לא הביט און ביעקב

תתקצו

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כו'. הנה יש ב' פירושים בפסוק זה פי' איתא בתו"א בד"ה וקאי על הקדב"ה שהק' ב"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ופי' הפשוט שבפסוק, ופי' הב' איתא בריקנטי וקאי על האון ועמל, שהאון לא יוכל להביט ביעקב והעמל לא יוכל לראות בישראל, וזהו לא הביט און ביעקב שהאון לא הביט ביעקב וכן לא ראה עמל בישראל שהעמל עצמו אינו רואה בישראל ולמה מפני שהוי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ע"ש. ולהבין כ"ז צ"ל מקודם פי' הב' דהאון ועמל לא יוכלו להביט ולראות ביעקב ובישראל.

והענין כי הנה צ"ל פי' יעקב וישראל כי הנה בכל אחד מישראל יש ב' מדריגות יעקב וישראל וכמ"ש שמע אלי יעקב עבדי שיעקב נק' עבד וישראל נק' בן כמ"ש בני בכורי ישראל, וצ"ל מהו"ע ב' בחי' אלו בעבודה. הנה להבין זה צ"ל מקודם ענין עבודה דאיך שייך לאמר עבודה למעלה גבי הקב"ה כי הנה עבודת עבד לרבו הלא העבד עושה חיזוק ושירות להרב מה שאין הרב בעצמו יכול לעשות כמו שמבשל לו או ש"ד הרי בזה עושה ומתקן לו דבר, אבל למעלה אין שייך זה כי מה חסר הקב"ה הלא אנת הוא שלימותא דכולא וגם מה אנו מתקני' הלא מקרא מלא הוא אם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו, ועכ"ז הלא מצינו עבודה בפסוק כמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך, וכתיב עבדו את ה' בשמחה וכתיב ולעבדו בכל לבבכם, והענין כי הנה נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ובזה שייך ענין עבודה וצ"ל פי' נתאוה להיות לו דירה בתחתונים כי אני הוי' לא שניתי כי אתה הוא קודם שנברא העולם ואחר שנבה"ע כי היו כמה אלפים וריבואות שנים מעת שנאצלו עולמות עליונים עד שנתהווה בריאת עולם הזה הגשמי ומבואר זה בע"ח והובא בסדור שער הק"ש ומקשים שם מדוע לא הי' בריאת העולם בזמן קודם אך התירוץ כי מקודם לא הי' זמן כלל כי שורש הזמן נתהווה רק בבחי' מל' כי בבחי' מל' יש בחי' מלך מלך ימלוך מלך ל' עבר מלך ל' הוה ימלוך עתיד, אבל למעלה מבחי' מל' אין שייך זמן כלל, ובמדרש איתא מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן הנה פי' קודם לכן קאי על עוה"ז קודם שנתהווה עוה"ז אבל קודם אצילות עולמות עליונים לא הי' שייך כלל גם סדר זמנים, ואם כן לא שייך להקשות מדוע לא הי' ברה"ע קודם אחר שלא הי' זמן ואין שייך כלל קודם או אחר כי קודם או אחר שייך רק בבחי' זמן. היוצא מזה שהי' הוא ושמו בלבד גם קודם וכמו"כ אחר שיחרב העולם ג"כ לא יהי' זמן ולכן גם עתה באמצעות הזמן קמי' כלא חשיב וכל הקרוב קרוב יותר קמי' יותר כלא חשיב רק אצלינו נעשה העלם והסתר ולכן נק' עולם ל' העלם וע"כ נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וצ"ל פי' תחתונים איך שייך תחתונים

