מי מנה עפר יעקב

תתקנז

מי מנה עפר יעקב כו' ת"א דעדקייא דבית יעקב וכן במדרש (ילמדינו) בחורים הכובשים את יצרם, ופי' בעל הטורים שדורשים עפר כמו עופר האילים כו' שפירושו איל בחור, וכן במד"ר ע"פ וייצר כו' עפר מן האדמה פירשו ג"כ כמו עופר האילים שנבראו אדה"ר וחוה כבני עשרים שנה כו' במילואותם בכחם כו', ופי' עפר יעקב הוא הכח והחוזק לכבוש את יצרם להפוך המדות דנה"ב שיוכללו בביטול לאלקו' בבחי' אתכפייא ואתהפכא כו', ופי' ב' של רש"י עפר יעקב שמקיימים מצות שהן בעפר וכמש"ל בפנים, ובזהר פי' מי מנה כו' ל' מתנה כמו גבי איל המלואים למשה הי' למנה כו' ולחנה יתן מנה א' אפיים כו' וכמש"ל, והפי' ע"ד שאמרו בזוהר מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא

תקנח

דמלכא פי' חוי' נחש הקדמוני הוא היצה"ר ומאן דקטל לחוי' שכבש מלחמת היצה"ר שזה יש בכח של הנה"א והיצ"ט מצד עצמו לכבוש היצה"ר רק שנמשך עזר מלמעלה כמארז"ל אלמלא עוזרו כו' אך כשנצח המלחמה נותנים לו מתנה מלמעלה שזהו פי' יהבין לי' ברתא דמלכא הוא בחי' הארת אלקות מבחי' מל' דאצי' להאיר בפנימית ונקודת הלב רעו"ד שזה אין בכח הנה"א מצד עצמה להגיע לזה (וע' זה בלק"ת דרוש השני ע"פ כי תצא כו' ובת"א ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק) רק שנותנים במתנה מלמעלה, ומתנה מלמעלה הוא בחי' מל' דאצי' והו"ע המנה בחי' מל' והנותן הוא בחי' מי ברא אלה בחי' בינה כו' ע"י עפר יעקב אלו הבחורים הכובשים את יצרם שזהו כמאמר הזהר מאן דקטל לחויא כו'.

(בפ"ב) שרש תרין יצרין יצ"ט ויצה"ר מב' שמות הוי' אלקים בחי' חו"ג והו"ע סוכ"ע וממכ"ע כי שרש בחי' ממכ"ע מבחי' מל' ובנין המל' מהגבורות כמ"ש כבוד מלכותך כו' וגבורתך כו' וכמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ את קרבני לחמי כו' שלכן עוה"ב וג"ע נבנה על מדת הדין כי עוה"ב וג"ע בחי' ממכ"ע גילוי אוא"ס בפנימית כו' ובחי' ממכ"ע נמשך משם אלקים בחי' גבורה, ובחי' סוכ"ע נמשך משם הוי' שהוא בחי' חסד וכמ"ש וימינו תחבקני כו', ושרש נה"ב מחיות המרכבה פני שור כו' שרשם מקבלים משם אלקים, ונה"א שרשה מבחי' שם הוי', כמ"ש בנים אתם להוי' כו', ולכן ע"י אתכפייא ואתהפכא מדות דנה"ב בהתכללות וביטול דנה"א גורם למעלה יחוד והתכללות שם אלקים בשם הוי' גילוי סוכ"ע בממכ"ע גילוי אלקות בעולמות, וכמ"ש לע"ל ונגלה כבוד הוי' כו', וזהו שפירש"י ע"פ אלו שני בני היצהר הן היצ"ט והיצה"ר שנתהפך ליצ"ט בזכות התורה כו' כי אורייתא מח"ע נפקת כו', ובתפלה וק"ש הוא ע"י התבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל וכמש"ל בפנים.

