הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם

תתקפד

הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, מבואר בביאור שע"פ ואלה המשפטים וז"ל אבל אדם דאצי' הוא בחי' אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי אצילות הוא מלשון ויאצל כו' משא"כ בבריאה התחדשות יש מאין עכ"ל, וצ"ל איך אצי' אינו רק מהעלם אל הגילוי הכתיב והחכ' מאין תמצא ומבואר הפי' שהוא יש מאין וכמ"ש בתניא ח"ב פ"ט, וצ"ל הפי' דלגבי א"ס ממש הסוכ"ע החכ' היא יש מאין שהרי אפי' א"ק נק' בריאה יש מאין כמ"ש במ"א ע"פ בורא קדושים ישתבח שמך כו', אך מה שנק' אצי' ואדמה לעליון ר"ל לגבי א"ק שנק' ג"כ בשם א"ס בהשאלה לפי שהוא למע' מהכלים דאצי', וכמו שנק' הים מים שאין להם סוף, אף שבאמת אינן אין סוף ממש כו', ולגבי בחי' א"ק נק' אצי' אדמה לעליון שאינו רק מההעלם אל הגילוי כו'. גם אפ"ל שאפי' לגבי הקו וחוט מאור א"ס ממש שייך לומר דאצי' נק' אדם אדמה לעליון, וזה מתבאר ממ"ש בביאור דיביאו לבוש מלכות (בד"ה להבין ההפרש) כי יש ב' מיני המשכות מאור א"ס ב"ה, הא' היא בבחי' א"ס ממש, והב' בבחי' גבול ומדה (ומבואר שם שענין ההמשכה שבבחי' א"ס זהו בחי' מחה"ק דאנא אמלוך ונק' מל' דא"ס והוא בחי' סכ"ע, וההמשכה שבבחי' גבול ומדה היינו בחי' הקו וחוט כו' והיא ראשית הגילוי בחכ' כו'), גם מבואר שם שכח ומהות החכ' הוא מבחי' הקו"ח, וכלי החכ' המגבילה להיות בבחי' יש הוא מהארת הסוכ"ע דוקא כו', וע"ש בסוף הדרוש וזו מעלה יתירה בדברים הגשמיים מבח"ע כו', נשמע מזה שכח ומהות החכ' לגבי הקו"ח אין נק' יש מאין, ולכן נק' ח"ע אדם אדמה לעליון שהרי הקו הוא מבחי' אור א"ס שהאור מעין המאור אלא שמ"מ התהוות חכ' דאצי' מהקו הוא ע"י ריבוי השתלשלות שהקו גנוז בא"ק כו' ומ"מ אינו נק' יש מאין. אך נראה דדוקא לגבי הקו שייך לומר כן שהקו הוא מה שאור א"ס מאיר בבחי' גבול ומדה שהי' ע"פ צמצום ומקו"פ שהוא הסתלקות בחי' א"ס שלא להיות בגילוי בחי' א"ס אלא בבחי' גבול ומדה והיא ראשית הגילוי בחכמה כו', ע"כ כיון שהקו עם היותו הארה מבחי' האור א"ס מ"מ כיון שהוא מה שאור א"ס אינו מאיר בבחי' א"ס כ"א בבחי' גבול ומדה, לכן לגבי בחי' זו שייך לומר בחי' ראשית הגילוי בחכמה, ולא נק' החכ' יש מאין לגבי בחי' זו דהארה שבגבול ומדה, כ"א רק ע"ד אצי' מההעלם אל הגילוי.

אבל לגבי מה שאור א"ס ב"ה מאיר בבחי' א"ס ממש ולא בגבול ומדה והוא בחי' סכ"ע הנה לגבי בחי' זו אפי' א"ק שלמע' מעלה מהאצי' נק' בריאה יש מאין, ולכן כתב שם שמצד הארה זו דסוכ"ע הי' ממשיך רבוא רבבות ספי' וגם באופן ומהות אחר כו', כי בא"ס עצמו לא שייך כלל גדר ספי' אלו עד שיתכן לומר שהחכ' היא מההעלם אל הגילוי, רק לגבי בחי' הקו שייך לומר כן כיון שהוא הארה שבגבול ומדה כו', אבל לגבי א"ס ב"ה הסוכ"ע נאמר והחכמה עצמה ממש מאין תמצא יש מאין, כי א"ס ב"ה שלמעלה מהקו אינו בגדר חכמה כלל.