תתקצז

הלא אינו בגדר מקום, אך הענין כי תחתונים היינו ההעלם היותר אחרון, מה שהוא העלם יותר זהו נק' תחתונים ונתאווה להיות לו דירה בתחתונים היינו ע"י שיהי' נמשך בחי' עצמות אוא"ס ב"ה הנה יהי' גילוי למטה ג"כ, כי מה שלמטה נעשה הסתר והעלם הוא לפי שהוא רק מהארה בעלמא אבל ע"י שיהי' נמשך בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שזהו הנקרא דירה וכמו עד"מ דירה של האדם שעצמותו מתגלה בה הנה יהי' גילוי למטה ג"כ וזהו וקראתם דרור בארץ כי דרור מלשון דירה וכמארז"ל על צפור דרור שדרה בבית כבשדה, כי שדה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין, כריח שדה אשר ברכו ה', ובית הוא בחי' צירופי אותיות שתי אבנים בונות שתי בתים וכללות הדיבור נק' עיר אלקינו והיא דרה בבית כמו בשדה כו' והנה נקראי' דרור בארץ להמשיך בחי' דירה בתחתונים, והנה למה נתאווה זה אין ידוע אם כך עלה ברצונו (ושמעתי שכאדמו"ר נ"ע אמר בדרושים הישנים בלאזני' נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ומאחר שנתאווה הנה על תאווה אין שואלים קושיא) והנה אם נתאווה להיות לו דירה בתחתונים הי' יכול לעשות זה בעצמו אך כח זה נמסר לאדם שהוא יעשה זו וכמו אשר ברא אלקים לעשות לתקן כל מה שנברא בשימ"ב צריך תיקון שכח זה נתן הקב"ה לאדם שהוא יתקן זה וע"י מה הוא ע"י מעשה המצות כי הנה אצי' הוא לשון ויאצל מן הרוח הפרשת הארה שהוא רק מהעלם אל הגילוי אבל עולם העשי' הוא דבר חדש כי לא שייך לומר שזה העולם הגשמי איך שהוא הי' עומד מקודם בהעלם ואח"כ נמשך מהעלם אל הגילוי שאינו כן כ"א שלא הי' כלל רק שנעשה התחדשות יש מאין, והנה בחי' זו דיש מאין נמשך מבחי' ומדריגה גבוה מהעלם אל הגילוי מע"ב שבשרשם למעל' הם תר"ך עמודי אור ולמטה הוא רצון שנמשך בדבר גשמי ונתבאר לעיל שהתחדשות יש מאין נחשב מבחי' גבוה יותר על כן הם מחברים המדריגות, ולכן מצות לשון צוותא שמחבר בחי' עצמות אוא"ס ב"ה בעולמות וכמ"ש אשר אנכי מצוך שמחבר בחי' אנכי ולכן יתכן ענין עבודה שמתקני' מיש דבר מה שלא הי' עפ"י הבריאה כי ממשיכי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ואדרבה שממשיכים מבחי' גבוה יותר גם מעולם האצילות כי באצי' יש ג"כ ד' מדריגות כי כמו שיש אבי"ע כמו"כ באצי' גופא יש ג"כ ד' בחי' אלו, וע"י מצות ממשיכים בחי' אצי' שבאצי' ובזה יתורץ ענין עבודה, והנה ע"י מה עושי' זה הוא ע"י אתכפי' ואתהפכא כי כמו למשל כשמתקנים דירה למלך צריך לנקותה מקודם מכל ליכלוך וטינוף ואח"כ לסדר כלים נאים כמו"כ הוא שס"ה ל"ת ורמ"ח מ"ע כי שס"ה ל"ת להעביר הרע כי כל מקום שיש רע אין יכול להיות שם השראת השכינה וכמ"ש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ואח"כ צריך לעשות סידור כלים נאים רמ"ח מ"ע וכמ"ש ונשים לו שם מטה שולחן כסא ומנורה, הנה מטה שולחן כסא מנורה ר"ת משכן, ולכן מברכין על מצות אשר קדשנו במצותיו כי רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא שהם כלים להשראת אוא"ס ב"ה כמו שהאברים הם כלים לחיות הנפש, אך הנה יש עוד בחי' עבודה כי עבודה שבלב זהו תפלה וכמארז"ל ע"פ ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב זהו תפלה והענין כי

