כי מראש צורים אראנו

תתקד

בפ' בלק דר"ג ע"ב.

כי מראש צורים אראנו ציורא ודיוקנא דאבוי אתרשים ביה ממש. וע' עוד מענין כי מראש צורים לקמן דר"י ע"ב ובפ' בראשית דכ"ו ע"א ע"פ וייצר כו' את האדם כו' כי מראש צורים אראנו כו' יעו"ש. ובמדרש שמות רבה פט"ו כי מראש צורים אראנו אלו האבות שנא' שמעו הרים כו' כי לה' מצוקי ארץ כו' ומגבעות אלו אמהות כמ"ש ברבות פ' בלק וכדלקמן דףר"י ע"ב ואיתא בפ' שמות שם גבי מדלג על ההרים אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של רשעים אינן נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים כו' ע"ש וזהו ממש ענין הפסוק כי מראש צורים אראנו דהיינו שיסתכל בישראל בשרשם מהאבות הקדושים שהם ראש צורים והאמהות שהן גבעות עולם כו'. והנה למעלה ז"א דאצילות נק' ישראל דלעילא ע"ש כי שרית עם אלקים כו' וע' בזח"א דקע"ד והוא נולד ונמשך מחכמה ובינה

תתקה

שהם אבא ואימא ועז"נ גם כן כי מראש צורים אראנו דהיינו סיפור שבח מעלת הז"א איך ששרשו גבוה מאד מראש צורים כו' והיינו אור אבא דאצי' כמ"ש המק"מ, ושם הוא ראשית התהוות המדות, ואח"כ באים להיות בבחי' עיבור בבטן אימא תלת גו תלת כו' ועז"נ ומגבעות אשורנו שבחי' הגבעות הם בחי' מקבלים מבחי' הצורים וההרים כו' והיינו בחי' בינה שמקבלת מאור אבא, כי הנה החכמה נק' אין והבינה נק' יש כי שפע החכ' נמשך כברק חצו מלמעלה למטה בבחי' נקודה בלבד ונק' טיפת אבא ואח"כ בבחי' הבינה מתפשט לאורך ורוחב והוא המרחב של ההשגה וההתבוננות כנודע בפי' ונהר יוצא מעדן כו' נמצא הבינה היא מקבל מהחכמה, והנה עד"מ מטיפה הזרעיית שבודאי כל ציור אברי הולד שעתיד להצטייר במעי האם אחר שהייתו ט"ח בבטן כבר יש כל פרטי האברים בטיפה זאת וכמו שבהגרעין יש כל כח וציור התפוח כו' וכמ"ש סד"ה הבאים ישרש, אך שבהטפה כלולים בה כל האברים מראש עד רגל בבחי' הרוחניות והדקות בבחי' ההעלם הגדול מאד דהיינו רק בחי' הכח הרוחני של כל אבר שמתגדל אח"כ בבטן כו' וגם זאת