מי מנה עפר יעקב

תתקכה

מי מנה עפר יעקב וגו'. א) ספ"ג דנדה דל"א א' ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהן של ישראל (ופרש"י עונת תשמישן) מתי תבא טפה שהצדיק נוצר ממנה וע' לקמן סעיףג'. י"ל ע"ד המבואר במ"א בענין מ"ש בזח"ג בלק דקפ"ו ע"א בריחא דלבושייכו ידענא דלא קריתו ק"ש והם באמת בטלו מצות ק"ש מחמת שנזדמן להם מצות הכנסת כלה לזווג חתן וכלה כו', ומבואר הענין במ"א כי ק"ש הוא יחוד דאו"א ויחוד דאו"א נק' תרדל"מ ויחוד זו"נ הוא לפרקים ונק' דודים ומ"מ עיקר הולדת הנשמות זהו דוקא מיחוד זו"נ ויחוד או"א התדירי הוא להחיות העולמות, וע' בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא, והענין כי זיווג או"א הוא רוחני כמשל השפעת שכל וסברא מכח המשכיל ומזיווג זה נמשך מוחין חדשים בכל העולמות. והנה השפעת השכל הוא רק הארה לבד מעצם כח השכל ולא מהו"ע ממש, וזיווג זו"נ הוא גופני והוא עד"מ השפעת הטפה מהמוח שהוא גשמיות אבל עכ"ז בה מלובש ממהות ועצמיות כח השכל שהרי מולידה ולד שיש בו עצמיות כח השכל רק שבאה בהגשמה כמו טיפה, והיינו משום שכל דבר הגבוה יותר לא יוכל להתגלות רק בהיותר נמוך כמו זיו השמש אינו ניכר באויר אלא על הארץ וע' מזה באג"ה בסופו ועוד זאת כו' ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי ובבה"ז פ' בראשית ע"פ המאמר שם דכ"ז אעשה לו עזר ובפ' בלק ע"פ המאמר שם דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו כו', וזהו שהשיבו שביטלו ק"ש שהוא המשכת יחוד או"א להחיות העולמות בשביל שעסקו במצות זיווג חו"כ שבו נמשך מעצם החכ' ולא הארה לבד ועמ"ש בבה"ז בלק דר"ג ע"ב ע"פ כי מראש צורים אראנו דקאי על ישראל שלמעלה הוא ז"א ונמשך מראש צורים מעצמיות אבא כו'. וזהו שהקב"ה יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבוא כו' ר"ל שעי"ז נמשך נשמות חדשות והוא המשכה מעצם חכמה עילאה בחי' ומעיין מבית ה' יצא והשקה כו' וזהו ג"כ ענין וביום חתונתו זה מ"ת.

קיצור. רביעותיהם יחוד גופני שרשו מעצם החכמה שלמעלה מיחוד חיות העולמות.

ב) וזהו ענין מצות פריה ורביה בן פורת יוסףלהמשיך תוס' וריבוי האור ובזוהר פי' שעי"ז ממשיכים ונהר יוצא מעדן כו' וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ב' מענין ונהר יוצא כו' אלה תולדות נח בחי' שבת נייחא כו' אלה פסל כו' ע"ש, ואפ"ל פי' מספר רובע ע"ד מ"ש בת"א ס"פ משפטים בפי' את מספר ימיך אמלא לשון הארה וזיכוך כמראה אבן ספיר, ועד"ז השמים מספרים פי' בזח"ב קל"ו מנהרין ומנצצין כמ"כ ומספר את רובע ישראל שמזכך היחוד גופני דזו"נ שיומשך בו אור עצם החכמה וכמ"ש ע"פ וספרתם לכם שתמשיכו לכם כח הע"ס כו' עד"ז י"ל פי' יושב וסופר רביעותיהן וכענין פי' בשלשה ספרים סופר וספר וסיפור שהם חב"ד וזהו מ"ש זה ספר תולדות אדם וע' מזה בזח"א פ' בראשית דל"ז ע"ב ובזוהר ח"ב פ' יתרו ד"ע ע"א ובפ' ויקהל ד"ר א', ועמ"ש בת"א ס"פ שמות ע"פ ולבך

תתקכו

יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים כו', ועמ"ש בבה"ז סד"ה כי מראש צורים בענין רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית ע"ש בענין צורת אות גימל כו', ונמצא רביעותיהן ש"י זהו יחוד וחיבור אות ג"ד גומל דלים כו' וזהו דלותי ולי יהושיע, ועל"ק ססעי' ה' בענין מקים מעפר דל, ועמ"ש ע"פ אשרי משכיל אל דל שארז"ל דקאי על היצ"ט שנק' דל שנא' ומצא בה איש מסכן וחכם והו"ע סיהרא ל"ל מגרמה כלום.

