מה טובו אוהליך יעקב

א'לב

מה טובו אוהליך יעקב וגו' (עיי' במדרש רבה פ' נשא פי"ב סי' רמ"ט וז"ל מה טובו אוהליך יעקב זה אוהל מועד שבמדבר ושבשילה ושבנוב ושבגבעון כו' ועיי' זוהר ח"ג בלק דרי"א סע"ב ודרי"ב א', וצ"ל לפי המדרש מה שייחס האוהל מועד שבמדבר כו' ליעקב, והמקדש שבירושלים לישראל ומתחילה יש) להבין מארז"ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדרי קרא כו' והענין שא"א לבוא ולהגיע למדריגת ישראל כ"א בהקדים תחי' מדת ומדריגת יעקב ועזח"א וישלח דקע"ד א'. ולהבין מדת יעקב הוא כמ"ש ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי ועזח"א דק"ס סע"א ובמק"מ שם ודקמ"ה ע"א ח"ב דקי"א א' וזה צריך כ"א מישראל שיהי' בחי' יעקב בחי' ויעקבני כו'. ולהבין זה צ"ל תחי' הקושי' למה ירדה הנשמה לעוה"ז בכדי שתקבל שכר אח"כ בג"ע והלא קודם ירידתה היתה בוודאי בג"ע והיתה נהנה מזיו השכינה ומה הוא היתרון ע"י ירידתה כו', והנה יש על זה כמה תירוצי' אך התירוץ האמתי כמרז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכמרז"ל במקום שבע"ת עומדי' אין צ"ג יכולי' לעמוד, והנה הנשמות קודם ירידתן לגוף הם בוודאי צ"ג אך זהו היתרון שלהם בירידתן בגוף שנעשים בחי' בע"ת שאז הם למעלה מצדיקים (ועי' מזה בד"ה אלה מסעי גבי אשר ברא אלקים לעשות כו' ובד"ה ועתה יגדל נא שזהו ענין עומדים ומהלכים ובד"ה מי מנה עפר יעקב ובד"ה את קרבני לחמי כו'). והנה יש שלשה מיני תשובה הא' היא תשובה תתאה שיהי' סור מרע בתכלית שלא יפגום בעוונות גשמי' במחדו"מ וצריך לעשות תשובה להתחרט על העבר ולעקור את רצונו מן הרע כו' שלא ירצה להפרד מיחודו ואחדותו ית' וכמ"ש לעיל. וזה התשובה הוא בתפלה ע"י אומרו ברוך אתה ה' אלקינו שיומשך בחי' אלקינו בקרבינו והוא בחי' ממכ"ע כדכתי' הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כל הרעות האלה בפ' וילך ל"א י"ז (ועיין מזה בזח"א עמוד ק"ס שפי' וז"ל ואי לית שכינתא תמן ובא השמש אתכניש מיניה קב"ה ואשתאר בחשוכא ושלטין עליה כמה מחבלים כו' הה"ד על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כל הרעות האלה דאלין רעות ממונין על כל עתין ורגעין דעלייהו אתמר ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו באיוב סי' ז י"ח ומאן גרים דלא שריא שכינתא עליה ולא שריא שמשא עליה בגין הבל דשקרא ומילין דשקרא דנפקין מפומוי כו' עכ"ל, ועי' במדרש רבה במדבר פרשה יו"ד דרל"ז ב' ובפ' ואתחנן דרפ"ט א'), וכתי' ישעי' נ"ט ב' כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם נמצא העון הוא מסך מבדיל בין האדם ובין אלקים ובמ"א נתבאר פי' וענין

א'לב1

אלקינו שאו' ע"ש אלקי' דוקא והיינו משום שכדי להיות אלקי בקרבי שזהו פי' אלקינו הנה זהו א"א כ"א ע"י צמצומים ע"ד צימצם שכינתו בין שני בדי ארון דלכאו' אינו מובן הלא מלא כה"כ ואת השמים ואת הארץ אני מלא ולא נזכר ע"ז לשון צמצום כלל ומדוע גבי בדי [ארון] ארז"ל צמצם שכינתו. אך הענין הוא כי מה שנאמר את השמים ואת הארץ אני מלא אבל אינו מאיר בבחי' גילוי כ"א בבחי' העלם שהרי נק' סדכ"ס רק בין בדי הארון הי' אורו ית' מתגלה בבחי' גילוי והוא כמ"ש במ"א שבאלקו' אין שייך כלל ענין הסתלקות והתפשטות כ"א ענין העלם וגילוי שבאמת את השמים אני כו' מלא רק שהוא בבחי' העלם אכן בין בדי הארון הי' מאיר בבחי' גילוי וכמו עד"מ באדם המח' מאירה ברגל ג"כ כדלקמן גבי משכנותיך ישראל אך שברגל היא בבחי' העלם ומקיף ובמוח היא מאירה בבחי' גילוי ממש ולא בבחי' העלם ומקיף לבד וכדי שיאיר בבחי' גילוי א"א כ"א ע"י צמצומים שזה הגילוי הוא צמצום אצלו ית' כמו הדיבור עד"מ זהו הגילוי והוא השפעה וירידה לגבי הרב כו' ועד"ז להיות נק' אלקינו ממש זהו ע"י צמצום כו', ולכן לא נק' בחי' זו על כל השמות כ"א על שם אלקי' דוקא. וזהו מ"ש מלכים א' י"ח ויגש אליהו כו' אם ה' הוא אלקי' כו' ולכאו' אינו מובן כלל מהו ואם הבעל כו' ע"ש בת"י וברד"ק ובכלי יקר וברלב"ג. אך הענין הנה כי עכו"ם ג"כ מאמינים בו ית' כמ"ש ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים כו' אלא שאו' עזב ה' את הארץ ולכך קרו לי' אלהא דאלהיא כו' פי' שההשגחה למטה וההשפעה נק' אלקים ולפי שאומרים שעזב את הארץ ביד הכוכבים ומזלות א"כ לפי טעותם הם נק' האלקים המשפיעים למטה בארץ והוא נק' אלהא דאלהיא, אבל באמת אינו כן ח"ו וכמ"ש למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, וזהו כי ה' הוא האלקי' ממש שהרי הוא לבדו המשגיח בארץ כמו בשמים כו' וזהו רם על כל כו' שאומרי' על השמים כבודו ועזב ה' את הארץ משא"כ מי כה' אלקינו דוקא שהוא עצמו אלקינו ממש והיינו לפי שהוא המגביהי כו' ולכן המשפילי לראות בשמים ובארץ בהשוואה א' ממש וזהו שעל שם אלקי' דוקא או' אלקינו שהוא ענין ההמשכה למטה גם בארץ בחי' ממכ"ע. אך צ"ל דהא כתי' כי חלק הוי' עמו והיינו שנשמת האדם הוא חלק משם הוי' ב"ה כמ"ש באגה"ת פ"ד וא"כ איך אנו או' שרק על שם אלקי' דוקא אומרי' אלקינו, אך הענין שהרי אנו או' הוי' אלקינו א"כ ר"ל שהשם הוי' עצמו ממש אלקינו, ופי' כי בוודאי יש בכל נשמה חלק משם הוי' ממש כמשנ"ת באגה"ת שם ספ"ד הנ"ל וכמ"ש בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' אך שההמשכה זו הוא ע"י שם אלקי' כי שם הוי' הוא האור והחיות ושם אלקי' הוא בבחי' הכלים שבהם נמשך האור והן בחי' אותי' וכמ"ש בתניא ח"ב ספ"ד וכמ"ש בתו"א בד"ה וידבר אלקים וארא אל אברהם כו' בענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כו' עד וזהו וידבר אלקי' אל משה ויאמר אליו אני הוי' שע"י בחי' אלקי' הוא גילוי שם הוי' כו' ע"ש, מענין כי חלק הוי' עמו בזח"א דצ"ו ע"ב קמ"ג דקס"א ב' קע"ז א' קצ"ה א' ח"ב ה' סע"ב מ"ז סע"ב מ"ט א' פ"ו סע"א צ"ו א' שמא

א'לב2

יחידאה כו' דכתי' כי חלק כו' ע"ש ובפי' הרמ"ז קכ"ה א' ח"ג ס"ב ב' צ"ד א' בפ' האזינו דרפ"ו ב' וז"ל הרמ"ז שם בכל מקום הם אחוזים בו בין בבי"ע בין באצי' כי חלק הוי' הם ד' אותי' הוי' שהם נשמת ד' עולמות לכ"א יש לו חלק בפנימי' שלהם עכ"ל ובפ' תרומה דקע"ד ב' וז"ל שאע"פ שיש פירוד בין בי"ע לאצי' היינו בבחי' כלי העולמות אבל לא בבחי' האו"פ המתפשט בהם הרי סודו שם הוי' יו"ד באצי' ה' בבריאה ו"ה ביצי' ועשי' עכ"ל. יש לעיין דא"כ איך שייך לומר שכל ישראל יש לכ"א ממש חלק משם הוי' שהוא בחי' אצי' ממש דהיינו או אצי' העליון ממש או אצי' שבבי"ע והרי וודאי רוב הנשמות הם מבי"ע ממש ולא מאצי' שבבי"ע ועי' מזה ברמ"ז פ' משפטים ד"ה מה תוספת לנשמתא וי"ל שאעפ"כ שרשן כולם מאצי' ממש רק פי' נשמות דבי"ע היינו שהנשמה בגוף אינו כ"א מבי"ע אבל שרשה ממש י"ל כולם מאצי' ממש וכמו שנת' בביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע, ומיהו קשה דהא דנשמע וודאי שגם הנשמה שבגוף יש בה בחי' שם הוי' כמ"ש באגה"ת פ"ב הנ"ל וצ"ע כי בע"ח שער השמות שמ"ד פ"ד מבואר דיו"ד כלים הפנימיים דז"א דבריאה הם שמות הוי' והם כלים דזו"נ דבריאה הם גוף הבריאה כו' וגם אינן אלקות ממש ועד"ז יש לפרש ע"ש הוי' שבנשמות דבי"ע כו', עכ"פ מכ"ז מובן ענין פי' אלקינו היינו ששם הוי' ממש הוא אלקינו כוחינו וחיותינו ממש ועמ"ש בד"ה קדש ישראל לה'.

קיצור ענין ויעקבני כו', ג' תשובות הא' להיות סור מרע שלא להיות עוונותיכם מבדילים כו' כמבואר ואז נעשה בחי' אלקינו וזהו בא"י אלקינו, וענין פי' אלקינו וצמצם שכינתו, וענין חלק הוי' עמו ופי' הוי' אלקינו.

