כי תבואו גו' ושבתה הארץ (תקס"ב)

קסז, א

כי תבואו אל הארץ כו' ושבתה הארץ שבת לה'. וצ"ל דמשמע מיד כי תבואו אזי תיומ"י ושבתה הארץ והלא באמת צריך שהיה ששה שנים עד שאח"כ בשנת השביעית תהי' שנת השמטה, והענין יובן בהקדים להבין במה שלפעמים מצינו שת"ת עדיף מתפלה כמארז"ל ת"ת כנגד כולם היינו אף כנגד עיון תפלה וגמ"ח ובמ"א משמע להפך כמו שאמרו הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכיוצא בזה מצינו דגמ"ח עדיף מתורה ותפלה כמו שאמרו רבה דעסיק בתורה לחוד חי מ' שנין כו' גם כתי' חסד חפצתי ולא זבח וחסד היינו תורה שנק' תורת חסד וגמ"ח שהם למעלה מתפלה הנק' זבח במקום קרבן תיקנו וכו': הנה ארז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בונייך אלו ת"ח שעוסקי' בבנינו של עולם וי"ל הלא עולם הוא ל' זכר ואיך אומר בונייך שהוא ל' נקבה ויובן כ"ז ע"פ מארז"ל הידוע דבעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יכול להבראות כו' פי' המאמר האחד הוא מאמר דבראשית שהוא הכולל כל הי"מ וכמ"ש בזהר ע"פ בראשית ברא את השמים ואת הארץ את השמים לאכללא כל עובדוי דבשמים כו'. והענין הוא כי בראשית הוא בחי' חכמה וכתיב כולם בחכמה עשית שבחכמה נכללו כל שאר המאמרות והוא עד"מ כמי שחושב במחשבה א' שנכלל בה הרבה דיבורים שידבר אח"כ כמ"כ המאמר דבראשית הוא בחי' מחשבה א' דאנא אמלוך שעלה במחשבתו ית' להבראות השמים והארץ וכל אשר בהן שמיד שעלה במחשבתו נתהוו כולם ע"י מחשבה זו וכדאי' בדברי רז"ל שבמחשבה א' נברא העולם, וז"ש שבמאמר א' יכול להבראות, שהרי באמת נתהוו כולם ע"י מאמר זה הא' רק שלא יצאו לגילוי כמו שהן עתה אלא ע"י ט' מאמרות שאח"כ שע"י אמרו ית' יהי רקיע יצא הרקיע מההעלם שהי' במחשבה אל הגילוי להיות יש ודבר כמו שהוא כי בעודו במאמר דבראשית לא הי' כ"כ בבחי' יש כמו עתה, וכעד"ז בשאר כל המאמרות, והטעם שהיה כן הוא לפי שאם לא היה הנבראים נמשכים בבחי' גילוי ע"י ט' מאמרות שהוא בחי' דיבור העליון אלא שהיה חיותם וקיומם מבחי' המחשבה הא' לבד לא היו כלל בבחי' יש ודבר כלל אלא היו בטילים במציאות וגם ההתחלקות לחלקים רבים הוא ע"י הדבור כמשל השכלה א' שבדיבור נחלקת לכמה וכמה תיבות שבכל תיבה יש חלק קטן מההשכלה כו' וע"י התחלקות זו וירידת החיות בבחי' צמצומים והסתרות רבות הוא שהי' יכול להבראות גם הנבראים הגשמיי' וד' יסודות גשמיים בבחי' יש ממש והיינו ע"י החילופים והתמורות מצירופי האותיות כמ"ש בלק"א: והנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה פי' כי בראשית הבריאה בי' מאמרות הי' מצד עצמות אלקות כי חפץ חסד הוא אבל אח"כ צריך לעורר תמיד השפע אלקית שבמחשבה א' הנ"ל שתתחלק תמיד לי"מ וזהו ע"י העבודה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת והוא ענין שארז"ל שת"ח עוסקים בבנינו של עולם שהי' בנין עולם הדיבור והמשכתו מבחי' העלם המחשבה א' אל הגילוי ולכן בונייך הוא ל' נקבה רמז לעולם הדיבור הנ"ל הוא מדת מלכותו ית' (וע' בזהר ר"פ זו וברמ"ז שם ע"פ היא העולה דמה"ט נמי נק' היא העולה ל' נקבה אע"פ שבאה מן הזכרים דוקא אלא לפי שרומז לכנס"י היא מדת מלכותו ית') והמשכה זו היא ע"י תורה שנק' תורת

