מי מנה עפר יעקב

תתקלו

שייך לד"ה מי מנה עפר יעקב שבבוך במדבר פ' בלק דרצ"ה ע"א ושם נכתב על סדר הגמרא ומדרשים וכאן נכתב על סדר הפסוקים.

קיצור מהפסוק ענין עפר יעקב, כי ביעקב נאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה ר"פ ויצא כ"ח י"ד ואברהם נתברך בכוכבים, יצחק בחול ופי' בלק"ת שחול הוא בגדר מספר רק שאין מספר ועפר אינו בגדר מספר העפר מבלה את הכל, יעקב ששמר את השבת ירש את העולם שלא במדה ופרצת כו' כשיגיעו בניך עד עפר אותה שעה ופרצת כו' עלה הפורץ לפניהם, אלה תולדות פרץ מלא בשני ווין, עפר אינו מקבל כלייה ואותך לא אעשה כלה, בשערי צדק פי' שע"י שיעקב זכה לבחי' זה השער לה' שהוא מ' עי"ז נתעלה עד א"ס וזהו ג"כ שייכות עפר שהוא מ' לבחי' ופרצת כי נעוץ תחלתן בסופן עיין בת"א סד"ה ויאבק שלכן יסוד העפר דוקא יש בו כח הצומח, ליעקב אשר פדה את אברהם, בת והיא נשאת למלך, ויתרון ארץ בכל היא אפילו מלך ז"א לשדה נעבד רעייתי פרנסתי וג' מועדי הוי' הכל בזמן בישול התבואה קודש כו' ראשית תבואתה, והנה כתי' וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ונתבאר זה בבוך בראשית ב' דףנו"ן ע"פ וייצר בשני יודין יצ"ט ויצה"ר והנה ארז"ל והנה טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר והיינו כשנהפך לטוב לפי שיתרון האור נמשך מן החושך דוקא וכמ"ש בלק"ת פ' תצא סד"ה כי תהיין בענין והי' בן הבכור לשניאה וע' בד"ה אם בחקתי בענין ימי שנותינו בהם ובד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים כמשל הסוס דוקא מעלה הרוכב וכמ"ש ע"פ, וכמ"כ בעפר יש עפר דקדושה ד' יסודות ארמ"ע הם ד' אותיות הוי' ח"ב ת"מ ויש עפר דקליפה ושרשו ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן והוא מעולם התהו וע"י שמהפך היצה"ר לטוב וע"י קיום המצות שהם בבחי' עפר עי"ז מתברר בחי' עפר דקליפה גם כמו טוב מאד ואז מתעלה העפר דקדושה להיות בבחי' עפרות זהב בבחי' הכל הי' מן העפר אפילו גלגל חמה כו' וזהו מי מנה עפר יעקב ועמש"ש ע"פ וייצר כו' עפר כו' סעיףכ"ח ונת' מזה ג"כ בבוך תרי"ט ב' על מאמר הזהר אמור צ"ז רזא דתרתין אחתין, י"ל עפמ"ש בספר שערי צדק לר' יוסףגיקטלייא שיעקב דוקא זכה לבחי' זה השער לה' שהוא מ' ועי"ז זכה לעלות דרך הסולם ונאחז בקו האמצעי עד רום מעלה עד אין סוףדרך הצואר (עמ"ש ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל וזהו ענין בזאת יבא אהרן אל הקדש) לפיכך באברהם ויצחק כתי' מצרים שא נא עיניך ימה וצפונה כו' והנה יעקב נחלה בלי מצרים כו' והיינו ע"י שהשיג יעקב זה השער שהוא יסוד השכינה הנק' צדק וזהו אני בצדק אחזה פניך כלומר מאחר שזכיתי למצוא השער אז אכנס לראות פני המלך ואעפ"י שמסר לאברהם ג"כ הברכה שהיא מ' לא מסר להם השער וכן ליצחק לפי שהי' בהם פסולת ישמעאל ועשו אבל יעקב שלא הי' בו פסולת מסר לו השער כו' עכת"ד דףב' ע"ד וד"ג ע"א, ונראה דשער זה היינו יסוד

