אגה"ק מכ"ק אדמו"ר צ"צ, לעורר לבבם הט'

קצז, א

לעורר לבבם הט' ואהבתם והתקשרותם עוז לדברי אלקי' חיים דברי רבותינו ז"ל אשר האצילו מהודם עליהם ועל זרעם והזריחו הארה בנפשותם ורוח בינתם להיות להם לדרך ומבוא לעבודת הש"י בעיון תפלה מעומקא דליבא ולהתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה ממכ"ע וסוכ"ע וכו' וההתבוננות בעסק התורה ובמצות מרוב כל, וע"ד מארז"ל והעמידן על אחת (מכות כ"ד א'):

והנה להבין מהו הפי' והעמידן על אחת, הלא כתיב (דברים ד' ב') לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו כו', אך הענין ע"ד מארז"ל (קדושין ל"ט ב') כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו', דהנה יש אחת ויש אחד, אחד לשון זכר אחת לשון נקבה, אחד הוא שם הוי' ב"ה, כי הנה בשם אלקים נמצא בכתוב לשון רבים כמ"ש (יהושע כ"ד י"ט) אלקים קדושים, והוי' הוא אחד, דהנה ידוע פי' אור א"ס ב"ה שהוא זיו והארה ממנו ית' כמשל אור המאיר מהשמש שהאור הזה שמתפשט מהשמש להאיר על הארץ אינו אלא זיו ואין לו ערוך ויחס לגבי עצמיות השמש אף שנמשך ונתפשט מהשמש, כך החיות המתפשט לקיום והתהוות העולמות עליונים ותחתונים מריש כל דרגין אין זה אלא בחינת זיו ובטל במציאות לגבי מהותו ועצמותו, אך הנה מ"מ האור מעין המאור וא"כ הוא פשוט בתכלית הפשיטות וא"כ איך נתהוה ממנו ריבוא רבבות ברואים לאין קץ המתחלקים למיניהם כל א' אינו דומה לחבירו בדומם צומח חי מדבר כו' וכ"ש בעולמות עליוני' כו' מלאכים ונשמות שאין כל א' דומה לחבירו כו' אך זהו ע"י שנתלבש האור והזיו הפשוט בבחי' כלים ואותיות שהן כ"ב אותיות שכל אות הוא כלי מיוחד בענין אחר מאות השני שהאלף מורה על המשכה זו ובית המשכה בענין אחר כו', וכמו עד"מ השכל באדם הוא בחינת השכלה אחת ובדיבור מתחלק בתיבות הרבה עד שנמצא ההשכלה מתחלקת לחלקים ובכל תיבה מלובש זעיר שם מכללות ההשכלה, והנה האותיות הן בחי' כלים וזהו ענין ש' אלקים וכמ"ש בעיר אלקינו דפי' עיר היינו מן הרבה בתים ובית היינו צירוף אותיות כשנעשה מהן תיבה א' כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו' ולכן נאמר על ש' אלקים ל' רבים כי הוא רבוי התחלקות צירופי' אין קץ מה שאין הפה יכול לדבר כו' וזהו בחי' עיר אלקינו, וכן גם עתה בכל יום ושעה נמשכי' צירופי' חדשים כמאמר אומר ועושה ל' הוה ולפי שינויי הצירופים כך הוא שינויי העתים לטוב כו', אך ש' הוי' הוא בחי' כללות האור והחיות המאיר מא"ס ב"ה קודם שמתחלק בריבוי התחלקות הצירופים בבחי' עיר אלקינו ולכן הוא בחי' אחד פשוט בתכלית הפשיטות, ולא עוד אלא גם אחר התלבשו' האור בריבוי הכלים הנה באמת אין שום שינוי כלל בהאור שלכך אמרו בזהר וע"ח אור החסד בכלי הגבורה, ואור הגבורה בכלי החסד ועיין בביאור הזהר פ' בלק:

והנה פי' אחד היינו כמ"ש (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי, וה' אחד כמו קודם שנברא העולם שאין התהוות העולמות פועלים בו שום שינוי ח"ו (ד"ה ששים מלכות) לפי שהתהוות העולמות רק מבחי' זיו והארה בעלמא ואפילו ג"ע העליון הכל הוא רק זיו והארה בעלמא, ולא כמו מעשה אנוש כשפועל איזו דבר שכלו מתלבש ונתפס באותו הדבר ומחשבתו מלובשת באותו הדבר עד שאינו יכול לחשוב אז מחשבה

