מי מנה עפר יעקב

תתקנא

מי מנה עפר יעקב. ת"א דעדקייא היינו נערים הכובשים את יצרם, וכן פי' בילמדינו בחורים הכובשים את יצרם, וכן תרגום ירושלמי עולימיהון, וצ"ל דדורשים עפר לשון עופר שהוא בחור, וכן מבואר במד"ר פ' בראשית פי"ד ע"פ וייצר ד' אלקים את האדם עפר ג"כ לשון עופר שנבראו כבני עשרים שנה, ועד"ז פי' המד"ר כאן פי' עפר יעקב לשון עופר היינו בחורים הכובשים את יצרם כנ"ל, וכן פי' בעל הטורים וז"ל מי מנה עפר יעקב כמו עופר האילים על שם כי נער ישראל ואוהבהו וגו', וכן תרגם אונקלס מן יוכל למימני דעדקיא דבית יעקב עכ"ל. ורש"י פי' עוד וז"ל, ד"א עפר יעקב אין חשבון במצות שהן מקיימין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור, לא תזרע כלאים, אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהם עכ"ל. וכ"ה במד"ר במקומו מי יוכל למנות מצות שהם עושין בעפר וצ"ל דר"ל מי

תתקנב

מנה לגודל שכרן, ובזהר בלק דר"ד ע"א פי' מי מנה כמו וימן להם המלך, ומשלוח מנות וכן למשה הי' למנה בפ' צו סי' ז' וכן ולחנה יתן מנה אחת אפים, ופי' הזהר שם שמבחי' מי נמשך המנה לעפר יעקב ע"ש, ובמק"מ שם בפי' מנה זו ועיין פרדס ערך מתנה טובה ובמא"א אות מ"ם סעי' קי"א מתנה טובה נקראת מל' דאצילות ובלק"ת ד"ה כי תצא דרוש השני פ"א בענין מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא פי' ענין מתנה הוא פנימי' הלב שזה נמשך מלמעלה בתורת מתנה א"כ י"ל שע"י עופר יעקב בחי' אתכפייא הכובשים את יצרם נמשך בחי' מנה הנ"ל פנימי' הלב, והיינו מבחי' מי, והיינו ע"י התבוננות בחי' חו"ב שבנפש.

קיצור. בענין מי מנה יש ג' פי' האחד עפר יעקב לשון עופר האילים בחורים הכובשי' את יצרם, הב' עפר יעקב הוא ענין המצות שמקיימין בעפר, ג' דמנה הוא לשון מתנה הנמשך מבחי' מי, ויש לחבר הפי' שע"י עפר יעקב כשני הפי' הנ"ל נמשך מנה ומתנה זו.

ב) והנה ארז"ל במד"ר פ' במדבר פ' ב' דרי"ב א' אברהם נתברך בכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויצחק נתברך בחול שנאמר כי הרבה ארבה את זרעך כו' וכחול כו', והגם דברכה זו נאמרה לאברהם אך כיון שנאמרה לו ע"י העקדה שעקד את יצחק בנו לכן חושב המד"ר ברכה זו ליצחק, וגם כי ארבה גימט' יצחק, ויעקב נתברך בעפר הארץ שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וצפונה כו', ר"פ ויצא ובמד"ר שם פס"ט מה עפר אינו מתברך אלא במים אף ישראל אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, הנה כתיב וייצר ה' אלקים את האדם וייצר בשני יודי"ן ופי' בת"י בשני יצרים ביצ"ט וביצה"ר, וכ"ה בגמ' פ"ט דברכות דס"א ע"א, וכ' הרמ"ז פ' תזריע דמ"ו ע"ב וז"ל וייצר בשני יודי"ן שהם נמשכים מחו"ג מים ואש, אבל אחד מן היודי"ן נקוד ונרגש והשני נסתר רמז שחפץ ד' שיצה"ר יהי' נכלל ביצ"ט ויכנע לו עכ"ל, וע"ד שארז"ל ע"פ ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, וצ"ל איך היצה"ר שהוא רע ישוב לאהבה את ה', (בת"א פ' מקץ ד"ה המגביהי לשבת) אך הענין הוא כי הנה ביאור ענין יצ"ט ויצה"ר הוא כנודע שיש בכל אדם שתי נפשות נה"א ונה"ב, וכל נפש מתחלקת לשנים שהם שכל ומדות, והנה עיקר הנפש הוא השכל כי נה"א עיקרה היא נפש המשכלת ומתבוננת תמיד ומשגת בא"ס ב"ה ואין לה השכלה אחרת, והמדות אהוי"ר הנולדות מן השכל והשגה זו הן הנקראות בשם יצ"ט, וכן עיקר נה"ב היא המשכלת ומשגת גשמיות העוה"ז וחומריותן שהיא לעומת נה"א שהשכל המלובש בגשמיות הוא הפך ממש מן השכל שבנה"א ששרשה מחכמה עליונה חכים ולא בחכ' ידיעא כו' והמדות הנולדות משכל הגשמי הן הנקראים בשם יצה"ר, וצריך האדם לאכפיי' לון שלא יתנהג ע"פ מדות שנולדו מן השכל הגשמי, רק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך היינו בהגביר כח נה"א המשכלת ומתבונן באוא"ס בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל שמע לשון הבנה כי הוי' הוא אלקינו (ת"א ד"ה ועשית ציץ דקל"ח ע"ד), אלקינו היינו כוחינו וחיותינו והוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע היינו כי הוי' אלקינו הוא חכמה ובינה אשר בינה הוא סוכ"ע וממכ"ע כי הנה ההא שהוא בינה הוא אורך ורוחב והוא בחי'