ב. והנה פי' עוונותיכם מבדילים כו' מבואר באגה"ת פ"ה דהנה כתיב ויפח באפיו שהוא המשכה מבחי' פנימי' החיות הוא בחי' חלק הוי' ב"ה וכמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כו' אלא כמ"ש בישעי' כ"א עוונותיכם היו מבדילים כו' והטעם לפי שהם נגד רצה"ע ב"ה המחי' את הכל כו' ע"ש, ועמ"ש בד"ה את קרבני בענין הלבושים הצואים כמרז"ל מלפפתו כו' ע"ש ובר"ח שער ענוה פ"ו באמצע הפרק בד"ה וכאשר יזכור האדם ואלין קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים באלין קליפין מתלבשין קוב"ה ושכינתא בגלותא מצרים כו' ודא איהו בכל צרתם לא צר כו' וא' אח"כ דאינון קליפה גרמין אפרשותא בין קוב"ה לישראל ודא איהו רזא כ"א עוונותיכם היו מבדילים כו' עכ"ל, וע' פי' מחיצה בתו"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ, מענין בכל צרתם לו צר בשמות רבה ע"פ מתוך הסנה וע' בזח"ב דס"ט ב' דקל"א א' ועמ"ש בביאור שני דיונתי בחגוי הסלע בענין פי'

א'לב3

אלביש שמים קדרות כו', ומ"ש גרמין אפרשותא מובן כי כשההשפעה נמשכת ע"י לבוש שק גס ועב אין גילוי אלקו' בעולם כי לבוש גס זה מסתיר לגמרי על הגוף וע"ש בביאור דאלה מסעי בענין שגזרו טומאה על ארץ עכומ"ז כו' ועי' באגה"ת פ"ו בענין ובפשעכם שולחה אמכם, וזהו ענין עוונותיכם היו מבדילין שהם הגורמי' התלבשות השפעת השכינה בע"ש דנוגה וזהו המחיצה המפסקת כו' והענין כי יעקב חבל נחלתו וע"י שהאדם משפיל א"ע להמשך אחר תאות הגשמי' באיסור או אפי' בהיתר שהם נמשכים מהיכלות הקליפות גורם בזה למעלה כמ"כ התלבשו' השפעת ה' תתאה הנ"ל בע"ס דנוגה וכשעושה תשובה ועוקר רצונו מהבלי העולם גורם כמו"כ למעלה בחי' תשוב ה' תתאה למקורה כו' וזהו ענין בא"י אמ"ה שאז אין מבדיל בין האדם ובין אלקינו כו' עי' זח"א ס"א ד' ענין עמוק בפי' מבדילין ביניכם כו' ודקס"ב כו' ועיין באגה"ת פ"ח שזהו ענין ונקה מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים כו' ע"ש.

ג. והתשובה הב' היא התשובה בבחי' ועשה טוב דהיינו שאע"פ שהוא סור מרע בתכלית, אך שהוא ממעט במצות ועשה טוב לייגע את עצמו בתורה ותפלה היינו עצלות, ועז"נ תילים י"ד אין עושה טוב אין גם אחד ופי' בעמה"מ שער קרית ארבע פ' קמ"ה שעי"ז גורם הסתלקות טוב העליון שהוא היסוד, והענין כמ"ש אמרו צדיק כי טוב מדת צדיק הוא התקשרות והתחברות ההמשכה מבחי' סוכ"ע להיות נמשך ומאיר בבחי' פנימי' בבחי' ממכ"ע ונק' יחוד קוב"ה ושכינתי' ועיי' בתניא פ' מ"א ועמ"ש בד"ה והתהלכתי בתוככם כו' עזח"ג פ' בהר דק"י ע"ב ע"פ ועשה טוב שכן ארץ ופ' פנחס דרכ"ה ב' וזהו פי' וענין עובד אלקים המבואר בתניא פט"ו שהוא מל' עורות עבודים וכך הוא מתקן ההסתר הנמשך מהצמצום דשם אלקי' ע"י זה שהוא מייגע א"ע בועשה [טוב] להלחם עם הטבע והיצה"ר כו' שכמ"כ ממשיך עי"ז יחוד עליון דשמש ומגן הוי' אלקי' שלא יסתיר המגן והנרתק וכענין שילוב אד' בהוי' כו' וממתיקי' הגבו' בחסדים שזהו עיקר ענין היחוד ולכן כשאין עושה טוב כדבעי גורם התגברות הדינין כמש"ש דק"י ע"ב דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובא כו' משא"כ ע"י יחוד הע' שהוא המשכת החסדים שהוא גילוי אא"ס ב"ה הסוכ"ע והממכ"ע אזי גם הגבורות דממכ"ע מתמתקים וז"ש בזח"ג דמ"ב סע"ב א"ר יוסי כו' לית לה בפומה כו' ע"ש בפי' הרמ"ז ודו"ק.

והנה מה שלמעלה במדריגה שם הפגם יותר פי' שמי שנשמתו גבוה אזי פוגם החטא בהבטלו מועשה טוב וכשאינו עובד אלקי' יותר גדול הנפילה שלו מהעון של האיש ההמוני שאין סומ"ר דהנה כתיב כי האדם עץ השדה ופי' בזח"ג פ' בלק דר"ב ב' שבחי' שרש נשמת האדם הוא בבחי' עץ שלמטה סמוך לארץ ויש בו פירות שלמעלה גבוה מעל גבוה והנה הפירות שלמע' עם שהם עליוני' יותר אך כשהם נופלים למטה ע"י שבא הרוח