קצז, ב

אחרת, אבל כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב (ישעי' נ"ה ח') שהוא ית' ומחשבתו קדוש ומובדל אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו ואין דבר נעלם והשגחה פרטית, ואין אדם נוקף אצבעו כו' (חולין ז' ב') מ"מ אין המחשבה בבחי' התלבשות עד שיהי' שינוי כו' ח"ו אלא כמו קודם שנברא העולם וזהו הלשון גלוי וידוע כו' וזהו ענין זיו והארה כו', וזהו אין קדוש כהוי' שהרי הוי' היינו מה שמהוה מאין ליש בכל רגע והיינו ע"י המשכה מאלקותו ית' בהנברא ואעפ"כ מהותו ועצמותו ית' קדוש ומובדל, משא"כ בשאר השתלשלות עילה ועלול כשהעילה נמשך ומשפיע להעלול הוא מתפעל ומלובש בו ואינו נבדל ממנו, אבל הוא ית' מהוה ואעפ"כ קדוש ומובדל והיינו לפי שאינו ע"י השתלשלות עילה ועלול כ"א ע"י זיו והארה כנ"ל ובזה יובן מ"ש פרעה לא ידעתי את הוי' (שמות ה' ב') ומרבע"ה אמר לו שם הוי' וידעו מצרים כי אני הוי' (שמות י"ד ד'), כי הנה פרעה לא האמין בזה אשר נאמר אני ה' לא שניתי כמיו קודם בריאת העולמות לפי שההמשכה רק ע"י הארה וכנ"ל עד שהוא בחי' קדוש ומובדל אע"פ שמהוה ומחי' מאין ליש, אלא הי' סבור שהבריאה הוא בדרך השתלשלות עילה ועלול ולכן כתיב (תלים קי"ג ד') רם על כל כו' הוי' דקרו לי' אלקא דאלקא דהיינו שלדעתם שם הוי' הוא בבחי' רוממות שאין מקבלי' חיותם משם כ"א משם אלקים שהוא אחר ריבוי השתלשלות עילה ועלול לדעתם לכן אומרים שאחר ברוא אלקי' את השמים ואת הארץ אז עיקר ההשפעה משם אלקים וכך ראוי לדעתם שיהי' שם הוי' בבחי' רוממות כי מה שהוא דרך השתלשלות עילה ועלול והעילה מתלבש בעלול ומקבלים שינויים זה מזה לכן אמר איך אפשר שיהי' ש' הוי' שהוא העילה הראשון מתלבש כ"כ למטה שהרי יהי' זה שינוי גדול אצלו וטהור עינים מראות ברע לכן הי' נכון לדעתם ששם הוי' הוא בחי' רוממות בלי השגחה פרטית ועיקר ההשפעה למטה ע"י העלולים התחתוני' שהם כל צבא השמים ולכן היו עובדי כוכבים ומזלות להעלות מ"ן לע' שרים בכדי שעי"ז ימשיך שפע העה"ז, וז"ש פרעה לא ידעתי את הוי' כ"א ש' אלקים אשר הוא מקור לטבע, וע"י המכות ונסים ונפלאות שלמעלה מטבע המזלות וצבא השמים, אז וידעו מצרים כי אני הוי' ששם הוי' ממש מאיר למטה ג"כ דוקא כמו למעלה וממנו הכל הטבע ושלמעלה מהטבע, והיינו משום כי אני הוי' לא שניתי כלל מאחר שבאמת אע"פ שמשפיע החיות ומהוה מ"מ מהותו ועצמותו הוא קדוש ומובדל מכל העולמות ואין ההמשכה כלל ע"ד עילה ועלול עד שיהי' שינוי ח"ו א"כ מעלה ומטה שוין אצילות עם עשייה גשמיות כחשכה כאורה וכמו שהשגחתו למעלה בעולמות עליונים כך למטה ממש אין שום דבר גדול וקטן שיעשה חוץ ממנו ית' וכמאמר אין אדם נוקף אצבעו כו' (חולין ז' ב') שאול ואבדון נגד ה' כו' (משלי ט"ו י"א) והכל כאשר לכל אין פועל שום שינוי כלל וזהו פי' הוי' אחד היינו כמו קודם שנברא העולם כו' לא שניתי כו' והיינו מפני שהתהוות העולמות רק ע"י זיו והארה בעלמא ולא כמו בעילה ועלול שמהות העילה ממש מתלבש בהעלול כנ"ל ולכן כל העולמות בטילי' במציאות לגמרי באמת:

