ויקח קרח

תרפה

ויקח* קרח בן יצהר וגו' (מהרמ"א) ראוי לשים לב אומרו ויקח קרח מה לקח גם אמרו בן יצהר בן קהת כו' למה לא חס על כבוד אבותיו אלו הקדושים מלהזכירם במחלקותו. ב' בענין חמשים ומאתיים איש דמשמע ברבות שהם היו הנשיאים אליצור בן שדיאור ושאר הנשיאים א"כ מהו שהי' מספרן חמשים ומאתיים. וע' מזה בכלי יקר. ג' (עקידה) אומרו נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם כי מה ראה על ככה להפליג ביחס ומעלת האנשים האלה המתקוממים על ה' ועל נביאו שאין מנהג הכתוב לייחס את הרשעים לשבח. ד' באומרו רב לכם כי כל העדה וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וכי שוטין היו שלא ראו שאין זה טענה שלא יהי' עליהם מלך וכהן. ה' במה שהי' ראש דבריו של משה בוקר ויודע ה', (כלי יקר) ועוד דאם זהו ענין הגבלת זמן הל"ל בוקר יודע ה' ומהו ויודע דהוי"ו מיותר. (דרוש קרח תקס"ו) ויש להבין תחלה שורש ענין מחלוקת קרח ועדתו וטעם מפלתו, דהנה מבואר בזהר בריש פ' זו בשרש הטעם למחלוקת קרח וז"ל אורייתא חילא דימינא ושמאלא אתכליל בימינא מאן דעביד ימינא שמאלא ושמאלא ימינא כאלו אחריב עלמא אהרן ימינא ליואי שמאלא קרח בעא למעבד חילופא דימינא לשמאלא בג"כ אתענש, ובמק"מ בשם נ"ב מהרח"ו מאן דעביד ימינא שמאלא שעושה הזעיר הנק' ימין שמאל בסוד רשעים מהפכים מדה"ר למדה"ד, ושמאלא שהיא הנוקבא הנקראת שמאלא ע"ד אף ידי יסדה ארץ שהיא נוק' וימינו טפחה שמים שהוא ז"א, מהפכה לימין ואומר שהיא המנהגת כמאמר דור הפלגה ה"ז מקצץ בנטיעות ודומה לחטא צלפחד בפ' שלח דקנ"ז ע"א עכ"ל. ועפי"ז יש לפרש ענין ויקח קרח דתרגם אונקלס ואתפליג (מ"ע קפ"א בשם בחיי) שהי' מעין ענין דור הפלגה שעשו פירוד והבדל בין ז"א לנוק' כמ"ש הרח"ו שאמרו שהיא המנהגת ע"ד רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ועזב את הארץ בידה, וזהו ענין קיצוץ בנטיעות, וזהו ואתפליג מלשון הפלגה כי בימיו נפלגה הארץ, ר' יהודה אמר שמאלא אתכליל תדיר בימינא קרח בעא לאחלפא תיקונא דלעילא ותתא בג"כ אתעביד מעילא ותתא וכתב המק"מ פי' ר' יהודה פליג את"ק וס"ל שקרח לא החליף הימין בשמאל ושמאל בימין כמש"ל, אלא השמאל שנכלל תמיד בימין לא רצה קרח באותו כללות ולקח עצמו לצד אחד, וז"ש קרח בעא

תרפו

לאחלפא שלמעלה השמאל נכלל בימין וקרח לא רצה בזה עכ"ל. ועמ"ש מענין שהשמאל טפל לימין בד"ה וידעת היום דרוש השני גבי ואהבת את כו' את הטפל בחי' יראה נוק' טפל לבחי' אהבה שהיא ימין כו'. ועתה י"ל ביאור ענין זה למה רצה קרח לעשות מבחי' הגבורות עיקר ואיך שנענש מפני שהחליף תקונא דלעילא ותתא לדעת ר"י ולדעת ר"א אחליף לגמרי ימינא בשמאלא כו'. דהנה ידוע שקודם שנמשך בחי' הקו"ח מאוא"ס הי' תחלה בחי' הצמצום הנק' מקו"פ כו' ואח"כ נמשך בחי' הקו"ח כו', וא"כ מאחר דבחי' צמצום זה כבר קדם לבא לבחי' הקו"ח הרי שרש בחי' הגבורות למעלה גבוהים מבחי' קו החסדים שהצמצום מבחי' גבורות הוא כידוע להיות בבחי' הסתלקות מלמטה למעלה כו', וזהו עיקר הטעם באמת להכלל הנז' בכל מקום במעלת הגבורות על החסדים כמו מעלת הזהב על הכסף כו' וזהו ג"כ ענין הטעם ששרש קיום מצות ל"ת גבוהים ממ"ע אף שהל"ת הוא רק מניעת דבר והמ"ע הוא עשיית דבר והיינו כי ע"ד הנ"ל בענין האור א"ס שלמעלה מהקו שהוא בחי' סוכ"ע והקו הוא נק' לגבי בחי' זו ממכ"ע כמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מל', כמו"כ הוא בחי' כתר וחכמה שבחי' הכתר אינו בחשבון ע"ס שהוא מרומם ונבדל מכל הע"ס שראשיתן היא החכמה, וע"ז ארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא פי' חשוכא היינו ישת חשך סתרו ע"ד הצמצום והעלם האור במקורו וזהו גם כן ענין הכתר עיין בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו, והדר נהורא יהי אור בחי' חכמה, והנה בחי' יסוד אבא נק' ברוך שמבחי' חכמה יכול להיות המשכה בגילוי אור וזהו הנמשך ע"י מ"ע דאורייתא מחכמה נפקת ע' ד"ה תקעו בחודש, אבל בבחי' כתר לית מחשבה תפיסא ביה רק בבחי' הודאה לבד וע' מ"ש בביאור דל"ג בעומר ע"פ אתה הצבת גבולות ארץ ובד"ה יהודה אתה, ושם הוא מגיע בחי' קיום מצות ל"ת כי כמו שמלמעלה למטה הלאו קודם להן היינו תחלה הי' הצמצום ואח"כ נמשך הקו ברישא חשוכא והדר נהורא כמו"כ הוא ענין קיום מל"ת נגד מ"ע בחי' הלאו קודם להן, היינו ג"כ מה שהוא מצמצם א"ע בבחי' אתכפי' סט"א במניעת דבר שלא לעשות נגד רצונו ית' שהן המסתירים גילוי אלקותו ית' וזהו ע"ד שכ' הפלסופי' בענין השלילה שא"א לעמוד על השגת אלקותו ית' רק ע"ד שלילת דבר ההיפוך כו', וע"י צמצום זה מעורר בחי' גילוי אור הסוכ"ע בחי' כתר עליון ברישא חשוכא, ובמ"א נת' כי הל"ת נק' חשך ע"ד גם מזדים חשוך עבדך, ואחשוך אותך מחטא לי, שמחשיך עצמו מהחשך גשמי ועי"ז ממשיך מבחי' ברישא חשוכא, והנה מ"ע נמשך מה"ח ול"ת הן ה"ג לצמצם א"ע נמצא שרש הגבורות דקיום מל"ת גבוהים מהחסדים דקיום מ"ע וכמ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה וע"פ אלה פקודי המשכן, וזהו ג"כ ענין הלוים שלעתיד יהיו הם כהנים לפי ששרש הלוים מבחי' גבורות כמ"ש כאן ליואי בשמאלא, ושרש הגבורות קודמים לבחי' החסדים מטעם הנ"ל וד"ל. אך הנה בזה הי' טעות השגת קרח במה שהשיג במעלת הגבורות שרש הלוים שגבוהים הרבה מבחי' החסדים כנ"ל וע"כ הי' חולק על אהרן. אבל שגה ברואה כי הגם שבעצמות המאציל באמת כך הוא שהצמצום בהכרח לבא קודם לבחי' החסד וההשפעה כידוע אבל אין זה אלא כשעדיין השפע הוא בעצמות המשפיע שאז בהכרח שיבא בו בחי' הצמצום תחלה משא"כ בהיותו כבר משפיע למקבל אז נהפוך הוא שהחסדים הם העיקר

