ביאור על הנ"ל

תתקנ1

ביאור על הנ"ל

הנה ענין ד' יסודות שבעולם ובנפש, ידוע אעפ"י שבע"ס הן מ"מ דרך כלל נחלקים לד' בחי' ובהן נמצא בחי' הזיווג והיחוד כמ"ש הפרדס ש"ח והיינו חו"ב ת"ת ומל' שנק' או"א וזו"נ שהן ד"י חכ' רוח ובינה אש כי יסוד האש בלב הצמאון ובינה לבא וז"א מים רובו חסדים וכן שמים אש ומים, ועפר הוא מל', וידוע שיש ב' יחודים יחוד זו"נ הוא גופני, וזהו מי גשמים והרוה את הארץ והולידה כו' בחי' יחוד מים ועפר, ויחוד או"א בחי' נשיקין אתדבקות רוחא ברוחא, והוא בחי' יחוד אש רוח, והיינו אש הצמאון בלב עם תלמוד תורה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא דאורייתא מחכמה נפקת הנק' רוח, וע' בלק"א פמ"ו בבחי' נשיקין פה לפה לדבר ה' זו הלכה ואתדבקות רוחא ברוחא הוא השגת התורה כו' וס"פ מ"ט אך איך הוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא כו' חב"ד בחב"ד כו', וביאור זה הוא בפ"ה ע"ש, וע' באגרת התשובה פ"ט ועמ"ש ע"פ ע"כ יאמרו המושלים כו' בפי' להבה מקרית סיחון שהוא עסק התורה הנק' שיחה עי"ז נמשך בחי' נשיקין כפולים להיות להבה שלהבת י"ה והיינו שאין הרוח מכבה האש רק אדרבה רו"ש וכמ"ש בתורה בענין מים ואש כו', וע' ע"פ ישקני מנשיקות פיהו, וע' ע"פ ששים

תתקנ2

המה מלכות משמע ע"י תורה יחוד הקב"ה יחוד זו"נ, וכ"מ בפע"ח דיחוד או"א בק"ש ע"י מס"נ, ואולי התם יחוד או"א להמשיך הטפה דוקא ע"י מס"נ אבל יחוד נשיקין ע"י התורה, ואולי גם יחוד גופני דזו"נ ג"כ ע"י תורה וזהו"ע גם את העולם נתן בלבם כי אעפ"י שכבר נבה"ע וע"ס שהן הד"י, מ"מ כדי שיהי' בחי' זיווג ויחוד ד"י ואו"א וזו"נ הנ"ל תלוי בלבם ביחוד ד"י שבנפש וענין סיפי' דקרא מבלי אשר ימצא כו' הוא בחי' חמישית מאד נעלה.

ומתחלה יש לבאר ענין יחוד ד"י הנ"ל בפרטיות, הנה עפר הוא שם ב"ן ומים שם מ"ה, וידוע דמ"ה מברר ב"ן, וכן התומ"צ הם לברר ב"ן כי בחכמה אתברירו הוא התו' שכך יהי' הקרבן כשר כו' והקרבן הוא העלאת שם ב"ן היא העולה כו' והבירור ע"י חכ' כח מ"ה שבה א"ס ב"ה וחכ' מלובשת בז"א כי נה"י דאו"א מתלבשים בז"א, וגם נה"י דא"א מלובש בז"א לכך נק' המצות רעדכ"ר כו', פי' מקור כל הכתרים שלמטה בבי"ע ורמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברים דז"א כי ט"ס טפ"ט כו' והחכמה הוא מקור ובנין הרמ"ח מ"ע, וזהו שנק' המצות בשם מים שהם בחי' החכ' המרווים את הארץ שם ב"ן כי לפי ששם ב"ן יורד בבי"ע אך תשוקתו לעלות לאצי' ואל אישך תשוקתך ואני תפלה רק ארץ לא שבעה מים כי נתעורר בה התשוקה יותר כו'.

