כרע שכב כארי

א'מה

כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. וע' ת"א ורש"י. ובעה"ט כ' וז"ל למעלה אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא למעלה הקדים לביא כי כן דרך מתחלה יתגבר מעט כלביא ואח"כ יתנשא והולך כמו הארי, שהוא מתגבר והולך, וכאן הקדים ארי ללביא שרמז ג"כ שכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה כו' עכ"ל. וע' בילקוט סי' תשס"ט מענין הן עם כלביא יקום כו' עמדו משנתן עומדין כאריות חוטפין קריאת שמע כו' הובא בפרש"י. ובפ"ק דברכות דף י"ב ב' בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש כו' משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ופרש"י דדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי עכ"ל וע' מהרש"א שם.

ב) והנה בפ' ויחי כתיב כרע רבץ כארי' וכלביא מי יקימנו מ"ט ט' ואיתא ברבות שם פצ"ח כרע רבץ מפרץ עד דוד (ופי' במ"כ כרע לשון שפלות כד"א ויכרעו ויפולו וכן רבץ כד"א רובץ תחת משאו) כרע שכב (הנאמר בנבואת בלעם משמע לו שכיבת מנוחה וכבוד וכד"א והשכבתים לבטח הושע סי' ב' וכן כרע כמו שפרש"י בחומש עכ"ל, והיה לו להביא מפסוק הנאמר בתורה בפ' אם בחקתי ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד) מדוד עד צדקיהו (הג"ה היינו שאז היה בהמ"ק קיים לכן אז היה גילוי אלקות למטה שנמשל ליחוד עליון כנודע מענין הכרובים כמער איש ולוית ולכן היכל קדה"ק נקרא חדר המטות לכן נקרא זה כרע שכב וע' לקמן סעיף ג וענין ושכבתם בטח יובן ע"ד מ"ש באג"ה ססי' י"ב בפי' ועבודת הצדקה השקט ובטח כו' עכ"ה), י"א כרע רבץ מפרץ עד צדקיהו (עתה חזר לפרש כרע רבץ לשון קיום וחוזק כאדם המאמץ את ברכיו לעמוד על עמדו ואין מחריד כארי על טרפו וכן פרש"י בחומש, וכן רבץ כד"א ורבצת ואין מחריד איוב סי' י"א, וזה מפרץ עד צדקיהו שלא היתה לו נפילה ומשם והלאה היה שוכב ונרדם ולא יוכל קום כד"א וישכב וירדם יונה סי' א'), כרע שכב מצדקיהו עד מלך המשיח, כרע רבץ בעוה"ז (חוזר לשיטתו הראשונה דכרע שכב הוא מעלה עליונה יותר מכרע רבץ) כרע שכב לעתיד לבוא.