תרפז

והגבורות שם אינו אלא בחי' טפל לחסדים כמשי"ת בסמוך, והיינו בעולם האצי' שהוא כבר בחי' גילוי אור המאציל בבחי' מאין ליש להיות בבחי' אורות וכלים ממש כידוע שם החסדים עיקר והגבורות טפל וכמ"ש והחיות רו"ש והיינו חיות אור א"ס בנאצלים שהוא שם ג"כ בבחי' רו"ש הרי בחי' השוב הוא עיקר להיותו עיקר המחי' והרצוא אינו אלא בחי' טפל כמשל הידוע מן הנשימה שברוח האדם שהוא ג"כ בבחי' רו"ש שאנו רואים בחוש שבחי' השוב הוא עיקר המחיה כו', וע"כ נק' אור החכ' דאבא מקור החסדים בשם באר מים חיים כו' כמ"ש בזהר בכמה דוכתי לפי שהוא עד"מ מים חיים שנובעים בתמידות כך מי החסדים הולכים מגבוה לנמוך להחיות בתמידות, והשוב הוא עיקר הכוונה שם, ובחי' הרצוא אשר יש שם אינו אלא בחי' טפל דהיינו רק כדי שיוכל להיות אחרי הרצוא בחי' השוב דחסדים, וכל עיקר הרצוא אינו בא בשביל עצמו כלל רק הוא בא בשביל החסדים דאח"כ בלבד, וזהו הנק' טפל שהוא בחי' משמש בכל מקום להעיקר וכך בחי' הרצוא דגבורות אינם אלא בחי' משמשים שיוכלו החסדים לימשך אח"כ ואינם באים בשביל עצמם כלל כו', וזהו ענין עלי' שהיא רק לצורך ירידה בלבד דהיינו כדי שיוכל להיות המשכה צריך להיות תחלה בחי' העלאה והרי ההעלאה אינה ענין אמיתי מצ"ע אלא רק כדי שיוכל לירד השפע אחר ההעלאה כו' והוא הנק' עלי' צורך ירידה וד"ל, והיינו ענין ביטול והתכללות בחי' הגבורות בחסדים שהזכיר כאן במאמר זה שמאלא אתכליל בימינא אהרן ימינא ליואי שמאלא כו'. ויובן זה ע"ד מ"ש בלק"ת פ' שלח סד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גבי ואל אישך תשוקתך אך והוא ימשל בך כו' ע"ש. הג"ה אמנם בענין ל"ת ומ"ע הרי גם עכשיו הל"ת שרשן גבוהים ממ"ע, וי"ל דמ"מ הא מ"ע דוחה ל"ת כמו מילה בצרעת סדין בציצית כו'. ועוי"ל ועיקר דודאי לא כל בחי' גבורה שוין דאף שבאצילות החסדים גבוהים מהגבורות מ"מ בשרשן למעלה מהאצי' שם הגבורות גבוהין יותר כנ"ל בענין ברישא חשוכא, וכמו חכ' דאצי' הוא קו הימין חכמה חסד נצח, ומו"ס שלמעלה מהחכמה בה מלובש גבורה דעתיק, וע"כ גם למטה יש בחינות שמגיעות למעלה מעלה בהן בחי' הגבורות נעלה יותר וזהו ענין איזהו גיבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור וכמו מצות תשובה ממעמקים קראתיך בחילא יתיר עמ"ש סד"ה שובה ישראל שבדרך המשכה מלמעלה למטה נאמר ופני לא יראו אבל מלמטלמ"ע את פניך ה' אבקש ועד"ז מל"ת מגיעים ג"כ שם וכן ענין יר"ע יראה גימטריא גבורה היא גבוה מאהבה אפי' מבחי' אהבה רבה, וכן ענין שמשון הגבור ע"י מצות נזירות בחי' שערות בהן תלוי הגבורה וה"ע גבורה של תורה בחי' קווצותיו תלתלים תלי תלים של הלכות, אכן הלוים שהם מגבורות דאבי"ע שעבודתם בבחי' שיר היינו בחי' רצוא בזה השוב גבוה יותר, ויובן זה עוד עפמ"ש בד"ה וידעת היום בענין פי' שלום שלום לרחוק ולקרוב שהרצוא והעליות הכל בבחי' ממכ"ע אבל השוב נמשך מבחי' סוכ"ע כו' ע"ש.

תרפח

באצי' שם נהפוך הוא, וא"ת מל"ת ותשובה ויר"ע הן מגיעות למעלה מאצי' משא"כ עבודת הלוים בשיר ורצוא זהו מגבורות דאבי"ע).