קיצור. וזהו מצות פו"ר בן פורת יוסף, ומספר רובע לשון זיכוך, זה ספר תולדות אדם, גם רובע לשון חלק רביעי ועמ"ש ע"פ ונסכו רביעית ההין.

ג) במד"ר ויגש פצ"ד שמש אבינו יעקב מטתו והקב"ה קורא אותן נפשות שנא' ומספר את רובע ישראל א"ר ברכי' כשרףהזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו ע"ד אסענצייע, כן אמר אדמ"ו נ"ע על בחי' שמיני עצרת, ולכאורה תמוה ולפי הנ"ל הוא מובן כי יעקב הוא ת"ת בריח התיכון שבו וע"י נמשך היחוד וההמשכה מכתר וחכ' כו' שיהי' והאדם ידע כו' ומלאה הארץ דיעה, ועמ"ש ע"פ המאמר הזהר פ' חיי קל"ג א' גבי תפילת ערבית רשות ובג"כ יעקב משמש במרום ומ"ש במד"ר פ' ויצא ע"פ וילן שם כי בא השמש, ובענין פי' מטתו עיין זח"א ויחי דרכ"ה ע"ב.

ד) במד"ר ויקרא פ' א' דקס"ו א' לטובתן של ישראל נתנבא מי מנה עפר יעקב, וכ"ה בשה"ש רבה סד"ה כתפוח בעצי היער די"ד ד'.

ה) בפרשה במדבר פ"ב דרי"ב א' אברהם נתברך בכוכבים שנא' הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו' כה יהי' זרעך ויצחק נתברך בחול שנאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים כו' (נ' יצחק גי' ארבה לכן אעפ"י שפסוק זה נאמר לאברהם הכוונה על יצחק כו') ויעקב נתברך בעפר הארץ שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ בפ' ויצא כו' ברכתו של יעקב באה בימי בלעם שכן כתיב מי מנה עפר יעקב, וע' מזה במד"ר ויצא פס"ט העפר מבלה את הכל כך כו' ובפ' בראשית ס"פ י"א אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' וירש את העולם שלא במדה כו' שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה כו' וע' מזה פי"ו דשבת דקי"ח ע"ב. והיינו יעקב בריח התיכון מבריח מן הקצה עליונה עתיק עד הקצה בחי' מל' הנק' עפר הארץ כו', ובמד"ר בשלח ס"פ כ"א דקל"ד ב' בזכות יעקב אני קורע לו הים שנאמר ופרצת ימה כו', וא"כ י"ל פי' והי' זרעך כעפר הארץ הוא בחי' ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים שבחי' ארץ קדמה וא"כ זהו גבוה מבחי' חול הים כו'.

קיצור. עפר יעקב ע"ד ארץ קדמה, ועמ"ש בת"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש עמו בענין אבק ועפר, ובפ' בשלח פכ"ה קמב"ב הה"ד מקים מעפר דל כו' והי' זרעך כעפר הארץ כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ופרצת ימה וקדמה כו', ומזה יובן ענין מי מנה עפר יעקב שכשהם

תתקכז

בבחי' עפר הארץ אזי ופרצת ימה כו', והנה ענין פרץ שפורץ לעשות לו דרך זהו מבחי' כתר כמ"ש ע"פ עלה הפורץ לפניהם, וזהו שדוד שהוא מל' הנק' עפר הוא בן פרצי, וכתיב אלה תולדות פרץ מלא וי"ו במד"ר פ' בראשית פי"ב וכן וזכרתי את בריתי יעקוב מלא וי"ו וזהו מי מנה שבחי' כתר נק' חד ולא בחושבן והוא למעלה מבחי' חשבון שהוא בסדר ההשתל' יחידות עשירות מאות כו' משא"כ בבחי' כתר אין ערוך לך כו', וע' תוס' פ"ב דברכות די"ז ע"א בד"ה ונפשי כעפר לכל תהי' מה עפר אינו מקבל כליה כך לא יכלה זרעו והי' זרעך כעפר הארץ הובא ביר"ק ערך בנים סעי' ט', ואפ"ל ע"ד מ"ש במד"ר פ' אמור פכ"ט ע"פ ואתה אל תירא עבדי יעקב כו' עד ואותך לא אעשה כלה כו'.

קיצור. מבחי' עפר נמשך ופרצת ימה כו', תולדות פרץ מלא בשני ווין.

ו) במד"ר פ' בלק דףרע"ט מי יוכל למנות המצות שהן עושין בעפר לא תחרוש בשור וחמור כו' וזהו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע כו' המעט קחתך את אישי כו', היינו שגם בענין היחוד איש ואשתו כוונתם רק להמשיך נשמות חדשות מבחי' ונהר יוצא מעדן כו' והיינו ומספר את רובע כו' שמאירים ומזככים את רביעותיהם שיהי' כמעשה לבנת הספיר ולא נמשכו אחרי הגשמיות ח"ו, עמ"ש בגליון על הדרוש תולה ארץ על בלי מה.

ז) שה"ש רבה סד"ה אחת היא יונתי לב"ד ישראל יש להם מנין ויש להם סכום מי מנה עפר יעקב זה מנין ומספר את רובע ישראל זה סכום ופי' המ"כ מנין ראשי בתי אבות סכום מנין הפרטים.

ח) שה"ש רבה דל"ג ע"ב סד"ה אל גינת אגוז ירדתי מה אגוז זה השק מלא אגוזים כו' הה"ד מי מנה עפר יעקב, א"כ ר"ל על הניצוצים שמתבררים משבה"כ ע"י נש"י ועמ"ש בפי' וזרעתי' לי בארץ בת"א ע"פ ויהי בשלח פרעה, בקהלת רבה דפ"ד ע"ב בד"ה כל הנחלים הולכים אל הים כו' מי מנה עפר יעקב היינו ג"כ שכל הניצוצי' העולים משבה"כ נכנסים בישראל ולכן מי מנה כו', ילקוט ח"א יט"א קטו"א ש"ט א"ג, ח"ב ד"א י"א כ"ד קעח"ב.

ט) ילקוט פ' לך י"ט א' רמז ע"א בשם פר"א כשבא בלעם וראה את המדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת היא מכוסה בעפר שנא' מי מנה עפר יעקב מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ שנמשלו כעפר שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ כו'. בפ' ויקרא קטו"א רמז תל"ב כנז"ל סעיףה'. בפ' וזאת הברכה דש"ט סע"ג תחלת רמז תתק"נ רשע זה שעינו רעה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן יבא משה שעינו יפה ויברכם ד' ברכות, ואלו הן שלש ברכות שבירך בלעם את ישראל מהו טובו אהליך יעקב, מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב. ואלו הן ד' ברכות שבירך משה את

תתקכח

ישראל ה' אלקי אבותיכם יוסףעליכם, ויבואו משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו, וירא משה את כל המלאכה ויברך אותם כו' והד' וזאת הברכה.

י) ח"ב ביהושע סי' ה' ע"פ עשה לך חרבות צורים ד"ד ע"א רמז ט"ו כנ"ל בפ' לך רמז ע"א.

יא) בחיי במקומו מתוך דבריו נוכל לפרש רובע ישראל ארבעה דגלים, גם פי' עפר יעקב ע"ד עופר האילים ור"ל שהגיעו לעונות אשה וכובשים יצרם ואינן עוברים עבירה, גם פי' עפר יעקב ע"ד הקיצו ורננו שוכני עפר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו. עו"ש פי' עולם הנשמות שאחר התחי', וזה לא כדעת הרמב"ן. עו"ש פי' רובע ישראל ד' יסודות ארמ"ע שישנם ג"כ בנפש כמ"ש בלק"ת פ' במדבר בד"ה והי' מספר בנ"י בפי' גם את העולם נתן בלבם.

יב) עוי"ל רובע ישראל שיש בהנשמה ד' בחי' טהורה היא בראת יצרת נפחת בי כמבואר בד"ה ושמתי כדכד ובד"ה האזינו השמים דרוש הראשון וכן בתורה יש ד' בחי' אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה כנגד ד' אותיות הוי' וישראל מתקשראן באורייתא, וזהו ע"ד יחוד הוי' אד', ולכן רובע לשון רביעה ראשונה רביעה שנייה כי מטרא בעלא דארעא וכן ביום חתונתו זה מ"ת, ומספר רובע ישראל לזכך ולהאיר ד' בחי' הנ"ל שהרי הירידה צורך עלי' הוא והיינו ע"י ויחד לבבינו כמ"ש בלק"ת יחוד חיצוניות הלב עם פנימיות הלב אשר פנימיות הלב זהו רעוד"ל בחי' כתר שלמעלה מד' בחי' הנ"ל שהם נרנ"ח והחכ' תחי' אכן בחי' כתר זהו יחידה כו', וע' בלקו"ת בד"ה האזינו הנ"ל בפי' עד יעבור עמך הוי', וזהו ומספר את רובע ישראל ע"ד את מספר ימיך אמלא בת"א ס"פ משפטים וע"ד וספרתם לכם שתמשיכו לכם בחי' ע"ס בלי מ"ה כי הנשמות מצד עצמן שרשן מבחי' לבושים כו', נמצא ענין רובע ישראל זהו ע"י עסק התורה.

