לא הביט און ביעקב

א'יג

בעז"ה פ' בלק התקפחי"ת

לא הביט און ביעקב כו' י"ל הא כתיב ימי שנותינו בהם כו' עמל ואון, הנה יש ב' בחי' ומדריגות למעלה בחי' יעקב ובחי' ישראל שהם ג"כ ב' בחי' שונות בעבודת ה' באדם בחי' עבד ובחי' בן, היינו בחי' יעקב הוא בחי' עבד כמ"ש שמע אלי יעקב עבדי ובחי' ישראל הוא בחי' בן כמ"ש בני בכורי ישראל.

ולהבין זה צ"ל תחילה פי' וענין עבד דהיינו מה שמצינו עבודה שאנחנו עובדים לו ית' כמ"ש ועבדת את ה' אלקיך, וכתי' ולעבדו בכל לבבכם, עבדו את הוי', והנה ל' עבודה הוא ענין תיקון ושירות שהעבד משרת לרבו ומתקן לו דבר שהרי הרב צריך לתיקון ושירות זה, ואיך שייך לומר כן לגבי הקדב"ה שהוא ית' שלימו דכולהו וא"צ לזולתו ח"ו כי ממך הכל כתי' ומקרא מלא כתי' אם צדקת מה תתן לו כו'. אך הענין דהנה ידוע המא' נתאווה הקדב"ה להיות לו דירה, כי הנה באמת אני ה' לא שניתי שאין שום שנוי אצלו יתברך בין קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד כמה אלפים ורבבות שנה קודם שנברא העולם, רק זהו קמי' דווקא אבל אצלינו העולם נחשב ליש ודבר בפ"ע ומסתיר אלקות שלכך נק' בשם עולם ע"ש ההעלם שמעלים אלקות ומסתירו, ותכלית בריאת העולם הוא שנתאווה הקדב"ה להיות לו דירה בתחתונים היינו שיתגלה אלקותו ית' גם בעוה"ז בענין שגם אצלינו יהי' הגילוי איך שאין עוד מלבדו, משא"כ עכשיו הגם דקמי' באמת כלא חשיב העולם ובטל במציאות כו' מ"מ אצלינו נראה ליש ודבר כנ"ל, אבל ענין דירה בתחתונים הוא שיתגלה אלקותו ית' אלינו ג"כ כמו שהוא באמת ולזה הי' תכלית המכוון בבריאות העולם הגם שאינו מושג לנו הטעם שנתאווה לזה רק שכך עלה ברצונו, אך עכ"ז לזאת הי' הכוונה בוודאי ואיך ממשיכי' גילוי זה ירידה זו בתחתוני' הוא ע"י בחי' אתהפכא ואתכפיא של ישראל, כמשל המלך ב"ו שרוצה לעשות לו דירה נאה שצריכי' לפנות ההיכל מכל ליכלוך וטינוף כו' ואח"כ לסדר לו כלי' נאי' מטה ושולחן כסא ומנורה כן עבודתו של ישראל כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת דהיינו ל"ת הם לבער הרע ובערת הרע מקרביך שלא יהי' שום ליכלוך וטינוף ח"ו והמ"ע

א'יג1

הם עד"מ תיקון וסידור כלי' נאי' שעי"ז יהי' הדירה בתחתונים שה"ע גילוי והמשכות אא"ס ב"ה למטה, וזהו שנק' עבודה ל' תיקון היינו שע"י עבודתינו אנו ממשיכי' שיהי' הגילוי למטה שאנו מתקנים דירה נאה, ועיין בזוהר ענין ד' תיקוני שכינתא מטה ושולחן כסא ומנורה וזהו ענין רמ"ח פיקודין רמ"ח איברי' דמלכא שהם כלי' להשראת אוא"ס ב"ה כמו שהאיברים הם כלי' לאור וחיות הנפש וזהו שאנו מברכי' אשר קדשנו במצותיו כו' וד"ל.