והנה הטעם שצ"ל פקדת הארץ ועי"ז תשוקקיה שא"א לה להתעורר מעצמה בהעלאת מ"ן עד שיושפע תחלה משם מ"ה עליה לעוררה כו' כמו בכל ניצוץ פרטי המלובש בגוףלברר בירורים והבירור ע"י שם מ"ה שיש בנה"א כנודע בפי' מה שנותנים לו כו', וידוע שצ"ל עזר מלמעלה כמשארז"ל אלמלא עוזרו כו', והיינו מצד שהגוףמחשיך עליו כי הגוףניזון ממאכלים גשמיים המותרים שהן מנוגה אףאם אוכל לש"ש מ"מ נשאר בחי' פסולת קצת, לכן מרע"ה לחם לא אכל בהר סיני אףשידע כוונת האכילה כו', והיינו מצד שלא הגיע הזמן להיות ואת רוח הטומאה אעביר כו' (כמ"ש במ"א דלכך הי' תרומת הדשן הוצאת הפסולת כו') לכך ג"כ שם ב"ן היורד בבי"ע לברר אין זה הבירור לתכליתו עדיין (שהרי צ"ל בירור שני ע"י שם מ"ה) ע"כ צריך סיוע כדי שיוכל לעלות באצי' (וזהו"ע לכה דודי לקראת כלה כו' ליתן לה כח לעלות כו', וכנודע ג"כ מענין שושבינא דמטרוניתא כו') וסיוע משם מ"ה פקדת הארץ כי המצות בחי' רצה"ע כנ"ל רעדכ"ר לכן מעוררים הרצון גילוי אהבה המסותרת. והנה פי' פלג אלקים שנפלג ונחלק השם אלקים לחצאין להיות מי ברא אלה, פי' אלה הם גילוי החסדים שהן ג' חסדים המתגלים כשנבקע יסוד אימא, ומ"מ היינו בה"ח המכוסים משא"כ קודם הגילוי היו כל החסדים מכוסים ועל גילוי בחי' אלה נא' מלא מים והם מרווים את הארץ להיות ותשוקקיה וזהו אלה פקודי המשכן מל' חייב אדם לפקוד את אשתו כו' שהוא ע"י בחי' אלה, וכ"ז עתה אבל לע"ל יהי' עליית המל', וזהו לרוקע הארץ על המים למעלה מבחי' המים, והיינו דלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו משא"כ עכשיו אברהם שהוא בחי' מים הוליד את יצחק כו' פקדת הארץ כו' והוא ע"י בחי' תשובה. ונ"ל לבאר זה עפמ"ש והארץ היתה תהו ופי' תהו כתב הרמב"ן חומר ההיולי ובע"ח שמ"א פ"ג מבואר כי ד"י הם או"א זו"נ וההיולי הוא בחי' כתר ובחי' כתר הוא למעלה מכל ד"י הנ"ל, אך הנה נתב"ס ויש בבחי' מל' הארת הכתר כמ"ש מגיד מראשית אחרית ומקדם כו', אחרית היינו בחי' מל'

תתקנ3

ומגיד לשון המשכה מראשית מבחי' חכ' בחכ' יסד ארץ, והנה חכ' מקור יסוד המים ועכשיו הארץ מקבלת ממים שאףשהארץ מצמחת מאין ליש משא"כ המים מ"מ א"א להיות צמיחה זו מהארץ עד שתשקה תחלה המים כי המ"ן צריך עכשיו להמ"ד אך לע"ל תקבל מבחי' ומקדם בחי' כתר ואז לא תצטרך להמים, והיינו מקדם יומשך בחי' אשר לא נעשה עדיין כדכתיב הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב כו' ולא תהי' צריכה עוד למים, וזהו עלי' נש"י הנק' ארץ שיהי' למעלה מבחי' מח' שהוא בחי' חכ' רק בחי' ומקדם, וזהו והארץ היתה תהו בחי' כתר, והיינו ע"י בחי' תשובה עומקא דליבא שלמעלה מד"י, וזהו בחי' הכח שיש בעפר למעלה מבחי' ד"י רובע ישראל וכמ"ש במ"א ע"פ שובה ישראל כו' מענין תשוב ה' תוס' חומש וחמישיתו יוסףכו', ולכן גם עכשיו יש כח בארץ לחדש מאין ליש, וע' באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי כו' מענין זה הארץ קדמה רק עכשיו מקבל ג"כ ממים משא"כ לע"ל, וז"ש למטר השמים תשתה מים ר"ל שתהי' הארץ משפיע להמטר בסוד א"ח עט"ב כמ"ש במ"א.