יג) וענין מי מנה עפר יעקב י"ל בחי' קעומ"ש בק"ש למס"נ באחד דהנה ארז"ל ספ"ו דחולין אין העולם מתקיים אלא על העושה עצמו כמי שאינו וזהו ע"ד רכב אלקים ריבותיים אלפי שנאן דקשה אם חסרו ממש שני אלפים מן ריבותיים לא הול"ל ריבותיים אלא הפי' שהם ריבותיי' רק ב' אלפים הם מבחי' אין וזהו שאינן והיינו לפי ששרשם מבחי' כתר ושאר ח"י אלפים הם מט"ס אשר מהחכ' ואילך, ועד"ז הוא ענין העושה עצמו כמי שאינו היינו בחי' אין ממש והוא למעלה מהחכמה כי והחכמה מאין תמצא יש מאין אבל כמו שאינו הוא אין וזהו ענין למס"נ באחד שהוא בחי' שלמעלה מהשכל, ונמצא י"ל ק"ש ותפלה זהו ענין רכב אלקים ריבותיים כי ח"י ברכאן דצלותא הם נגד ח"י אלףעולמות ובחי' אלפי שנאן זהו ע"ד ק"ש כי למס"נ באחד זהו ענין בחי' אין, וכן מבואר במ"א בד"ה בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו ופעמים אמרו שא"י לכוין בשם שזהו ק"ש ותפלה כי בק"ש הוא אליו ממש שלמעלה מבחי' התלבשותו בע"ס, והיינו ע"י מס"נ

תתקכט

שהוא בחי' אין בחי' כתר ובק"ש שהוא לכוון בשם זהו ח"י ברכאן נגד ח"י אלףעולמות כו', וזהו מי מנה עפר יעקב דהנה בישעי' כ"ו י"ט יחיו מתיך פרש"י שמס"נ עק"ה וזהו עצמו ענין הקיצו ורננו שוכני עפר דארז"ל שנעשה שכן לעפר בחייו פ"ק דסוטה ד"ה דהיינו ע"ד העושה עצמו כמי שאינו בחי' אין ממש, ועי"ז יבוא למס"נ מאחר שהוא כמי שאינו כו' לכן זהו ההעלאה אליו ולא למדותיו לכן עי"ז ופרצת ימה וקדמה כנ"ל ססעי' ה'. וזהו מי מנה עפר יעקב שאינו בבחי' מספר וחשבון כלל ע"ד לפני אחד מה אתה סופר כמ"ש בלק"ת גם י"ל מנה מלשון מנה אחת אפיים והיינו מי מנה ר"ל בחי' מי היינו בחי' אין מי ברא אלה הוא כביכול מנה של בחי' עפר יעקב כמ"ש הוי' מנת חלקי וכוסי כו' וכמ"ש במד"ר ע"פ מן בת ציון יש לנו מנה אחת כו'.