וא"ת א"כ מהו שכתב שם וזו מעלה יתירה בדברים הגשמיים מבח"ע כו' כיון שגם עצם כח החכמה הוא ג"כ יש מאין לגבי א"ס הסוכ"ע, וי"ל כיון שלגבי הקו אינו יש מאין, והקו הוא ממש הארה מא"ס רק מה שא"ס מאיר בגבול

תתקפה

א"כ יש מעלה בגשמיות שהוא יש מאין לגבי הקו ג"כ ונמשך ונתהווה עצמותו מסוכ"ע משא"כ החכמה עצמותו מהקו. וא"ת א"כ הקו יש מאין לגבי סוכ"ע וזה א"א לומר ואפ"ל הקו מקור בריאה שבא"ס ע"ד שהמל' דאצי' נק' מקור דבי"ע ושורשן שבאצי', ע' פ' תרומה, ואינו יש מאין כמו שהמל' אינו יש מאין לגבי ז"א. אלא דדוחק דאם הקו אינו יש מאין לגבי סוכ"ע וגם חכמה אינו יש מאין לגבי הקו א"כ איך חכמה יש מאין לגבי סכ"ע. לכן צ"ל בע"א, הנה הקו הוא בחי' גבול והוא המשכה מאא"ס והאור מעין המאור, והיינו כי אור א"ס כל יכול א"כ גם זה הכח שיהי' מאיר בגבול ומדה יש בו, ואעפ"כ יהי' הארה זו מעין האור והזיו שבבחי' א"ס רק שיהי' בגבול, ואין זה שני הפכים בנושא א', וגם ע"ד שנשמות דאצי' הם אלקות ובגבול ואינן ערוך לגבי הספירות, כך עד"ז הקו כח הגבול שיש ג"כ בא"ס, ולא שייך לומר שכח זה הוא בריאה יש מאין כי הוא ג"כ כח שלו ית', והנה בבחי' זו שייך לומר שיהי' מקור לע"ס ואין החכמה יש מאין מבחי' כח זה, ומ"מ אינה ערוך לגבי א"ס ב"ה ממש כמו שאין ערוך הגבול לבלתי בעל גבול, ובא"ס ממש שלמעלה מהקו הוא למעלה לגמרי ממהות חכמה, ואעפ"כ אין עצמות החכמה נק' יש מאין כיון שנתהוה מהקו שהוא כח הגבול שבא"ס כו', ומ"ש שא"ק נק' בריאה ממש יש מאין וכן החכמה יש מאין היינו מצד כלי המגבילה כו'.

והנה זהו ענין מעלת אדם ונשמות אדמה לעליון אצי' מלשון ויאצל כו' והיינו מהקו שהוא ג"כ הארת אור א"ס כו' משא"כ בהמה בי"ע התחדשות יש מאין, ולכן העלאות דצ"ח ע"י האדם ומ"מ הם מוסיפים בו כח וחיות כי התהוותן מסוכ"ע דוקא, וכמעלת הגשמיות על הרוחניות כו'.

