ביאור הדברים ע"פ לא הביט און ביעקב

א'יט

ביאור הדברים ע"פ לא הביט און ביעקב. הנה ענין יעקב עבדי לתקן שיהי' דירה בתחתונים ע"י המצות יובן ממ"ש בד"ה ששים המה בפי' תמתי, כי באצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד משא"כ בבי"ע שמקבלים רק מבחי' מל' זיו והארה ומאירה בריחוק ולכן ומשם יפרד כו', ועמש"ל בד"ה מי מנה עפר יעקב בפי' חול הים כו' ולכן אמר המין מפלגך ולתתא כו' וכדי שיומשך הגילוי בבי"ע ג"כ כמו באצי' זהו (הג"ה וזהו ענין יחוד העליון בחי' אור זרוע לצדיק וזהו ע"י המצות זורע צדקות ומצמיח ישועות אשריכם זורעי על כל מים עכ"ה) ע"י המצות זורע צדקות ומצמיח ישועות כו' ועמ"ש בת"א פ' בראשית בביאור כי כאשר השמים החדשים כו' והטעם שזהו ע"י המצות מבואר במ"א, כי הנה התהוות בי"ע יש מאין מבחי' מלכותך אף שהם נפרדים אכן בזה ניכר ונראה גדלות הבורא ית' להוות יש מאין ממש דבר חדש משא"כ אצי' לשון ויאצל גילוי ההעלם ולא יש מאין ואעפי"כ מעלת אצי' גדול מאד על בי"ע כנ"ל אכן בהמצות יש ב' המעלות שנעשים מדברים גשמים דעשי' והאור וההמשכה מאצי' א"כ יש בהם ב' המעלות לכן

א'כ

עי"ז דוקא נמשך דירה בתחתונים שיהי' גילוי האצי' בבי"ע שהרי ע"י קיום המצות מתחברים אצי' ובי"ע יחד וכמ"ש במ"א שלכן נק' כנ"י אחותי מלשון איחוי וחיבור שתופר ב' יריעות להיות א' וזהו בן פורת יוסף אותיות תופר, יוסף הוא היסוד המחבר כמ"ש במ"א. וזהו העבודה והתיקון שמתקן בי"ע בחי' מפלגך ולתתא שיהי' כמו אצי' כו', ועמ"ש עוד מענין דירה בתחתונים בד"ה מי יתנך כאח לי בלק"ת בשה"ש ובד"ה שובה ישראל דרוש הראשון, שזהו ענין עין בעין יראו והיינו ע"י וידעת היום והשבות כו' ע"ש, לפי"ז י"ל מה שזהו ענין יעקב עבדי (הג"ה ע' בתמורה פ"ו ד"ל ע"א גבי אצל עבדי לישנא מעליא קאמר ופרש"י ועבד היינו אבר המשמש עד"ז יובן ענין יעקב עבדי דוגמת מ"ש בפרדס שער אבי"ע פ"ו בענין שמט"ט הנק' עבדי גורם היחוד כו' ע"ש עכ"ה) דמבואר בד"ה וידעת היום פי' כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת דכמו שיש ש' אלקים המסתיר ומעלים בבחי' ממכ"ע כן גם בבחי' סוכ"ע וצ"ל וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל בחי' סוכ"ע ועל הארץ מתחת בחי' ממכ"ע, וזה"ע יעקב יו"ד עקב כי עקב גי' ב"פ אלקים והיו"ד הוא המשכ' שם הוי' שמתחיל ביו"ד להמשיכו באלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת גם בבחי' עקב, ואפ"ל לכן יש בעשרת הדברות קע"ב תיבות ועי"ז יהי' עקב תשמעון וכמ"ש בזהר וישלח דקע"ד שיעקב וישראל נגד שם אלקים ושם הוי' לכן יעקב מתקן ההסתר דשם אלקים ע"ד בין עובד אלקים לאשר לא עבדו המבואר בת"א בביאור ע"פ מים רבים שבת"א פ' תולדות, וכמו עיבוד העור שמתקנו כך העור ענין כתנות עור ששרשו מבחי' שם אלקים ועובד אלקים לתקן ההסתר כו' ועי"ז צחוק ותענוג העליון עשה לי אלקים ומזה נמשך בחי' בדד עין יעקב עין בעין יראו כו' כנ"ל, וע' מ"ש בת"א ר"פ ויצא בד"ה ושבתי בשלום בפי' ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה לברר בירורים דק"נ שמזה יומשך בחי' והי' הוי' לי לאלקים, והוא עצמו ענין דירה בתחתונים ועמ"ש בסידור בד"ה עד הגל בענין יעקב ולבן לבן בק"נ וע"י שיעקב בירר והעלה ממנו הניצוצות ממשיך מבחי' לובן העליון כתר כו' ועמ"ש ע"פ וירא והנה באר בשדה כו' ואזי מבחי' חרן יומשך בחי' רינה כו', וזהו ענין שבפ' שני' דק"ש נא' ולעבדו בכל לבבכם כי פ' שני' בה שם ע"ב בחי' המשכה מלמעלה למטה כנז' בלק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה ואהבת את, ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם בענין דיו לעבד להיות כרבו ובהגהות לד"ה זאת חוקת התורה נת' ע"פ הרע"מ תרומה קנ"ט ענין דיו הוא ג"כ דיו שבו נכתב התורה ונק' תושב"כ בחי' אש שחורה מבחי' ישת חושך סתרו יומשך להאיר ע"ג אש לבנה כו' וע' בפרדס ערך עבד וערך עבודת הלוים ובמא"א אות ע' סעי' כ"ג, ועמ"ש בפי' ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קראו ליעקב אל ושם נת' שיעקב ממשיך תוספת אור למעלה וזהו ענין תפילין דמארי עלמא, ועפמש"כ יש לפרש לפי שממשיך דירה בתחתונים שזהו הכוונה משארז"ל אני אלוה בעליונים ואתה אלוה בתחתונים כנז' בזוהר תולדות דקל"ח ע"א ובגמ' פ"ב דמגלה די"ח ור"ל שיעקב ממשיך אלקותו ית' גם בתחתונים שיהי' דירה בתחתונים והרמ"ז פ' תצא דרע"ח א' פי' עב"ד

א'כא

ע"ב ד' ר"ל ד' פעמים ע"ב הם רפ"ח ניצוצים שנפלו בשבה"כ והעבד מברר אותן ולהעלותן למעלה.