א'מו

ג) ויש להעיר ממ"ש ויקח מאבני המקום כו' וישכב במקום ההוא ופי' בזח"א ויצא קמ"ח א' שבחי' מקום הוא מל' דאצילות וי"ב אבני המקום היינו י"ב מלאכים כלליים דוגמת ד' דגלים וכדין וישכב במקום ההוא מאן שכיב בי' שמשא כו' היינו יחוד זו"ן, ובחינת יחוד זה נקרא עושין רצונו של מקום כמו שנתבאר בד"ה והתהלכתי בתוככם שהוא המשכת אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' גלוי בממכ"ע הנקרא מקומו של עולם כו' יעו"ש, עו"ש בפ' ויצא דקנ"ו סע"ב בס"ת ע"פ לכן ישכב עמך הלילה מהו ישכב, אלא שכיבה בכל אתר תקונא דנוקבא לגבי דכורא כו' ובמק"מ הכוונה שאימא תתקן את עצמה להעלות מ"ן אל אבא עכ"ל, גם מלשון שכבת זרע במא"א אות שין ס"ח, שהוא בחי' המשכת יחוד העליון הטפה הנמשך מחכמה עילאה וכתר ולכן עיקר כרע שכב לע"ל שאזי דוקא יומשך הטפה מפנימיות עתיק, ועיין בזח"ב ר"פ בשלח דף מ"ד סע"א אמאי אקדימת מטה בגין דהיא חביבה עליה יתיר מכולהו כו' וזהו ע"ד וברית שלומי לא תמוט ולכן אז יהי' הגלוי למטה ולא יצטרכו לבחי' הר ועלייה וזהו ענין השכיבה המשכת הגלוי למטה, ובמא"א אות מם סעיף סמך מטה נק' היכל ק"ק דבריאה ושם נעשה הזווג בלילה, מטה נק' המלכות כו' עכ"ל והי"נ כ' וז"ל עיין בכוונות ק"ש שעל המטה בסוד השכיבנו (והוא בפע"ח שער מנחה ומעריב פ"ו וז"ל השכיבנו כבר ידעת שהיא מטה עליונה כו' וזהו ענין השכיבנו אבינו בהיכל ק"ק דבריאה, לשלום לקבל היחוד מבחי' יסוד הנק' שלום כו' עכ"ד וזהו פי' הפסוק בפ' בחקתי ונתתי שלום בארץ ושכבתם כו' שבחי' שלום יומשך בארץ ואזי ואין מחריד ופי' ואין מחריד שלא יומשך הקרי לק"נ ע"ד ויקר אלקים אל בלעם כ"א וששון ויקר) וסוד מטה שנק' מלכות עיין בסבא דמשפטים דף ק"ה סע"א, ועיין בת"ז תקון ס"ט דק"ב ע"ב וז"ל דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה ולא למגני אוקמה מ"מ הנותן מטתו בין צפון לדרום כו' עכ"ל ובזח"ג פ' במדבר דקי"ח סע"ב הה"ד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו דא הוא צפון, וימינו דא הוא דרום ורזא דא אוליפנא קב"ה יהיב מטתיה בין צפון לדרום עכ"ל וע"ש במק"מ וזהו ע"י ב' תפלות שחרית ומנחה שהם אברהם ויצחק חו"ג, ועי"ז אח"כ השכיבה בתפלת ערבית בבחי' יעקב וישכב במקום ההוא כו' ועיין בפ' חיי קל"ג א' שלכן תפלת ערבית רשות דכיון דאתיהיבת אתתא בין תרין דרועין כו'.

ד) וזהו הנה מטתו שלשלמה, שבחי' מטה הנ"ל הוא להיות ונתתי שלום בארץ כו', ששים גבורים סביב לה כו' איתא ברבות פ' קרח דרע"א ע"ד שהוא ענין א' עם ששים המה מלכות כו' וידוע דששים מלכות הם ששים מסכתות ונק' גבורים כי תשבע"פ מבחי' גבורה כדי להרחיק החיצונים כו' וכמ"ש במ"א ע"פ וחמושים עלו בנ"י וזהו ג"כ ענין כרע שכב כארי וכלביא כו' בבחי' גבורה, ועוד בענין שכב בלק"ת פ' קדושים וז"ל הנה סוד הדעת נק' יסוד והוא סוד הכבשים כי כבש הוא בהפך שכב כי ממנו סוד השכיבה העליונה עכ"ל וברע"מ פ' תצא רע"ז א' ושכב עמה בצלותא

א'מז

דשכיבא בהשכיבנו כו' חמשים כסף כ"ה כ"ה אתוון דיחודא כו'. והרמ"ז שם כ' וז"ל ושכב עמה היינו ויתפייס בהדה כי פיוס אותיות יוסף שבו מזדווג ושוכב עמה עכ"ל ועיין ספ"ז דגיטין דע"ו ב' וליחוש שמא פייס.