תתקצח

הנה רז"ל החמירו בכוונת התפלה יותר מבק"ש הגם שתפלה דרבנן וק"ש דאורייתא ומ"מ החמירו יותר בתפלה וכמבואר במשנה דברכות האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה והענין כי הנה ח"י ברכאן דצלותא הוא כנגד ח"י חוליות השדרה, והנה ח"י חוליות נמנו במשנה ברמ"ח אברים, שנמנו שם שלשים בפיסת היד כו' אבל חוט השדרה עצמו אינו מן המנין רמ"ח אברים ומכל מקום החוט הוא עיקר החיות כי האברים תחובים בצלעות והצלעות בחוליות והחוליות בחוט וע"כ נפסק החוט טריפה ועל דרך זה חוט הוא תפלה כו', הנה אמרו מצות צריכות כוונה ואין הפירוש כוונה לכוין ההמשכה שממשיך למעלה ע"י כל המצות כפי הידוע כוונת המצות שאין הפי' כן כי זה אינו צריך לכוין כלל עפ"י דין כ"א כוונה הוא קעמ"ש והוא היפך כוונה בפרט מכוונת המצות עפ"י קבלה כי אין צריך לחפש טעם כלל כי צריך לעשות בקעומ"ש ואם אין טעם כלל הוא צריך לעשות הציווי, אך הנה מה שאמרו מצות צריכות כוונה זהו כוונה פרטיות אבל כוונה כלליות של המצות הוא תפלה שצריך לשמור הכוונה ויש ע"ז משל גשמי עד"מ אחד נוסע לאיזה יריד או למסחר שצריך לשמור הכוונה בשביל ריוח והגם שלזה מוכרח לנסוע ג"כ שע"ז מוציא מעות והוא היפך הכוונה אך זהו לבוש כי א"א לבוא אל הכוונה בלתי לבוש וגם יכין עגלה שבכ"ז אינו רוצה כלל רק שהוא מוכרח בזה והוא לבוש ללבוש אבל עיקר הכוונה הוא הריוח ועד"ז במצות הנה עיקר הכוונה להמשיך דירה בתחתונים ולכן על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה פי' על שלא המשיכו אוא"ס בתורה וכללות כוונה זו הוא בתפלה באומרו ברוך אתה הוי' כי פי' הפשוט אתה הוא מהו"ע כי הנה בזוהר איתא תלת דוכתין אקרי אתה מל' נק' אתה וכן חסד וחכ' אך פי' הפשוט אתה הוא מהו"ע ית' וברוך אתה הוי' היינו שמבחי' אתה יהי' נמשך בשם הוי' והוא ע"ד ממעמקים קראתיך הוי' כי שם הוי' יו"ד צמצום שהוא רק הארה וצריך לקרא שם הוי' מחדש מבחי' ממעמקים ועד"ז הוא ברוך אתה הוי' שמבחי' אתה מהו"ע יהי' נמשך שם הוי' נמצא המכוון הוא להיות גילוי אוא"ס וזהו כוונה כללית במצות והוא ע"ד שבמצוה גופא יש נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע כי נשמע הוא ביטול רצון לבעל הרצון ועד"ז הוא תפלה הוא כוונה כללית למצות כי המכוון מהמצות הוא להמשיך גילוי אלקות וזה שמבואר בתפלה ברוך אתה הוי' כנ"ל והגם שבתפלה מבקשי' בקשות רופא חולים ומברך השנים הנה זהו רק כלים כי במה יתגלה אלקות אם לא ע"י כלים אלו רופא חולים ומברך השנים.

אך הנה לפי זה צ"ל דא"כ הלא מצות הם ג"כ כלי' כי לכן מברכי' עליהם ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצותיו כו' כי בהם וע"י נמשך גילוי אלקות ולמה לא יקראו מצות כוונה ולמה או' שהכוונה כללי' דמצות הוא תפילה דוקא. אך הענין כי במצות אין שינוי ניכר בגוף המצוה כ"א ההמשכה רק בפנימיות אבל בתפלה הרי נשתנה ע"י זה גם בחיצוני' כמו שיתרפא החולה או ברכת השנים וכה"ג ולכן כללות הכוונה הוא תפלה. היוצא מזה שנתבאר שענין הבקשות הם רק כלים, ועוד טעם כי לית