א'לב4

ועוקרן אזי הם נופלים למטה בריחוק מהאילן יותר מן האותם הגדלים למטה שאף כשנופלים לארץ אינם נופלים במרחק כ"כ וכמרז"ל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועד"ז ארז"ל לפי גדולתו הי' מפלתו, וכך הוא בענין פירות האילן עה"ח שהם הנשמות כי הנה ישראל עבמ"ח ומה שהוא למע' במדריגה הנפילה היא למטה יותר וכמ"כ הוא ג"כ בענין שבה"כ שמעולם התוהו שמה ששרשו למעלה גבוה יותר לכן נופל למטה יותר שלכן הצומח מחי' הבע"ח והבע"ח את המדבר כי בשרשן הי' גבוהים יותר שלכך כשנפלו נפלו למטה יותר כו' עמ"ש מזה בד"ה ראשי המטות, ולכן הפגם של הנשמה העליונה מי שהוא ת"ח מה שפוגם בועש"ט גדולה יותר, עונו מן העון ממש של ע"ה ולכן צ"ל התשובה בוע"ט גדולה יותר ואין סתירה לזה ממה שארז"ל עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו משא"כ במל"ת דתשובה תולה ויו"כ מכפר דנמצא לכאו' שעל מ"ע א"צ תשובה כ"כ כמו על ל"ת, דכבר ביאר זה באגה"ת דמשארז"ל לא זז משם עד שמוחלין לו העונש אבל מ"מ האור נעדר כו' ולכן אין ללמוד משם שום קולא למ"ע כו' ע"ש אבל כדי שיעשה תשובה שיתמלא גם האור שנחסר בביטול מ"ע ע"ז צריך לעשות תשובה עצומה ממעמקים קראתיך כו' ותשובה זו הוא ענין הבקשה בתפילה בא"י פי' שהבקשה של התשובה שעל העדר ועש"ט היינו שהוא להתקשר ולהדבק בשם הוי' שהוא סוכ"ע ובחי' מקיף כו' והוא למעלה מבחי' אלקינו שהוא בחי' ממכ"ע והיינו כי מ"ע ומל"ת תלוים בשם הוי' ע"כ להמשיך האור הנמשך ע"י המצות זהו ענין להדבק בשם הוי' ממש וע"ד מה שנת' באגה"ת שם פ"ח ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשו לשוב עד הוי' ב"ה ממש ולעלות למעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' כו' ע"ש והיינו כמו שהית' כלולה בשם הוי' ממש. והנה לפי מ"ש לעיל דגם פי' אלקינו היינו ענין הוי' אלקינו כי חלק הוי' עמו א"כ מהו ההפרש בין בחי' הא' לבחי' זו הב' שהוא להדבק בשם הוי' ממש, אך הענין ע"פ מ"ש בתו"א סד"ה וידבר אלקי' כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם דהפי' בחי' שם הוי' קודם שבא לידי גילוי במדות כו' עד וכך היתה כוונת יעקב בתפילתו והי' הוי' לי לאלקים פי' הוי' לבדו הוא בעצמו יהי' לי בבחי' אלקי' כו'. ועוד י"ל ע"ד שיש ב' שילובים שילוב הוי' באדנ"י ואזי שם אד' גובר, וזהו הבחי' הא', אמנם שילוב אד' בהוי' אזי שם הוי' גובר וזהו הבחי' ב' דכאן. והנה ענין תשובה זו בועש"ט היינו שיהי' עושה המצוה ברעו"ד בשמחה וטוב לב ולא מצות אנשים מלומדה, ועמ"ש ע"פ אוסרי לגפן עירו בענין כבס ביין לבושו כו' ומ"ש בד"ה לכן אמור לבנ"י כו'.

קיצור אות ב' פי' מבדילים באגה"ת פ"ד ובר"ח שער הענוה פ"ו אלביש שמים קדרות וזח"ג אחרי ע"ד ב' דיעקב חבל נחלתו ונקה. ג' והתשובה הב' בועש"ט, בחי' טוב מחבר סוכ"ע וממכ"ע, עובד אלקי', עץ השדה, ותשובה זו ליכלל בשם הוי' ממש ועשיות המצות בשמחה כו'.

א'לב5

ד. והתשובה הג' היא שאע"פ שהוא סומ"ר בתכלית וגם בוע"ט בתכלית אזי בבחי' תשובה גדולה יותר והוא כדכתי' מלאכי ג' ז' שובו אלי ואשובה אליכם פי' כמ"ש במ"א בפי' כל ימיו בתשובה דאין ר"ל על עבירות ח"ו דא"כ מהו כל ימיו אלא התשובה היא על הריחוק כי אף שהוא עושה טוב ומקיים המצות עכ"ז יוכל להיות עדיין בבחי' יש ודבר וגם אפי' אהבה עדיין הוא בחי' יש מי שאוהב ועיקר התשובה היא כמ"ש והרוח תשוב אל אלקי' כו' דהיינו שירצה לשוב למקורו ושרשו בחי' ישראל עבמ"ח והיינו שירצה ליכלל ולידבק בעצמות אור א"ס ב"ה שהוא למעלה מעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע שאינו בגדר עלמין כלל כו', וכמאמר המתנשא מימות עולם, ועד"ז נאמר בקי"ס עד יעבור עמך הוי' פי' למעלה משם הוי', כי שם הוי' יו"ד חכמה כו' ונק' סוכ"ע ובקי"ס הי' הגילוי מלמעלה מעלה מבחי' סוכ"ע שעי"ז הפך ים ליבשה שעלמא דאתכסיא בא באתגלי' ממש כו', וע"ד מ"ש בזח"ג פ' שלח דקנ"ח ב' ע"פ היש הוי' בקרבינו אם אין שבחי' אין הוא ע"ק שלמעלה משם הוי' כו', והנה שורש נש"י הוא מבחי' זו כמארז"ל דע מאין באת כו' אין מזל לישראל כו' ונוזלים מלבנון אתי מלבנון כלה, וזהו ענין תשובה עצומה זו שירצה לשוב וליכלל בעצמות אור א"ס ב"ה ממש וזהו שובו אלי אלי ממש. ועיין בע"ח שמ"א פ"ג דבחי' יחידה שבנפש ובו מתלבש הניצוץ אלקי ממש זהו דוגמת הכת"ר שנק' יחידה ובו מלובש בחי' תחתונה שבמאציל כו' ע"ש עם קרובו ממש, וא"כ תשובה זו היינו שישוב ויוכלל בבחי' שרשו שהוא הכתר א"א וע"י וזהו תשובה הג' דבחי' נשמה שישוב ויכלל בשרשו בחי' חיה יחידה כו'.

