ביאור על פסוק מי מנה

תתקפו

בס"ד חג הפסח דשנת תקצ"ה

ביאור על פסוק מי מנה כו'. הנה שרש הענין הנ"ל אות ג' בפי' ומס' את רובע ישראל שהוא ע"ד והי' מס' בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כו' והענין שאף שהוא בגדר מספר עכ"ז הוא אין מספר, וזהו כחול הים שהחול הוא חלקים דקים ושכל חלק הוא פרטי בפ"ע ולכך הוא בגדר מס' שיכולים להתחיל ולמדוד כל חלק בפ"ע, ואעפ"כ הוא בלי מספר שלא יספר מרוב, משא"כ עפר שהוא גוש אחד אין שייך בו לשון מס' כלל כמו בחול, וכן למעלה יש בחי' חול הים אשר הוא בגדר מס' ושמ"מ אין לו מספר ויש עוד בחי' שלמעלה מגדר מס' וכמשי"ת, דהנה בים שעשה שלמה כתי' והים עומד על י"ב בקר כו' והים עליהם מלמעלה כו' והים הוא בחי' מל' דאצי' והי"ב בקר הם ד' מחנות שכינה ג' פונים צפונה הוא בחי' מחנה גבריאל וג' פונים נגבה הוא בחי' מחנה מיכאל, ולכך הים עומד עליהם מלמעלה שמדת מל' הוא מדת ההתנשאות וההגבהה שמתנשא למלוך כו' וה"ז בחי' רוממות והסתלקות מהנבראי', משא"כ שאר המדות הוא בחי' קירוב כי החסד והאהב' שייך עם מי שמקורב עמו משא"כ בחי' מלוכה הוא בחי'

תתקפז

התנשאות כי הנה אין מלך בלא עם לשון עוממות דהיינו זרים ונפרדים דווקא משא"כ על בנים לא שייך ענין מלוכה כמו שאין שייך ענין מלוכה בנפש האדם לומר שמולך על איברי הגוף כמו שעולה במחשבתו להניע ידו אזי תיכף תעשה היד רצון הנפש ומ"מ מפני שהיד הוא עצם אחד עמו ומש"ה בטילה ע"כ אין נופל ע"ז כלל לשון מלוכה, אלא מלוכה הוא דווקא על דבר נפרד ממנו ומ"מ נכנע אליו ובטל לו, וכמ"כ למעלה בחי' ומדת מל' ית' ע"ז אמרו אין מלך בלא עם שהם העולמות בי"ע שהם נבראי' ובע"ג ובחי' יש ודבר נפרד וע"ז שייך מל' ית' כשהם מקבלים עומ"ש ומבטלים א"ע, וזהו ענין ביטול היש דווקא וזהו הים עומד עליהם מלמעלה בבחי' רוממות והסתלקות ועי"ז נעשו בחי' עם ונפרדים ואז שייך עליהם בחי' מלוכה וגם מבחי' התנשאות זו נמשך להם החיות וההתהוות מאין ליש כנודע. וזהו מ"ש בע"ח שיש פרגוד ומסך בין אצי' לבי"ע שהוא גורם שלא להיות גילוי אצי' בבי"ע, דהיינו שיהי' אור אצי' מהם בבחי' רוממות והתנשאות ועי"ז נעשו בי"ע בע"ג ומ"מ מבחי' התנשאות זו עיקר חיותם, וזהו בחי' חול הים הם הנבראי' מבחי' מל' הנק' ים ולכן החול הוא בגדר מספר שכל נברא יש ונפרד בפ"ע בבחי' גבול וכמו מחנה מיכאל כאו"א בחי' בפ"ע וכמו החול הגשמי שמתחלק ומתפרד לחלקים רק אעפי"כ כתי' היש מספר לגדודיו שהם בחי' ברואים לאין קץ ותכלית בלי מס' כלל. ונמצא הוא רק בחי' דבר שבגדר מס' אבל אין לו מס' וכמשל מחול הים שלא יספר מרוב אעפ"י שהוא מחלקים נפרדים שהם בגדר מס' (רק למעלה הוא באמת בלי מס' כלל) והיינו כי עד מל' דאצי' נמשך הקו"ח של אא"ס ב"ה ומשם ואילך הוא נפסק ולכן מתהווים הנבראי' יש מאין מבחי' התנשאות מדת מל' שאין זה אלא לפי שהקו מאא"ס ב"ה מלובש בבחי' מל' וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי כו' והואיל שמלובש בה אא"ס ע"כ נמשך הכח להיות אין מספר ממש גם בנבראים שהם בגדר מס' שזה נמשך מבחי' א"ס המלובש במדת מל'. והנה כמו עד"מ בגשמיות שחול הים מתפרד לחלקים דקים ומשתנים משאר עפר הארץ שהוא גוף אחד הוא מפני שהים שואב אליו הלחלוחית שבעפר שפת הים שעי"ז שיוצא הלחלוחית מהעפר מתפרר לחלקים רבים דוקא וזהו החול, וכמ"כ למעלה. דהנה איתא פתח אליהו מלגאו איהו שם מה כו' ואיהו שקיא דאילנא בדרועוי כו' שפי' מלגאו היינו בפנימי' האצי' הוא שם מ"ה שהוא הארת אא"ס ב"ה שנמשך ממצחא דא"ק כו' נמצא שההשפעת אא"ס נמשל למים והיינו כי מים יורדים מגבוה לנמוך וגילוי זה הוא באצי' משא"כ מאצי' לבי"ע נפסק כנ"ל, ולכן הד' מחנות שכינה שהם בבריאה שהם י"ב בקר שהים עומד עליהם מלמעלה כנ"ל הנה הם נק' בחי' חול הים שמתחלקים לחלקים בבחי' גבול כ"א בפ"ע כנ"ל. הנה סיבת זה הוא מפני שהים שהוא מל' דאצי' שואב אליו הלחלוחית ובחי' יסוד המים הנ"ל שהרי הקו מסתיים במל' דאצי' ומרומם ומתנשא בבחי' ההגבהה והסתלקות מבי"ע לכן נעשו הם הנבראים בחי' חול חלקים נפרדים כ"א בבחי' גבול ומס' כו' רק שאין ההסתלקות לגמרי שא"כ הי' נשארים בבחי' פירוד לגמרי והרי תכלית הבריאה להיות ביטול היש לאין. וזהו ענין שהמסך מפסיק בין אצי' לבי"ע רק מ"מ ההארה בוקע המסך ועי"ז נעשה בחי' דבר שבגדר מס' להיות אין מס' ממש אבל עפר הוא גוש אחד והיינו מפני שלחלוחית המים מעורב בו והוא המחברו להיות גוש אחד ואין שייך בו אף גדר מס' כלל והיינו בחי' אצי' שלחלוחית המים