קיצור. ענין העבדות והתיקון לתקן בחי' ומשם יפרד מפלגך ולתתא ע"י זורע צדקות המצות יש בהן מעלת העשי' שנברא ונתחדש בכח הכל יכול ומעלת האצי' ועי"ז עין בעין יראו ע"י וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים בשמים כו' ועל הארץ כו' וזהו יעקב יו"ד נמשך בעקב בגי' ב"פ אלקים, עובד אלקים עיבוד העור כתנות עור, ויצא יעקב מבאר שבע לתקן חרנה מבחי' חרן יהי' רנה והי' הוי' לי לאלקים כנ"ל, והיינו דירה בתחתונים בדד עין יעקב וזהו ולעבדו שבפ' שני', דיו לעבד, וזהו הקב"ה קראו ליעקב אל שע"י נמשך אל הוי' ויאר לנו, עבד ע"ב ד' והיינו בירור רפ"ח ניצוצין שהם ד' פעמים ע"ב (הג"ה ולפמ"ש עבודה זו עובד אלקים היינו שממשיך יחוד שם הוי' בשם אלקים וזהו שיעקב הי' מטתו שלימה מטה ה"ס היחוד וגם העמיד יב"ש כי ע"י יחוד זו"נ נמשך ונתהווה המרכבה דבריאה שהם י"ב כמ"ש בזהר פ' חיי דקל"ג סע"א וע' זח"ג פ' במדבר דקי"ח סע"ב בענין יהיב מטתי' בין צפון לדרום וכך הוא בענין מטתו דיעקב כי אברהם הלוך ונסוע הנגבה בחי' דרום ויצחק קו השמאל בחי' צפון וכמ"ש בתד"א ובמד"ר פ' ויקרא ספ"ב כשקורין צפונה לפני הוי' זוכר הקב"ה עקידת יצחק וא"כ מטתו של יעקב הוא בין צפון לדרום וממשיך יחוד העליון כו' עכ"ה).

