מי מנה עפר יעקב

תתקלא

מי מנה עפר יעקב כו'. נרשם ע"ז בבוך במדבר פ' בלק דףרצ"ה ע"א ובבוך תרטו"ב דףקוףשאחר דףרצ"ט, ובדףרצ"ט ע"ב יש להעתיק מש"ש דרצ"ט ע"ב, ובמ"ש בבוך בראשית א"ב בענין וייצר כו' עפר, ומ"ש בבוך שמות דףשכ"ב בפי' עפר מן האדמה פ"ג ופ"ה.

א) כתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ובת"ז תיקון ס"ט קי"ד א' וייצר בתרין יודי"ן כו' או"א כו' מן האדמה לא כתיב אלא עפר מן האדמה ודא שכינתא תתאה, והנה ת"י ע"פ וייצר וברא ה' אלקים ית אדם בתרין ייצרין, וכן בגמרא בברכות פרק הרואה דס"א א' פי' כן ר"נ בר רב חסדא. ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום והשבות אל לבביך כי הוי' הוא האלקים ע"י שהיצה"ר ישוב לאהבת ה' עי"ז כי הוי' הוא האלקים כו', וזהו וייצר ב' יצרין נמשך מבחי' ה' אלקים ואפ"ל ג"כ ע"י יצירת ז"א דאצילות שיצרו ע"י חו"ב בתרין יצרין דהיינו חו"ג כמו שמצינו לשון זה בגמ' ביומא דס"ט ע"ב זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו,

תתקלב

דהיינו מדה"ד. לפ"ז צ"ל עפר ע"ד הכל הי' מן העפר שהיא בינה ואפילו גלגל חמה, וע' זח"ג נשא קמ"א ב' בענין וייצר בתרין יודין. ועמ"ש מענין עפר בבוך בראשית ב' סכ"ז כ"ח בענין עפר ושם הביא ד' המא"א ע' סכ"ד שכתב ג' בחי' בענין עפר הבינה נק' עפרות זהב, המל' נק' עפר יסוד הד' מד"י ארמ"ע גם עפר אשר יהי' בקרקע המשכן זהו ק"נ ע' זח"ג נשא קכ"ה א' ובמק"מ שם וכן פי' בפרדס ערך עפר, וע"ש עפר ע' פר. וא"כ כיון שיצר את האדם בתרין יצרין א"כ היצ"ט בו בחי' העפר מ' דאצי' והו"ע ונפשי כעפר לכל תהי', וע' זח"א וישלח דק"ע ממעלת העפר שבו דוקא כח הצומח. ואפ"ל זהו מקימי מעפר דל שהיצ"ט נק' דל כמ"ש במדרש תלים סי' מ"א ע"פ אשרי משכיל אל דל, והיצה"ר יש בו מבחי' עפר דקרקע המשכן ק"נ. וע' זח"ב פ' בא דמ"א סע"ב משמע שיש בו מבחי' ויאבק אבק כו', ועפר זהו העצלות והעצבות שהם הפך הענוה כי הענוה הוא מתאחדת עם השמחה כמ"ש במ"א ע"פ ויספו ענוים בהוי' שמחה רק הענוה הוא מדת לילה כמ"ש בר"ח שער הענוה שעיקר הענוה הוא במל' סיהרא כו', והשמחה הוא מדת יום כמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון בענין שמחה בצפרא הנז' בזהר ח"א ויחי דרכ"ט, משא"כ העצבות הוא הנוק' דגסות הרוח כו' שאינו שמח בחלקו ומפני זה הוא עצב ע' באג"ה סי' י"א ד"ה להשכילך בינה וזהו העפר דק"נ, והענוה האסקופה של הדלת ופתח דקדושה והעצבות היא אסקופה של פתח דקליפה כמ"ש במ"א, ולכן ע"י שהאדם מגביר יצ"ט על יצה"ר ע"ד וייצר שהיו"ד הראשון נרגש והשני טפל לו, כמ"כ מתהפך העפר דקליפה ע' זמ"ל דתהו פר ה"ג מנצפ"ך ליכלל בעפר דקדושה ואזי הוא ע"ד בכל עצב יהי' מותר, ע' בסש"ב פכ"ז, כי יתרון האור נמשך מהחשך, וכמו בהשקאת הסוטה מן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן אם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, ואז מתעלה עפר דקדושה מ' בבחי' בינה הנק' עפרות זהב, שעם היות עפר זה יסוד התחתון מד' יסודות אך הנה ד' יסודות נמשכין מד' אותיות הוי', ומה שבינה נק' עפר י"ל זהו ה' משם הוי' דלעילא דבחי' ע"י המאיר בבינה כו', וזהו מי מנה עפר יעקב מי הוא בינה, ע' מכ"ז בבוך בראשית ב' ע"פ וייצר כו' עפר כו' סעיףכח דףנ"ד נ"ה.

