ענין יו"ט שני של גליות

קצח, א

ענין יו"ט שני של גליות, שבא"י עושי' יו"ט ראשון ואחרון של פסח וסוכות ויו"ט של עצרת הכל יום א' ובח"ל עושים שני ימים, ויובן עפמ"ש בס' אור נערב להרמ"ק ז"ל שח"ל להיותו גשמי אינו יכול לקבל ההארה ביום א' כמו שמקבלת א"י אלא מתחלקת לשני ימים כו', ופי' כי כל יו"ט הוא המשכת והתגלות קדושה עליונה מלמעלה מהזמן בבחי' זמן (כמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל ישראל אינהו דקדשינהו לזמני' משא"כ שבת הוא למעלה מהזמן כי הוא בחי' עליו' העולמו' ולכן אינו משתנה לפי המקום וח"ל וא"י שוים בו) ולכן עושי' אותו היום יו"ט:

והנה בא"י שהיא ארץ אשר ה' דורש אותה שקרובה לאלקות ומזוככת במעלה ומדרגה אזי יכולים לקבל ביום א' אות' ההארה המאירה ומתגלה, משא"כ בח"ל אין הארה זו מתיישבת ביום א' ולא יכולים להכילה כלל ביום א' מצד ריחוק מעלת ח"ל מאלקות ולכן עושי' ב' ימים שבמשך ב' ימים יכולה היא שתתקבל כמו שבא"י ביום א' כו' ויובן עד"מ אור וזיו המאיר ומזהיר מאיזה מאור שהוא מקור להאור והזיו כמו זיו השמש המתפשט מהשמש או הברקת הארת איזה אבן טוב המבריק מן האבן וכיוצא בשאר דברים המאירים אזי אנו רואי' שבעוד הזיו מאיר במקום קרוב וסמוך לגוף המאור אזי נרא' מעט הכמות, ומקום קטן מחזיקו, ואחר שמתפשט ונמשך להלאה בריחוק מקום מגוף המאור אזי נראה גדול ורב הכמות ואין המועט מחזיקו אלא נראה

קצח, ב

לגדול, ובאמת בודאי גוף ההארה והזיו לא נוספה ונתרבה ע"י ריחוק מקום עד שיתכן לומר שמחמת זה תתרא' בגודל יותר ותצטרך למקום רב כו' ופשיט' הוא, אלא הענין שאותה ההארה ממש כשמתרחקת בריחוק מקום אזי נראי' ליש יותר מצד ריחוק המקום שמאירה ונמשכת בו וד"ל, וכך יובן ענין ההאר' המאירה ומתגלי' (למטה בזמן דוקא) בכל יו"ט שכל שהמקום שמתגלי' בו קרוב לאלקות יותר אזי אין נראי' רב הכמות כ"כ וזמן מועט מגבילה ולכן בא"י עושי' יום א' אבל כשמאיר' בריחוק יותר כמו בח"ל אין המועט מחזיקה אלא ב' ימים וד"ל. ובזה יובן המדרש ע"פ שמוני נוטרה את הכרמים כו' אמרה כנ"י בא"י הייתי שומר יום א' עכשיו שני ימים סבורה הייתי לקבל שכר על שניהן ואיני מקבל אלא על יום א', פי' שהרי באמת גוף ההאר' לא נתרבת' בח"ל יותר מבא"י עד שמחמת זה יצטרכו לב' ימים וא"כ הרי אינה מקבלת שכר אלא כעל יום א' של א"י ואעפ"כ צריכ' לשמור ב' ימים מצד ריחוק המקום (דהיינו ריחוק מעלת ח"ל מאלקות) שאות' הארה עצמ' אינה מתיישבת אלא בב' ימים כנ"ל (ושרש הענין כי יש עולם שנה נפש והן ר"ת עש"ן פי' עולמו' בי"ע המקבלי' נק' עולם ומל' דאצי' המחי' אותם נק' שנה כי מלך מלך וימלוך הוא בחי' זמן והיינו מפני שהמשכת חיות בבי"ע הוא ע"י התחלקו' רו"ש כמשל דפיקת רוח חיים שבלב כו' וז"א המשפיע החיות למל' נק' נפש, ויובן למשכיל שכל שבחי' העולם דהיינו המקבל דבי"ע שאליו נמשכת ההארה יהי' בקירוב יותר לגבי המשפיע הנק' נפש אזי לא תצטרך ההאר' להתחלק כ"כ ברבוי חלקי הזמן שהיא השנה אלא תוגבל בזמן מועט משא"כ כשבחי' העולם הוא בריחק יותר אזי צריכ' אותה הארה גופא להתחלק יותר בריבוי חלקי' ונעשה זמן רב יותר כו' עד"מ ברב המשפיע השכלה א' לב' תלמידי' א' חכם וא' תם שמה שהחכם מבין בדיבור א' יצטרך להתם ריבוי דברים כו' וכך הוא במשל האור הנ"ל שכל שהוא קרוב להמאור כולל רבוי האור שנתפשט ונרא' ליש כו' וכמו שבגוף המאור המועט וקטן בכמותו נכלל כל האור המתפשט) כו' וד"ל: