לא הביט און ביעקב

תתקצ

לא הביט און ביעקב. ר"ה ד' לב"ב, מלכות שיש עמה תרועה כגון ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות כו'. מד"ר פ' בלק דרע"ט בג"ד, בשה"ש רבה דף י"ד ד' סד"ה כתפוח בעצי היער משעמד אהל מועד פסק נבואה מהם משם אחזתיו ולא ארפנו (עמ"ש מזה

תתקצא

בד"ה שאו את ראש כל עדת בנ"י לגולגלותם) וא"ת והלא בלעם בן בעור נתנבא אמור לטובתן של ישראל נתנבא כו' לא הביט און ביעקב כו'. מד"ר דרע"ט ב' לא הביט און אינו מסתכל בעבירות שבידן כו' עיין בת"א ר"פ בראשית סד"ה השמים כסאי בענין ואל זה אביט, והנה בבחי' זו של המקיף כתיב לא הביט און ביעקב כו' ע"ש ובהביאור שבחי' מקיף זה הוא מבחי' חיה יחידה שלמעלה מבחי' נר"נ שהם א"פ, ועמ"ש בענין אומר על טהור טמא ומראה לו פנים, וע' מענין חיה יחידה בסדור סד"ה ועשו להם ציצית גבי למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, וע' עוד בלק"ת בהביאור ע"פ לבבתני אחותי כלה ושם פ"ב בענין לא הביט און ביעקב שזהו נמשך מבחי' דעת עליון סוכ"ע שאין העון תופס מקום, אך אומרו ביעקב דוקא היינו כמ"ש במד"ר בשה"ש ע"פ אחות לנו קטנה אמ"ל הקב"ה מה קטן זה כו' עד בא יוהכ"פ ומכפר כו', והיינו כי יעקב נק' קטן כמ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא, והיינו כנודע מענין כי אל דעות כו' בת"א בד"ה משה ידבר, ובחי' יעקב הוא בבחי' ביטול כמו שהוא בדעת עליון דכולא קמיה כלא חשיב ועיין בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני פ"ב בפי' קמיה, ובאג"ה סי' ב' בד"ה קטנתי מכל החסדים, וע"כ מאיר עליו דעת עליון להיות מה קטן זה כו', ולכן יוהכ"פ הוא לכם, משא"כ עו"ג שהם בבחי' יש ודבר נפרד, ע"ד שעמלו תחת השמש כו' ע"כ אין מאיר עליהם דעת עליון כ"א דעת תחתון שמבחי' ממכ"ע ושם העבירה תופס מקום כו' ואין שייך לומר בהם מה קטן זה, כיון שאינם בבחי' קטנתי כו', ועוד טעם כי בחי' יוהכ"פ הוא לכם נמשך מבחי' החדש הזה לכם במד"ר פ' בא פט"ו וענין החדש הזה לכם זהו מה שמונין ללבנה שנאמר בה לכי ומעטי א"ע בחי' המאור הקטן וארז"ל פא"ט ד"ס ע"ב ליקרו צדיקי בשמך יעקב הקטן, כי אתם המעט מכל העמים שממעיטים א"ע לכן עי"ז דוקא מקבלים מבחי' דעת עליון ששם אין העון תופס מקום.

ב) בענין הוי' אלקיו עמו פי' בלק"ת דקאי על ישראל שהוא ז"א דאצי' שבשבת מתלבשים בו המוחין דאו"א הנק' הוי' אלקיו עיין שם בהביאור דע"ב ע"ד ובהדרוש פ"ה, שבישראל שלמטה זהו בחי' שבת, וא"כ י"ל שזהו ענין הנשמה יתירה ע' בת"א ד"ה ויקהל משה ובסדור ד"ה נשמת כל חי, ולכן אין מניחין תפילין בשבת לפי שבשבת נכנסים המקיפים דלמ"ד בבחי' פנימיים, ועיין בסדור ע"פ אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על הוי' אלקיו שם פי' שהוא ההמשכה הבאה ממו"ס דא"א ע"י המזלות ונוצר ונקה, אבל כפשוטו י"ל דקאי בין על בחי' יעקב בין על בחי' ישראל שבכל א' הוי' אלקיו עמו ממש והיינו כמ"ש בלק"ת ר"פ ראה בד"ה ראה אנכי נותן שבשעת קבלת התורה דכתיב פב"פ דיבר הוי' עמכם נמשך בכל אחד בחי' הוי' בבחי' פנים י"ה הוא חו"ב נקודה בהיכלא כו' וכן נתבאר בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם והיינו מפני כי הוי' הוא אלקיך ממש שבכל נפש יש בחי' והארה משם הוי' ממש וכמ"ש כי חלק הוי' עמו שהם חלק והארה משם הוי' ממש כו' ולכן ולא אבה לשמוע כו' ע"ש, ועד"ז הפי' לא הביט און כו' משום כי הוי' אלקיו עמו ממש, ובמד"ר פ' בלק דף רע"ט ד'