והנה ענין עפר מן האדמה יש לבאר בקצרה ע"פ מ"ש ע"פ מזבח אדמה תעשה לי בבוך שמות פ' יתרו ושם הבאתי המד"ר פ' בראשית פ' י"ג ד' שמות נקראת הארץ ובתקופת תשרי נק' אדמה ולפי שאדה"ר נברא בר"ה דהיינו בא' בתשרי ע"כ נאמר עפר מן האדמה, ולכן נק' ג"כ שמו אדם ע"ש שנברא מן האדמה כמ"ש במד"ר שם פרשה י"ז, ועמש"ש בענין שנק' האדם חלתו של עולם והחלה ניקחת אחר גיבול העפר במים בחי' ואד יעלה כו', והנה אדם הוא ג"כ אדמה לעליון ר"ל לבחי' אדם העליון בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, והיינו ע"י הדבק במדותיו מה הוא רחום אףאתה רחום מה הוא חנון כו' מה הוא צדיק כו' כמ"ש בילקוט ביואל רמז תקל"ז ע"פ והי' כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. גם ע"י קיום המצות כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא. גם כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש הראשון פ"ג בענין המשכת שיעור קומה, אך כ"ז שיהי' אדמה לעליון זהו ע"י שהוא בבחי'

תתקלג

עפר כי ונפשי כעפר לכל תהי' ואז דוקא פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוףנפשי כו', וכמ"כ למעלה גורם בבחי' אדם דאצילות ז"א שיהי' ג"כ אדמה לעליון א"א וכענין קוב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי דהיינו ע"י שמאירים בו מדת דא"א שהם בבחי' רב חסד כו' וכן בשבת מתעלה ז"א במקום אבא כו', וזהו סוב דודי ודמה לך פי' דודי היינו ז"א סוב דודי עליית ז"א להיות ודמה לך למהו"ע ית', ומזה נמשך שיכבשו רחמי כו' ואתנהג עם בני לפנים משוה"ד, וזוה ודמה לך כו' לעופר האילים שמרוצתו בדילוג ובקפיצה שלא בהדרגה, וזהו ענין אהבתי אתכם אמר ה', וזהו איהי עפר ואיהו עופר, וזהו ג"כ פי' מי מנה עפר יעקב עופר יעקב וכדלקמן ססעי' ב'.

ב) והנה ארז"ל פ'"ק דסוטה דףה' ע"א וא"ר אליעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער (מקיץ בתחיית המתים, רש"י ועמ"ש ע"פ אשבעה בהקיץ תמונתך) שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכבי עפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו (משפיל עצמו לעפר רש"י), ואפ"ל בזה הטעם ע"ד מ"ש בסידור שער התפלה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו, בענין כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שנאמר אם נבלת בהתנשא, וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה וכאשר נדחה למטה תחתית העיגול הנה הוא למעלה כידוע היינו שיוכל לדבק א"ע בבחי' סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה וכמ"ש ומתחת זרועות עולם ועל כן המשפיל עצמו הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו עכ"ל. וזהו כמו יסוד העפר מה שיש בו כח הצומח שאינו ביסודות העליונים זהו לפי שהוא שפל יותר וקרוב יותר לבחי' סוכ"ע מצד המטה כו' עד"מ כמ"ש באג"ה ד"ה איהו וחיוהי בסופו גבי ותחת רגליו ע"ק מאיר אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בלי הפסק רב ביניהם רק עיגולי א"ק לבדו כו' עכ"ל ע"ש, נמצא כשמשפיל א"ע הרי הוא קרוב יותר לבחי' סוכ"ע מה שמאיר מלמטה כו'. גם ע"ד מ"ש בד"ה שימני כחותם שע"י בחי' חותם שוקע שמלמטה שהוא ענין השפלות עי"ז דוקא מאיר חותם בולט שמלמעלה אשר מבחי' זו נמשך תח"ה שהוא ע"י גילוי סוכ"ע דוקא כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה. ולכן מאיר בחי' זו ביסוד העפר דוקא שהוא ה' אחרונה דשם הוי' כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא, וזהו פי' מי שנעשה שכן לעפר בחייו ר"ל שבחי' יסוד העפר מ' דאצילות שורה ושוכן בה. וכן עד"ז פי' בכלי פז ישעי' כ"ו ע"פ הקיצו, וע"י שיסוד העפר שבאצילות שוכן בו בחייו עי"ז יזכה שיהי' עפרו ננער. וזהו ג"כ פי' מי מנה עפר יעקב, כמו מי יקום יעקב כי קטן הוא היינו שע"י שיעקב הוא קטן מאד בעיניו כדפי' באגה"ק סי' ב' ד"ה קטונתי מכל החסדים עי"ז בחי' מי, שהוא בחי' מי ברא אלה, יקום את יעקב. וכן בחי' מי מנה עפר יעקב שיקום בתח"ה, וכן פי' הבחיי מי מנה עפר יעקב אלו ישיני עפר שבזמן התחי' אין להם מנין ומספר כו'. ובזח"ג פ' בלק דףר"ד ע"א פי' מי מנה כד"א וימן להם המלך, ומשלוח מנות, יהיב ליה נבזבזא רב ויקרא, והיינו ההמשכה בבחי' עפר יעקב מ' שנמשך בה מבחי' כתר שעי"ז דוקא ינערו מעפרם כו', וכמו לחנה יתן מנה אחת אפים, ות"י חולק חד בחירי, וכן י"ל בחי' מי מנה של עפר יעקב ע"ד ויצא מן בת ציון כל הדרה וארז"ל במדרש איכה מן בת

