מי מנה עפר יעקב

תתקיז

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל כו'. והפי' הפשוט מנה ל' מנין ועפר יעקב מצות שהן מקיימים בעפר כלאים לא תחרוש בשור וחמור, אפר פרה וכיוצא כפירש"י, והקושי' שלמצות אלו יש מספר אלא הפי' מי מנה לגודל

תתקיח

שכרן כו'. ובזהר פי' מי מנה מלשון וימן להם המלך כו' ולחנה יתן מנה אחת אפיים כו', ומבחי' מי שהוא מדריגה גבוה נמשך המנה כו', הנה ארז"ל אאע"ה נתברך בכוכבים ככוכבי השמים כו' אע"פ שפסוק כחול הים נאמר באברהם ג"כ אך מפני שא' הקב"ה בעת העקדה לכן שייך ליצחק ועוד י"ל מפני מלת ארבה כו' הוא בגימט' יצחק, ויצחק נתברך בחול כחול אשר על שפת הים ויעקב אע"ה נתברך בעפר הארץ ושמתי זרעך כעפר הארץ כו' ולכן נק' נחלת יעקב נחלה בלי מצרים כמ"ש ופרצת ימה וקדמה כו' שלא נאמר כן אצל אברהם כו' מפני שיעקב נתברך כעפר הארץ כו', ופרצת הוא בחי' גבוה כמ"ש עלה הפורץ כו' וה' בראשם ות"י שקאי על משיח, וכמארז"ל המלך פורץ לעשות לו דרך כו'. הנה כתיב וייצר הוי' אלקים את האדם עפר מן האדמה כו' י"ל כפל לשון עפר מן האדמה, ובמדרש פי' עפר ל' עופר האילים מפני שבתורה לא נכתבה נקודו' אייל בחור שנברא אדה"ר כבן עשרים שנה, ובזהר איהו עופר ואיהי עפר כו', וייצר בתרי יודין ופי' בת"י וכן הוא במ"ר ובג' ביצ"ט וביצה"ר ואעפי"כ בקריאה בדיבור נרגש רק יו"ד א' זהו הוראה שצ"ל היצר הרע כפוףובטל ליצ"ט, וי"ל למה ברא להיצה"ר ולהפכו שיהי' בטל כו' ואהבת את ה' אלקיך כו' וארז"ל בכל לבבך בשני יצריך כו', ואיך היצה"ר שהוא רע ישוב לאהבה את ה' כו', הנה נודע שיש שתי נפשות נה"א הוא חלק אלוה ממעל נר הוי' נשמת אדם, ונה"ב שרשה נלקח מפני שור שבמרכבה והיינו מפני אדם לארבעתן שבפני שור כי שרש נפש כל הבהמות הוא מפני שור שבמרכבה כידוע מענין קרבנות שע"ג המזבח שנפש הבהמה נכלל בשרשה והחיות נושאות את הכסא כו', אך נה"ב שבאדם שהיא נפש השכלית שיש לה שכל ומדות שרשה מפני אדם שבפני שור ופני אדם לארבעתן וההפרש ביניהן חכמה שבנה"א היא אלקות מבחי' אוא"ס בחי' ביטול וכל ענינה להשיג השגות רוחניות איך שאני הוי' לא שניתי כו' וחכ' שבנה"ב היא ההיפוך שכל אנושי מבחי' טבע ויש נפרד כו', וזהו מארז"ל חביב אדם שנברא בצלם אלקים כו' חביבין ישראל שנק' בנים כו' ועל מי קאי חביב אדם אלא שקאי על נפש השכלית שנברא ג"כ בצלם כו' וחביבין ישראל קאי על נפש האלקית שנק' בנים להוי' כו', ובכל נפש יש ב' בחינות שכל ומדות ובחי' מדות נק' יצירה כמ"ש בזהר שית ספירין מקננין ביצירה כו' אלא שבחי' המדות שנמשכין מחכ' שבנפש האלקית נק' יצ"ט ובחי' המדות שנמשכים מחכ' שבנפש השכלית והבהמית נק' יצה"ר, ופי' בשני יצריך שגם יצה"ר שהוא המדות שבנה"ב יהפכו בביטול לאלקות כמו מדות שבנה"א שנק' יצ"ט, ואיך הוא הדבר הוא ע"י שנאמר תחלה פסוק שמע ישראל כו' שהוא בחי' ההתבוננות הוי' אלקינו כו' פירוש אלקינו לשון כח כמו ואת אילי הארץ כו' הכח והחיות אלקות מה שמהווה ומחי' עולמות סוכ"ע וממכ"ע הוא הכל רק הארה בעלמא, אבל בחי' הוי' אחד אני הוי' לא שניתי כו' קודם שנבה"ע ואחר שנבה"ע בשוה, כי מקור התהוות העולמות הוא ברוך שכמל"ו שם והארה בעלמא הבטל במציאות במהו"ע יתברך כביטול זיו השמש בשמש כו', והנה התבוננות זו הוא בנפש השכלית ג"כ שמשיג ג"כ כן שהוי' אחד, כי עיקר הרע שבאדם הוא במדות שבלב המתאווה תאוות כו' מפני ששבה"כ הי' בז' מדות דמל' דתהו כו' אבל בשכל ומוחין הרע מועט וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות כו' וכמ"ש בלק"א שמוחו ברשותו להתבונן כו', וכשמסכים בשכלו שבנה"ב ג"כ הביטול דאחד, ובטבע הבריאה ניתנה שליטה

