ביאור על תורה מה טובו שבלק"ת

א'לג

ביאור על תורה מה טובו שבלק"ת

הנה ענין ג' בחי' נר"נ י"ל שהוא ג"כ ענין עבד כנעני ועבד עברי ואמה העבריה המבואר במ"א בד"ה וכי ימכור איש את בתו לאמה שהם ג"כ ג' בחי' עשייה יצירה בריאה כו', אופנים חיות שרפים, וע"י התשובה שאזי הם מתבררים ומתעלים באצי' שזהו הירידה צורך עלי' כדלקמן, וכמ"ש ע"פ מי מנה כו' הנה אז י"ל שנכללים בבי"ע שבאצי', וזהו ענין ג' המדריגות דלא זז מחבבה עד שקראה בתי והוא מל' דעשי' שבאצי' ואח"כ אחותי יצירה שבאצי' ואמי בינה שבאצילות אשר בה התגלות עתיק שהוא הבחי' שלמעלה מסוכ"ע כו', כי מל' דאצי' הנק' נפש הוא ממכ"ע כנודע מענין וה"ס עש"ן ר"ת עולם שנה נפש, וז"א נק' קודב"ה קדוש סוכ"ע וזהו בחי' רוח לא ידון רוחי כו', ונשמתי בחי' שלמעלה מסוכ"ע כנ"ל, ועמ"ש ע"פ אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו', ולפמש"ל שבתשובה זו הג' יש ג"כ ב' בחי' א"כ בחי' הד' זהו ע"ד הנזכר שם ענין יעוד האמה כו', שזהו ענין יחוד הבריאה באצי', ועי"ז ממשיך מח"ע אצילות שבאצילות כו', וכן יש בחי' שלמעלה ממדריג' לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמבואר בזח"א ויצא דקנ"ו ב' לא ספיק ליה דא קראה אם כו' לא ספיק ליה דא קראה בשמיה דכתיב והחכמה מאין תמצא וע"ש במק"מ, והנה ג' בחי' עשיה יצירה בריאה שהם נר"נ הם יחידות עשירות מאות וזהו ענין בכ"ר, ומה שנרמז זה באותיות בכר שהם השניות מאותיות אי"ק י"ל כי בכ"ר הוא חכמה כמ"ש הראב"ד בפי' לס"י משנה א' כי החכמה מאין תמצא יש מאין, ואזי שייך בחי' בכור ונק' החכ' ראשית הגילוי, משא"כ הכתר שהוא אין וכמש"ל ג"כ בשם הזח"א די"ג סע"ב וכה"ג בזח"ג ואתחנן דף רס"ב ע"א ע"ש במק"מ, ועיין בסידור שער התפילין. והנה ע"י ג' תשובות אלו נמשך בחינת חכמה עילאה

א'לד

שזהו ענין תשובה השלישית תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד, ולפיכך נרמז באות ב' המורה על החכמה, וכענין פותח בברוך, משא"כ אות א' שהוא בכתר הוא בחי' העלם עדיין כנודע מענין קמץ ופתח כו', והעיקר להמשיך מההעלם אל הגילוי כו', ועיין בזח"א ויגש דף ר"ה ע"ב דאות ב' הוא סימן ברכה, ולכן בו נברא העולם כו', ונת' במ"א (א"נ כי ענין הברכה היינו או"מ כנודע מענין לבנה כו', ולכן נגד האו"מ והאו"פ נוטל פי שנים, וע"כ נרמז זה בבית, ולמטה הוא ענין תיקון נה"א ובירור נה"ב, ועוד טעם כי לפי שהבכורה נטל מעשו ובתהו הי' ב' קוין לבד כמ"ש בת"א פ' וישלח מענין ויחץ כו', א"נ כי התשובה עיקרה שני דברים עקירת הרצון ווידוי דברים, שע"י עקירת הרצון נוטל האור והחיות מהקליפות, וע"י וידוי דברים מבטל הכלי כו' ולכן נרמז באות ב' והכ"ף היינו כשכל בחי' מב' בחינות הנ"ל כל אחד כלול מיו"ד שמכניס בה השכל וכל המדות כו'.

ב) והנה פי' קדש לי. היינו כי לי מורה על ד' יודין דשם ע"ב שהוא אצילות עיין בהרמ"ז תרומה קלד"ב ע"פ ויקחו לי תרומה, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ וארשתיך לי, והיינו שיוכללו ג' בחי' בכ"ר שהם בי"ע באצילות, וזהו ענין התשובה, וזהו ענין הירידה צורך עלי' כו' יתרון אור מן החושך כו'. והענין שע"י בירור הנ"ל דבי"ע שמתעלים באצי' נוסף אור באצי' כנודע מענין והחיות נושאות כו' כי יעקב הוא באצילות, אמנם בחי' עשו שהוא שבה"כ שנפלו לבי"ע שרשו מלמעלה מהאצילות, וכמ"ש בד"ה ראה ריח בני כו' ולזאת ע"י שמברר בי"ע שזהו ענין שלקח הבכורה מעשו להעלות הניצוצים באצי' ובירור נר"נ, הרי עי"ז נמשך גילוי אורות דתהו באצי', וזהו ג"כ ענין בכ"ר היינו עקודים נקודים וברודים שנק' ג"כ בי"ע דכללות, וזהו ענין רכב אלקים רבותיים כנ"ל, וגם כמ"ש סולו לרוכב בערבות ופי' בזח"ב תרומה קסה"ב האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דכל עתיקין אתמר דאיהו רוכב בערבות כו', שהוא ענין התגלות עתיק בבינה, ועי"ז מאיר בז"א, והרמ"ז שם פי' דענין רכב מורה על תלת רישין, והיינו שע"י ג' תשובות דנפש רוח נשמה של נש"י מעוררים וממשיכים גילוי בחי' נר"נ שלמעלה כו', וי"ל ג"כ הפי' כי הב' הוא בחכמה והיינו ח"ס כ' כתר גלגלתא דא"א, רי"ש רישא דלא אתיידע כו', כי ר' ר"ת ראש ועוד כתב הרמ"ז שזהו ענין פי' נהר כבר, כנזכר ברע"מ פ' פנחס דרמ"ז א' מאי כבר כ' כתר כו', וע"ש דרכ"ו ב', ולפי"ז פי' ואני בתוך הגולה על נהר כבר היינו שע"י שמתלבשת בק"נ לברר הניצוצות כענין לקח את ברכתי עי"ז ממשיך מבחי' נהר כבר כו', ועיין בזח"א ויצא דקמ"ט סע"א מאי נהר כבר כו', והוא ע"ד משארז"ל בענין נהר פרת הוא פרת הוא דמעיקרא כו' ובזח"ג אמור צט"א נהרא עילאה יקירא קדישא בוצינא דכל בוצינין, פי' הרמ"ז שהוא יסוד דעתיק המאיר בא"א כו', גם ענין כבר ע"ד מאז מעולם שהוא בחי' מחה"ק, וכמ"ש במ"א בענין איתן האזרחי, וזהו ג"כ ענין נחל איתן כו' והמח' נק' נהר לפי שכמו הנהר נמשך תמיד, כך המחשבה אינה פוסקת ולא תנוח לעולם, וזהו ונהר יוצא לשון תמידית תרין ריעין כו', עכ"פ ע"י ג' תשובות הנ"ל שזהו ענין לקיחת הבכר ועליית בי"ע באצי' ממשיך מלמעלה

א'לה

גילוי בחי' לרוכב בערבות כו', וזהו יפה שעה אחת בתשובה כו', וזהו ג"כ יתרון האור מן החושך, כי ג' רישין הם ג"פ אור גימט' כתר, כ"כ הרמ"ז שם, וגם י"ל ג"פ אור הם אור קדמון אור צח אור מצוחצח הנזכר בפע"ח שער הסליחות פ"ח שהם בבחי' כתר שבכתר ע"ש, וזהו ענין יתרון האור הנמשך ע"י בירור החושך דוקא כד אתהפכא חשוכא לנהורא ע"י התשובה וכו'. והנה לפמש"ל שיש עוד מדריגה רביעית בתשובה י"ל שעי"ז ממשיכים בחי' אצילות דכללות, כי בי"ע דכללות היינו א"ק נק' אדם דבריאה כו', אכן אצילות הוא אור א"ס ממש, גם לפמש"ל דרכב הוא ענין תלת רישין, הנה ידוע דפי' האריז"ל בענין רדל"א שבו חביון העצמיות ממש, עד שלכן אפי' בחי' רדל"א עצמו אינו משיג בחי' העצמות אוא"ס המלובש בו כמו שהאדם אינו משיג נשמתו כו', א"כ בחי' המשכה פנימיות זו זהו למעלה מג' בחי' רכב והוא הנמשך ע"י בחי' הרביעית כו', אלא שבאמת תשובה הג' והד' הכל א' תרין ריעין כו' כנ"ל, ועמ"ש בביאור דשימני כחותם על לבך בסופו בענין שמונה עשרה ותפילין של ראש כו'.

ג) והנה אפשר לומר בע"א קצת דהיינו לבאר ענין ב' הבחי' דבכרתי וברכתי, שעם היותן בכרתי וברכתי הכל האותיות שוים, עכ"ז הברכה היא ודאי תוספת אור על עצם הבכורה, והענין כי את בכרתי לקח זהו ע"י הג' תשובות הנ"ל, שע"י אתעדל"ת זו דנר"נ דבי"ע עי"ז נגבהים בי"ע ליכלל באצי' הנק' ממלא וסובב דבי"ע וגם מה שלמעלה מסובב כו' וכנ"ל, ועכ"ז הכל עדיין בחי' אצי', אכן בחי' את ברכתי הנה הברכה הוא תוספת אור מלמעלה מהשתלשלות דהיינו בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, והוא ענין נר"נ שלמעלה מאצי' הנז"ל בענין רכב אלקים כו', שזה א"א להמשיך ע"י אתעדל"ת שאינה מגעת רק עד האצי', אלא שזה נמשך אח"כ בבחי' ברכה ע"ד פתחי לי כו' ואני אפתח לך כפתחו של אולם כמ"ש במ"א.