בענין וייצר בתרי יודין פירשו בגמ' ובמד"ר בתרין יצרין ביצ"ט וביצה"ר ובזהר פי' תרין יודין הן עתיקא קדישא וזעיר אנפין, וי"ל התקשרות פי' הגמ' עם פי' הזהר והוא כמש"ל ששרש ב' יצרין הן מבחי' ב' שמות הוי' אלקים והן הן בחי' עתיקא וז"א, וביאור הענין הנה בחי' ז"א הוא בחי' מדות עליונות חו"ג, וכמ"ש במד"ר ע"פ ביום עשות הוי' אלקים שבריאת העולם הי' בשתי מדות חו"ג כי אם הי' בריאת העולם ע"י מדת החסד בלבד חטאין יסגי' כו' וע"י מדה"ד בלבד לא יוכל העולם לעמוד, אבל בעת"י המתנשא מימות עולם לית שמאלא בהאי עתיקא וכולו טוב וחסד, וכמארז"ל בגמרא פסחים ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו', אטו האידנא לאו א' הוא, אלא בעוה"ז על שמועות טובות או' כו' ועל שמועות כו' ולע"ל כולו הטוב כו' מפני שלע"ל יאיר ויתגלה בחי' עת"י דלית שמאלא בהאי עתיקא, ולכן היצ"ט שרשו מבחי' חסד עליון דאצי' ששרשו נמשך מבחי' עתיקא קדישא, ולכן כולו טוב. אך י"ל איך שייך לומר שהיצה"ר שרשו נמשך מבחי' גבורה דז"א, והענין כי ארז"ל ביומא דס"ט אנשי כנה"ג החזירו העטרה ליושנה ירמי' ודניאל לא אמרו הגדול והגבור כו' אי' גבורותיו גוים מרקדין בהיכלו כו', והם אמרו זוהי גבורת גבורתו שכובש את יצרו כו' נמצא קראו רז"ל לבחי' גבורותיו ית' יצרו כו', ומבחי' מדה"ד בחי' גבורה נשתלשל בריבוי הצמצומים עד שנתהווה למטה יצה"ר (ובאמת קודם חטא עה"ד הי' היצה"ר למטה גם כן גבורות דקדושה רק אחר חטא עה"ד נתקלקל ונעשה רע כו') והו"ע שפי' הזהר תרין יודין דוייצר הן עתיקא קדישא וז"א.

תתקנט

בענין מש"ל שהתרין יצרין ברא מן העפר מוכרח לומר שיש בהעפר ג"כ ב' מדריגות אלו דיצ"ט ויצה"ר כי עפר בחי' מל' כמש"ל בפנים ובחי' מל' מכוון נגד הכתר וכתר עליון איהו כתר מל' נתב"ס כמש"ל, לכן היצ"ט שכולו טוב ששרשו מבחי' עתיקא קדישא כתר עליון נברא מבחי' ומן העפר בחי' מל' כי כתר עליון איהו כתר מל', ובעבודה הוא בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' כמש"ל בפנים, ושרש היצה"ר נברא מבחי' ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן כמש"ל בחי' סיגי הדינים שלכן ממנו בדיקת סוטה וצבתה בטנה כו', אך על ידי הבירור והתהפכות הרע נאמר בכל עצב יהי' מותר וכמש"ל, וכמו גבי סוטה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע כו', והו"ע שע"י בכל לבבך בשני יצריך כו' ממשיך למעל' גילוי עתיקא קדישא בז"א שהו"ע התחברות וגילוי סוכ"ע בממכ"ע.

(בפ"ג) בענין דמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים כו' שמרוצתם גדולה שאין אדם יכול לרכוב על סוס, כמו"כ בנמשל בחי' מ"ת תומ"צ שהגילוי מבחי' כמראה אדם כו' ג' קוין דתומ"צ נאמר במ"ת כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה אבל בזמן הגלות קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו' בחי' דמה לך למהו"ע ית', והגילוי מבחי' גבוה למטה מטה על הרי בתר טורא דפרודא בגלות בע' שרים צ"ל ההמשכה במהירות והוא ע"י צבי ועופר האיילים כו' ומבחי' עפר שלמטה נמשך מלמעלה הגילוי בחי' עפר כו' וכמש"ל בפנים שרש הדברים.

