ממש, אלא אפילו שלא במקומם האמיתי] - יש להשתדל ככל האפשרי, עד כדי מס"נ, לפדותם מהגלות והשבי', "פדיון שבויים", ולהשיבם למקומם האמיתי, כלשון הכתוב "ושבתי בשלום אל בית אבי".

ולהוסיף שחובת ההשתדלות מוטלת על כל מי ששומע על הדבר - כתורת הבעש"ט שכל דבר שיהודי רואה או שומע מהוה הוראה בעבודתו לקונו. אלא שמובן וגם פשוט שיש חילוק באופן הפעולה וההתעסקות בדבר, יש כאלה שיכולים ושייכים לפעול בפדיון שבויים באופן ישיר, ויש כאלה שפעולתם מתבטאת ע"י אמירת תהלים ונתינת צדקה כו' לזכות הצלחת הפעולה דפדיון שבויים.

ואשרי חלקם וגדול זכותם של המתעסקים בזה, וזכות הרבים מסייעתם, כולל גם הנתינת-כח המיוחדת דשבת פ' שמות - להצליח בכל הפעולות הקשורות עם פדיון שבויים.

לאחר השיחה הזאת הורה לנו כ"ק אדמו"ר שליט"א לאמר "לחיים" על כוס מלא. גם בעת חלוקת הדולרים לצדקה, ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ביום א' בבוקר, נתן לנו דולר נוסף ואמר "לתוספת זריזות".

לפני נסיעת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאוהל נקראנו ליד דלת חדרו ואלו היו דברי קדשו:

בנוסף צו דעם וואס מ'האט אייך שוין געגעבן, איז דא נאך פאר צדקה, אויף צו פארטיילן דארטן. כ'וויל דאס ניט צוטיילן אויף דריי חלקים ווייל דאס איז איין כללות'דיקע שליחות, ס'זאל זיין כגוף אחד. דא איז פאראן דריי מאל ח"י, זאל דאס זיין בהצלחה רבה ומופלגה...

ווי שוין גערעט, איז יעדן פלאץ וואס ס'איז נאר פאראן א ספק אז מ'קען עפעס געפינען דארטן זאל זיין ספק לקולא, און אויב ס'וועט ניט שאטן די אנדערע פלעצער זאל מען דארטן זיין...

איך זאג אייך ניט קיין דאנק, ווייל דער גרעסטער דאנק איז פון די ספרים אליין.

בערב לאחרי תפלת ערבית, מיד לפני נסיעתינו, נקראנו שוב ליד דלת חדרו, וכה היו דברי קדשו:

היינט איז דאך דער יארצייט פון דעם רמב"ם, און די וואך כ"ד טבת איז דער יארצייט פון אלטן רבי'ן, וועלן זיי ביידע ארבעטן צוזאמען מיט אייך...

נתן עוד צדקה לחלק שם, והוסיף ואמר "הצלחה רבה בשורות טובות".

כשנכנסנו למכונה שאל אם נסעו ללוותינו.

* * *

עד כאן - קצת על ההכנות לנסיעה. בעת הנסיעה עצמה כתבתי יומן, ומשם יועתקו הקטעים העיקריים הקשורים לאיתור האוסף:

ב"ה יום ג' כ"ב טבת ה'תשמח שעה 30:10 בערב

זאת הפעם הראשונה מאז באנו הנה, מוסקבה הגדולה, שיש לי הזמן הפנוי להתיישב ולרשום את מהלך הימים האלו.

באנו למוסקבה ביום ב' בערב .. [ביום ג' בבוקר נסענו למשרד של מר ארמונד האמער במוסקבה, שם קיבלה אותנו מנהלת המשרד גברת נינא, היא] קיבלה אותנו בסבר פנים יפות. אמרה שהיא יודעת מהשליחות שלנו ואשר כבר קיבלה טעלעקס מארה"ב שאנו צריכים להגיע. היא כבר התקשרה עם סגן שר התרבות ליטבינוב .. ארגן פגישה בינינו ובין המנהלת הראשית ליחסי צבור שבספריה [גברת אולגה] לשעה 3...

בשעה 3 כבר ישבנו במשרדה של המנהלת הנ"ל בקומה הרביעית של הבנין הראשי, יחד עם מזכירה [לובמילא] שהעלתה אותנו למשרדה, שהיא גם רשמה את תוכן הדיבורים. שניהן מדברות גם אנגלית והשיחה ארכה כשעה וחצי - עד לערך 30:4...

לבסוף אמרה שהיא מוכרחה לדבר בנושא הזה עם מנהל הספריה הכללי [קארטאשוב] וגם עם שר התרבות [זאכארוב]. מחר היא תוכל לענות לנו. בינתיים היא מציעה שניתן לה איזה רשימה כדי שיבדקו בעצמם וידעו במה המדובר. נתתי א"כ רשימה של 12 נדירים מתוך הרשימה הכללית.