ב) ולהבין ענין זה בתוס' ביאור איך שבאצי' ובי"ע העלי' היא רק לצורך ירידה כנ"ל הנה יש להקדים ענין א' והוא ביאור ענין י"ב צירופי הוי' דז"א שנק' יום והם י"ב שעות היום וי"ב אותיות דמילוי אד' דמלכות שנק' לילה מה הן, דהנה כתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ולכאורה אינו מובן דהלא ידוע בענין עצמות אא"ס שהוא למעלה מבחי' גדר התחלקות זמן ומקום כו' ואחר שהוא בודאי למעלה מבחי' הזמן אפי' ממקור התהוות הזמן א"כ איך אומר כי אלף שנים הם כיום אתמול מהו יום אתמול הרי גם יום אתמול הוא בגדר זמן כמו אלף שנה כו'. אך הענין הוא דבאמת בחי' עצמות אא"ס הוא למעלה גם מבחי' מקור הזמן אלא שבחי' התחלקות הזמן נסתעף ממנו בדרך השתלשלות דאבי"ע מעילה לעילה כו' עד שנתחלק הזמן לימים ושעות ורגעים ועמ"ש מזה בד"ה פי' יג"מ מי אל כמוך. וביאור הדברים יובן בתחלה ממה שאנו רואים בחי' התחלקות הזמן היותר אחרון בהשתל' שהן היום והלילה דהנה היום מובדל בשינויים גדולים מן הלילה עד שאין היום דומה ללילה כלל לא במהות ואיכות מלבד שי"ב שעות היום מאירים וי"ב שעות הלילה אפילים הנה גם בהשפעה והמשכה שנמשך ביום משונה היא מן ההשפעה והמשכה שנמשך בלילה כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים הרי יש גידול תבואות שמש שמגדל ביום ויש גידול שמתגדל בלילה מן הירח דוקא ויש הבדל גדול ביניהם וא"כ החיות המקורי' של היום בודאי מובדל בשינוי גדול משל לילה, וגם באדם אשר חי ביום כמו בלילה וכן הבהמה וכל גדר החי ג"כ אנו רואים שיש בהם שינוי גדול מיום ללילה דביום חיות האדם באופן יותר מאיר בשכל ומדות וגם בשאר אבריו מכמו שהוא בלילה והיינו שיש פלוגתא בגמ' אם הלילה לשינה או לגירסא כו' וחד מ"ד ס"ל דהמשכת שפע חכ' בלילה יותר מביום כו', ועכ"פ משונים הם היום והלילה גם באדם וכל החי כו', וע' מזה בר"ח שער האהבה ספ"ה שפי' עד"ז הפסוק וידעת היום שתדע סוד היום כו' ע"ש, וא"כ מוכרח לומר שהיום יש לו חיות מיוחד נבדל והלילה יש לו חיות מיוחד נבדל בפ"ע, וא"כ יובן עד"ז עוד למעלה מהתחלקות דיום ולילה שהוא ג"כ ע"ד הזה, דהנה ידוע הטעם להתחלקות השנה לשס"ה יום דוקא לפי שיש בבחי' ההתחלקות בחי' כלל ובחי' פרט כדרך כל התחלקות שמתחלק לפרטי פרטים שבהכרח שהראשון הוא כללי יותר מכולם וכשמתחלק הכלל הראשון לחלקים נק' החלקים כאו"א בשם פרט וכאשר כאו"א מתחלק לחלקים נק' כלל לגבי החלקים שמתחלקים מאתו כו', ועד"ז יש כלל ופרט עד הפרט היותר אחרון כו' וד"ל. והדוגמא מזה יובן למעלה בהתחלקות הזמן שיש ג"כ בחי' כלל ופרט בסדר השתלשלות כנ"ל, דהנה התחלקות הראשון בשנה הם י"ב חדשים בלבד שהשנה מתחלקת לי"ב חלקים בלבד וא"כ נמצאת בחי' המשכה הכללית שכוללת י"ב החדשים כאחד נק' ראש השנה היינו כמו הראש כולל חיות כל הרמ"ח אברים ואח"כ מתחלק לי"ב המשכות פרטיות וכאו"א מובדל בחיות משונה בפ"ע כנ"ל בענין הבדל שבין יום ללילה כו' ואח"כ מתחלק כל חדש

תרפט

ללמ"ד יום הרי הוא ג"כ ע"ד הזה שהחדש נק' כלל שכולל חיות כל הל' יום כא' בלתי התחלקות ואח"כ נמשך בבחי' התחלקות ללמ"ד חלקי חיות וכאו"א נבדל במהות בפ"ע כו' ואח"כ היום מתחלק לי"ב שעות והלילה לי"ב שעות וכל שעה יש לה צירוף מיוחד כידוע בענין י"ב שעות שהם י"ב צירופי הוי' בדרך פרט וי"ב שעות הלילה בחי' י"ב אותיות מלוי אד' כו', ואמנם הנה לפ"ז מובן הטעם שנק' כלל הראשון שכולל השס"ה יום כולם בשם ר"ה וכן הכלל השני שכולל למ"ד יום בשם ר"ח כו' כי הנה עד"מ הראש עם האברים כולם באדם שאנו רואים בחוש שמן הראש יתפשט שפע חיות לכל האברים כולם פנימיים וחיצוניים כמו כח הראי' בעין נמשך ממוח שבראש וכן השמיעה והדיבור כו' וגם האברים הפנימים כלב וריאה וכבד וקיבה כו' הכל מקבלים מחיזוק המוחין שבראש והמופת לזה שבאיבוד המוח יופסדו מקורם ויהיו כלא היה מתחלה חיות בהם כו' כמבואר בספרי הרפואה, אך הנה התחלקות זאת בעין לראות וברגל להילוך וכיוצא בודאי אינה ניכרת כלל במוחין שבראש כי אין שם כח הראי' בבחי' כח נבדל וההילוך בכח נבדל אלא כולל הוא כל חיות המתחלקים כא' בלתי התחלקות כלל ואח"כ מתחלקים ויוצאים ממנו כל או"א בפ"ע ואעפי"כ כולם כלולים בו כו', וזהו הדמיון להבין להמשכה כללית דשס"ה יום שנק' ראש השנה כמו הראש שכוללת כל כחות אברים הפרטים כו' וכך בר"ה נשפע כל שפע הבאה אח"כ בשס"ה יום בבת אחת אלא שאח"כ מתחלק כאו"א בעתו ובזמנו כו', וכן החדש נק' ראש לגבי למ"ד יום שמתחלקים ממנו ע"ד הזה מפני שבר"ח נשפע כא' כל הלמ"ד יום ואח"כ מתחלקים ללמ"ד חלקים אמנם כולם כלולים בר"ח כו' ולכך נק' ראש חדש עד"מ הראש עם האברים כנ"ל. וזהו כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, פי' דוד שאמר מזמור זה דתפלה למשה בודאי הי' לו רוח הקודש בשרש השגתו של נשמתו שהי' בודאי באיזה מדריגה בג' העולמות אם בי"ס דיצי' או בי"ס דבריאה אשר שם אלף שנה שלנו נחשבים רק כיום אתמול בלבד, כי שיתא אלפי שנה דהוי עלמא וחד חרוב אינה נקראת כלפי מקור המחי' כללות הז' אלפים שנה אלא רק בשם ז' ימים בלבד, ובבוא התחלקות של יום אתמול זה למטה הוא שנתחלק לאלף חלקים ונעשים אלף שנה בכל שנה פרט א' שנק' ר"ה וכנ"ל בהתחלקות י"ב חדשים מר"ה ולמ"ד יום מר"ח ודוד השיג בבחי' ו"ק דבריאה שמשם נמשך התחלקות ז' אלפי שנה שלנו ושם הם נכללים בכללות כהתכללות למ"ד יום בר"ח וע"כ נק' שם יום אתמול כללות חיות אלף שנה כא', ובו"ק דאצי' גם ז' יומין דבריאה נכללים כא' כו' ועד"ז יובן בחי' התכללות של ההתחלקות עד רום המעלות דהנה בדרך אחר נק' ז' אלפי שנים שלנו בשם שמיטה א' למעלה באצי' וז' שמיטות נכללים כא' ונק' יובל כו' ועד"ז עד נ' אלפים יובלות כו' והרי יוכל להיות התכללות כזאת עד אין שיעור למעלה מעלה בעצמות אור הא"ס כי בחי' אא"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כמאמר הכל ירוממוך כו' וכידוע אלא שדוד לא השיג בתפילת משה זו רק ביצירה או בבריאה לכך לא אמר רק כי אלף שנים כיום אתמול כו'. ואחר הקדמה זו יובן שרש ענין עלי' צורך ירידה הנ"ל. דהנה מתבאר מתוך כל הנ"ל בכל התחלקות בפרט הוא בהכרח שיש חיות חדש מיוחד בכל חלק וחלק בפ"ע עד שגם בפרט היותר אחרון כמו היום והלילה יש חיות מיוחד