ב) וכ"ז הוא ענין המצות אך התפלה נק' עבודה שבלב היינו מצות צריכות כוונה, כי יש מצות אנשים מלומדה ע' מזה בד"ה וארא אל אברהם שהוא בחי' עיבור ולא בחי' לידה וכן פושעי ישראל מלאים מצות כרימון בד"ה אוסרי לגפן גבי כבס ביין לבושו ואעפי"כ בשם פושעים יכונו, אלא צ"ל כוונה שהמכוון שיהי' ברוך אתה הוי', וכה"ג ארז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה שלא היתה כוונתם להמשיך גילוי אוא"ס בהתורה כמ"ש בד"ה וכל בניך וכמ"ש סד"ה ביום השמע"צ כנישין בפי' עוטה אור כשלמה שהתורה נק' לבוש וצריך להמשיך שיתלבש כבי' בלבוש זה, ועד"ז המצות נק' לבושין כי הם תלוים בג' בחי' מח' ודומ"ע כמ"ש בלק"ת ס"פ שלח בד"ה וישלח יהושע כו' ואת יריחו ריחא דלבושייכו, וירח את ריח בגדיו, ולפי"ז הכוונה הוא רעותא דליבא שהיא עצמיות ופנימיות מחדומ"ע ועמ"ש מזה בד"ה ואתה הרם את מטך עד"מ ממחשבה ודבור ומעשה באיזה מסחר שהמכוון הוא הריוח להחיות את נפשו ומחדומ"ע של המסחר הן רק לבושים לבחי' זו שבהם ועל ידן יגיע להמכוון שהוא הריוח וא"כ הוא רק טפל לגבי העיקר וכמו"כ למעלה הרעו"ד והתשוקה בכל מאדך אליו ית' שיהי' ברוך אתה הוי' ועמך לא חפצתי זהו המכוון ולהגיע לזה זהו ע"י מחדומ"ע של ההתבוננות והתורה ומצות שהן לבושים וכלים שבהם וע"י נמשך האור ועמ"ש מזה לקמן אות ה', וזהו תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב פי' טוב לבב זהו רעותא דליבא אליו ית' ע"ד אליך הוי' נפשי אשא, ומזה יומשך ג"כ השמחה בקיום המצות, ודרך כלל מודומ"ע זהו בי"ע ורעותא דליבא זהו אצי' כמ"ש בד"ה כי תצא בפי' יהבין לי' ברתא דמלכא, ועפי"ז יובן מ"ש שהתפלה היא הכוונה של המצות כי המצות הן בחי' מחדומ"ע והתפלה הוא רעותא דליבא ולכן נקראת עבודה שבלב, ויש לפרש ג"כ להמשיך מהמוח ל"ב נתיבות חכמה בהלב שעש"ז נק' לב כו', והתפלה ח"י ברכות נגד ח"י חוליות שבשדרה שהוא ע"ש כל עצמותי תאמרנה כו' מי כמוך כמ"ש בירושלמי פ"ד דברכות והשדרה ח"י חוליות עם חוט השדרה הם המקשרים כל בנין הגוף ומקשרים ג"כ הגוף עם הגולגולת והמוח, והיינו שהמצות נק' רמ"ח אברים וכל אבר יש בו עצמות גידין ובשר והממשיך בהם הכוונה זהו חוט השדרה שהיא ח"י ברכות דצלותא וכן ח"י אזכרות דק"ש ע"ד עצם מעצמי זהו ק"ש כמ"ש בזהר ומבואר במ"א בהגהות לד"ה והי' לכם לציצית כו' לכן עי"ז כל עצמותי תאמרנה כו', ובפרדס בסופו בשער הנשמה פ"ח וחוט השדרה הוא הדעת הנמשך מהחכמה ונעשה נשמה לתפארת שהוא בחי' גופא, והיינו שהחכמה הוא בחי' ראי' והדעת הוא כאילו רואה לכן הדעת נמשך מהחכמה ונעשה נשמה להמדות שעיקר המדות הן לפי הדעת לכן מזה נמשך רעו"ד כמ"ש בת"א פ' תולדות בהביאור ע"פ מים רבים ורעותא דליבא זהו כענין עבודת הלוים בשיר או כמ"ש בכהנים עבודת מתנה אתן כו', וזהו הנשמה של עבודת המצות וכענין קעומ"ש וקבלת עול מצות שהן רו"ש שעיקר ההמשכה ע"י השוב הוא ע"י קדימת הרצוא כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכמ"ש מזה בד"ה מזוזה מימין ובד"ה בכ"ה בכסליו ועמ"ש בד"ה ויקחו לי תרומה והיינו כמ"ש לקמן סעיף ה' שהדעת הוא שיזכור תמיד המכוון כו' יעו"ש. והנה כמ"כ למעלה רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהם ט"ס דז"א טפ"ט כו' ואוא"ס הנמשך בהן זהו האור ואנת הוא נשמתא לגופא, ועתיק יומין נשמה של כל האצי' ולכן אינו בחשבון י"ס וכן הדעת נשמה דז"א ואינו בחשבון הספי' כמ"ש בע"ח שכ"ב, והמשכה זו זהו נמשך ע"י כוונת המצות והרצוא וכמ"ש במ"א בהביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה שיש ב' העלאת מ"ן הא' להמשיך האור הב' לעשות הכלים, והמשכת האור זהו ו' דוהנורא בחי' הקו"ח והוא הנמשך ע"י ק"ש ותפלה קבלת עומ"ש וזהו כמ"ש במ"א בפי' וזכרתם את כל מצות הוי' וזכרתם לשון זכר ומשפיע שתהיינה המצות זכרים ומשפיעים האור והדעת לכנ"י וכמשל הטיפה הנמשכת מהמוח שכל הרמ"ח אברים מרגישים בה והוא הנמשך ע"י חוט השדרה, והיינו לפי שע"י התפלה שהוא חוט השדרה ממשיכים אוא"ס ברמ"ח אברים דז"א משא"כ כד אנת תסתלק מינייהו אשתארן כגופא בלא נשמתא, נמצא ע"י התפלה ממשיכים וזכרתם את כל מצות כו', והנה ענין ולשון כוונה הוא מלשון הכנה וכמשארז"ל פ"ב דמכות גבי ערי מקלט ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך, וכן למעלה זהו ענין ושמרו דרך הוי' שהוא דרך שיומשך שם הוי' בהמצות כו'. ועמ"ש ע"פ כי ישרים דרכי הוי' בבה"ז פ' וישלח דף ק"ע.

קיצור. והתפלה עבודה שבלב, מצות צריכות כוונה וכן בתורה על שלא ברכו בתורה תחילה, כמו רעו"ד היא הנשמה ותכלית המכוון ומחשבה דבור ומעשה הן לבושי' לרעו"ד כן המצות תלויות בג' בחי'

א'כג

מחדומ"ע והן לבושי' לבחי' רעוד"ל בכל מאדך, עבדת בשמחה ובטוב לבב, ולכן התפלה עבודה שבלב רעו"ד היא הכוונה של המצות שיהי' ברוך אתה הוי' וח"י ברכות דשמו"ע ח"י חוליות השדרה שיהי' כל עצמותי תאמרנה עצם מעצמי זה ק"ש, הדעת נשמה להמדות וממנו יומשך רעו"ד, א"כ עבודה דמעשה זהו שוב ועבודה שבלב בחי' רצוא. וכן למעלה רמ"ח פקודין רמ"ח אברים בחי' כלים ואוא"ס נמשך בהן ע"י העלאת מ"ן להאור שהוא הרצוא, וזהו וזכרתם את כל מצות הוי' שיהי' זכרים ומשפיעים, כוונה לשון ומכוונות להן דרכים ושמרו דרך הוי' כי ישרים דרכי הוי'.