הנה כלולים בתכלית ההעלם בלתי ניכרים ונרגשים לאיזו מציאות כלל וכלל אבל אח"כ כשהולד מצטייר בבטן כל ט"ח הרי ניכר שם באיזה מציאות ומהות עכ"פ אע"פ שגם שם הולד בהעלם בבטן כי עובר ירך אמו הוא ואינו אוכל אלא ממה שאמו אוכלת כו' אבל אי"ז ערך להעלם והתכללות שבטפה הכלול בה רק כח ורוחניות של הולד כו' ועד"ז יובן ג"כ בתולדות המדות מטפת יסוד אבא שבחכמה הן בבחי' ההעלם הגדול בלתי נרגשין כלל לאיזה מציאות דבר מה משא"כ בבינה שם נרגשין יותר לאיזה מציאות עכ"פ רק שהם בהעלם ובהתכללות בשכל כעובר שבמעי אמו וזהו תבונה אותיות בן ובת ועמ"ש מזה בביאור אלה מסעי גבי לא יחפוץ כסיל בתבונה, וכנראה בחוש שיש מציאות התפעלות אהוי"ר גם במוח הבינה ונק' דחילו ורחימו שכליים ועמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה, רק שאינן מורגשים כמו המדות שבהתגלות לבו, אבל בחי' המדות אהוי"ר שבחכמה שהחכמה עדיין למעלה מן ההשגה הם בדקות ורוחניות מאד כו', וזהו ומגבעות אשורנו כיון דהוה במעהא דאימא אשורנו אושיט פסיעה לבר דהיינו שבבינה שם באים המדות בגילוי קצת עד דאושיט פסיעה לבר והוא ענין רגל השמאלי של הה"א שהוא בחי' ו"ק כמו שהם בעיבור במעי אימא הנק' ה' תלת גו תלת כו'. ויובן ג"כ עפמ"ש במ"א ע"פ המאמר בפ' במדבר דק"כ ע"א ומזרח דאתקשר בצפון כד"א וצפונך תמלא בטנם כו' ועל דא מזרחית צפונית אלין אבא ואימא כו' פי' מזרח נק' חכמה שמשם מקור הזריחה של האור ומזרח דאתקשר בצפון זהו יחוד או"א כי אבא הוא שכל הנעלם למעלה מהשגה ולא ניכר בו המדות כלל, אבל בינה הוא השגה בגילוי והוא מקור למדות שבאים ונולדים בגילוי ע"י ההשגה וההתבוננות שעי"ז נולד אהוי"ר, והנה אחר שנתהוו המדות נק' לידה בגילוי אבל כשהם בהתבוננות בשכלו ולא באו עדיין לידי גילוי בלב כי הם בבחי' עיבור בבטן אימא ועיין מזה בתניא פט"ז ע"כ נק' הבינה צפון שהמדות הם צפונים שם כמו דבר המונח בתיבה וסגור שם כו' וזהו וצפונך תמלא בטנם אבל בחכמה אין שייך כלל לומר