ועתה נבוא לענין מה טובו אוהליך יעקב כו'. ולבאר קצת ע"פ המדרש דאוהל היינו אוהל מועד כו', ומשכנותיך ישראל היינו בהמ"ק, ומתחלה נזכיר מה שנמצא בזוהר בפי' ויעקב איש תם יושב אוהלים. דהנה בזח"א וישלח קס"ז ב' פי', כתיב ביעקב איש תם יושב אוהלים גבר שלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין עילאין, ופי' במ"א שזעיר שהוא יעקב הוא בין ההי"ן מקבל מן ה' ראשונה ונותן לה' אחרונה (וזהו ע"ד מ"ש ברע"מ ר"פ תשא ו' ממוצע בין שני ההי"ן והוא ע"ד מ"ש ר"פ וארא ע"פ עד תאות גבעות עולם כו', וא"כ לפי"ז ב' אוהלים הן בינה ומל' שהמל' נק' אוהל כמ"ש בזח"ב בא לו"א ובבשלח ס"ה סע"ב ע"פ נער לא ימיש מתוך האוהל כו', ועד"ז גם בינה נק' אוהל, וכמ"ש בזח"ב ס"פ תרומה דקע"ה ב' בפי' יושב אוהלים ועיין בזח"א ויצא קנ"ז ב' בס"ת ע"פ ותצא לאה לקראתו כו', ועיין זח"א ויחי דרלט"א מאן אוהל מועד כו' סיהרא, בראשית נ"ג, ח"ב תשא קצד א', בשלח ס"ה סע"ב, תרומה קס"ד א' שם חילק בין משכן למקדש ועיין מזה פקודי דרמ"א א', ח"ג קי"ד רע"ב רס"ט א', ועיין עוד מענין אוהל בל יצען באד"ר קל"ז סע"א), ובענין משכנותיך ישראל לכאורה י"ל עפמ"ש

א'לו

בזח"ב פ' פקודי דרכ"א ע"ב ענין ב' בחי' משכן היינו משכן סתם שהוא מל' ומשכן העדות שהוא בינה, ע"ש במק"מ, ועמ"ש מזה במ"א באריכות בד"ה אלה פקודי המשכן שזהו ענין יחוד ו"ה ויחוד י"ה ע"ש, וא"כ לכאורה היינו אוהליך היינו משכנותיך, ומה בין זה לזה, אך הנה בספר אור תורה מהמגיד נ"ע ע"פ מה טובו פי' כי אוהל נק' דירת עראי ומשכן נק' דירת קבע, וזהו כעין מ"ש בע"ח שמ"א פ"ג שי"ל דאוהלים הוא ממוצע בין לבוש לבית כו', ובספר נועם אלימלך פ' קרח ביאר כי בעלי עסקים נק' יעקב, וכשהם קובעים עתים לתורה נק' אהל דירת עראי, אבל ת"ח שעסקם תמיד בתורה בקביעות נק' דירת קבע, והענין כמו שנת' במ"א בסידור שער הק"ש בד"ה להבין פ' ראשונה גבי והיו הדברים דאורייתא נק' היכלא עילאה דקודב"ה, והיינו כי עיקר השראת אוא"ס ב"ה הוא בח"ע כמ"ש בתניא פל"ה בהג"ה, וזהו הנק' דירת קבע, אך יש ב' בחי', והיינו כי עצמיות החכמה יסוד אבא מלובשת בז"א הנק' ישראל, אבל ביעקב שהוא מהחזה ולמטה אינו אלא הארה מיסוד אבא, וכמ"ש בלק"ת בתהלים סי' ע"ח פי' הפסוק ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, עדות הוא רק הארה מעצם התורה שהוא יסוד אבא כו', ע"ד נובלות חכמה כו', וזהו הנק' דירת עראי, ונמשך ע"י קביעות עתים לתורה של הבעלי עסקים הנק' יעקב, כי בחי' יעקב הוא מה שיורד בבי"ע לברר כו' כמ"ש לקמן, אבל ת"ח העוסקי' בתורה נק' ישראל לי ראש, אשר בו נמשך עצמיות יסוד אבא נק' דירת קבע, וזהו שע"י ג' התשובות הנ"ל אשר התשו' הג' הוא בחי' תורה תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד הוא בחי' משכנותיך ישראל גילוי מוחין דאבא, ששם השראת אור א"ס ב"ה בקביעות, ומ"מ גם בבחי' יעקב נמשך ג"כ הארת ח"ע ונק' אוהליך יעקב כו', ועיין בהרמ"ז פ' פקודי דר"ך ע"ב בפי' מה רב טובך, ותוכן דבריו שגם בח"ע יש ד' בחי' אבי"ע, ובבחי' יעקב נמשך מבחי' בי"ע שבחכמה היינו מבינה שבחכ' כו', אבל בבחי' ישראל נמשך בחי' אצילות שבחכמה כו', והוא ענין אור הגנוז אור זרוע לצדיק כו', וזהו ההפרש בין אוהליך יעקב ב' אוהלים, וכן משכנותיך ישראל ב' משכנות, ונת' הפירוש שהוא המשכה מהבינה למל' שהמשכה זו הוא ע"י יעקב וישראל אלא שע"י ישראל נמשך המשכה זו מבחי' היותר עליונה מבחי' עצמיו' אוא"ס, וע"י יעקב נמשך הארה מבחי' זו כנ"ל, ועיין בזח"ב ר"פ תרומה דקכ"ז ע"א גבי כי יעקב כו' ישראל לסגולתו, והסגולה הוא מה שאינו מושג ע"פ השכל, כי ע"י ישראל נמשך מבחי' עצמיות ח"ע שלמעלה מהבינה והשגה.

קיצור מהנ"ל. (א) ענין ג' בחי' נר"נ הם ג"כ עבד כנעני ועבד עברי ואמה העברייה וג"כ יעוד האמה, ובעלייתן ע"י התשובה ג' בחי' דלא זז מחבבה עד שקרא' בתי אחותי אמי וג"כ קראה בשמי', ונרמז בג' אותיות בכר, ועצם תיבת בכ"ר שהוא ח"ע.

(ב) וזהו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין כו', יתרון האור המשכה בתורה לרוכב בערבות, תלת רישין שהם ג"כ ג' בחי' נר"נ ג"פ אור, ויש ג"כ ד' בחי' פנימיות עתיק, והם ג"כ אבי"ע דכללות, וזהו ואני בתוך הגולה דוקא עי"ז על נהר כבר כו'.

א'לז

(ג) גם י"ל שזהו בכרתי וברכתי. והתשובה ג' ע"י עסק התורה. וזהו ענין משכנותיך ישראל דירת קבע, ח"ע אורייתא היכלא עילאה דקודב"ה, ומ"מ גם בבחי' יעקב בעלי עסקים נמשך הארה מבחי' זו ע"י קביעות עתים לתורה, ונק' אוהליך יעקב כו'.

ועד"ז הוא ג"כ ענין מאמר המדרש נשא פי"ב שהאוהל מועד שבמדבר ושבשילה כו' נק' אוהליך יעקב, ובהמ"ק שבירושלים נק' משכנותיך ישראל, שהוא ג"כ ענין דירת עראי ודירת קבע, והוא כמ"ש בת"א ע"פ ויגש אליו יהודה בענין קורות בתינו ארזים, שבאהל מועד הי' העיקר מצומח עצי שטים עומדים, ובמקדש מאבנים שהם דומם שמלמעלה למטה צומח למעלה מדומם, אבל בשרשן נהפוך הוא סוף מעשה במחשבה תחילה, והאוהל מועד היה דירת עראי של הקב"ה, והיינו שהוא כפי סדר ההשתלשלות של העולמות עתה שאין זה רק דירת ארעי, אבל דירת קבע היינו כמו שיהי' בעוה"ב מנוחה לחיי עולמים שאז תתעלה המל' דאצי' להיות ארץ קדמה ודומם למעלה מצומח, יהודה למעלה מיוסף כו', לכן בבהמ"ק שהי' דירת קבע וביהודה הי' מאבנים ודומם משא"כ המשכן שבשילה בחלקו של יוסף לא הי' התקרה של אבנים כו' ע"ש, נמצא דירת עראי היינו כמו שהמל' הנק' בית מקבלת ע"י ז"א ודירת קבע היינו כמו שמקבלת מאו"א עצמן, קיימא סיהרא באשלמותא כו', וזהו ענין אהל בל יצען כנ"ל.

וביאור הענין הוא ע"פ מ"ש בדרוש דחנוכת הבית ענין ג' בחינות מזון לבוש בית שהוא ממכ"ע וסוכ"ע ומה שלמעלה מסוכ"ע, וזהו כענין הנ"ל בפי' רכב כו' אך איתא בע"ח שמ"א פ"ג שי"ל דאוהלים הוא הממוצע בין לבוש לבית כו' ע"ש ואפ"ל שבחי' בית ממש הוא עתיק דאצי' ובחי' אוהל זהו אריך אנפין שהוא ג"כ למעלה מסוכ"ע שהוא חכמה עילאה כמ"ש במ"א שח"ע נק' סוכ"ע, כי בינה מלובשת בבריאה, משא"כ ח"ע כו' ע"כ נק' ח"ע סוכ"ע דבי"ע, אמנם א"א הוא למעלה מסוכ"ע, ועכ"ז נק' רק אהל לגבי המקיף עליון עתיק הנק' בית, א"נ התגלות עתיק שבא"א כענין הא דרדל"א אחזיה נהורא בהאי אוירא כו' נק' אהל, ויותר יש לומר דבחי' אהל היינו התגלות עתיק שבבינה שנק' ג"כ היכל קדה"ק, והנה ז"א שרשו מא"א, וע"כ האוהל מועד שהי' מבחי' צומח נק' אוהליך דירת עראי, אבל המל' שרשה ממל' דא"ס בחי' עתיק, ע"כ בהמ"ק נק' דירת קבע, וזהו שאמרו רז"ל גבי סוכה עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כי עשרים אמה היינו כ' בחי' כתר, גם כי עשרים בגימט' כתר, אבל למעלה מעשרים אין אדם עושה דירתו דירת עראי כ"א דירת קבע, כי למעלה מעשרים הוא בחי' שאינו במנין ע"ס כלל בחי' עתיק שהוא בחי' א"ס כו', גם כמ"ש במ"א בענין פתחו של היכל גבהו עשרים אמה שהוא בחי' יו"ד במילואו, וכענין הגבה למעלה דא אות יו"ד, אבל פתחו של אולם שאין לו דלתות שלמעלה מאתעדל"ת הוא כמ"ש לע"ל וגבה מאד, וזהו ענין דירת קבע מנוחה לחיי העולמים, דירת עראי הרצון דירת קבע כי תהיו לי אתם ארץ חפץ המכוון התענוג כו'. והנה עוי"ל בזה כי הנה פי' ענין דירת הקב"ה היינו ענין נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והנה כ' הרמ"ז ר"פ ויקרא בדף ג'

א'לח

ע"ב וז"ל איתא בזוהר הרקיע פ' כי תשא שהמשכן סודו בבריאה, והענין שקודם לכן היתה השפע באה ע"י התלבשות בריאה ביצירה אבל כשנעשה המשכן בעוה"ז שהו"ס ה' אחרונה שבשם אז נתקן ה' ראשונה שבשם עולם הבריאה ה' ראשונה, וכדי להרבות האור והקדושה האיר אור הבריאה על המשכן התחתון שלא ע"י אמצעות היצירה כו' עכ"ל.