תתקפח

שהוא הקו של אא"ס ב"ה מעורב בו והוא המחברו להיות א' ומיוחד בתכלית היחוד שלא יתכן לומר בהם גדר מס' והתחלקות וכדכתי' לך הוי' הגדולה והגבורה שכל המדות דאצי' הם בטלים אליו בתכלית הביטול לאא"ס ב"ה המלובש בהם שמיוחדים עמו בתכלית היחוד וענין התלבשותו בע"ס דאצי' נק' רזא דמהימנותא שהוא למעלה מהשגה ואין דרך להשיג יחודו ולכן נמשלו לעפר ולא לבחי' חול הים.

ובזה יובן מה שצ"ל מאחר שבחי' אלקות דאצי' אינו בגדר מס' כלל, איך מהווה מאין ליש בחי' דבר שבמס' כו'. אך הענין הוא מפני שעל בחי' א"ס אין שייך הכרח כלל, אלא הוא ית' כל יכול ויכול להתהוות מבחי' א"ס בע"ג והיינו ע"י שמחי' ומהווה מאין ליש ע"י בחי' מל' ית' שהוא בחי' רוממות והתנשאות והסתלקות בחי' א"ס מלהיות נגלה לנבראים וע"י רוממות זו מהווה מאין ליש כנ"ל ולכן נק' מדותיו ית' רזא דמהימנותא שהן למעלה מהשכל והדעת שכמו שאין מושג מדת חסדו וגדולתו שמשפיע החיות בלי גבול ולהוות מאין ואפס המוחלט ליש כך אינו מושג מדת גבורתו שיוכל להסתיר הא"ס המהווה ולכך יהי' נבראי' בע"ג ויש ודבר נפרד. וזהו כי שמש ומגן הוי' אלקי' דכמו שמדת הוי' אינו מושג כך בחי' אלקי' המסתיר ולכן יוכל להתהוות בחי' מס' מבחי' שלמעלה מגדר מס' (וזהו עיניך ברכות בחשבון כו') (עיין בזוהר פ' פנחס דר"ך ע"ב) דחשבון הוא עלמא דתלי' בדיבורא שהוא בחי' מל' דבר ה' שמבחי' זו התהוות המס' והרי להיות בחי' מס' וחשבון מבחי' א"ס זהו גופא מבחי' כל יכול ואא"ס ב"ה וזהו דקמשבח עיניך ברכות בחשבון כו') והיינו ע"י מסך ומעקה הנ"ל שהוא בחי' המגן המעלים ומסתיר (ועמ"ש במ"א בפי' מגן אברהם וכתיב אנכי מגן לך שבחי' שם אלקים שהוא מגן למדת החסד דאברהם שרשו נמשך ממקום גבוה מבחי' אנכי מי שאנוכי לשם הוי') ועי"ז נעשה התהוות המספר וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במס' צבאם כו' פי' מי אלה היינו שם אלקים שעי"ז נמשך להיות המוציא במס' צבאם. ואך הנה ע"י שהארת הקו בוקע המסך עי"ז יוכל להיות נעשה שיהי' מס' זה בבחי' אין מס' ממש בלי גבול (והגם שבגשמי' לא ימצא זה רק שחול הים לא יספר מרוב, אבל לא שיהא אין מס' ממש, אבל למעלה יהי' בחי' אין מס' ממש).