תתקו

שהם שם בבחי' עיבור כי עיבור הוא שכבר יש הדבר כמו שהוא אלא שהוא סגור ונעלם וכלול במקורו בההשגה, אבל בחכמה הם עדיין למעלה מההשגה רק בבחי' ביטול ממש, וזהו כענין שנת' באגה"ק סי' ד' שהמדות הנמשכים מהבינה ודעת נק' חיצונית הלב ופנימית הלב היא בחי' הארת חסד עליון שלמעלה מהבינה ודעת ובה מלובש וגנוז אור ה' ממש כמ"ש הוי' בחכ' כו' ע"ש, הרי שבחי' המדות שבחכ' זהו ענין אהבה שלמעלה מהבינה כו' וכשנמשכה אח"כ בלב זהו פנימי' הלב. וזהו ג"כ שרש ענין האהבה מסותרת שבנפש שהיא מבחי' אהוי"ר שבחכמה שבנפש כמ"ש בתניא פי"ח ועמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן בענין משכיל לאיתן נקודה בהיכליה וזהו ענין מראש צורים ומגבעות. והנה שבח ומעלה זו דז"א במה ששרשו מאו"א יובן עפמ"ש בדרוש ברכת הזימון בענין יין המשומר בענביו משי"ב שהמדות כמו שהם כלולים בהשכל נק' עץ החיים משא"כ בהתגלות המדות שם מתחיל עה"ד כו' גם כמבואר בד"ה אלה פקודי המשכן בענין מעלת מצות ל"ת שתלוין בי"ה על עשין שתלויין בו"ה כו' ע"ש, וע' בזח"א פ' בראשית דל"א סע"א גבי שית יומי בראשית כו' ארזי לבנון אשר נטע ובמק"מ שם פי' ו"ק דזעיר שיצאו מאבא שמשם התחלת צמיחתן והיו שם כקרני חגבים כנודע עכ"ל ושם דכ"ט ע"א גבי ואפיק ארזין כו', ועמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר גבי בנקרת הצור כמו האש שמוציאין מצור החלמיש שבהצור הוא רק כח האש כו' וזהו המשל לענין שרש ההויות כו' ע"ש ועד"ז י"ל כאן לענין התהוות המדות מהחכמה וזהו כי מראש צורים כו', וע' בפרדס שער המציאות פ"א גבי ועפ"י הדברים האלה הי' בספירות כו' וממציאות הדק ההוא נשתלשלו המדריגות כו' ע"ש, וגם צור היינו בחי' חזקה מאד וכענין משכיל לאיתן ע"ש, וזהו ג"כ השבח בנש"י שמושרשים בבחי' ראש צורים שמשם שורש האהבה המסותרת שלמעלה מהשכל כו' שהוא בחי' גבוה וחזקה מאד וכענין כי עם קשה עורףהוא וסלחת כו', וגם ומגבעות אשורינו כי צ"ל נקודה זו בהיכלי' דוקא הוא בחי' הבינה והדעת בגדולת ה' וכמש"ש בד"ה ראה אנכי הנ"ל.