(בפ"ד) בענין מי מנה עפר יעקב כו' שע"י המצות שמקיימין בעפר ממשיכים גילוי אוא"ס שלמעלה מהשתל' וגדר מספר והוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן שקאי על בחי' כתר עליון שאינו נמנה במנין ע"ס ואין ערוך אליו, והוא כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד פי' לכל תכלה הן התענוגים העליונים והשגות אלקות שבג"ע הגם שהן תענוג אלקות ואין קץ עכ"ז יש גבול להשגתן כו' מפני ששרש הג"ע מבחי' ע"ס מדות עליונות דאצי' הגם שאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' עכ"ז נק' מדות שהן מקור לבחי' גבול ומדה דעולמות בי"ע כמ"ש במ"א אבל רחבה מצותך מאד ששרש המצות תר"ך עמודי אור בחי' כתר עליון בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן הע"ס ואינו ערוך אליו כלל והוא בחי' כתר עליון וסוכ"ע, ויובן זה מענין ההיפך המקיף המחיי' קליפות כנודע שבקדושה הן ע"ס עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ובקליפה הן י"א כתרין דמסאבותא, ולכן היו בקטורת י"א סממנים לברר הקליפו' וע"ז ארז"ל כל המוסיף גורע, והטעם כי באמת הן ע"ס והאור והחיות מאא"ס ב"ה הוא מתייחד בע"ס דקדושה כמ"ש ברמב"ם הוא המדע והוא היודע כו', וכמו שהוא בג"ר חב"ד כך הוא בכל מדותיו ושמותיו ית' כמ"ש בלק"א ח"ב ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' לכן הן ע"ס, אבל בע"ס דקליפה הן ההיפוך מאלקות, הגם שהם ג"כ בביטול לאלקות כמ"ש בלעם לא אוכל לעבור את פי ה' כו', עכ"ז הן יש נפרד וקרו לי' אלקא דאלקייא ואעפ"כ החיות מאלקות מחייה אותם כי בלתי

תתקס

החיות מאלקות לא הי' להם קיום כלל, אך אין קדש מתערב בחול ולכן אין החיות אלקות מאיר ומתלבש בפנימיות רק מחי' בבחי' מקיף, וכמ"ש ביאור זה במ"א שהמקיף ג"כ מחיי' והו"ע לבונה זכה שבסממני הקטורת שעדיין הוא בקדושה ולכן נק' זכה כו', ולכן הם י"א ע"ס דקליפה והמקיף המחי' אותם הוא י"א והוא ענין כל המוסיף גורע, אך נודע שבקדושה יש ג"כ בחי' מקיף המקיף כל העולמות בחינת סובב כל עלמין וכתר עליון ונק' קדש הקדשים פירוש כמו שקדש אינו מתערב בחול ומובדל, ולכן נק' קדש, כן קדה"ק פי' מובדל מבחי' קדש ואינו מתערב עמו כלל, וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדה"ק, ועד"מ השמן אינו מתערב עם כל המשקין וצף למעלה, ולכן שמן שצף ע"ג היין אינו חיבור זל"ז הגם שיין הוא ג"כ בחי' גבוה בחי' בינה כו', ובחי' קדה"ק הוא בחי' כתר עליון הו"ע אנת הוא חד ולא בחושבן ע"ס כלל ועז"נ מי מנה כו' שהמצות שהן מקיימים בעפר הן המשכות בחי' כתר עליון בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן שלמעלה מגדר מנין ומספר ואין ערוך אליו כלל, לכן נאמר ע"ז מי מנה כו', ובזהר פי' מנה ל' מתנה הוא כמו מ"ת מתנה כי הכח שע"י אתעדל"ת ממעשה המצות בגשמיות טלית וציצית מצמר הגשמי, וכן ד' פרשיות דתפילין בקלף גשמי יעוררו וימשיכו המשכת אור א"ס שבל"ג בחי' סוכ"ע וכתר עליון אינו בערך כלל שהאתעדל"ת בעשיית המצות בגשמיות יעוררו וימשיכו האתעדל"ע, וקודם מ"ת הגם אם הי' מניחים ומלבישים ציצית ותפילין לא היו ממשיכים כלום, ולזה נק' מ"ת שניתנה במתנה הכח והיכולת שע"י אתעדל"ת ממעשה המצות ימשיכו האתעדל"ע הקב"ה מניח תפילין והקב"ה מתעטף בציצית שהן המשכות אוא"ס ב"ה הסוכ"ע, והנותן המתנה הוא בחי' מי גימ' חמישים, שער החמישים בחי' כתר עליון וכמו מ"ת ביום החמישים והו"ע מי מנה כו' שמבחי' מי נמשך המנה.