(קיצור מאות אלף)

(נת' ענין חול הים הוא בגדר מס' רק שלא יספר מרוב והוא בחי' י"ב בקר דבריאה שהים שהוא מל' ית' עומד עליהם מלמעלה בבחי' רוממות והתנשאות ע"כ נתהוו בבחי' יש ודבר נפרד והיינו כי אין מלך בלא עם דוקא ונמשל לחול שנתהווה כך בחלקים לפי שהים שואב אליו הלחלוחית מהם וכך הקו מסתיים במל' ויש מסך בין אצי' לבי"ע ולכן כ"א מוגבל וה"ז בחי' מס' רק שמ"מ אין להם מספר כיון שהקו מהווה אותן וגם הארה בוקע המסך אבל אצי' שהקו מלובש בהן אינו בגדר מס' כלל ונמשל לעפר שהוא גוש אחד מחמת שיש בו לחלוחית המים המחברם יחד (ועמ"ש במ"א שלכך נז' לשון בחי' חכמה בחי' חסד כי באמת אינן דברים מחולקים ע"ש) ויובן איך יהי' התהוות המס' מבחי' אין מס' כי הוא ית' כל יכול וכמו שמדת חסדו ויכולתו להוות מאין ליש א"א להשיג

תתקפח1

כך מדת גבורתו שהוא מה שיכול להיות ע"י רוממות והסתלקות מהות בחי' גילוי ממש רק דרך מקיף ואעפי"כ מהווה עי"ז וע"כ נהי' הנברא מוגבל אך ע"י בחי' בקיעת מסך נעשה הבחי' שבגדר מס' שמ"מ לא יהי' לו מס' כלל).

ב) והנה כל המשכות בחי' א"ס בין בבחי' יחו"ת דהיינו שיהי' בחי' אין מספר כו' ובין בבחי' יחו"ע שנק' עפר יעקב שלמעלה מגדר מספר הוא נמשך הכל ע"י ירידת הנשמה בגוף וזהו ירידה לצורך עלי', וביאור זה צ"ל תחילה ענין שרש ויחד לבבינו ב' לבבות חיצוני' הלב ופנימי' הלב כנ"ל (אות א'). והענין הוא כי הנה ידוע שתכלית ירידת הנשמה למטה הוא בכדי לברר בירורים וענין הבירורים הוא לברר הרפ"ח ניצוצים שנפלו בשבירה לשם ב"ן ושרשם הוא מעולם התהו שלפני התיקון ולפני אצי' כמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך כו' (ופי' כמבואר במ"א פי' מלכי המלכים היינו מל' דא"ס כמ"כ יובן כאן בפי' אשר מלכו לפני מלוך כו' שהוא עולם התהו שלפני התיקון כו'). אך הם נפלו למטה לשם ב"ן ולזה צריכים לבררם ולהעלותם לשרשם. והנה עיקר המברר הוא שם מ"ה שהוא התיקון כי בחכ' אתברירו. והענין כי הנה המברר צריך להיות נתברר תחילה שמתחילה יתברר הוא מכל רע ופסולת ואז אח"כ כאשר נתברר מכל רע והוא רק טוב וקדושה האלקית אז דוקא יכול לברר את מי שלא נתברר עדין (וכענין קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים כו') ולכך המברר את שם ב"ן הוא שם מ"ה מפני ששם מ"ה הוא התיקון שנתברר מכל ולכך יכול הוא לברר את שם ב"ן שלא נתברר עדיין, וכנזכר בע"ח שבתחילה נתברר הכתר ואח"כ כשהוא בעצמו מבורר היטב אז הוא מברר את החכ' שלא נתבררה עדיין כי בחי' כתר הוא מלשון כותרת בחי' או"מ שנמשך ממל' דא"ס ומה שנק' התבררות אור הכתר היינו כשהוא רק בחי' כלי קבלה לקבל אא"ס בלבד וכלי שלו הוא רק כלי ביטול להשראת השכינה אא"ס ב"ה זהו שנק' התבררות הכתר (וז"ש במנורה וגולה על ראשה שרומז לבחי' כתר גולת הכותרת והגולה הוא כלי קבלה לקבל גילוי אא"ס ב"ה שמלובש בבחי' כתר ועיין בזה"ק בהקדמה לאד"ז ועמ"ש במ"א דכתר הוא לשון שתיקה כו') וזהו נק' בחי' מ"ה שהוא התיקון שנתקן כלי שלו שאינו רק כ"א כלי הביטול להשראת אא"ס ב"ה משא"כ בחי' ב"ן אינו נתברר עדיין להיות בבחי' ביטול ממש לאא"ס ב"ה כ"א מעורב טו"ר שיש בו בחי' ביטול לאא"ס ב"ה וגם יש בו ג"כ בחי' שנגד הביטול שהוא בחי' יש ויובן זה ע"ד מה שבהשתלשלות נתהווה משם ב"ן בחי' דקרו לי' אלקא דאלקי' שהוא בחי' ביטול וגם בחי' יש שכנגד הביטול, וזהו התערובות שלא נתברר עדיין שמעורב בו בחי' ביטול ונגד הביטול (כי שם ב"ן הוא כמ"ש וימלוך הוא הגילוי כמו בחכ' עיקר מהותה הוא החכמה אבל הגילוי כשעושין ממנה בחי' יש ע"ז נא' ראיתי איש חכם בעיניו כו' כמ"ש במ"א. והנה מ"ש כאן דבשם ב"ן הוא תערובות טו"ר אין ר"ל רע ממש ח"ו רק שנק' כן ע"ש שמבחי' זו נשתלשלה למטה בחי' רע, וזהו ע"ד מ"ש בלק"ת פ' בראשית ד"ח ע"ב וגם בע"ח שהחסדים המגולים דז"א דהיינו מן החזה ולמטה נק' עה"ד טו"ר משום שיכולים החיצונים ליקח מהם ולהתאחד בם משא"כ בבחי' עץ החיים, ועד"ז יובן ג"כ בענן מ"ה וב"ן וכמשי"ת אי"ה דבחי' ב"ן נק' עה"ד טו"ר דהיינו כשהאה' מצד הדעת לבד שמבחי' זו יש לעו"ז דעת דקליפה כי תחילת השבירה הי' מבחי' דעת משא"כ בחי' מה הוא הביטול שלמעלה מדעת