ועתה ית' ענין מי מנה כו' ומספר כו' והוא ג"כ ההפרש בין בחי' ראשית לבחי' ומקדם, כי ראשית היינו שהוא בגדר מספר ויש לו שני ושלישי והיינו החכ' נק' ראשית וממנה נמשך לבינה כו' משא"כ למעלה מהחכמה שהוא בחי' למעלה מהשתל' נק' מקדם קדמונו של עולם בחי' יחוד חד ולא בחושבן, אך להבין ענין שהמספר ג"כ בלי מספר, ויש להקדים הגמ' בחגיגה די"ג סע"ב כתוב א' אומר אלףאלפים ישמשוני' וכתוב א' אומר היש מספר לגדודיו, ויש שם שני תירוצים ע"ז הא' לא קשיא כאן בזמן שביהמ"ק קיים כאן בזמן שאין ביהמ"ק קיים כבי' שנתמעטה פמליא של מעלה, התירוץ השני דאלףאלפים הוא מספר גדוד א' אבל לגדודיו אין מספר, והנה הביאור גמ' זו ע"פ התירוץ השני שמענו מפ"ק ע"פ גדול אדונינו ורב כח כו' בקיץ דתק"ע שבת פ' בהעלותך, שהוא שכל גדוד מלאכי' בבי"ע חיותו ממדה א' דאצי' שכשמדה זו הא' נמשכת לבי"ע ע"י דבר ה' מתהווה ממנה אלףאלפי' מלאכים כי מכל דיבור נעשה מלאך א' וזהו אלףאלפים ע"ד דוגמא מספר המלאכים הנמשכים מגדוד א', אמנם הגדודים שהם המדות דאצי' אין להם מספר כלל לפי שיכול להית מזיגות בהמדות לאין שיעור חסד שבחסד שבגבו' וחסד שבחסד שבת"ת כו' וכל מזיגה ומזיגה היא מדה פרטיות וגדוד א', ועז"א היש מספר לגדודיו כי איהו וגרמוהי חד ע"כ התכללות וזיווגי המדות הוא בבחי' א"ס ע"כ שמענו מפכ"ק אז ביאור תירוץ השני ושאר דברים שנאמרו למעלה שמענו בפעמים אחרים ועיקרן בביאור ע"פ והי' מספר בנ"י וע"פ המגיד מראשית כו' וקצת הוספתי בס"ד). ובזה ית' ענין בחי' מספר שהוא בגדר מספר שמתחלק לחלקים ואעפי"כ אין לו מספר כלל, אך יש להקשות ע"ז ממ"ש בספרי הפלסופים שנת' אצלם במופתים שאי אפשר לדבר שהוא בגדר מספר ומתחלק לחלקים שיהי' בלי גבול כו', ולכן הכריחו שהזמן הוא נברא ומחודש מפני שמתחלק לחלקים כו' וכש"כ בריבוי השכליים נבדלים שהן בזמן א' א"א לדבריהם שיהי' בלי גבול. אך הענין דאעפ"י שהנחה זו אמיתי היא היינו דוקא בבחי' מספר של הנבראים שהם בע"ג משא"כ בספי' ומדות עליונות דאצי'