(קיצור. מראש צורים בחי' אבא שם שרש הז"א ונש"י שי"ב כקרני חגבים כו' ומשם שורש האה' המסותרת בחי' חזקה ואח"כ ומגבעות בינה נקודה בהיכלי' וכ"ז הוא בחינת עה"ח).

ב) והנה גם אחר שנולדו המדות שהן ז"א נמשכים ומתלבשים בו המוחין דאו"א ובבחי' התלבשות זו ג"כ יש יתרון ומעלה למוחין דאבא המתלבשין בו על מוחין דאימא וכנודע מענין שבת ויו"ט ועמ"ש בד"ה והגדת לבנך כו', ויובן בהקדם ענין ג' בחי' עיבור יניקה מוחין, עיבור שהולד מקופל ראשו בין ברכיו וא"כ אין בו רק התגלות בחי' נה"י שהן המדות הטבעיי' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ התוספתא ר"פ בשלח ד"נ גבי תלת רוחין דכלילן גו תלת הוה שקיען, ועמ"ש מענין בחי' עיבור בת"א בד"ה וארא אל אברהם, ובחי' יניקה היינו הגדלת המדות ע"י השכל כמש"ש גבי באל שדי כו' וע' מזה בד"ה באתי לגני גבי שתיתי יין עם חלבי ונק' מוחין

תתקז

דיניקה, אבל מוחין דגדלות היינו שנמשך בהם גילוי שכל גדול שהשכל גובר ושולט במדות עד שלא ניכר ונרגש מהות התפעלות הטבעיות כלל רק התפעלות שכליות כו' שנמצא ע"י מוחין דגדלות נשתנה מהות המדה למהות השכל כו'. והנה מוחין דיניקה הוא אימא ועיקר מוחין דגדלות הוא מאבא ועמ"ש מזה בביאור ע"פ משה ידבר, ונמצא מובן מזה שזה הבחי' שישתנו המדות לעילוייא כ"כ שיהי' ע"ד התפעלות שכליות לבד זהו דוקא ע"י מוחין דאבא, והיינו לפי שגם בבחי' התכללות המדות באו"א יש הפרש זה ביניהם שבעוד המדות כלולים בחכמה הם שם בבחי' ביטול עצום כנ"ל משא"כ בבינה שהם שם בבחי' מדות ממש כנ"ל בענין וצפונך כו', וע"כ גם לאחר שנולדו המדות והמוחין דאו"א באים בהם בהתלבשות יש ג"כ יתרון למוחי' דאבא שכחם גדול להפך מהות המדות ממש מהקצה כו' משא"כ במוחין דיניקה שמבינה הם רק מגדילים ומרחיבים המדות כו', ועיקר ענין מעלה זו שע"י גילוי מוחין דאבא יבואו המדות לבחי' אתהפכא ממש, הענין בעבודת ה' יש ב' בחי' אתכפייא סט"א שלא נהפך הרע שבחלל השמאלי שבלב לטוב ממש כ"א רק ע"י שמוח שליט על הלב לכן הוא כפוףובטל, אכן יש בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא שנהפך גם הרע לטוב עד שכל חפצו וישעו להתענג על הוי', ועיין מענין ב' בחי' אלו בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק. ועיין בתניא פרק יו"ד י"ב י"ד. והנה באדם כשההמשכה במדותיו רק מבחי' הבינה ונק' מוחין דאימא אין יכול להיות רק בחינת לאכפייא ולא בחי' אתהפכא, והיינו לפי שבינה דינין מתערין מינה היינו שהיא אם הבנים שבה כלולים המדות ממש כמו שהן בבחי' מדות ונודע שמהמדות יש יניקה לחיצונים וזהו ענין אברהם שיצא ממנו כו' ויצחק שיצא ממנו כו' עד שבהשתלשלות נתהוו צפרניים ויש גמור, וכל השתלשלות זו מקור ושורש לזה הוא מהבינה אם הבנים, וע"כ א"א להיות ע"י ההמשכה שממוחין דאימא לאתהפכא חשוכא כו', כיון שמשם יש להם שרש ליניקה דינין מתערין כו', אבל כשההמשכה הוא מבחי' חכמה שבנפש שבחי' החכמה הוא למעלה מהשכל המושג ולמעלה מסדר ההשתלשלות עילה ועלול, והחכ' תחי', ימותו ולא בחכ' שלא הי' שם שבירה כלל ומחמת זה יכול כל א' מישראל למסור נפשו עק"ה בלי שום טעם ודעת רק מחמת שבבחי' חכמה שבנפשו אין לסט"א מקום אחיזה כלל כנ"ל ולכן נק' ראש צורים שהוא בחי' חזקה מאד (ופי' אראנו לשון ראייה י"ל ע"ד מזליה חזי כו' ואשורנו ע"ד ומבשרי אחזה כו') וע"כ מבחי' חכמה יוכל להיות ג"כ בחי' אתהפכא ממש כו' וכמ"ש מזה בביאור המאמר בפ' אמור ד"ק ע"ב בענין בזמנא דנטלא מבי אבא כו', ועמ"ש במ"א בענין זבת חלב ודבש שהדבש דרכו להפך הדבר הנטמן בו כמ"ש בא"ח, ועד"ז מוחין דאימא נק' חלב ומוחין דאבא נק' ודבש שמשם דוקא נמשך הכח לאתהפכא כו'.