ג) ולהבין בתוס' ביאור קצת בענין ח"י ברכאן דשמו"ע וכן ח"י אזכרות שבק"ש יש להעיר ממ"ש במ"א ע"פ ואולם חי אני וימלא כבוד ה', ובלק"ת בד"ה וארשתיך לי בפי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי פי' שהוא מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע יעו"ש פ"ג. כי הנה כתיב נשבע ה' בנפשו לכאורה איך שייך בנפשו. וי"ל ב' אופנים הא' ע"ד מ"ש בי נשבעתי בזח"ג דס"ו ב' ובאד"ר דק"ל ע"א שז"א נשבע בא"א המלובש בו וזהו בי כו', וזהו ענין בנפשו וזהו ענין שבת וינפש, הב' ע"ד מ"ש בפי' וה"ס עשן ר"ת עולם שנה נפש שבחי' המחי' עולמות שהיא מל' נק' נפש כמו בענין נשמה רוח נפש שהנפש הוא בחי' היותר אחרונה כמו"כ בחי' מל' הוא רק הארה בעלמא נק' נפש והיא ממכ"ע, אבל סוכ"ע נק' רוח ונשמה כמ"ש בפי' אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף רוחו הוא סוכ"ע ועז"נ לא ידין רוחי באדם כו' ונשמה הוא עוד למעלה מבחי' סוכ"ע ולכן מבואר בע"ח בענין עיגולים ויושר עיגולים הוא בחי' נפש ויושר הוא בחי' רוח, וזהו פי' נשבע ה' בנפשו היינו בבחי' מלכותו ית' הנמשך להאיר העולמות ונק' ג"כ שמו, ולפי"ז פי' ואולם חי אני היינו הבחי' עצמותו שלמעלה מבחי' נפש היינו מה שלמעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע וממנו נמשך במל' להיות וימלא כבוד הוי' והיינו ע"י יסוד שנק' אל חי שהוא הממשיך ההשפעה בבחי' מל' וכמ"ש בפי' בשוב ה' ציון בזהר בשלח דנ"ה ובפי' הרמ"ז שם שיהי' היסוד נק' אבר חי, בסוד יוסף בני חי, והו"ע ותשב באיתן קשתו הקמת הברית ואת בריתי אקים את יצחק קץ חי היינו קץ ההמשכה מבחי' חי, וכן ענין ובניהו בן יהוידע בן איש חי יהוידע בחי' דעת ואין קישוי והקמת הברית אלא ע"י הדעת בחי' והאדם ידע וע' בזהר בראשית ד"ו, והנה בענין כמה מעלות טובות למקום עלינו פי' בכהאריז"ל שהם ט"ו יסודות ג' יסודות בכל פרצוף בחמשה פרצופים דאצי' וכמ"ש בפי' זכר רב טובך יביעו שיש ריבוי בחי' טוב ויסוד המקשרים ההשפעה וזהו ומשביע לכל חי רצון בחי' לכל חי היינו היסודות כמ"ש בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו ובהביאור שם, ועד"ז יובן ענין כמה בחי' ח"י שיש בתפלה היינו ח"י אזכרות דק"ש ח"י ברכאן דצלותא וכן ח"י ברכת השחר וכן ביהי כבוד יש ח"י פסוקים ח"י אזכרות כנגד ב' טתין דמט"ט שר העולם שאמר פסוק יהי כבוד כו' וכן ח"י אזכרות בשירת הים וע' מזה בהרמ"ז פ' תצא דרע"ח ע"א, והיינו ע"ד רב טובך שיש ריבוי בחי' טוב שהוא יסוד בחי' חי כו', ושם ע"ב

א'כד

ד' פעמים ח"י נגד ד' בחי' אבי"ע שישנם באצי' וכמ"ש הרמ"ז פ' פקודי דר"ך, ובפ' תצא שם פי' עבד ע"ב ד' היינו ד"פ ח"י הוא ע"ב וזהו ענין התפלה שיש בה ד"פ ח"י ונק' עבודה בחי' עבד, כי התפלה נחלק לד' בחי' נגד אבי"ע, עד הודו וב"ש הוא תפלת העשי' ויש שם ח"י ברכת השחר והם נגד ב' טתין דמט"ט תוכו ח"י וקליפתו רמון, מהודו עד ישתבח תפלת היצי' יש ג"כ ח"י היינו ביהי כבוד ח"י אזכרות אשר ג"כ שרו של עולם אמרו, מן המאיר לארץ עד שמו"ע בחי' בריאה יש ח"י אזכרות בק"ש, ובשמ"ע בחי' אצי' ח"י ברכות זהו ח"י ולכן דרך כלל זהו בחי' עבד העובד עבודה שבלב והיינו ע"ב ד' ד"פ ח"י גימטריא ע"ב ונק' עבד, ולכן הלולב שדומה לחוט השדרה מנענעים בו ח"י נענועים ד"פ כו' וכן גובה המנורה י"ח טפחים בן י"ח לחופה כי אז יש בו בחי' יסוד הנק' ח"י להשפיע ולהוליד כו' ומבוא' במ"א בענין יוסף בן שבע עשרה שנה הי' נער שאז לא נתגלה עדיין הטיפה הנמשכת מבחי' חי ע"כ נק' נער וזהו ההפרש בין מצהלות חתנים מחופתם ובין ונערים ממשתה נגינתם כו', בן ישי חי, ישי ב"פ ש"י תר"ך משם נמשך שיהי' היסוד חי וכן דוד מלך ישראל חי וקיים יעקב לא מת, ועמ"ש בענין רוכב על כרוב קל שלו ושאט בח"י אלף עולמות בד"ה יביאו מל' ובהביאור, ומכ"ז יובן ענין ח"י ברכאן דצלותא היינו להמשיך מבחי' ואולם חי אני בבחי' כבוד ה', והו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' להמשיך ממקור חיים בבחי' ממכ"ע שיהי' ומלאה הארץ דיעה כו', ובהרמ"ז פ' במדבר דף ד' סע"ב גבי בח"י עלמין פי' הוא פנימית יסוד דעתיק יומין וזהו ואולם חי אני שלע"ל יומשך הגילוי מבחי' זו, וע' בעה"ק ח"ג פס"ג בפי' ואולם ח"י אני שהתכלית מכל הבריאה הוא היחוד ע"ש פ"א ופכ"ג, ומהו היחוד שיומשך ויתגלה בחי' ח"י בבחי' אני, ומזה יובן שתכלית הכוונה הוא התפלה שהוא המשכת ח"י בבחי' אני כמ"ש ואני תפלה ועמ"ש בד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם, חי חי הוא יודיך, ומזה יש להעיר לענין תפילין שנקראים חיים כי לטטפת ב' טתין בחי' ח"י, וזהו מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל כי הכתר הוא העטרה וכתיב בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו פי' ביום חתונתו שאז משפיע למל' הנק' כלה ע"י היסוד ומקור לזה צ"ל ע"י הכתר דוקא ע"ד המגביהי המשפילי כו' לכן צ"ל המשכת העטרה והכתר וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו וכמו"כ ח"י ברכאן דצלותא ובשים שלום נמשך הטפה ע"י היסוד וא"כ צ"ל בחי' בעטרה שעטרה לו כו', וזהו ג"כ ענין בן ישי ח"י כי ישי מורה ב"פ תר"ך כנ"ל וגם להנחיל אוהבי יש משם דוקא נמשך בחי' ח"י, וזהו ענין מט"ט קושר כתרים כו' כי מט"ט יש בו ג"כ ב' טתין בחי' חי לכן יש בו כח להעלות התפלות להמשיך העטרה כו', וע' מזה בזח"ג פ' תצא דרע"ח א' ובפ' וישלח דקס"ז ע"ב ועמ"ש מזה בד"ה מזוזה מימין ובד"ה מה יפו פעמייך בנעלים, ומכ"ז יש להעיר ג"כ לענין ט' ברכות דמוסף דר"ה ותשעה תקיעות ג"פ תר"ת הם ח"י כי בר"ה ממשיכים החיות להעולמות לכל השנה, גם י"ל בענין ב' טתין אלו שהם חי היינו ב' בחי' טוב הא' כמ"ש טוב ה' לכל והב' מ"ש טוב ה' לקויו שהקשו ע"ז ספ"ד דסנהדרין הני ב' קראי אהדדי והתירוץ שיש ב' המשכות הא' על סדר תיקון