קסז, ב

חסד וכן ע"י גמ"ח שעי"ז ממשיכים גילוי בחי' כי חפץ חסד הוא להיות עולם חסד יבנה וזהו כי חסד חפצתי כו' ולכן ת"ח דוקא נק' בונייך. וביאור הענין איך הוא המשכה זו ע"י תומ"צ וגם ענין ויניחהו בג"ע לעבדה כו' שנמשל לעבודת הארץ שצריך זריעה וחרישה ולהבין ענין המשל הנה ג"ע הוא זיו השכינה ופי' זיו הוא ענין גלוי והיינו בחי' תוספת הארה על חיות העולמות שיהיו משיגים ונהנים בהשגתם מהארה זו וכמשל שיביאו שלהבת גדולה בבית אע"פ שיש שם האור של הנר מ"מ נעשה תוספת אורה מכמו שהיה, כמ"כ הוא ענין זיו השכינה שבג"ע שהוא בחי' תוספת אור וגלוי אלהות בהשגתם, והו ענין המאיר לארץ ולדרים עליה שממשיך ומאיר תוספת אור לארץ העליונה הנק' ארץ החיים ולדרים עליה המקבלים ממנה וכנז' בסידור בפי' מרחם על הארץ ואח"כ על הבריות כו', אך מהיכן באה תוספת הארה זו זהו ענין מארז"ל שת"ח עוסקים בבנינו של עולם הג"ע ר"ל שהם ממשיכים תוספת אור וגילוי ממדת מל' ית' בבי"ע (כי החוק הקבוע להמשכת החיות בעולמות א"צ למעשה התחתונים ומעשה התחתונים הוא רק להמשיך תוס' אור כמ"ש בפע"ח בהקדמה) והיינו ע"י תומ"צ שלהם כי שכר המצוה הוא נמשך מהמצוה עצמה כידוע שזהו פי' שכר מצוה מצוה וכן הוא בתורה כו' שמהתורה עצמה שלמדה למטה נעשה זיו השכינה להאיר לנשמה זו שלמדה התורה למטה אך איך הוא שמגשמיות לימוד הלכה המדברת בענינים גשמיות כמו שנים אוחזין בטלית כו' יתהוה בחי' זיו השכינה, הענין שזהו פי' לעבדה שנמשלו רמ"ח מ"ע לעבודת הארץ בזריעה וקצירה, שהזרע עצמה הנזרע בהקרקע נרקב מכל וכל ולא נשאר ממנו מאומה אלא שע"י זה נכלל כחם בכח הצומח שבארץ ונתאחד עמו ואז עי"ז מוציא כח הצומח את כחו אל הפועל ומשפיע חיות לגדל שבולת מעין הזרע וכן פירות בעילוי רב ועצום למעלה מעלה ממהותו ועצמותו של הגרעין הנטוע כו' כמ"כ פשט ההלכה של שנים אוחזין בטלית וכדומה שמדברת בענין סיפור מעשה גשמיות בשנים שמצאו טלית וזה טוען כולה שלי וא' טוען שקר, כ"ז יתבטל והי' כלא הי' דהיינו כשלומד הלכה זו בג"ע שהוא בחי' זיו השכינה הנולד מלימוד הלכה הגשמי' שלמד בעוה"ז לא נז' שם כלל סיפור מעשה זו בגשמיות בשנים אוחזין בטלית גשמי ח"ו כי אין שם טלית גשמי ואין שם טענת שקר, אלא הוא גילוי השכל אלקי מח"ע שיש בהלכה זו למה יהיה הדין והפסק שיחלוקו שיש בזה למעלה סוד ה' ע"פ חכמתו ית' דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא אלא שנתלבשה במעשה זו הגשמיות, ולכן בג"ע הלבושים הגשמיים דאורייתא נרקבו והיה כלא היה אבל החכמה אלקית שיש בזה נשארה שם להוסיף אור וגילוי לנשמתו שישיג ויבין השגה זו האלקית והוא ענין זיו השכינה שארז"ל שצדיקים יושבי' ונהנין מזיו והיינו זיו תורתם ועבודתם ממש וכענין רבה בר נחמני ששאלוהו במתיבתא דרקיע אם ספק אם בהרת קדמה כו' דמשמע שם שהנשמות לומדים שם כל מה שלמדו כאן (ולפי שרבה היה יחיד בנגעים ואהלות לכן שאלו ממנו ספק זה כי לתחתונים דוקא יש כח זה לפסוק הדין שמסתפקים בו מחמת שהקליפות מעלימי' על הלכה זו והתחתונים יש בהן כח לברר ולהעלות מהשבירה לפי שהן מלובשים בגוף כו' עמ"ש באגרת הק' בביאור מאמר הר"מ פ' נשא והמשכילים כו' דכ"ג ע"ב). וענין לשמרה הוא כי השמירה היא לעדור ולחרוש הכרם ולסקלו מן האבנים והקוצים שבו, והן שס"ה ל"ת לבער הרע מקרבו כמשל זריקת הקוצים, והחרישה הוא בחי' המרירות ולב נשבר ונדכא שזהו כמשל החרישה דמרפי ארעא שאזי דייקא תצמיח הזרע כמ"כ בכדי שיהיה כלי לשבו ועל ידו יהיה צמיחת זיו השכינה ע"י זריעת התומ"צ צ"ל מתחלה בבחי' לב נשבר כו' כמ"ש כתית למאור להעלות נר שדייקא ע"י הכתיתה יומשך אח"כ בחי' מאור ונר