ה) והנה פי' שכב כארי וכלביא י"ל ע"ד ישיש כגבור לרוץ אורח ופי' הרמ"ז ר"פ בהעלותך דקמ"ח א' שהקמת הברית הוא ע"י גבורה וזהו ענין משכיל לאיתן כו' שהיסוד נק' איתן וזהו ענין כארי ע"ד גבור כארי, כי כאיש גבורתו במסכת ב"מ פ"ז דף פ"ד ע"א ועוד שם אהבה דוחקת את הבשר ועיין מענין כי אהבה דוחקת את הבשר בסש"ב פמ"ט ומזה יובן קצת רמז האגדתא דגמרא שם, ועיין מענין ארי בבה"ז פ' ויחי על המאמר דף רי"ו ע"ב מ"ט שבע עשרה שנה כו' דהקשה הא פני אריה אל הימין חסד ומדוע למטה האריה טורף כו' ותוכן התירוץ כי מרוב האהבה והרצוא יומשך הכעס על המנגד מדוע יסתיר על אור ה' וקדושתו כו', ובמא"א אות א' סעיף ק"א אריה מצד החסד שם ע"ב יש בו רי"ו אותיות גימטריא אריה ומצד שגבורה גימט' אריה לכן הוא דין לפעמים עכ"ל ואפ"ל לפ"ז שהוא ע"ד אור הגבורה בכלי החסד וכן פי' בהדיא הרמ"ז פ' צו דכ"ז כח גבי וכהנא יסדר עליה וז"ל שיש לכהן ב' מיני אחיזה בגבורה כו' רוח של הגבורה בכלי החסד ומבחי' זו היה האש בצורת אריה שהוא גימטריא גבורה וכתיב פני אריה אל הימין עכ"ל, וזה יובן ע"פ הנ"ל בפי' אהבה דוחקת נמצא זהו מצד תוקף אהבת הקב"ה לבנ"י כי עזה כמות אהבה במד"ר בשה"ש ואהבה זהו חסד והרי היא באה בגבורה היינו ישיש כגבור, אלא זהו אור הגבורה בכלי החסד, או אור החסד בכלי הגבורה לפי' הסידור שער הק"ש, והנה כמ"כ בההעלאה שבק"ש הוא ג"כ בבחי' כארי וכלביא ע"ד התכללות אור הגבורה בכלי החסד. ומעתה יובן ענין שכב כארי וכלביא דקאי על ק"ש כי הנה ידוע דפ' שמע הוא חסד ואעפ"כ השם הוא מ"ב שהוא בחי' גבורה אלא שהוא ע"ד אור הגבורה בכלי החסד להיות בכל מאדך כו' בלי גבול שזהו בחי' גבורה העלאה דשם מ"ב והיינו ע"י ואהבת אשר אהבה הוא חסד וזהו ענין גבור כארי כו'. עוד במא"א שם ארי בנוק', ויש להעיר ממארז"ל פ"ט דברכות דס"א סע"א אחורי ארי ולא אחורי אשה. זח"ג ס"פ ואתחנן דר"ע סע"א כד יתבע אריה רברבא לאתחברא בנוק' כו' והוא ע"ד שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו' בחי' גבורה דע"י שבמו"ס כו', שכב כארי והשכבתים לבטח ע"ד נוה שאנן שהוא מו"ס דשקיט ושכיך. מי יקימנו בחי' מי ברא אלה יקימנו עין בעין נראה שאו עיניכם וראו, ובזהר בראשית ברא אותיות אבר.

ו) ובזח"א פ' ויחי דרל"ז ע"ב כ' וז"ל כאריה דאיהו תקיפא, וכלביא דאיהי תקיפא יתיר עכ"ל, ובמא"א אות למ"ד סכ"ג כ' לביא נקרא שם מ"ב המעלה ניצוצות מעשייה וטורף הרפ"ח ניצוצות דעשייה עכ"ל, ועמ"ש מזה ע"פ המאמר ר"פ ויקרא העמק שאלה דא אות ה' בתראה היינו המל' שנשפלת ומתלבש בק"נ לברר הרפ"ח וע"ז נאמר ותתן טרף לביתה, רפ"ח