א'כה

העולם המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועז"נ טוב ה' לכל הב' בחי' הזיווגים שהוא השפע הפנימיות ועז"נ טוב ה' לקויו כו', ובר"ה ממשיכים ב' בחי' אלו יחד שיומשך מבחי' טוב ה' לכל בבחי' טוב ה' לקויו כי אם לעוברי רצונו כו' לעושי רצונו עאכ"ו, ע"ד כובע ישועה בראשו כובע כ"ו ע"ב כ"ו דורות שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה שיאיר בראשו היינו ר"ה, ועמ"ש מענין התחברות ב' בחי' אלו יחד דחיות העולמות עם שפע הפנימי' בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה יעו"ש היטיב ותבין מעלות התחברות ב' בחי' אלו, גם ענין ט' תקיעות ט' טוב ע"ד הטוב כי לא כלו רחמיך שהם רחמים רבים בלי גבול כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה והמשכת י"ג מדה"ר ממשיכים בעשי"ת ע"כ צריך לעורר בחי' הטוב כי לא כלו כו' והיינו ע"י תשע תקיעות כו', גם כי ענין חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב זהו ענין לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל והיינו ע"י ותרועת מלך בו.

קיצור. להעיר לענין ח"י ברכות דשמ"ע מענין ואולם חי אני, לבי ובשרי ירננו אל אל חי, נשבע ה' בנפשו, עגולים נפש ויושר רוח נפש ממכ"ע רוח סוכ"ע ואם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף משא"כ לא ידון רוחי, יסוד ממשיך בבחי' מל' ולכן נק' אל חי, בשוב ה' ציון ואת בריתי אקים את יצחק קץ חי, ובניהו בן יהוידע בן איש חי, והאדם ידע, זכר רב טובך, כמה מעלות טובות, ומשביע לכל חי, עבד דתפלה עב ד' היינו ד"פ חי עולה ע"ב ח"י ברכת השחר ח"י אזכרות ביהי כבוד שאמר שרו של עולם ח"י אזכרות בק"ש ח"י ברכאן דצלותא וכן בלולב שהוא המשכת הדעת לו לב ומזה נמשך בלילה ושאט בח"י אלף עלמין, אך לע"ל גילוי מבחי' יסוד דע"י עז"נ ואולם חי אני, מט"ט קושר כתרים, בעטרה שעטרה לו כו' וזהו בן ישי ח"י ב"פ תר"ך משם נמשך בחי' ח"י, ט' תקיעות וט' ברכות ח"י להמשיך מעץ החיים, גם ב' טתין ע"ד טוב ה' לכל טוב ה' לקויו ע"ד כובע ישועה בראשו, ועמ"ש ע"פ וגם אמנה אחותי כו' ותהי לי לאשה גם ע"ד הטוב כי לא כלו רחמיך, ויש להעיר עוד לענין חי מבחי' צרור החיים גם ענין ג' ווין דקדוש הוא בחי' חי, ויסע ויבא ויט ג' ווין (הג"ה וע' בעה"ק חלק העבודה פי"ב מענין ח"י ברכאן והיינו שעי"ז נמשך האור מבחי' אל חי בבחי' מל' שהיא כנס"י וע' בזח"ב משפטים צ"ז ב' בענין שארה כסותה ועונתה ונת' במ"א דבחי' שארה י"ל זהו תורה וכסותה זהו מצות ועונתה י"ל תפילה שנמשך יחוד העליון דרך ח"י חוליות וע"ש בעה"ק פ"ז ועמשל"ק ססעי' ד'. גם עונתה י"ל זהו מארז"ל כל הקורא ק"ש בעונתה.

