ביאור על פסוק לא הביט און

א'יד

[ביאור ע"פ לא הביט און]

ג) ה' אלקיו עמו בחי' או"א דאצי' שהם עמו ממש שמתלבשי' בו בבחי' א"פ ואינם חופפי' עליו בבחי' או"מ כמו שבחול שהזיווג בחי' יעקב ורחל שאז הם חופפי' רק בבחי' או"מ לבד, אבל בשבת אינו כן, כי מבחי' המקיפי' דחול נעשה בשבת בחי' א"פ וזוכים להשיג מקיפי' נעלים יותר וזהו ענין עליות העולמות שהמקיפי' הקודמי' נעשי' פנימי' ונמשך מקיפי' עליוני' יותר כו' וז"ש על בחי' ישראל שהוא בחי' שבת כנ"ל ה' אלקיו עמו שבחי' אורו' דאו"א שהיו מקיפי' על בחי' יעקב מתלבשי' בו בבחי' א"פ להיות עמו ממש וכנודע שבחול הוא יחוד הוי' אלקי' ובשבת הוא יחוד הוי' אהי' שהוא מבחי' הכתר.

ותרועת מלך בו בפי' תרועת יש ב' פירושי' כמש"ל בהתורה, והענין דמבואר בזהר כד מלכא יתיב בין עבדוהי אז מלכא תתאה אקרי, וכד יתיב באתרי' אז מלכא עילאה אקרי כו' והיינו כי בחול הוא ירידת המל' בבי"ע לברר בירורי' ותתן טרף כו' וזהו יתיב בין עבדוהי ואז כתי' מלך במשפט יעמיד ארץ דינא דמלכותא דינא להנהיג עולמו' בי"ע בדין ומשפט וה"ע בנין המל' מהגבורות, ואז מלכא תתא' אקרי, ראש לשועלים, אבל בשבת שהוא עליי' המל' באצי' אז נמתקי' הגבורות שלה וזהו ותרועת מלך ל' תרועם בשבט כי המתקת הגבורו' הוא ע"י פירור ושבירת שמתפררי' הגבו' וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים (פי' ים הוא ב' אותיו' אחרונו' דש' אלקי' שהם ב' גבו' התחתונו' מן ה"ג דש' אלקי' שהם מגולי' ולפיכך צריכי' פירור יותר מג' גבו' הראשוני' וכמבואר בענין ע"ב

א'יד1

ומ"ח צירופי' דש' אלקים כו') וכנודע ג"כ מענין כוונת התרועה בשופר דר"ה, והפי' השני בתרועת מלך ל' ריעות וחיבה כמ"ש בפרש"י הוא ענין התגלות שע"ה נהורין מא"א שנמשכים בשבת במל' (והיינו בסעודה שלישי' במנחה שהוא עת רצון התגלות רעוא דרעוין כנודע) וה"ע יאר ה' פניו אליך בחי' הארת פנים וע"י התגלו' זה הוא ג"כ עיקר מיתוק הגבורות ונמצא ב' הפירושים עולי' בקנה אחד.