תתקפח2

והשגה כו') ולכן תחילה מתברר אור הכתר (היינו בחי' מ"ה שמברר ב"ן השייך לכתר ומצטרפין יחד ור"ל בחי' עליונות שיוכלו להיות בביטול גדול ע"ד מדריגות ביטול דכתר מל' ונעשה מזה הכתר דתיקון כלולה משם מ"ה וגם מב"ן שכבר נתברר וניכלל בבחי' מ"ה ממש כו') ואח"כ הוא מברר בחי' חכמה ע"ד הנ"ל ואח"כ בחכ' אתברירו (החכ' של מטה) בחי' ב"ן שלמטה.

והנה כמ"כ בעבודת ה', דהנה הנשמות נמשכים משם ב"ן (עמש"ל) וא"כ יש בהם ג"כ בחי' תערובות טו"ר וירדו לעוה"ז לברר הטוב מהרע, וענין טו"ר שבנשמות הוא ע"ד מ"ש ועה"ד טו"ר פי' הבחירה הנמשך מהדעת שייך טו"ר שכשבוחר בדעתו הטוב דקדושה כשמכיר את בוראו כי הוא חייך ממש ועי"ז ממילא נתעורר אצלו אה' ותשוקה לה' כפי הדעת שמבחי' הטוב, וכנגד זה יש בס"א כשבוחר בדעתו את הרע ונמשך אחר פיתוי היצר להתענג בתענוגים גשמיים ותאוות כו', צ"ל הבירור לברר הטוב מהרע שיהי' הדעת והבחירה רק בטוב לאה' ה'. והנה כמו שנת"ל בענין הבירור למעלה שא"א להיות כ"א ע"י בחי' שכבר נתברר לגמרי ואז הוא מברר את הבחי' שלמטה הימנו שצריכה בירור כמ"כ בנשמה זה הבירור לברר בחי' עה"ד טו"ר א"א שיהי' ע"י הדעת לבד שאף שאמת שע"י הדעת והתבוננות יוליד אה' לה' מ"מ לא שע"י בחי' הדעת יברר וידחה כל הרע שהרי עיקר בחי' זו שבדעת הוא צריך בירור שלכך נק' עה"ד טו"ר לפי שיש בו זלעו"ז היינו דכמו שיש טוב בנשמה שהיא בחירה של הדעת בטוב שמזה נולד האה' לה' כמ"כ יש ממש בחי' רע הבחירה של הדעת ברע שמזה נולדו אה' זרה ותאוות רעות ומאחר שיש לעו"ז אין כח בהטוב לברר הרע שבו וזהו שארז"ל בינונים זה וזה שופטן שפעם מתגבר כח הרע ומתגבר על הטוב ופעמים מתגבר כח הטוב על הרע כמ"ש ולאום מלאום יאמץ וכיון שכן א"ז בחי' בירור כלל שהבירור היינו שיהי' הטוב מושל על הרע בתמידות ולא ע"ד ולאום מלאום כו' וזהו א"א להיות ע"י הדעת לבד שבנשמה שבחי' זו עצמה לא נתבררה עדיין בשלימות בהנשמה שלכך נק' בחי' זו עה"ד טו"ר (ועמ"ש לעיל בהגהה) שלפעמים יוכל להיות יניקת החיצונים מבחי' הדעת כו' ולכן צ"ל הבירור ע"י בחי' הנעלה מהדעת שנתברר כבר ואין שם שום תערובות רע ח"ו לכך הוא דוקא יכול לברר הטוב מן הרע (ועיקר הטעם תמצא מבואר ע"פ הן האדם הי' כאחד ממנו, שהאדם הי' בריאתו בתחילה שלא ידע כלל מן הרע משום שאם ידע מן הרע יתפעל ממנו לפעמים והיינו מפני שדעת שלו הוא או"פ ומתפעלים המדות ממנו וקשה להפריד שלא יתפעל משא"כ מידיעתו ית' שהוא בחי' מקיף כו' ולפי"ז יובן ג"כ דדוקא בבחי' הדעת תחתון שייך לקרותו עה"ד טו"ר כי הוא א"פ משא"כ מבחי' ד"ע שהוא בחי' כתר כו'). וענין בחי' זו היינו שגם שהנשמה הוא משם ב"ן מ"מ היא כלולה ג"כ משם מ"ה היינו שבשעת ירידת הנשמה משם ב"ן שמעורב טו"ר מערבים בה ג"כ הארה משם מ"ה שהוא התיקון שנתברר כבר ששרשו ממצחא דא"ק והוא בחי' כ"ע שנתברר כבר ומערבין אותו בנשמה בכדי שיהי' בה כח לברר (כל בחינותי' והנה"ב כו') והוא בחי' רצה"ע שלמעלה מן הדעת שיש בנפש האדם שהוא בחי' יחידה שהוא בחי' ביטול אליו ית' שהוא למעלה מהדעת והשכלה המושג ונק' משכיל לאיתן ונק' עם קשה עורף כמ"ש במ"א שהוא רצון פשוט בלי שום טעם ושכל מושג שהוא נמשך מבחי' כ"ע שנתברר כבר פי' שאין