תתקנ4

דאיהו וגרמוהי חד כו', והן שבחי' ומדותיו ית' שנק' חכים ע"י התלבשותו בחכמה וחסיד בחסד, כו', וכמו שא"א להשיג מהו"ע כך א"א להשיג מהות דעתו כמ"ש בלק"א ח"ב פ"ז וע"ש פ"ח פ"י מענין יחוד זה דהיינו מדותיו עם מהו"ע שהוא היודע והוא המדע כו' ע"כ בספי' הנ"ל שפיר י"ל הריבוי בבחי' אין קץ ממש שהרי אין זה ריבוי חלקי' גבולי', כיון שכל מדה מיוחדת עם א"ס ב"ה ועיקר הדבר שעל א"ס ב"ה נא' החקר אלוה תמצא כיון שברא את השכל א"כ אין שייך שהשכל יחקור עליו וא"כ המופת והנחה הנ"ל שא"א להיות דבר שבגדר מספר שיהי' בלי גבול אמת הוא בנבראים משא"כ בספי' דאצי' כו', וכן הסכימו הפלוסופים עצמן שהשבחי' והשלימות אצל הבורא ית' הם בלי תכלית ופרשו בזה הפסוק מה יקרו רעיך כו' מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך פי' רעיך המחשבותיו ית' שהן בחי' ע"ס דאצי' מחול ירבון מצד התכללות ע"ס זמ"ז שהן בבחי' א"ס וזהו מחול ירבון כי חול הים יש לו מספר באמת רק שלא יספר מרוב, משא"כ רעיך מחול ירבון שאין להם מספר כלל, ואיך אפשר להיות מספר בלי מספר לזה אמר הקיצותי ועודי עמך שהרי איהו וגרמוהי חד, ע"כ הממנו יפלא כו' דבזה לא שייך חקירה הנ"ל. ולקרב אל השכל תירוץ זה הוא עפמ"ש במ"א טוב טעם למה שנא' בלשון המקובלים לשון בחי' כתר בחי' חכמה בחי' חסד כו' דהיינו לפי שהתחלקות הספי' אינו כמו התחלקות גשמי כמו התחלקות ה' אצבעות מהיד כי באמת למעלה הכל נושא א' מאחר דאיהו וגרמוהי חד, אלא עד"מ נושא זה כלול מכך וכך כחות כמו כח החכמה וכח החסד כו' אבל אינו התחלקות לחלקים ממש ח"ו לכן נק' בחי' כמו בחי' שבכסףשאומרים שיש בו כך וכך בחי' כסףכך וכך בחי' סיגים שאינן נחלקים שהרי מ"מ כולם גוש וחתיכה א', וכיון שכן שאין זה התחלקות ממש רק שיש בו כך וכך בחי' וכחות וכולם בעצם א' לק"מ זה שיוכל להיות הבחי' לאין קץ ממש.

אך עדיין יש לבאר דמה שנת' דהמספר בע"ס דאצי' הוא אין מספר הוא תלוי דוקא כשנמשך בהם תוספות גילוי אור מא"ס ב"ה, וזה נת' שבת פ' במדבר תקס"ו ע"פ שאו את ראש כו' לגלגלתם דמספר בנ"י ס"ר נמשך מצד התכללות ו"ק דז"א כ"א יש בה ק' אלףע"י התכללותה מיו"ד ויו"ד מיו"ד ויו"ד פעמים יו"ד ק' כו', והתכללות זו ה"פ עולה ת"ר אלפים, ומ"ש והי' מספר בנ"י כו' לא יספר כו' היינו ע"י תוס' כי התכללות הנ"ל רק ת"ר אלףזהו נאצל בסוד שרש אבל בסוד תוס' יוכל להיות אשר לא יספר כו', ותוס' זו הוא המשכה מאא"ס כי הריבוי של המספר לא"ס הוא מצד כח א"ס ב"ה הכל יכול כמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' חיי שרה כבוצינא דא דאתפרשא מינה נהורין לכל סטר כו' שהריבוי המופלג לא"ס הוא דוקא מצד הכ"ע שהוא בחי' א"ס שעז"נ בת"ז שהי' יכול להיות ספי' לאין קץ, ובזה יתיישב מה שיש סתירה בכתבים דלפעמים נא' שכל מה שנמשך האור וההשתל' למטה נעשה התחלקות וריבוי יותר כמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' ולפעמים נא' להיפוך יחידות בז"א ועשירי' באו"א מאות בא"א עד רבבות בע"י כו', אלא שיש ב' בחי' התחלקות הא' בחי' הפירוד ממש כמו ה' אצבעות שכל א' בפ"ע זו היא למטה יותר, אבל הריבוי ע"ד ענין בחי' זה למעלה יותר וכו'. וזהו את מספר ימיך אמלא דהמצות נמשכים מרמ"ח אברים דז"א שהן בחי' מספר, אך ע"י גילוי א"ס ב"ה שרש המצות הוא חד דרגא דא"א