יד) ואפ"ל דהיינו מ"ש דומה דודי לצבי או לעופר האילים ואיתא בזהר בראשית דמ"ט ע"א איהו עופר ואיהי עפר פי' עופר האילים מרוצתו בכח גדול ובקפיצה מהר להר ומגבעה לגבעה עד שא"א לשום אדם לרכוב עליו מחמת גודל המרוצה וכך בחי' הירידה גדולה מאוא"ס להיות שכינה עמהם גם בהיותם בארץ מצרים ובבל כו' ושמתי כסאי בעילם כו' הוא בבחי' דילוג וקפיצה כמ"ש מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וזהו ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בתר שהם טורי דפרודא מלשון ויבתר אותם בתוך ומזה נמשך ג"כ העלי' שלא בהדרגה כמ"ש או לעופר האילים על הרי בשמים, וכ"ז נמשך ע"י בחי' עופר האילים שמרוצתו בכח גדול כו' ועמ"ש ע"פ נפתלי אילה שלוחה ומ"ש בענין ויגמול שקדים, משא"כ במ"ת הגם שהי' ג"כ גילוי אלקות דרך דילוג כתיב כי תרכב על סוסיך שהם אותיות הנקראים סוסים והנה הסוס רץ ג"כ במהרה אך עכ"ז יכול האדם לרכוב עליו וכך התורה היא המשכה מבחי' אדה"ע כו' אבל עופר האילים רץ הרבה במהירות יותר ואין האדם יכול לרכוב עליו שאינו מרכבה לבחי' אדם כי אם לבחי' כי לא אדם הוא וזהו ענין עופר האילי' וזהו נמשך ע"י דאיהי בבחי' עפר שעושה עצמו כמי שאינו אלפי שנאן אליו ולא למדותיו אזי איהו עופר שנמשך ההמשכה מאוא"ס ממש בבחי' מדלג על ההרים כו', וזהו מי מנה עפר יעקב בחי' מי מה שאינו מושג כלל הוא סוכ"ע הוא מנה וחלק של בחי' עפר יעקב, וזהו שע"י והי' זרעך כעפר הארץ עי"ז ופרצת ימה כו' כי עי"ז נמשך מבחי' ודמה לך לצבי או לעופר האילים כו'. ועפי"ז י"ל מ"ש בשה"ש סי' ד' ה' שני שדייך כשני עפרים ותרגום דקאי על משיח בן יוסףומשיח בן דוד שהם כמו משה ואהרן, דכבר נת' שכדי שיומשך הגילוי מאוא"ס נק' מדלג על ההרים וע"כ זהו כשני עפרים כו', וענין שהם שני עפרים י"ל כמ"ש ע"פ ויצוום אל בנ"י שחיבר משה ואהרן יחד וע"י שניהם דוקא הי' יצ"מ וכענין חו"ב תרין ריעין כו' וזהו תאומי צביה ע"ד תמתי תאומתי, גם כי מבואר במ"א ע"פ אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח שבחי' המגדלות הבולטי' על החומה זהו המשכה עליונה יותר מעצם החומה וזהו ענין פנימי' התורה כי אורייתא סתים וגליא וזהו ג"כ ענין ושדי הממשיכי' בחי' חלב ומתיקות התורה ולכן

תתקל

הם נמשלו לשני עפרים ואותיות התורה עצמן נק' סוסים כנ"ל, עוד פירש"י שני שדיך קאי על שני הלוחות כי הלוחות חרות על הלוחות אותיות החקיקה שלמעלה מבחי' תשב"כ ובהם תר"ך אותיות מבחי' כתר כו', גם במשה ואהרן כתיב ונחנו מה שזהו ענין כמי שאינו אלפי שנאן כנ"ל.

טו) בת"א ע"פ מי מנה וז"ל מאן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא. או חדא מארבע משריתא דישראל עכ"ל. ופי' דעדקיא היינו נער ישראל כמ"ש במתורגמן ערך עדק, ובמד"ר פ' בראשית פי"ד ע"פ וייצר כו' עפר מן האדמה ר' יהודה בר' סימון אמר עופר (ופי' המ"כ עפר דורש לשון עופר בחור וחזק עומד על מעמדו ותקפו כמו עופר האילים) עולם (נער בחור לשון עלם) על מליאתו נברא כו' כבני עשרים שנה נבראו, א"כ התרגום מפרש עפר יעקב ע"ד עפר מן האדמה דפי' המד"ר ג"כ לשון עופר והיינו נער וכ"כ בערוך ערך עפר (השני) וז"ל בילמדנו מי מנה עפר יעקב מי מנה עפרים שיש בהם שהגיעו לעונת אשה וכובשין את יצרן ואין עוברין עבירה פי' בחורים עכ"ל הביאו בעה"כ של סה"ד, וז"ל המתורגמן דק מחוספס דק ככפור בפ' בשלח ט"ז י"ד תרגום דעדק מקלףדעדק כגיר, שער צהוב דק בפ' תזריע י"ג למ"ד שערא סומקא דעדק והלעז של דק דין, ובישעי' סי' כ"ב כ"ד כל כלי הקטן ת"י מרברביא עד דעדקניא, אל הקטנות ממך ביחזקאל סי' ט"ז ס"א עם דעדקין מינך, שליו הייתי ויפרפרני באיוב סי' ט"ז י"ב שליוא הויתי ודעדקינני ושם הפי' פירר אותי לפירורים וכן והדוך רשעים תחתם באיוב סי' מ"ם י"ב תרגום ודעדק חייביא באתריהן ובמ"צ פי' והדוך ענין כתישה כמו תשב אנוש עד דכא וכמו נשבר ונדכא א"כ לפי"ז דעדק יש בו שני ענינים א' שהקטנים נקראים כן ב' ענין כתישה ופירור עכ"ל. וע' בספר דברי דוד מהט"ז על התורה כתב דעדקייא לא ידענא ונעלם ממנו דברי המתורגמן הנ"ל. אך מהו שייך לעפר יעקב שיהי' קאי על קטני ישראל כבר מבואר לעיל בשם המד"ר פ' בראשית דעפר יש לפרשו עופר וכ"כ בילמדנו כנ"ל וכן הוא בבעל הטורים כתב עפר יעקב כמו עופר האילים ע"ש כי נער ישראל ואוהבהו נמצא עפר יש לפרשו עופר דהיינו איל בחור כדפרש"י בשה"ש סי' ב' ע"פ או לעופר האילים, וענין מי מנה עפר יעקב כפשוטו ע"ד ושמתי זרעך כעפר הארץ כו' בפ' לך לך י"ג. אך י"ל עוד עפמ"ש זכרתי לך חסד נעורייך כו' לכתך אחרי במדבר כו' ופי' לכתך אחרי במדבר מבואר בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק שזהו ענין מדריגת אתכפייא שהוא בחי' אחוריים לגבי אתהפכא ולכן נק' זה עפר יעקב כי יעקב הוא עדיין בבחי' אתכפייא וישראל הוא אתהפכא כמ"ש סד"ה תקעו בחודש דרוש הראשון בפי' כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב ובד"ה לא הביט און ביעקב, ומ"מ מבואר בד"ה קחו מאתכם תרומה שיש בבחי' אתכפי' מעלה יתירה מבבחי' אתהפכא שע"י ביטול זה ממשיך מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' אין וע"ד מארז"ל ספ"ו דחולין ע"פ תולה ארץ על בלימה על מי שבולם א"ע כו' שהוא ענין אתכפייא וגם בחי' שתיקה זהו ענין קיום מל"ת שגבוהים ממ"ע וזהו חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה פי' לא הוא ל"ת ושרשו מפסוק לא יהי' לך

תתקלא

הוא זריעה כו', ולכן עז"נ מי מנה עפר יעקב שהם בבחי' עופר חסד נעוריך הוא מי מנה שאינו בגדר מנין חד ולא בחושבן א"נ מי הוא המנה של עפר יעקב וכנ"ל, והנה כמ"כ למעלה נא' בהקב"ה ודמה לך כו' לעופר האילים זהו ע"ד על הים נדמה להם כבחור כו' ועופר האילים מרוצתו בכח גדול כך בא ההמשכה ממקום עליון כנודע דקי"ס בעתיקא תליא, ולפי' השני דפי' דעדק לשון פירור ושבירה י"ל ענין עפר יעקב זהו ענין לב נשבר ונדכה כו'. ומ"ש בפי' רובע ישראל חד מן משריתא כי הדגלים הוא ע"ד חיות המרכבה וידוע מארז"ל דבר גדול מעשה מרכבה שע"י והחיות נושאות כו' ומגביהות בחי' ממכ"ע לבחי' סוכ"ע בחי' ולגדולתו אין חקר לכן נק' דבר גדול המשכת מל' דא"ס וכן מי מנה ומספר כו' היש מספר כו' ועלמות אין מספר כו' משא"כ מצד ממכ"ע בעצמו נמשך בחי' מספר אלףאלפים כו' אבל ע"י הדגלים והחיות נושאות כו' נמשך היש מספר כו'. וזהו ג"כ ענין ד' ציצית שהם ג"כ נגד ד' חיות המרכבה כמ"ש בסידור ע"פ ועשו להם ציצית, וזהו רובע ישראל כי דוקא טלית מרובעת חייבת בציצית ולא עגולה כמו ד' חיות הנ"ל שהם נגד ד' רוחות כמו ד' דגלים ולכן נק' הציצית גדיל כי גדיל אותיות דגל כו', גם הגדיל ע"ד דבר גדול מעשה מרכבה כו'.

טז) בפנים יפות פ' תצוה ע"פ ועשו את האפוד בד"ה ויש עוד רמז פי' ומספר את רובע ישראל הם ד' אמות של הלכה, ובפ' בלק במקומו פי' רובע ישראל הוא הגוףונר"ן שהם נגד אבי"ע.