תתקלז

דנוק' דהיינו שע"י יעקב נעשה היחוד בזו"נ משא"כ ע"י אברהם ויצחק והוא כמבואר בזהר פ' חיי דקל"ג סע"א אברהם חבק לה ולא יתיר כו' ועמ"ש מזה ע"פ וה' ברך את אברהם בכל וזשארז"ל במד"ר פ' בחקתי פל"ו ורבנן אמרי אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב כו' (עפר אינו מתברך אלא במים זהו רובע ישראל לשון רביעה וזהו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ע' ד"ה אם בחקתי) ועמ"ש ע"פ ונתנה הארץ יבולה ויש בו דוקא כח הצומח וע' מד"ר פ' בראשית ר"פ י"ג ע"פ וכל שיח השדה ובפ' אחרי ר"פ כ"ב ע"פ ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד אפילו הוא מלך ושולט מסוףהעולם ועד סופו לשדה נעבד עבדת ארעא שהיא מ' וגם בהמ"ק נק' שדה במד"ר פ' בראשית שם שעי"ז מקריבין את קרבני לחמי רעייתי פרנסתי, גם ג' מועדים הם בזמני התבואה חודש האביב וחג הקציר חג האסיףהמשכת שערה שעור ה' חטה כ"ב אתוון דאורייתא והמועדים הם מועדי הוי' המשכת מוחין לז"א נמצא מלך לשדה נעבד, וע' מד"ר תולדות ס"פ ס"ה ע"פ כריח שדה אשר ברכו ה', ובחי' שדה זו זהו ענין עפר יעקב והיינו זרעך כעפר הארץ, וע' בסידור שער בהמ"ז בד"ה ת"ר מניין לבהמ"ז מן התורה בענין ברכת הארץ שהיא מדאורייתא גם עכשיו, וע' מד"ר בראשית פי"ד ע"פ וייצר כו' עפר מן האדמה דורש ג"כ לשון עופר האילים דהיינו בחור וחזק עומד על מעמדו. עוד עפר יעקב סי"ד וט"ו, וענין עפר הארץ היינו כי ארץ יש גם כן ארץ מלחה אבל עפר זהו שמגדל צמחים כמ"ש בגמרא פרק כיסוי הדם דפ"ח ע"ב ובתוספת שם ד"ה שוחק דעפר דקרא לא איירי אלא בסתם עפר דמגדל צמחין כו'. י"ל מי מנה עפר יעקב בחור שכובש את יצרו ושומר הברית כמ"ש בערוך. רובע ישראל כשמקדש א"ע בשעת תשמיש. זה מסעי' ה'.

סעיף י"ג. עפר יעקב ע"ד אל תיראי תולעת יעקב, ואנכי עפר ואפר, ספ"ו דחולין כמי שאינו, שנאן שאינן, וזה"ע ק"ש למסור נפשו באחד ר"ל ע"י אלפי שנאן עי"ז אח"כ ושט בח"י עולמות זהו ההמשכה מלמעלה למטה כמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מלכות והמשכה זו שמלמעלה למטה הוא על ידי העלאה דאלפי שנאן שאינן, וזהו באדם ק"ש וח"י ברכאן דצלותא, יחי' מתיך שוכני עפר שנעשה שכן לעפר בחייו, וזהו והיה זרעך כעפר הארץ, וע"י מס"נ בק"ש מגיע לבחי' אליו ולא למדותיו ומזה נמשך ופרצת ימה.

סעיף י"ד שי"ל שעי"ז נמשך סוב דודי וכו' לעופר האילים איהי עפר ואיהו עופר, וזהו המשכה עליונה יותר מבחי' כי תרכב על סוסיך.

סעיף ט"ו פי' עפר יעקב מבואר בילמדנו בחורים שכובשים את יצרם לשון עופר האילים וכן פי' במד"ר ע"פ עפר מן האדמה, וזהו ענין אתכפייא, זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר, וע' בד"ה ואשה כי תדור בענין בנעוריה.

תתקלח

בהקיצור סעיףא'. ובפ' צו בד"ה והיה אור הלבנה ושם פ"ג בענין ונערים פני זקנים ילבינו. נמצא בענין עפר יעקב יש ד' פירושים, הא' עפר ע"ש שמצמיח זורע צדקות ומ"ש ומצמיח ישועות כי כארץ תוציא צמחה, הב' שנעשה שכן לעפר בחי' למסור נפשו באחד, ובאמת הא בהא תליא שעי"ז יש בו כח הצומח, הג' שע"י איהי עפר איהו עופר, הד' שגם ביעקב יש בחי' עופר בחורים שכובשים את יצרם.

סעיףו' המצות שעושים בעפר. ס"ט מילה. ס"ח בירור הניצוצות.

והנה ארז"ל במד"ר פ' ויצא פכ"ט וכ"ה במד"ר פ' לך לך ס"פ מ"א מה עפר אינו מתברך אלא במים כך ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים וזהו שלאחר שנאמר מי מנה עפר יעקב נאמר ומספר את רובע ישראל, רובע היינו מטר כמ"ש במשנה בשביעית פ"ט משנה ו' עד שתרד רביעה שנייה ופי' הרע"ו רביעה על שם שהמטר רובע את הארץ ומולידה כזכר זה שרובע את הנקבה, וכך ישראל שמתברכין בזכות התורה היינו ג"כ ע"ד הנ"ל שבחי' יעקב שרשו מבחי' עפר ה' אחרונה של שם והתורה היא מבחי' וא"ו של שם שממנו נמשך בחי' הגשם והמטר לבחי' ה"א אחרונה וכמ"ש בלק"ת פ' בחקתי ע"פ ונתתי גשמיכם מבואר הקושיא שארז"ל רפ"ק דתענית דףהראשון סע"א ג' מפתחות שלא נמסרו לשליח ואחד מהן של גשמים וקשה דהא ארז"ל ג"כ שם דףיו"ד ע"א ע"פ נותן מטר ע"פ ארץ ושולח מים ע"פ חוצות, א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח.