א'מח

עם הכולל גימ' טרף היינו כמו ארי טורף כך הוא ענין ותתן טרף כו' להתגבר על הנה"ב להשפילה ולהכניעה ולהוציא הטוב ממנה להעלותו, וזהו ענין אריה דאכיל קרבנין כו' וז"ש אמך לביא ביחזקאל סי' י"ט ב, ועמ"ש מענין אחרי ה' ילכו כאריה ישאג בד"ה ושאבתם מים. והנה לפרש ענין שכב כשהוא לשון שפלות ע"ד וישכב וירדם ואיך שאעפ"כ שכב כארי הנה כתיב על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו' בשה"ש רסי' ג', וארז"ל ברבות שם מהו על משכבי על מרעי (חולה) המד"א ולא ימות ונפל למשכב וגו' על משכבי בלילות כשישנתי לי מן התורה ומצות כו'. הרי פירשו משכבי בשני אופנים, הא' לשון חולה הב' ענין שינה, והנה ענין חולה מבואר באגה"ק סי' ל"א בשם התיקונים דשכינתא איהי מרעא בגלותא כו' וע' בתו"א ס"פ בראשית בד"ה צאינה וראינה, אך כאן נבאר הפי' דמשכבי הוא ענין שינה. והוא כמ"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער, שהגלות נמשל לשינה, שכמו אדם הישן אף שכל כוחות הנפש ישנם בו במציאות אך הם בבחינת העלם, כמ"כ עד"מ למעלה בזמן הגלות מסתתר אלקות כאלו עולם כמנהגו נוהג ואותותינו לא ראינו, משא"כ ביצ"מ היה גילוי אלקות, אף שבאמת אני ה' לא שניתי, היינו בעצמותו ית' הסוכ"ע, אשר ההעלם והגלוי שוין אצלו משום דקמי' כחשכה כאורה, כי החכמה היא ראשית הגילוי, ויו"ד דשם הוי' זהו חכמה עילאה ומבחי' זו נמשך הגילוי ביצ"מ כמ"ש הגבה למעלה דא אות יו"ד כו' והרי לגבי עצמותו ית' נאמר כולם בחכמה עשית, שחכמה היא כמו עשייה גופנית, ועמ"ש מענין זה בד"ה והגדת לבנך וסד"ה שה"ש בענין כי טובים דודיך מיין, ולכן בבחי' זו נאמר לא שניתי, אבל לגבי כנ"י הנה יש הפרש גדול שעכשיו אל מסתתר וכמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מק"ח. וכן בכנ"י הם בגלות בבחי' שינה, שנסתם מראה העין, כי ענין הראייה הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואין דומה שמיעה לראייה וכמ"ש בד"ה ואלה המשפטים, ועמ"ש בד"ה יהודה אתה בפי' לאסתכלא ביקרא דמלכא, ועמ"ש ע"פ ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו', משא"כ בגלות אין נמצא גילוי אלקות בנפש בבחי' ראייה, ואף לא בבחי' שמיעה וכמ"ש בתו"א פ' וישב בד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים, אך מ"מ ולבי ער היא האהבה המסותרת שיש בכל נפש מישראל ששרשה ממקום גבוה מאד כנז' בד"ה שחורה אני ונאוה בענין אש שחורה כו' ששרשה נמשך מבחינת ישת חשך סתרו מה שלמעלה מהחכמה ונק' בצל שדי, ומשם נלקח שרש אהבה זו כנז' בד"ה ביום השמיני לב שנק' תעלומות לב לפי שנמשכה מבחי' ישת חשך כו' שאינו מושג בהשגה, וצריך להוציאה מההעלם אל הגלוי וזהו ענין קריאת שמע לבוא לבחי' ואהבת וגו' ע"י שמע ישראל שמע לשון התבוננות, וכמש"ש בד"ה אני ישנה ובד"ה ביום השמיני ובד"ה שחורה אני הנ"ל, וזהו ענין כרע שכב כארי, שאף בבחי' שכב שהוא בחי' שינה עכ"ז הוא כארי בחי' ולבי ער, והיינו ע"י ק"ש שנאמר ובשכבך. ולבאר הדברים יש להקדים בקצרה המבואר בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את להבין מ"ש האריז"ל בענין ב' פרשיות דק"ש שמע והי' אם שמוע דפ' ראשונה שמע ישראל היא