תתקצט

ברכתא שריא באתר ריקניא כי א"א להיות המשכת האור אלא א"כ יש כלים שישרה בהן האור וכו', אבל המכוון הוא גילוי אלקות ברוך אתה ה' כו' ונמצא שמה שהם ח"י ברכאן הם כנגד ח"י חוליות היינו רק כנגד הכלים שהם ח"י כלים כנגד ח"י חוליות אבל עיקר המכוון שבתפלה שיהי' המשכת אוא"ס ב"ה מכלים הנ"ל הוא עד"מ בחי' חוט השדרה עצמו שנמשך מן המוח שבראש למטה הנה בזה גופא ח"י כלי' הנ"ל הם כללי' והם כלי' פנימי' ומהם נפרט אח"כ ונתפשט אח"כ האור בחיצוני' הכלי' עד שהם רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברים דמלכא, אבל הנה מצות צריכות כוונה והכוונה כללי' הוא תפלה כי הנה על מצות מברכים אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים גילוי בחי' קדושה עליונה דאוא"ס למטה ואין צריכים כוונה כי המצוה הוא האבר והכלי והכוונה הוא המשכת האור בתוך הכלי ולכן התפלה הוא הכוונה לפי שבה וע"י נמשך כללות גילוי האור ואח"כ ע"י קיום המצות כל היום ממשיכים האור בפרט להתלבש במצוה פרטיות שהוא אבר אחד מרמ"ח אברים דמלכא והוא כמו חוט השדרה שבו נמשך החיות מן המוחין אשר במוחין הוא עיקר משכן והשראת הנשמה ומשם נמשך החיות בחוט השדרה הנמשך ממוח הדעת ואח"כ נמשך ממנו רמ"ח אברים, והנה נת' שח"י ברכאן הם רק כלים דוקא ומה שהם מספר ח"י דוקא הוא כי לפי דכתיב ואולם חי אני ע"כ ההמשכה צ"ל נמשך ג"כ בבחי' ח"י וזהו ודעת חדרים ימלאו הנה חדר הוא ר"ת חסד דין רחמים וזהו ענין ג' קוין שהם כללות מעשה המצות על שלשה דברים העולם עומד, אך הן רק בחי' כלים וחדרים וכדי להיות חדרים ימלאו דהיינו המשכות האור בהכלים זהו ע"י הדעת שהוא התפלה ולכן התחלת י"ב ברכות האמצעות דתפלה הוא חונן הדעת וע"כ בכוונה מחמירי' בתפלה יותר כי העיקר בתפלה הוא כוונה כי כל עניינה הוא כוונה, אך מ"מ במנין המצות אינה נמנה כי המצות אנו מונין היינו הכלים והאברים אבל התפלה שהיא הכוונה אינה שייך למנותה בפ"ע כי היא נשמת הכלים וכמו שדעת אינו נמנה בחשבון עשר ספירות וכדאיתא בע"ח שער כ"ב פ"ד אות ד' כי אין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת הוא נשמה בלא כלי ע"ש, כי הנה דעת ממשיך מבחי' כתר דאנת הוא חד ולא בחושבן אבל לענין כוונה אדרבה תפלה חמורה יותר כנ"ל, והגם שתפלה דרבנן וק"ש דאורייתא הנה לפעמים אמרו ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, והנה יש עוד בחי' והוא תורה שאמרו ות"ת כנגד כולם, היינו שהוא בחי' פנימיות הכלים והמצות הם חיצוני' הכלים צדקה וגמ"ח חסד דרועא ימינא כו'.

אך הנה כ"ז נתבאר שתפלה גבוה מתורה וצ"ל דלפעמים משמע דתורה גבוה מתפלה אף שהתפלה הוא המשכת הדעת כי פנים ואחור היינו פנים הוא בחי' עסק התורה כי אורייתא מחכמה נפקת וחכמת אדם תאיר פניו, ואיתא בירושלמי שקאי על אדם העליון דעל הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה אך מקודם לזה צ"ל בחי' אחור שהוא בחי' תפלה כי ח"י ברכאן דצלותא שהם כנגד ח"י חוליות שבשדרה שבהם נמשך חוט השדרה כ"ז הוא בחי' עורף ואחוריים כו', וכמארז"ל (חולין מ"ה) כמין שני פולין מונחין על

תתר

הקדירה כי קדירה הוא מוח כמארז"ל קדירה וכל מה שבמוח נידון כמוח כו', ושני פולין מונחין עפ"י הקדירה דהיינו מקום חיבור הצוואר והגולגולת בעורף ושם נמשך חוט השדרה ממוח הדעת כי תלת מוחין חב"ד שבתלת חללין דגולגלתא ב' מוחין חו"ב הם מלפנים ומוח הדעת באחורים באמצע ב' המוחין חו"ב ומבחי' הדעת נמשך בחי' האהבה ויראה שבתפלה ולכן קליפות אין להם רק ב' מוחין דחו"ב ומוח הדעת אין להם כי מוחין דחו"ב הם מלמעלה למטה משא"כ במוח הדעת הוא מלמטה דהיינו שמה שמבין במוחו יתפעל כך בלב אבל קליפות אין להם מוח הדעת כי הגם שיש להם ג"כ איזה השגה באלקות עכ"ז אין הדבר שייך אליו כלל, והנה הגם שבחי' מוח הדעת הוא מעורף מ"מ יש בזה מעלה ג"כ כמש"כ כי עם קשה עורף הוא וסלחת שבחי' הקושיות הוא לעמוד נגד כל מונע מבית ומחוץ ובחי' זו הוא רק בעורף דוקא וע"כ וסלחת המשכת י"ג מדה"ר, אך ע"י התורה נמשך בחי' תאיר פניו התגלות תענוג עליון שעונג עליון הוא למעלה מרצון כי רצון הוא בחי' חיצוניות העונג, אבל מ"מ צ"ל קודם הרצון בתפלה ואח"כ העונג בתורה כי עונג אין שייך כ"א אחר מילוי רצון שכשנתמלא רצונו יש לו עונג כו' משא"כ אם לא הי' לו תשוקה כלל אין שייך אח"כ עונג. והנה עכ"פ נתבאר שתורה לעילא מתפלה כי תפלה הוא רצון בחי' עורף חיצוניות ותורה הוא בחי' עונג שהוא פנימית וא"כ הוא היפך ממה שנתבאר למעלה שתפלה גבוה מתורה כי תורה הוא בחי' כלים רק שהוא כלים פנימי' לגבי מצות שהם בחי' חיצוני' הכלים אבל תפלה הוא הכוונה שהוא האור שהוא גבוה יותר מהכלים.