תתקנג

התפשטות והמשכות אוא"ס ב"ה להיות סוכ"ע וממכ"ע והיו"ד הוא בחי' צמצום ישת חשך סתרו שכדי להיות התפשטות המשכה להיות ממכ"ע וסוכ"ע אפילו עולמות עליונים אין ערוך וכמשל טפה נגד ים אוקיינוס ויותר מכן לאין קץ כו' ולכך הוצרך להיות צמצום תחלה ואח"כ התפשטות וזהו היו"ד והיינו חכ', וזהו אני הוי' לא שניתי שאינו בגדר עלמין אפי' בבחי' סוכ"ע וממכ"ע, ובחי' זו נמשך בכל אדם להתבונן הוי' אחד אשר קודם שנברא העולם ומשנבה"ע ואחר העולם הכל שוה, וע"י התבוננות משכיל השכל של נה"ב ונכלל בחב"ד של נה"א, וממילא נכנע היצה"ר שהוא המדות דנה"ב לאהבה את הוי' וכמו שפי' רש"י בזכרי' ססי' ד' ע"פ שני בני היצהר יצ"ט ויצה"ר מתהפך לטוב בזכות התורה עכ"ל, וזהו וייצר ה' אלקי' שהם שרש חו"ג שמהם נשתלשלו יצ"ט ויצה"ר כמ"ש במא"א אות יו"ד כ"ב וז"ל יצ"ט ויצה"ר הם חסדי' וגבורות ב' יצרים והרע נאחז בגבורות ולכן נק' רע עכ"ל וכ"כ במק"מ פ' וארא דכ"ו ע"ב, ולכן ע"י בכל לבבך בשני יצריך נמשך יחוד הוי' אלקים סוכ"ע וממכ"ע שהם ג"כ שרש חסד וגבורה, כמובן ממ"ש בלק"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון ובהביאור שם שעוה"ב היינו ג"ע נבנה על מדה"ד לפי שהוא בחי' ממכ"ע כו', וסכ"ע הוא חסד וימינו תחבקני כו' וע"ש בסידור בהביאור ע"פ את קרבני לחמי.

קיצור. אברהם נתברך בכוכבים כו' יעקב בעפר ובו נאמר ופרצת ימה כו', וייצר את האדם עפר, וייצר בשני יצרים, ונברא שיצה"ר כפוף ליצ"ט, וצ"ל ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, ע"י כי הנפש כלולה משכל ומדות ובהגביר כח נה"א המשכלת ומתבוננת שמע ישראל, איך הוי' אלקינו, כי אלקינו ממכ"ע וסוכ"ע נמשך מאוא"ס ע"י צמצום וזהו היו"ד דשם הוי' וע"י התבוננות נכלל גם שכל של נה"ב בחכ' שבנה"א וממילא נכנע היצה"ר שהוא המדות של נה"ב, ונק' שני בני היצהר, וזהו וייצר הוי' אלקים שרש חו"ג, ולכן ע"י בכל לבבך בשני יצריך שהם חו"ג נעשה יחוד הוי' אלקים שורש חו"ג והוא ענין יחוד סוכ"ע וממכ"ע.