(ונראה למצוא שרש ענין שלשה תשובות אלו, דלכאורה הרי לא מצינו רק שני בחינות תשובה היינו תשובה תתאה ותשובה עילאה, כי תשובה היינו תשוב ה' ויש ה' תתאה ה' עילאה, והן ב' תשובות הנ"ל וכמ"ש בר"ח שער התשובה פ"ב. אך הענין הוא ע"פ מאמר הזח"ב משפטים דק"ו סע"ב שהובא בר"ח שם וז"ל וכיון דאחיד באילנא דחיי כדין איקרי בעל תשובה דהא כנס"י תשובה אוף הכי איקרי, ואיהו בעל תשובה איקרי, וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש, וע"ד אפי' צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים עכ"ל. ופי' במק"מ שם בענין כדין איקרי בעל תשובה, פי' כיון שהוא אחוז בזעיר לכך נק' בחי' בעל היינו משפיע לבחי' ה' תתאה, וז"ש דהא כנס"י שהיא המל' תשובה אוף הכי אקרי ור"ל שנק' ג"כ תשובה כמו הבינה שהיא ה"א עילאה והיא ה"א תתאה. ומאחר שהבעל תשובה אוחז בעה"ח שהוא ז"א ע"כ נק' בעל תשובה, ר"ל שהוא גורם המשכה עליונה בבחי' מל', והיינו המשכה מסוכ"ע בממכ"ע ע"י ועשה טוב, ולכן נק' בעל ממש לתשובה זו כמו בעל המשפיע לאשתו כו',

א'לב6

הרי מובן איך שבבחי' תשובה תתאה שהוא ענין תשוב ה' תתאה יש שני מדריגות, והיינו התשובה דסור מרע והתשו' דועשה טוב, שע"י סור מרע גורם שתשוב ה' תתאה לגבי ו' דהיינו שע"י העוונות גורם ח"ו התלבשות ה' תתאה בקליפין כמש"ל אות ב' בענין ובפשעיכם שולחה אמכם כו'. אמנם ע"י סור מרע ניתקן בחי' זו, וכמ"ש בר"ח שם. ויובן עפמ"ש לקמן סוף אות ה' בענין הוי' צילך. אך כדי שיומשך בה המשכות אור מא"ס ב"ה ממש מבחי' סוכ"ע זהו ע"י ועשה טוב שעי"ז ממשיך מלמעלה למטה, וע"ז מורה הוי"ו דשם הוי' שנק' עץ החיים, ואזי נק' בעל תשובה בעל ממש, לפי שגורם יחוד בחי' ו"ה, שהוא יחוד סובב וממלא, והתשובה הג' זהו ענין תשוב ה' עילאה, והוא למעלה מבחי' סוכ"ע כי הבינה נק' לפני הוי' שהוא למעלה מבחי' ז"א הנק' הוי' סוכ"ע כו', וגם כי התגלות עתיק הוא בבינה. והנה נודע מהאריז"ל דיחוד ו"ה הוא ע"י תומ"צ, אכן יחוד י"ה זהו דייקא ע"י מס"נ, ולכן תשובה זו הוא למעלה מבחי' ועשה טוב כו', ואעפ"כ מבואר כאן שתשובה זו הוא ע"י התורה כי התורה מחו"ב נפקת דהיינו שהיא מוחין דאבא כו'. ולפי האמת יש בתשובה עילאה זו ג"כ ב' בחי' שבתשובה תתאה, היינו הבחי' האחת תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד, הב' כשנק' בעל תשובה, והיינו מה שאמר וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש, ופי' במק"מ שהוא עולה לאבא ונק' משפיע בבחינת הבינה, וזהו כמ"ש במ"א בפי' תשובה תשוב ה"י במילוי יו"ד שהוא ענין ממעמקים קראתיך ב' עומקים כו' בחי' ב' יסודות דאו"א פנימי' הלב ותעלומות לבו, גם י"ל שב' עומקים אלו היינו בינה היא אהבה רבה למס"נ באחד וחכמה עילאה היא יראה עילאה כו'. וי"ל שארבעה מדרגות אלו כנגד ד' אותיות השם הוי' שהם דחילו ורחימו רחימו ודחילו כי התשובה ראשונה דסור מרע היא תשובה מבחי' יראה תתאה והתשובה דועשה טוב זהו תשובה מאהבה והתשובה הג' היא ע"י אהבה רבה ובחי' הד' היא יראה עילאה שע"ז ארז"ל אם אין חכמה אין יראה כו'. שיראה זו נמשך ע"י החכמה שהיא עסק התורה כמ"ש במ"א. ואעפ"כ אמר כאן רק שלשה מדריגות בתשובה כי או"א הן תרין ריעין דלא מתפרשין ע"כ הם שניהם מדריגה אחת בכלל. והנה לקמן יתבאר דג' תשובות אלו נרמזים בג' אותיות בכ"ר ובחי' זו הרביעית נרמז בכללות תיבת בכר שרומז בחכמה עילאה שנק' בכר ראשית הגילוי, וכמ"ש בזח"א בראשית די"ג ע"ב קדש לי כל בכר דא יו"ד דאיהו קדש בוכרא דכל קודשין עילאין ובפ' ואתחנן דרס"ב א'.