אך הענין כי יש תורה ויש תורה כי יש תורה היינו כשעוסק רק פ"א שחרית ופ"א ערבית בהלכות פסוקות לקיים מצות והגית בו א"כ הוא מצוה ע"ד כל המצות שהן בחי' אברי' וכלים רק שמכל מקום הוא בחי' אברים הפנימי' לגבי שארי מצות אבל התפלה שהיא המשכת הדעת נק' אור גם לגבי האברים הפנימי' ג"כ משא"כ כשעוסק בתורה בעיון בכדי להגיע למצות ידיעת התורה והוא בבחי' תורתו אומנתו הנה אז תורתו הוא בחי' חכמה מוחא ממש שלמעלה מבחי' אברים ולכן התפלה אעפ"י שהוא דעת נקרא אחור לגבי ח"ע ממש ועז"נ סלסלה ותרוממך כי שרש התורה הוא מבחי' עוטה אור כשלמה שהוא בחי' לבוש' כתלג חיור אבל ע"י סלסלה בעיון התורה עי"ז ותרוממך לבחי' מקור התורה שהוא בחי' שער רישי' כעמר נקי. רק מ"מ גם בחי' זו שהתפלה נק' אחור לגבי תורה מ"מ א"א לבוא ולהמשיך מבחי' פנים כ"א ע"י שיהי' תחלה הרצון בתפלה כו' וכמו עד"מ באדם אף שהטפה נמשכת מהמוח מבחי' חכמה מ"מ א"א שיהי' המשכה זו מהחכמה כ"א ע"י הדעת והאדם ידע כך התפלה בתקיעת הדעת בהתבוננות גדולת ה' וההתקשרות בבחי' ביטול על ידי זה כשעוסק אח"כ בתורה ממשיך מבחי' ח"ע. אך הנה תפלה שהוא כוונה צ"ל מקודם הכנה לזה כדי שיוכל להתפלל שמו"ע בכוונה מרעו"ד כי כוונה הוא ענין הכנה וכמארז"ל (ברכות ל"א) המתפלל צריך שיכוין את לבו סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזניך הרי תכין לבם זהו מה שמתפללים בכוונה, והנה כל סדר התפלה שעד שמו"ע הוא הכנה לשמו"ע וזהו"ע פסוד"ז כמארז"ל לעולם

א'א

יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, והענין כי הנה בפסוד"ז מזכירי' איך שמלאכים אומרים קדוש דהיינו איך שהוא ית' קדוש ומובדל ואינו מושג דלית מחשבה תפיסא בי' כלל כו' והאופנים ברעש גדול, והנה כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים כי המלאכים נק' עומדים כי הם רק במדרי' בחי' רגלים בלבד וכן מבואר בזוהר פ' לך לך דפי' על פסוק ותפול לפני רגליו מאן רגליו אלין מלאכים אבל הנשמות הם בחי' ומדרי' הראש כי ישראל עלו במחשבה ולזאת כאשר ישים האדם אל לבו איך שמלאכים ואופנים אשר הם בחי' רגלים לבד עומדים באהבה ויראה גדולה וברעש גדול אומרים קדוש וברוך מהתפעלות בהשגתם בגדולת א"ס ב"ה וישראל שהם בחי' הראש הם בבחי' שינה כו' היינו כחולמים שאחר התפלה חולפת ועוברת האהבה רק כל חפצו למלאות צרכי הגוף ועושי' מצרכי הגוף עיקר כו' ועי"ז יתמרמר לבו מאד בקרבו מירידה זו שירדה הנשמה מאגרא רמה ויתעורר מזה לצעוק אל ה' בצר לו נקודת לבו ברעו"ד אליו ית', וזהו שאמרו אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש דהיינו מהתבוננות מהירידה הגדולה שהראש נשפל מאד למטה וזהו כובד ראש וכמ"ש עונותי עברו ראשי ועי"ז יבא לבחי' ויצעקו אל ה' וזהו ואהבת בכל לבבך שבק"ש וע"י כ"ז יוכל לבקש אח"כ באמת בשמו"ע ברוך אתה ה' שיהי' גילוי אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות למטה, וכ"ז הוא עבודה שבלב תפלה ואח"כ צריך להיות כלים לגילוי האור וזהו"ע לעבדה רמ"ח מ"ע להמשיך האור, וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי הוא רק בחי' זיו השכינה היינו זיו והארה בעלמא שמזה נהנין הנשמות כו' אבל ע"י התשובה ממשיכין גילוי אוא"ס ב"ה שהוא מקור האור והזיו שאינו אלא הארה בלבד ולכן ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ארז"ל לעבדה ברמ"ח מ"ע כי ע"י המצות ממשיכין תוס' אורות בג"ע, והנה נת' פי' וענין לשון עבודה שמתקנו באמת דהיינו להמשיך גילוי אוא"ס למטה דירה בתחתונים אך הנה מצות צריכות כוונה והוא התפלה בא"י להמשיך האור ע"י עבודה שבלב כו' וכדי שיהי' הבקשה באמת לאמיתו צ"ל תחלה פסוד"ז וברכות ק"ש וק"ש עצמה כנ"ל.