קסח, א

וזיו השכינה וד"ל:

ב. והנה אנו אומרים אקב"ו, והוא שיש יתרון מעלה לישראל שקדשם שיעשו מצות [ולא לעכו"ם] שהרי עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה ואם יניח תפילין אינו ממשיך כלום להיות מזה זיו השכינה בג"ע, והטעם בזה הוא דהנה כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לבני אדם דייקא ואתם קרוים אדם כו', ופי' כי עסק התומ"צ הוא כמשל עבודת הארץ בזריעה וחרישה וקצירה וכדלעיל פרק א' וכח זה ניתן לישראל דייקא שהם יעבדו את הארץ בזו כו' וגם כי באמת הוא עבודת ארץ העליונה להמשיך אא"ס למטה ע"י התלבשותו תחלה במדת מל' היא בחי' ממכ"ע הנק' ארץ כי שמים הוא בחי' סוכ"ע, וארץ הוא בחי' ממכ"ע כי ארץ היא דעבידת פירין וכמ"כ מדת מל' נשפלת בבי"ע להחיותם בבחי' כח הפועל בנפעל כו' והוא מדרגה התחתונה שבמל' כמשל המלך ב"ו שמה שהוא מושל ומלכותו מתפשטת על אנשי מדינתו זהו רק חיצוניות אצלו ולא פנימיות שלו שהפנימי' הוא שכלו ומדותיו, וכמ"כ כתיב הארץ הדום רגלי שמה שמדת המל' הוא בחי' כח הפועל בנפעלים המוגבלים ועבידת פירין זהו רק בחי' חיצוני' שבה דכלא חשיבי' לגבי עצמיות מדת מל', ולזאת הארץ נתן לבני אדם להמשיך שם תוס' אורות עליונים ביתרון רב ועצום עד להפליא ע"י העסק במעשה המצות וכנ"ל ומשם יאיר ההארה בג"ע וזהו ענין זיו השכינה וכנ"ל אך עם היות שזה נעשה ע"י המצות מ"מ היינו דוקא כשהעושה המצוה הוא איש ישראלי והיינו משום דכתיב קדש ישראל לה' ששרש נשמתם מבחי' ח"ע שנק' קדש העליון והוא בחי' אדם שעל הכסא ועל כן הם דייקא שבכחם להמשיך אא"ס ע"י מעשה המצות וזהו אשר קדשנו במצותיו פי' שהביאם למדרגת קדש העליון עד שבאמצעות ישראל דייקא תעשה המצוה ולכך וצונו דייקא ל' התקשרות וחיבור כמו ל' צוותא והיינו שחיבר וקישר את המצות אליהם שיהיו המצות על ידם דייקא, ובזה יובן הטעם למה על קצת מצות מברכין בלשון על כמו על ד"ת על מצות תפילין ויש מצות שמברכין בלמ"ד להתעטף בציצית להניח תפילין כו' והענין כי המצות שבעל הוא רומז שישראל ממשיכים אל המצות והם עצמן למעלה מהמצות כי ישראל עלו במחשבה וזהו פי' על שהוא נצטוה על אודות המצוה שהוא עצמו למעלה ממנה וממשיך בה מלמעלה והמצות שמברכין בלמ"ד הוא רומז על שהישראל מקבל מן המצוה והמצוה למעלה ממנו והיינו כמו שהוא בג"ע שהנשמות נהנין מזיו תורתם ועבודתם וכנ"ל (ונלע"ד שאין הכוונה שאותן המצות שהן בעל הם למטה מהישראל ואותן שבלמ"ד הם למעלה כו' אלא דכל מצוה מתחלה מקבלת מהישראל שהוא העושה ומתקנה ומבררה ואח"כ היא למעלה ממנו ואז הוא מקבל ממנה וע"ז אמרו ישראל מתקשראן באורייתא רק שלהראות ענין זה תיקנו חכמים בקצת מצות ל' ע"ל וגם המצות ההם הם בחי' מקיפים ובקצת מצות תיקנו בלמד והם בחי' או"פ) וזהו כללות ענין הנרמז בפ' זו כי תבואו אל הארץ כו' שש שנים תזרע שדך כו' הכונה על מעשה המצות שהם