תתקלד

כתיב א"ר אחא יש לנו מנה אחת יפה זהו הקב"ה שנאמר ה' מנת חלקי וכוסי, ואם כפשוטו דמנה הוא לשון מנין ע"ד מונה מספר לכוכבים וישראל נמשלו לכוכבים ויש לפרש ע"ד את שדרכו למנות שנינו שזהו למעלה מבחי' כל שדרכו למנות, דהיינו ייראו את ה' קדושיו שלמעלה מבחי' ייראו מה' כל הארץ. והנה לע"ל כתיב עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, בירמי' סי' ל"ג י"ג ות"י ע"י משיחא, ובמד"ר פ' במדבר פ"ב דףרי"א ע"ד בעשרה מקומות נמנו ישראל כו' ואחד לע"ל עוד תעברנה הצאן ע"י מונה, משמע עשרה מקומות נמנו כנגד עשר ספירות לכן המנין העשירי שיהי' לע"ל היינו ע"י הכתר וכענין מ"ש בסידור ע"פ עלי עשור שלע"ל יהי' הכינור של עשר נימין, ובילקוט ר"פ כי תשא שהתשעה מנינים שנמנו ישראל הי' ע"י בני אדם אבל המנין דלע"ל יהי' הוא לבדו ית' המונה.

והנה מבואר שם בסידור בד"ה אחרי הנ"ל שע"י שהאדם משפיל א"ע גורם ג"כ נשיאות ראש בעבודת ה', וזהו ג"כ פי' הקב"ה מגביהו והיינו ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה', והענין דאיתא אין העולם מתקיים אלא על העושה עצמו כמו שאינו בחי' אין, היינו שמבטל היש שלו מבחי' אני להיות בחי' אין כמ"ש בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה גבי כלי ריקן מחזיק, ובהביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון ספ"ב, וזהו ענין כמו שאינו, והוא בחי' אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן בגמ' פ"ק דעכומ"ז דףג', ועד"ז פי' בעה"ק ח"ב פי"ב שבחי' וח"י אלףנמשכו מהט' ספירות שכל אחד כלול מדין ורחמים והאלפים נמשכו מהבחי' הנק' אין שלמעלה מהט"ס, ובעבודה י"ל דהשמו"ע הן ח"י אלפים הנ"ל וכמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' וק"ש זהו מבחי' אלפים שאינן שהרי בק"ש צריך למס"נ באחד וכן ובכל נפשך והוא בחי' בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו, ובחי' כמו שאינן זהו בחי' עפר יעקב שהרי ענין שאינו למדו בחולין ספ"ו מפסוק ומתחת זרועות עולם ופירש"י מי שהוא נדרס תחת הכל הוא זרועות עולם וזהו בחי' עפר יעקב שנדרסים תחת הכל כעפר, ועי"ז זוכה לבחי' מי מנה מי הוא בחי' עתיקא המאיר בבינה ובחי' עתיק הוא בחי' אין כו', וז"ש במד"ר פ' בשלח פכ"ה קי"ב ע"ב הה"ד מקים מעפר דל, הה"ד והי' זרעך כעפר הארץ כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ופרצת ימה וקדמה כו' היינו שע"י שהם כעפר הארץ בחי' כמו שאינן שנדרס תחת הכל, עי"ז מאיר בהם בחי' אין והוא בחי' עלה הפורץ, וע' מענין מקים מעפר דל בזהר וישלח דק"ע ע"א. סעיף זה הוא ממ"ש בבוך במדבר ד"ה מי מנה סעיףי"ג.