ובענין בהמ"ק מבואר ג"כ בהרמ"ז ר"פ שמות בדף ד' שהוא כנגד עולם הבריאה בכללו מכתר דבריאה ששרשו מת"ת דאימא דאצי', והוא היכל ק"ק עד סיום כל הבריאה כו' ע"ש. והנה עוד איתא בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב שמיצי"מ עד שבנה שלמה בהמ"ק היתה הנוק' בכל ימי החול אב"א עם ז"א בפרצוף ע"ס מהחזה ולמטה כו', ואח"כ כשבנה שלמה בהמ"ק היתה עמו פב"פ שוין בקומתן רק שמקבלת ע"י ז"א כו' ע"ש, וע"כ לפי"ז גם בענין מ"ש הרמ"ז שהמשכן שהוא אוהל מועד שבמדבר סודו בבריאה כו', וגם בהמ"ק הוא בבריאה ודאי יש הפרש עצום ביניהם מאחר שהאו"מ נמשך מבחי' מל' כשהוא אב"א כו' ובהמ"ק נמשך כשהיא פב"פ ושוין בקומתן כו' וע' במק"מ פ' שמות ד"ט ע"ב בשם הע"ח כי לפי שהיתה פב"פ שוין בקומתן הוא במדריג' ה' עילאה ממש כו' ע"ש, ואפ"ל ההפרש עפמ"ש הרמ"ז ר"פ וארא שהרי בבריאה יש ב' בחי' אחת הוא אור העצמי שלה ר"ל האור שבעצם יקרא בשם בריאה והשני אור אימא דאצי' המאיר בבריא' כו', ובחי' זו הב' זהו ענין האור שביום השבת כו' ע"ש, ועד"ז י"ל שבאוה"מ הי' רק אור הבריאה בעצם, אבל בבהמ"ק הי' גילוי האצי' המלובש בבריאה, וראי' לזה שהרי בחי' זו שהי' זו"נ שוין בקומתן פב"פ זהו הבחי' שבשבת כו' ע"ש בע"ח ש' מיעוט הירח פ"ב הנ"ל, א"כ כמו שבשבת מאיר אור האצי' שבבריאה כך י"ל בבהמ"ק, וע' בזח"ב פ' פקודי דרמ"א ע"א מה שחילק בין אוה"מ לבהמ"ק, בהמ"ק איהו דיורא דנייחא כו', ועיין זח"א ויצא דקמ"ח סע"א, ועיין עוד זח"ב פ' תרומה קס"ד א' משמע לכאורה האוה"מ מל' כמו שהיא מתלבשת בבריאה יצירה, ובהמ"ק בינה דאצי', והיינו המל' כמו שהיא במדריגת הבינה כנ"ל בשם המק"מ שמות ד"ט ע"ב והזוהר שם שבית ראשון נק' ה' עילאה, ומכל זה י"ל פי' דירת עראי ודירת קבע, כי דירת קבע ע"ד הגילוי שבאצי' איהו וגרמוהי חד, והוא ענין גילוי יחו"ע, והיינו בחי' פב"פ שהוא ע"י אתהפכא חשוכא לנהורא כו', משא"כ דירת עראי היינו ע"ד הגילוי שבבריאה דלאו איהו וגרמוהי חד, ואין זה גילוי אמיתי כ"א נמשך מיחו"ת וגם אב"א היינו שאין רק בחי' אתכפיא כו', והנה יעקב וישראל הוא ג"כ ענין אתכפייא ואתהפכא וע"כ ייחס האוהל מועד ליעקב ובית המקדש לישראל כו', ועיין בזח"א פ' נח דע"ד א' ע"פ והבית בהבנותו ובפ' וישלח דקע"ב א' ע"פ אם ה' לא יבנה בית כו', ועיין בזח"ב תרומה דקמ"ה א', ובספר ערוגת הבושם בפסוק שה"ש. ולקשר זה עם מה שנת' לעיל שבבהמ"ק הי' האור מבחי' עתיק ואוהל ממוצע בין בית ללבוש יש להקדים מ"ש בסוף הדרוש דמזמור שיר חנוכת הבית בענין ויהי ביתך כבית פרץ, שמבואר מזה שהאשה נק' בית, וכמ"ש ג"כ אולי אבנה ממנה, והיינו לפי שההולדה נמשך מבחי' מזלא כו', וזה שאמרו אין הברכה מצויה

א'לט

בביתו של אדם אלא בשביל אשתו כו' ע"ש. וכן מבואר בגמרא מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי כו' בשבת פי"ו דקי"ח ע"ב. ולכאורה אינו מובן דהא לעיל נתבאר שבחי' בית הוא המקיף היותר עליון שלמעלה מעלה גם מחכמה דאצי' שהוא בחי' עתיק, ואיך יתייחס בחי' זו למל' שהוא סופא דכל דרגין.