קסח, ב

בחי' זרע שנזרע בארץ העליונה שעי"ז אח"כ ואספת את תבואתה הוא בחי' הבירורים של הניצוצות להעלותם בשרשם ע"י מעשה המצוה ואזי נמשך עי"ז תוס' אורות בג"ע ועיקר שכר המצות הוא לעתיד וזהו ובשנה השביעית שבת לה' רמז לאלף הז' כדלקמן אי"ה, והנה כמו שהזרע הנזרע בארץ צריכה מתחלה לרקוב בארץ ואח"כ תצמיח ועשתה פרי וכמ"כ הוא במעשה המצות והתורה כנז' לעיל שגשמיות המעשה וההלכה יתבטל רק שיצמח מזה המשכת גלוי אלהות, וזהו ענין התפלה שע"י התפלה יפול הפסולת דגשמיות מעשה המצוה במה שמוסר נפשו באחד בק"ש שעי"ז מגביה עמו התומ"צ למעלה ונופל מהם הפסולת והוא בחי' המוץ והתבן שהם הלבושים דאורייתא כנז' בזהר, והענין שהתפלה וק"ש למסור נפשו באחד ולצאת מגדרי הגוף כו' כי אחד הוא בחי' יחו"ע שז' רקיעי' והארץ וד' רוחות העולם כולם בטילים לגבי אלופו של עולם וקמי' כולא כלא נחשב כדכתיב אני ה' לא שניתי ולכן הד' של אחד הוא רבתי שמורה על מקור בחי' הדבור כנ"ל אות ב' והוא בחי' יחו"ע כו' ואח"כ בשכמל"ו להמשיך בחי' יחו"ת אין מלך בלא עם כו' ואח"כ ואהבת את הוי' שירצה ליבטל וליכלל בשם הוי' אשר אני הוי' לא שניתי* כי רק משם אדנות בחי' בשכמל"ו נמשך כח הפועל בנפעל כו' ואח"כ והיו הדברים האלה ודברת בם ביטול רצון להיות בע"כ אתה חי חסד חפצתי להמשיך האור למטה ע"י תומ"צ עוסקים בבנינו של עולם, ועי"ז נתברר עסק התומ"צ להיות זורע צדקות ומצמיח ישועות גלוי א"ס ב"ה בארץ העליונה, וזהו מה שלפעמים מצינו דתפלה עדיפא מגמ"ח ותורה וכאמרם ולואי שיתפלל כל היום והיינו משום שאם לא ע"י התפלה היו נשארים התומ"צ למטה ולא היו נקלטים כלל בארץ עליונה כי ע"י התפלה הם מתעלים ונופל הפסולת ומה שפעמים משמע דתומ"צ עדיפא היינו משום שבאמת עיקר הזיו השכינה הוא מהם כנ"ל דשכר המצוה נמשך מהמצוה עצמה והם כמו הזרע שמזה הוא עיקר הצמיחה כו' וזהו כי חסד חפצתי שעיקר הגילוי וההמשכה הוא ע"י תומ"צ הנק' חסד כנ"ל ובזה יובן מ"ש בזהר ובטעמי מצות להרח"ו ס"פ לך לך ע"פ ואברהם יושב פתח האהל כחם היום פי' שאברהם תיקן תפלת שחרית הוא יושב בפתח האהל שהוא ענין התגלות החסדים במל', והענין כי פתח האהל היינו כמ"ש זה השער לה' שהוא בחי' תרעא דג"ע שבו נכנסים הנשמות להנות מזיו השכינה וכבר נת' שהזיו הוא מתורתם ועבודתם ממש והוא ענין ואברהם יושב כי אברהם הוא מקור כל החסדים עליונים והוא יושב ונמשך לשם החסדים ע"י מעשה המצות ופי' כחם היום הוא תגבורת גלוי האור והזיו והוא קיבוץ גדול שכל החסדים עליונים שממעשה המצות מתקבצין כשמטיבים ישראל מעשיהם בתורה ומצות ונמשכי' ומתגלי' בפתח האהל הזה, אך ענין הישיבה פתח האהל היינו כמ"ש בזוהר דמלכא בתרעא יתיב שהוא סימן לתגבורת גלוי החסדים כי כשהמלך יושב בחדרו אזי אין הכל יכולים לראותו אבל בזמן השמחה שהוא מטיב חסדו עליהם יושב בשער הבית גלוי לכל מי שירצה יראה אותו כו' וכמ"כ למעלה הוא ענין גלוי אלהות וחסדים עליונים בג"ע והיינו ע"י המצות כנ"ל ובצירוף העבודה בתפלה תחלה להעלות התומ"צ כו' וז"ש רז"ל בת"ח שאין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו בהי עייל, פי' מפתחות החיצונות הוא בשביל פתח האהל הזה שהוא בחי' תרעא דג"ע הנ"ל שמכיון שאין לו י"ש שהוא כענין התפלה שהיא המעלה את התומ"צ לשלא ישארו למטה כו' א"כ אף שיש לו תומ"צ שעל ידן הי' נמשך גילוי אא"ס בג"ע מ"מ בהי עייל כי אין לו מקור בג"ע שהוא בחי' פתח האהל הנ"ל שיהי' נמשך לשם האור והזיו אלא הזרעת התומ"צ שלו הוא כמו הזרע שזורעי' בקרקע