תרצ

ליום בפ"ע וחיות הלילה הוא בחי' משונה מחיות היום ועד"ז מתחדש החיות גם משעה לשעה ביום אחד והוא ענין הצירופים שיש בכל שעה צירוף שם הוי' מיוחד וכשבאה השעה השנית מתחדש לבא צירוף אחר חדש שלא הי' עדיין מעולם, וזהו בהכרח לומר כי הפרט ודאי דומה לכלל וכמו שבכלל דכל ו' אלפי' שנה ששרשם בו"ק דאצי' שנק' ו' יומין בכלל גם שם יש י"ב צירופי הוי' בכל יום ובכלל יותר ביום הא' יש צירוף שם אל דחסד וביום הב' שם אלקים דגבורה וכיוצא בזה א"כ כמ"כ כשנמשכים מהם ו' אלפי' שנה למטה עד בפרט הימים די"ב חדש יש ג"כ בכל יום י"ב צירופי' וזהו הענין הנ"ל די"ב צירופי הוי' הוא בבחי' ז"א בכלל וי"ב צירופי דאד' הוא בבחי' מלכות בכלל כי זו"נ נק' יום ולילה בדרך התכללות כידוע, והנה ידוע דכל חידוש אור הבא מלמעלה בבחי' שפע והמשכה למטה צריך שיהי' תחילה אליו העלאה מלמטה כמאמר רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו' וכידוע בביאור ענין מ"ן ומ"ד וא"כ יש להבין מהיכן הי' בחי' העלאה מלמטה עד שגרם זאת השפע מלמעלה למטה בחידוש אור צירוף הבא מחדש ביום או בלילה כו'. אך הענין הוא דהעלאה היתה מיום הקדום שנסתלק וחלף והלך לו אותו הצירוף של היום והוא הגורם ירידת אור צירוף החדש ביום או בלילה שלאחריו, וענין הסתלקות ועלי' שלו הוא שנכלל ועלה בכלל שלו תחילה כמו היום בראש חדש שהוא חלק א' מלמ"ד שבו כנ"ל, והחדש עולה ונכלל בשנה והשנה באלף כו' כי הרי יש לאותו צירוף מקום מיוחד לעלות עד רום המעלות עד היותר כללי מכולם כנ"ל ואז בהגיע להכלל הראשון חוזר ויורד ירידת שפע והמשכת צירוף חדש עד שנעשה יום חדש למטה, והיינו ענין העלי' שהיא רק לצורך ירידה בלבד, כי לא הי' ענין עלי' היום הקדום רק לעורר ירידת יום חדש כו', וזהו יום ליום יביע אומר כו' וקאי בין בבחי' הפרט בין בבחי' הכלל בוי"ו יומין דאצי' שיום הא' הוא אלף שנה הראשון של חסד עלה למעלה והוא יביע אומר ליום השני דהיינו אלף שני שירד ויומשך למטה וכן מבואר בזהר ע"פ זה יום ליום יביע כו' ע"ש וד"ל, ומכל כיוצא בזה יובן ענין התכללות הגבורות בחסדים איך שאין הרצוא רק בשביל השוב דחסדים כנ"ל, וזהו כללות ענין הלוים שהיו נושאים את המשכן כמ"ש ונשאו הלוים כו' דהנה ענין המסעות שבמדבר מ"ב מסעות היו כולם בחי' עליות כידוע שזהו כללות ענין שם מ"ב וידוע דהמשכן וכל כליו הוא בחי' מל' דאצי' ששורה בעולמות בבחי' או"כ, וא"כ כאשר נשאו את המשכן בנסיעתם הי' בחי' עלי' והסתלקות למשכן שהוא בחי' מל' דאצי' למעלה ברום המעלות ולפי שהלוים היו מבחי' הגבורות היו הם הנושאים דוקא כמו ענין והחיות נושאות הכסא כו' וכמשל הידוע במרכבה שמגביה את הרוכב ונושאו למקום שאין ביכולתו להגיע מצ"ע כמו הסוס שנושא את הרוכב עליו כו' ועלי' זו עד רום המעלות הי', והנה כדוגמת עלי' של הצירופים הנ"ל כך עיקר עלי' זו הי' רק בשביל הירידה של אח"כ והוא ענין החני' שהיו חונים אחר נסיעתם כו' כמ"ש ע"פ ה' יחנו כו' כי עיקר הרצוא הוא בשביל בחי' השוב דחסדים הבאים אח"כ והוא בחי' ביטול והתכללות הגבורות בחסדים כנ"ל. וזהו הנק' ג"כ בשם בחי' המתקת הגבורות בחסדים וכמ"ש ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך פי' ואל אישך תשוקתך הוא בחי' הרצוא והוא ימשול בך הוא בחי'