ג) כיון דהוה במעהא דאימא אשורנו אושיט פסיעה לבר, הוא ענין הרגל השמאלי של ה' עילאה שהוא כמו וי"ו קטן ויש קוץ בסוףהוי"ו זו נוטה לחוץ בסוד פסיעה לבר והיא המל' שהיתה כלולה עמו ג"כ כשהוא בעיבור במעי בינה והלבישה אותו וכמ"ש במק"מ וע' בסה"מ סי' קע"ב דף

תתקח

ק' ע"ב, וע' בזח"ב פ' שמות ד"ג ע"א ע"פ אתי מלבנון כלה כו', והענין כי המל' היא בחי' דיבור העליון שהוא מלביש את המדות והדיבור עד"מ הוא הגילוי לזולתו וכמו"כ למעלה בדבר ה' שמים נעשו כו' ועיין בתניא פ"כ כ"א. והנה ידוע דשרש האותיות שיוצאין בה' מוצאות קבועים בנפש עצמה וכמ"ש באגה"ק בד"ה ויעש דוד שם, אך ראשית גילוי בחי' אותיות הוא בתחילה במח' ואח"כ מהמח' נמשך אל הדיבור כנודע מענין בראתיו יצרתיו כו', ולכן התינוק אינו יכול לדבר מאומה עד שיהי' בן שנתו או יותר שאז נמשך קצת גילוי אור חו"ב שבנפשו במוחו אזי אח"כ יומשך מהבינה והמח' בדיבור כו' והנה בבחי' בינה אינו נרגש אותיות ממש עדיין כמו אותיות מח' ממש רק מ"מ שם הוא נכלל בחי' אותיות משא"כ החכ' שם אין שום גילוי בחי' אותיות אעפ"י שמקור צורת האותיות נמשך מהחכ' דאבא יסד ברתא אבל אי"ז שום גילוי בחי' אותיות כלל ממש כמו בבינה כו' וזהו ענין סופר וספר וסיפור, סופר הוא החכ' מקור האותיות אבל עכ"ז גילוי אותיות הוא רק בספר שהיא בינה וממנה נמשך בחי' סיפור שהוא הדיבור בחי' מל' וכמ"ש מזה ע"פ ועשית ציץ כו' גבי ופתחת עליו פתוחי כו', וזהו כיון דהוה במעהא דאי' שם דוקא אושיט פסיעה לבר כי פסיעה לבר זהו ענין שרש אותיות הדיבור שהדיבור הוא הגילוי לזולתו ולכן נק' ז"א קלא דאשתמע לבר ע"י התלבשותו בדיבור וע' בזח"א פ' תולדות דקמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ ובפ' אחרי דע"ז א' בפי' מולדת חוץ כו', ובהיות ראשית ומקור להתהוות אותיות ממש הוא בבינה שנק' ספר ע"כ אמר דשם הוא בחי' אושיט פסיעה לבר כו'. עוד יובן איך שהפסיעה לבר שהוא להיות ההתגלות לחוץ לבי"ע נמשך דוקא מהבינה עפמ"ש בד"ה לך לך בענין אברהם שנוסףבו אות ה' על אב ר"ם כדי שעי"ז יהי' הגילוי למטה שזהו לך לך כו' שכ"ז ע"י אות ה' דוקא שהיא הבינה ולכן ממנה דוקא נמשך הפסיעה לבר כו' ועמ"ש בהגהות ע"פ וישב יעקב בענין קלא דאשתמע לבר כו'. ומכ"ז יובן מ"ש במ"א בד"ה קול דודי בענין מדלג כו' ומקפץ דילוג ברגל א' וקיפוץ בשתים שהוא בחי' עליונה יותר זהו על הגבעות דוקא והרי בחי' ראש צורים נעלה יותר מבחי' ומגבעות, אלא לפי שע"י ומגבעות אושיט פסיעה לבר שזה נמשך ע"י כח עליון יותר ע"ד המגביהי לשבת המשפילי כו' וזהו ענין קיפוץ בשתיים כו', בשגם כי אות ה' היא כפולה כו', וגם כי עי"ז דאושיט פסיעה לבר נעשה בירור ק"נ דבי"ע וזה מעורר למעלה מעלה כו', ולכן המל' היא כתר מלמטה למעלה נקבה תסובב כו' וא"ח עט"ב כמ"ש במ"א, ועמ"ש עוד מענין אושיט פסיעה לבר בביאור ע"פ אלה מסעי. ועוי"ל בענין קיפוץ בשתיים כי הנה הרגל של הה"א זהו הוי"ו והוא ז"א שבעיבור ולידת ז"א זהו דילוג ברגל א' וכמ"כ יש בחי' רגל בהא שניה וזהו ענין נשמת משיח כדלקמן ולידת בחי' זו זהו ענין קיפוץ בשתי רגלים כו'.

(ענין שמבינה דוקא נמשך פסיעה לבר הוא אותיות הדיבור כענין סיפור נמשך ע"י ספר ומ"מ שרשו מסופר, פי' לבר, מקפץ על הגבעות).

תתקט

ד) במתיבתא עילאה גבעת חסר ו', במתיבתא דרקיע ומגבעות באות ו'. הרמ"ז ס"פ זו כ' שמ"כ מתיבתא עילאה היא מתיבתא דקוב"ה ומתיבתא דרקיע היא מתיבתא דמט"ט. ואפשר להבין בחינות אלו ממ"ש בדרוש בהרת בענין קמיפלגי במתיבתא דרקיע כו' קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע כו' ע"ש בדרוש אור מים רקיע, והנה גבעת חסר ו' קאי על הבינה וע"ד שנק' הבינה קלא דלא משתמע בזח"א בראשית ד"ן ע"ב שהוא למעלה מבחי' המשכה וגילוי שזהו אות ו' ולכן נק' ג"כ קל בלא ו' בפ' ויגש דר"י ע"א, ופי' עילאה דכולא לפי שיש כמה בחי' גבעות כי מלבד שהשכינה והמל' שניהם נק' גבעות עוד זאת גם בחי' בתולות אחרי' כו' נק' גבעות כמ"ש בפרדס ערך גבעות ע"ש הטעם להיותם מרוממים על פרטי הנבראים מלאכים ונשמות דבי"ע כו' כי הם בחי' כללות כו' וע"כ הבינה נק' גבעה עילאה דכולא, ופי' רמאה דכולא נ' לשון רוממות שהוא בחי' גבעה היותר גבוה ונעלה כו' וכענין הר ההר כו'. ואמנם מ"ש במתיבתא דרקיע ומגבעות באות ו' היינו ב' בחי' גבעות בינה ומל' כמ"ש ר"פ וארא בפי' גבעות עולם ובפ' ויחי דרמ"ז ב' תרי נוקבי כו' ובפ' בראשית דףחמשים סע"א. והנה כמו שז"א הוא בבחי' עיבור בבטן אימא ועז"נ כי מראש כו' ומגבעות אשורנו כמו"כ נשמת משיח הוא בבחי' עיבור במל' דאצי' כדי שיהי' מזה הלידה והגילוי בבי"ע שזהו דוקא ע"י העיבור והלידה שבמל' דאצי' שהיא מקור דבי"ע שאפי' הנשמות הנמשכים מאו"א א"א שיומשכו וירדו בעשי' אלא ע"י שיהי' בבחי' עיבור ולידה בבטן דנוק' כו' וז"ש במשיח והוא מחולל מפשעינו כו' והיינו לפי שהמל' מתלבשת בגלות בבל בשרים של עובדי כוכבים כענין ואני בתוך הגולה עת אשר שלט כו' ולכן גם נשמת משי"ח ב"ד הכלול בה סובל כל היסורים וע' בזח"א פ' וישב דקפ"א ע"א וזהו שאמרז"ל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך אפי' בשעה כו' כאשה עוברה כו', ועמ"ש מענין עיבור ולידה בת"א בד"ה וארא אל אברהם, וע' מענין והוא מחולל בפ' ויקהל דרי"ב א' ובפ' פנחס דרי"ח א' ודרל"א א' ודרמ"ז ב' גבי בשמן כתית כו' והוא מחולל ודרע"ו ב' ודר"פ ע"א ודרפ"ב ב', ועמ"ש מענין שמן כתית בד"ה והנה מנורת זהב כו' (ועפי"ז מובן דבחי' משיח זהו ו' שבתוך ה' אחרונה דשם הוי' ועמ"ש סד"ה המגביהי לשבת, ומזה יש להבין בענין הא לחמא הא ממש אשר הוי"ו שבתוך הה"א זהו האפיקומן כו' כמ"ש בפע"ח ובמ"ח והאפיקומן נק' צפון רמז לבחי' מה רב טובך אשר צפנת ומשיח נק' צפון כמ"ש בעה"כ של הסה"ד), ועוי"ל פי' ברא דאתכליל בה קאי על מט"ט שכמו שהבינה מתלבשת בז"א כך המל' מתלבשת במט"ט שהוא ז"א דבי"ע, ושייכות ענינו לביאת משיח יובן עפמ"ש בזח"א דקפ"א סע"א וב' שתח"ה יהי' על ידו כו' וע"ש שיתלבשו בו אורות עליונים מאד נעלה, ולפי"ז הי' אתי שפיר מה דדוקא במתיבתא דרקיע שהוא מתיבתא דמט"ט איתא ומגבעות באות ו' כי זה מורה על בחינתו, אך צ"ע אם י"ל דמט"ט נק' ברה כו' וע' בזח"א דקנ"ד א' ח"ג דרי"ז סע"א, ועמ"ש במ"א על מארז"ל פ"ט דברכות דף הבא על אמו יצפה לבינה שנא' כי אם לבינה תקרא כי הנה יוסף בנה של

תתקי

רחל מל' והרי זכה ונעשה בחי' צדיק יסוד עולם המשפיע למל' וממשיך מהבינה במל' וזהו ענין הבא על אמו כו' ועד"ז יובן ענין משיח שנולד מהמל' ונאמר בו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו' ועמ"ש מזה לקמן סד"ה ופי' אספרה, וע' בזהר ויצא ע"פ כי שנואה לאה מהכא דסני ב"נ עריין דאימיה.