אך הענין הוא דנתבאר במ"א בביאור ע"פ בשעה שהקדימו ע"פ מ"ש בע"ח שמ"ז ענין ג' בחי' שארה כסותה ועונתה שארה מזונות היינו או"פ כסותה בחי' או"מ, אך בחי' עונתה היינו המשכת אור חדש מלמעלה מהשתלשלות בתוספת מרובה כו' ע"ש, ונמצא שורש המשכה זו באה ונמשכה גם מלמעלה יותר מבחי' לבוש שהוא בחי' כסותה, ומהו למעלה מבחי' מקיף היינו ודאי בחי' המקיף למקיף הנק' ונמשל בשם בית, הרי מבואר דבחי' יחוד זו"נ זהו ההמשכ' מבחי' בית הנ"ל, והיינו כמ"ש בת"א סד"ה ועשית בגדי קודש בענין לית ברכתא שריא אלא באתר דדכר ונוק' כו', שבמקום שיש משפיע ומקבל נמשך תוס' וריבוי שפע והארה מלמעלה מעלה ממקום גבוה מאד נעלה יותר משל ב' הבחי' של המשפיע ושל המקבל, וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם כו' ע"ש, וכנ"ל בענין שאין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ועמ"ש בד"ה תורה צוה שממ"ש שם יובן ג"כ ענין הנ"ל דשורש בחי' עונתה נמשך דוקא מבחי' מקיף למקיף הנ"ל, וכמ"ש ג"כ בלק"ת ר"פ וירא כי ז"א מקבל מאו"א ואו"א מכתר וכתר מעתיק עד א"ס כו' ע"ש.

והנה עוד יש בזה בחי' מה שבחי' היחוד הוא שיומשך ההמשכה בבחי' פנימיות ממש ולא כמו בחי' כסותה שהוא או"מ בלבד, והיינו כי כדי שיומשך ההמשכה בבחי' פנימי' צ"ל המקור לזה דוקא מבחי' שלמעלה מהמקיף בחי' כי גאה גאה דקמי' שוין המקיף עם הפנימי' כו', ועמ"ש מזה בד"ה והתהלכתי בתוככם. ועפי"ז יובן ג"כ ענין אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל, שבחי' יחוד יעקב ורחל נק' אוהליך שעם היות שבכל יחוד בא שורש ההמשכה מבחי' מקיף למקיף הנ"ל, אך נק' רק אוהל שהוא ממוצע בין לבוש לבית, אבל בבחי' ישראל שהוא ענין שבת יחוד ישראל ורחל אז באה שורש ההמשכה מבחי' משכנותיך שהוא בחי' בית עצם המקיף למקיף כו'. ועד"ז יובן ג"כ החילוק בין אוהל מועד שבמדבר כו' ובין בהמ"ק וכנ"ל, והיינו ודאי כי הא בהא תליא שכשהיחוד פב"פ אזי בא שרש ההמשכה מבחי' עתיק, משא"כ כשהיחוד אב"א כו' שבחי' פב"פ היינו גילוי עונג העליון, משא"כ בחי' אחור כו', נמצא דהא בהא תליא, וכ"כ בע"ה שבשעת בנין בהמ"ק התחיל להאיר בתמידות הארת מו"ס כנ"ל, הובא במק"מ פ' נח דע"ד שם.

ד) והנה משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, הרי שהם במקום בהמ"ק ומשכן, וכמארז"ל א"ת בניך אלא בוניך כו' והיינו לפי שהם פנימיות רצון העליון שלא נתגלה בח"ע שהיא תושב"כ, ועיין באגה"ק בד"ה אשת חיל עטרת בעלה, ובת"א בד"ה מי יתנך כאח לי והיינו ע"י יונק שדי אמי הוא התורה שבע"פ, אלא שבעלי עסקים

א'מ

הקובעים עתים לתורה נק' אוהליך יעקב שממשיכים ע"ד אוהל דירת עראי כענין אוהל מועד, אבל הת"ח שתורתן אומנתן נק' משכנותיך ישראל שממשיכים בחי' דירת קבע להיות מי יתנך כאח לי כו' שוין בקומתן פב"פ כו', וזהו ענין בהמ"ק ע"ד ומקדשי תיראו שהיא התורה, כי מקדש היינו שמקבל מקדש העליון, ולמעלה מבחי' אהל כנ"ל.

וי"ל עוד דהנה מבואר במ"א בד"ה תורה צוה, דבתורה יש יחוד חתן וכלה תושב"כ ותושבע"פ, ושייך בזה ג"כ בחי' שהנוק' שהיא תושבע"פ נק' בית א"ת בניך אלא בוניך כו' ומטעמים דלעיל. אך יש בזה בחי' אירוסין ונשואין, דאירוסין כשנמשך רק בחי' חיצוניות, משא"כ הנשואין הוא בחי' פנימית כו', ועד"ז י"ל כי אוהליך יעקב היינו שההמשכה רק מבחי' חיצוניות, וזהו מורשה קהלת יעקב, א"ת מורשה אלא מאורסה בחי' אירוסין לבד, אבל משכנותיך ישראל היינו ע"י תורתו אומנתו נמשך בחי' פנימיות ממש, וזהו ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, והיינו רק בחי' נובלות מחכמה שלמעלה שהוא יסוד אבא ממש, ועמ"ש ע"פ האזינו השמים ענין יערוף כמטר וענין תזל כטל כו', גם ענין כשעירים וענין כרביבים. והנה במדרש נשא פי"ב אמרו משכנותיך ישראל לשון משכן שנתמשכן כו', ועי"ז יהי' לע"ל גדול כבוד הבית האחרון כו', והיינו שאז יהי' במל' מדריגה השביעית, שכתרה יהי' כמו כתרו ומקבלת מאו"א עצמן כו', וזהו ענין ביום ההוא יהיה כו', ואז יומשך שורש הגילוי ממקום עליון יותר, היינו מבחי' פנימיות עתיק כי עתה א"א להמשיך רק מחיצוניות עתיק כו', וגם יומשכו נשמות חדשות מפנימיות עתיק ממש, וכמ"ש במ"א בענין השמים החדשים והארץ החדשה, וזהו ענין דירת קבע כו', וגם כי יהי' התגלות זו במל' דאצילות מקור דבי"ע ממש כנודע מענין והי' אור הלבנה כו' כאור שבעת הימים כו', ועמ"ש ע"פ ואכלתם אכול כו' ולא יבושו, וגם אז יתגלה פנימיות התורה כו' וזהו ג"כ ענין מנוחה לחיי העולמים יום שכולו שבת, שבת עילאה כו', ואז יהי' משכנותיך ישראל, ע"ד שפי' הרמ"ז ר"פ שמיני בענין ישראל שהוא א"פ וא"מ דעתיק כו' ע"ש.