תרצא

המשכת המ"ד דחסדים דדכורא שממתיקין בחי' הגבורות דנוק' שהוא העיקר וההעלאת מ"ן דגבורות הי' רק בחי' טפל וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בענין רננא ברמשא ושמחה בצפרא, הרינה הוא התשוקה וההעלאה מלמטה למעלה היא עבודת הלילה בחי' גבורות וזהו ענין שיר המלאכים ועי"ז אח"כ ההמשכה מלמעלה למטה בחי' התגלות אא"ס ב"ה מדת יום, ועמ"ש ע"פ אם לא בריתי יומם ולילה בד"ה וזכרתי את בריתי יעקב, ועד"ז יובן ענין שיר הלוים כענין רננא הנ"ל שתכליתו בשביל השוב הנמשך אח"כ ע"י הכהנים, וזהו ענין בוקר ויודע ה' את אשר לו, וארז"ל ברבות אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה והוא שאמר הכתוב בתחילה ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלקים כו' וכשם שהבדיל כו' ואבדיל אתכם כו' וכך הבדיל אהרן כו' לכך אמר להם בקר ויודע כו' עכ"ל, היינו כי כמו שהבקר והאור הוא למעלה מבחי' לילה וחושך אף כי בשרשן למעלה מהאצי' הרי החושך גבוה יותר הוא העלם האור במאור שלמעלה מהקו וכן הכתר נק' ישת חשך סתרו והחכ' נק' יהי אור מ"מ באצי' הרי מדת יום ואור הוא למעלה הרבה מבחי' לילה וחושך, וכך בחי' אהרן הוא בחי' אור ויום וכמ"ש באורך נראה אור, נראה אותיות אהרן שאהרן ממשיך גילוי האור כו' והמשכה זו מבחי' ישת חושך סתרו כנז' סד"ה וידעת היום והיינו ע"י התכללות לילה ויום כו' ע"ש משא"כ הלוים שרשן מבחי' גבורות ע"ד מדת לילה שתכליתה להתכלל ביום כו', וזהו בוקר דוקא אזי ויודע ה' (כלי יקר) פי' שהבקר יברר שהאמת עם אהרן להיותו מבחי' זו בחי' באורך נראה אור, ובמ"א נת' מה שהכתר נק' ישת חשך סתרו, זהו לגבי דידן לפי שאינו מושג כו' ע' בד"ה שחורה אני ונאוה אש שחורה ע"ג אש לבנה.

ג) ועיין מענין בקר ויודע בפ' קרח קעו"ב ובפי' הרמ"ז לשם וע' בלק דר"ד ע"ב ע"פ בקר אערך לך ואצפה עד כד"א ויצפהו זהב טהור ובבה"ז שם שהוא בחי' לבוש מל' שמלבשת על גילוי האור שיוכל להיות הגילוי בבי"ע לערך שיוכלו לקבל ולכן אומרים בא"י אלקינו מלך העולם שנמשך ע"י בחי' מלך כו' כמ"ש בד"ה למען תירא כו', וזהו ענין בקר ויודע כו', וזהו שרש ענין מחלוקת קרח שלא רצה שיהיו הגבורות טפלים לחסדים ולדעת ר' אבא רצה*

תרצב

להחליף שיהי' בחי' החסדים טפלים לגבורות שההעלאה הוא העיקר שמבררים משם ב"ן ששרשו מתהו שלמעלה מהמשכה דמ"ה דתיקון וא"כ יהי' ענין ההמשכה והשוב רק טפל להרצוא וכמו הירידה והחנייה צורך עלי', ועד"ז אין המל' מקבל מז"א כ"א אדרבה וזהו ע"ד מארז"ל במסכת כלה הובא בטור א"ח סי' ר"מ הוא מלמטה והיא מלמעלה זהו דרך עזות, כי אף שבאמת בשרש המ"ן גבוה מאד מעולם התהו עכ"ז זהו דוקא לאחר שהוא טפל ובטל לגבי ש' מ"ה המבררו כו' וכמו אף שבע"ת גדול מצ"ג מ"מ אין זאת אלא לאחר שהוא טפל ושפל ונבזה בעיניו נמאס כו' ועוד כמו שנה"ב שרשה גבוה מנה"א מ"מ אין זאת אלא לאחר שבטילה בתכלית לגבי נה"א כביטול הסוס לגבי רוכבו כו' כמ"כ עלי' זו דשם ב"ן זהו ע"י הביטול בתכלית לגבי שם מ"ה המבררו, נמצא לדעת ר' אבא רצה קרח התכללות חו"ג אבל באופן שהחסד יהי' טפל ובטל לגבי הגבורה וכן ז"א לגבי נוק' ועד"ז יהי' אהרן טפל אצלו ולדעת ר' יהודה לא רצה רק שלא יהיו הגבורות בטילים בחסדים אלא יהיו הלוים מדריגה בפ"ע בלתי יצטרכו לבא בבחי' התכללות בחסדים דכהנים והיינו שאמר ומדוע תתנשאו כו', ולפי"ז לכאורה אפ"ל שגם למעלה לא רצה כלל בענין יחוד זו"נ כ"א שהנוק' תהי' בחי' בפ"ע ולא תצטרך לקבל מז"א כו' כ"א תקבל מאימא עילאה בפ"ע, או אפ"ל שרצה היחוד אך ע"ד שוין בקומתן, ובאמת שגה ברואה שעם שכל אלו הבחי' יהיו במל' לע"ל אך זהו ע"י שעכשיו מתברר ש' ב"ן והוא טפל ובטל לז"א שם מ"ה הממשיך בו האור והביטול, וזהו ענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואזי עי"ז אח"כ עד שקראה אחותי שוין בקומתן עד שקראה אמי א"ח עט"ב כו' וכ"ז נמשך בה ע"י שהיא בתחילה בחי' בתי שהוא בחי' מקבל וכמ"ש תתן אמת ליעקב כו', ועמ"ש ע"פ ושמתי כדכד כדין וכדין וסד"ה ונתתי לך מהלכים שיהי' מלמטה למעלה כמו מלמעלה למטה, וכ"ז ע"י הבירור דעכשיו, גם כמ"ש בד"ה שימני כחותם בענין בצלם אלקים ענין חותם המתהפך א"כ ע"י רצוא של לוים ממשיך רק חותם שוקע אורות בכלים אבל גילוי ישת חשך סתרו זהו חותם בולט אור שלמעלה מהכלי זהו נמשך דוקא ע"י חותם שוקע שמלמטה בחי' ש' מ"ה ביטול וזהו ענין שוב לאחד ועד"ז מצות ל"ת ג"כ ביטול הפך הגבורות ורצוא כו'.