לאחר דיונים רבים במשך היום הרביעי, בין ה"ר שלמה שי' קונין לגברת נינא ובינה לסגן השר ליטבינוב ולמנהלת יחסי הצבור בספריה שנפגשנו אתה גברת אולגה, קיבלה נינא טלפון מאולגא בשעה 30:3, ועל הודעתה בטלפון מסופר בהמשך היומן:

היא כתבה מכתב לשר התרבות, בו מסבירה את טעמי התנגדותה להרשות לנו לחפש בעצמינו בספריה ולתת לנו את הספרים.

נינא מסרה לנו את הדברים והציעה שנבקש ממר האמער שיקח אותנו לשר התרבות זאכארוב, כדי שאנחנו נסביר לו בעצמינו את טעמי דרישותינו.

שוב דיונים נמרצים, בין ה"ר שלמה ובין מר דזייקאבס, מנהל העסקים של מר האמער, ובסופו של דבר החליט מר האמער לקחת את ה"ר שלמה לפגישה שתהיה לו עם השר זאכארוב ביום ה' כ"ד טבת, כדי שה"ר שלמה יסביר לו את בקשתינו לבדוק ולאתר בעצמינו את האוסף, ואף למסור לו תזכיר בכתב המפרט את מטרת בואינו ובקשתינו. על השיחה הזאת מסופר בהמשך היומן:

דברו כ-20 דקות. הוא ביאר לשר את קדושת היום כ"ד טבת .. גודל ענין החזרת הספרים. השר נראה מרוגש ואמר שאפשר לסמוך עליו שיעשה הכל למציאת הספרים והחזרתם. הוא אמר שהוא עצמו ימסור את התזכירים למנהלי הספריה .. רק זאת אי אפשר שתלכו בעצמכם לחפש במחסני הספרים. תשמעו בקולי תחפשו בקטלוג את הספרים שלכם.

אמר שלמה: אבל ע"פ הקטלוג לא נוכל למצוא ולהכיר הסימנים.

אמר השר: אני אומר לכם שגם אני איני יכול ללכת במחסני הספרים. תשמעו בקולי ותחפשו לפי הקטלוג ואני מבטיח להם שתצליחו...

במשרד של האמער קיבלה נינא טלפון ממיכאיעווא, סגנת שר התרבות. היא שאלה מה התוכנית למחר. ענינו שרצונינו לפגוש את הספרן לספרי העברית שבספריה ולעבוד אתו יחד.

איתור וזיהוי האוסף

ביום ששי בבוקר הפגישו אותנו עם הספרן לספרים העבריים מר דאגאוויטש שי'. לאחר שיחת הכירות קצרה נגשנו לנושא העקרי של שיחתינו. ועל כך בהמשך היומן:

אח"כ נגשנו לנושא רשימת 12 הספרים שמסרנו כדי לבדוק אם הם בספריה ובאיזה אוסף מונחים. הוא השיב שמצא כל 12 הספרים, אמנם כולם אינם באוסף שניאורסאהן אלא באוסף פוליאקוב.

עובדה זו נראתה לי מאד חשודה. שאלתי כמה ספרים יש באוסף פוליאקוב. - ענה כשבע וחצי אלף. שאלתי אם יודע מהיכן ומתי בא אוסף זה לספריה. - ענה שאינו יודע. אמרתי שהאחים פוליאקוב היו קרובים - מיודדים לאדמו"ר מוהרש"ב, וברצוני לראות את הספרים עצמם.

חדר הקריאה של ספרי יקרי ערך אינם בבנין הקטלוגים ולשם הלכנו אתו ועם המזכירה לובמילה, מלאנו (דאגאוויטש ור' ניסן) את 12 הטפסים והגשנו הבקשה לראות הספרים. ישבנו כחצי שעה עד שהביאו לנו אותם.

בינתיים הסברתי לדאגאוויטש ולמשלחת שלנו שנראה לי שאוסף שניאורסאהן הוחלף שמו לפוליאקוב, כיון שכל הספרים מתאימים. וגם מספר הספרים מתאים...

נכנסנו למתח רב מאד וכך חכינו חצי שעה עד שהביאו לנו את הספרים, ומיד פניתי בהתרגשות לשלמה: "זהו זה! הנה כתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע!". ב-4 ספרים מצאנו גוכתי"ק.

שלמה אמר: בא מיד להחזיר הספרים. נוסעים למשרד נינא לבקש את הד"ר [האמער] לסדר את קבלת הספריה ולהודיע למזכירות את תוכן הדברים.

כך עשינו. נסענו לשם. כשדזייקאבס היה על הקו קישרו אותו אתנו והוא ענה שנכין תזכיר ונמסור לו. בלילה יפגש הד"ר [האמער] עם השר [זאכארוב] ואז ימסור לו [את התזכיר].

טלפנו לר' יהודה ליב גרונר ולר' יהודה קרינסקי במזכירות ומסרנו כל הפרטים, ואני הסברתי מדוע הדבר עתה נעלה מכל ספק.

ישבנו להכין התזכיר. נינא כתבה במכונת כתיבה. צולמו כמה העתקות ומיהרנו למלון לקבל את השבת שנכנסת אחרי שעה 4.

כך קבלנו את השבת ברוח מרוממת ובהודאה להשי"ת על הנסים הגדולים האלה.

במשך השבועות הבאים היו לנו שליחויות נוספות במספר ספריות ברחבי רוסיה, בלנינגרד קיוב דניפרופטרובסק ועוד, כמסופר לעיל; אך שם לא הצלחנו למצוא דבר ממשי. במשך החודש הזה נמשכו גם הדיונים על קבלת האוסף הזה מיד, שנוכל להביאו אתנו לנ.י. אמנם אנשי הממשל השיבו, שזה יהיה במשך הזמן, אחרי שנחזור לנ.י. לבדנו.

במשך זמן שהותינו במוסקבה עברנו על כל קטלוג הספרים העבריים שבספריה, כשלשים אלף כרטיסים, רשמנו לעצמנו את כל הכרטיסים שרשום בהם שהספר נמצא באוסף פוליאקוב, והוא האוסף של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ועל התוצאות מסופר בהמשך היומן:

בס"ה מצאנו 87 כרטיסים המסמנים ספרים שבאוסף פוליאקוב ואותם מצאנו גם ברשימת ליובאוויטש.

אוסף פוליאקוב יש בו למעלה משמונת אלפי ספרים, מסודרים כאוסף אחד והספרים שבו מסומנים ממספר אחד עד לפחות 8577; זהו המספר הכי גבוה שמצאנו בו.

רק חלקו קוטלג. כמעט כל הספרים שמצאנו בקטלוג נמצאים גם ברשימת ליובאוויטש...

היינו כמה פעמים באולם הקריאה של הספרים הנדירים, שבו בקשנו לראות ספרים מתוך אלו שמצאנו ברשימות הנ"ל.

הדבר לוקח זמן רב. בדרך כלל מקבלים ספר קרוב לשעה אחרי שמבקשים אותו ולפעמים לא קבלנו אותו עד למחרת.

בס"ה קבלנו כ-20 ספרים ומהם מצאנו בשבע, סימנים מובהקים שהם מספריית ליובאוויטש.

ר' ניסן חזר לנ.י. בתחלת חודש שבט. ר' שלמה חזר בכ' שבט ואני בכ"א שבט. כולנו חזרנו מלאי תקוה שלא יארך הזמן, עד שכל האוסף היקר הזה יוחזר לספריית חב"ד בנ.י.

- תקוה טובה אמנם נשקפה, אך לא כך היה לפועל. שלשה שנים עברו והאישור להחזרת הספרים לא ניתן:

זמן מה אחרי חזרתינו לארה"ב פוטר השר זכרוב, והשיבו אנשי הממשל שיש לחכות באישור עד שימונה שר תרבות חדש. כעבור משך זמן מונה שר תרבות חדש - מר ניקולי גובינקו. מר האמער נפגש אתו ושוחח אודות הספרים וקיבל מענה שלילי.

כשראה זאת הרב"ש קונין, התחיל להשתדל ע"י מר ג'רי וויינטראוב עם אנשי הממשל בארה"ב, שיבקשו מממשלת רוסיה להחזיר את הספרים. שר המסחר מר מוזבכר נפגש עם השר גובינקו וקיבל אף הוא מענה שלילי. במשך שלוש השנים האלו היו עוד השתדלויות רבות שפעל הרב"ש קונין ע"י מר האמער ע"ה ויבדל"ח מר וויינטראוב, אך לפועל לא יצא מכל אלו שום דבר ממשי.

השליחות השניה לרוסיה

באור ליום ועש"ק פ' ויצא, ו' כסלו תנש"א, מצלצל אלי הרב"ש שי' קונין ומודיעני שיש אפשרות, שניסע פעם נוספת לרוסיה עבור החזרת הספרים, ומעשה שהיה כך היה:

בהמשך לעבודת הבאת ילדי טשרנוביל לאה"ק וסידורם במוסדות החנוך בכפר חב"ד, נוצר קשר בין ה"ר יוסף יצחק אהרונוב וה"ר יצחק קוגן שיחיו ובין מרת דבורה רחל (וירוניקה) אירינא תחי', שיש לה קשרים והיכרות עם רבים מאנשי הממשל ברוסיה ועי"ז עזרה הרבה בסידור הניירות וארגון טיסת הילדים מרוסיה לאה"ק.

כעת היא מוכנה להכניס עצמה גם לענין החזרת הספרים, והיא משוכנעת שתוכל להשפיע על אנשי הממשל, כולל השר גובינקו, שיתנו את אישור החזרת הספרים; באם נבוא ארבעתינו לרוסיה, לעבוד יחד אתה על קבלת האישור.

הרי"י אהרונוב כתב על כך אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהואיל להשיב, שיברר אצל ה"ר שלמה שי' קונין המצב עד עתה; ולכן פנה אלי בשאלה אם אני מוכן לנסוע.