ה) וכל זה לפי דברי הה"מ נ"ע שההפרש בין אוהליך למשכנותיך זהו ענין ההפרש בין דירת עראי לדירת קבע וכ"מ במדרש הנ"ל, אכן כוונת הדרוש של רבינו ז"ל בענין מה טובו אוהליך כו' הוא דההפרש בין אוהל למשכן הוא ע"פ מ"ש ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן, שהמשכן עצמו הוא עשר יריעות הם ע"ס דאצי', ועיין מזה בזח"ב תרומה קס"ד ב' ובלק"ת פ' תרומה כ' שהם ע"ס שרשי' דא"א ויריעות עזים הם י"א היינו מה שנתברר מק"נ ששם הם י"א בחינות.

קיצור. ועתה נבוא לענין אוהליך כו' דירת עראי ודירת קבע. ידוע ג' בחי' מזון לבוש בית, והנה האשה נק' בית והטעם כי ג' בחי' שארה כסותה ועונתה הנה שארה כסותה בחי' מזון ולבוש או"פ ואו"מ, אך עונתה נמשך מבחי' בית והנה אוהל ממוצע בין לבוש לבית, ע"כ ביחוד יעקב ורחל נמשך שורש ההמשכה מבחי' אהל, וזהו בחול, אבל בשבת יחוד

א'מא

ישראל ורחל בא שורש ההמשכה מבחי' בית ועיין בהרמ"ז פ' פקודי דר"ך, ואזי לידת הנשמות הם נשמות עליונות יותר כו' ועד"ז ההפרש בין אוה"מ לבהמ"ק ונק' דירת עראי ודירת קבע דירת עראי כסדר ההשתל' דעכשיו שמים קדמו כו' מל' מקבלת מז"א, ועי"ז נמשך עד שהבריאה יש ודבר נפרד אבל דירת קבע המל' מקור דבי"ע מקבלת ג"כ מאו"א, וא"כ גם בבי"ע הגילוי ע"ד האצי' כו' דירה בתחתונים דירה נאה להיות גם למטה איהו וגרמוהי חד, וגם כי הולדה נק' דירה ובנין, וכשנמשך בבי"ע נשמות דאצי' ממש נק' דירת קבע דירה נאה.

והנה להבין ענין אוהליך יעקב כו'. יש להקדים ענין שבה"כ ובירורן שענין השבירה שנפלו הכלים למטה לב"ן והי' השבירה בדרך נפילה ולא שירדו בדרך השתלשלות ולכן מה שלמעלה יותר נפל למטה יותר כמשל נפילת פירות האילן כו' ולכן החי מקבל חיות מצומח והמדבר משניהם כו'. אך כשירדו הכלים משם ב"ן להתלבש בבי"ע ירדו בדרך השתלשלות והדרג' ולא בדרך נפילה שהכלים הפנימי' נעשו נשמה לע"ס דבריאה והאמצעים ביצירה והאחרוני' בעשי'. והנה כמו שיש בעולמות בחי' והדרגות כן יש בנשמות בחי' חלוקות זו מזו והוא בחי' נשמה רוח ונפש כו', וכשנופל ח"ו בחי' נשמה אזי נפילתו למטה יותר כנ"ל במשל וגם כמשל ההפרש בין בהמה המטנפת החצר לאדם המטנף את הבית, גם צואת האדם מסרחת יותר, וזהו ששמע ממורו הה"מ נ"ע שהמ"ז של הצדיקים גמורים פוגמים יותר הרבה מעבירות ממש של הע"ה כו', וזהו ענין ג' תשובות, והנה הב' תשובות הראשוני' נק' אוהליך יעקב אוהליך בחי' מקיף, והנה יעקב הוא שנשפל למטה לבי"ע לברר בירורי' ולהעלותן למעלה, וזהו זווג יעקב ורחל שבימות החול כי יעקב הוא מן החזה ולמטה כו' אבל בשבת הוא זיווג ישראל ורחל, כי ישראל הוא מוחין דאבא והוא בחי' תורה דמחכמה נפקת משכנותיך ישראל בחי' תורה, גם שבת אותיות תשב כו', תשובה הג' הנ"ל תשובה עילאה, ועמ"ש בביאור ע"פ לא הביט און ביעקב, שאו"א דאצי' מתלבשים בז"א בשבת בבחי' או"פ ממש, משא"כ בחול הם עליו בבחי' או"מ, וזהו משכנותיך ישראל שמוחין דאו"א מתלבשים בו בבחי' או"פ, משא"כ בבחי' יעקב היינו בחול הם רק בבחי' אוהל או"מ כו' כנ"ל (וי"ל ג"כ דזהו ענין הפי' דאהל נק' דירת עראי ומשכן דירת קבע ע"ד עשה מלאכתך עראי ותורתך קבע, וכמו"כ כל הבירורים שבחול עיקר עליותם בשבת שהוא מנוחה כו', וזהו ענין קבע כו' חול מכין לשבת כו').