ד) וזהו ויקח קרח בן יצהר ענין ויקח ואתפליג מבואר לעיל אות א' ועוד פירשו (כלי יקר ומהרמ"א) שלקח לטענה היותו בן יצהר והוא מבואר ברבות פ' זו דרע"א א' (שהוא ס"ד א') א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן בן יצהר שנאמר ותירושך ויצהרך וגו' אשר נשבע לאבותיך לתת לך ר"פ עקב, תירוש זה יין ויצהרך זה השמן ובכל משקים שתתן את השמן הוא נמצא עליון כו' ומה אלו שנמשחו בשמן בלבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בנו של

תרצג

שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך מיד נחלק על משה עכ"ל יעו"ש באריכות. ועמ"ש מענין שמן בד"ה ענין חנוכה ובד"ה כי אתה נרי ובד"ה בהעלותך ובד"ה מנורת זהב. כי הנה כתיב כשמן הטוב על הראש כו' זקן אהרן כו' והוא מוחין דאבא בזהר בפ' ויקרא ד"ז ע"ב ושרשו מההשפעה הנמשך מיסוד דע"ק על גלגלתא דא"א ע' בפ' אמור דפ"ח סע"ב ובפי' הרמ"ז לשם ולכן הוא עליון על כל המשקים כי יין מוחין דאימא ההעלם השייך לגילוי אבל מוחי' דאבא הוא מה שלמעלה מסדר ההשתל' ששרשו מע"ק שהוא חד ולא בחושבן שאינו בחשבון הע"ס כו', וכמ"ש במ"א בפי' אל עליון בחי' סוכ"ע, והנה בחי' שמן זה הוא הנמשך ע"י מעשה המצות שנק' כי נר מצוה כמבואר בת"א פ' מקץ בד"ה ענין חנוכה ובד"ה ראיתי והנה מנורת זהב, אך ע"י המצות הוא עדיין בבחי' מקיף ושיבא לידי גילוי זהו ע"י החכ' בחי' ותורה אור שהוא גילוי טעמי מצות, שהאור אינו מאיר אלא ע"י השמן שבנר והשמן עצמו אינו מאיר כי הוא בחי' ישת חושך סתרו שהוא בחי' כתר ורצה"ע שלמעלה מההשגה, אלא שמאיר לגילוי ע"י אור החכ', וזהו ואספת דגנך תירושך ויצהרך פי' דגנך הנגלות שבתורה שנק' חטה לכו לחמו בלחמי, תירושך בחי' נכנס יין יצא סוד שהוא רזין דאורייתא, והוא כמו גופא דאורייתא ונשמתא הנז' בפ' בהעלותך דקנ"ב ע"א, ויצהרך הוא רזא דרזין בחי' נשמתא לנשמתא וכענין טמירא דכל טמירין שגם מבחי' ההעלם הוא נעלם כענין כי גאה גאה, וכמ"ש בביאור ע"פ בהעלותך בפי' שמן משחת קדש שבחי' קדש העליון הוא חכ"ע והשמן מושח את הקדש כי הוא מו"ס דעתיקא, אשר אבא יונק ממזל הח' שבו נמשך הארה מבחי' שמן דמו"ס, וזהו ענין כשמן הטוב כו' זקן אהרן, ולכן הוא בן עמרם דפי' הרח"ו הובא במק"מ פ' שמות די"א ע"ב שהוא מענין עמר נקי כי הוא אבא דיניק ממזל הח' ע"ש, וקסבר קרח שאביו שהוא שמן א"כ הוא מו"ס שלמעלה מבחי' אהרן שנמשח רק בהארה ממנו הנמשך ע"י שערות כו', ועם היותו מגבורה הרי במו"ס מלובש גבורה דעתיק ומגבורה זו עיקר שרש היחוד שהוא השפעת השמן כו' וע' בהרמ"ז פ' אמור שם שמן משחת קדש איהו מסט' דשמאלא דאתמר בה וקדשת את הלוים היינו גבורה דע"י שבמו"ס, א"כ הוא למעלה ממשה ואהרן שהם בחו"ב דאצי' שמקבלים רק ממזלות דמו"ס, וכמו השערה שאינה ערוך לגבי עצמיות המוחין, וע' ברע"מ ר"פ כי תשא גבי במי מתקדשת עפ"י ב"ד ובפי' הרמ"ז שם. וזהו ויקח קרח בן יצהר שלקח לו לטענה היותו בן יצהר ור"ל שאף לו יהא שבאצי' החסדים גבוהים מהגבורות אמנם היותו בן יצהר בחי' שמן מו"ס הרי שם הגבורות גבוהים יותר ע"ד שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו פנימיות אבא ובמשה נאמר ופני לא יראו, וזהו להצהיל פנים משמן, וע"כ סבר שהוא בגבורה שלו יגיע למעלה ממשה ואהרן כו', אך באמת טעה בזה דלהשמן עצמו א"א להגיע כלל כי הוא ישת חשך סתרו וא"א להיות ממנו שום גילוי כ"א אחר שנמשך ממנו ע"י השערות דוקא בחי' עמר נקי שהוא בחי' עמרם כנ"ל, וזהו ענין אהרן בחי' נראה אור אותיות אהרן שבו וע"י דוקא נראה אור, והוא נמשך מבחי' שמן למאור מקור האור, אבל עכ"ז השמן בעצמו אינו מאיר כלום כ"א ע"י האור הוא בחי' חכמה שיונק ע"י שערות דעמר נקי הנ"ל משא"כ קרח בחי' קרחה שאין בו בחי' שערות לא יוכל להמשיך כלום מבחי' שמן הטוב,

תרצד

ולכן אדרבה נהפוך הוא דמשה ואהרן דוקא נקראו שני בני היצהר כמ"ש ברבות בא ר"פ ט"ו לפי שבהם וע"י דוקא נמשך בחי' כשמן הטוב כו' כמ"ש מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב כו' דקאי על משה ואהרן כמשארז"ל בהוריות פ"ג די"ב ע"א וברבות פ' קרח ובפ' ויקרא ספ"ג והיינו לפי שהם מבחי' ב' מזלות ונוצר ונקה שבהם וע"י דוקא נמשך בחי' שמן הטוב.