וענין ב' בחי' אלו למעלה היינו כי תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד זהו מלמטה למעלה, ואח"כ כשנק' בעל תשובה היינו כשנמשך מלמעלה למטה מבחי' ע"ק לאבא ומאבא לאימא כו', וזהו ענין פטר כל רחם וכדפי' בזח"א בראשית די"ג סע"ב פטר כל רחם בההוא שביל דקיק דנחת מן יו"ד דאיהו אפתח רחמא למיעבד פירין כו', וזה יתבאר ממ"ש בת"א בד"ה לך לך שלהיות הגילוי למטה מבחי' ח"ע בא לזה כח מע"ק מקוצו של יו"ד לקוץ

א'לב7

התחתון וממנו לה' עילאה כו' להיות אתפריעו כל נהורין כו', גם ע"ד ואני אפתח לך תרעין עילאין כו' וכפתחו של אולם כו' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת בחי' את ברכתי כו', והיינו ע"י שבתחלה קדש לי כל בכר כענין פתחי לי כו', אתעדל"ת המעורר אתעדל"ע כו', באדם ובבהמה בחי' זרע אדם וזרע בהמה בחי' נפש רוח נק' בהמה ונשמה נק' אדם כו', והכל לי הוא כו'. והנה עד"ז נת' בזח"ג ויקרא די"ו ע"א ע"פ ישוב ירחמינו מאן ישוב, ישוב ע"ק לאתגלייא בז"א כו', וכולא אקרי תשובה, הרי דאמיתית ענין התשובה הוא התגלות ע"ק בז"א, ולכן זה התשובה הוא בבחי' ישראל דווקא שלמעלה מבחי' יעקב כי ישראל הוא ז"א, וע"י התשובה מתגלה בו ע"ק, וזהו ג"כ ענין שבת שבתון שנק' קדש קדשים ונאמר בו לפני הוי' תטהרו למעלה משם הוי', ועמ"ש מזה בד"ה האזינו השמים).

וזהו ענין ברוך אתה הוי' אלקינו כו', פי' אתה היינו מהותו ועצמותו ית' שלמעל' גם משם הוי' יומשך להיות הוי' אלקינו ממש. והנה תשובה זו היא אל בחי' התורה, שהתורה נק' משל הקדמוני שהיא משל ולבוש לבחי' קדמונו של עולם מה שאינו בגדר עלמין כלל שהוא עצמות אור א"ס ממש, וכמשנ"ת באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון, ולכן אמרז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה, דהיינו שמחבר בחי' סובב וממלא כו', לפי שהיא המשכת בחי' עליונה יותר מסוכ"ע וממכ"ע כו', וגם שע"י המצות ההמשכה היא בבחי' מקיף, אבל ע"י התורה נמשך הגילוי בבחי' פנימית, וכמ"ש ותורתך בתוך מעי בקרבך קדוש ואמרז"ל כאלו קדוש שורה בתוך מיעיו. וזהו ג"כ ענין ויתר הקב"ה על ג"ע ועכומ"ז וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה, דהנה כמו שיש באדם אברים החיצונים ואברי' הפנימיים אשר החיות ממש תולה בהם, משא"כ באברים החיצונים שאע"פ שיחתוך ידו יוכל לחית רק שיהי' בעל מום, אבל באברים הפנימיים אפי' ע"י נקב לבד שתינקב הריאה או קרום של מוח הוא טריפה ואינו יכול לחיות לפי שעיקר הנשמה והחיות תולה בהם, כן למעלה המצות נק' רמ"ח אברים דמלכא שהן בחי' כלים ואברים החיצוני' ולכן ויתר כו', אבל התורה שהיא חכמתו ית' היא כלי ואבר הפנימי ממש שאור א"ס אינו מלובש אלא בחכמה דווקא, וע"כ לא ויתר כו'. וזהו מ"ש במתן תורה אנכי הוי' אלקיך, פי' הוי' אלקיך היינו סוכ"ע וממכ"ע, אבל אנכי מי שאנכי הוא עצמות אור א"ס שלמעלה גם מסוכ"ע, והוא המתגלה ונמשך להיות הוי' אלקיך ממש, שבחי' שם הוי' זה נמשך מבחי' אנכי ממש, וכמ"ש ממעמקים קראתיך הוי', ממעמקים היינו מעצמות אור א"ס ממש שמשם נמשך להיות הוי' אלקיך ממש ע"י עסק התורה והיינו ע"י התשובה שיהי' עוסק בתורה לשמה וכמ"ש במ"א בענין הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כו', וענין על שלא ברכו בתורה תחילה, וענין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כדי שיהי' עסק התורה אחר הרעותא דליבא בתפילה כו'.

א'לב8

(קיצור. תשובה ג' לעצמות אור א"ס שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע עד יעבור עמך הוי' והיינו עם קרובו ושובו אלי ממש וזהו ע"י עסק התורה אברים הפנימיים, וזהו אנכי ה' א').

