כי מראש צורים אראנו

תתקיא

פ' בלק שנת הכת"ר

כי מראש צורים אראנו וגו'. ברבות בא פט"ו דק"ל ע"ב אלו האבות כו' משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה כו' בא ליתן היסוד והיו המים עולים כו' עד שבא במקום א' ומצא שם צור גדול כו' ע"ש. הנה ענין שמתחלה הי' העולם מים במים עד שאמר יקוו המים כו', כתיב לרוקע הארץ על המים כל"ח, וע' מזה בבחיי פ' בראשית ע"פ יקוו המים ד"ו סע"א וז"ל לפי שהי' התהום שהוא מים ועפר בדמיון מים עכורים הוצרך המאמר הקדוש לגזור שיקוו המים מתחת השמים שהם גבוהים אל מקום אחד שפל למטה ושיעלה העפר למעלה כו' והנה אלו שתי גזירות בהיפוך מטבעם כו' וז"ש לרוקע הארץ על המים כל"ח כי זה חסד לעולם כו'. ובפ' יתרו דצ"ו סע"א ע"פ ואשר במים מתחת לארץ שהארץ עומדת על המים וכן הכתוב מעיד לרוקע הארץ על המים כו'. (בד"ה קדושים תהיו וסד"ה לרוקע הארץ קדושים תקס"ב) והנה התהום והוא המים שמתחת לארץ מים אוקיינוס הם מלוחים וכאשר יוצאים דרך הארץ נעשה צלולים ומתוקים והם הנק' מים חיים וכך הוא משל לענין התלבשות הנשמה בגוףשעי"ז נעשית בחי' באר מים חיים, וע' ברבות פ' ויצא ע"פ והנה באר בשדה זו בהכנ"ס בחי' שפכי כמים לבך נוכח פני הוי', והיינו באר מים חיים שנעשה דוקא ע"י התלבשות הנשמה בגוףכו' וז"ש בשה"ש מעיין גנים באר מ"ח כו'. והענין בקצרה שעלה ברצונו הקדום בחי' א"ק מח' הקדומה להיות אתעדל"ת ושעי"ז דוקא יומשך אתעדל"ע וכמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא כטבע האש שמסתלק לשרשו וכמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר ובד"ה אתם נצבים, ומהו אתעדל"ת לעורר בחי' אוא"ס זהו בכל מאדך מה שאינו מוגבל בכלי זה רמיזא לעורר בחי' א"ס מה שלמעלה מהגבלת שום כלי וכענין מים שאין להם סוףכל שאינו רואה כו' כך נק' מאדך בלי גבול לכן מעורר בלי גבול האמיתי (בד"ה ועתה יגדל נא ובד"ה אם בחוקתי) והנה בחי' בכל מאדך נמשך דוקא מצד התלבשות הנשמה בגוףונה"ב