(ב) והנה תפילה דרבנן ואינה ממנין רמ"ח מ"ע, ולהבין זה ענין ח"י ברכות דש"ע הם כנגד ח"י חוליות השדרה שבתוכן נמשך החוה"ש כנודע מהזוהר ובגמרא דברכות דכ"ח ע"ב, והנה עד"מ באדם בגופו רמ"ח איברין הנמנין במשנה ספ"ק דאהלות שלשים בפיסת הרגל כו' ח"י חוליות השדרה כו', אך החוה"ש עצמה הנמשך בתוך החוליות אינו ממנין האברים ועכ"ז הוא המעמיד ומקיים את כל האברים שמבריח מן הראש ועד הירכים וע"י נמשך החיות מהמוחין לכל האברי' כמו"כ הנמשל בבחי' המצות שהם רמ"ח אברי' דמלכא הנה ארז"ל מצות צריכות כוונה והכוונה היינו בחי' התפילה שהוא בחי' כוונה פנימי' להמצות והוא עיקר המעמיד ומקיים את הרמ"ח מ"ע והוא כמשל החוה"ש שהוא המעמיד ומקיים את האברים אעפ"י שהוא בעצמו אינו ממנין רמ"ח איברים, והענין שעיקר המכוון בתפילה הוא מה שמבקשי' שיהי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות ברוך ונמשך למטה בבחי' השתלשלות וזהו ברוך אתה הוי' היינו שמבקשים שיהי' התהוות והמשכות של הוי' מבחי' אתה שהוא אוא"ס שלמעלה מעלה מבחי' שם הוי' כי שם ה' מורה על בחי' השתלשלות המדריגות יו"ד צמצום ה"א התפשטות וא"ו המשכה ובחי' הארה הנמשכת בהשתלשלות מדרגות אלו הוא הארה מצומצם לבד לגבי האוא"ס שלמעלה מהשתלשלות וע"ז מורה היו"ד צימצום כו' והבקשה בש"ע ב"א ה' היינו שיהי' הגילוי בתוס' הארה רבה ועצומה כמו שהוא למעלה מהשתלשלות רק שצריך להיות נמשך ע"י סדר והדרגת ההשתלשלות שזהו בחי' שם הוי', ומה שמבקשים להיות רופא חולי' ומברך השנים כו' הענין שעניני' אלו הן כלי' שבהן יהי' השראת האור שלמעלה מהשתלשלות שיתרפא החולי' כו' ולא שהמכוון בעניני' אלו מצד עצמן לבד רק שהמכוון הוא שיהי' גילוי אוא"ס כו' אך לפי שידוע דלית ברכתא שריין באתר ריקנא כמ"ש בזוהר דהיינו שא"א להיות המשכות האור אא"כ יש כלי' שישרה בהן ולכן אנו מבקשי' עניני רופא חולים וברכות השנים וכן כל הברכות דש"ע שיש כלי' שבהם יהי' השראת אוא"ס אבל עיקר המכוון הוא בא"י שיהי' המשכת אוא"ס, וזהו מארז"ל דח"י ברכות דצלותא הוא כנגד ח"י חוליות שבשדרה ר"ל שהם כלי' להמשכת וגילוי האוא"ס הנמשך ע"י התפילה כמו שהחוליות הם כלים לחוה"ש הנמשך מהמוח שבראש לתוכן. והנה ח"י חוליות הנ"ל הם כלים פנימי' ומהם מתפשט אח"כ האור בחיצוניות הכלים ומספר כולם רמ"ח שהם רמ"ח מ"ע וזהו ענין הנ"ל שהמצות צריכות כוונה והתפילה הוא בחי' הכוונה, והענין כי אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו וציוונו שע"י המצות ממשיכי' גילוי בחי' קדושה עליונה דאוא"ס למטה לכן צריכי' כוונה והיינו התפילה שבהן ועל ידן

א'יג2

נמשך בכללות גילוי בחי' שם הוי' מאוא"ס שלמעלה מבחי' שם הוי' כנ"ל שזהו כל עיקר ענין התפילה באמרינו בא"י ואח"כ ע"י קיום המצות כל היום ממשיכים האור בפרט להתלבש במצוה פרטי' שהוא אבר א' מרמ"ח איברי' דמלכא והוא ממש כנ"ל במשל החוה"ש שנמשך בו החיות מן המוחין ונמשך בח"י חוליות כו' ואח"כ נמשך ממנו בכל רמ"ח איברים, לכן מברכין ג"כ קודם המצוה בא"י שיהי' נמשך שם הוי' באותו אבר שמרמז המצוה ההוא, אך הנה הענין מעלת ת"ת שכנגד כולם הוא שהוא מבחי' פנימי' הכלים וצדקה הוא מבחי' חיצוני' הכלי' חסד דרועא ימינא כו'. ועכ"פ מובן שרמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא שהם כלי' להמשכת אא"ס והתפילה אינה ממנין רמ"ח כי אינה בחי' אבר וכלי אלא שהוא אדרבה בחי' הכוונה ר"ל שהוא הגורמת עצם ההמשכה שיומשך האור והגילוי מאוא"ס ב"ה והוא כמו בחי' החוה"ש שהוא המשכת המוחין ואח"כ ברמ"ח איברים שמכללם ח"י חוליות ושאר איברים כו'.

