סו, ב

חגורות חגור חרבך כו', עו"ש אבל לגבי ציצית ויתפרו עלי תאנה וכ' במק"מ נראה כי תאנה היא מ' ונודע כי ציצית בנוק' וזהו עלי תאנה שהם ציציות שבאו מהמל', וזהו ענין על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, ועמ"ש מזה באריכות בתלים סי' מ"ה ד' ע"פ חגור חרבך על ירך גבור יעו"ש.

דל"ו ע"ב ותפקחנה עיני שניהם, אתפקחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא, כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש, כדין וידעו כי ערומים הם, דאבדו זיהרא עילאה דהוה חפי עלייהו ואשתארו ערומים מיניה, ובמק"מ שם פי' שהם ג' חשמלים לבושי נר"נ דאצילות שנסתלקו ממנו, א"נ שהרוח והנשמה דאצי' היו מלבישים עליהם בהארותיהם, ופי' זה השני לכאורה מכוון יותר דהא מקודם החטא כתי' שניהם ערומים, משמע בלי לבושי' אבל אם הרוח והנשמה עצמן היו מלבישים עליהם א"כ היינו ערומים כו', ויתפרו עלי תאנה פי' ע' שרים שיניקתם מהמ' הנקרא תאנה.

דנ"ג סע"א פי' וידעו כי ערומים הם בקדמיתא הוה מתלבשין באינון כתרי יקר מזיינין דאינון חירו מכולא כו' ויתפרו עלי תאנה דאוליפו כל זיני דחרשין כו', ואפ"ל ע"ד מ"ש דנשמה הוא אצי' גוף בריאה לבוש יצירה כו' ומ"מ גם באצי' יש שורש הלבוש כו' וא"כ עד"ז פי' שהיו ערומים קודם החטא כי היו למעלה מלבושים דיצירה כ"א שורש הלבוש כמו שהוא באצי' ואח"כ ירדו מבחי' זו ואז היו ערומים ממש, ואדמ"ו נ"ע בד"ה האזינו השמים פי' כי החכמה נק' כבוד כמ"ש כבוד חכמים ינחלו ל"ב נתיבות החכמה גימ' כבוד, והנה כבוד הוא לבוש כי ר' יוחנן קרי למאנא מכבדותא, וז"ש ותחת כבודו יקד, והחכמה היא ביטול כח מה שאין הלבוש מסתיר כלל על האור וכמ"ש בתניא פרק ל"ה בהג"ה, וזהו ענין ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו שאין כאן לבוש מסתיר כ"א חכמה עילאה, אבל ע"י חטא עה"ד נתלבשו בחכמה של עה"ד שהיא מסתיר, וע"כ היו ערומים מהחכ' עילאה, ונפלו בתאוות של חכמת עה"ד כו' וזהו ויתפרו עלי תאנה כו'. ולפ"ז פי' ותפקחנה היינו חכמה ממש שבאו לבחי' חכ' ודעת ועכ"ז הוא לגנאי כי זהו חכמה דעה"ד טו"ר שכל אנושי שהוא שקר, אבל מקודם היו משיגים חכ' עילאה שרחוק משכל האנושי הגשמי, וכמו הנביא נק' משוגע כמ"ש מדוע בא המשוגע הזה אליך במ"ב סי' ט' י"א, ות"י שטיא הדין, ופי' הרד"ק לפי שפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמו משוגע ושיצא מדעתו כמ"ש ויפשוט גם הוא בגדיו לפי שיש להם ביטול ההרגשות והכחות הנפשיות עכ"ל, ועד"ז אדה"ר קודם החטא הי' מופשט מכחות הנפשיות והתאות, וכאילו אין לו שכל בהם וע"כ אח"כ נאמר ותפקחנה כו', ועד"ז ארז"ל פ"ב דכתובות דף י"ז אהני ליה שטותיה לסבא ועמ"ש מזה לקמן סעיף ה', וזהו ע"ד שכתב הכוזרי מ"ב סי' ב' וכאשר האבן פחותה משתקבל החכמה והסכלות כן העצם האלקי ית' מרומם מלקבל החיים והמות עכ"ל, ועד"ז היה אדה"ר קודם החטא מרומם מהחכ' הגשמית של עה"ר טו"ר, וע"י החטא ירד בחכמה זו, ומ"מ לגבי חכמה זו נק' ותפקחנה, ובזח"ג פ' ואתחנן דרס"א סע"ב ותפקחנה עיני שניהם, בעפושא דהאי עלמא מאי דלא הוה קודם דהוו משגיחין ופקחין לעילא.

ג ובזח"א ויחי דרכ"ד ע"א וידעו כי ערומים הם ידיעה ידעי ממש דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מינייהו כו' עכ"ל, וצ"ע דא"כ לפי"ז איך יפרש מ"ש תחלה קודם חטא עה"ד ויהיו שניהם ערומים, ואפ"ל שיש ב' בחי' לבושים הא' לשבח כנ"ל הב' לגנאי לבושים צואים מודומ"ע של תאוות נה"ב, ומ"ש קודם חטא עה"ד שהי' ערומים היינו מופשטים מכל רצון זר כמ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה ואשה כי תדור, רק שהיה להם לב ורצון א' להקב"ה, וע"כ ולא יתבוששו כמ"ש ותן בלבנו בינה להבין כו' ואזי ולא נבוש כו'.