נתתי את אישורי אל הרב"ש קונין, שישאל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, אם כדאי לנסוע. המענה נתקבל מיד "לנסוע, אזכיר עה"צ".

שאלתי שוב בעצמי, אם כדאי שאסע מיד יחד עם הקבוצה או שאחכה איזה זמן ואבוא אחריהם. המענה נתקבל מיד ביום הששי "קדימה [לנסוע מיד] שזה יכול להוסיף בהנ"ל".

ביום ראשון יצאו שלשת הנ"ל בדרכם לנ.י. וביום שני יצאנו ארבעתינו לרוסיה. לפני נסיעתינו לשדה התעופה כתב לנו כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכל הנוסעים שליט"א, ויהא כהנ"ל בהצלחה רבה, אזכיר עה"צ.

נסענו בלי ויזות, כי מרת דבורה רחל הנ"ל הבטיחה שתסדר לנו ויזות, שנקבלם בשדה התעופה במוסקבה. וכן היה: ביום שלישי בערב הגענו לשדה התעופה במוסקבה, שם היא חיכתה לנו וסידרה לנו ויזות. מיד נסענו ביחד למלון וישבנו כמה שעות, לדון בדרכי הפעולה.

יותר משנה עמוסת עבודה היתה לנו במוסקבה. כמעט בכל יום היו לנו פגישות עם שרים ואנשי ממשל. תלאה העט לתאר את כל ההרפתקאות שעברו עלינו במשך הזמן הזה. אע"פ שכל הפעילות הזאת נרשמה ביומני האישי, דומני שלא תתאים רשימה זו במסגרת ספר על "תולדות הספריה". סקירה על מה שנפעל בחודשים הראשונים התפרסם ב"כפר חב"ד" גליון 472 (י' אייר תנש"א) ע' 18-27.

אסתפק כאן בתיאור ראשי הפרקים, בעיקר מה שקשור לבדיקת האוסף עצמו - פעם אחת מיד בבואינו ופעם שניה כעבור יותר משנה. כמו"כ יועתקו הוראות הרבי במשך השנה הזאת בקשר לנושא הספרים. ואתחיל בהעתק מהיומן:

יום ד' יא כסלו

אתמול בלילה ישבנו כמה שעות עם גברת דבורה רחל שתחי', היא רשמה כל הפרטים והכינה תזכיר ... היום ... לקחה אותנו לסגן שר התרבות של רוסיה הכללית, מר טולסטיקוב, הממונה על הספריות ברוסיה.

אחרי שיחה מפורטת היא מסרה לידו את התזכירים. הוא השיב בברכה והבטיח להשתדל, ואמר שמחר בבוקר ניפגש עם שר התרבות מר גובינקו .. אמר גם, שהם מקוים, שבהמשך להעברת הספרים אל המרכז שלנו, אנחנו נשקם את העיר ליובאוויטש, מרכז תרבות במוסקבה ומרכז רפואי לילדי צ'רנוביל.

לשעה נכנסנו להלם למשמע הדברים, אך מיד התאוששנו, בתקוה שזהו רק משחק מילים, וכי באמת הם חושבים להחזיר לנו הספרים, בלי תנאים מוגזמים. אמשיך להעתיק מהיומן:

מוצש"ק י"ד כסלו

ביום חמישי ... הלכה למשרד התרבות בשעת 2 וישבה שם כמה שעות. סגן השר מר טולסטיקוב מסר לה תיק של הניירות הקשורות להעברת האוסף לספריה, בקשת האדמו"ר לקבל הספריה, אישור הממשל להחזרה ואי החזרתה ע"י הספריה.

היא ישבה שם עד שעה 9 בערב לערך, והביאה מכתב מסגנו של גובינקו, מר זולוטוב, שהם דנים בבקשתינו באופן חיובי, והודיעה שנקבעה פגישה ביני לאנשי הספריה, ליום ו' בבוקר, כדי לראת הספרים...

היינו בספריה. הם לא רצו להראות לנו הספרים, ואחרי השתדלות גדולה הראו כאלפיים ספרים, וכמעט בכולם יש סימנים מובהקים שהם מספריית ליובאוויטש [שאר הספרים של האוסף, קרוב ל-10 אלף, נמצאים במחסן רחוק מבנין הספריה]. אנשי הספריה ניסו לומר שהם של פוליאקוב ורק חלק קטן של שניאורסאהן .. אחרי השתדלות גדולה הרשו לצלם את כל התיק [המסמכים הקשורים להעברת הספריה] שהזכרנו אתמול.

במשך החודשים הבאים היו לנו המון הבטחות ואכזבות. פעמים רבות הודיעו לנו שיש אישור להחזרת הספרים, וכשתקוה מתרוממת, מתגלה למחרת עיכוב פקידותי מסוים, וצריך להתחיל במאבק מראשיתו.

במשך הזמן הזה נוצרו קשרים בינינו ובין כל הצמרת האקדמאית, המשפטית והפוליטית בברית המועצות. כולם שוכנעו להרתם למאבק, דנו בזה פעמים אין ספור עם הנשיא גורבצ'וב ורעיתו ראיסה, נפגשנו עם שר המשפטים ומשרדו, שר החוץ ומשרדו, יו"ר המועצה העליונה בבריה"מ, ראש ממשלת רוסיה הפדרלית מר ילצין (כעת נשיא רוסיה) ועוד עשרות פקידים בכירים, כולם מעודדים אותנו ותורמים את חלקם במאמץ להחזיר את הספרים לבעליהם.

כשהתחלנו לראות את האכזבות מכל ההבטחות, פנינו למשרד עו"ד, שכתבו חוות-דעת שהספרים שייכים לליובאוויטש וצריכים להחזירם להם. גם הגברת דבורה רחל כתבה חוות-דעת משפטית באותו נושא. ועל כך בהמשך היומן:

יום ה' [כ"ו כסלו] בערב

... שלחו בפאקס לנ.י. את הסקירה המשפטית שהכינה. הפאקס לא פעל טוב ועברו רק שני עמודים. כעת נתקבל מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: "חסר הסיום. נת' ות"ח ת"ח. כאמרי מאז וכמ"פ הנני סומך עליה, והרי עומדת בקשר עם ראשי עסקני חב"ד שי' השייכים לזה, ונמצאים מהם גם ברוסיה, וה' יצליחם. אזכיר עוה"פ עה"צ [עוד הפעם על הציון] להצלחה וכו'".

יום א' ו' טבת בלילה

... בדרך חזרה למלון נעצרנו במשרדו של האמער, משם דברנו לארה"ב ושמענו על שיחת ש"ק, שאלו שהתחילו להתעסק בהחזרת ספרי רבותינו אומרים להם גמור. ומגיד דבריו ליעקב גו' לכן גם הקב"ה המתחיל במצוה אומרים לו גמור - החזרת הספרים למקומם.

במשך החודש הבא, רבו האכזבות, ואת מצב הרוח אפשר ללמוד ממה שכתבתי ביומן בר"ח שבט:

לבי בל עמי להתיישב ולכתוב, שזה משך זמן נראה אצלי המצב עגום ביותר .. וכל השתדלותינו נראית כמו שחיקת מים ללא תועלת .. חברי לשליחות אינם מסכימים אתי בהערכתי קודרת זו, וגם אני מסכים שצריך לדחות מרה שחורה זו ולהמשיך להשתדל; אך מי יודע, אולי זאת היא חובתינו למסור למרכז, הערכת המצב אל נכון ולברר אם להשאר כאן. בכל אופן אין דעתי מיושבת לעיין באובייקטיביות, והריני יושב בבחינת אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר.

יום ד' [ר"ח שבט] ערב

הרב"ש [קונין] כתב אתמול לכאד"ש וביקש ברכה, שעשינו כיכלתינו וכו'. היום בבוקר התקבל המענה: הרי עומדים בסמיכות ממש לפרשת בשלח - שירה בכל הפירושים. אזכיר עה"צ.

יום ה' ערב

אתמול בלילה דיווח הריל"ג לכאד"ש והרבי השיב: "מ'דארף בא זיי פועלן, זיי זאלן האבן בטחון אמיתי אז מ'וועט קומען מיט די ספרים". הריל"ג אמר שע"פ הדיבורים נראה שיש בטחון. שאל כאד"ש "בטחון אמיתי?" הריל"ג השיב "יע!". הרבי חייך.

יום ד' [ח' שבט] ערב

צלצלתי לריל"ג ובקשתי שיכתוב לכאד"ש בשמי: "במשך הזמן ... האם כדאי שאחזור ל-770 עד אשר יזדקקו לי כאן? מוכן אני להשאר כאן כמה שצריך" ... בלילה התקבל מענה כאד"ש למכתב הנ"ל: "אל יפרוש מחבריו שי' בשליחות זו ביחדיו נסעו ביחדיו יחזורו בהגיע הזמן. אזכיר עה"צ".

בחודש אדר ביקר בארה"ב מר סטאס, שהוא עזר לנו הרבה והתאמץ עם אנשי הממשל לשכנעם להחזיר הספרים. הוא ביקר אצל הרבי בחלוקת הדולרים ובהמשך לזה כתב לרבי הערכת המצב. ועל כך בהמשך היומן:

יום ב' יח אדר בוקר

אתמול בלילה הודיע הר"י וילהלם שקיבל מענה על הדווח הכללי של סטאס. הרבי הדגיש את תיבת "אדר" שבתאריך, וכתב: "נת' ות"ח על כתבו בפרטיות לפ"ע ויה"ר דהמשך ההשתדלות באדר יצליח לפדיון הספרים הנ"ל השבויים יותר משבעים שנה".

באותה שעה התחילה ההשתדלות להפעיל לחץ מראשי מדינות בחו"ל. במשך החדשים הבאים עסקו בזה נשיא ארה"ב, שר החוץ הסנטורים ואנשי הקונקרס, נשיאי אנגליה ואיטליה, ממשלת גרמניה ועוד. הרב"ש שי' קונין ובניו עמדו בקשר עם אנשי ממשלת ארה"ב, והרי"י שי' אהרונוב עמד בקשר עם ממשלות אנגליה (באמצעות הר"פ שי' וואגל והר"י שי' פרוס), איטליה (באמצעות הרג"מ שי' גרליק) וגרמניה (באמצעות הר"י שי' פרוס). כל אלו הפעילו לחץ על ממשלת בריה"מ, וקיבלו הבטחות שבקרוב יוחזרו הספרים, אך לפועל לא נעשה דבר.

בקשר לתעסוקה זו החלטנו להכין חוברת משוכפלת, סקירה על תולדות הספריה והשתדלותינו לפעול את החזרתה. את החוברת באנגלית כתב הר"י פרוס בלונדון ע"פ קטעים מיומני ועוד. ועל כך בהמשך יומני:

יום ב' כ"ה אדר בוקר

במוצש"ק נכנסה לכאד"ש החוברת שהוכנה בלונדון, שהסתפקנו אם להפיצה ולהתחיל התעמולה בענין הספרים. זכינו למענה: ויהא בשעטומו"צ והזמ"ג והענין. כעצת עסקנים וכיו"ב.

יום ב' אחה"צ

התקשרתי למר לעבידאוו, ואמר שסיכם עם מנהל הספריה מר וואליק שירשו לנו לעיין בספרים וכת"י שבאוסף שלנו ... צלצלתי לוואליק ואמרו שלא קיבלו כל הוראה או טלפון או מכתב להראות לנו הספרים.

ב' דחוה"מ בוקר

לפני חה"פ הופיע מאמר, המשמיץ אותנו ואת מבוקשינו בענין הספרים, בעתון דומוסטרוי. לפי כל הפרטים הנזכרים בו ברור שהמאמר נכתב ע"פ הזמנת משרד התרבות .. ברור שכעת הגיע הזמן להתחיל את התעמולה בעתונות בענין הספרים ... כאד"ש אמר לריל"ג ... אם לא תהיה תגובה הוא יתפלא מדוע לא עונים לכן כדאי לענות ושיהיה המענה כתוב באופן חזק.

יום ה' כה אייר ערב

יושבים אנו כעת במתח ומצפים למענה מהרבי למכתב שכתבנו היום:

שלשום בלילה הודיעו לנו באופן ברור שמרשים לנו להשאר כאן רק עד 15 במאי (יום ה' הבע"ל) ואז מוכרחים אנו לצאת מבריה"מ (מלבד הר"י קוגן שיש לו ויזה שנתית). יש אומרים שגם אם נישאר עוד כמה ימים לא יקרה כלום, בעבר נשארנו משך זמן בלי ויזה על אחריותה ואח"כ חידשה לנו הויזות, אך הפעם אומרת [מרת דבורה רחל] שבשום אופן א"א להשאר כעת בלי ויזה, כי זוהי החלטת הממשלה שנצא כעת מבריה"מ .. והיא תנסה להשיג עבורינו ויזות נוספות.

זה עתה קיבלנו מענה: כמו ע"ע [עד עתה] כעצתה דהנ"ל [של מרת דבורה רחל]. אזכיר עה"צ.

יום ו' כו אייר בוקר, בשדה התעופה בגאנדער קנדה

בבוקר בשעה 4 נסענו לשדה התעופה, קנינו כרטיסים באיירופלוט ויצאנו לדרך.

יחד אתנו הגיעה לנ.י. גם גברת דבורה רחל, שהשיגה עבורינו ויזות לחזור לרוסיה. אמנם אני מצדי הודעתי למזכירות את מבוקשי, להשאר כאן לע"ע. ועל כך בהמשך היומן:

יום ה' י' סיון בספריה ב-770

אתמול בלילה כחצות הגיע לביתי הרב"ש ומספר שהריל"ג סיפר לרבי דיווח מפעולותיה ודבריה שהיא חושבת לחזור אחרי הש"ק ומקווה שאנחנו ניסע אתה. הרבי ענה על כך: מסתמא וועלן די יונגעלייט מסכים זיין צופארן.

יום ג' ט"ו סיון ערב, מוסקבא

יצאנו מנ.י. אתמול בצהרים לפי שעון נ.י. והגענו למוסקבא היום בצהרים לפי שעון מוסקבא .. אני כתבתי בנפרד שאני חוזר בשמחה וחושב להביא האשה והילדים למחנה קיץ של הילדים במוסקבא. הרבי השיב לי על כך:

כדאי, באם זוג' תי' תסכים ושתהי' שם אוירה חינוכית עבור הילדים שי'. אזכיר עה"צ.

במשך השנה הבאה היינו עסוקים בענין הספרים רק חלק מהזמן. הרבי הורה לנו, לפני נסיעתינו חזרה למוסקבא, להתעסק בארגון חב"ד ברוסיה, ובזה עסקנו חלק ניכר מזמנינו.