ג) והנה וייצר בשני יודין נמשך מן העפר מוכרח לומר שיש בהעפר ג"כ שרש לשני מדרגות אלו של יצ"ט ויצה"ר, כי יש בעפר ג"כ ב' בחי' האחד עפר דקדושה ד' יסודות ארמ"ע הם נמשכי' מד' אותיות הוי' והעפר ה' אחרונה מצמיח יש מאין משא"כ בג' יסודות העליונים והיינו משום נעוץ תחלתן בסופן, כתר עליון דאיהו כתר מל', כי הנה איתא בזח"ג נשא קמ"א ב' וייצר בתרי יודין למה רזא דע"ק ורזא דז"א, וצ"ל מאחר וייצר פירושו ב' יצרים איך שייכים לע"ק ולז"א ואיך שייך יצה"ר ח"ו לומר שנברא מז"א, אך כי כבר נזכר לעיל דשרש ב' יצרים נמשך מחו"ג, והנה שרש ענין חו"ג זהו הוי' אלקים, כנ"ל ססעי' ב', והוי' אלקים זהו ג"כ ע"ק וז"א שע"ק הוא חסד כי לית שמאלא בהאי ע"ק ולכן ארז"ל שלע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וע"כ מדת זו דכולו הטוב והמטיב הוא עד"מ למעלה כמו יצ"ט למטה, וז"א נק' אלקים שיש בו מדה"ד, וע"ז ארז"ל יומא דס"ט ע"ב זהו גבורת גבורתו שכובש את יצרו, א"כ נלמוד שבהאדם שיש בו יצ"ט ויצה"ר שורש היצ"ט נמשך ע"י השתל' מחסד עליון ושורש החסד נמשך מע"ק

תתקנד

סוכ"ע, וא"כ בעפר מל' דאצילות נעוץ תחלתן כתר עליון לכן מזה נמשך היצ"ט, וענין עפר זה באדם הוא ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז פתח לבי בתורתיך כמ"ש בד"ה ושאבתם מים דרוש הראשון והיינו בחי' ענוה ושפלות, וגם מזה נמשך בחי' אתכפייא וביטול רצון כמ"ש בת"א בד"ה קחו מאתכם תרומה דקמ"ט ע"ב, וענין שגם היצה"ר נמשך מן העפר היינו כמ"ש בזח"א פ' לך ד"פ ע"א דאית עפר קדישא ועפר מסאבא ובמא"א ע' נ"ד ז"ל עפר נק' הקליפה והוא עפר אשר יהי' בקרקע המשכן והוא סיגי הדינים וכענין עפר המדבר שפסול לכסוי דם וזהו ענין העצבות ומזה נמשך היצה"ר, ומ"מ נאמר בכל עצב יהי' מותר פי' כמ"ש כיתרון האור מן החשך, אשר מן החשך נמשך יתרון להאור וכך צריך להפך העצבות לענוה ושפלות, וזהו שאמרו וייצר בשתי יודין זהו יצ"ט ויצה"ר, והרי שני יודי"ן ע"ק וז"א ואיך שייך יצה"ר לז"א אלא דהיינו ע"י שמהפך היצה"ר לטוב ע"י בכל עצב יהי' מותר.

קיצור. וייצר מוכרח שבהעפר ג"כ יש שרש לשני היצרים, כי יש עפר דקדושה מל' ה' אחרונה מצמיח יש מאין ע"י נעוץ תחלתן כתר בסופן מל', ע"כ מהעפר הזה נמשך היצ"ט כי שני יודי"ן דוייצר הם ע"ק וז"א הם ג"כ ב' שמות הוי' אלקים חו"ג, כי לית שמאלא בהאי ע"ק א"כ הוא חסד, ולכן לע"ל כולו הטוב והמטיב ע"כ היצ"ט יש לו שרש בבחי' זו, וזהו שארז"ל גבורת גבורתו שכובש את יצרו ר"ל מדה"ד, וענין עפר זה באדם ונפשי כעפר לכל תהי' וגם אתכפייא והוא ג"כ מצה כמ"ש בד"ה קחו מאתכם תרומה ומצה שאין בה חמיצות זהו בחי' שכולו חסד, וענין שגם היצה"ר נמשך מעפר בחי' ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן, דינים, והוא עצבות, ואעפ"כ בכל עצב יהי' מותר וזהו היו"ד השני שהוא בז"א, וע"ד ל"ת שתלוין בז"א שחורות כעורב גבוהים ממ"ע שהם מבחי' ושער רישי' כעמר נקי.