ועוד לקח לו לטענה היותו בן קהת שהוא (בד"ה שאו את ראש כו' לגלגלתם) מלשון ולו יקהת עמים שהוא לשון אסיפה וקיבוץ כתרגומו ולי' יתכנשון עממין דהיינו שמתאסף ומתקבץ אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף במקור חוצבו כרשפי אש שלהבת העולה למעלה, גם מלשון קיוהא הוא ענין חריפות וחמיצות כמו עד"מ העושה מטעמים מדברים חריפים וחמוצים וכך הוא בענין זה דאתהפכא ולכן נק' בחי' זו קהת והוא ג"כ עבודת הלוים מבחי' גבורות שמרירו הוא דאתהפך למיתקא וחשוכא לנהורא, והנה יקהת היו"ד נוספת להורות הפעולה על העתיד, וע"כ לקח זה לטענה כי גם לע"ל יהי' העלי' ע"י הגבורות בחי' ולו יקהת, ע"כ רצה להיות הוא כה"ג להיות ע"י העלאת הנ"ל, והרמ"ז פ' קרח דקע"ז ב' כתב וגם קהת עולה ה' ת"ק דהיינו ה"ג והתכללותם בה' מאות, והנה ענין התכללותם בה' מאות היינו בא"א כמ"ש האריז"ל ע"פ חמש עשרה אמה קלעים לכתף, וגבי שמן המשחה כתיב בשמים ראש מר דרור חמש מאות, אשר שמן המשחה הוא מו"ס שנק' שמן משחת קדש כנ"ל והבשמים ראש הריח בחי' מקיף הוא ענין התלבשו' גבורה דעתיק במו"ס, ועמ"ש מזה ע"פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו, ונק' חמש מאות נגד ה"ג שמתכללים בה' מאות כנ"ל, וטען קרח שהוא בן לבחי' אלו כי הוא בן יצהר בחי' השמן, בן קהת היינו ה"ג שמתכללים בבחי' ת"ק שזהו ענין הבשמים ראש המאירים בשמן הנ"ל אשר שמן המריח הוא כלול מבחינת אור פנימי ואור מקיף, ובשמן הנ"ל הי' קנמן בשם אשר מחציתו חמשים ומאתים יש לומר כנגד זה לקח חמשים ומאתים איש קריאי מועד כו'. אך באמת כל זה אינו טענה כי עם היות אמת שעיקר הריח הוא מהגבורות שהם הדברים החריפים כשמתבררים ועולים בבחי' אור חוזר, עכ"ז העלאה זו א"א להיות כ"א ע"י אמצעות החסדים שהם הממשיכים האור מלמעלה למטה להיות עי"ז בירור המ"ן, וכנודע שגם להיות כח ההעלאה צ"ל המשכה בתחלה, וכמ"ש באר חפרוה שרים כו' ועמ"ש מזה ע"פ כריח שדה אשר ברכו ה' בת"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני.

ועוד לקח לו לטענה היותו בן לוי דהנה כתיב הפעם ילוה אישי, ע"ד ביום ההוא תקראי אישי, ועמ"ש בד"ה יהודה אתה שזהו ענין ימינא ושמאלא ובינייהו כלה, נמצא י"ל ג' בחי' שהזכיר כאן יצהר קהת לוי הם ג' בחי' חג"ת כי שמן מקו הימין חח"ן קהת ה"ג קו השמאל בג"ה לוי קו האמצעי ועי"ז ילוה אישי כו' וא"כ בו וע"י יוכל להיות יחוד העליון. א"נ פי' בן לוי שעיקר בחי' ילוה אישי זהו ע"י הגבורות כמ"ש במ"א ע"פ ויתן עוז למלכו, וכמ"ש ישיש כגבור לרוץ אורח כמ"ש הרמ"ז פ' בהעלותך שהקמת הברית הוא ע"י ה"ג ע"ש דקמ"ח סע"ב

תרצה

וזהו ואת בריתי אקים את יצחק וזהו ענין משכיל לאיתן איתן בחי' תוקף כו' ע' בהרמ"ז פ' וארא דכ"ו, אך ג"ז אינו טענה כי שרש גבורות אלו נמשכים מגבורות דע"י אשר נק' לית שמאלא בהאי עתיקא שכלולים ומיוחדים בחסד וא"כ גם עיקר המשכתם למטה הוא דוקא ע"י קו הימין שלכן התלבשות גבורה דעתיק הוא במו"ס מקור החכמה קו הימין כו', וגבורה הנ"ל היא בחי' גבורה שבחסד וכמו שהתורה היא מבחי' גבורה הנ"ל שממנה נמשכים כל דקדוקי הדינים כשר ופסול כו' והרי נק' ותורת חסד על לשונה וכתיב מימינו אש כו' משא"כ הגבורות בעצמם וכמ"ש בזח"ג ר"פ חוקת, וזהו עד"מ כמו שעושים מרקחת מדברים חריפים שזהו ע"י הדבש המתוק שממתיק אותם אזי גם הם משובחים מאד משא"כ הדברים החריפים בלי שימתקו אותם כו'.

ה) הנה כתיב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך פי' כמ"ש בד"ה צאינה וראינה בענין מ"ש ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד שהם ג"כ ג' בחי' הנ"ל, לחם הוא בחי' דגן והוא ענין תורה הנגלות לנו כי חטה כ"ב אתוון דאורייתא והוא בחי' נו"ה דאבא שעי"ז נמשך מזון וחיות לבחי' לבב אנוש, לשון חלישות כמו עקוב הלב מכל ואנוש הוא, כי התורה נק' עוז ה' עוז לעמו יתן כו' שממשיך בחי' כח, ואפשר כח זה היינו כי חכמה נק' כח מ"ה, ועמ"ש בד"ה ראשי המטות מענין לכו לחמו בלחמי, ואח"כ ותירושך בחי' ויין ישמח כו' בחי' בינה אם הבנים שמחה והיינו ע"י ותן בלבנו בינה להבין, מבין דבר מתוך דבר ועמ"ש סד"ה שה"ש פי' כי טובים דודיך מיין בענין יין המשמח אלקים מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, והענין כי היין בענבים מבלע בליעי ויוצא מן ההעלם לגילוי ולכן נכנס יין יצא סוד כו' ויין ישמח כו' להוציא מן ההעלם לגילוי וזהו המשמח אלקים כי אלקים הוא מבחי' ההסתר וההעלם כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים שבחי' ש' אלקים הוא מגן ונרתק להעלים ולהסתיר להיות נראה ליש ודבר וכשיוצא מן ההעלם לגילוי אזי תהי' השמחה גדולה לאלקים דוקא, וזהו נכנס יין יצא סוד, סוד הוי' ליראיו כו', והיינו כי יש (בביאור ע"פ כי תצא) ב' בחי' אלקים הא' אלקים סתם בחי' מגן ונרתק הנ"ל הב' אלקים חיים בינה שהיא מקור כל החיים דהשתל' דאבי"ע שעז"נ כי עמך מקו"ח, וכמ"ש ג"כ בענין נדרים כל הנודר כאילו נודר בחיי המלך פי' המלך הוא ז"א ובינה נק' חיי המלך, וע"ד איהו וחיוהי חד שלמעלה מבחי' איהו וגרמוהי, והיסוד נק' חי לפי שמקבל חיים אלו מהבינה כו' ועמ"ש ע"פ פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון דבחי' חי זהו השפעה פנימיות הנמשכת מהיסוד ועמ"ש ע"פ אהללה הוי' בחיי אזמרה לאלקי בעודי כו' חיי הם האורות והפנימיות כו', ועד"ז יין ישמח שמביא פנימיות החיות מההעלם אל הגילוי וזהו שמשמח אלקים בחי' מגן ונרתק הנ"ל שהוא הצמצום והגילוי רק חיצוניות החיות והיין ממשיך פנימיות החיות