תתקפח3

בחי' זו רק בקדושה בחי' ביטול לאא"ס ב"ה והוא למעלה מבחי' הבחירה שבדעת, ע"כ יש בו כח לברר הטוב מן הרע שבבחי' עה"ד טו"ר להפוך כל רצונות הרע הנמשכים מבחי' הדעת שבלעומת זה ממרירו למתקא כו', לכך אין די לאדם שיתבונן בדעתו ושכלו ולהוליד אה' עפ"י הדעת לבד כ"א לעורר הביטול אליו ית' ולדבקה בו במס"נ ממש שלמעלה מטו"ד המושג שא"ל לא יהי' לו קיום אמיתי ויפול ממדריגתו ח"ו (ע"ש ע"פ ראה אנכי) כי עיקר הבירור צ"ל ע"י כתר (וח"ע למעלה ג"כ מהבינה ודעת המושג) שנתברר כבר שהוא הרצון שלמעלה מהשכל המושג שבחי' זו אינה בלעו"ז (וזהו בחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר כו') וזהו ענין המקושש דהווה דייק בין אילני כו' כמ"ש במ"א. והנה לכאורה מ"ש כאן דהנשמה משם ב"ן והיא מעורב טו"ר זה נגד מ"ש בתניא שהנשמה עצמה א"צ תיקון ולא ירדה רק לברר בירורי נוגה אפס מ"מ בכמה מקומות נמצא סתירה לזה עיין מ"ש במ"א על פסוק מי יתנך כאח לי כו' ושם נתבאר שיש חילוק דנשמות הצדיקים נמשכים משם מ"ה ונשמות בעלי תשובה הם משם ב"ן ואם הנשמה עצמה א"צ שום תיקון כלל אם כן מה החילוק ובלאה"נ מ"ש דבשם ב"ן מעורב טו"ר וודאי א"א לומר רע ממש ח"ו וכמש"ל אלא הענין דיש ב' מיני בירורי' הא' לברר הטוב מן הרע ממש והיינו בירור לברר ק"נ ונה"ב וכשנתברר הטוב מן הרע עולה בבחי' מ"ן ונכלל בשם ב"ן ואז נמשך מ"ד משם מ"ה ומברר המ"ן דב"ן בירור שני כו' ונמצא דשניהם אמת דבשם ב"ן לא שייך רע ח"ו ולגבי שם מ"ה ימצא בו פסולת שצריך בו בירור כו' והשתא מובן דיש נשמות שנמשכו משם ב"ן עם היות שמ"מ אין בהם בחי' הרע ח"ו מ"מ צריך בירור שני והבירור הוא ע"י בחי' מ"ה שמערבין בהנשמה שגם בשם ב"ן יש בחי' מ"ה והוא בחי' הרצון שלמעלה מן הדעת כי תחילת השבירה הי' רק מן הדעת ולמטה מן הדעת מלך בלע כו' וזהו שארז"ל איזה שוטה המאבד מ"ה כו' בחי' מ"ה שנותנין לו כמ"ש במ"א שאז נק' שוטה שהוא גימ' ז' פעמים אדם נגד ז' מלכין דב"ן שבו שנשארו בלא בירור כו' מחמת הסתלקותם משם מ"ה המברר כו' ובחי' זו הוא בחי' הביטול שלמעלה מהשכל המושג ומובן (ועמ"ש במ"א ע"פ הגידה לי שאהבה נפשי וע"פ ביום השמיני שילח כו').

וזהו הירידה שצורך עלי' כי תחילה קודם ירידתן הי' בבחי' מח' עילאה ישראל עלו במח' וכנזכר בזוהר דכמה מחשבתין אינון שגם הבינה נק' מח' נגד בחי' החכ' וכן חכ' לגבי כתר ומבחי' זו דחו"ב הוא שורש הנשמות, ועי"ד ירידתן בעוה"ז שמבררים שם בירורים ממשיך עי"ז בחי' כתר שלמעלה מן הדעת שמהפך כל רצונותיו בעוה"ז שיהי' רק לה' לבדו ומקיים כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ואפי' דרבנן שעי"ז ממשיך בחי' כתר שלמעלה מעלה מבחי' החכ' דאצי' שהחכ' מאין תמצא בחי' יש מאין מהכתר משא"כ מחכ' לבינה הוא השתלשלו' עו"ע כו' אבל החכ' לגבי הכתר הוא כמו שאין ערך המח' שהוא רק בחי' לבוש לגבי הרצון וכמ"ש במ"א ששורה בו אא"ס ב"ה שהוא בחי' מל' דא"ס ב"ה כו' וזו היא בחי' עלי' שאחר הירידה שמגיע לבחי' עצמותו ית' בחי' כ"ע ששורה בו אא"ס ב"ה משא"כ קודם ירידתן הי' רק עלו במח' הוא בחי' חו"ב וזהו בחי' רובע ישראל ר"ל הבחי' הרביעית שבישראל שלגבי בחי' זו נתעלו ע"י ירידתן בגוף דהיינו בחי' רצה"ע שלמעל' מהדעת שהוא בחי' כתר כו'. רק צ"ל דהרי בחי' זו זהו מ"ה