ד) והנה פי' עפר מן האדמה כי מה שנק' אדם יש בו שני פי' הא' כמ"ש במד"ר פ' בראשית פי"ז אמר לו אני נאה להקרא אדם ע"ש שנבראתי מן האדמה, הב' ע"ש אדמה לעליון היינו לבחי' כמראה אדם שעל הכסא דהיינו ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו', וע"י קיום המצות שכללותן ג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח נעשה התקשרות והתחברות הנשמה לבחי' כמראה אדם שעל הכסא, וזשארז"ל בספרי הובא בילקוט ביואל רמז תקל"ז ע"פ והי' כל אשר יקרא בשם ה' ביואל ססי' ג' ימלט וכי אפשר לו לאדם לקרוא בשמו של הקב"ה אלא נק' המקום רחום שנאמר חנון ורחום ה' אף אתה עשה מתנת חנם, נק' המקום צדיק כי צדקות אהב אף אתה הוי צדיק כו', הרי ע"י קיום המצות יש להם התדמות להקב"ה שהוא נק' כמראה אדם כו', ועי"ז נעשה למעלה אשר בחי' אדם שעל הכסא יהי' אדמה לעליון הוא סוכ"ע שהוא בחי' כי לא אדם הוא, ע"ד שארז"ל ע"פ ושמחתים בבית תפלתי קוב"ה מצלי יהי רצון מלפני, קודב"ה קדוש בוא"ו הוא בחי' כמראה אדם שעל הכסא שבו יש חו"ג וע"ז רומז ג"כ הוא"ו ששה מדות חג"ת נה"י, ולכן מבחי' זו נמשך לפעמים העונש ע"י מדה"ד וכמארז"ל שאלו לנבואה הנפש החוטאת במה תתכפר, חטאים תרדף רעה, אבל במהו"ע לית שמאלא בהאי ע"ק, ומשם נמשך מדה"ר שגם בבחי' כמראה אדם יהי' התגברות

תתקנה

החסד כמארז"ל במד"ר פ' שלח ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' תנצח מדה"ר למדה"ד, וזהו ע"י איהי עפר עי"ז איהו עופר פי' איהי עפר בקיום המצות וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז פתח לבי בתורתיך ובמצותיך תרדוף נפשי, גם עפר הוא אתכפי' וגם ענוה, ועי"ז האדם של מטה הוא אדמה לעליון בחי' כמראה אדם, עי"ז איהו עופר כמ"ש סוב דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים כו' כעופר שמרוצתו במהירות גדולה עד שאין כל אדם יכול לרכוב עליו דהיינו שמעלה בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא וזהו ודמה לך היינו למהותו ועצמותו ית' דלאו מכל אלין מדות איהו כלל, וכ"ז נמשך ע"י איהי עפר שעי"ז דוקא איהו עופר, דהיינו שעי"ז גורם לבחי' אדם שעל הכסא להיות אדמה לעליון א"א. וזהו הכל הי' מן העפר אפילו גלגל חמה שיאיר א"א בז"א, או ע"ד לעופר האילים על הרי בתר טורי דפרודא ע"ד גלו לעילם שכינה עמהם א"כ גלגל חמה מט"ט.

וזהו מי מנה עפר יעקב דפי' במד"ר מי יוכל למנות מצות שהן עושין, והנה המצות בפועל ממש איך יתכן שאין להם מנין ומספר, אלא צ"ל דהיינו שעל ידם ממשיכין מבחי' שלמעל' מגדר המנין והחשבון דוגמת מ"ש במד"ר פ' בראשית ר"פ יוד ע"פ לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים (מדה וקץ וזמן בלשון מקדוניא) חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים זו התורה שנאמר רחבה מצותך מאד, ופי' בת"א בהביאור ע"פ הבאים ישרש ד"צ ע"ג וז"ל פי' לכל תכלה הוא בחי' השגות נשמות ומלאכים דבי"ע יש קץ וגבול להשגתן לפי שהן בחי' נבראים ובע"ג משא"כ מצותך כמו שהן למעלה היא רחבה מאד רחבה הוא בחי' כלי קבול רחב לקבל בתוכו אוא"ס בל"ג כו' עכ"ל ובאג"ה סי' י"ז פי' דהיינו מחמת שע"י המצות נמשך מבחי' כתר סוכ"ע שלמעלה מההשגות שבג"ע שנמשכי' מבחי' חכ' כו', וזהו ג"כ ע"ד אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בחשבון ע"ס לפי שאין ערוך כלל וכענין העשיר לא ירבה מעשר ובמ"א נת' שיש להבין זה ע"ד שבקדושה יש ע"ס ובסט"א הן י"א וזהו"ע י"א סממני הקטרת לברר בחי' אלו, והיינו לפי שבקדושה איהו וגרמוהי חד ע"כ החיות שבהם מאוא"ס הוא אחד עמהן דהיינו ענין איהו וחיוהי וגרמוהי חד וע"כ הם עשר והחיות שבהם הוא אחד עם העשר ע"ד הוא היודע והוא הדיעה כו', משא"כ בסט"א החיות אלקי המחי' אותן אינו מתאחד עמהן שאין הקדש מתערב בחול, וכענין המשל שארז"ל במד"ר פ' תבא מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקין אחרים כו', וע"כ החיות המחי' אותן אינו בחשבון הע"ס שלהם כ"א בבחי' מקיף עליהם וזהו"ע לבונה שבי"א סממני הקטורת. והנה כשם שאין הקדש מתערב בחול כך עד"ז יש למעלה בחי' קדש היינו ע"ס המתחילים מחכמה לפ"ד הרמ"ז ויש בחי' קדש הקדשים דר"ל שהוא מובדל ומרומם מבחי' קדש כמו שהקדש אינו מתערב בחול והוא בחי' כתר שאינו בחשבון ע"ס לפ"ד הרמ"ז כנ"ל ע"פ קבלת הר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד ואף שאין כן דעת הפרדס והמגן דוד מ"מ לשיטתם ג"כ יש בחי' שלמעלה מע"ס ואינו מתערב עמהן וזהו הנק' סוכ"ע ע"פ לשון חסידות והוא נמשך ע"י המצות, וזהו מי מנה עפר יעקב לפי' המד"ר מי יוכל למנות מצות שהן עושין ר"ל שע"י המצות נמשך מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' שאינו בגדר מנין וחשבון

תתקנו

שבסדר ההשתל' וע' בת"א ד"ה הבאים ישרש משמע ג"כ עד"ז מעשה המצות גבוה מההמשכה שע"י מאה ברכות אשר מאה זהו בבחי' חשבון עדיין ומ"מ זה צ"ע, ועיין בלק"ת פ' הברכה בד"ה ואתא מרבבות קדש, גם עפר יעקב זהו בחי' אתכפיא, והיינו ע"י ענוה ושפלות, גם מנה לשון מתנה, כי זה גופא שע"י מעשה המצות יהי' נמשך מבחי' שלמעלה מגדר ההשתל' זהו מתנה, ונמשך מבחי' מי שהוא שער החמישים שאין סופרים אותו, ובו דוקא הי' מתן תורה.

קיצור. פי' עפר מן האדמה, אדם יש בו שני פירושים, א' ע"ש מן האדמה ב' ע"ש אדמה לעליון, היינו ע"י קיום המצות שכללותן ג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח נעשה התקשרות הנשמה לבחי' כמראה אדם שעל הכסא, וכמארז"ל מה הוא רחום אף אתה עשה מתנת חנם, ועי"ז נעשה למעלה אשר בחי' אדם שעל הכסא יהיה אדמה לעליון הוא סובב כל עלמין הוא בחינת כי לא אדם וכענין קודב"ה מצלי יהי רצון מלפני כו', מבחינת א"א וכמו ועתה יגדל נא כח אד', וזהו שעל ידי איהי עפר איהו עופר בחי' סוב דודי ודמה לך כו' כעופר האילים שמרוצתו למעלה ממדרגת אדם, הכל הי' מן העפר, וזהו מי מנה עפר יעקב ע"ד לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, למעלה מההשגות שבג"ע, אנת הוא חד ולא בחושבן ע"ד שבקדושה יש ע"ס ובסט"א אחד עשר לפי שאין הקדש מתערב בחול, כמשל השמן, וכשם שאין הקדש מתערב בחול כך קדה"ק מובדל מבחי' קדש ונק' סוכ"ע ונמשך ע"י המצות וזהו מי מנה מי יוכל למנות פי' ולא בחושבן, גם מנה לשון מתנה, מי שער החמשים בו נמשך המתנה מתן תורה.

ה) ומספר את רובע ישראל, רובע ע"ד רביעה ראשונה, מטרא בעלא דארעא, ובמד"ר ר"פ ויצא ע"פ ושמתי זרעך כעפר הארץ מה עפר אינו מתברך אלא במים כך ישראל אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, והענין כמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ואיתא במד"ר פ' תרומה שכמ"כ הוא והבדילה הפרוכת לכם, היינו שמבדיל בין הקדש ובין קדה"ק, וכמ"כ יובן בענין הרקיע המבדיל בין מים למים, הגם שהמים שלמטה מהרקיע קדש והוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות הגן, וארז"ל נהר היוצא מעדן יובל שמו, והוא שער החמשים דבינה, וגם בזהר אמרו חיים שמו, כי החכ' תחי', והוא בחי' קדש, אך מים עליונים שמעל לרקיע הוא קדה"ק וכמארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, הרי תשובה ומע"ט הוא למעלה מבחי' חיי העוה"ב הנמשכי' מנהר היוצא מעדן חיים שמו שנק' הכל מים שמתחת לרקיע הנ"ל, ובתורה נאמר ויהי קול מעל לרקיע, וזהו מה עפר אינו מתברך אלא במים כך ישראל כו', בזכות התורה, והו"ע רובע ישראל שמרביע עפר יעקב הן המצות שמקיימים בעפר, אע"פ שנת' לעיל שגם ע"י המצות ממשיכי' מבחי' כתר שהוא קדה"ק, אפ"ל כמ"ש בלק"ת סד"ה שבת שבתון הוא לשון זכר ולפעמים נאמר שבת שבתון היא לשון נקבה ע"ש וסוף הביאור, והנה בשבת שבתון יוהכ"פ נכנס כה"ג לקדה"ק לפנים מן הפרוכת ואעפ"כ יש בזה שני מדרגות שבת שבתון הוא לשון זכר ושבת שבתון היא לשון נקבה, היינו כי כח"ב דא"א נק' קדה"ק היא ועת"י נק' קדה"ק הוא ל' דכר וגם כמ"ש בע"ח שי"א פ"א וז"ל כי עת"י יש בו בחי' מ"ה וב"ן

תתקנז

ובחי' המ"ה שבו הוא הנק' דוכרא דעתיק ובחי' ב"ן שבו הוא הנק' נוק' דעתיק עכ"ל, ועמ"ש מזה בת"א ע"פ לבסומי בפוריא דרוש השני, וא"כ י"ל עד"ז מעלת התורה על בחי' עפר יעקב שהם המצות ולכן נק' רובע ישראל שמרביע העפר ע"ד שבת שבתון הוא לגבי שבת שבתון היא וכמ"ש במ"א בד"ה ביום השמע"צ דתקע"ב בענין שע"י התורה נעשה שלום בפמשמ"ע היינו חיבור סוכ"ע וממכ"ע היינו חיבור רצה"ע הנק' סוכ"ע עם חכ' שרש ממכ"ע שזהו ע"י התורה שהיא למעלה גם מבחי' סוכ"ע כו', וגם ע"ד משארז"ל במשנה סוף הוריות יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים והיינו כי כה"ג אע"פ שנכנס לקדה"ק מ"מ היינו רק שקדה"ק מקיף עליו ומאיר בו ע"ד אור מקיף אבל ת"ח מאיר בו קדה"ק בפנימי' ע"י התורה שמשיגה, וכך ע"י עפר יעקב שהם המצות מאיר קדה"ק בבחי' מקיף אבל ע"י רובע ישראל שהוא עסק התורה מאיר קדה"ק בבחי' פנימי' וזהו כמו שהעפר מתברך במים והרוה את הארץ כו'.

קיצור. רובע ישראל ע"ד רביעה ראשונה, מטרא בעלא דארעא, יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, כמו והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש, היינו שגם מים שלמטה מהרקיע הוא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן יובל שמו חיים שמו, והיינו קדש, עכ"ז מים עליונים קדה"ק יפה שעה א' כו', ויהי קול מעל לרקיע, וזהו רובע ישראל, וגם רובע ד' אמות של הלכה, והגם שע"י עפר מצות נמשך ג"כ מקדה"ק מ"מ יש בזה ב' בחי' שבת שבתון היא בחי' נוק' זהו עפר יעקב שבת שבתון הוא ל' דכר היינו כמו א"א ועת"י, בחי' סוכ"ע ובחי' שלמעלה מסוכ"ע, ולכן ע"י התורה נעשה שלום וחיבור בפמשמ"ע סוכ"ע וממכ"ע, וגם יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, כי מאיר קדה"ק בבחי' פנימיות.