תרצו

מבחי' אלקים חיים כו', וזהו נכנס יין מוחין דאימא הנמשכים בז"א יצא סוד, בחי' יסוד להיות ומשביע לכל חי רצון כו' וכן באדם ע"י ההתבוננות באא"ס ב"ה איך שהוא אלקים חיים אזי יתפעל באה"ר כו' כרשפי אש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כו', ובד"ה חכלילי עיניים מיין נתבאר שענין יין יינה של תורה היינו פנימיות התורה ועי"ז יצא סוד גילוי האה"ר שלמעלה מאהבת עולם כו' והיינו ע"י ותן בלבינו בינה מבין דבר מתוך דבר פי' תוך דבר היינו ממכ"ע בחי' שכינתא תתאה הנק' אלקים סתם והוא מבין דבר מתוך דבר בחי' סוכ"ע שכינתא עילאה אלקים חיים הנק' דבר. והנה זה הי' עבודת הלוים בשיר ואין אומרים שירה אלא על היין לשמח אלקים להמשיך גילוי סוד הוי' ואלקים חיים כו' ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים בששון מענין בחי' זו דלוים, וזהו ג"כ ויין ישמח לבב אנוש, כי הנה ואספת דגנך בחי' לחם הנותן כח ועוז בנפש שיהי' בבחי' אתכפייא וזהו הנק' עבודה, אך עבודה זו צ"ל בשמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה והיינו ע"י יינה של תורה בחי' הפנימיות, ועז"נ המעט מכם אשר הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו כו' כי הנה איתא ברבות תולדות פס"ו ע"פ ורוב דגן אלו הבחורים הרי שישראל נק' בשם דגן וכמ"ש ג"כ קדש ישראל לה' ראשית תבואתה והיינו ע"י שקבלו התורה בחי' לכו לחמו בלחמי, וע' מענין שעורה וחטה שבנפש בד"ה וספרתם לכם, וזהו מ"ש וזרעתיה לי בארץ כמו שזורעי' הדגן בארץ כו' כמו"כ התלבשות הנשמה בגוף שיהי' צמיחה רבה כו', עמ"ש ע"פ בשלח פרעה, אך הלוים שהם בבחי' שיר על היין שהוא ענין יינה של תורה הם בבחי' ותירושך וזהו אשר הבדיל כו' להקריב אתכם כו' כי היין ממשיך פנימיות החיות מבחי' אלקים חיים, וזהו ועבד הלוי הוא היינו להמשיך מבחי' בינה עלמא דאתכסייא אבל כללות ישראל מושרשים בז"א ששם שרש ס"ר נש"י נגד ו"ק דז"א והבינה נק' חיי המלך כו', וענין אשר הבדיל כו' י"ל כי בינה נעשית כתר לז"א אשר פרסא מפסקת בין כתר למוחין דז"א ע"ד יהי רקיע כו' ויהי מבדיל כו' ועיין בסידור ע"פ הנותן שלג כצמר בענין מבטן מי יצא הקרח כו', אך העיקר להצהיל פנים משמן חכמת אדם תאיר פניו מלמעלה למטה ומצות כשמן הטוב על הראש כו', ועז"נ כי טובים דודיך מיין כו' שמן תורק שמך כו' כמ"ש בד"ה והגדת לבנך מענין מוחי' דאבא שלמעלה ממוחי' דאימא, וזהו ענין כהנים המשוחים והוא ג"כ מרובה בגדים לבושים וע' ביאור כדכד טהרה וקדושה, וזהו ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח ביטול כו', ובחי' זו גבהה מהלוים הנושאים כו' כענין גבהות יוסף על י"ב שבטים כו' שהן רצוא בירור ב"ן והוא מ"ה וקמי' לא יחשיך כו' כן ענין משה ואהרן כו' שני בני היצהר כו' ברבות בא רפט"ו וכמ"ש במ"א בענין ושנים זתים עליה א' מימין הגולה כו' שהם ממשיכים מב' מזלות ונוצר ונקה. וי"ל ב' מיני ביטול, ביטול אמיתי וביטול היש, א"נ בבחי' שמן יש ג"כ ב' מיני שמן רו"ש בד"ה בהעלותך חייך שלך גדול, ע"ד חסדים המכוסים הר ההר וכמ"ש בד"ה בהעלותך ההפרש בין אה"ע דאברהם לאה"ר דאהרן, א"נ ב' שמנים דשמן למאור ושמן המשחה שהם ב' בחי' כתרא ומו"ס תורה ומצות וע"ז טען קרח ומדוע תתנשאו כו' שבחי' השוב שלכם למעלה מבחי' רצוא כמעלת אצילות על בריאה כו', הלא כל העדה נשמות דאצי' דור דעה, אך באמת גם

תרצז

באצי' יש אבי"ע כו' והשמן הטוב אצי' שבאצי' ע' רמ"ז פקודי ר"כ גבי טוב להודות כו', ע' מענין כהנים בביאור ג' כי תצא כו' על אויביך. הנועדים על במאמר פ' אחרי ע"ט הנה כתיב ה' בדד ינחנו והיינו ע"י הביטול לשם הוי' הי' שם הוי' מעלה אותם ע"ד ישאהו על אברתו כו' והי' הוי' לי לאלקים וכמ"כ כהנים ע"י שלוים היו טפלים להם היו מעלים אותם לשרש הגבורות שלמעלה מהחסדים כו'. ואפ"ל הלוים לגבי כהנים ע"ד והחיות נושאות כו' בחי' אדם שעל הכסא כו'. לפמ"ש בד"ה חכלילי יין יצא סוד אה"ר א"כ שמן יראה עילאה ואהבה בתענוגים, א"נ אהרן נראה אהבה מבחי' ראי'. וענין הנחמדים מזהב, זהב מובחר מבחי' קו השמאל אעפ"כ התורה הנחמדים מזהב.

——————ּ——————


* בכת"י 1127 רמו, א רשום למעלה בגוכתי"ק אדמו"ר מהרש"ב: עמ"ש הקיצור מכ"ז בבוך תרי"ט ג' דל"ג א' עם איזו תוספת.

* בשולי הגליון נכתב בגוכתי"ק:

יעקב יבקע צורים גבו', לא יזכר שמו על קרח כו'.