תתקצב

מי יוכל לקלל את אלו ששומרים מצותיו ושמו משותף בהן שנאמר ה' אלקיו עמו עכ"ל, ופי' המ"כ ושמו משותף בהן כדאיתא במד"ר פ' במדבר פרשה ה' ע"פ למען שמי אאריך אפי, ושיתף שמו בשם ישראל, וא"כ היינו שם אל, וזהו ענין אשרי שאל יעקב בעזרו כו' וגם זהו בחי' ז"א דאצילות שנקרא ישראל, עיין בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר, ועיין במא"א אות יוד סעיף למד בענין ישראל, ובפרדס ערך ישראל הוא התפארת אמנם נק' ישראל כשהוא מכריע בין חו"ב כו' לכן אמרו ישראל עלה במחשבה כו' והנה כח הכרעה זו זהו ע"י שתפארת עולה עד הכתר א"כ י"ל הוי' אלקיו עמו קאי על הכתר שהוא הוי' אלקיו של התפארת, ועיין בענין מלך שהשלום שלו שנק' ג"כ התפארת כן וע' באג"ה בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום, וא"כ י"ל קאי ג"כ על יעקב שהרי גם יעקב נק' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, והנה לפי המד"ר שזהו ע"י ששומרים מצותיו היינו כמ"ש בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה אשר מצוה הוא לשון צוותא וחיבור היינו חיבור אור א"ס בע"ס דאצי' ותכלית חיבור זה להאיר במדת מלכותו ית' והיינו ענין ושיתף שמו עמהן והם הנק' מקדשי שמך כו' ועמ"ש על המד"ר פ' בחוקותי פל"ו בענין לבית יעקב אשר פדה את אברהם כו' ומענין המשל שעתיד להוליד בת והיא נשאת למלך שז"ס היחוד העליון שיהי' גילוי אור א"ס למטה כמו למעלה, ואברהם המשיך רק למעלה, ולכן לא הביט און ביעקב והיינו כיון ה' אלקיו עמו ממש ור"ל שבו ועל ידו נמשך יחוד שם הוי' בשם אלקים להיות הוי' אלקיו ממש ועיין בזהר ר"פ תרומה בענין כי יעקב בחר לו י"ה, ועמ"ש ע"פ את ד' אלקיך האמרת היום כו' וה' האמירך.

ג) והנה במד"ר שם דף רע"ט ב' ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אמרת לי לכה נא ארה לי יעקב, פרדס שיש לו שומר אין הגנב יכול להזיקן ואם ישן לו הגנב נכנס, ואלו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והיאך אני יכול להזיקן ה' אלקיו עמו, א"כ מפרש עמו בבחי' שומר, והרי לעיל נתבאר כי חלק הוי' עמו חלק ממש שמלובש בהם שם הוי', אך הענין י"ל כמש"ש בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה הנ"ל בענין ויהפוך הוי' אלקיך לך, והוא שיש ב' שמות הוי', הא' שם הוי' שבנאצלים שמבחי' זו יש ממש בנה"א כנ"ל סעיף ב', אבל הוי' שבמאציל עצמו ה"ס ע"ס הגנוזות במאצילן וז"ש במד"ר פ' חקת ע"פ אני הוי' הוא שמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי זהו ע"ס הגנוזות במאצילן נק' התניתי ביני לבין עצמי, כי בעצמות אור א"ס לא שייך שום ספירה כלל, ורק בבחי' האור המאיר ממנו ית' התנה ר"ל פעל שיהי' ע"ס ונק' ביני לבין עצמי כי נק' ע"ס הגנוזות ונק' ממעמקים יעו"ש, הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי הם ע"ס דאצי' שהם הממוצעים בין המאציל ובין בי"ע, וזהו ענין הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו וע' בת"א סד"ה ועשית ציץ בענין קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה, ובחי' זו נק' שומר ישראל וכמ"ש בזח"ג נשא דקכ"ט ע"ב ע"פ הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ישראל דלעילא, ופי' ישראל דלעילא הוא ז"א, וענין שצריך