ד) וזהו ענין ובדעת חדרים ימלאו חד"ר ר"ת חסד דין רחמים וקיום המדות הוא ע"י הדעת שהוא הכוונה והפנימי' של המדות ועמ"ש ע"פ ויקהל משה את כל עדת בנ"י עדת אותיות דעת כי משה רע"מ ממשיך דעת בכנ"י לכן הוא בחי' ויקהל שמאסף אותם שיהי' בהם כוונה א' היינו לב א' לאביהם שבשמים ולא ישכחו על עיקר המכוון כנ"ל סעיף ב' בענין רעותא דליבא וכמשל הנוסע ביריד כדי להרויח שצריך שלא ישכח על

א'כו

המכוון להרויח כמ"כ ענין ירידת הנשמה בגוף ירידה צורך עלי' צריך שלא ישכח על עיקר המכוון וזהו ענין המשכת הדעת בהמדות לכן הדעת וידעת היום שהוא התפלה זהו הכוונה והפנימי' של המצות כו' וזהו ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' נח בד"ה מים רבים ולכן התפלה אינה ממנין תרי"ג כי הוא המשכת החיים והאור ומנין רמ"ח מ"ע הם בחי' אברים וכלים אבל האור נמשך מבחי' חד ולא בחושבן.

ומש"ר כאן פ"ד והנה כל סדר התפלה שעד שמו"ע הוא הכנה לשמו"ע כדי שיוכל להתפלל שמו"ע בכוונה מרעו"ד שבאומרו ברוך אתה הוי' יהי' הבקשה באמת כו' מבואר לעיל דכוונה הוא ענין הכנה וכן ארז"ל פ"ה דברכות דל"א המתפלל צריך שיכוון את לבו לשמים אבא שאול סי' לדבר תכין לבם תקשיב אזניך תלים סי' יו"ד י"ז הרי תכין לבם זהו מה שמתפללים בכוונה וברבות פ' מצורע ס"פ ט"ז ר' יהושע בר נחמני אומר אם כיון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך, וכ"ה ברבות ר"פ ואתחנן בשם אבא שאול ור"פ נצבים, וע' בספר פנ"י פ' תצא בענין מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם דפי' שההודעה כדי שיכינו א"ע לקבל המתנה ויהי' בחי' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ועד"ז י"ל ההכנה לתפלה שיהי' יולדת זכר בחי' אה"ר עיין בלק"ת פ' תזריע בד"ה שוש תשיש, גם ההכנה יובן כי תפלה נק' בקשה ואין שייך בקשה אא"כ חסר כו' וצריך ע"ז הכנה להתבונן גודל החסרון בריחוקו מהאלקות ונק' לבו דואג בקרבו ואז יהי' הכוונה והבקשה באמת וכמ"ש בד"ה ואני נתתי לך שכם אחד בפי' ובקשתי ות"א ובבעותא, יעו"ש שהוא כמשל משיכת הקשת הרבה לאחוריו אזי אח"כ יורה כחץ כו' ואותיות התפלה נק' חצים כו' ולכן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו את לבם למקום כו'. ועוד יובן ענין ההכנה לבא לבחי' בקשות דשמו"ע כי הנה התפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי תפלה מלשון התחברות שהוא התדבקות והתקשרות הנפש שבגוף בשרשה בבחי' הנשמה שהוא בבחי' מקיף ונקראת מזלי' כמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי פ"ב שזהו ענין קומי לכי רעייתי כו' ובהביאור שם פ' א"ב, וד"כ הם ד' עליות כנגד טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי וכמ"ש ג"כ מזה בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בפי' והרוח תשוב כו' עד יעבור עמך הוי' כו', וח"י ברכאן דצלותא זהו העלי' הרביעית בחי' עד יעבור עמך כו' ולכן צריך לזה הכנה כל הג' בחי' נפחת בי יצרת בראת דהיינו מן ח"י ברכות השחר עד ק"ש וברכותי', והן ג"כ ד' בחי' רוח ורעש ואש וקול דממה דקה שהוא צלותא בחשאי כמ"ש במ"א, וזהו ענין הסולם מלמטה למעלה שיבא לבחי' הדעת הממשיך רעוד"ל שיהי' כל כוונתו אליו ית' ושזה לבד יהי' עיקר המכוון וזהו בחי' יחידה שאין לו רק לב א' ליחידו ש"ע כמ"ש באגה"ק סי' ד' בד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה ובלק"ת בשה"ש בסופו בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים, ועי"ז ממשיכים ג"כ ההמשכה בסולם מלמעלה למטה בבחי' אחת

א'כז

היא יונתי תמתי כי היסוד נק' סולם ופי' הרמ"ז פ' ויצא בדף קמ"ט ע"ב שהוא תחלת קו האמצעי חוט השדרה העשוי מדריגות מדריגות הן החוליות עכ"ל הרי ח"י חוליות השדרה הן מדריגות הסולם וההמשכה בו וע"י זהו ענין אלה תולדות יעקב יוסף כמ"ש במ"א ע"פ בן פורת יוסף כו' גם פורת אותיות תופר שמחבר ב' השמות הוי' אלקים כו' (הג"ה ועמש"ל ססעי' ג' בהג"ה).

ה) והנה לבאר עוד ענין המשכה זו יש להבין ענין וזכרתי את בריתי יעקב כו' וכן ענין טענת כנ"י ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שכחני וכן ענין המזכירים את ה' בישעי' סי' ס"ב, איך שייך כ"ז למעלה. ונלע"ד שיש להבין זה עפ"י מה שמצאתי כתוב בד"ה לאהבה את הוי' אלקיך ולעבדו דרוש סוכות תקס"ב כ"י מו"ח ז"ל ומבואר שם וז"ל וע"י הלולב נמשך הדעת פי' פנימי' הדעת עליון דז"א לנוק', וענין המשכת הדעת יובן בהקדים משל א' כמו כשרוצה האדם לסחור במו"מ שעיקר הרצון והחפץ הוא הריוח שירויח בהמו"מ אך שאי אפשר לו להשיג חפצו זאת אם לא שיסע למקום הרחוק והרי הנסיעה מצ"ע אינה רצונו וחפצו כי קשה לו הדרך מאד ומ"מ יש לו רצון בהנסיעה עצמה עד שלא איכפת לו כלל טורח הדרך והטלטול מפני חפצו ותשוקתו שיוצא ע"י נסיעה זו והוא הריוח כו' (וכעין מ"ש בפ' ויצא ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה) ונמצא שנמשך רצון גמור בהנסיעה מעיקר הרצון והחפץ שבהריוח ועכ"ז אינו רצון האמיתי כ"א בדרך אגב לבד דהיינו מפני שא"א להשיג הריוח בלעדי הנסיעה והרי רצון שבנסיעה כמו לבוש לבד לעיקר פנימי' הרצון שבהריוח וכמ"כ עוד יתלבש גם הרצון שבנסיעה ברצונות אחרים הנצרכים לזה כמו שיכין צורכי הנסיעה בעגלה וסוסים והוצאות הצריכים וכדומה לזה שבודאי רחוקים הם מן הרצון והחפץ שבהריוח ואמנם לפי שאין הנסיעה יכולה להיות בלעדם לכן גם בהם ירצה וה"ז לבוש ללבוש וכעד"ז כמה לבושים בדרך אגב כו', ובד"כ העיקר המכוון שלו שהוא הריוח נק' חפץ וכל השאר שאי"ז המכוון אלא שאי אפשר בלעדם נק' רצון כי חפץ פירושו פנימי' הרצון שיש בו עיקר התענוג כמו כי חפץ בבת יעקב כו', וכמ"כ עד"מ זה יובן למעלה יש ג"כ חפץ ורצון היינו כי בריאת העולמות ע"י ז' מדות עליונות כמ"ש עולם חסד יבנה הנה עיקר המכוון גם באצי' המדות עליונות להחיות בהן העולמות מאין ליש כידוע היה בשביל ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית (הג"ה היינו שבהם וע"י נמשך יחוד העליון שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה שזהו עיקר המכוון וזהו ענין שארז"ל פ"ט דשבת תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקבלו ישראל את התורה והיינו כי תנאי אותיות איתן ובחי' איתן זהו היחוד כמ"ש בזח"ב משפטים דק"י סע"א ע"פ משכיל לאיתן ועמ"ש מזה בהגהות לד"ה וירא ישראל את היד הגדולה עכ"ה) וזהו בחי' הדעת שהוא הפנימי' של המדות כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה דפי' ידעתי היינו רציתי וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, וז"ש וירא אלקים את נאקת בנ"י וידע אלקים פי' שזכר כבי' על עיקר המכוון בהמשכת כל האורות בבי"ע שהוא רק להיות כנ"י אחוזים ומקושרים

א'כח

בו ע"י התומ"צ כמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכל השאר שהאציל וברא להיות נבראים הרבה לאין קץ זולת ישראל כמו ריבוי המלאכים והיכלות עליונים ותחתונים אלף אלפים ישמשוני' וריבוא רבבן קדמוהי יקומון עד גם הע"ש כו' הכל הוא רק לבוש לבד לעיקר המכוון בדרך אגב ואגב דאגב כו' דהיינו מפני שא"א להשיג המכוון בלעדם וזהו ענין כי זה כל האדם שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והם בחי' חיצוניות לבד ונמשכו מבחי' הרצון ולא מבחי' החפץ כו', וכן עד"ז בנשמות ישראל צ"ל ג"כ עיקר החפץ והתשוקה אליו ית' ועמך לא חפצתי רק בבחי' כאלו כפאו כו', וזהו כוונת בהמשכת הנענועים בלולב לו לב פי' שימשיך פנימי' לב העליון לכנ"י כו' ע"ד אחת היא יונתי, בתוונא דליבאי יתיב, לבבתני אחותי כלה, והיינו שעי"ז גם הנשמות ישראל יקבלו בחי' פנימי' הדעת דהיינו שיתקשרו קשר אמיץ וחזק בהוי' כמו אדם בר דעת שכל רגע יוכל לעורר לבבו ולא יפול לעולם מעיקר המכוון מנסיעתו במו"מ שהוא הרויח ולא יסיח דעתו כלל אבל בר דעת קטן ישכח על העיקר מפני הטפלים ולא יעמוד בעמדו רק יפול מעיקר המכוון, וזהו בחי' נפילה של המל' שהיא כנ"י שבשעת התפלה תהי' בבחי' נקודה לבד ולא בקוין שיומשך הדבר כל היום בלי היסח הדעת כי הנוק' נשים דעתן קלות כו' לכך צריך להמשיך הדעת לנוק' ע"י הלולב שיהי' הדעת חזק ויזכור תמיד עיקר המכוון שהוא הריוח היינו הירידה צורך עלי' שיהי' נפשו צרורה בצרור החיים את ה' ובחי' מהלכים בין העומדים והיינו ע"י רעו"ד אליו ית' והתומ"צ, ועד"ז יובן הנמשל למעלה כי הגם שעיקר המכוון הם נש"י אך הרי יש בחי' שנאמר אם צדקת מה תתן לו כו' כחשיכה כאורה כו' וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח גבי הבט משמים וראה, שם דוקא אנחנו בנ"י נראה לדבר חשוב כי שמים בחי' תורה ושמים ששמים מעשיהם של בריות כו', ע"כ שם חשובים ושם דרך כו' אשר תשים לפניהם כו' אבל מצד עצמותו בחי' יחיד כו' כיון שאינו בגדר עלמין כלל כי לא אדם הוא לכן יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כו' ודוקא כשנמשך בחכמה אזי נק' אבינו שבשמים אבא בד"ה הנך יפה רעייתי ושרש בחי' אדם זהו ע"י שעלה במח' נש"י כמ"ש בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר משא"כ מצד עצמותו וזהו אם תגביהי כנשר בד"ה ויאבק כו' ועמ"ש בד"ה וארא אל אברהם בפי' בגלותא סליק לעילא לעילא ובד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים ובדרוש ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ, וע' במ"נ ח"ג פי"ג שאין דעתו שתכלית המכוון מכל הבריאה האדם כו' והרבה נחלק עליו בעה"ק ח"ג הוא חלק התכלית ע"ש פ"א ופרק כ"ג ס"ג, והתימא שהרמב"ם עצמו בהקדמתו לפי' המשנה האריך שעכ"פ כל מה שתחת גלגל הירח לא נברא רק בשביל האדם ע"ש מן דע כי הקדמונים חקרו חקירה עצומה כו' עד וא"כ נת' מכל אשר אמרנו שהכוונה כו' אינו אלא איש שלם כו', וע"ש בעה"ק שדחה דבריו בראיות ברורות וכש"כ שיש ריבוא רבבות מלאכים אומרים קדוש וברוך כו', ע"כ מבקשים זכור לעבדיך לאברהם כו' שיזכור עיקר המכוון שבבריאת העולמות כו', וזהו המזכירים את ה' כו', וזהו ענין יו"ד זכרונות וע' לק"ת בד"ה אתם נצבים ספ"ג מענין זכירה ובד"ה