וענין רובע ישראל רביעותיהן של ישראל זהו יחוד גופני המשכת מ"ד שרשו מעצם החכ' שלמעלה מבחי' המשכת החכ' בעשרה מאמרות להחיות העולמות, וזהו בן פורת יוסףבחי' ונהר יוצא מעדן עיין זח"א ר"פ נח, וענין יושב וסופר רביעותיהן לשון זיכוך ע"ד את מספר ימיך השמים מספרים זה ספר תולדות אדם אור מים רקיע, לפי"ז מי מנה עפר יעקב זהו העלאת מ"ן שזהו מבחי' עפר מ' ומספר את רובע ישראל זהו המשכת מ"ד, עוד פי' רביעותיהן לשון חלק רביעי רביעי מן מדידו דישראל איהו ברית חיבור ג' עם דלי"ת ומזה יובן המד"ר פ' ויגש פצ"ד כשרףהזה כו'. סעיףא' ב' ג'.

עוי"ל רובע ישראל שהם ד' דגלים דוגמת והחיות נושאות וממשיכות מאוא"ס ממש לכן דבר גדול מעשה מרכבה, ועי"ז מי מנה ומספר היש מספר כו', ועד"ז י"ל ענין ד' ציצית שהם ג"כ בטלית מרובעת דוקא על ד' כנפות הבגד שהן ג"כ נגד ד' חיות נושאות ולכן נק' גדיל כי גדיל אותיות דגל כו'. סעיףטו.

עוי"ל רובע ישראל הם ד' אמות של הלכה עמ"ש בד"ה מהלכים בין העומדים, וד' עמו שהלכה כמותו, ההפרש בין הלכה לאלו דא"ח ע"ד משה מפי עצמו וברוה"ק ובין וידבר ה' אל משה כי הלכה התלבשות

תתקלט

הקו מאוא"ס בחו"ב ומפני שנוחין ועלובין היו נקבע הלכה כב"ה אףדב"ש מחדדי טפי כי ההשראה במקום ביטול וע"כ כיוונו אל האמת וכמו כסףטבעא ודהבא פירי. גם י"ל ד"א של הלכה כנגד אז ראה ויספרה כו' במד"ר כי תשא פ"מ שאמרה בינו לבינו ד"פ ואח"כ ויאמר לאדם. וחלק לעוה"ב היינו חלק רביעית רביעי ממדידו דישראל איהו ברית, וכ"י יש להם חלק ע"י שמירת הברית, וזהו רובע חלק רביעי היינו גם החלק הוא בלי מספר, אך השונה הלכות שהוא בן העוה"ב ויורש הכל כמ"ש בענין חוסן, והיינו רובע לשון ארבעה שיורש כל הד' אותיות הוי' וכמשארז"ל שיקראו על שמו של הקב"ה, ד"א של הלכה, התורה נתנה למ"ם יום היינו ד' אותיות הוי' כל אחד כלול מע"ס גם ע"ד רוחב היריעה ד' באמה, משחרב בהמ"ק דייו לעולם שישתמש בשני אותיות היינו שאין י"ה מאיר בו"ה שזהו לשון י"ה שמחה וע"י ד' אמות של הלכה ממשיך כל ד' אותיות השם.

וגם כי מה שאלו ואלו דא"ח היינו מבחי' מ"ט שערי בינה ולכן יש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור כמ"ש במדרש תלים ע"פ אמרות ה' טהורות כו' מזוקק שבעתיים הובא בילקוט בתילים רמז ת"ר נ"ח ובינה נק' אלקים חיים משא"כ ההלכה שנמשך מבחי' והוי' עמו היינו הוי' בחכמה והרי שער הנו"ן דבינה הוא ממוצע בין חכמה ובין בינה וע' פרדס ערך הלכה פי' שזהו היחוד כי היחוד המשכת הדעת והאדם ידע והדעת עדיףמחו"ב כדפרש"י בשבת פרק במ"מ דל"א גבי חכ' ודעת ור"ל שהדעת הוא להכריע שזהו הסברא האמיתית והיינו ענין ההלכה שזהו בחי' אמת, והחכמה נק' אמת בביאור אלה מסעי השלישי וכן ת"ת נק' אמת שמחבר חו"ג ולכן הם ד"א של הלכה היינו חב"ד והדעת מתחלק לב' מוחין חו"ג שהן כשר ופסול כו', והנה היחוד שהוא המשכת הדעת בחי' כי אל דיעות הוי' היינו גילוי דעת עליון זהו ענין ואמת הוי' לעולם כמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו כו' וימינו תחבקני ושם פרק א' בענין ואמת הוי' לעולם ור"ל למעלה מבחינת אלקים שהוא מסתיר, ולכן אפילו בחינת אלקים חיים דבינה מכל מקום שם הוי' דחכמה גבוה יותר וכמ"ש רש"י בחומש ר"פ וארא ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי כו' וא"כ ההלכה שהיא בחי' אמת אמתתה של תורה היינו שיהי' גילוי אמיתתו ית' שהוא שם הוי' ומורה על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו'.