בתחלה היה נראה שהרבי רוצה שנסתדר בקביעות בעבודת ארגון חב"ד ברוסיה. שאלתי אם לקבל הצעת המשרה שהציעו לי שם, וקבלתי מענה:

העוסק בהספריה שבכאן והשייך לה - והרי זה מכריח המשך וכו'.

במשך הזמן הזה, שלהי שנת תשנ"א, היה מהפך בממשלת רוסיה והממשלה החדשה העבירה את נושא הספרים לבית המשפט. בית המשפט פסק שצריך להחזיר את הספרים, וגם נתקבל צו מהממשלה להחזיר את הספרים (פסק הדין תורגם והתפרסם ב"כפר חב"ד" גליון 404 (א' מ"ח תשנ"ב) ע' 39-42), אך כלום לא הועיל והספרים נשארו בספריה. על כל מה שעבר עלינו בתקופה זו אפשר לכתוב ספרים שלמים. אך אסתפק בקטעים מהיומן הקשורים לביקורי במחסן הספרים, בשלהי שבט ותחלת אד"ר; זה היה אחרי מתן פסה"ד מבהמש"פ, והצו מהממשלה, שיחזירו לנו את הספרים, התחלנו לעבוד על מיון הספרים והכנתם להחזרה:

יום ה' כ"ה שבט ערב [תשנ"ב]

יום כזה מטורף כבר הרבה זמן לא היה לנו. בשעה 11 בבוקר הייתי בספריה, ובמקום שיקבל אותי הספרן קיבלו אותי מקהלת מחאה והפגנה מעשרות פועלים בספריה עם דגל אדום גדול ומיקרופון שצועקים לכל צד שאלך הביתה "דאלוי לוינסון" [זהו שמי הרשמי שבו מכירים הם אותי]. בין המוחים היה המנהל דירייגן ועוזריו.

בפנים, השוטרים לא הרשו לי להכנס וצמצמו את המקום שהרשו לי לעמוד.

אחד מהמנהלים בשם קיסילאוו ניגש אלי והראה לי צו, שבו כתוב שלא יודעים איזה ספרים הם של שניאורסאהן ולכן עשו ועדה שתתחיל לעבוד מחר ואני אקבל רשיון מיוחד להכנס ולעזור להם בעבודתם .. המפגינים .. נכנסו לאולם ההמתנה והתחילו לצעוק עלי ולא הגבתי ובסוף התחילו לדחוף אותי החוצה .. לקחתי מונית וחזרתי לביהכ"נ שלנו. סיפרתי לחברי מהנעשה.

אח"כ קיבלנו טלפון ממנה שנבוא, קוגן ואני, למשרד הממשלה .. ונציג הק.ג.ב. שהוא עם פלוגתו הלכו אתנו לספריה לשמור עלינו. קיבל אותנו פיליפוב [מנהל הספריה]. ישבנו לישיבה מיוחדת .. אחרי הישיבה והדיבורים הלכתי עם גולדנברג [הספרן היהודי] לראות הספרים. ראיתי כ-700 ספרים שהוא הניח לחוד כיון שיש עליהם סימנים מובהקים שהם של אוסף שניאורסאהן. ועוד כ-1500 ספרים לחוד, שעדיין לא מצא עליהם סימנים.

רצינו ללכת לראות את אוסף המוזיי קניגי, אך היה זה כבר סוף היום ולא היו שם העובדים.

יום ועש"ק מבה"ח אד"ר צהרים במשרד מנהל ספריית ממשלת רוסיה (בעבר ע"ש לנין)

יש לנו כעת הפסקה ובשעה 2 אמורים להתיישב אתי חברי הועדה המיוחדת לדון באופן בירור הספרים מאוסף שניאורסאהן.

באתי לכאן בבוקר בשעה 30:9 יחד עם הר"י [קוגן], ועוד אחד. הם רק באו אתי לשמור עלי ואני נכנסתי עם מר קיסיליעוו. נפגשתי עם גולדנברג וכמה מחברי הועדה. אמרתי שבתחלה רצוני לראות את אוסף פוליאקוב שבמוזיי קניגי ואח"כ נדבר. הם אמרו שאוכל לבקש ספרים רק בבקשה מיוחדת כל ספר ע"פ הקטלוג. התעקשתי ואמרתי שאם אינם מוכנים לעבוד בדרך שנראית לי אני מוכן לחזור הביתה. בסוף נענו והראו לי. יש שם בעמוד אחד כ-500 ספרים עבריים יקרי ערך, מתוכם כ-100 או יותר מאוסף פוליקוב. בחלקם ראיתי סימני אוסף ש"ס. הם לא מונחים לחוד רק מעורבים בין שאר האוספים ומסודרים לפי מקומות הדפוס.

