מי מנה עפר יעקב

תתקלט

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. הנה רובע ישראל הוא ארחי ורבעי זרית (תהלים קל"ט) והוא מענין שנק' מי הגשמים רביעה כמ"ש בגמ' רביעה ראשונה רביעה שני' ואמרו בגמ' מהו ל' רביעה דבר שרובע את הקרקע כו' מיטרא בעלא דארעא הוא כמ"ש כי כאשר ירד הגשם כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו', וכך נש"י נק' ארץ כמ"ש ארץ ארץ

תתקמ

ארץ שמעי דבר ה' ולע"ל כתי' כי תהיו אתם לי ארץ חפץ וכדלקמן, ובחי' מטרא בעלא דארעא הוא בחי' התומ"צ וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו' וכמארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת שנק' התו' חתן וכנס"י נק' כלה כי ישראל מתקשראן באורייתא כו'. והנה ומספר את רובע ישראל יש בו ב' פי' הא' הוא דקאי אדלעיל מיני' מי מנה כו' ומספר כו' דהיינו שאין מספר או דהוא מלתא בפ"ע ומספר שיש מספר כו'. ויובן זה ע"פ מ"ש והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כו', ופי' בגמרא שבזמן שישראל עושין רש"מ הוא אשר לא יספר ובזמן שאין עושין רש"מ והי' מספר כו'. אך להבין איך שייך לומר כן כאן במספר רובע ישראל שהוא בחי' תומ"צ עצמן כו'. והנה ידוע מ"ש (בזח"א דקכ"ט) ע"פ ואברהם זקן בא בימים כו' זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה מה דלא הוה הכי אפי' לצ"ג דאתקריבו גבי קוב"ה בכמה שנין, אברהם לא עאל באינון יומין עילאין עד דהוה סיב כו' אבל מאריה דתשובה מיד עאל ואתדבק בי' בקוב"ה. והנה פי' עאל באינון יומין היינו הלבושים הנעשים להנשמה בג"ע מהתומ"צ וכך ימים נתנו לו לאדם כפי שיעור הלבושי' שצריך לתקן וכמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו', וצ"ל למה בצדיקים תלוי ענין הלבושים הנעשים מהמצות הם ביומין דוקא ובבע"ת אין תלוי בזמן כלל רק ברגעא חדא.

(נת' ענין רובע ישראל רביעא מיטרא בעלא דארעא וכן תומ"צ כי כאשר ירד הגשם כו' כן דברי כו' ביום חתונתו כו' ישראל מתקשראן באורייתא. והנה ומספר ב' פי' כמו והי' מספר כו' לא ימד ולא יספר כו' עושין רש"מ כו', אך איך שייך זה כאן, צריך להקדים שמה בצדיקים המצות תלוי ביומין, ובבע"ת בריגעא).

ב) והענין דהנה האדם הוא עולם קטן, וכמו שיש בעולם ד' יסודות ארמ"ע כך יש בנפש האדם ד' יסודות וכמ"ש (קהלת ג' י"א) גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף. פי' שהעולם נתן בלבם של בנ"א דהיינו ד' יסודות שלו בזה הוא מתקן את כל העולם כולו. ולהבין זה מהו"ע תיקון ד' יסודות של העולם ומהו ענין בחי' ד' יסודות שבלב בנ"א, וגם להבין פי' סיפא דקרא אשר לא ימצא האדם כו' מראש ועד סוףדלכאורה הוא סתירה לרישא דקרא שהרי הד' יסודות יש בהם ראש וסוףרוח ואש למעלה ומים ועפר למטה כו' וא"כ כיון דפי' גם את העולם נתן בלבם היינו תיקון ד"י העולם ע"י תיקון ד"י שבאדם הרי זהו בחי' ראש וסוףכסדר הד"י שיש בהן ראש וסוףוא"כ איך אמר אשר לא ימצא כו' ראש וסוף. ויובן בהקדים ביאור ענין הד"י ארמ"ע, כי הנה מבואר בע"ח (שמ"א פ"ג) ובשע"ק להרח"ו דכמו שיש ד"י גשמיי' בזה העולם הגשמי כך יש גם כן ד' יסודות אלו ברוחניות בכל עולם, וכמו שכתב גם כן הרמב"ן על פסוק עושה מלאכיו