ה. והנה כל הג' תשובות הנ"ל נק' בכר כי ג' אותיות בכר הן יחידות עשירות מאות, הב' יחידות הכ"ף עשירות, הריש מאות והוא כי הנה ג' תשובות הנ"ל הם נגד ג' בחי' נשמות דעשי' יצירה בריאה והן בכלל ג' בחי' נפש רוח נשמה, שצריך לבררם ולתקנם להעלותם למעלה ע"י ג' תשובות הנ"ל, ופי' כי התשובה הא' של סור מרע היא של בחי' נפש ובחי' עשייה והיא קרובה יותר לחטא גמור, מפני שעולם העשי' הוא קרוב למדור הקליפות וחיצוני', לכך הנפש דעשי' יכולה לעשות עבירה גמורה וכמ"ש נפש כי תחטא, והתשובה שלו הוא לעקור רצונו מן הרע וע"י עקירת רצונו מעורר לעילא שלא יומשך חיות לחיצונים מרצון העליון כו', והתשובה הב' היא של בחינת רוח ובחי' יצירה, והתשובה הג' היא של בחי' נשמה, ולכן צריך לשוב יותר מעומק הלב כי נפילתו גדולה משניהם, וכמו ששמע ממורו הה"מ נ"ע שהמ"ז של הצדיקים גמורים פוגמים יותר מעוונות חמורות של הע"ה וזהו וסביביו נשערה מאד כו'. וזהו ענין ג' אותיות בכר שהם יחידות עשירות מאות כי בבריאה שהוא נשמה הספירות כלולי' כל א' מיו"ד ויו"ד מיו"ד ע"כ הם בבחי' מאות, וביצירה אינם כלולי' רק מיו"ד ובעשיי' הם רק בבחי' נקודה, וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ה שבעשיי' הוא בחי' נקודה לבד, וגם בשער הפרצופים שער כ"ט בסופו כתב ענין נקודה ספי' פרצוף כי הספירות דעשיי' הם קטנות בתכלית ונק' נקודה בערך הספירה כו' ע"ש. וג' אותיות אלו מרומזים ג"כ בענין הברכות ברו"ך היינו על ג' ההמשכות דאתה הוי' אלקינו כנ"ל ונרמז בתיבת ברך בכורתי ברכתי כו'. וזהו קדש לי כל בכר שיוגבהו הג' עולמות בי"ע שהם נר"ן ע"י הג' תשובות לאצילות ויתבררו משבירתן, וזהו יפה שעה אחת בתשובה כו' שיש יתרון לאור מן החשך שנתברר שעי"ז ניתוסף אור כו'. וכ"ז היינו ע"י שלוקח הבכורה ממנו כי עשו הי' בכור רישי' דעשו בעיטפוהי דיצחק וכמ"ש בד"ה ראה ריח בני ובד"ה בשלח פרעה וזהו ענין שיצא ראשון כו' קליפה קדמה כו' ע"ש היטב. וצריך ליקח ממנו בכורתו ע"י התשובות הנ"ל פי' בעקירת הרצון מתאוות עה"ז הן בסור מרע וזהו קדש לי קדש א"ע במותר לך והן ברצונו וחפצו בועשה טוב ובעסק התורה, שעי"ז העקירת הרצון נוטל ממנו בכורתו ממש. כי הנה הקליפות הם מקבלים ג"כ חיות מרצון העליון שאל"כ לא הי' להם חיות ואדרבה הם מגביהים א"ע לינק מלמעלה מההשתלשלות מבחי' רב חסד אשר שם נאמר ואם צדקת כו' ורבו פשעיך כו' וזהו אם תגביהי כנשר כמ"ש במ"א בד"ה ויאבק איש וכאשר האדם הוא מסלק רצונו מתאוות עוה"ז שאינו רוצה בהם כלל מעורר כמ"כ למעלה שיסתלק מהם רצון ה' מלהשפיע להם אור וחיות מבחי' ורב חסד כו' כ"א בבחי' צמצום כדי חיותן כו', והכח הזה היינו לפי שישראל עלו במחשבה, ולכן אפי'

א'לב9

כשבחי' ואני בתוך הגולה הוא על נהר כבר בחי' מחשבה הקדומה, וזהו ה' צלך כצל שהוא פונה אחר האדם, כך הוא ית' כביכול צל שלך עד שעי"ז שהאדם מסלק רצונו מהרע מעורר כן למעלה ממש, ובמה שמשים רצונו וחפצו בועשה טוב גורם למעלה גילוי פנימית רצה"ע בע"ס דקדושה כו', וענין עקירת הרצון היינו מ"ש בא אחיך במרמה, פי' שלא יהי' האחוה והדביקות בעניני עוה"ז בהתקשרות אמיתית כ"א במרמה ע"ד מארז"ל כאילו כפאו כו' שיהי' זה ירידה אצלו אלא שמכוין רק בכדי לברר בירורים והיינו שאוכל בכדי שיתפלל בכח האכילה כו'.

(קיצור. ג' תשובות נר"נ והם יחידות עשירות מאות נקודה ספי' פרצוף והיינו בי"ע וקדש לי שיובררו עי"ז ויוכללו באצילות, ופי' קדש ע"י שעוקר רצונו כמו"כ מעורר למעלה, ועי"ז ממשיך תוספת ויתרון אור לרכ"ב בערבות תלת רישין נר"נ רכ"ב אלקים, נהר כבר כו', ג' בחי' נר"נ ע"כ וע"ע ואמה וע"י התשובה נמשך מזה ג' בחי' בתי אחותי אמי כו').

ו. וזהו מה טובו אהליך יעקב, פי' הב' תשובות של סור מרע ועש"ט הם בחי' יעקב י' עקב כי הם בחי' מעשה להיות סור מרע ועשה טוב שעי"ז ממשיך היו"ד בבחי' עקב, וגם יעקב בכל מקום היינו ז"ת וישראל לי ראש הוא בחי' מוחין ג' ראשונות, וכמ"ש בלק"ת ס"פ ויצא, והנה בכ"מ הז"ת נקרא בשם יעקב כו', וז"ת הוא בחי' רוח ונפש, וג"ר הוא נשמה וע"כ ב' תשובות הראשונות דנפש ורוח הם בחי' יעקב, וזהו ויעקבני זה פעמיים היינו ב' תשובות הנ"ל. ונק' אוהליך אוהל הוא בחי' מקיף כי ע"י המצות נמשכים מקיפים, אבל עדיין אין מתלבש בתוכו בבחי' פנימיות ממש שלהיות ההמשכה בפנימיות ממש הוא ע"י התורה וכנודע מענין קדשנו במצותיך ותן חלקינו בתורתך שע"י המצות נעשה בחי' קדושין שהוא רק המשכת אור מקיף מבחי' סוכ"ע, וכמו טבעת קדושין כו', וע"י התורה הוא ההמשכה בבחי' פנימיות ביום חתונתו זו מ"ת המשכת טפת ח"ע כו', ועמ"ש מענין אירוסין ונישואין בד"ה תורה צוה כו' ע"ש. והנה ע"י סור מרע נמשך שיהי' בחי' אלקינו וע"י ועשה טוב בחי' גילוי שם הוי', אכן גילוי זה בבחי' מקיף ואהל וזהו ויעקב איש תם יושב אוהלים, היינו ב' אוהלים הנ"ל דהמשכ' הוי' אלקינו כו', ופי' מה טובו היינו כשהוא בבחי' מ"ה וביטול ואינו נראה ליש וכמ"ש והצנע לכת עם אלקיך אזי הם טובו כדכתי' כי טוב ואמרז"ל כי טוב לגנוז, היינו בחי' והצנע לכת כו' (וכמ"ש במ"א שהחסדי' המכוסים הוא בחי' עץ החיים ומהחזה ולמטה ששם התגלות נק' עה"ד כו', ועמ"ש בביאור דאלה מסעי בענין ב' מסעות כו'), ועמ"ש בד"ה יבל הוא בענין אבי כל יושב אהל כו'.