ואיתא בזוהר בראשית דמ"ט ע"א איהי עפר ואיהו עופר וכן במד"ר פ' בראשית פי"ד ע"פ וייצר כו' עפר כו' דרשו עפר ג"כ לשון עופר והיינו שע"י שכנ"י משימים א"ע בבחי' עפר יעקב עי"ז נמשך מלמעלה בחי' סוב דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים והיינו שמדלג במהירות עצום יותר ממהירות הסוס, וכך נמשך בחי' הדילוג שלא כסדר ההשתלשלות וכמ"ש במ"א. וע"ש בבוך במדבר סעיףי"ד.

תתקלה

ג) והנה ענין ומספר את רובע ישראל, עמ"ש בבוך תרטו"ב דףק"א שאחר דףרצ"ט. דהנה ארז"ל במד"ר פ' לך ס"פ מ"א ובפ' ויצא פס"ט ע"פ ושמתי זרעך כעפר הארץ מה עפר אינו מתברך אלא במים, כך ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. ועיין ממעלות התורה במה שנמשלה למים בשה"ש רבה בפסוק כי טובים דודיך מיין. והנה במשה כתיב כי מן המים משיתיהו וע' מ"ש מזה בת"א פ' יתרו בהביאור ע"פ משה ידבר דהיינו משמיטה הראשונה עולם התהו כו' וע' מזה בביאור ואלה המשפטים, ובד"ה אלה מסעי דרוש השני ספ"א בענין וגם דלה דלה לנו. וזהו ענין רובע ישראל, רובע היינו מטר וירידת המטר לארץ נק' רביעה כמ"ש במשנה בשביעית פ"ט מ"ו ברביעה שניה, ופי' הרע"ב רביעה ע"ש שהמטר רובע את הארץ ומולידה כזכר זה שרובע את הנקבה. וכך עפר יעקב זהו בחי' מל' דאצילות הנק' עפר וארץ, והיא ה"א אחרונה של שם והתורה הוא המשכת מיין דוכרי ששרשם מלמעלה מעלה דהיינו למעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל כו' שהבדלה זו הוא כעין והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש כו', והמ"ד נמשך למעלה מהפרסא בחי' ויהי קול מעל לרקיע המבדיל הוא קול תורה ונמשך ע"י וא"ו של שם לבחי' ה"א אחרונה, וזהו שהעפר מתברך במים כו', ועמ"ש ע"פ אשריכם זורעי על כל מים בת"א פ' שמות בד"ה הבאים ישרש, וא"כ לפ"ז דרובע ישראל קאי על התורה י"ל ג"כ פי' רובע לשון ארבעה היינו ד' אמות של הלכה, וכן פי' בפנ"י פ' תצוה, ופי' ד' אמות של הלכה היינו שיהי' שורה בהם ד' אותיות הוי' שממנו ית' נמשך ההלכה כמארז"ל ע"פ והוי' עמו שהלכה כמותו שאעפ"י שאלו ואלו דברי אלקים חיים אלקים חיים דוקא, אבל הלכה הלכות עולם לו נמשך משם הוי', כי ש' הוי' נק' מדת אמיתית שלי בפרש"י ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם וענין הלכה זהו בחי' האמת, ועמ"ש מענין תתן אמת ליעקב בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השלישי פ"ד וע' פרדס ערך הלכה, ושייכות בחי' זו לישראל היינו כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל עיין בסידור ע"ז הפסוק. וזהו הליכות עולם לו ע"ד ואמת הוי' לעולם וע' בסש"ב פל"ה בהג"ה ובפרדס ערך הלכה.

והנה יש ג"כ פי' דרובע היינו חלק רביעי, והענין כמ"ש במ"א בענין מארז"ל כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ומהו ההפרש בין בחי' זו למארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כי מבואר במא"א אות ב' סכ"ד דז"א נק' בן העוה"ב אשר העוה"ב נק' בינה שזהו בחי' אז תתענג על הוי' על דוקא, וא"כ מי שקבוע בד' אמות של הלכה זוכה לבחי' זו שיהי' ג"כ בבחי' בן העוה"ב. אך חלק זה חלק רביעי והוא בחי' יסוד כמ"ש בזהר פ' בלק דףר"ד א' רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל כו', ונת' זה בבה"ז שם סד"ה כי מראש צורים אראנו, בד"ה ומספר את רובע ישראל, ואעפי"כ גם בחי' חלק רביעי זה נאמר בו מי מנה כו' ומספר כו'.