תתקיב

משא"כ מצד הנשמה כמו שהיתה למעלה הי' רק בחי' בכל נפשך אור שבכלי המוגבל כו', והענין כי נה"ב שרשה מעולם התהו שהיו האורות גדולים והכלים קטנים ולא הכילו הכלים את האורות ונסתלקו האורות מהכלים שזהו כענין בכל מאדך לצאת מהכלי המגביל וכמ"ש בת"א בד"ה וישלח יעקב מלאכים דמ"ב ע"ב והנה בחי' עולם התהו הנ"ל הי' בבחי' רצוא כו' ובד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה דמ"ב ע"ד גבור כארי שהוא התגברות האור במאד מאד עד שא"א כו' אלא ע"י נפילת כו', וזהו ענין הכלים דתהו שנפלו בשבה"כ כו' וע"ש בפ' תולדות בד"ה ראה ריח דל"ד ד' ומהם שרש נה"ב לכן ע"י בירור נה"ב יבוא לבחי' בכל מאדך וכמו הבהמה שיש בה כח וגבורה יותר מהאדם והנה עולם התהו הי' בבחי' עגולים והתיקון הוא בבחי' יושר כמש"ש ובד"ה מי שם פה לאדם ובתהו היו הכלים קטנים והמשל מתינוק שדעתו קצרה ואינו יכול לסבול היפוך וגם מקיףהדבר דרך כלל משא"כ במי שדעתו רחבה כו' ועמ"ש מזה ע"פ טובה הארץ מאד מאד ושם נת' שההיכלות נמשכו מן העיגולים ונק' עלמין לשון העלם שהם מסתירים כו', והנה השמים הם מסוףהעגולים וכן המים הם מבחי' עגולים שאין בהם התחלקות כ"כ והארץ מבחי' יושר, ולכן מי הים מלוחים ואין ראוין לשתי' מחמת שהם מעגולים דתהו שנפלו בשבה"כ, וזהו ענין יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל אשר מים תחתונים שמתחת לרקיע שם שרש תאוות נה"ב ותענוגי' כו' וע"י שהם עוברים דרך הארץ נעשים מים חיים כי בחי' ארץ שהוא מבחי' יושר שהוא מ"ה מברר ב"ן ומהמובחר נעשו מים חיים ששרשם מכח"ב דתהו ומהפסולת נעשו שקצים ורמשים וזהו לרוקע הארץ על המים והיינו כי ארץ זהו נש"י ארץ שרצתה לעשות רצון קונה וז"ש ארץ חפץ כו', וא"כ לפי"ז המים המלוחים זהו נה"ב וע"י שנמשכים דרך הארץ היא נה"א נעשים מ"ח היינו שבחי' בכל מאדך נמשך דוקא ע"י נה"ב מתהו דעגולים כשמתבררים ע"י נה"א כו'. וז"ש ארץ קדמה כי אחור וקדם צרתני בד"ה ביום השני שלח שיש בחי' בנה"א למעלה משרש נה"ב רק שאינו מתגלה כ"א ע"י בירור נה"ב וכמ"ש בביאור ע"פ מי מנה עפר כו'. אך הנה צ"ל מצוקי ארץ בחי' יסוד כדי שלא ישטפו מי אוקיינוס כו' דהיינו בימי אנוש ודור המבול שגבר עליהם תאוות נה"ב עד שלא די שלא נזדככה כ"א המים שטפו הארץ דהיינו שנפלו בתאוות נה"ב עד שהנה"א נבלעה בתוך נה"ב כו', והיסוד זהו ענין מראש צורים שהם האבות וה"ע שרש האבות במדות שלמעלה מהבינה והדעת כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו' ומכח זה נמשך המס"נ, וזהו המפסיק וחוצץ בפני המים שלא יוכלו לשטוףהארץ וכמ"ש בתניא פי"ח י"ט איך שע"ז נאמר כי קרוב אליך הדבר מאד כו' ע"ש וזהו ענין מים לא יוכלו לכבות את האהבה כמ"ש בת"א פ' נח, והנה בחי' זו נק' צור לבבי ע"ד מ"ש מי לי בשמים כו'