(ג) והנה כל סדר השתלשלות התפילה שעד ש"ע הוא הכנה לש"ע דהיינו כדי שיוכל להתפלל ש"ע בכוונה מרעותא דליבא שבאמרו בא"י יהי' הבקשה באמת שיחפוץ מרעותא דליבא שיהי' גילוי שם הוי' כנ"ל (באות הקדום) לכן כדי שיגיע האדם למדריגה זו תקנו חז"ל מתחלה לומר פסוד"ז וברכות ק"ש כמארז"ל לעולם יסדר האדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל. והנה בפסוד"ז וברכות יוצר מזכירי' אנו מן השירה והשבח שהמלאכי' משבחים ואומרים ביראה ג"פ קק"ק כו' דהיינו איך שהוא ית' קדוש ומובדל ואינו מושג דלי' מתב"כ ואין ערוך איליו כלל והאופנים ברעש גדול מזה שמשיגים קצת איך שהוא קדוש כו'. והנה המלאכי' נק' עומדים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וכנודע בפי' ענין עצי שיטים עומדים והיינו שהם רק במדריגת ובחי' רגליים בלבד, וישראל שלמטה [שהם בחי' ראש] הם בבחי' שינה ורישא שכיבת לעפרא ושקועים בתאוות עוה"ז בני חיי ומזוני כו' ע"ז יסר לבו בקרבו משפלות זו אשר עליונים למטה כו' ויתעורר מזה לצעוק אל ה' בצר לו מנקודת לבו מרעו"ד לשוב אל ה' ממש וזהו בחי' ואהבת בכל לבבך שבק"ש ועיכ"ז יוכל לבקש אח"כ באמת לאמיתו בש"ע ברוך א"י שיהי' גילוי אואו"ס כנ"ל שלמעלה מהשתלשלות למטה, והכלי לגילוי זה הם ח"י ברכות דש"ע ח"י חוליות ואח"כ מתפשט בשאר האברים שבין כולם הם רמ"ח איברים רמ"ח מ"ע כנ"ל. והנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, כי עוה"ב הוא רק בחי' זיו השכינה היינו זיו והארה בעלמא שמזה נהנים הנשמות ומתענגים אבל ע"י תשובה ממשיכי' גילוי אא"ס ב"ה ממש שהוא מקור האור והזיו שאינה אלא הארה בלבד, וזהו ענין משארז"ל ע"פ ויניחהו בג"ע לעבדה כו' רמ"ח מ"ע שע"י העבודה ממשיכי' תוס' אור רב בג"ע וא"ס ב"ה שהוא מקור הזיו וזהו עבודה של הג"ע שמוסיפי' בו אור רב ע"י המצות כו' וד"ל.

(ד) והנה נתבאר ענין עבודה מה ענינה שהוא להמשיך גילוי אואסב"ה למטה דירה בתחתונים וכן תוס' אור בג"ע כו' והיינו ע"י קיום המ"ע ול"ת (כנ"ל באות א') אך מצות צריכות כוונה והוא בחי' התפילה בא"י

