לא הביט און ביעקב

תתקפט

לא הביט און ביעקב.

ברבות אמר בלעם איני מסתכל בעבירות שבידם (ע"ש במ"כ דצ"ל אינו מסתכל), ואיני מסתכל אלא בגאות שלהם, ה' אלקיו עמו פרדס שיש לו שומר כו' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כו' ברבות פ' בלק דרע"ט ע"ב, ושם עמוד ד' פי' ושמו משותף בהן שנאמר ה' אלקיו עמו. לכאורה זה סותר למ"ש לעיל מיני' שאינו אלא שומר ישראל, שומר לבד, וכאן אומר ושמו משותף בהן, ופי' המ"כ דהיינו מ"ש ברבות במדבר פ"ה דר"כ ע"ג למען שמי אאריך אפי אלו ישראל שייחד הקב"ה שמו עליהם אנכי הוי' אלקיך, ושיתף שמו בשמם ישראל, והיינו שם אל שבסוף ישראל, וגם ברבות ויחי פצ"ח אומר שמעו אל ישראל שבשמים אביכם, והיינו הקב"ה, וכן איתא בפר"א פמ"ד ע"פ ויקרא שמו ישראל כשמו שנק' ישראל, והיינו ע"ש כי שרית עם אלקים וכמ"כ שם הוי' מושל על שם אלקים, וזהו ענין ז"א דאצי' שנק' ישראל, וא"כ זהו פי' הוי' אלקיו עמו ממש, וכן שם יעקב הוא נגד שם אלקים וכמ"ש בזח"א וישלח דקע"ד א', וא"כ מהו שאמר שהוא ית' רק שומר ישראל. אך הענין כמ"ש בזח"ג נשא דקכ"ט ע"ב דפי' הנה לא ינום ולא יישן קאי על ע"ק שהוא שומר לישראל דלעילא היינו ז"א, וידוע הפי' כי ז"א נק' אדם ומשם שרש הנשמות הנמשכים להתלבש בגוף שעז"נ זה ספר תולדות אדם, אבל ע"ק הוא מה שלמעלה מבחי' ע"ס בחי' כי לא אדם הוא, בחי' סוכ"ע, ועז"נ שומר ישראל בחי' מקיף, וזהו ענין ואתה משמרה בקרבי כו', וע"ז הפי' ה' אלקיו עמו בבחי' ואתה משמרה כו', וזהו שרש ענין מזלי' של הנשמה שבגוף כמ"ש בד"ה האזינו השמים בפי' ונוזלים מן לבנון, ולכן לפ"ז פי' שהקב"ה לא הביט און ביעקב כו' משום ה' אלקיו עמו ממש, א"כ זהו ע"ד שאין אדם רואה חוב לעצמו כי על כל פשעים תכסה אהבה שאוהב את עצמו, ועיין בלק"ת בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם, וכן פי' במדרש תלים סי' ע"פ בכסה ליום

תתקצ

חגינו, כסית כל חטאתם כו' שהאהבה אהבתי אתכם אמר ה' המתעורר ע"י שופר תכסה על חטאתם כו' וזהו לא הביט און כו' ותרועת מלך בו, וי"ל שעי"ז מעוררים גלוי ע"ק שומר ישראל דלעילא כו', ועיין בת"א פ' בראשית סד"ה השמים כסאי, ותרועת מלך בו פי' ברבות בלק דרע"ט ג' על יהושע תוקע ומריע ומפיל חומה, ובזח"ג דר"ל ע"ב פי' תקיעה דאברהם שברים דיצחק, תרועה דיעקב דאתמר ביה ותרועת מלך בו.

ובש"ך פ' בלק פי' ותרועת מלך בו וכל תרועתם הוא יחי המלך שהם מריעים ומכוונים במלכות שמים והם המליכוהו תחלה על הים ואמרו ה' ימלוך לע"ו כו' ורבינו סעדי' ז"ל פי' ותרועת מלשון מרעות וחברהו כן פרש"י ז"ל, וז"ל רש"י לשון רעות וחבה כו', וכן ת"א ושכינת מלכהון ביניהון עכ"ל, ומדברי הבחיי נ' הוי' אלקיו הוא ז"א ותרועת מלך היא המ' והיא הכלה שבשה"ש.

עיין בלק"ת בלק סד"ה לא הביט און בענין ותרועת מלך בו שני פירושים. הא' לשון שבירה ופירוד והיינו כנ"ל בשם הרבות תוקע ומריע ומפיל חומה, הב' לשון חיבה וריעות, וי"ל ע"ד אמלאה החרבה, ולאום מלאום יאמץ כשזה קם, שעי"ז הריעות והחבה והגלוי שבנפש אלקית עי"ז נשברים תאוות נה"ב וכענין עוז ותושיה, וכ"ה בכללות העולם ע"י גלוי אלקות שהי' בישראל עי"ז נפלו חומת יריחו ע"י יהושע כנ"ל דהא בהא תליא, והנה פי' לא הביט און כו' לפי שתרועת מלך בו היינו כמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד בענין כי עמך הסליחה למען תורא שתכלית המכוון בהסליחה הוא כדי שיהי' קיום לבחי' היראה הנמשך ממדת מלכותו ית' ע"ש א"כ זהו ג"כ פי' לא הביט און שזהו כענין כי עמך הסליחה היינו מפני שתרועת מלך בו שזהו פי' וענין למען תורא.

שה"ש רבה ס"פ כתפוח בעצי היער, זח"א וישלח דקס"ז סע"א ויובן עפמ"ש בפ' לך דצ"ה ע"ב מהו אל שדי כו' דשליט על כל כתרין תתאין כו' ע"ש שהם בחי' ש"ד בלא יו"ד, ושם שדי משדד אותן כו'.

משפטים קי"ב א' ענין ולא ראה עמל בישראל, ענין כי ה' אלקיו עמו בלק דר"ז סע"א כל הפסוק דרי"א א', ותרועת מלך בו פנחס דר"ל סע"ב, דרמ"ו סע"ב כל הפסוק שזהו ענין וברחמים גדולים אקבצך והיינו מפנימי' עתיק, תצא דרפ"א ע"ב.