תתקמא

רוחות משרתיו אש לוהט שהוא בחי' רוחניות דרוח ואש, ומקור ד' יסודות אלו הן בחינת ד' אותיות דשם הוי'. והענין כי הנה מקור נש"י הוא כנס"י נק' בשם ארץ וכמ"ש והארץ הדום רגלי והוא בחי' מלכותו ית' שהוא מקור וחיות כל העולמות וכמ"ש מלכותך מכ"ע והוא אות ה' אחרונה דש' הוי' שהוא יסוד העפר שבד"י דש' הוי' כנ"ל, והיינו בחי' ארץ והטעם שנקראת כן בשם ארץ ועפר היינו מפני שהיא בחי' מדריגה התחתונה שבע"ס עליונות ונק' סודכ"ד והיא המתפשטת על כל העולמות להחיותם וכמ"ש בהבראם וארז"ל בה' בראם כי מהו"ע ית' רם ונשגב לבדו ואינו בגדר עלמין כלל ואפי' מבחי' חו"ב חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו' לא היו עולמות יכולי' להתהוות מבחי' זו כי לית מח' תפיסא ב"כ ולא בחכ' כו'. וז"ש בזוהר קדש מלה בגרמי' הוא פי' חכ"ע נק' קדש ל' הבדלה שהוא מובדל מהשגת העולמו' ואינה שייכה עדיין להתהוות העולמו' כמו עד"מ באדם שבחי' היותו חכם ונבון הוא אצלו תואר עצמי דהיינו שיכול להצטייר בו בחי' חו"ב גם בהיותו בפ"ע ואינו מתחבר לזולתו כך כב"י בו ית' שהוא הידוע והוא המדע כו', הרי בחי' זו הוא ג"כ קודם שנבה"ע שזהו לבדו הוא כו' וזהו מלה בגרמי' פי' דבר בפ"ע ר"ל שאינו שייך כ"כ להתהוות העולמו' רק כמו שהוא לבדו הוא כו', אך ורק להיות התהוות העולמות להיות יש ודבר נפרד הוא דוקא מבחי' מדת מל' ית' שבחי' מדה זו הוא השייך ומתייחדת להתהוות העולמות שהרי אין מלך בלא עם א"כ בחי' מלך שייך לבחי' היותו מחי' עולמות יש ודבר נפרד דוקא שזהו בחי' עם אז נתפשט ונתגלה מדת מל' כו' ואינה מלה בגרמי' כמו חכ' ובינתו שהוא חכים ולא בחכ' ידיעא גם בלא עם ועם בשוה, משא"כ בחי' מלוכה שגילוי והתפשטות מדה זו הוא דוקא בבחי' עם וברוב עם הדרת מלך ולכן נק' סודכ"ד להיות המדה להתהוות הנבראים והי' למטה ממדות עליונות שאינם שייכים עדיין לנבראים כו' וזהו שנק' ג"כ עדאת"ג ונק' עולם הדבור כי דבר מלך שלטון שהנהגת המלך הוא ע"פ הדבור שהוא הנראה ונגלה לזולתו משא"כ המח' סתימא, ודבור מלשון ידבר עמים שע"פ הדבור הוא מנהיג לזולתו וכן הדבור באדם הוא ג"כ בחי' השייך זה שמתחבר הוא לזולתו שבפ"ע א"צ לדבר רק בשביל זולתו משא"כ שכל ומח' שייך לו בפ"ע כו' וכך על דרך משל דבור העליון הגם כי אין ערוך דבור האדם לדבורו ית' שמדבור האדם לא יהי' שום התהוות משא"כ בדבר הוי' שמים נעשו כו', מ"מ נק' דבור למעלה בחי' החיות המתגלה להתהוות הנבראי' כו' ולכן נק' בחי' מלכותו ית' בשם ארץ שהוא בחי' ומדריגה התחתונה שבד"י שהוא בחי' יסוד העפר שלמטה מג' יסודות אר"מ והיינו לפי שבחי' מדה זו היא המדריגה התחתונה שבע"ס שהיא השייך להתהוות העולמות כו' שאין מלך בלא עם כו'. (וכמ"ש ג"כ במ"א שהדבור נק' דומם ועפר והמדות צומח ומים כו' ע"ש טעם אחר דהיינו מפני שהאותיות אין בהם צמיחה כו' והכל אחד שעכ"פ הדבור שהוא בחי' מל' הוא המדריגה התחתונה שבד"י דש' הוי' וזהו בחי' ה' אחרונה בה' בראם שהוא בחי' ההבל שהוא מקור כ"ב אותיות הדבור כמ"ש במ"א).

תתקמב

והנה בחי' מל' ית' הנק' ארץ ממנה נמשכי' נש"י וכמארז"ל כל ישראל בני מלכים הם וכתי' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהם בחי' מל' ית' ובחי' דבור כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, הגם דישראל עבמ"ח היינו בשרשה ומקורה ע"ד סוףמעשה עבמ"ח תחלה (וכמשי"ת לקמן ג"כ בשרש בחי' המל' נסב"ת) כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ שיסוד ושרש ארץ העליונה בחי' מל' היא בחכ' וסוףמעשה הוא בחי' מל' ית'. והנה פי' ממלכת כהנים הוא לשון פועל יוצא (כמו הממליך מלכים) כלומר שנשמות ישראל הם ממשיכים בחי' מל' ית' בגילוי למטה במה שמקבלים עליהם עומ"ש והיינו לפי שאא"ס ב"ה אינו בגדר עלמין כי אפי' חכ"ע נק' קדש שקדוש ומובדל מבחי' עלמין ולכך צריך להמשיך שיהי' אא"ס ב"ה נשפל ונמשך להיות בבחי' מלך כמ"ש וישב הוי' מלך לעולם בחי' ישיבה היא השפלה כו' והמשכה זו הוא ע"י נש"י ששרשם מבחי' מל' ע"כ הם ממשיכי' בחי' מלוכה זו וזהו את הוי' האמרת שיהי' נמשך בבחי' דבור שהוא בחי' מל' והיינו ע"י קבלת עומ"ש ומלכותו ברצון קבלו עליהם בזה ממשיכין גילוי בחי' מל' (ובחי' זו דקבלת עול זהו ראשית העבודה והתחלתה כמ"ש בזוהר פ' בהר כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו', וזהו בחי' יסוד העפר שבנה"א שהוא התחלה מלמטלמ"ע והטעם שנק' עפר היינו כי קבלת עול הוא בחי' הכנעה ושפלות בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ואח"כ פתח לבי בתורתיך ובמצותיך שהם מיסודות שלמע' מבחי' עפר אבל ההתחלה צ"ל מבחי' ונפשי כעפר וכדפרש"י ג"כ בפי' אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא הכנעה וכמ"ש ג"כ מזה במ"א באריכות בענין לחם עוני דמצה שהוא בחי' אתכפיי' והכנעה גם שאינו טועם טעם עדיין בעבודתו כו' כמו מצה שאין בה טעם כו' והוא התחלת העבודה ביציאת מצרים מן ההיפוך והוא היסוד לכל כי הכל הי' מן העפר וגם י"ל כי בחי' עפר הוא בחי' אמונה שהוא שרש קבלת עול מלכות שמים וכתיב וצדיק באמונתו יחי' שכל בחי' אלו הם בבחי' מלכותו ית' כנודע).

נת' האדם עולם קטן וזהו גם את העולם כו' וצ"ל וגם מ"ש לא ימצא סתירה ד"י הנ"ל שם הוי', כנ"י נק' ארץ והארץ הדום רגלי כי מל' ממכ"ע ה' אחרונה סופא כו', כי מהו"ע אינו בגדר עלמין, וגם ח"ע קדש מלה בגרמי' ויחוס לעלמי' רק מבחי' מלך אין מלך בלא עם עלמא דאתגליי' דבר מלך שלטון דבור ידבר עמים הדבור לזולתו הגם כי אין לדמות דבור שלנו כו', ולכן נק' ארץ והיא מקור נש"י בנ"י מלכים ממלכת כהנים דבור לרוח ממללא ועלו במחשבה ע"ד בחכמה יסד ארץ ממלכת פועל יוצא האמרת ע"י קבעומ"ש וישב ה' למלך (כי זהו השפלה ונמשך ע"י קבלת עול הכנעה בחי' יסוד העפר שבנה"א לחם עוני כו' אתכפיי' ביטול רצון, וזהו יסוד הכל).