והנה כל הנשמות דעכשיו מח"ע שרשן מהקו, ונק' אדם אדמה לעליון לגבי הקו כנ"ל, אבל לגבי סוכ"ע ממש אינו ערוך כלל, כי הגבול אינו ערוך לא"ס, אלא הנשמות דלעתיד שיומשכו מסוכ"ע שלמעלה מהקו שייך לומר שיהי' נק' אדם אדמה לעליון לבחי' סכ"ע. ובמ"א מבואר דנשמות החדשות יהי' מבחי' פנימי' עתיק, א"כ איך הוא סוכ"ע שהרי הקו למעלה אפי' מבחי' א"ק. וי"ל הנה דרך כלל נק' אצי' חכמה וא"ק הוא כתר, א"כ בחי' עתיק שבכלל הוא למעלה מבחי' א"ק, והיינו שנמשך ממל' דא"ס ממש, לכן יתכן לומר שפנימי' עתיק הוא למעלה מהקו כו'. ולכן יתכן שנשמות דעכשיו ששרשן מהקו נק' רק כמו בהמה לגבי אדם הנ"ל שהרי מ"מ נק' חכמה בריאה מצד הכלי המגבילה וגם מצד עצמותה אינו ערוך לא"ס כנ"ל שאפי' הקו הוא רק בחי' גבול כו', משא"כ נשמות דלעתיד שיומשכו מבחי' סוכ"ע שלמעלה מהקו, לכן הם יעלו הנשמות דעכשיו כו'. וזהו קדושים תהיו יכול כמוני כו', פי' מאחר שיהיו נשמות מבחי' סוכ"ע א"כ יכול כמוני כו' ת"ל כי קדוש כו' כי גם סוכ"ע הוא רק אור א"ס הארה וזיו רק שהאור בבחי' א"ס ולא כמו הקו כו' וכ"ש הנשמות הנמשכים מבחי' סוכ"ע שאינן ערוך לעצמותו ומהותו ב"ה כו'.

קיצור. אצי' נק' גילוי אדמה לעליון י"ל לגבי א"ק או אפי' לגבי הקו שהוא ממכ"ע משא"כ לגבי סוכ"ע יש מאין. אלא ק' הרי הקו לגבי סוכ"ע אינו יש מאין. ע"כ י"ל הקו כח הגבול שכלול בא"ס שבוודאי יש בו כח ג"כ להאיר בגבול ובחי' זו נק' ממכ"ע והחכ' אינו יש מאין לגבי בחי' זו

תתקפו

ומ"מ אין ערוך לגבי א"ס, וע"כ לגבי נשמות דלעתיד שיהיו מסוכ"ע ממש נק' בהמה כו' ויתעלו ע"י נשמות הנ"ל. וע' בד"ה תקעו בחדש השני משמע גילוי האור והזיו בבחי' יש ולא כביטולו במאור נק' יש מאין כו'.

עמ"ש בביאור ע"פ ושבתה הארץ, כלים דאצי' הם א"ס רק הם בחי' הכח המגביל שיומשך מהם ההשפעה בגבול אבל הם עצמם א"ס כו' וכמשל כח האדם לכתוב אל"ף שהכח גדול לאין קץ מכתיבת האל"ף רק שהוא כח לצמצם היד כו' והכח עצמו אינו מצומצם כמו הפעולה שנמשך ממנו כו'. א"כ אפ"ל עד"ז לענין הקו כשנמשך בגלוי הוא בבחי' גבול ממש לגבי א"ס, וממנו נמשך החכ' לא ע"ד יש מאין, אמנם בחי' כח המשכת גבול זה כשכלול בא"ס אינו גבול ממש רק כח המגביל שממנו יומשך הקו כו'. א"כ לפ"ז א"ש אע"פ שהחכ' מהקו אינו יש מאין וגם הקו לגבי א"ס לא שייך לקרותו יש מאין, מ"מ אין בא"ס עצמו התכללות גבול, כי בא"ס כלול רק כח המגביל שיוכל לימשך ממנו השפעת הקו שהוא גבול ואלקות כו' פי' אלקות כשמאיר בצמצום עצום, דכח השפעה זו ודאי כלול בא"ס, ומ"מ אין המשכת הקו נק' בריאה יש מאין שהרי הוא אלקות מעין האור, רק שנמשך בצמצום עצום כו' ומ"מ אינו ערוך לעצמות האור הבלתי מוגבל, שבו אין שייך שום בחי' אלו ממה שיש בהקו המוגבל רק בו שייך כח המגביל שיומשך הקו כו'.