לא הביט און ביעקב

א'יד1

לא הביט און ביעקב וגו'. הנה ביארנו הכתוב דהאון לא יכול להביט ביעקב וכן אין נמצא בחי' עמל במדרגת ישראל, ועתה נבוא לבאר בע"א אלא כפשוטו שהקב"ה לא הביט לראות בחי' און ביעקב וכן לא ראה בחי' עמל בישראל, ואלו ואלו דא"ח. והענין דכתי' בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה אלקי' כו' וישר אל מלאך ויוכל כו', דהנה כתי' בא אחיך במרמה ולקח את ברכתיך וזהו בבטן עקב את אחיו שעקב הוא ל' מרמה כמ"ש הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיי' את בכורתי לקח כו'. וענין ובאונו שרה אלקים היינו מה שנצח את המלאך שרו של עשו ונק' ג"כ באונו שרה כענין בא אחיך במרמה כי און ל' רמאות כמו ואיש און מחשבותיו כו'. וע"ז אמר הכתוב לא הביט און ביעקב פי' שמרמה זו דיעקב שעקב את אחיו ליקח בכורתו וברכתו, אינו נחשב בעיני הקב"ה לבחי' און ורמאות ח"ו, כי הדין והיושר עמו שבאמת הבכורה והברכה הי' שייך ליעקב (רק שהוצרך כך שיקחנה מעשו במרמה לתקן מרמה דנחש הקדמוני כדלקמן) ועפ"י דין ויושר לקחם מעשו, וכן מה שנצח את המלאך לא נחשב לבחי' עמל בעיני הקב"ה כי ג"כ כהוגן עשה.

והענין יובן בהקדים ביאור ענין שיצחק רצה לברך את עשו דוקא בויתן לך מטל השמים כו' ורבקה עשתה שיתברך יעקב דוקא בזה והיינו ע"י שהלבישה לו בגדי עשו כו' וזהו המרמה כו'. והענין כי יצחק רצה לזכות את עשו שיחזור בתשובה לכך ציוה לו לצוד ציד להביא לו מאכלים שעי"ז יגבה ויתעלה במדרגה נעלה עד שיוכל לברכו בטל השמים ומשמני הארץ כו' אבל בשביל יעקב הכין ברכה אחרת היינו מה שברכו אח"כ בלכתו פדנה ארם ויפרך וירבך ויתן לך את ברכת אברהם, אבל ברכת ויתן לך מטל השמים וכו' הכין בשביל עשו, דס"ל שאין זה שייך כלל ליעקב שיהי' לו רוב דגן ותירוש כו' וכמארז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וחיי צער תחי' ועל הארץ תישן, ורצה יצחק להתנהג עם יעקב כפי דרכה של תורה (ולעשו רצה לברך בטל השמים כו' שעי"ז יוכל להתעלו'

א'יד2

ולהתברר (וכמ"ש במ"א דכוונתו הוא שע"י המשכו' אלו יוכל עשו להתברר בעצמו ובאמת א"א לעשו להתברר כ"א ע"י יעקב דוקא) או שבאחרית הימים יבררו יעקב ויגביה אותו למעלה), אך רבקה רצתה שיתברך יעקב דוקא, והיינו משום שאף שבאמת כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' היינו שאין ראוי לאדם הישראלי הרוצה לזכות בכתרה של תורה, לבחור לו בעצמו בדעתו ובחירתו את רוב דגן ותירוש, כ"א יבחור לו דרכה של תורה כו' אבל אם ממילא בא לו כל זה (בלי התאמצותו אחר זה) הוא ראוי ונכון לו מאד, כי ניתוסף מזה סיוע גדול בעבודת ה' בעילוי רב יותר וכנודע שבחי' דצ"ח נפלו בשבה"כ מעולם התהו שהוא למעלה מעלה במדרגה ע"כ כשמתבררי' ע"י האדם מוסיפי' בו חיות ושכל רב וכמארז"ל חמרא וריחא פקחין וארז"ל דירה נאה מרחבת דעתו כו', לכן רצתה שיתברך יעקב בזה היינו בברכה דויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ כו' ולכן הי' הברכה במרמה דהיינו שלא עפ"י הדעת רק למעלה מהדעת, והיינו מטעם הנ"ל דעפ"י הדעת והבחירה יש לבחור בדרכה של תורה דוקא כו' כי הבחירה הוא מבחי' הדעת ושם יש עץ הדעת טוב ורע כו' (ולכך צריך להתרחק גם ממותרו' דדברי' המותרי' שהן ג"כ מעורבי' טו"ר ויש לחוש שלא יוכל לברר ולהעלות משא"כ כשבא לו ממילא בלי השתדלות זה ראי' שיוכל להעלות לכן ראוי לו לקבל מה שישער שיוכל להעלות מהדברים המותרי' כדירה נאה וחמרא וריחא כו') אבל אלו הברכות נשפעו לו מבחי' שלמעלה מהדעת דהיינו מה שנמשך לו שלא מדעתו ובחירתו כו' שזה ראוי ונכון לו דוקא שהוא הוא שיכול להעלותו כו' וניתוסף בו ג"כ כח ועוז לעבודת ה' כנ"ל. והנה ההיתר בזה המרמה שעשתה רבקה להלבישו בגדי עשו וגדי העזים, הוא שהי' בזה תיקון החטא דעה"ד שהנחש רימה את חוה ואדם וכמ"ש והנחש הי' ערום ע"כ הי' התיקון ג"כ מדה כנגד מדה שרבקה ויעקב שהם בחי' אדם וחוה לקחו הברכות מעשו במרמה כו', ולכן לא הביט הקב"ה און ביעקב במה שעקב את אחיו כי ראוי ונכון לו ליעקב ליקח הברכות הנ"ל ועשה המרמה עפ"י הדין כנ"ל לתיקון מרמה דאדם כו'.

(נת' איך כי לא הביט הש"י לבחי' און מה שיעקב עקב את אחיו ליקח ברכתו, כי ראוי' ליעקב, אף דדרכ' של תורה פת במלח תאכל, היינו שהאדם יבחור כך, אבל כשבא לו ממילא שפיר דמי כי חמרא וריחי פקחי' כו' כי שרש צ"ח גבוה מאד כו' והיתר דמרמה שעשת' רבקה בהלבשת' ליעקב בגדי עשו כו' הוא מכ"מ לתקן מרמה דנחש כו').