תתקמג

ג) והנה ארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה שארץ מלשון רצוא ושוב כמ"ש כי בך ארוץ גדוד, וגם מלשון רוצה כלומר שרוצה לעשות רצון קונה ולהיות לה רצון ותשוקה מלמטלמ"ע, והכל א' שבחי' כללות נש"י במקורן ושרשן יש בהם בחי' רצוא ברצון ותשוקה לדבקה בו ית' ממש כמ"ש ואל אישך תשוקתך, כי רצון זה להתעלות מלמטלמ"ע ה"ז כמו ענין המרוצה שרץ ויוצא ממקומו וכענין ילכו מחיל אל חיל שנק' עלי' זו בשם הליכה לפי שנעתק ממקומו והשגתו הראשונה כו' (וע' בזוהר ר"פ צו ור"פ בהר ע"פ היא העולה על מוקדה כו', ולכן הקדים שם בפ' צו פסוק צדקתך כהררי אל כמ"ש במ"א צדק הוא בחי' מל' הוא כאינון טורין עלאין שההר הוא בחי' בליטה ועלי' מלמטלמ"ע בחי' אהבה, ובחי' ארץ א' רץ י"ל שהוא מל' עתיד שעתיד אני לרוץ ולרצות והוא כמ"ש במ"א בפי' היכל הרצון דאמת ויציב שיש שם ד"פ אמת וד"פ אמת שבבחי' ד"פ הראשוני' היינו מה שרוצה בהאמת אףעל פי שאינו נקלט עדיין בנפשו וזהו ארץ ל' עתיד ול' הוה כשיש לו אמת) והיינו מפני השגתה בהיותה בחי' ארץ בחי' ומדריגה התחתונה להיות עם ודבר נפרד אשר ע"כ תכלה נפשו אליו ית' בבחי' צמאון כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' לדבקה בו ית' ליבטל וליכלל באא"ס ב"ה חיי החיים ב"ה ממש כמו שהיתה קודם ירידתה מאור פניו ית' ועז"נ שלש הנה לא תשבענה ארץ לא שבעה מים פי' מים נק' בחי' ההשפעה מלמעלמ"ט המחדש בטובו בכי"ת מע"ב ותמיד בחי' זו בצמאון למעלה למקורה ושרשה כי נשגב שמו לבדו רק הודו וזיוו של שמו על ארץ ושמים הארה בעלמא והיא לא שבעה רק תמיד היא בבחי' צמאון זה (והיינו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ועוד דבמים כתיב ג"כ מי מדד בשעלו מים שהחיות הנמשך מלמעלמ"ט לעולמות הנק' מים הוא ע"י מדה כו' והיא לא שבעה בזה רק היא העולה עד א"ס כו' וגם יש מים חיים הגבוהי' ממים כו') וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל כו' כי בא"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוףואין לו תכלה לא שייך שביעה (וכמ"ש במ"א בפי' עיני האדם לא תשבענה בכ"י יהיו בעיניך כחדשים שלכך נק' כנס"י יונתי) ותמיד כלתה אליו ית' לדבקה בו ממש כי הוא חיי החיים ומקורא דכולא וכן הוא ג"כ בנפש האדם למטה המשכלת ומתבוננת בהוי' אחד איך שהוא ית' המחדש בטובו כו' ומהווה כל העולמות מאין ליש ממש אשר ע"כ הוא ג"כ בחי' ארץ בבחי' רצון ורצוא בחי' צמאון שמיסוד האש כשלהבת העולה מאליה לדבקה בו ית' ולאהבה את הוי' כי הוא חייך.

וזהו ביאור בחי' יסוד האש שבנה"א שהוא בחי' הצמאון כו' וכן יסוד האש שבכללות העולמות היינו במקור נש"י בחי' מל' (כי הגם שיסוד האש הוא ה' ראשונה דש' הוי' בחי' בינה אך מאחר שנא' במדת מל' היא העולה כו' א"כ עלי' זו הוא ודאי עד בחי' בינה ולמעלה יותר כמבואר בזוהר שם וכאמה בתה שמקבלת ממנה ה' גבורו' שעי"ז היא העולה כו') ולכן י"ל דזהו ההפרש בין עפר לארץ הגם ששניהם בחי' דומם אך כל בחי' כלולה מכולם והנה עפר

תתקמד

הוא עצם היסוד והוא בחי' קבלת עומ"ש כי ראשית העבודה היא הכנעה ושפלות כו' וארץ היינו כשיש לו בחי' יסוד האש וצמאון (וכמ"ש ג"כ בזוהר בראשית הובא בפרד"ס דארץ ל' רצון רעוא שלים כו' וגם בינה נק' ארץ עילאה וזהו בארצות ב' ארצות כמ"ש במ"א ע"פ לא תהיה משכלה ועקרה בארצך).

ד) אך בהיות הנשמה מלובשת בלבוש הגוףהגשמי ונמשך אחר הענינים הגשמיי' שבעוה"ז הנה הגוףוהעולם הם המעלימים ומסתירים על קדושת נפשו שלא יתפעל ולא יתלהט בנפשו להיות בחי' רצון וצמאון ותשוקה מורגשת בנפש שוקקה, הנה עז"נ פקדת הארץ ותשוקקיה להיות נפש שוקקה. כי המצות הן נמשכין מרצה"ע רעדכ"ר ושרש המצות הוא מבחי' חסד ואהבת ה' אלינו כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' אשר ע"כ צוונו המצות האלה להיות וימינו תחבקני, וכמים הפנים לפנים יתעורר ג"כ בנפש האדם רצה"ע שבנפש לאהבת ה'. גם פקדת הוא מלשון פקידת עקרות כמ"ש וה' פקד את שרה כי בגלות נק' כנס"י בשם עקרה לא ילדה דהיינו שאין לה בחי' לידה בהתגלות האה' לה' רק שהאה' היא מסותרת בבחי' עיבור והעלם וזהו בחי' עקרה אך ע"י המצות פקדת להיות לו גילוי לידת האה' ועד"ז נתקן ענין התפלה וקודם התפלה ממשיך עליו מצות ה' בטלית ותפילין שכל תפלה היא בחי' לידת המוחין וחבלי לידה הם הווידוי סלח לנו כו' ויענך הוא ע' קלין דלידה, והמוחי' הם נמשכי' בשביל אה' ויראה היינו להיות לידת אהוי"ר שמתחלה נמשך בנפש האדם ע"י היגיעה בתפלה בכל אדם לפי מדריגתו ובחינתו.

ועי"ז רבת תעשרנה פלג אלקים מלא מים. כי אלקים הוא בחי' הצמצום והסתר פנים דהיינו בזמן שהמוחי' שהם הממשיכי' אהוי"ר הם בבחי' עדאת"כ וזהו ותשוקקיה שעי"ז נעשה בחי' נפש שוקקה מלמטלמ"ע בתפלה כי פקדת מלמעלמ"ט והשוקקה מלמטלמ"ע דהיינו ע"י שפקדת הארץ ותשוקקי' נעשה פלג אלקים כי ש' אלקים מתחלק ונעשה מי אלה שבחי' אלה הוא ע"ד עדאת"ג הנק' בשם אלה שאינה מסתרת ומתעלמת ונכללת במקורה בתוך עדאת"כ הנק' בשם מי והוא פי' ש' אלקים כנודע בזוה"ק ויוצא ממקורו מהעלם אל הגילוי להיות בבחי' עדאת"ג ונתחלק שם מ"י משם אל"ה הן ו"ק אשר כאו"א כלול מכולם להיות האהוי"ר בגילוי הלב ונעשה מלא מים הן הן המשכות והשפעת המצות שהם אורות עליונים אשר ירדו ונתגשמו בענינים גשמיי' כמו ציצית של צמר גשמי ותפילין של קלףגשמי כמו מים שיורדים מגבוה לנמוך והמים הם מצמיחי' כל מיני תענוג כך המצות הם מצמיחי' אהוי"ר שבנפש להיות רצון וצמאון בנפש שוקקה, אך תכלית הצמאון הזה הוא כדי לדבקה בו בחי' רוחא ברוחא מח' במח' והיינו ע"י התורה כמ"ש ואשים דברי בפיך דברי ממש דבור בדבור מח' במח' ועז"נ ונחה עליו רוח ה' כי בחי' הדבור נק' רוח ממללא ובחי' זו תהי'

תתקמה

נחה עליו מלמע' כמארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו ובחי' רוח זה גבהה מעלתה מבחי' אש וצמאון שמלמטלמ"ע כי הגם שהאש עולה הגבהתו אבל בחי' רוח זה הוא מלמעלה למטה כמ"ש עד יערה עליו רוח ממרום שהרוח הוא יורד ממקום גבוה מאד נעלה בחי' אויר אור יו"ד דאורייתא מחכ"ע נפקת והחכ' מאין תמצא כנודע.

ה) והנה כ"ז בזמן הגלות והתלבשות הנשמה במאסר הגוףצ"ל פקדת הארץ ותשוקקיה מלמעלמ"ט להיות ונחה עליו רוח ה' לרוות הצמאון שמיסוד האש שיסוד הרוח גבהה מעלתו ממעלות ובחי' האש שמלמטה וכן בחי' מים של המצות גדלה מעלתם מבחי' ארץ שלהם וע"י נעשה הארץ שוקקה באתדל"ת בתפלה, ובזמן הגלות תמיד הארץ שוקקה ולא שבעה מים כי הרי אחר התפלה חוזרת ומתלבשת בעניני הגוףכאו"א לפי מדריגתו ובחינתו והמאכל מגשם את האדם ומסתיר ממנו אור ה' וקדושתו שלא יבא לידי גילוי בלב ולכן צריך להתפלל בכל יום עד עת קץ עד בא אמרת ה' לע"ל ואת רוה"ט אעביר מן הארץ כו' ואזי תהי' מעלת אתדל"ת גדולה וגבוה לאין קץ מצ"ע שלא תצטרך לאתדל"ע מים ורוח כי בחי' ארץ רצוא וצמאון שמיסוד האש שלמטה תהי' עולה למע' מעלה באא"ס ב"ה מאליה ומעצמה.

וזהו והי' מספר בנ"י מספר היינו בחי' מצות שניתנו במספר תרי"ג מצות דאורייתא וזמד"ר והם מספר תר"ך למספר בנ"י המתחלקי' לס"ר ניצוצות נש"י בבחי' התחלקות שכדי שיומשך למטה בנש"י הוצרכו להיות בבחי' התחלקות לחלקי' ולבא במספר. וזהו ג"כ פי' פקדת הארץ ל' מנין כמו פקוד כל זכר והיינו לפי שירדו מלמעלה למטה בירידה צורך עלי' הוא להעלות נש"י ולקשרם להוי' אחד בבחי' רצוא וצמאון ולכך כשיוגמר עליי' הנפש אזי תהי' בבחי' רצוא וצמאון של מים ברשפי אש העולה למעלה עד אין קץ, והי' מספר הזה בבחי' אשר לא ימד ולא יספר והוא בחי' תשו' וכמארז"ל אם ישראל עושי' תשובה נגאלין כי תשובה הוא מיסוד האש והצמאון ויצעקו אל הוי' בחילא יתיר בתשו"ע בינה לבא וכו' ולתבונתו אין מספר למעלה מבחי' מספר דהיינו מסדר ההשתל' כי ההשתל' נק' מה שהוא נמשך בסדר והדרגה מעילה לעלול כו' כשלשלת הארה והארה דהארה כו' וכך הם המשכת המצות במספר משא"כ בחי' תשו' באה שלא כסדר כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים וכתי' יורדי הים כך תהי' בחי' ארץ למעלה מהמים וכתי' לרוקע הארץ על המים ובחי' אש תהי' למעלה מבחי' הרוח לכן כתי' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי כו' במקום הזה ממש כי ע"י תשובה זדונות נעשו כזכיות ואתהפכא מרירו למיתקא, וזהו מבלי אשר לא ימצא האדם ראש וסוףשלא יהי' בחי' ראש וסוףכי למע' ולמטה יהי' שוה כחשיכה כאורה בחי' א"ס ואין מספר ולא שייך מעלה ומטה כי הוא למעלה מעלה מבחי' ההשתל' ממדריגה למדריגה.