א'יג3

להמשיך האור ואח"כ מתלבש בכלי' לקיים המצות כו' (כנ"ל או"ב) וכדי שיהי' הבקשה בש"ע באמת לאמיתו צ"ל תחילה פסוד"ז וברכות ק"ש וק"ש (כנ"ל אות ג'). וכ"ז הוא בחי' ומדריגת יעקב עבדי שהוא הממשיך להיות בחי' דירה בתחתונים ע"י תומ"צ לכן נק' יעקב שהוא בחי' י' עקב כי הנה היו"ד היא נקודא אוכמא דלית ביה חוורי והוא בחי' ישת חושך סתרו שמורה על בחי' סתימו שאינו מושג כלל ובעבודה הוא להמשיך בחי' זו למטה דהיינו להתלבש גם בעוה"ז ממש שהוא בחי' עקביים והיינו ע"י מצות מעשיות שנעשו מדברים גשמי' ממש דבחי' עקביים ואוא"ס ב"ה שורה ונמשך ונתלבש בהן וזהו יו"ד עק"ב שהיו"ד מתלבש בבחי' עקביים, אך כדי להמשיך זה ע"י המצות צ"ל מקודם התפילה שהוא בחי' גילוי התעוררות דליבא כי יש מדריגת רצון ומח' דו"מ וכדי להמשיך בחי' היו"ד למטה שהוא בחי' גילוי והמשכת רצה"ע הוא דווקא ע"י רעו"ד בחי' ועמך לא חפצתי ועי"ז ממשיכי' אח"כ גילוי בחי' רצה"ע ע"י המצות אשר קדשנו במצותיו וציוונו שיומשך בחי' קודש העליון שהוא בחי' יו"ד הנ"ל ולמטה כו', וזהו לא הביט און ביעקב פי' און הוא המרמה והרמאות כמו ואיש און מחשבותיו שהוא החכ' דקליפה המנגד לחכ' הקדושה שהוא בחי' יעקב כי את זה לעומת זה עשה אלקי' וכשהאדם מתבונן בתפילה בחב"ד שבנפשו בגדולת ה' מתגבר כנגדו בחי' חכ' דסט"א שבנה"ב להפילו במ"ז שהם מחשבות עוון הנ"ל והרהורים הרעים אמנם כשזה קם זה נופל שבהתגברות החכ' אלקי' בהתבוננות בגדולת הבורא וממשיך משם ה' באמרו בא"י אזי ממילא נופלים ומתבטלי' בחי' המ"ז דאיש און הנ"ל וזהו לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט בבחי' יעקב ולבלבלו כי לא יוכל לו אלא נפול יפול לפניו (והיינו דווקא נגד בחי' יעקב יו"ד דחכ' כנ"ל, משא"כ לגבי המדות עצמן אהוי"ר כשהם בלי התבוננות יוכל להלחם ועמ"ש פ' וישלח מזה ע"פ ויאבק שזה הי' טעות של השר שרצה להלחם עם יעקב שהי' סבור שמדריגת יעקב הוא בבחי' המדות לבד ת"ת גופא ולכן הי' סבור שיהי' יכול להפילו כו' ופעמי' נתגבר מדות דנה"ב על מדות דנה"א ונופל בתאוות רעות, אך היינו דוקא כשהן מדות בלא מוחין וכמא' צרכי עמך מרובי' ודעתם קצרה פי' לפי שהדעת מתקצר אזי נעשה צרכי עמך מרובי' ולתאווה יבקש נפרד כו' אך מ"מ [לא] יכול לו מפני שיעקב אינו בחי' מדות לבד כ"א יו"ד עקב הארת יסוד אבא ונמשך גם במדותיו בחי' ביטול ובבחי' זו לא יוכל ליגע כו', וזהו ג"כ לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט ביעקב ולבלבלו במ"ז ותאוות להיותו בבחי' יו"ד עקב שהוא ח"ע בחי' יו"ד ואור אבא דוחה חיצוני' כמ"ש ג"כ בדרוש הנגעים באריכות, ומ"ש ימי שנותינו בהם כו' עמל ואון הענין כי נודע שמבחי' יומין נעשה עתיק לבושין לנפש ע"י המצות שמקיים ואי חסרא יומא חיסרא לבושין כו' וענין לבושין אלו הוא ברור מק"נ כמ"ש במ"א ע"פ אם בחוקתי כו' וא"כ הימים עצמן הן בחי' עמל ואוון אלא דהיינו ק"נ קודם הבירור אבל ע"י הבירור אזי לא הביט און כו').