תתקפח4

שנותנין לו שמערבין בהנשמה בחי' מ"ה שהוא הביטול שלמעלה מן הדעת ובכמה דוכתי נת' שהעלי' מצד בירור נה"ב עצמה משום דשם ב"ן שרשו מס"ג, ולכאורה מוכרח לומר כן שאל"כ שהעלי' רק מצד גילוי שם מ"ה שזהו גילוי מלמעלה א"כ למה לא ניתנו לה הגילוי דשם מ"ה בג"ע ולמה הוצרכה לירד, אבל לפי מ"ש בכמה דוכתי שהעיקר העלי' הוא מצד הנה"ב משום דבירור נה"ב מצד עצמה הוא נעל' מאוד א"ש. והתירוץ ע"ז הוא דשני הענינים אמת דודאי העלי' הוא ג"כ מצד גילוי שם מ"ה שהוא בחי' תיקון דהיינו בחי' כ"ע ועז"נ קדם צרתני כו' כמ"ש במ"א רק שבחי' גילוי והמשכה זו א"א להיות בהנשמה דב"ן כשהיא למעלה רק כשיורדת בעוה"ז לברר בירורי נוגה ע"י שם ב"ן ומבירורי' אלו נעשה מ"ן ועי"ז דוקא נמשך מ"ד דמ"ה כי המ"ן דוקא מעורר המ"ד והמ"ן נעשה מבירורי נוגה ממש דהיינו בירור נה"ב משא"כ בעוד שהיא למעלה ולא היתה מתלבשת בגוף ונה"ב וכלום יצה"ר יש ביניכם ולא הי' שייך בירור זה א"א להיות המשכה משם מ"ה ועמ"ש מזה בפ' פנחס ע"פ צו את בנ"י כו' דלכך אין תשובה מועלת רק בעוה"ז דייקא משום שם מ"ה המברר והמהפך מחשוכא לנהורא כו' שזהו העולם שצריך בירור ע"ש באריכות. נמצא מובן דעיקר העלי' של הנשמה היא בחי' מ"ה שנותנין לו עכ"ז הוא דוקא ע"י בירור נה"ב כו' ועל גילוי זה נאמר ולכי לך למסעיהם למוצאיהם כו' ואולם גם זה אמת דבירור הב"ן דנה"ב מצד עצמו ג"כ שרשו גבוה מאד דהא ב"ן שרשו מס"ג ואולם איזה בחי' עיקרי' היא עמוק עמוק כו' ואפשר דזהו מ"ש דהוה דייק בין אילני הי מינייהו רב, ועמ"ש בביאור ע"פ ביום השמע"צ כו' מזה, וברוב הדרושים משמע דעיקר העלי' הוא מצד בירור דנה"ב ששרשו גבוה מאד ומדרוש זה דכאן משמע דעיקר עלי' הוא מצד בחי' שם מ"ה וי"ל לפי ששרשו גבוה מאד היינו משם ע"ב כי ב"ן מסט' דאבא קאתי וזהו ראי' למש"ל. ועכ"פ ב' הבחי' הם בחי' רובע ישראל היינו הבחי' רביעית שלמעלה מן מדו"מ כי מדו"מ הם בחי' בי"ע היינו גם באצי' יש בחי' בי"ע דאצי' והחכ' הוא בחי' בריאה שבאצי' כמ"ש והחכמה מאין תמצא בחי' בריאה יש מאין מהכתר ושם שרש הנשמה אבל עליותה בבחי' כתר שזהו בחי' רביעית היינו אצי' ושם מ"ה זהו כתר דתיקון ומצד שם ב"ן הוא נצוצי כתר דתוהו. וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהכל ברא לכבודו שהוא בחי' מל' דאצי' להמשיך אליה בחי' כתר שהוא בחי' מל' דא"ס וזהו אף עשיתיו שהוא מרבה את בחי' הרביעית ומריבוי זה נמשך לעשיתיו דווקא כידוע שיש גם בעולם האצי' עצמו ג"כ ד' מדריגות אבי"ע ומל' דאצי' הוא בחי' עשי' שבאצי' שלשם דווקא נמשך בחי' כתר ע"י קיום המצות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וענפיהם שהם מדרבנן, אך תיבת אף בעצמו הוא בחי' לא טוב שהוא בחי' סט"א ג' פתחו באף ועכ"ז הוא המרבה בחי' הרביעית היותר נעלה והיינו ע"י שמבררים בחי' האף שבעשי' שזהו בירורי נוגה (ומ"ן דנוק' שלא נתברר עדיין וזהו אף עשיתיו כו') ע"י התו"מ שעי"ז ממשיכים בחי' כ"ע לעשי' שבאצי' שהוא המל' כנ"ל. ולכך נמשך הכ"ע לעשי' דווקא מכמה טעמים הא' הוא מפני שא"א שיתקיימו כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כ"א בעשי' כמו אזהרות חלב ודם וכן רבים כאילו ועוד מפני שעיקר גילוי רצה"ע הוא בעשי' דווקא כמו מי שהוא אינו רוצה ללמוד ולומד מחמת שרצה"ע ב"ה הוא שילמוד אזי מתגלה רצה"ע ב"ה בבחי' גילוי וניכר ונרגש שכופה א"ע בע"כ ועוסק בתורה מחמת שכך רצה"ע ב"ה ה"ז הגילוי רצון בפו"מ וכן להיפוך כשרוצה באיזה תאווה ח"ו ואינו עושה מחמת