וזהו איש מזריע תחלה יולדת נקבה דהיינו שמה שצריך להיות על ידי אתעדל"ת תחלה בזמן הגלות עי"ז צ"ל בחי' מספר וצמצום בחי' נקבה

תתקמו

ודין ולכן דינין שלטי בארץ בחי' הגלות אבל לע"ל יהי' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר בחי' חסדים זכר חסדו ואזי ונקבצו בנ"י ובני יהודה יחדיו פי' יהודה מלשון הפעם אודה שהוא בחי' מלמטלמ"ע וישראל בחי' שמלמעלמ"ט ונקבצו יחדיו שיהי' קהל גדול ביחד ושמו להם ראש אחד שבזמן הגלות הם ב' בחי' יחו"ע ויחו"ת וכתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שמלמע' למטה כל מה שלמטה מטה הוא כאין ואפס לגבי העליון הימנו ומלמטלמ"ע הוא בהיפוך משא"כ לע"ל יהי' ראש אחד דהיינו למהוי אחד באחד. כי גדול יום יזרעאל פי' יזרעאל זריעת אל כי חסד נק' אל והיינו הצדקה וחסד שעושין למטה שנזרע בארץ שמטמין אותו בעפר וכך כל המצות הם נזרעו ונתלבשו בלבושי' גשמיי' ולע"ל הארץ תוציא צמחה יהי' מצמיח ישועות כי קרובה ישועתי לבא ועי"ז נעשה הכל בחי' יום שלא יהי' ב' בחי' אור וחשך רק לעת ערב יהי' אור כי גדול יום מאחר שנעשה הכל בחי' יום כו' וד"ל.

ו) וזהו ומספר את רובע ישראל. והענין כי רובע ישראל קאי על המשכות אא"ס ב"ה שממשיכי' ע"י קיום המצות שהוא בחי' מים שיורדי' מגבוה לנמוך להיות פקדת הארץ כו', ולפיכך נק' רובע ל' רביעה של גשמים שנמשך בהארץ היא כנס"י ועי"ז והולידה והצמיחה להיות ותשוקקיה כנ"ל, ומה שנק' רובע ישראל היינו כמ"ש במ"א בפ' זכור בפי' כנס"י שנק' כן מדת מל' ית' לפי שהיא מקבלת ההשפעה מבחי' ישראל דלעילא כי שרית עם אלקים היינו בחי' ש' הוי' שלמע' מבחי' ש' אלקים וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה כו' ובחי' אדם הוא רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים דמלכא לכן השפעה זו נק' רובע ישראל שנמשך משם מ"ד ע"י המצות לכנס"י הוא בחי' ארץ כו'.

והנה פי' ומספר נת"ל כבר דקאי על מי מנה כלומר שאין מספר ואעפ"כ ומספר כתיב דמשמע שיש מספר כי הנה המצות הם בחי' מספר שנתנו במספר תרי"ג מצות דאורייתא וזמד"ר, וזהו ג"כ פי' פקדת הארץ דהנה מלבד ב' הפי' שנת"ל אות ד' בפי' פקדת הארץ שהוא ל' ציווי שהמצות הן מצות ופקודת המלך ולשון פקד את שרה להיות עי"ז פקידת עקרות ולידה דכנס"י דהיינו ענין ותשוקקי' כו', וכענין שארז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו וכמ"ש במ"א בד"ה אלה פקודי המשכן כו', עוד זאת יש בו פי' ג' פקדת הוא ל' מנין ג"כ כמו פקוד כל זכר כו' והיינו שהמצות ניתנו במספר ומנין כנ"ל אך שרשן ומקורן הוא מבחי' שלמע' ממספר ומנין שהרי הן המשכת אא"ס ב"ה וא"ס ב"ה כשמו כן הוא שאין לו תחלה ותכלה למע' מבחי' זמן ומקום שהוא בחי' מספר והתחלקות אלא הוא פשוט בתכלית הפשיטות, אך באמת צ"ל שהרי משמע שאפי' שרשן ומקורן הוא בחי' מספר כנ"ל בענין רמ"ח מ"ע רמ"ח אברי' דמלכא וגם צ"ל איך שייך באלקות בחי' התחלקות ומספר רמ"ח אברים כו'.

אך הענין מובן למשכיל ממשנ"ת באגה"ק ע"פ אשרינו מה טוב חלקינו כו' שהקשה שם איך שייך ל' חלק באלקות שהרי ממה ששגור בדרז"ל על