(ה) ולא ראה עמל בישראל פי' דזה מעלה יתירה בבחי' ישראל מה שאינו בבחי' יעקב דאלו בבחי' יעקב לא הביט אוון ביעקב כנ"ל אבל

א'יג4

[עמל] ימצא בו שיעקב הוא בחי' עבדי ועבודה הוא ענין עמל ויגיעה לאכפייא לסט"א ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' ע"י התפילה והמצות כנ"ל, והיינו בכל ששת ימי המעשה כמ"ש ששת ימים תעבוד דהיינו כמו עד"מ המלאכות גשמי' הזורע והחורש הקוצר כ"כ הוא בעבודת ה' בתפילה בכל ששת ימי המעשה צ"ל עבודה זו ביגיעת הנפש ויגיעת בשר להתבונן בגדולת ה' ולהוליד אהוי"ר לה' ולהוציא מלבו הרצונות זרות דנה"ב עד שיהי' לו רק רצון א' לאביו בשמים שג"ז הוא ע"י מלחמה גדולה עם היצר וכמ"ש בלק"א (מן פרק א' עד פרק י"ג) וכמ"ש בזוהר שעת צלותא שעת קרבא וכמ"ש במדרש סמוך לפלטין שלך לא נצחת דהיינו אם לא פעל להפוך מדותיו הרעות ולהמשיך גילוי אלקות בקרבו ע"י צלותא כו' איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה מצות ע"כ צריך תחילה לכבוש גופו בכוונה שבתפילה ואח"כ ימשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה המצות ומזה הטעם אסור לאכול קודם התפילה שאז עדיין הנשמה באפו ואינו יכול לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפילה שאז מתפשטת הנשמה בכל הגוף ועי"ז יוכל אח"כ להעלות המאכל ולברר הטוב מן הרע ונק' אכילה ג"כ מלחמה כמ"ש בזוהר על פום חרבא ייכול נהמא והיינו להלחם עם היצר שלא יהי' אכילה בתאווה רק לש"ש ועי"ז מברר הטוב כו', וכ"ז הוא עבודה בששת ימי המעשה וזהו בחי' יעקב עבדי שהעבודה זו עמל ויגיעה כנ"ל אבל בשבת היא בחי' מנוחה ואין נמצא בו עמל כלל כמ"ש כי בו שבת וזהו בחי' שי"ר א"ל שהוא השירה של בחי' אל דכתי' וחסד אל כל היום שמתעורר בשבת והיינו בתפילה בשבת הוא התענגות מגדולות הוי' שמתענגים ישראל בתפילה [ע"י] התבוננות והשגה בגדולת ה' וכמ"ש טעמו וראו כי טוב ה' וכתי' ישמח ישראל במעשיו וכו', ולכן לא ראה עמל בישראל כי אין עבודה בבחי' עמל כלל רק להתענג על הוי' וקראת לשבת עונג, והטעם שא"צ בשבת לבחי' עמל ויגיעה הנ"ל שבחול הוא כי הנה שבת אותיו' תשב היינו שבחול הוא בחי' ירידות החיות להיות בחי' מלך על גוים רגליה יורדות כו' והיינו ששם אלקי' הוא המסתיר כו' כנודע בענין שמש ומגן כו' לכן צ"ל הצעקה בתפילה לצאת מן ההסתר כו' אבל בשבת אותי' תשב עליות העולמות לכך נק' שיר אל ולא שיר אלקי' כי יוצאים מבחי' ההסתר כו' ולכן אין שייך צעקה רק אדרבה התענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת, וזהו ג"כ הפרש בין בחי' יעקב לבחי' ישראל וכמ"ש לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כו' כי שרית עם אלקי' וכו' היינו שמשתרר על שם אלקי' המסתיר שלא יהי' מסתיר עוד (משא"כ בחי' יעקב יו"ד עקב היינו שממשיך מוחין עליוני' להאיר ע"י מסך דאלקות וזהו יו"ד עקב כי ב' פעמי' אלקי' גימ' עקב כמ"ש בכונת והוא ממשיך היו"ד לשם) ויהי' גילוי שם הוי' כו', ה' אלקיו עמו עמו ממש שבשבת מתגלה לנפשו בחי' אלקות בבחי' גילוי ממש משא"כ בחול אין מתגלה אלקות בנפשו בבחי' גילוי כ"א הוא צועק מנקודת לבבו לה' ורוצה שיתגלה בו בחי' גילוי אבל בשבת הוא הגילוי ממש וז"ש ה' אלקיו עמו וכענין מ"ש במ"א בפי' ולא באש ה' שאין שם הוי' מתגלה ברשפי אש דתפילה רק הרשפי אש הוא לה' משא"כ אח"כ בקול דממה דקה בחי' ביטול תמן קאתי מלכא והוא