תתקפח5

שאינו רוצה לעבור על רצונו ית' אזי מתגלה הבחי' רצון בבחי' גילוי משא"כ למעלה מעשי' אין שייך כ"ז ואין מתגלה רצה"ע בבחי' גילוי וז"ש בס"י נעוץ תב"ס שבעשי' דווקא נעוץ תחילתן הוא גילוי הרצה"ע ב"ה

(קיצור מאות בי"ת)

והנה ההמשכה מאא"ס הוא ע"י ירידת הנשמה בגוף, והענין שתכלית ירידת הנשמה הוא כדי לברר בירורים והבירור צ"ל ע"י בחי' שכבר נתבררה בתכלית, וזהו בחי' מ"ה שהוא ביטול אמיתי לבד, והוא המברר בחי' ב"ן שמעורב בו ביטול ונגד הביטול וכנזכר בע"ח שתחילה נתברר הכתר ואח"כ מברר החכ' וכן הנשמות הן מבחי' ב"ן וכשמערבין בהם בחי' מ"ה יוכל להיות עי"ז הבירור, וזהו בחי' הרצון שלמעלה מן הדעת היינו בחי' כתר משא"כ בחי' דעת נק' בחי' עה"ד טו"ר, וזהו הירידה שלצורך עלי' בחי' כתר שממשיכים אותו למל' וזהו אף עשיתיו ריבוי בחי' הד'.

ג) ובזה יובן מארז"ל ע"פ והי' מס' בנ"י כחול הים אשר לא יספר מרוב כו' כאן כשישראל עושין רצונו ש"מ כו' פי' שכאשר ישראל עושין רצונו בקיום המצות שעי"ז ממשיכים הרצה"ע שהוא בחי' כ"ע שהוא בחי' מל' דא"ס כנ"ל למל' דאצי' וזהו שנק' עושין רצונו ש"מ כי המל' דאצי' הוא בחי' עשי' שבאצי' ע"כ נק' מקום והוא ג"כ מקור דבי"ע שהוא מקור מקום וזמן ע"כ ע"י המשכת א"ס למל' דאצי' אזי הוא בחי' החול דבי"ע ג"כ בבחי' א"ס שלא יספר מרוב שאעפ"י שהחול הוא בגדר מספר ואעפי"כ יהי' בלי מס' והיינו לפי שעושין רצונו ש"מ וממשיכים כ"ע במל' דאצי' שע"י ההארה זו נעשה החול בבחי' אין מספר כו' משא"כ כשאין עושין וממשיכין רש"מ אזי החול הוא בגבול ומס' ממש (וכענין מארז"ל במס' חגיגה לחד תירוצא ע"פ אלף אלפים ישמשוני' כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כו') וזהו פי' הפסוק מי מנה כו' ומספר את רובע ישראל שיש בו שני פי' הא' שיש מס' לרובע ישראל שהוא באנפי' נפשי' ואין שייך למי מנה כו' והב' דקאי אדסמיך לי' מי מנה שמי מנה עפר כו' ומי יספור את רובע ישראל שאין לו מספר והיינו כשעושין רצונו ש"מ אז הוא בלי מס' וכנ"ל. והנה בחי' זו דבלי מס' זהו ענין המשכות כ"ע למל' בבחי' יחו"ת ע"י קיום המצות, אך על ההמשכה ביחו"ע דאצי' ע"י התו' נאמר מי מנה עפר יעקב שהתורה היא אחדות בתכלית שהיא פנימי' הכוונה של כל המצות (ועמ"ש במ"א בענין עת לכל חפץ) והוא נק' עפר יעקב שהוא גוש אחד בלי מס' כלל והוא ע"ד מ"ש בס"י שאדון יחיד ואין שני לו ולפני א' מה אתה סופר, פי' שבאמת אף בחי' אחד הוא בגדר מס' ולכן לפני דווקא מה אתה סופר היינו בבחי' אדון יחיד כו' שהוא לבדו אינו בגדר מספר כלל, והענין הוא כנז' בזוהר דפלגא דגופא לא מיקרי אחד שהרי אחד נקרא ב' בחי' מתחברים יחד ומתאחדים וכן בדכר ונוק' נא' והי' לבשר אחד ועד"מ באדם כח המח' עם בעל המח' שהוא עצמי' הנפש נק' אחד שהם מתאחדים בתכלית וכן גוף האדם הכולל רמ"ח איברים ושס"ה גידים נק' אדם אחד לכל האיברין לפי שכל האיבירם מתאחדים יחד וז"ש שאחד הוא בגדר מספר שכשהרבה כוחות מחוברין יחד נק' אחד אבל עצמי' הנפש שלמעלה מן הכוחות לא נק' אחד כ"א נק' בחי' יחידה שבנפש כי בחי' יחידה שבנפש הוא למעלה