א'מט

שם מ"ב היינו מ"ב תיבין מואהבת עד ובשעריך ופ' שנייה היא שם ע"ב, דלכאורה הרי פ' שמע הוא בחסד כמ"ש ואהבת ופ' והא"ש שנאמר בה השמרו כו' וחרה כו' היא בגבורה, ומדוע בפ' שמע הוא שם מ"ב שהוא בחי' גבורה כו' יעו"ש באריכות בלק"ת כל הדרוש, בפ' ואתחנן בד"ה ואהבת את, ועי"ז ממשיך ג"כ מלמעלה ויקץ כישן ה' עיין בת"א בד"ה וארא אל אברהם שזהו מ"ש בק"ש הוי' אחד מעין מ"ש לע"ל ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו' וע' בה"ז פ' שמיני גבי דובב שפתי ישינים בפי' נדדה שנת המלך כו'.

ז) ועפ"ז יש לפרש ג"כ ענין ובשכבך ובקומך, ויש להקדים מ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון פ"א ולכך קורין ק"ש פעמיים בכל יום ערב ובקר לפי שצ"ל יחוד זה של הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ כו' ובהביאור שם וז"ל והענין כי הנה יש ב' שילובים שילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי' והם בחי' יחודא עילאה ויחו"ת כו' יעו"ש, ועיין מענין יחו"ע ויחו"ת בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה פ"ב ובד"ה שיר השירים פ"א, וזהו ענין ובשכבך ובקומך היינו ק"ש שבזמן שכיבה שהוא בלילה זהו בחי' יחו"ת שהוא ענין שילוב הוי' באד', ובקומך זהו ע"ד יחו"ע שילוב אד' בהוי', וא"כ אף גם בבחי' בשכבך ע"ד כרע שכב בחי' על משכבי בלילות עכ"ז ממשיך היחוד ע"י ק"ש להיות כרע שכב כארי וכלביא, אלא ובקומך היינו לע"ל יומשך מבחי' עליונה יותר כנ"ל ס"ג בפירוש וברית שלומי לא תמוט. והנה מבואר במ"א ע"פ הזהר ר"פ ויקרא ע"פ העמק שאלה דא אות ה' בתראה או הגבה למעלה דא אות יוד שיש ב' מיני נסים הא' כמו נס דאסתר הב' כמו קי"ס כו' וזהו עצמו ענין ב' שילובים הנ"ל לפ"ז יובן דגם בבחי' ובשכבך ממשיכים הגלוי ע"ד שילוב הוי' באד'. ועיין זהר ואתחנן דרס"ט א' בפירוש ודברת בם כו' ל' הנהגה שע"י ק"ש תנהיג בחי' ובשכבך ובקומך והיינו שגם בבחי' שכיבה יהיה כרע שכב כארי כו' שזהו ענין ק"ש וכנ"ל. ולהבין איך לע"ל נק' ובקומך והכתיב ולא תוסיף קום אך הפי' לא תוסיף קום מעצמך אלא ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת שהקב"ה בעצמו יקים אותה כדפי' בזח"ג ויקרא ד"ו ע"ב ועפ"ז י"ל פי' המדרש ע"פ נחמו נחמו עמי ב"פ נחמו כי מתחלה שלח הנביאי' והאבות ומרע"ה לנחם כנ"י ולא קבלה מהם עד שהקב"ה הלך לנחם אותה והיינו כי הנחמה שע"י הנביאי' והאבות זהו עליות מלמטה למעלה שלכן נק' האבות הרים שמעלים את כנס"י, אבל מה שהקב"ה בעצמה הלך לנחמה זהו ע"ד ביום ההוא אקים כו'.