בענין רובע ישראל שקאי על התורה שהיא מבחי' מים עליונים שמעל לרקיע בחי' קדה"ק והיא ממשכת מ"ד ומרביע גילוי אא"ס בהמצות שנק' עפר יעקב וכמו שנתבאר לעיל בפנים, י"ל הלא נתבאר לעיל שהמצות הן גם כן המשכות מבחי' קדש הקדשים אנת הוא ולא בחושבן שזהו מי מנה כו' ולמה התו' נק' רובע כו' שמרביע המצות שהן עפר יעקב. אך הענין יובן ע"פ הדרוש יוכ"פ בלק"ת שבפ' אמור נאמר שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש נאמר הוא ל' דכר, ובפ' אחרי נאמר שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם נאמר היא לשון נוקבא, מפני שבפ' אמור נא' בתשעה לחודש הוא בחי' אתכפייא ואתהפכא ט' מדות שבנה"ב (כי בחי' העשירית בחי' כתר ורעו"ד א"א להגיע לזה מכח עצמה רק כשמהפכין התשעה מדות בביטול לאלקות נמשך מאליו מלמעלה בבחי' מתנה בחי' כתר ורעו"ד) ולכן ע"י אתעדל"ת זו התהפכות מדות דנה"ב שהוא כמארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' ממשיכים שבת שבתון הוא ל' דכר, ובפ' אחרי שלא נאמר בתשעה לחודש כו' והוא כשלא אכשור דרי ואין אתעדל"ת ואעפי"כ נמשך בחי' שבת שבתון שזהו

תתקסא

בחי' קדה"ק כי עיצומו של יום מכפר רק ההמשכה בחי' היא כמארז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה כו', ולכן נאמר בפ' אחרי חוקת עולם שבחי' זו נמשך לעולם כי עיצומו של יום מכפר, היוצא מזה שיש בבחי' שבת שבתון שהוא בחי' קדה"ק ב' מדריגות הוא והיא, ועפ"י הקבלה בחי' קדה"ק הוא בחי' כתר וע"י והוא בחי' מ"ה וב"ן שבבחי' כתר וע"י כו', ועד"ז יובן ההפרש בין תורה למצות הגם שע"י המצות ממשיכין ג"כ בחי' רצון עליון וסוכ"ע עכ"ז בחי' רצון עליון זהו בחי' חיצוניות הכתר, אבל התורה שרשה מבחי' תענוג העליון ושעשועים העליונים וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועים הוא בחי' פנימי' הכתר, ועד"מ באדם הרצון הוא בחי' אחורים וחיצוניות לגבי התענוג כנודע ההפרש בין רצון לחפץ, וכמשנ"ת במ"א ע"פ או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי כו' שקאי על התורה כמארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט פי' פמשמ"ט הוא השלום בין נה"א ונה"ב שיתהפך ויוכלל בביטול להנה"א ושלום בפמשמ"ע הוא התחברות וגילוי סוכ"ע בממכ"ע כי שרש בחי' ממכ"ע הוא מבחי' ח"ע ראשית האצי' ובחי' סוכ"ע הוא בחי' רצון העליון מקור החיים של כל העולמות אבל התורה שרשה מבחי' חפץ ותענוג עליון כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו', שלמעלה מעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע, ולכן ע"י התורה משים שלום בפמשמ"ע התחברות וגילוי סוכ"ע בממכ"ע, ועפי"ז יובן הגם שהמצות הן ג"כ מבחי' קדה"ק בחי' כתר ורצון עליון זהו כמו שבת שבתון היא לכם כו', אבל התורה שהיא בחי' פנימי' הכתר זהו כמו שבת שבתון הוא לכם ל' דכר, ולכן נק' התורה רובע ישראל כו'. ועוד י"ל כי על התורה נאמר יקרה היא מפנינים וארז"ל מכה"ג שנכנס לפני ולפנים כו', והגם שהכה"ג נכנס ביוכ"פ בקדה"ק והתורה הוא ג"כ קדה"ק ולמה יקרה היא כו', אלא שהכה"ג הוא רק נכנס בקדה"ק אבל קדה"ק הוא בחי' מקיף עליו אבל כשלומד הלכה או פסוק בתורה מתאחד שכלו וחכמתו בחכמת התורה נמצא מאיר בחי' קדה"ק בגילוי בפנימיו', ולכן יקרה היא מפנינים כו', ועל דרך זה יובן ההפרש בין תורה למצות הגם שע"י המצות ממשיכים ג"כ בחי' קדה"ק וסוכ"ע אבל המצות הן בחי' לבושים ומקיפים על הנשמה אבל ע"י התורה מאיר בחי' קדה"ק סוכ"ע בפנימיות בגילוי, ולכן נאמר על התורה רובע ישראל כו', ועל שניהם אומר מי מנה כו' ומספר שהן למעלה מבחי' מנין ומספר שהן המשכת אוא"ס ב"ה הסוכ"ע שבלי גבול ומספר כו'.