והנה ענין אוהליך ומשכנותיך הוא עפמ"ש ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן כנ"ל, ומבואר לעיל שיריעות עזים היינו מה שנתברר מק"נ ששם הם י"א בחי' בסוד כל המוסיף גורע כו' דהיינו ריבוי הכלים ומיעוט האור כו', ועיין מזה בזח"ב שם ודק"ס ע"א ובפ' פקודי דרל"ג ע"ב, ומ"מ אחר הבירור הם לאוהל על המשכן, ויובן זה ע"ד מ"ש במ"א בפי' מארז"ל ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כסאסאה לשבולתא, שהסאסאה הוא שומר לעצם החטה, כך השמינית שבשמינית בחי' יש אדעתי' דנפשי' קא עביד שבתחילת העבודה זהו שומר לשיוכל לבוא לבחי' הביטול ממש

א'מב

אח"כ להיות עוסק בתורה לשמה ממש, ועד"ז נאמר ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי כו', ועד"ז הוא יריעות עזים לאוהל על המשכן, והנה בירור זה הוא ע"י יעקב שיורד לברר בבי"ע כנ"ל, משא"כ ישראל הוא בשבת מה שלמע' מהבירורים כי אם כי שרית כו'. וזהו מה טובו אוהליך יעקב כו', ופי' מה היינו כי הוא בחי' מ"ה המברר השערות עזים הנ"ל להיות ביטול היש כו', ואח"כ בשבת בחי' משכנותיך ישראל מוחין דאבא תורה יריעות המשכן כו'. ולקשר זה עם מ"ש למעלה בענין ג' בחי' נר"ן, היינו כי בחול ההנהגה ע"י יצירה ועשיה וזהו ענין יריעות עזים לאוהל ע"י יעקב היורד שם לברר כו' ובשבת ע"י אצילות המאיר ע"י הבריאה, וזהו ענין משכנותיך ישראל כו', ואז מאיר ג"כ נשמה יתירה כו', עמ"ש בד"ה ויקהל משה כו'. והנה הטעם שתשובה השלישית זהו ע"י התורה י"ל עוד עפמ"ש בענין המאמר מלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, דענין תשובה זו היינו כי הנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא בחי' אש הסתלקות לפי שאין ערוך כלים דאצי' לגבי אור א"ס כו' ולכן גם כשנמשך האור בהם הוא בבחי' מטי ולא מטי כו', ומזה נמשך גם למטה בנשמות ומלאכים רו"ש קדוש וברוך, נר ה' נשמת אדם, והנה בכל עולם הרצוא הוא בחי' מ"ה ביטול והשוב הוא ב"ן לשון בינה התבוננות כו' (ועמ"ש מענין רצוא בד"ה ביום השמיני שילח ובפ' בהעלותך חייך שלך גדול משלהם כו' העלאת הנרות זהו ענין רצוא בבחי' מ"ה כו'), ומבחי' ב"ן נמשך שבה"כ כך ע"י השוב יכול להתקרר כו' משליך קרחו כו', וצ"ל לפני קרתו כו' ישלח דברו וימסם כו' מגיד דבריו היינו ע"י התורה, וזהו ענין התשובה הג' אחר ועשה טוב לברר גם השוב שלא יתקרר כו' ועמ"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים, והטעם שהוא ע"י עסק התורה כי נודע דכל מה שלמעלה יותר מתייחדים מ"ה וב"ן שהם רו"ש ביחוד נפלא יותר עד שבעתיק וא"א הם בפרצוף א' ממש, אבל באו"א הם ב' פרצופים חכמה כח מה בינה ב"ן כנ"ל ואעפ"כ הם תרין ריעין דלא מתפרשין ולא כן בז"א ונוק' שמתפרשין לפעמים, אבל בבי"ע יש ביניהן הפרש רב כו', ועמ"ש בביאור הזוהר פ' אחרי במאמר הביאו עלי כפרה כו', והנה לפי כל הנ"ל מובן שכל מה שהשוב נפרד מהרצוא יכול להיות בו נפילה יותר כו', ולכן תשובה זו השלישית שהוא בירור השוב של ועשה טוב הוא ע"י התורה אשר אורייתא מחכמה נפקת שחו"ב שהם מ"ה וב"ן הם תרין ריעין דלא מתפרשין כנ"ל, נמצא עי"ז מאיר בהשוב דב"ן ג"כ מבחי' הרצוא דכח מ"ה כו', וזהו תורה גימט' רו"ש. והנה בחי' היותר נעלה היינו מה שבעתיק מ"ה וב"ן הם בפרצוף א' ממש בחי' מול"מ י"ל שיכולים להאיר בחי' זו ע"י העסק בפנימיות התורה עפמ"ש בזח"ג פ' בהעלותך דקנ"ב דבאורייתא יש גופא ונשמתא, ונשמתא לנשמתא כו' וע"ש במק"מ, והוא כענין מ"ש במ"א בפירוש ואספת דגנך תירושך ויצהרך כו', ועכ"פ משם מובן דשורש פנימי' התורה נמשך מע"ק, וכמ"ש הרמ"ז פ' בראשית בד"ד סע"ב וע"כ ע"י העסק בזה ימשיך בנפש מבחי' מ"ה וב"ן כמו שהם מיוחדים ממש היינו התכללות הרו"ש בתמידות כו'.