וירא בלק

תתקא

וירא בלק ע' במדרש אסתר קכ"ו ע"פ וירא המן יראו ישרים וישמחו אבל ברשעים תחשכנה עיניהם מראות כי כמו שיש ראי' בקדושה וראיתם וזכרתם כו' כך לעו"ז ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כו' עינא ולבא תרין סרסורי כו' וע' מענין ראייה בהרמ"ז פקודי דרכ"ה ע"ב. גם ראייה חכמה ובקליפה החכמה יש ומדון ע' זח"ב סז"א. בלק בבעה"ט בא ללוק דמן של ישראל, הנה בשופטים סי' ז' כל אשר ילוק כו' כאשר ילוק הכלב כו' וע' במשנה ספ"ג דטהרות ובפרה ובכלב כדי שילחכו כו'. י"ל בלק ובלעם לעו"ז דאהרן ומשה שושבינא דמטרוניתא ושושבינא דמלכא כן להיפוך כו'. ארה כי ברוך יסוד אבא ואיהי ברכה וקליפה ארור והיינו ע"י שממשיך מבחי' כחשכה כאורה כנודע מענין א' דלא למיהב דוכתא לארור כו'. ובמא"א אות כ' סעיףה' כלב כולו לב כו' נוק' דקליפה לקביל נוק' דקדושה ב"ן כו', והי"נ העיר ממ"ש בל"ת תלים ע"פ מיד כלב יחידתי כו'. וזהו בלק נצב על עולתו כו'. להעיר לענין ללוק דמן ממ"ש לעלוקה שתי בנות כו' שמוצצת הדם כו'. מענין צפור במא"א סוףאות צ' ס"ל וסל"א כו' לאה ורחל דקדושה כו'. ושם אות ב' סע"ג. וסעיףע"ה בלק קליפה מקבלת לכתר רחל וגם יונק ע"י עקבי לאה הבולקים כתר רחל עכ"ל וכ' הי"נ שהוא מהלקו"ת פ' בלק. וסעיףע"ו קליפה מקבלת ליסוד אבא דעת ז"א כו' עכ"ל וע' זח"ב דע"ט.

(ב) אשר עשה ישראל לאמורי. פי' בכלי יקר דקאי על ישראל סבא והוא מ"ש אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי

תתקב

ובעותי. ולכן שלח אחר בלעם שג"כ כחו בפיו כו'. בשל"ה פ' בלק שס"ג ב' וז"ל דענין בלק ובלעם היו שניהם חכמים גדולים אבל להרע כו' ובלק היה יותר חכם (י"ל ע"ד שיש בחי' בבינה יותר מבחכמה) וידוע שלשלת הגדול יחס ישראל כו' ומשיח כו' וידע כי זה העצום יבא ממנו כו', שהטהור ניתן מהטמא כו' כדי שהמלאך רע יענה אמן בעל כרחו כו', ועל כן חשב מחשבות להפריד הדביקות כו' ואז העצום שיבא ממנו יהי' מורה על עצמו כו', וזהו וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל כו' ישראל הוא דביקות גדול ונפלא כו' עכ"ל. י"ל אמורי דבור דקליפה ע' ד"ה ואני נתתי לך שכם אחד, מואב נמשך מחכמה דקליפה.

ביר"ג ר"פ בשם פסיקתא וז"ל וירא בלק יש ראיה שהיא שמועה כגון וכל העם רואים את הקולות כן בלק שמע וכאלו ראה, בלק בא ללוק דמן של ישראל. בן צפור שהי' מצפיר להלחם עם ישראל (עיין שופטים סי' ז' ג' ויצפור מהר הגלעד דפי' ישכימו בבוקר כו' כך ר"ל שהי' משכים ומקדים להלחם כו').

בגמרא פ"ק דברכות די"ב ע"ב בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש כו' משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי כו'. וע' ברש"י ומהרש"א. כרע שכב היינו ק"ש של לילה דכתיב ביה ובשכבך וכלביא מי יקימנו היינו ק"ש של שחרית דכתיב ביה ובקומך כו'. ושוב מצאתי בתנחומא דמייתי קרא דלעיל מיני' הן עם כלביא יקום כו' לא ישכב עד יאכל טרףכו' והוא נכון טפי בדרש זה לענין ק"ש של שחרית וערבית כו' עכ"ל.