והנה כ"ז הוא בחי' ומדריג' יעקב עבדי שהוא הממשיך בחי' דירה בתחתונים ע"י תפלה ומצות לכן נק' יעקב שהוא בחי' יו"ד עקב כי יו"ד הוא נקוד' אוכמא דלית בה חיוורי כלל (והיינו בחי' נקודת היו"ד כי אות יו"ד מורה על חכמה ונקודת היו"ד הוא בחי' כתר) והוא נמשך מבחי' ישת חשך סתרו שמורה על בחי' סתימין שאינו מושג כלל והעבודה הוא להמשיך בחי' זו למטה דהיינו להתלבש גם בעולם הזה שהוא בחי' עקביים מאוא"ס ב"ה שורה ונמשך ומתלבש בהן וזהו יו"ד עקב שהיו"ד מתלבש בבחי' עקביים, והנה עקב גימ' ב"פ אלקים והיינו כי יו"ד עקב הוא בחי' יחוד דהוי' ואלקים כי עקב גימט' ב"פ אלקים והיו"ד הוא המשכת שם הוי' המתחיל ביו"ד להמשיכו באלקים, אך הנה כתיב כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שיש ב"פ היחוד דהוי' ואלקים כי יש יחוד הוי' ואלקים בשמים דהיינו בבחי' סוכ"ע ויש יחוד דהוי' ואלקים בארץ מתחת שהוא בחי' ממלא כ"ע כי שמים ממעל הוא בחי' סוכ"ע וארץ מתחת

א'ב

הוא בחי' ממכ"ע וע"כ כשיעקב הוא יו"ד עקב הרי ממשיך היחוד דהוי' ואלקים גם עד בחי' עקב וע"כ עקב גימט' ב"פ אלקים. אך כדי להמשיך זה ע"י המצות צ"ל מקודם תפלה בחי' רעותא דליבא כי יש ד' מדריגות רצון ומחשבה דיבור ומעשה וכדי להמשיך מבחי' היו"ד למטה שהוא בחי' גילוי והמשכת רצה"ע המלובש בח"ע הוא דוקא ע"י רעו"ד ועי"ז ממשיכים אח"כ גילוי רצה"ע ע"י המצות להיות אשר קדשנו במצותיו כו' וזהו יעקב עבדי כי עבד הנה ד' פעמים ח"י עולה עבד וזהו עבד ע"ב ד' כי בתפלה יש ד' פעמים ח"י, ח"י ברכות השחר ואח"כ ח"י פסוקים ביהי כבוד ואח"כ ח"י אזכרות בק"ש ואח"כ ח"י ברכאן דצלותא, והענין כי התפלה נחלקה על ד' מדריגות כנגד ד' עולמות אבי"ע כי עד הודו וברוך שאמר הוא תפי' העשי' ויש שם ח"י ברכות השחר והם כנגד ב' טתין דמט"ט דעולם העשי' ואח"כ מהודו וברוך שאמר עד ישתבח תפלת היצירה יש ג"כ ח"י היינו ביהי כבוד ח"י אזכרות וכמארז"ל פסוק זה שרו של עולם אמרו שהוא בעולם היצירה, מן המאיר לארץ עד שמו"ע בחי' בריאה יש ח"י אזכרות בק"ש והוא ב' טתין דמט"ט שבעולם הבריאה ואח"כ שמו"ע בחי' אצילות הוא ח"י ברכאן דצלותא ולכן ד"פ ח"י ע"ב וזהו בחי' עבד העובד עבודה שבלב וכ"ז הוא בחי' ומדרגת יעקב עבדי ועז"נ לא הביט און ביעקב כי הנה כמו שיש מחדו"מ בקדושה כמו"כ יש לעו"ז בקליפה שיש שם ג"כ מחדו"מ כי מחשבה הוא כמ"ש ואיש און מחשבותיו וכן בדבור דברי פיו און ומרמה וכן במעשה כמ"ש פועלי און וכשאדם מתבונן בתפילה בחב"ד שבנפשו בגדולת ה' עומדי' כנגדו מחשבות זרות דסטרא אחרא שהם מחשבות איש און הנ"ל. והנה גדול כח יעקב עד שלא הביט און ביעקב כי און הוא שקר ויעקב אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב וע"כ לא הביט און ביעקב.