תתקנא

רק בז"א מתחלק לתרי"ג בחי' אדם כו', וע"י גילוי השרש אמלא להיות למטה ג"כ א"ס במספר, וזהו"ע מצותי ומצות ה' כמ"ש במ"א, מצות ה' היינו תרי"ג ארחין דז"א בחי' מספר ומצותי היינו חד ארחא דא"א למעלה מבחי' מספר. ובזה יובן ג"כ התירוץ ראשון בגמרא דחגיגה כאן בזמן שביהמ"ק קיים, אם הי' מאיר תוס' אור הי' התכללות אין קץ באצי' וגם בבי"ע כי ע"י גילוי אצי' בבריאה נעשה ג"כ בבריאה אין מספר כו' (עמ"ש בענין אין ערוך וכו' ואפס בלתך כו'), אבל כשאין ביהמ"ק קיים נסתלק התוס' ונשאר רק מה שהוא בסוד שרש שזה אינו מתחלק לעולם לכן הוא בבחי' מספר כו'. אך הנה אפי' בחי' אין מספר שהוא עכ"פ בגדר המספר דהיינו בבחי' ע"ס שנק' ספירות לשון מספר כו' רק שהמספר לאין מספר כנ"ל, אבל לפני אחד מה אתה סופר היינו א"ס ב"ה עצמו שלמעלה מעלה מהע"ס וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ט בהגהה דלא שייך לומר הוא המדע כו' רק אחר הצמצום כו' ועוד צמצומים כו' יעו"ש, והוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות בחי' יחיד כו' ועז"נ מי מנה כו' שאינו בגדר מספר, והזוכין לזה הוא בע"ת בחילא יתיר בחי' יחידה שבנפש וממשיך בחי' יחיד לכן ברגעא חדא ממשיך לו לבושים מבחי' מצותיו כו' לך הוי' הצדקה ע"י לנו בושת הפנים בחי' תשובה אמיתית בושת כו', וזהו בחי' ומקדם שלמעלה מבחי' ראשית, וזהו מי מנה עפר כי לרוקע הארץ על המים ע"י שתקבל מבחי' ומקדם כו' והיינו ע"י תשובה וזהו מבלי אשר ימצא כו' מראש עד סוףכי המל' סופא דכ"ד בחי' ארץ תהי' למעלה מבחי' ראשית כו', וזהו ארץ לשון עתיד שלע"ל יהי' עלי' זו כו', ומ"ש עפר יעקב שהתשובה צ"ל ע"י התעוררות רחמים בחי' יעקב, וזהו וכל בשליש עפר הארץ בשליש ב' פי' הא' היינו ג' שלישי' ג"פ ארץ ארץ ארץ שמעורר ג' עולמות בי"ע, ב' בשליש אצבע הג' בריח התיכון כנז' בינוקא דבלק וזהו בחי' יעקב רח"ר ושלשת תרד מאד כו' עד דוד הגדיל ומבריח מן הקצה התחתונה עד הקצה העליונה סגול וסגולתא, וע' ע"פ מחר חדש, וזהו וברחמים גדולים אקבצך.

בלק תרכ"ב

בלק כ"ג יו"ד