קסט, א

ונרקב ונאבד כו' וכמ"כ להיפוך בתפלה בלא תומ"צ אין לו מה להכניס, כ"א בצירוף שניהם כא' התפלה והתומ"צ אזי התפלה מעלה ומגביה את התומ"צ בארץ העליונה הנק' פתח האהל להיות שם עי"ז אח"כ גילוי אלקות ותוס' אור כנ"ל, וזהו כי תבואו אל הארץ ואזי תיומ"י ושבתה הארץ, פי' וענין כי תבואו ר"ל שתמשיכו לשם גלוי אלהות ברמ"ח מ"ע ואזי תיומ"י ושבתה הארץ שגורמי' לה מנוחה כנז' בזהר ר"פ זו בהיות כי מדת מל' שהיא הארץ העליונה היא בבחי' רצוא ושוב לקבל מאא"ס שבאצילות כמ"ש בזהר ע"פ למען יזמרך כבוד ולא ידום דנהורא תתאה קרי תדיר ולא שכיך לנהורא עילאה וכמ"ש אלקי' אל דמי לך אל תחרש כו' והיינו כמשל הנשימה שבאדם התחתון בלבבו שהיא דופקת בכל רגע כו' וכמ"כ למעלה שבכל רגע החיות אלקי מהארץ העליונה הנ"ל בבי"ע רוצה להסתלק למקורה באצי' ומיד היא חוזרת להאיר לנבראים כמ"ש רצוא ושוב כמראה הבזק כו' ואמנם ע"י המשכות אא"ס שנמשך לשם ע"י מעשה המצות וכנ"ל בענין ואברהם יושב פתח האהל כו' אזי יהיה לה מנוחה, כי מאחר שלשם יהי' גילוי אא"ס ממש א"כ להיכן תחפוץ להתעלות עוד כו' וז"ש אח"כ שש שנים תזרע שדך כו' שהם שית אלפי שני דהוי עלמא שהיום לעשותם בעבודת הארץ לחרוש ולזרוע כו' ועי"ז אח"כ ובשביעית שבת לה' ר"ל באלף הז' שאז יהיה גילוי האא"ס למטה ולכן תשבת הארץ ולא תזמר עוד לצאת מנרתקה ומה"ט נק' אלף הז' מנוחה לחיי העולמים משום שלא יהיה כדעכשיו שהוא בבחי' רו"ש וכמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו לפי שעדיין אין גלוי אא"ס ממש בארץ העליונה לכן היא בבחי' רצוא לקבל מאא"ס כו' אבל לעתיד שיהיה הגילוי מכל העבודה שבשית אלפי שני אזי יהיה בחי' מנוחה לחיי העולמים וזהו ושבתה הארץ כו':