תתקמז

הפושעים ומורדי' שאין להם חלק באלקי ישראל מכלל לאו אתה שומע הן שהכשרים יש להם חלק באלקו' ממש וזה תמוה לכאורה שהרי א"ס ב"ה אינו מתחלק לחלקים ח"ו, והמתבאר שם הוא כי הנה ידוע דפי' אא"ס הוא בחי' הארה וזיו ובחי' שם לבד הנמשך ממנו ית' אבל מהו"ע קדוש ומובדל (והארה זו יש בה ג"כ ב' בחי' היינו סוכ"ע שאינו מתלבש בעולמו' ובחי' ממכ"ע המתלבש בעולמות, והנה למעלה מתפשטת הארה זו דממכ"ע להחיות עולמות בל"ג ממש והיינו כמ"ש במ"א בפי' הזוהר חיי שרה כבוצינא דא כו' שבכתר מתחלק ההמשכה לאין מספר כו', אך בירידתה למטה בבחי' ז"א מתחלקת ההמשכה בבחי' מספר תרי"ג וזהו"ע רמ"ח אברי' כו', וזהו ומספר את רובע ישראל שהוא בחי' ז"א ששייך בו מספר ואףעל פי כן אין מספר כי מצד שרשו נמשך להיות גם בו תוספת אורות להיות התכללות הספירות לאין קץ כו'), והארה זו אףשלמעלה מתפשטת בלי גבול ממש אףעל פי כן בירידתה למטה נחלקת בבחינת מספר והיינו כי תכלית הירידה למטה הוא כדי להאיר לנשמת האדם שהיא כלולה מרמ"ח אברים (הנמשכים מט"ס טפ"ט הוא פ"א ורת"ס הוא רמ"ג וה"ח הן רמ"ח) ושס"ה גידי' שהאדם הוא תכלית הבריאה, ואי לזאת כדי שיוכל האור הנמשך מאא"ס ב"ה להאיר להנשמה מוכרח ג"כ להתחלק למספר תרי"ג בחי' (שהן בחי' ט"ס כנ"ל) שהוא שרש ומקור תרי"ג בחי' שבנשמת האדם ובחי' זו נק' אדם שעה"כ והוא בחי' אור המצות רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים דמלכא (ושס"ה ל"ת הן בחי' שס"ה גידי הדם כו' והל"ת נרמזים ג"כ בפי' פקדת הארץ פקד אותיות דפ"ק שהוא בחי' גידי הדם כו' כמ"ש במ"א ע"פ אשר פוקד ע"פ משה), משא"כ בחי' הארה זו כמו שהיא למעלה עז"נ כי לא אדם הוא שאינו כלל בבחי' מספר רמ"ח אברים.

ומעתה יובן פי' ומספר את רובע ישראל לפי הלשון המורה שהוא בגדר מספר דהיינו שהרי מתחלק האור לבחי' התחלקות רמ"ח מיני המשכות שונות עד שנופל ל' חלק כנ"ל בפי' מה טוב חלקינו והיינו דוקא בבחי' ישראל שהוא בחינת כמראה אדם כו' כנ"ל, אך להבין איך קאי על מי מנה ומספר כלומר שבאמת הוא אין מספר. ומתחלה נבאר זה לפי פשוטו דהיינו שאףשבד"כ יש מספר ומנין להמצות שהן תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן כנ"ל מכל מקום בד"פ הנה כל מצוה ומצוה מתחלקת לפרטים רבים וכמאמר רז"ל ועלמות אין מספר אלו הלכות כו' הרי שממש אין מספר לפרטי חילוקי' המצות (ועיין בהלכות ת"ת פ"א הלכה ה' שכתב וז"ל כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להם מספר רק שאין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות ועי"ז יתחדשו ג"כ חידושי ההלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה כו' עכ"ד) הרי שאףהמצות וההלכות נבחנו בבחי' מספר ומנין מ"מ צפון בהם גם כן כח שבלי מספר עד שיהי' הלכות ממש לאין מספר נמצא ג"כ כפשוטו בהמצות והלכות הנגלות לנו ולבנינו ג"כ אמת ב' הפי' ומספר ואין מספר שעם היות שניתנו במספר מ"מ יכולים לחדש הלכות לאין מספר ממש למי שזוכה לזה.

תתקמח

ועתה יובן ג"כ הענין למעלה בשרש המצות שהן בחי' רמ"ח אברים דמלכא כו' שזהו בחי' אורות במספר ממש מ"מ מצד יחודי וזיווגי המדות ואורותיהן אשר אחת באחת יגשו יוולדו ויתחדשו אורות ממוזגים לאין מספר ממש. נמצא דב' הפירושים דבמספר אמת דהיינו שהוא בגדר מספר לפי שהוא מתחלק לבחינות שונות אבל מכל מקום הוא אין מספר (והכח הזה להיות נמשך בחינת המספר לאין מספר נמשך מבחינת מקור אור התורה ומצות קודם שנתחלק לתרי"ג בחינות וחלקים בבחינת אדם העליון כו' שמקור האור הוא בחינת אין סוףממש לכך יוכל לפעול ישועות ג"כ בבחי' אורות שנתחלקו בבחי' מספר להיות ריבוי אורות לאין מספר ממש, ובזה יובן מה יפה כח של המוציא דין חדש מהש"ס ופוסקים שזהו ההמשכה מבחי' מספר לאין מספר והיינו ע"י המשכה ממקור אור התורה הצפון וגנוז שהוא בחי' א"ס ממש וע' במ"ש לעיל בע' כבוצינא דא כו' דההתחלקות לאין מספר שרשו דוקא ממקום היותר עליון כו').

(נת' פי' רובע ישראל רביעה של גשמים המצות בחי' מ"ד מרווה הארץ כנס"י כו' כי ישראל ש' הוי' שרית עם אלקים ומל' מקבלת מ"ד מבחי' ישראל נק' כנס"י, ומצות כי המצות תרי"ג וז' דרבנן פקדת לשון מנין פקוד כל זכר, ומ"מ שרשן א"ס ואיך הם מספר הוא ע"ד מ"ש במה טוב חלקינו כי כדי שיומשך אוא"ס לנשמה צריך להתחלק לתרי"ג בחי' וזהו אדם (וע' ע"פ מי יתנך כאח לי בענין הכרובים ל"ת דפ"ק פקדת, ומ"מ מי מנה כי חידושי הלכות אין קץ וכן למעלה מזיגות המדות והוא ע"י שרש המצות שבבחי' א"ס).

