צב, ב

אבן. והאבן הזאת ר"פ ויצא, והוציא את האבן הראשה זכריה ד' ז' פי' בלע"ז שְטֵיין ות"י ויגלי ית משיחיה. משם רועה אבן ישראל בפ' ויחי ופי' הרד"ק במכלול הטעם שנק' אבן לפי שישראל עיקר בנין העולם קראם אבן עד"מ, וכ' שרבי יונה פירשו ראש ישראל, ועיין בפרש"י ע"פ אבן מאסו הבונים תלים קי"ח כ"ב, והנה בפ' ויחי ע"פ אבן ישראל פרש"י לשון נוטריקון אב ובן, וכן ת"א אבהן ובנין דהיינו יעקב ובניו, שיוסף כלכל אותם. לפ"ז שרש אבן גם כן נלקח מלשון אב, והנון בא לרמוז על בן והחזקוני כ' שהנון בא בו בתוספות כמו בתיבת רצון. וא"כ גם אבן הגשמי נק' כן על שם שהוא כמו יסוד ואב לכל הבנינים שבונים ממנו. והנה המל' נק' אבן כי שרשה מחכמה עילאה הנק' אב ותוספת הנון כי מורה על המשכה למטה להיות מזה בחי' בנין עיר אלקינו שהוא עולם הדבור שהאותיות נק' אבנים וצרופי הדבור נק' בתים. ובמאורי אור ערך אבן כ' כל אבן מורה על י' והוא בחכמה הוא יוד דהוי' יוד דאד', והנה טפה הנמשך מהמוח נק' אבן ג"כ, ואתי שפיר כנ"ל כי הטפה נמשכה מחכמה עילאה הנק' אב.

אָבְנָים וראיתן על האבנים בפ' שמות, ופרש"י מושב האשה היולדת ובמ"א קורהו משבר בישעי' סי' ל"ז ג' כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה, והלע"ז של משבר דער בראך שטול, והוא מקום מושב היולדת, האני אשביר ולא אוליד בישעי' סי' ס"ו ט' וועל איך דען בריינגען איין אשה אוף דער בראך שטול און זאל זי ניט מאכען גיווינען, וכדפרש"י האני אביא את האשה על המשבר ולא אפתח רחמה להוציא עוברה. ונק' כן משבר ע"ש שבר האשה היולדת וחבליה כ"כ במכלול. ואפשר ע"ד שבר רעבון בתיכם שנק' התבואה שבר ע"ש ששובר הרעב כמ"ש במכלול, כן י"ל מקום מושב היולדת הוא מקום מתוקן לשבור חבליה. הג"ה. ויש להעיר מזה לענין שברים דתקיעת שופר כי היום הרת עולם בחי' לידת נשמת אדה"ר כמ"ש במ"א והשברים שוברים המקטריגים עכ"ה. והנה מה שנק' מקום מושב הזה אבנים כ' הראב"ע בפ' שמות שיש מי שאומר שהוא מענין בנים והאלף נוספת ודחה פירושו כי האלף שרש והוא מלשון אבנים וכן ארז"ל פ"ק דסוטה די"א ע"ב מאי אבנים א"ר יוחנן סימן גדול מסר להם אמר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים, ואית דאמר כדכתיב ירמיה י"ח ג' וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים. והלע"ז אוף דעם פורעם וואש דער אוף מאכט ער דיא טעפ, ופרש"י בגמ' שם להכי קרי להו למשבר של אשה אבנים כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה נמי ליוצר דמיא. והנה לפרש"י בפ' ויחי דלעיל גבי אבן שהוא לשון אב ובן אתי שפיר שנק' מושב היולדת אבנים כי הוא הממשיך שיומשך הבן מהאב היינו לידת הולד מאמו היולדת. ומה שנק' אב והלא האם היא המולדת אך כי בעוד הולד בבטן האם עובר ירך אמו הוא אבל כשנולד נק' על שם אביו, כמ"ש אשר ילדה ליעקב בראשית ל"ד א', וכתיב אני היום ילדתיך דקאי על האב והיינו כי בשעת הלידה תגלה בו כח האב יותר מכמו שבעיבורו היה רק ירך אמו, וע"כ נק' מושב היולדת אבנים, וכן ביוצר כלי חרס, כי גם הכלים נולדים ומתהוים מהטיט ע"י היוצר הרי הוא ג"כ המחבר אב ובן כנ"ל לכן נק' הפורעם אבנים. ובמכלול בשם אביו פי' אבנים לשון בנין. וגם זה שייך כן כמאמר והתקין לו ממנו בנין עדי עד, כי הלידה נק' ג"כ בנין, אולי אבנה ממנה, אל תקרי בניך אלא בוניך. והנה ענין יריכותיה מצטננות כאבנים היינו נה"י דאימא כמ"ש בע"ח שער המוחין ספ"ג ושם פי' ג"כ שהם לשון אבנים ולשון בנים כי על נו"ה נאמר וכל בניך למודי ה' כו' וגם א"ת בניך אלא בוניך כו' וע' במאורי אור אות א' סכ"ו, עכ"פ הלע"ז של האבנים שבפ' שמות היינו מה שנק' משבר דהלעז בראך שטול זהו הנק' האבנים, והלעז דהאבנים דגבי יוצר היינו פורעם*.