קיצור. (א) כרע שכב כארי קאי על ק"ש ע"ד ובשכבך ובקומך.

(ב) ובפ' ויחי כתיב כרע רבץ כאריה. ויש שני פירושים במד"ר פ' ויחי האחד כרע רבץ ל' שפלות וכרע שכב לשון הגבהה ע"ד ושכבתם ואין מחריד וא"כ לפ"ז כרע רבץ בעוה"ז כרע שכב לע"ל, או כרע רבץ עד דוד, וכרע שכב מדוד עד צדקיהו, לפי שאז היה בהמ"ק קיים, ויש פי' להפך דכרע רבץ הוא במעלה עליונה יותר מכרע שכב לפ"ז י"ל כרע שכב ע"ד

א'נ

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי, וא"כ מפרש כרע רבץ מפרץ עד צדקיהו היינו כ"ז השבטים ויצ"מ ובהמ"ק, וכרע שכב בימי הגלות.

(ג) והוא ענין וישכב במקום ההוא, י"ב אבני המקום י"ב שבטים שרש עולם הבריאה, וישכב, יש כ"ב, יש גימטריא יקר הפך קרי, כ"ב אותיות התורה ממשיכי' נגילה ונשמחה בך, ועמ"ש מענין יש בבה"ז ע"פ אלה תולדות נח, ובענין ישי, כרע שכב לע"ל שאז יומשך מבחי' וברית שלומי לא תמוט ע' בלק"ת בביאור כי ההרים ימושו, וא"כ פי' שכב שיהי' הגילוי למטה, וזהו ונתתי שלום בארץ ושכבתם, מטה זהו היכל קדה"ק המשכת ג"ר כח"ב למטה, הנותן מטתו בין צפון לדרום שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

(ד) ולכן נקראת מטתו שלשלמה, ששים גבורים כדי שלא יומשך השפע לסט"א ע"ד קרי וזהו מפחד בלילות, מלומדי מלחמה ע"ד וחרב פפיות, וזהו כארי וכלביא, השכיבנו, שכב כבש, ושכב פיוס אותיות יוסף, י"ל ברית הלשון זהו פיוס ברית המעור יוסף, וזהו ובשכבך ובקומך י"ל בשכבך לע"ל ע"ד שוהם שהוא אבנו של יוסף הממשיך האור למטה, ובקומך ע"ד ישפה שהוא מלמטלמ"ע.

(ה) ופי' שכב כארי, כי גבור כארי, וכתיב ישיש כגבור לרוץ אורח, וזהו ואת בריתי אקים את יצחק, ופני אריה אל הימין ע"ד אור הגבורה בכלי החסד כי עזה כמות אהבה, וכמ"כ העלאת מ"נ בפ' ראשונה דק"ש הוא עד"ז ואהבת חסד בכל מאדך בלי גבול אור הגבורה, ומזה יומשך שכב ושכבתם לבטח ע"ד נוה שאנן, מי יקימנו הקמת הברית כי מי ברא אלה.

(ו) ענין הפירוש השני שכב ע"ד שפלות י"ל זהו בחי' שינה, אך מ"מ שכב כארי וכלביא כי ולבי ער וכמ"כ ממשיך מלמעלה גלוי יחודו ונק' ויקץ כישן ה' לפ"ז א"ש הפסוק הנה מטתו שלשלמה כו' מפחד בלילות דקאי על זמן השפלות שאזי נק' לילה ולהיות שכב כארי זהו ע"י ששים גבורים ששים מסכתות.

(ז) וזהו ובשכבך ובקומך, ע"ד כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל יחו"ע ועל הארץ מתחת יחו"ת, וזהו ע"ד קי"ס ואסתר, כי אסתר בחי' אסתיר פני ומ"מ ראו כל אפסי ארץ את ישועת ה'.