א'יג5

הגילוי שם הוי' והיינו בחי' שמ"ע והוא הארה מבחי' שבת שיש בחול כמ"ש במ"א בענין עולת תמיד ועולת שבת). אך א"א להגיע לבחי' ישראל שהוא בחי' שבת אם לא ע"י בחי' קדימת יעקב שהוא עבודה דחול כי מי שטרח בע"ש דווקא אז יאכל בשבת ולכן אין הקורא לישראל יעקב עובר בעשה כמו הקורא לאברהם אברם משום דלא נעקר שם יעקב לגמרי מישראל דהא אהדרי' קרא וקראו יעקב והיינו מטעם הנ"ל דא"א להגיע לבחי' ישראל אלא ע"י קדימת יעקב כי מתחילה צ"ל עסק הבירורי' שבחול שזהו מבחי' יעקב ואח"כ יאכל בשבת להעלותם מעלה מעלה ולהתענג על הוי' כמ"ש במ"א. ובזה נראה לי לפרש מה שאו' במו"ש אל תירא עבדי יעקב כו' כי בשבת אנו בבחי' ישראל שא"צ לבחי' עבודה ויגיעה לברר בירורי' כי בורר אסור רק אנו אז בבחי' בן בנים למקום ע' בזהר ח"ג דצ"ד ואח"כ במוצאי שבת שמסתלקה נשמה יתירה וצריך לחזור ולירד בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורי' בבי"ע כו' ולכך א' אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם (בזה ניתנה כח ועוז כו' והוא ירידה צורך עלי' בשבת שאח"כ וכן בכי"ו יש מעין שבת בק"ש ותפילה שאומר שמע ישראל כו' וכדלקמן אי"ה).

(וא"ו) ותרועת מלך בו הנה בפי' תרועת יש ב' פירושים הא' לשון שבירה ופירור כמו תרועם בשבט ברזל והב' לשון חיבה ושניהם אמת. דהנה י"ל דפעם מצינו דכתי' מלך במשפט יעמיד ארץ ודינא דמל' דינא שהוא מבחי' גבורה ופעמי' כתי' באור פני מלך חיים אנפוי דמלכא נהירין מבחי' חסדים, אך הענין הוא דיש ב' בחי' מלך הא' נק' מלך תתאה כד יתיב בין עבדוהי בחי' מלכותך מל' כ"ע כשמתלבשת בעולמות בי"ע שצ"ל ע"י גבורות וצמצומי' כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכמ"ש במ"א וכתי' במשפט יעמיד ארץ כו' וזהו בששת ימי המעשה, והבחי' הב' הוא בחי' מלך עילאה והיינו בשבת שהוא עליות העולמות ובחי' מדת מלכותו עולה ומתייחדת בשרשה בבחי' אצי' וע"ז נא' באור פני מלך חיים ואנפהא נהירין בנהירו עילאה ע"י התגלות עונג העליון מבחי' רעוא דכל רעוין שמתגלה בשבת במדת מלכותו ית' וזהו תרועת מלך בו ל' ריעות וחיבה דקאי אבחי' [ישראל] שהוא בחי' שבת שאז ה' אלקיו עמו ממש שמתענג על ה' כנ"ל ונמשך בחי' תרועת מלך בו היינו גילוי בחי' ריעות וחיבה מבחי' רעדכ"ר שנמשך במדת מל' שהיא כנ"י וגם עי"ז נמתקי' כל הדיני' וגבורות הנמשכים מבחי' דינא דמלכותא בששת ימי המעשה מחמת התגלות רעדכ"ר. וזהו תרועת מלך כפי' הראשון לשון שבירה ופירור דהיינו שמתפררי' הגבורות וזהו מיתוקן וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים וכידוע ג"כ בענין כוונת התרועה בתקיעת שופר דר"ה שהוא לפרר גבורות עליונות דיצחק כמ"ש בזוהר אמור, ותרועה ופירור זה הוא ע"י התגלות בחי' רעדכ"ר שהוא ריעות וחבה נמצא ב' הפירושים עולים בקנה א'.