והנה כ"ז לפי פי' הב' שהאון עצמו לא יוכל להביט ביעקב ועתה צ"ל הפי' הראשון כפשוטו שקאי על הקב"ה שהקב"ה לא הביט און ביעקב מהו פי' זה ולמה ביעקב דוקא, אך הענין כי הנה כתיב אחות לנו קטנה ואיתא במדרש שאומות העולם מקטרגין על ישראל הללו כו' (ועיין שם במדרש) וע"ז אומר אחות לנו קטנה מה קטן כל מה שהוא עושה אין אביו מעלה עליו למה מפני שהוא קטן כך כל מה שישראל מתלכלכים בעונות כל ימות השנה בא יום הכפורים ומכפר עליהם, וצ"ל קודם למה נקראו ישראל קטנים והלא הם משיגים יותר אלקות וגם אם שהוא כך שהם קטנים מה מסיים המדרש בא יוהכ"פ ומכפר עליהם מה שייך זה ליוכ"פ וממ"נ למה נצרך יוכ"פ הלא קטן א"צ לזה כי כל מה שהוא עושה אין אביו מעלה עליו וגם אם יוכ"פ מכפר א"צ לזה קטן. אך הענין כי הנה יעקב נק' קטן וכמש"כ מי יקום יעקב כי קטן הוא, והענין כי אל דעות ה' שיש ב' דעות דעת תחתון ודעת עליון, והנה דעת תחתון הוא שנעשה יש מאין ונק' אין כי אינו מושג, ודעת עליון הוא שלמעלה היש ולמטה אין. והנה שם אל כולל ב' הדיעות כי שם אל הוא שם מי"ג מדה"ר, והנה עפ"י דעת עליון אין מעשה התחתונים תופס מקום משא"כ עפ"י דעת תחתון ששם תופס מקום שע"י מצוה ממשיכים כו' ועבירה פוגם, והנה דעת תחתון הוא מ"מ כלי

א'ג

לדעת עליון כי דעת עליון שורה בדעת תחתון ולכן יעקב יו"ד עקב שיש לו בחי' זו דדעת תחתון הוא כלי לדעת עליון וזהו ענין המשל שקטן אין אביו מעלה עליו. והענין הוא כי קטן ע"י שהוא בבחי' ביטול עי"ז יגיע בדעת עליון ושם אין תופס מקום כלל חטא ג"כ משא"כ כשהוא יש ודבר אזי מגיע בבחי' דעת תחתון אשר שם תופס מקום וזהו ג"כ ענין בא יוהכ"פ ומכפר עליהם כי יוהכ"פ שהוא מכפר והוא לפי שאז מאיר דעת עליון, אך מ"מ גם ביוכ"פ כתיב יום הכפורים הוא לכם לכם דוקא וצ"ל מאחר שיוהכ"פ מכפר א"כ למה רק לכם דוקא, אך הענין שכל לכם נמשך מהחודש הזה לכם כי לפי שישראל מונין ללבנה סיהרא לית לה מגרמא כלום וזהו החודש הזה לכם וע"כ יוהכ"פ הוא ג"כ רק לכם וזהו שהמדרש מתחיל בקטן מה קטן כו' ומסיים ביוכ"פ בא יוכ"פ ומכפר היינו כי ע"י קטן מגיע בדעת עליון וע"כ שניהם אמת שהכפרה ומחילה הוא מחמת יוכ"פ כי אז מאיר דעת עליון ובבחי' דעת עליון אין תופס מקום כלל חטא ועון אך מי יגיע לבחי' דעת עליון הוא קטן דוקא מצד הביטול משא"כ יש ודבר אין יכול להגיע לבחי' זו וע"כ לא הביט און ביעקב ופי' שיעקב הוא קטן וכמש"כ מי יקום יעקב כי קטן הוא ויעקב אמר קטונתי מכל החסדים ולפי שהוא קטן הוא מגיע לבחי' דעת עליון אשר שם אין תופס מקם כלל מעשה התחתונים וע"כ מצד בחי' זו לא הביט און ביעקב, ביעקב דוקא.

אך הנה כ"ז יעקב אבל ולא ראה עמל בישראל דזה מעלה יתירה בישראל שאינו בבחי' יעקב דאילו בבחי' יעקב לא הביט און אבל עמל יש כי יגיעה ימצא בו שיעקב הוא בחי' עבד והעבודה הוא ענין עמל ויגיעה לאכפי' לסט"א כו', והיינו בכל ששת ימי המעשה כמ"ש ששת ימים תעבוד כי כמו עד"מ במלאכות גשמיי' החורש והזורע כו' כך הוא בעבודת ה' בתפלה בכלל ששת ימי המעשה צ"ל בבחי' עבודה זו ביגיעת הנפש ויגיעת בשר שכ"ז הוא ע"י מלחמה גדולה עם היצה"ר וע"ד שאמרו בספרי סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך וכובש וכך אם לא פעל להפוך מדותיו הרעות ולהמשיך גילוי אלקות בקרבו ע"י התפלה איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם ע"כ צריך תחלה לכבוש גופו ונפשו הבהמית ע"י תפלה וכמארז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שורה בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש כו', ואח"כ ימשיך גילוי אלקות בעולם וכו' הוא העבודה בששת ימי החול וזהו בחי' יעקב עבדי שהעבודה הוא עמל ויגיעה אבל בשבת הוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא עד שהוא בחי' מנוחה ואין שייך עמל כלל כי בו שבת וזהו בחי' ישראל שיר אל וע"כ לא יש בו עמל כלל כי וקראת לשבת עונג היפך מעמל וע"כ בישראל לא ראה עמל. והנה לפי פי' השני שהעמל אינו רואה בישראל והוא לפי שהוי' אלקיו עמו, עמו ממש שבשבת מתגלה בנפשו בחי' אלקות בבחי' גילוי ממש משא"כ בחול אין מתגלה אלקות בנפשו בבחי' גילוי כ"א בבחי' מקיף אבל בשבת הוא בגילוי ממש וע"כ בשבת אין מניחין תפלין כי המקיף נכנס בפנימי', וזהו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כי און ועמל הוא דכר ונוקבא דקליפה והנה יעקב וישראל הוא דכר ונוקבא דקדושה וע"כ לא הביט און דכר דקליפה בנוק' דקדושה ולא ראה עמל שהוא נוק' דקליפה בבחי' דכר דקדושה והוא לפי שהוי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו

א'ד

שהוא יחוד דכר ונוקבא דקדושה וע"כ לא הביט און ולא ראה עמל כו'. והנה פי' תרועת מלך בו הנה תרועת ל' שבירה ופירור כמו ותרועם ולשון ריעות וחיבה, והענין כי הנה לפעמים מצינו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ופעם כתיב באור פני מלך חיים אנפוי דמלכא נהירין, אך הענין דיש ב' בחי' במדת מלך כי כד מלכא יתיב על כורסי' איקרי מלך עילאה וכד נחית לעבדוי מלך זוטא איקרי, שבימות החול כשמתלבש בבי"ע מלך זוטא איקרי וירידה זו הוא ע"י גבורות וצמצומים כמש"כ כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו משא"כ בשבת כד יתיב על כורסי' כי בשבת הוא עליות העולמות ולכן ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו והיינו שבחי' מל' עולה ומתייחדת בשרשה בבחי' אצי' וע"ז נאמר באור פני מלך חיים ואנפהא נהירין ע"י התגלות עונג עליון מבחי' רעוא דכל רעוין שמתגלה בשבת במדת מלכותו ית' ונמשך בחי' תרועת מלך ריעות וחיבה וגם עד"ז נמתקי' כל הדיני' וגבו' הנמשכים מבחי' דינא דמלכותא בששת ימי המעשה מחמת התגלות רעוא דכל רעוין וזהו תרועת לשון שבירה ופירוד דהיינו שמתפררים הגבורות וזהו מיתוקן ותרועה ופירור זה ע"י התגלות רעוא דכל רעוין שהו"ע ריעות וחיבה. והנה לפי הפי' שהקב"ה לא הביט און ולא ראה עמל קאי זה על שניהם שלמה לא הביט ולא ראה כו' לפי שהוי' אלקיו עמו כי במ"ת כתיב פב"פ דיבר הוי' עמכם שנמשך בהם שם הוי' יו"ד ביטול ה' התבוננות ו' מדות ועל כן לא הביט און ולא ראה עמל בישראל, אך שני הפי' הם אחד כי למה לא יכול האון להביט ביעקב והאון אינו יכול להראות בישראל לפי שהקב"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל על כן גם האון והעמל עצמם לא יוכל האון להביט ביעקב והעמל לא יוכל לראות בישראל כו'.