תתקיג

כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם בתלים ע"ג ח', ופי' צור לבבי היינו תוקףלבבי כן פי' הראב"ע וענין תוקףלבבי היינו בחי' אה"ר וכענין תעלומות לב בד"ה ביום השמיני שלח ובד"ה ושמתי כדכד בענין וכל גבולך לאבני חפץ ענין חפיצה וחשיקה כו' ובחי' נחל איתן הנז' בד"ה ראה אנכי והיינו שהמשכה זו בלב באה מבחי' איתן יסוד אבא וזהו ג"כ ענין צור הנז' במא"א אות צ' סי"ח צור נק' חכ' כו' ולפעמים יסוד אימא וזהו ענין נקודה בהיכלי' ותרין ריעין שזהו בחי' איתן כמ"ש באגה"ק בסופו בד"ה וצדקה כנחל איתן והיינו שמזה נמשך בחי' ממעמקים קראתיך ב' עומקי הלב פנימיות הלב ותעלומות לב ששרשם מב' יסודות דאו"א כנז' ע"פ כי תצא ובביאור ע"פ כי המצוה הזאת, וזהו ענין כלה שארי כו' צור לבבי פי' כלה שארי אשתיצי גושמי היא כלה ושכינתא עילאה המכלה היש ולגרמי' כמ"ש בד"ה שה"ש וזהו פנימית הלב ואח"כ צור לבבי זהו ענין תעלומות לב מבחי' יסוד דאבא כו', ובזח"א ס"פ בראשית דנ"ט ע"א צור לבבי בחי' ויחד לבבי, ופי' ויחד לבבי נתבאר בד"ה מי מנה עפר יעקב, ועמ"ש בענין צור לבבי בד"ה ביום השמיני עצרת ושם נתבאר פי' וחלקי אלקים לעולם דקאי על שם הוי' כשמתעלה להיות בבחי' אלקי' לגבי עצמות אוא"ס ב"ה כידוע בפי' שובה ישראל עד הוי' אלקיך כו', והנה ברבות ר"פ תרומה ובשה"ש רבה ע"פ אני ישינה ולבי ער איכן מצינו שנק' הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכתיב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם הנה פי' דצור לבבי קאי על הקב"ה. דהנה הקב"ה נק' ג"כ צור כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים ישעי' כ"ו ד' דפי' צור לשון חוזק כמ"ש בת"י תקיףעלמא, וכן פירש"י ה' סלע וצור מחסה עולמים, וכן ע"פ ואין צור כאלקינו בש"א סי' ב' ב' ת"י לית תקיףאלא אלהנא, וכן הצור תמים פעלו ר"פ האזינו ל"ב ד' ת"א תקיפא דשלמין עובדוהי, וז"ל הרד"ק במכלול ערך צור ולחוזק הצורים כנה האל בצור כי אין לדמותו אלא למעשיו והוא דרך העברה הצור תמים פעלו כו', ויש לפרש כמוהם ויעתק צור ממקומו איוב י"ח, וזהו ע"ד איתן מושביך ושים בסלע קנך, בחי' ה' סלעי כו' צורי אחסה בו בש"ב רסי' כ"ב, הרי בחי' צור זהו בחי' איתן הנ"ל, ושורש הכח והחוזק נמשך מבחי' עתיק יומין, כי עתיק ג"כ לשון חוזק כמו הון עתק במשלי סי' ח' י"ח וכ' הראב"ע ענין עובי וחוזק ועיין בפרש"י תלים סי' ל"א גבי הדוברות על צדיק עתק מ"ש ב' דונש שפירושו דבר גדול וקשה כמו עתקו וגם גברו חיל איוב כ"א ז' דת"י אתקיפו כו' ולכן ת"י ע"פ הון עתק ממונא ומזליא כי בחי' מזל זהו מה שלמעלה מכח השכל כנודע מענין לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וכן פירש"י בש"א רסי' ב' ע"פ יצא עתק מפיכם עתק חזק, והנה בחי' עתיק הוא נמשך ממל' דא"ס ע"כ משם נמשך החוזק שהוא הכח בלתי גבול וכמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' בפי' וענין העונה איש"ר מברך בכל כחו כו'. אך פי' מראש צורים י"ל ע"ד שנאמר אין קדוש כהוי' כו' ואין צור כאלקינו בש"א סי' ב' ב' דקשה מאי למימרא שאין חזק ותקיףכה' ולכן פי' בזח"ג תזריע מ"ד א' דקאי אלמעלה שיש למעלה כמה בחי' שנק' צור בינה ת"ת ומל' ואין צור כאלקינו, והיינו כי ענין הצור והחוזק זהו בחי' כתר הנ"ל ויש בבחי' זו כמה בחי' כתר דנוק' כתר דז"א וכן מל' דאצי' נעשה עתיק וכתר לבי"ע כו', אך שרש נש"י הוא למעלה מכ"ז היינו בכתר עליון דאצי' כמ"ש בזח"ג דרנ"ח סע"א ע"פ כה' אלקינו בכל קראינו אליו כו', וזהו ענין ישראל עבמ"ח ונק' ישראל לי ראש היינו גלגלתא ומו"ס כו' וכמ"ש ע"פ כל האזרח

תתקיד

בישראל כו' איתן האזרחי כו', וזהו אין קדוש כה' ג"כ בכףאשר הכףרומז לבחי' כתר כמש"ש בזהר ועז"נ ואין צור כאלקינו, וזהו כי מראש צורים אראנו, מראש צורים דוקא הוא בחי' כתר עליון כו', וזהו ענין יעקב אותיות יבקע והיינו מ"ש יבקע צורים כו' שבוקע בחי' הצורים לפי שנמשך מראש צורים כו' ועז"נ צור לבבי וחלקי אלקים לעולם שהקב"ה נק' צור לבם של ישראל ופנימיותם תשוקתם כי כן חוצבו מראש צורים כו', והיינו מ"ש בטחו בה' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים פי' בי"ה היינו חו"ב שבהם וע"י מאיר בחי' הכתר שהוא ענין צור עולמים וישראל נק' שבטי י"ה זהו בחי' מראש צורים כו', ועמ"ש מענין פי' אבירי לב ע"ד אשר נדר לאביר יעקב כי הנדרים מילי דחסידות להנזר גם מן המותר לו כדי שיבוא לבחי' איזהו חסיד המתחסד ולמעלה מבחי' צדיק וזהו ענין צור לבבי ועד"ז נא' כי מראש צורים אראנו, וזהו יונתי בחגוי הסלע פי' זכות האבות כמובן ממ"ש רש"י בעובדי' א' ג' יעו"ש.