תתקצג

ז"א דאצי' לשמירה י"ל כמ"ש בלק"ת בדרושי שמע"צ בד"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם, דהיינו אפילו מבחי' אדם דאצי' כי בבחי' אדם נאמר לפעמים עת אשר שלט האדם באדם, ויובן זה ע"ד שנתבאר בת"א ס"פ וישלח ע"פ ויאבק איש עמו, וכענין עבדים היינו לפרעה במצרים אנו בני ז"א כו' וע"ד ברישא חשוכא עזי מסגן ברישא כו' ולכן טוב לחסות בה' היינו בחי' סוכ"ע ע"ק, והיינו משם אורידך נאום הוי', ובחי' זו נק' שומר ישראל ועז"נ הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והמשל לפרדס שיש לו שומר י"ל פרדס היינו התורה שיש בה פשט רמז דרוש סוד, ועיין מענין הנה לא ינום ולא יישן במד"ר ר"פ ויצא, ובמד"ר פ' בשלח פכ"ה דקמ"ב א' ע"פ אין כמוך באלקים אד' ואין כמעשיך תלים סי' פ"ו, בשר ודם הרב ישן והעבד עוע"ג, והקב"ה אינו כן אלא לא ינום ולא יישן, ובמד"ר פ' תרומה ס"פ ל"ד אתם כרם שנאמר כי כרם ד' צבאות בית ישראל ישעי' סי' ה' ואני שומר שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שישמור אתכם, וקאי על המשכן, ואפ"ל בחי' זו עכשיו הוא עסק התורה, שהרי משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, וגם כמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ושם רפ"ה גבי והענין דכתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך שמן התורה נעשה בחי' סוכה כו' וגם ע"ד שנת' בלק"ת פ' בלק בד"ה מה טובו אוהליך יעקב ושם ספ"ה, והיינו כי בחי' אור א"ס ב"ה הסוכ"ע שורה בבחי' חכמה עילאה שהיא התורה, והיינו ענין תלת קשרין ישראל הוא ז"א מתקשראן באורייתא שהיא חו"ב, ואורייתא חו"ב מתקשראה בקודב"ה אור א"ס כו' ולכן ע"י עשה סוכה לשומר מאיר מבחי' הנה לא ינום ולא יישן כו', ואפ"ל ג"כ כי סוכה לשון ראייה כמ"ש הבחיי ס"פ ראה דסוכה לשון סוכה ברוח הקדש והיינו שנמשך עי"ז בחי' ראייה דבחי' עין ה' אל יראיו כו' דהיינו ענין לא ינום ולא יישן כו'.

ד) והנה כ"ז הפירוש היינו שהקב"ה לא הביט און ביעקב כו', אכן בהרקאנטי פ' בלק כ' וז"ל לא הביט און ביעקב וגומר בזה הפסוק פי' טעם הענין כולו ואמר כי האון והעמל לא הביט ביעקב ופי' הטעם כי ד' אלקיו עמו הרומז לתפארת ישראל ותרועת מלך בו הרומז לשכינה ונקראת תרועה כענין אחותי רעייתי או תרועם בשבט ברזל וע"כ תרגם אונקלס ושכינת מלכהון ביניהון עכ"ל, ובזהר וישלח דקס"ז סע"א והיא אתקשרת בהו דכתיב ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, ובמק"מ שם פי' כמ"ש הרקאנטי, ולכן כי לא נחש ביעקב, ואפ"ל עפמ"ש בזהר פ' לך דצ"ה תחלת ע"ב מהו אל שדי ההוא דברכאן נפקין מיניה (ע' זהר ויקרא די"א ע"ב גבי תשיעאה כו') הוא דשליט על כל כתרין תתאין (ר"ל עדמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרנ"א ע"ב וז"ל אוף הכי מצה בגין דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא, אוף הכי איהי מברחת להון, והיינו שהם נק' ש"ד בלא יו"ד ושם שדי משדד אותן וע' מד"ר פ' כי תשא ס"פ מם ע"פ והי' שדי בצריך, איוב סי' כ"ב).