ז) ובכל הנ"ל יובן מ"ש בזוהר בענין היומין אי חסרא יומא חדא חסרא לבושא חדא דלכאורה אינו מובן כלל דהרי הלבושין נעשים ממעהמ"צ עצמן וא"כ אפי' חסר לו יומא חדא שלא עשה בו מצוה אמאי לא ימלא לו הלבוש כשיעשה למחר ב' מצות (ודוחק לומר דמיירי בביטול מ"ע התלויים בו ביום כמו ק"ש כו' דא"כ מלבד מה שחסר הלבוש הרי פגם ג"כ בביטול המצוה וצריך תשובה), אך הענין דהנה יש עולם שנה נפש וכמו שנפש האדם אע"פ שהוא עצם א' מ"מ כלולה מתרי"ג בחי', וכן הגוףיש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידין והוא בחי' כלי להנפש הכלולה ג"כ מרמ"ח אברים ושס"ה גידי' רוחניים שהם תרי"ג בחי' כנ"ל, כמ"כ העולם ג"כ בדוגמת בחי' אדם שהרי כיון שהאדם נק' עולם קטן מכלל שהעולם גדול הוא ג"כ בחי' אדם וכמו שהאדם יש בו ד"י כמשנ"ת כך ג"כ בעולם כמ"ש בילקוט ר"פ בא האדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש כו' אדם יש לו עינים הארץ יש לה עינים שנא' עין כל הארץ כו' אזנים ידים שנאמר רחבת ידים כו' ע"ש, וכן ג"כ בבחי' שנה שהוא הזמן (ושיתא אלפי שנין דהוי עלמא כמו בישראל ס' רבוא נשמות שרשיים כו') וימי שנותינו בהם שבעים שנה ולכן כמו שצריך האדם להשלים תיקון רמ"ח אברים ושס"ה גידים על ידי תרי"ג מצות כך גם כן צריך לתקן הזמן גם כן שהוא בחינת שנה ועל ידי זה יתקן גם כן העולם כמ"ש גם את העולם נתן בלבם כו' וגם באמת עולם כולל שנה וזמן כו' כמ"ש במ"א דבפסוק נק' הזמן עולם חוקת עולם אחוזת עולם כו', ולכן בע' שנה ימי שנותינו בהם יש תרי"ג אלף שעות המכוונים כנגד תרי"ג

תתקמט

מצות, ולכן אי חסרא יומא חדא בלא מצוה חסרא לבושא חדא שהרי לא נתקן חלק פרטי של אותו הזמן, וכ"ז הוא מורה שהמצות ניתנו בבחי' מספר ומפקד שהוא בחי' התחלקו' לחלקים שאם עשה הכל מצוה אחת פעמיים אין שיעור ולא קיים שאר המצות חסרו לבושים כו' וכן בזמן אי חסרא יומא חדא כו' וזהו מ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים פי' שהמצות אע"פ שהם חפץ ורצון הוי' יש בהם עת וזמן כנ"ל שתלויים בבחי' הימים כו', וגם מעיקר הדין יש מצות שתלויים בזמן פלוני ושלא בזמנן לאו מצוה הוא כלל, כמו שופר סוכה לולב בשאר ימות השנה כו', והיינו לפי שהם תחת השמים, שמים בחינת מקיפים כעיגול שאין בו ראש וסוףכו' והם למטה מבחינה זו ולפי שהם בחינת התגלות הרצון הנמשך ומתחלק להאיר ברמ"ח אברים כנ"ל, ומכל מקום הוא בבחינת אין מספר כנ"ל, וזהו את מספר ימיך אמלא, פירוש מספר ימיך הם הלבושים הנעשים ממעשה המצות שעל האדם מוטל חובה להיות כל הימים שלמים אך מכל מקום צ"ל אמלא להיות כי המצות הם בחינת מספר אך הוא יתברך הבטיח את מספר ימיך אמלא להיות גילוי והמשכות אור א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' מספר שהוא מקור ושרש התומ"צ בעודן בשרשן הנה משם יומשך האור ג"כ בבחי' המספר וזהו המילוי של בחי' מספר עד שנעשה בחי' אין מספר, וזהו"ע לה' הארץ ומלואה, והוא מה שבקש מרע"ה ועתה יגדל נא כח אד' כו' כי שם אד' הוא מקור המצות שנק' מצות המלך ויגדל נא כח אד' זה עם היות שם אד' נמשך בבחי' מספר כמ"ש המוציא במספר צבאם כו' מ"מ יהי' בו ג"כ בחי' גילוי שרש אותו הכח שלמע' מהמספר כו' וזהו לה' הארץ ומלואה כו' כמ"ש ג"כ היש מספר לגדודיו כו' שאינו מספר ממש רק שהוא בגדר מספר שמתחלק לחלקים אבל מ"מ הריבוי הוא בבחי' אין מספר.

(נת' איך בזה יובן מ"ש בזהר בענין יומין אי חסרא חדא כו', כי יש עש"ן והעולם נתן בלבם כי הוא ג"כ בחי' אדם כו', וכן הזמן ע' שנה תרי"ג אלףשעות וצריך לתקן העולם והזמן (ע' לק"א פל"ד וזהו ועת לכל חפץ כו' וזהו ומספר, ומ"מ את מספר ימיך אמלא להיות אין מספר ואמלא כמו הארץ ומלואה דכתיב היש מספר, וזהו ועתה יגדל נא כו' וכן במספר בנ"י כשעושין רש"מ אשר לא יספר כו').

ח) וכ"ז הוא בבחי' המצות שעז"נ ומספר את רובע ישראל, וגם רובע מל' ארבעה והן בחי' ד"י שבנפש שע"י המצות שהן בחי' מים נעשה פקידת הארץ עפר ואז ותשוקקי' הוא יסוד האש וצמאון ואח"כ אתדבקות רוחא ברוחא, וכל בחי' אלו אע"פ שהן בגדר מספר מ"מ הן בלא מספר כו' כנ"ל, אך עוד זאת יש בחי' שלמעלה אפילו מגדר מספר והוא בחי' התשובה שהיא למעלה מבחי' מספר ומבחי' יומין כמ"ש לעיל אות א' בשם הזוהר בריגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה כו', הרי אףשכל ימיו הלכו בחושך והרבה לפשוע עכ"ז ע"י התשובה ברגע א' כשהוא באמת לאמיתו מעומקא דלבא כמו מעין תשובת ראב"ד שגעה בבכי' כו' שע"ז בכה ר' מאיר ואמר יש קונה עולמו בשעה א', וקונה עולמו אפי' ביתר שאת ויתר עז מבחי' צ"ג שבאו בימים באינון יומין עלאין כו' כמארז"ל במקום שבע"ת עומדי' כו'

תתקנ

והיינו לפי שממשיכי' מבחי' א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' הארה המתחלקת בתרי"ג בחי' שזהו בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא דמות כבוד הוי' אבל בתשו' כתיב לפני הוי' תטהרו למעלה מבחי' שם הוי' כו' והוא מ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן כו' דהיינו שאינו בגדר מספר כלל וכמ"ש בס"י לפני אחד מה אתה סופר לפני אחד דוקא דהיינו בחי' יחיד כי בבחי' אחד שייך בחי' חשבון כמו האדם הוא אחד אעפ"כ הוא כלול מתרי"ג בחי' כנ"ל רק שלמעלה בבחי' אדם העליון החשבון הוא בלי מספר כנ"ל בפי' מי מנה ומספר את רובע ישראל שהוא בחי' שם הוי' כי שרית עם אלקים אבל לפני אחד דהוא אא"ס ב"ה עצמו יחיד ומיוחד קודם שמתלבש להיות כמראה אדם ברמ"ח מ"ע שהן רמ"ח אברים כו' מה אתה סופר כי הוא אינו בגדר מספר כלל כי פי' גדר מספר היינו מה שמתחלק לחלקים רק שאין לו מספר מעוצם הריבוי כמ"ש היש מספר לגדודיו כו' משא"כ הוא ית' הוא פשוט בתה"פ ואינו מתחלק לחלקים ח"ו וזהו בחי' יחיד כו', והזוכים להמשיך מאא"ס ב"ה עצמו יחיד ומיוחד הוא דוקא ע"י בחי' תשובה שהוא בחי' עומקא דלבא והוא בחי' יחידה שבנפש שמקבלת מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן כו'.

והענין דהנה כתיב ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך וכן דהמע"ה אמר בכל לבי דרשתיך וצ"ל מהו הפי' בכל לבבך, אך הענין משום שהנשמה יש בה מעלות ומדריגות רבות זו גבוה מזו ודרך כלל הן ה' בחי' נר"נ ח"י, וכמו עד"מ באדם יש כמה בחי' ומדריגות בהתפעלות אפילו במילי דעלמא יש ענין שמתפעל ממנו מעט כשנוגע לו הדבר מעט ואז אין כל לבו בהתפעלות זו ויכול להיות לבו פונה רובו ככולו לענינים אחרים, ויש ענין הנוגע לו יותר יתפעל ממנו ביותר כו' עד שיש ענין גדול מאד מאד הנוגע לו עד הנפש ועד בכלל שכל חיותו תלוי בזה ומתפעל ממנו בכל לבו דהיינו שלא נשאר שום מקום פנוי בלב לפנות לדבר אחר זולת בענין ההוא כו' כי כל לבו דהיינו עד פנימיות לבו ועד בכלל בהענין ההוא ולמעלה מהדעת כו', וכך הוא ממש בעבודה שבלב היינו בחינת יחידה שהיא נקודת פנימי' הלב שהיא למעלה מהדעת כו', וזהו נק' בכל לבבך שלא נשאר שום חלק בלבו שלא נתפעל כו', מה שאין כן בחי' נפש רוח נשמה חי' אינו עדיין בכל לבבך כו' ולפי שהתפעלות זו דיחידה הוא בכל לבבך למעלה מבחינת התחלקות מדריגות הלב דנרנ"ח שהם רק חלקים ולא כל הלב כו', לכך על ידי זה ממשיך מבחי' א"ס ב"ה כמו שהוא למעלה מהתחלקות בבחי' חשבון ומספר כו', והזוכים לזה הם בחי' בע"ת כי להיות שהי' בהיפוך והיתה נפשו בארץ צי' ועיףועי"ז ויצעקו אל הוי' בצר להם ואז יתגלה אה"ר ועצומה זו וכמ"ש ופרעה הקריב כו' שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים, אך קריבה זו הוא ג"כ ע"י בחי' פרעה דקדושה כי פרעה אותיות העפר והוא מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' וזהו ג"כ מבחי' תשובה כמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה דרכן של בע"ת להיות שפלים וענוים ביותר כו' כי מהיפוך הענוה נמשך החטא כמ"ש ורם לבבך ושכחת את ה' כו' וז"ש גבי תשובה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה כו' ולכן ארז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו כו' וד"ל.

תתקנ1

וזהו מי מנה עפר יעקב דקאי על בחי' תשובה שנק' עפר וז"ש גבי טהרת טמא מת ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת כי שריפת החטאת הוא בחי' תשובה דאתהפכא חשוכא לנהורא כמארז"ל בשני יצריך שהיצה"ר נהפך לטוב כו' וזהו בחי' עפר כו' ולכן מטהרת אפילו טמא מת כו' אבי אבות הטומאה כו', ועז"נ מי מנה שאינו בגדר מנין ומספר כלל וכמו"כ בגשמיות העפר אינו בגדר מספר, כי בזה שהוא בגדר מספר ובלי מספר נאמר והיה מספר בנ"י כחול הים שהחול הוא מחלקים וחתיכות נפרדי' שהן בגדר מספר רק שלא יספר מרוב וזהו בחי' ומספר את רובע שאינו בגדר מספר ממש אבל העפר אינו בגדר מספר כלל שלא שייך לומר בו שיש לו מספר או אין לו מספר, והנה הטעם מה שבחי' הגבוה כזו הוא בעפר דוקא אףשהוא למטה מבחי' אר"מ היינו משום דנסב"ת לכן יש בארץ כח הצומח לחדש יש מאין משא"כ באר"מ וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' ארץ גבוה ממים כי עכשיו הארץ מקבלת ממים כמשנת"ל בפי' פקדת הארץ כו', אבל לע"ל יהי' הארץ גבוה ממים כו' והיינו מצד בחי' התשו' כו' וז"ש מבלי אשר לא ימצא האדם כו' מראש עד סוףדהיינו ע"י בחי' תשובה אז הסוףגבוה מהראש שהארץ למעלה מהמים וכן אש למע' מרוח כו' הוא בחי' האש וצמאון דבע"ת שגבוה מתומ"צ דצ"ג כו', וזהו שיש באדם ב' הבחי' צד"ג ובע"ת גם את העולם נתן בלבם תיקון הד' יסודות כסדרן ארמ"ע זהו בחי' צד"ג וענין מבלי אשר לא ימצא כו' הוא בחי' תשובה כו', ועז"נ מי מנה עפר יעקב שאינו בגדר מנין ולכן הוא ברגעא חדא כו' יש קונה עולמו בשעה אחת.