והנה כנ"י נק' אחת כמ"ש אחת היא יונתי (שה"ש ו' ט') והיינו אחת לשון נקבה שהיא בחי' מקבל מבחי' אחד דהיינו שכל נשמה נקלט בתוכה בחי' אחד דהיינו שיהי' נקבע בלבו בחי' אמונת הוי' אחד שהוא ית' לא שניתי, ולכן הוא דוקא השגחה פרטי' למטה ג"כ כמו למעלה ואת השמים ואת הארץ אני מלא ולית אתר פנוי מיני', אך כדי שיבא בחי' זו בגלוי הוא כמ"ש אחת היא לאמה (שה"ש ו' ט') בחי' אם לבינה תקרא דהיינו ע"י ההתבוננות בק"ש שמע ישראל בעומק דעתו ותבונתו כל חד לפום שיעורא דילי' כו', וכן בשתים לפניה ופסוד"ז שהן ביאור הק"ש להלהיב הנפשות

קצח, א

האומללות וישמח ישראל בעושיו, אשר אמירה נעימה זו היא הכנה לבא בק"ש לבחי' אחד ואהבת כו' שיהי' בחי' אחת שמקבל בחי' אחד כנ"ל וע"ז ארז"ל (ברכות י"ג א') למה קדמה פ' שמע לוהי' כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות:

אך הפי' והעמידן על אחת היינו ג"כ בקיום התומ"צ כל היום כולו לא יהי' כוונתו שמחמת זה יהי' עובד ה' שזהו שלא לשמה כ"א הכוונה יהי' שעי"ז המצוה יהי' גלוי אחד האמת כי המצות נק' רמ"ח איברים דמלכא וכמו האדם לוקח את חבירו באבר אחד ועי"ז נמשך כולו אצלו כן יהי' הכוונה שבעשותו המצוה ממשיך גלוי בחי' א"ס ב"ה ממש שהוא בחי' הוי' אחד שיאיר ויתגלה לע"ל בעה"ז ממש בגילוי גמור שיהי' מושג בחי' לא שניתי, ובפרט ע"י מצות הצדקה ממשיך מאד גלוי א"ס ב"ה בזה העולם כמבואר בזהר חסד דרועא ימינא וכתיב וימינו תחבקני (שה"ש ב' ו') ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה (שבת קל"ט א') וזהו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו פי' שעושה המצוה בבחי' אחת שכוונתו להיות כלי לגלוי אחד האמת ב"ה שיהי' נמשך ומתגלה ע"י מצוה זו ולכן מטיבין לו ומאריכין לו ימיו הוא בחי' גלוי אריך אנפין שבו מלובש א"ס ב"ה ממש ונוחל את הארץ הוא בחי' מל' הנק' אחת שבה מתגלה גלוי יחודו ית' כי נעוץ סופן בתחלתן דוקא, וגם בענין סור מרע יהי' כוונתו ג"כ כך שלא יעשה הרע בכדי שלא יתרחק ממנו השי"ת ח"ו ויפול בחושך שלא יראה האמת, וגם בעסק התורה צ"ל ג"כ כך שע"י עסק התשבע"פ יומשך גלוי אור א"ס ב"ה וז"ש (שה"ש ו' ח') ששים מלכות הם ששים מסכתות כו' (רבות שה"ש ו' י"ד) אחת היא יונתי כו' וזהו והעמידן על אחת, וזהו אחת היא לאמה היינו ע"י התבוננות בק"ש שעי"ז נמשך ומתגלה בנפשו בחי' זו, ואח"כ ברה היא ליולדתה היינו מה שמברר בירורים בכח זה בתומ"צ כל היום כולו: