לענין מה טובו

א'מג

עוד שייך לענין מה טובו

וביום הבכורים כו'. כתיב ואהי' שעשועים כו'. הנה בתיבת שעשוע מרומז ע"ס, השי"ן ג"ר דעתיק, והע' ז"ת דעתיק, וזהו ענין בחי' מאות ובחי' עשירות שנת"ל שהם נשמה ורוח כו', ומה שבבכר הם בבחי' רי"ש וכאן הם בחי' שי"ן י"ל שזה בחי' גבוה יותר כי הרי"ש מורה על ב' בחינות שכל א' כלול ממאה והם חו"ב, והשי"ן מורה על ג' בחי' חב"ד שכ"א כלול ממאה, ואפשר הטעם משום שעשו הי' בכר ובקליפות אין רק ב' בחי' חו"ב אבל דעת אין בהם, וכמ"ש בת"א ע"פ ויחץ את העם כו' לשני מחנות ולא בציור ג' קוין יעו"ש ובד"ה ויקחו אליך פרה גבי הטעם שהקטן כשר להזות כו', וע' בזח"ג פ' אחרי ד"ס ע"ב גבי שתים נשים זונות כו' ועיקר התיקון הוא ע"י קו האמצעי שעולה עד הכתר ומבואר במ"א ע"פ הזהר וישב דקפ"א ב' גבי וגבה מאד מסט' דיעקב כו' ת"ת דעתיק שעולה עד הכתר כו', וזהו ענין מעלת התורה שנאמר בה שעשועים שהמאות הוא בכל הג' קוין חב"ד כו', ולכן נזכר שעשועים לשון רבים כי עולה למעלה מעלה, עוד יש לומר כי השי"ן דשעשוע מורה על תלת רישין כי בשי"ן יש ג' ראשים, ולפי"ז רכ"ב בכ"ר היינו רק עד ב' רישין דגלגלתא ומו"ס וזהו הרי"ש והכף ב' מזלות ונוצר ונקה והב' חו"ב, וגם לפמ"ש הרמ"ז דרכ"ב זהו תלת רישין י"ל כי גם ב' רישין גלגלתא ומו"ס מתחלקים ונעשי' ג' רישין כמ"ש בע"ח שער א"א פ"ג, אבל אמיתי' ג' רישין זהו השי"ן ויש לפעמים שי"ן של ד' ראשין היינו בהחשב הב' רישין לשלשה כמ"ש בע"ח, אזי עם הראש העליון הנק' רדל"א נעשו ד' רישין. עוי"ל כי שעשועים הוא המשכה פנימי' עתיק, משא"כ רכ"ב נר"נ עדיין ההמשכה מחיצוניות עתיק הנק' רדל"א כו'.

ב) א"נ י"ל כי הנה בחי' את בכרתי לקח זהו ע"י התשובה, והיינו ההמשכה הבאה ע"י אתעדל"ת עד יעבור עמך כו', אמנם יש בחי' אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, וזהו ענין אהי' כטל לישראל שלמעלה מבחי' ויבא כגשם כו', וכמ"ש באריכות בד"ה האזינו השמים, והיינו ששורש התשובה עד המזלות ונוצר ונקה אבל טלא דבדולחא בחי' שלמעלה מהמזלות, וזהו ענין בכרתי וברכתי כי הברכה הוא בחי' ויתן לך האלקים מטל השמים שזהו למעלה מבחי' ויבא כגשם ג' תשובות הנק' בכ"ר, וזהו ענין טל תורה. וזהו ענין שעשועים שהמאות הם למעלה מבחי' בכ"ר כו' כנ"ל, וזהו ענין מ"ת מתנה דוקא ולא ע"י אתעדל"ת. והנה מ"ת הוא בשבועות שנק' יום הבכורים, ופי' בכורים היינו ע"ד ג' בחי' בכ"ר הנ"ל וכמ"ש בזח"ג דרנג"א וברע"מ שם אתקרי בכ"ר כו', וזהו ע"י בכרתי לקח בג' תשובות הנ"ל כי יצי"מ זהו סומ"ר ועשה טוב, ואח"כ ספה"ע להפך המדות דנה"ב בחי' כי שרית כו' ואז זוכים בשבועות לבחי' בכורים שהם נר"נ כו' שמלמעלה בחי' רוחו ונשמתו כו' הנ"ל, אמנם בחי' מ"ת שניתן ביום הבכורים זהו"ע מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה והוא בחי' לקח את ברכתי, שהברכה הוא המשכה עליונה יותר מעצם בכורתו, וכמ"ש

א'מד

סד"ה ראה ריח בני כו' והברכה הוא ויתן לך אלקים מטל השמים זו מקרא שבחי' טל זהו אהי' כטל לישראל למעלה מאתעדל"ת, וז"ש לישראל דוקא כנ"ל בענין משכנותיך ישראל כו', וזהו ויתן לך ע"ד מתנה מתן תורה, ומשמני הארץ ענין שמן מבואר בביאור ע"פ מנורת זהב שע"ז נאמר כשמן הטוב על הראש כו', א"כ הוא למעלה מבחי' רישא וגלגלתא כו' הנ"ל, וי"ל כמ"ש במ"א ע"פ ב"ש שבחי' עצמיות האור הוא המלובש ברדל"א א"כ הוא למעלה מבחי' רדל"א, וזהו ענין טל ושמן כו'.

ג) ועמ"ש מענין עסק התורה איך שהוא למעלה מהמצות בת"א סד"ה וארא אל אברהם גבי ושמי הוי' לא נודעתי להם, אני בעצמי בחי' יחיד כו' ונראה שזהו המשכת עתיק רדל"א, וזהו לא נודעתי, והוא הנמשך ע"י עסק התורה ובד"ה ביום השמיני עצרת נת' פי' כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה פי' פמליא של מעלה היינו סוכ"ע וממכ"ע שהם כתר וחכמה והמחבר אותם הוא בחי' שלמעלה משניהם היינו עתיק כו', ולכן נק' התורה משל הקדמוני קדמונו של עולם כו'. והנה בזה יובן שע"י התורה דוקא בא ההמשכה דפנימי', כי המצות ממשיכים בחי' סוכ"ע בבחי' אוהל ומקיף, ואמנם כדי שיומשך בבחי' פנימי' צ"ל מקור ההמשכה מאוא"ס ב"ה עצמו שלמעלה מסוכ"ע, וכענין קי"ס בעתיקא תליא, וכמ"ש בד"ה והתהלכתי שזהו ענין שעושים רצונו של מקום כו', וזהו ענין שעשועים יום יום, פי' ב' בחי' יום הם כתר וחכמה סוכ"ע וממכ"ע וע"י התורה נמשך שעשועים בב' בחי' הנ"ל, ועמ"ש ע"פ נשא את ראש בני גרשון כי בני גרשון היו נושאים את היריעות שהם מקיפים וסוכ"ע ובני קהת היו נושאים את הארון והכלים עם היותן פנימיים הם הנקודה התיכונה שהעיגול סובב עליה אשר שרשה למעלה מהמקיפים והיינו כי העגולים והאו"מ מתעגלים מהקו, א"כ הקו עצמו למעלה מהעיגולים ומשם שורש האו"פ ועמ"ש מזה ע"פ אני לדודי בענין שושנים ששונים בהלכות כו'. ועיין בד"ה אל יתהלל חכם בענין המשל מחותם המתהפך נכנס ראשון יצא אחרון, ומשם יובן איך שהא"פ שבא ומתגלה אחר האו"מ שקדם לו, הנה שרשו גבוה מהאו"מ עד שהעיגול מתעגל רק על הנקודה שהוא תכלית העיגול, וזהו היושב על חוג הארץ בישעי' סי' מ"ם כ"ב פי' הנקודה שעליה סובב עיגול השמים, כי ארץ קדמה במחשבה ונעוץ סופן כו', וגם בע"ח נתבאר במקום א' שבעתיק האו"פ נעלה יותר מהאו"מ כו', ואולם בשאר מקומות לא משמע כן, ועמ"ש סד"ה ויקהל משה בענין מה שבפ' תרומה נאמר תחילה הציווי על הארון והכלים, ואח"כ על יריעות המשכן כו' ע"ש.