תתקפח6

מהשכל והוא הרצון הפשוט וכנ"ל בענין פנימי' הלב ואין בה בחי' מספר, וכמ"כ יובן הנמשל למעלה שאחד נק' כשהרבה כוחות מחולקים מחוברים יחד בתכלית דהיינו בבחי' כלים דאצי', אבל יחיד הוא בחי' עצמותו ית' שאין עוד מלבדו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואינו בגדר מספר, וזהו לפני אחד מה אתה סופר וזהו הירידה שצורך עלי' שקודם ירידתן הי' בבחי' אחד שעלו במח' וכענין אחד הי' אברהם שהי' כלול בו כל נש"י שהי' בבחי' אחד שעלו במח' ובחי' המח' עם בעל המח' נק' אחד שמיוחדים בתכלית אבל לאחר ירידתן למטה לברר בירורים ע"י עסקם בתו"מ שהתו' הוא עפר יעקב ז"א דאצי' ומצות הם במל' שנק' מצות המלך והיינו שממשיכים בחי' כ"ע הנק' יחיד בז"א ונוק' דאצי' (ולכן נק' ז"א אז עפר יעקב שאינו בגדר מס' כלל, ומצד המשכות אור הכתר שממשיכים בו ע"י עסק התורה) זהו ענין העלי' שלהם מבחי' אחד לגילוי בחי' יחיד. אך מה שנק' עפר בחי' תורה דאצי' ע"ש יעקב ובחי' מס' רובע ע"ש ישראל והרי בחי' ישראל למעלה מבחי' יעקב, אך הענין הוא כי שרשו של בחי' יעקב גבוה מז"א הנק' ישראל כי הוא נמשך מיסוד אבא ממש שלמעלה מן הז"א רק שנשפל ונמשך למטה מז"א וזהו פי' יעקב יו"ד עק"ב שנמשך היו"ד יסוד אבא למטה בבחי' יעקב משא"כ בחי' ישראל הנק' ז"א הוא למטה מבחי' יסוד אבא כו' וכן למטה בעבודה בחי' יעקב מבריח מן הקצה כו' שע"י התעוררות ר"ר יגיע לבחי' עבודת מתנה בחי' גילוי פנימי' הלב כנ"ל ולכך כתי' מי מנה עפר יעקב דווקא. והנה בפי' רובע ישראל יש ב' פירושים הא' חלק רביעית והוא גמ"ח וכן כל מצות מעשיות שהם בבחי' עשי' דאצי' שהוא בחי' רביעית והב' לשון ארבעה (עמ"ש הרמ"ז בפ' אמור בפי' ובעשור לחודש דכולל כל העשרה ימים) הוא ג"כ אמת שגם בעשי' דאצי' שהוא מל' דאצי' גופא ישנם כל הד' בחי' הנ"ל שהוא בחי' כ"ע שממשיכים אותו בעשי' דוקא כנ"ל בפי' אף עשיתיו וממילא נמשכו ג"כ בחי' מחשבה ודיבור שלמטה מבחי' הכתר נמצא כל הד' בחי' גופא ישנם בעשי' גופא שהוא חלק רביעית וכן הוא ג"כ לשון ארבעה.

(קיצור מאות גימל)

וז"ש רז"ל כאן בזמן שעושין רש"מ כו' ממשיכים כתר במל', והיינו ע"י המצות אבל ע"י התורה ממשיכים בז"א הנק' אחד מבחי' שלפני אחד מה אתה סופר ולכן נק' עפר שאינו בגדר מס' ונק' ע"ש יעקב שהוא מיסוד אבא שהמשכת הכתר לז"א ע"י יסוד אבא וזהו הירידה שצורך עלי' מבחי' אחד הי' אברהם לבחי' יחיד, רובע לשון רביעית היא המל' ולשון ארבעה שבמל' גופא נמשך כל הד' בחי' כנ"ל.

ד) (הנה עיין בלק"ת פ' בלק בענין ומס' את רובע ישראל הראה מקום לשער היחודים יחוד ה' ושם נת' שהם ד' יודין שבשם ע"ב והם בחי' נר"ן ובחי' נשמה לנשמה כנ"ל, ומזה יובן בטוב יותר שרש ענין הנ"ל בירידה צורך עלי' של הנשמות שקודם ירידתן עלו במח' כנ"ל כי מדו"מ הם בחי' נר"ן וישנם בכל עולם ועולם וגם נשמות דאצי' הנה בחי' נר"ן זהו בי"ע דאצי' אבל בחי' נשמה לנשמה זהו בחי' אצי' ובנשמות דאצי' שהנר"ן הם מאצי' הנה בחי' נר"ן זהו בי"ע דאצי' הנה הנשמה לנשמה הוא מאצי' שבאצי' שהוא בחי' כתר ולכן נק' שם ע"ב שגבוה

תתקפט

מס"ג ומ"ה וב"ן שהם נר"ן, וזהו שרש ענין מזלי' המבואר במ"א ומשיגיע לנר"ן גילוי בחי' זו זהו ענין העלי' והיינו דווקא ע"י ירידתן בגוף כו' וזהו אף עשיתיו שבעשי' יש ריבוי להגיע לבחי' הד' שהוא נשמה לנשמה שמבחי' כתר. ובכל הנ"ל יובן ג"כ שבחי' זו נק' עה"ח שגבוה מבחי' עה"ד טו"ר דאע"ג דב"ן שרשו מס"ג מ"מ שם ע"ב גבוה יותר שהוא למעלה מהשבירה והתיקון כידוע ולכן הוא ג"כ מעלת שם מ"ה שנותנין לאדם כי שרשו מע"ב כענין מ"ש בזוהר במדבר ב"ן מסט' דאבא קאתי ועיין מ"ש במ"א בפי' רני ושמחי כו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי אחותי אמי הם ג' בחי' מדו"מ ולע"ל תתעלה בחי' בתי ביתר שאת כי בחי' בת שהוא בחי' אף עשיתיו יהי' בו בחי' גילוי נשמה לנשמה הנ"ל, וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך דווקא ע"ש וד"ל).