גם בלק מלשון חורבן או פתיחה כמ"ש בישעי' כ"ד א' בוקק הארץ ובולקה, ובנחום סי' ב' י"א בוקה ומבוקה ומבולקה. ופרש"י בוקה רקנית כו' ומבולקה מפורצת בחומותי', והלע"ז צו בראכין אירי מאויערין. ות"י בזיזא ומתבזזא ופתיח' תרעא עכ"ל נמצא ומבולקה לשון פתיחה שנפתחו שעריה, א"כ ענין וירא בלק אם נפרש לשון פתיחה היינו ע"ד מ"ש בענין פלשתים ליצנים היו לשון מבוי המפולש הפך קבלת עול מלכות שמים וזהו עיר פרוצה ואין חומה, כי אני חומה זו תורה. ועמ"ש ע"פ צדקת פרזונו, אורות דתהו בלתי מוגבלים בכלי ע"כ נק' פרזונו כי החומה מגביל וכמו המוחין מגבילים ומצמצמים המדות והרצון שיהי' כך וכך כמו חיוב השכל כו' וזהו שהתורה נק' חומה, וחומת אותיות חותם תחום, חתום תורה בלימודי. והנה בלק קסבר לפי ששרשו מתהו שלמעלה מהתיקון ע"כ א"צ להיות מתיירא מישראל שהם בחי' תיקון לי ראש מוחין. ע' בד"ה צדקת פרזונו הנ"ל, ואףשיציאת מצרים ידע עכ"ז הוא לא נתיירא כי הוא מואב מלוט כו' זרע שם משא"כ מצרים כנען כו' ג"ק הטמאות אבל הוא מק"נ כו' חשב שיתברר בעצמו שלא ע"י התיקון כו', אך ע"י וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי עי"ז ויגר מואב כי סיחון ועוג י"ל ג"כ משם אביך האמורי כו' ועוד שהם מהענקים כו' וע' ברבות לך לך פמ"א גבי הפרד נא מעלי, וירא ס"פ נ"א, ופנ"ב גבי אח נפשע מקרית עוז כו' ובגמ' דנזיר דכ"ג סע"א. י"ל היינו שנדחה לג"ק הטמאות, וזהו ענין נפרד.

תתקג

(ג) ויגר מואב. ביר"ק עקידה כ"ב בשם המכילתא בשביל העקידה כו' ניצולו ישראל מן בלעם מקללותיו ומחרב של פרעה. זח"ג בלק קפ"ה סע"א דהא כדין איהו הוי רב, ורב הוה זעיר כו', כי הנה ענין ורב יעבוד צעיר היינו ע"י בירור נה"ב שמק"נ כמ"ש בת"א ס"פ וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים, וע"י בירור זה נעשו ישראל בבחי' רב וכמ"ש במ"א ע"פ וכל בניך כו' ורב שלום כו', וזהו ענין כל רב מבבל כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ג"כ ענין רבבה כצמח השדה נתתיך כו', ועמ"ש ג"כ ע"פ בשלח פרעה בענין וזרעתי' לי בארץ כלום אדם זורע קב כו'. ועוי"ל ענין כי רב הוא ע"ד האדם הגדול בענקים כו' שאףשישראל שרשו מזעיר אך ע"י העלאת מ"ן והמשכת מ"ד ממשיכים מבחי' א"א ורב חסד כו'.

מענין ויגר מואב במ"ע סוףאופן ל"ה העיר מן יגר שהדותא ס"פ ויצא.

ויקץ מואב מפני בנ"י פי' בכי"ק שהמשילו א"ע לקוצים בערך בנ"י שנמשלו לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה בתלים סי' פ' כי בנוהג שבעולם כשבעל השדה רוצה ליטע כרם בשדה מלאה קוצים אז הוא עוקר הקוצים ומשליכם זרה הלאה כדי ליטע במקומם הגפן כו', וז"ש מפני בנ"י ולא נאמר מפני ישראל כי יש"ס איננו שכבר הלך לעולמו ובניו יבואו שמה כו' עכ"ד וא"ש לפי הנ"ל שמואב הבא מלוט הי' מק"נ ע"כ בערך ג"ק הטמאות הוא עדיףמשא"כ לגבי ישראל נעשו כקוצים כו'. וע' מענין קוצים ברבות לך לך פמ"ה הקוצים הללו אינן לא מתנכשין כו' החטים הללו כו'. וע' במא"א אות קוףס"ט וז"ל קוץ נק' דכורא דקליפה ובליעל כקוץ וכל ספירותיו נק' קוצים והנקבה נק' דרדר וסימן וקוץ ודרדר עכ"ל. ואפשר להעיר עוד לענין ויגר מואב ממ"ש במ"א ע"פ איומה כנדגלות, וזהו כי רב הוא היינו כמ"ש דגול מרבבה.

(ד) ויאמר מואב. כלחוך השור. בעמה"מ שער אק"ס פ"ח מוד כח היצה"ר הוא השור שיוצא מהבל פיו אש של גיהנום, וז"ש כלחוך השור כמ"ש הרשב"י בזהר בלק עכ"ל, ובשער רישא דז"א פל"ה כלחוך השור את ירק השדה הם נשמות היוצאים מזיווג חקל תפוחין קדישין הוא ריח שדה אשר ברכו ה' עכ"ל וע' במא"א אות יו"ד סל"ג. בזח"ב משפטים ק"כ ע"א כלחוך השור בחי' יוסףשנק' בכור שור והיינו משיח בן יוסףאת ירק השדה היינו מ"ש בפרוח רשעים כמו עשב וגו'.