תתקצד

בזח"ב משפטים דף קי"ב העיר ולא ראה עמל בישראל מפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש שהוא אדם בליעל דאשתדלותי' תמיד לביש ונק' עמל וכעס, וענין שעמלו הוא תחת השמש דוקא נתבאר בזהר פ' חקת דקפ"ב א' וז"ל ומאן הוא תחת השמש הוי אימא דא סיהרא, ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי ודא הוא חובא קדמאה דעלמא, דהיינו שנתאוו לעץ הדעת לבד ע' זח"א פ' ויחי דרכ"א, והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים וצריך להיות וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים כו' אין עוד, וחובא קדמאה שהם אמרו כי ההנהגה רק בשם אלקים, ושם הוי' עזב את הארץ, וכמו שאמר פרעה לא ידעתי את הוי' אע"פ שידע שם אלקים כמ"ש אחרי הודיע אלקים, וענין עמלו שיעמול תחת השמש י"ל ע"ד שנתבאר בזח"א פ' חיי דקכ"ב בענין מלך לשדה נעבד וע' מענין עמל במא"א אות ע' סעיף ל"ח פי' עמל נק' נוק' דקליפה הרה עמל עכ"ל וע"ז נאמר ולא ראה עמל בישראל כי בישראל נאמר כי שרית עם אלקים שהוא בבחי' וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים כו' וגם יעקב נק' שמש כמ"ש במד"ר פ' ויצא ע"פ כי בא השמש כו' שהוא בבחי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, וא"כ האדם בליעל שעמלו תחת השמש לא יוכל להביט ולראות בו כו'.

ה) עיין לק"ת דיעקב עבדי ע"י ח"י ברכאן דצלותא הנק' עבודה שבלב ממשיך היחוד העליון וזהו דירה בתחתונים וזהו העבודה והטפה נמשך דרך כל רמ"ח אברים שהן רמ"ח מ"ע, וע' עה"ק שער העבודה, וזהו ואותו תעבודו ועי"ז ובו תדבקון ע' סדור, והנה ביעקב כתיב וראשית אוני שהי' בן פ"ד שנה ולא ראה קרי, והנה בעל קרי אסור בתפלה ויש דיעה שאע"פ שמותר בד"ת אסור בתפלה כמ"ש בטא"ח סי' פ"ח, י"ל הטעם כי ח"י ברכאן דצלותא להמשיך הטפה בשים שלום והיא הנק' יקר, לכן כשראה קרי שנמשך ע"י ח"י חוליות שלו טפת קרי שזהו יניקת ק"נ לילית מהשפע עליונה ע"כ א"א להמשיך הטפה הנק' יקר דרך ח"י חוליות, עד שיטהר במים, ולכן יעקב שלא ראה קרי מימיו הי' בכחו להיות עבדי עבודה שבלב זו תפלה להמשיך דרך ח"י חוליות הבחי' הנק' יקר, וה"ס דירה בתחתונים ועמ"ש ע"פ וילן שם הפך אדם ביקר בל ילין, והמשכה זו היא ג"כ מבחי' מרוב אונים ואמיץ כח, עיין במא"א אות ריש סעיף מ"ה רוב אונים אבא כל טפה הנק' און כמד"א ראשית אוני משם נשפעו והי"נ הביא מהת"ז תקון מ"ט דפ"ח ע"ב מרוב אונים דא כתר וע' בזהר ר"פ בראשית ד"ב ע"א בענין מרוב אונים כו', ועיין בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ ששים המה מלכות דרוש הראשון ובבה"ז פ' בראשית דכ"ז ד"ה אעשה לו עזר ובפ' בלק על המאמר דק"צ ע"ב ושם מבואר ענין שבהטפה מלובש מעצמיות המוחין משא"כ התלבשות השכל בהדבור אינו רק הארה מהשכל יעו"ש, וזהו ענין מרוב אונים הוא אבא, וע' בה"ז אמור דף ק' בענין אחותי בת אבי היא, והנה כשהקליפות יונקים מהטפה כמו ע"י קרי וכה"ג נק' און כמ"ש בפרדס ערך און ובמא"א א' מ"ט וז"ל און נק' הטפה הזרעית וסימן ראשית אונו (וקאי על

תתקצה

בכור שנוטל פי שנים) והנה החיצונים כשנאחזים מהפכים אותה לאון (ר"ל און) והוא כנוי לזכר דקליפה אבל בקדושה נק' און גימ' אל הוי' עכ"ל וא"כ איש און מחשבותיו ר"ל דכר דקליפה שרוצה להמשיך שפע הקרי, ע"י שמהרהר הרהורין בישין וגורם ההמשכה בקליפה בחי' ושפחה כי תירש וכמ"ש במד"ר פ' ויקרא פ"א בענין ויקר אלקים אל בלעם לשון טומאה, נמצא מובן שהאיש און רוצה למנוע היחוד עליון בקדושה, שזהו בחי' יעקב עבדי, כ"א להמשיך שפע זו בקליפה ועיין בפרדס שער הצנורות פ"ד, אך עז"נ לא הביט און ביעקב, כיון בחי' עבודה שבלב זו תפלה בכוונה להמשיך דרך ח"י חוליות ח"י ברכאן בקדושה יחוד העליון לכן לא יוכל האיש און להביט בו כו', והנה בת"ז ובכס"מ שם פי' ענין מרוב אונים דקאי על הכתר משום שבו מאיר אור א"ס שבו אמרו אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון נמצא שכדי להיות יחוד יסוד ומ' זהו נמשך מהכתר שהוא קשיר לון ומייחד לון, וע' בלק"ת בביאור אלה מסעי דרוש השני בענין אל עליון שהוא הכתר גומל חסדים טובים וקונה הכל שהוא נה"י, ועו"ש בת"ז פי' כל ענין שאו מרום עיניכם על ק"ש כי ר"ת שאו מרום עיניכם היינו שמע, מרום היינו כתר שמשם שורש ההמשכה כנ"ל, ויש לבאר ע"ד מ"ש בסדור סוף הק"ש בד"ה איתא בספרי, בענין שבק"ש הוא בחי' בכל קראינו אליו, אליו ולא למדותיו, וראו מי, היינו כ"ה אתוון דשמע ישראל ערבית ושחרית הם גימט' מי, כי השפעת הכתר בא ע"י מי, ע"ד מי יתן והיה לבבם זה, מי יתן מציון ישועות ישראל, וזהו ענין מי ברא אלה בחי' פלג אלקים שנפלג שם אלקים המסתיר להיות גילוי מי שהוא הבינה ברא אלה ו"ק ופ"ו כמבואר בלק"ת בהביאור ע"פ והיה מספר בנ"י, וענין ו"ק זהו ג"כ שית תיבין דיחודא, וגם ענין הכוונה באחד אמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם היינו ג"כ ו"ק.

ואני תפלה. פי' בחי' אני הוא תפלה ל' התחברות ע"י ח"י ברכאן דצלותא יתחבר בבחי' חי שיהי' ואולם חי אני, וע"ד באר לחי רואי, גם ח"י אלף עולמות עם ב' אלפי שאינן הם כ' ומתחבר אני בבחי' אנכי שההפרש בין אני לאנכי הוא הכף רומז לבחי' כתר, וח"י אלף עולמות זהו ענין א' עם ח"י ברכאן דצלותא כמ"ש בעה"ק ח"ב פי"ב ובת"א בד"ה יביאו לבוש מ', אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, האדם הם רמ"ח מ"ע רמ"ח אברין דמלכא וחי בהם ע"י ח"י ברכאן דצלותא ממשיך בחי' חי בהם ועמ"ש מזה בד"ה ויקחו לי תרומה.

ישתבח שמך לעד פי' בלק"ת בד"ה כי תצא דרוש הראשון ספ"ב שיומשך תוקף ושבח בבחי' שמך וזהו ענין היחוד עליון שיומשך מבחי' אתה קדוש בבחי' ושמך קדוש כו'.