ורזא דא אספרה אל חק כו' לההוא אתר דאקרי חק כו' הנה המל' נק' חק והוא מענין הטריפני לחם חוקי המזון הבא בחק הקצוב, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו לחם חוקם ס"פ ויגש, וכן כתיב בבחי' מל' ותתן טרףלביתה וחק לנערותי', והיינו שבא השפע במדה והתחלקות לכאו"א כפי השייך לו חק וזמן נתן להם שלא ישנו כו' שרפים עומדים כו' על מדריגתם שנבראו משי"ב פני אריה מחסד ופני שור מגבורה כו' וכמו למטה בדצח"מ כו', וכן בענין שמים וארץ כמ"ש במדרש שמא שינו את מדתם או שמא גלגל חמה יוצא למערב כו' וכן בארץ שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה כו' וכן לענין הים כו' ואשבור עליו חקי כו' הובא בר"ח שער היראה רפ"ג, וכ"ז נמשך להם עפ"י חק השפע הנמשך להם ממדת מלכותו ית' דבור העליון שהחק ההוא לא ישתנה לעולם כמ"ש עוד כל ימי הארץ כו' וע' בהקדמת הפע"ח מזה ולכן נק' המל' חק משא"כ באצי' שם יוכל להיות אחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה ואין שייך חוק והתחלקות המדריגות לפי ששם מלובש הקו מאוא"ס כו', כי עיקר בחי' החוק זהו ענין הגבול הנקצב לכל א' בשינוי ממהות חבירו כנ"ל וזה שייך דוקא בבי"ע ומשם יפרד כו' משא"כ באצי' אין שם התחלקות ופירוד כ"א יחוד והתכללות כו', ועד"ז נת' בסידור גבי חג המצות בענין מה שביעי רשות כו', ועד"ז י"ל מ"ש בפע"ח ובמ"ח גבי תקיעות דר"ה שמספר כל הטרומיטין כמנין חק כי הם להיות בנין המל' כו', ובפרדס ערך חק וחקה כי היסוד והמל' הם המגבילים וחוקקים לכל הנגבלים כו' וע' בפ' קדושים דפ"ה ע"ב וחק לנערותי' כו' חוקות שמים כו' וזהו ענין איסור הכלאים וע"ש בפי' הרמ"ז, ומזה יובן מה שהותר כלאים בציצית ובבגדי כהונה לפי שבאצי' הוא למעלה מבחי' חק והתחלקות הנ"ל, אמנם שם משמע דשרש קו הנ"ל נמשך מקו המדה בוצד"ק כמש"ש הרמ"ז אך י"ל דזהו מה שנמשך מקו המדה לצורך הגבול דבי"ע וע' בפ' פקודי דרל"ג ע"א.

ופי' אספרה אל חק י"ל המשכה מבחי' סופר וספר לבחי' מל' הנק' סיפור ונק' חק והוא ג"כ כענין אשה מספרת עם בעלה שהוא ענין היחוד העליון כמ"ש בליקוטי הש"ס מהאריז"ל במסכת ברכות וע' בספר עמה"מ דל"ז ע"ג. וע' בזח"ב צ"ח א' ובפי' הרמ"ז שם בענין היום ודקנ"ח סע"ב אני היום הן עוד היום גדול כו', ועמ"ש סד"ה והי' מספר בנ"י בפי' כי גדול יום כו' יום שכולו ארוך כו', ועמ"ש סד"ה ביום השמע"צ גבי היום אם בקולי תשמעו, זה היום עשה הוי' כו', וע' עוד בזח"ג ס"פ ואתחנן, וע' עוד מענין אני היום בזח"ב דק"א ע"א ומשם יובן שאחר הלידה מבחי' מל' עוד יתעלה למעלה ממנה וכענין יוסףשנתעלה להיות בחי' יסוד שלמעלה מבחי' מל' שהיא רחל אףשהיא אמו וכמש"ל בענין הבא על אמו בחלום, ויובן עפמ"ש בביאור ע"פ הבאים ישרש שכמו"כ הוא בענין כנס"י עם המצות ע"ש בפי' אשה יראת ה' היא תתהלל וע' בזח"א דרמ"ה.

תתקיא

(ענין גבעת בינה וגבעות בינה ומל', ובכ"א יש ו' בבחי' עיבור, ואפשר שזהו ענין קיפוץ בשני רגלים כי הו' זהו הרגל שבתוך הה', וענין חק, וענין אספרה כו' היום כו').

ה) הן עם לבדד ישכון, הנה במק"מ פי' בשם הרח"ו ענין רישא גזעא ושבילא שהם חב"ד וג' קוצין שבאות יו"ד וע' בסה"מ סי' קי"ד קט"ו, והנה שרש נש"י מבחי' יחוד העליון זה וזהו ענין לבדד ישכון ע"ד מ"ש בפ' אמור דצ"ד בענין קדש מלה בגרמה הוא כו' ע"ש, ומבואר במ"א וגם פי' בד"ד להמשיך היחוד בב' דלתין דלאה ורחל כי לאה קשר של תפילין בחי' ד' כו' וגם י"ל ב' דלתין דאחד ועד יחו"ע ויחו"ת ועמ"ש במ"א בפי' ה' בדד ינחנו כו', וע' באו"ת מהמגיד נ"ע ר"פ בלק בענין לבדד ישכון וע' בע"ח שער הכללים ספ"ג בענין דודי והיינו שיומשך בב' דלתין הנ"ל היחוד העליון ואז נעשו ההין והיינו דו וכן די כו'.