ומגבעות אשורנו. הנה אשורנו תרגום סכיתי' והוא ג"כ תרגום של הבטה הבט נא השמימה ת"א אסתכי, ויבט הפלשתי ויראה בש"א סי' י"ז מ"ב ת"י ואסתכי פלישתאה וחזא. והנה ההפרש בין ראיה להבטה פרש"י וראה אותו ראי' בעלמא והביט מביט בו בכוונה, וברבות באיכה ע"פ זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה ר' יודן אמר הבטה מקרוב וראי' מרחוק, הבטה מקרוב שנאמר ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים במ"א סי' י"ט וראי' מרחוק שנא' וירא את המקום מרחוק, ר"פ אמר הבטה מרחוק שנא' הבט משמים וראה וראי' מקרוב שנא' וירא כי לא יכול לו כו', והנה גבעות פי' אדמ"ו נ"ע סד"ה אתם נצבים ע"פ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים הרים הם המדות שלמעלה מהשכל וגבעות הם המדות הנמשכים מהשכל כו', כי גבעות הם אמהות שמקבלים מן ההרים שהם האבות כו', והוא אה' בחיצוני' הלב הנלקח מן הטעם והדעת כו' וסד"ה קול דודי גבי מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות דילוג ברגל א' וקיפוץ בשתיים פי' שאעפ"י שהאמהות מקבלים מן האבות מ"מ בבחי' שמלמטה למעלה הנה א"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר כו' והיינו כי עתה ב"ן מקבל ממ"ה ולע"ל יתעלה יותר בס"ג כו' והוא כענין תשובה שגבוה מצדיק כו' (בד"ה אני ישינה) והנה אףשהאהבה שעפ"י השכל הוא למטה מבחי' אה"ר הנ"ל עכ"ז יש בזה ג"כ ב' מעלות הא' שבה וע"י מתברר הנה"ב שכדי שתתהפך נה"ב זהו ע"י ההתבוננות והשגה מבחי' התהוות מאין ליש וכמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו בענין ב' בחי' מס"נ שבק"ש, ובפ' ויגש בד"ה וילקט יוסף, ובד"ה אני ישינה בענין אחותי רעייתי, הב' שא"א להגיע לבחי' אה"ר הנ"ל כ"א ע"י שמתחלה יהי' האהבה שעפ"י השכל כי צריך לילך מלמטה למעלה כסדר כמ"ש בד"ה מי מנה ובד"ה ויקהל משה כו', והנה ע"י בירור נה"ב אזי מתעלה הנה"א יותר כנודע מענין והחיות נושאות כו' וזהו ענין ומגבעות אשורנו כי בחי' צורים זהו האה"ר שלמעלה מהשכל מצד בעבר הנהר ישבו אבותיכם ועז"נ אראנו בראי' בעלמא שאין שם השגה כ"כ וזהו ג"כ מ"ד ראי' מרחוק, אחכמה והיא רחוקה ממני, אך ומגבעות היינו מצד האהבה שעפ"י השכל בחי' שכל ומדות ע"ס שבנפש בחי' נר"ן כו' אשורנו שבחי' זו מושג ונתפס בנפש וזהו כענין הבטה מקרוב ובכוונה כו', ועד"ז נת' במ"א בענין שיש ב' מיני התבוננות ביחו"ע וביחו"ת והנה ההתבוננות ביחו"ע אףשגבוה יותר אבל אין בזה השגה כ"כ

תתקטו

אבל ביחו"ת שייך השגה ממש בהתהוות מאין ליש וזהו כענין ההפרש בין ראי' להבטה כו' והוא כענין ההפרש בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלייא שבבחי' עלמא דאתגליא שייך הבטה ממש וכמ"ש במ"א בענין מדבר שור שהוא עלמא דאתגליא בת"א פ' בשלח בסד"ה וירא ישראל כו' משא"כ בעלמא דאתכסיא אין שייך הבטה ממש כ"א ע"ד מציץ מן החרכים כו', וזהו ענין יחד לבבי כו' ויחד לבבינו כו' שיומשך ויתגלה פנימי' הלב שמבחי' צורים והרים בחיצוני' הלב שמבחי' גבעות, כנז' בד"ה מי מנה הנ"ל ובת"א ס"פ בראשית סד"ה להבין ענין הברכות, והוא ענין התחברות האבות ואמהות וכענין יחוד נקודה בהיכלא בד"ה ראה אנכי, וע"י יחוד זה נעשה א"ח עט"ב בירור ב"ן כו' וזהו ענין באר מ"ח היוצא דרך הארץ וכמ"ש ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר בפ' עקב ח' ח' משא"כ מבחי' צורים אין שייך זה כי זהו נס להיות ההפכי הצור אגם מים כו' כ"א זהו נמשך מבחי' ומגבעות כו'. והנה אשורנו ג"כ לשון חומה כמ"ש ברבות בשלח ס"פ כ"ד בענין מדבר שור כמה פירושים ואחד מהן לשון חומה, וכך י"ל ג"כ כאן דהיינו מגבעות דוקא אשורנו בחי' נקבה תסובב גבר כו' כנ"ל וזהו בנות צעדה עלי שור.