יום ו' ג' אד"ר בוקר

יום האתמול החזיר אותנו שוב מעולם הדמיון (שבימים הקרובים מחזירים לנו הספרים) לעולם המציאות (שעדיין לא נושענו) ... נסעתי לספריה, התיישבתי עם הועדה במחלקת מוזיי קניגי, הם הביאו ספר פי' ן' יחייא על ח"מ בולוניא רח"צ, שעליו מדבקה של הרבי ועוד סימנים. הם התחילו לכתוב תיאור טפשי ומפורט על הספר, כל עמוד פגום כל מקום שיש בו דבר וכו' וכו' ואמרו שרוצים שאעזור בתיאור הספר.

אמרתי שבאתי להוכיח שהספרים של פוליקוב הם של ש"ס, אבקש לעשות רשימה של יותר ממאה הכרכים של אוסף פוליקוב שבמוזיי קניגי ולהוכיח שכולם של ש"ס. הם אמרו שאת זה אינם רשאים ורק מבקשים שאעזור לעבוד בדרך האמורה. ישבנו כשעה וניסיתי להסביר להם שוב ושוב בקול מתון שבאתי ונקראתי להוכיח את בעלות אוסף פוליקוב והם בשלהם ... הודיתי להם וחזרתי לביהכ"נ שלנו ... חזרנו שוב לעולם המציאות שעדיין לפנינו עבודה רבה להביא להחזרת הספרים.

יום ו' לפני כניסת השבת

דיברנו כעת עם הריל"ג וסיפר שדיווח על הדיבורים אתה אתמול והרבי השיב: כ'האב שוין געזאגט כו"כ פעמים אז מ'דארף הערן וואס זי זאגט און פאלגן איר.

יום ד' כד אייר בוקר

כתבתי לרבי שליט"א: ברצוני לבקר בביתי לחה"ש, ואבקש הסכמת וברכת כאד"ש. וקבלתי אתמול הסכמה וברכה.

אחרי חה"ש נשארתי כבר בנ.י. במשך הזמן הזה נסענו פעם אחת לפעילות מיוחדת במינכן, ששם נאספו ראשי שבע המדינות הגדולות. גם נסעתי פעמיים לשבועות אחדים לרוסיה; אך תוצאות של ממש לא נראו.

הרי"י שי' אהרונוב ממשיך לפעול בדרכיו ע"י אישי צבור באירופה, הרב"ש שי' קונין ממשיך לפעול ע"י אנשי ממשל בארה"ב והר"י קוגן ממשיך לפעול בתוך רוסיה. אך פעולה ממשית עדיין לא נראתה.

פרט אחד כדאי אולי לציין במיוחד, מה שקרה בחודש אדר ה'תשנ"ג:

לפני הפורים הודיעו ממשרד התרבות שירשו לנו לראות ולבדוק הספרים. הייתי אז בנ.י. וכתבתי במכתב להרי"י שי' אהרונוב:

לא ידעתי את נפשי מרוב צער, ולכן קשה לי לכתוב או להסביר בסגנון רגוע, ברם אשתדל בזה .. מהי התועלת ומהו התוכן של הליכה לראות הספרים, מלבד ה"הסחה" מהנושא העיקרי - קבלת הספרים!? .. אתה כבר יודע מאז ומתמיד, שכל פעם שהם מרגישים לחץ להחזיר את הספרים, הם מיד מעלים איזושהי הסחה, עד שיצליחו להשתיק את הלחץ. גם כעת זהו מה שקורה, והמענה היחיד שיכול להיות הוא - לא זאת ביקשנו!

בט"ז אדר אמנם נכנסו לבדוק הקטלוג והספרים, והתמים חיים אליעזר שי' אשכנזי דיווח לי בפאקס על מה שראה. מתוך מכתבו למדתי דבר מבהיל, ואודותיו כתבתי מיד בפאקס להרי"י שי' אהרונוב:

קבלתי בפאקס את הרשימה מאת חיים אליעזר שי' אשכנזי. והאמת היא שלדידי אני מסופק בתועלת בעיון בספרים, והרי יש בזה חששות של "הסחה". אמנם מה שיש כן לעיין הוא, שלענ"ד הם עוסקים באחרונה בזיוף וטשטוש ההוכחות שכל אוסף פוליאקוב הוא באמת אוסף שניאוראהן. ואעיר בזה כמה פרטים...

למחרת כתב לי שוב התמים אשכנזי, שבדק כדברי ומצא אשר -

בכל הכרטיסים (הישנים) ללא יוצא מן הלל ניכר שהי' כתוב מקודם ה"פ" [סימן לאוסף פוליאקוב] וע"ז כתוב ה"ש" [סימן לאוסף שניאורסאהן] .. בא' הפעמים שניגש אלינו שמואל גולדנברג הוא התחיל לומר שזה שנראה שכתבו "ש" על ה"פ" זה בגלל .. והסתבך בלשון, ובסוף אמר "מה משנה העיקר שיש לכם את הספרים.

משחק זה נמשך רק יום אחד, למחרת רמזו להם שהמבצע הושלם, ויותר אינם צריכים לבוא לספריה לראות הספרים.

ושוב עומדים אנו בתחלת הדרך, מתוך תקוה ובטחון שבקרוב ממש יוחזרו הספרים לבעליהם, והיפלא מה' דבר.