א'כט

שוש אשיש ספ"ג הזכירה שייך על דבר שאינו תופס מקום ונקל לשוכחו כו', ויובן זה עפ"י הנ"ל וזהו למנצח לדוד להזכיר תלים סי' ע' (הג"ה גם כי זכירה לשון אשר אזכיר את שמי שה"ס היחוד ולכן פי' המזכירים את ה' כבי' שממשיכים אותו מרום המעלות להיות נמשך בשם הוי' ששם שייך בחי' זכור המשפיע לנוק' כי בחי' זו דזכור לדכורא שייך בבחי' אדם משא"כ בבחי' כי לא אדם הוא וא"כ המשכה זו מבחי' כי לא אדם הוא בבחי' אדם נק' המזכירים את ה' וזהו מרוב אונים כו' איש לא נעדר דפי' בת"ז תיקון מ"ט שיהי' בבחי' הוי' איש ע"ד ביום ההוא תקראי אישי, עכ"ה).

קיצור אות ד' ובדעת חדרים ימלאו, ויקהל משה את כל עדת, כוונה ענין הכנה, ע"ד לך והודיעם, סולם מוצב כו', ד' עליות עד טהורה היא, עבד עב ד' היינו ד"פ ח"י כנ"ל סעיף ג'.

קיצור אות ה', ענין וזכרתי את בריתי יעקב וענין המזכירים את ה', יוקדם ענין לולב המשכת הדעת לכנס"י, ענין הדעת שיזכור המכוון כמו שנוסע ליריד יזכור שעיקר המכוון הוא הריוח שעסק הנסיעה רק לבוש להמכוון כך באדם יזכור המכוון מירידת הנשמה בגוף ואפי' בעסקו בתו"מ יזכור שהמכוון להתקשר אליו ית' וזהו הדעת שהוא חוט השדרה הנמשך ממוח הדעת המקשר כל רמ"ח אברים וכן למעלה בריאת העולמות יש בהן רצון וחפץ שהרי ברצונו נבראו כל העולמות וכולם בחכמה עשית אך החפץ והמכוון הוא בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל הצדיקים שנקראו ראשית, וטענת כנ"י ותאמר ציון עזבני ה' שהוא עד"מ כאלו עזב עיקר המכוון שהי' לו בכנ"י חפצי בה שהם פנימי' העולמות משום שנמשך ההנהגה מבחי' דכחשיכה כאורה, או גם בשביל יחוד חיצוני דחו"ב להחיות מאין ליש די העלאת מ"ן דמלאכים שרפים ואופנים האומרים קדוש וברוך כו', ע"כ מבקשים זכור לעבדיך לאברהם כו' שהוא ההמשכה הפנימי' שעליה נק' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב (הג"ה והיינו המשכת יחוד העליון ע"ד הנני נוטה אליה כנהר שלום היפוך ונהר יחרב ויבש זח"ב תרומה קס"ו סע"ב שזהו ענין ותאמר ציון עזבני ה' וע' מענין ציון בזח"ג האזינו דף רצ"ו ע"ב עכ"ה), ומזה יש להבין ענין מלכיות וזכרונות שאחר שממשיכים בחי' מלכיות שיהי' המשכת המלוכה עדיין הרי יכול להיות מלך בכללות העולם וגם על המלאכים כו', ע"כ מבקשים זכרונות שיזכור עיקר המכוון ובמה בשופר כי תר"ת נגד ג' אבות ובשופר ניתן התורה לכן הוא שלש של שלש שלש ע"ד והשלישית יוותר בה במד"ר ס"פ ואתחנן שישראל הם בחי' שלישיה ג' אבות ג' בחי' כהנים לוים וישראלים המשלשי' ג' קדושות לקדוש (הג"ה וע"כ נק' ירח האיתנים אשר בחי' איתן זהו הפנימי' המכוון של קיום התנאי כנז"ל סעיף ה' בהג"ה, ועמ"ש עוד מענין פי' יחוד זה בהגהות לד"ה בהעלותך את הנרות תרי"ח).