משכנותיך ישראל, פי' שבבחי' ישראל הוא שוכן בבחי' פנימית ממש ולא בבחי' אוהל ומקיף לבד, והיינו ע"י עסק התורה

א'לב10

וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקדב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, נמצא שהתורה היא בחי' השראה פנימי' כמו ושכנתי בתוכם, וזהו ענין ישראל לי ראש שבראש הוא גילוי המוחין וכללות חיות הנפש בבחי' פנימית, מה שבשאר האברים הוא רק בבחי' מקיף כמו המחשבה שהיא מאיר גם ברגל שתיכף כשעולה ברצונו ומחשבתו לנענע רגלו תתנענע הרגל וא"צ שהות כלל, אין זה אלא מפני שהמחשבה מאירה גם ברגל, אבל אעפ"כ הארה זו היא רק בבחי' מקיף שאין הרגל משיג מהות המחשבה, אבל בראש ובמוח מאיר המחשבה בבחי' גילוי בפנימית כו', ועד"ז נק' יעקב יו"ד עקב שע"י המעשה מאיר אור הסוכ"ע בבחי' מקיף אבל ישראל לי ראש ע"י עסק התורה מאיר ומתגלה אור הסוכ"ע בבחי' פנימיות ממש כו'.

וזהו ולא יקרא עוד כו' כי שרית עם אלקים, פי' שהוא משתרר על שם אלקים שהוא בחי' מל' ע"ד ותגזר אומר ויקם כו' כנז' הענין בזח"ג בהר דק"י ע"ב והיינו כי ש' אלקים הוא בחי' מגן לשם הוי', וע"י העסק בתורה גורם שלא יהי' חלל ומסך מבדיל כי כל העוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו', וע"כ הוא משתרר על כו', וזהו מ"ש בזח"ג בלק קפ"ז ב' בגין דבההיא שעתא הוה ירית לה לשלטאה כו' פי' למשול על בחי' זו ולצוות עליה כו'.

אך עיקר פי' ההפרש בין אוהליך למשכנותיך הוא עפמ"ש ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן אשר המשכן הוא עשר יריעות שש משזר תכלת וארגמן כו', שש הוא ענין ששה מדות שמהם נמשך כשר ופסול כו' וזהו ג"כ ענין הגווני' וכמ"ש מזה בזח"ב תרומה קל"ט א' וזהו ענין התורה ותולעת שני שאין כחו אלא בפיו כו', וזהו ענין משכנותיך ישראל, אך ענין יריעות עזים שהם הנק' אהל, הענין כי הם מהבירורים שמתבררים מק"נ ע"י סור מרע ועשה טוב שזהו ענין ויעקבני פעמיים כי בעשו כתיב ועשו אחי איש שעיר שמבחי' שערות העזים יונקים החיצוני' אבל ביעקב כתיב ואנכי איש חלק, חלק הוי' עמו כנ"ל, אמנם ע"י ויעקבני כו' אחיו אנכי כו' מברר מבחי' שערות הנ"ל להיות לאהל ומגין על המשכן שהוא בחי' תורה, להגן עליו מן החיצונים ולדחותן כו', וכמ"ש בגמרא פי"ב דיבמות דק"ו ע"א רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חי שתין שנין ועד"ז ג"כ הבעלי עסקים מגינים על הת"ח כו' שמתפרנסים על ידן כו' ועמ"ש במ"א בפי' שערך כעדר העזים שגלשו כו', וע' מענין ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן בזח"ב תרומה דק"ס ע"א פקודי דרל"ג ב'.

א'לג

לענין ג' תשובות הנ"ל להעיר מענין הלל ברכה והודאה, ומ"ש בד"ה שינייך כעדר בענין ג' עדרים, ועמ"ש בד"ה בחודש השלישי ג"כ ג' בחי' עד מ"ת וביום הבכורים, גם י"ל ג' רגלים הם נגד ג' בחי' הנ"ל כי הגם שבועות מ"ת ותורה תשו' ג' אך הרי לוחות אחרונות שנתקיימו ניתנו ביוהכ"פ ומה שבתשו' ג' יש ג"כ ב' בחי' זהו יוהכ"פ עם סוכות ושמע"צ, גם י"ל סוכה דירת עראי ע"ד אהל ושמע"צ ויבן לו בית, ע' ז"ה תרומה קסו ודע כי כמו כו' ג' אלה הם שרשים לכל הע"ס כו', ע' בביאור ע"פ אחרי ה' מענין ג"פ קדוש, תשובה תשוב ה' ובהא יש ג' קוין, עמ"ש בהגהות ע"פ קול דודי בענין ג' בחי' הא' הילוך הב' דילוג ברגל א' הג' קפיצה בשני רגלים, ענין ג' ספרים סופר ספר ספור.