תתקיט

וממשלה להשכל על המדות מוח שליט על הלב, לכן הציווי הוא על נפש השכלית בפסוק ראשון להתבונן בהוי' אחד וממילא יבא לקיום ואהבת כו' בשני יצריך כו' כי החכמה שבנפש השכלית מושל על מדות שבנה"ב שנק' יצה"ר כו' כי המדות נלקחים מן השכל כו'.

ב) והנה וייצר הוי' אלקים שם מלא, ובכל מע"ב לא נז' רק שם אלקים, כי מע"ב בכדי שיתהווה יש מאין בבחי' גבול ומדה הוא על ידי צמצום ומגן דשם אלקים המכסה ומסתיר על שם הוי', אך כללות כל התורה שיהי' יחוד הוי' אלקים כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים והוא ע"י ביטול היצה"ר להיצ"ט, כי שרש היצ"ט והנה"א מבחי' שם הוי' כמ"ש בנים אתם להוי' כו' ושרש נה"ב והשכלית מבחי' שם אלקים מקור לחיות שבמרכבה כו' וע"י ביטול היצה"ר לנה"א גורם למעלה יחוד והתכללות שם אלקים בשם הוי' שלא יסתיר ויהי' גילוי שם הוי' כמ"ש לע"ל ונגלה כבוד הוי' כו', ובזה יתורץ הקושי' למה ברא היצה"ר בכדי שע"י אתכפייא ואתהפכא ביטול היצה"ר לנה"א יגרום למעלה שיהי' יחוד הוי' אלקים ויומשך גילוי אלקות בעולמות, והנה וייצר בתרין יודי"ן בתרין יצרין ברא מן העפר מוכרח לומר שיש בהעפר ג"כ שתי מדריגות אלו של יצ"ט ויצה"ר, כי יש עפר דקדושה ועפר דקליפה כי אנו רואים שלא נמצא בכל העולם רק ד' יסודות ארמ"ע, ועפר הוא מדריגה התחתונה, ואעפ"כ יש יתרון מעלה בעפר מה שאין בג' היסודות שלמעלה הימנה, והוא שמצמיח מאין ליש בכל שנה התחדשות תבואות ופירות ואילנות יש ע"י זריעה ויש שלא ע"י זריעה, ולכן נאמר ע"ז מלך לשדה נעבד כי ארץ ממנה יצא לחם כו', ובג' יסודות אר"מ שלמעלה הימנה אין בהם התחדשות כלל, וידוע שכח התהוות יש מאין הוא כח א"ס ב"ה, אך ידוע הכלל שנתב"ס וסוב"ת, כמ"ש מבלי ימצא ראש וסוףכו' כמו שהוא ית' א"ס כך נבה"ע על אופן שאין ראש וסוףויש כח במדריגה התחתונה בבחי' עפר מה שאין בג' יסודות שלמעלה הימנה, והוא ששרש הד' יסודות הוא מבחי' ד' אותיות דשם הוי' ועפר הוא מבחי' ה' אחרונה דשם הוי' בחי' מלכות כל עולמים, כמארז"ל בהבראם בה' זעירא כו' שמקור הנבראים דבי"ע מאין ליש הוא מבחי' מל' וכח התהוות העולמות מאין ליש הוא כח א"ס ב"ה והוא ע"י בחי' מל' סופא דכל דרגין דוקא אלא הטעם מפני שנתב"ס כמ"ש בפתח אלי' כתר עליון איהו כתר מל' כו', ושרש בחי' מל' מבחי' כתר עליון סוכ"ע, ולכן ארז"ל אדה"ר ממקום כפרתו נברא ממזבח שנאמר מזבח אדמה כו' ומזבח הוא בחי' מל' עפר מן האדמה, ובנפש בחי' עפר שבקדושה כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהיה בחי' שפלות וביטול עד"מ עפר שהכל דשין עליה, ועי"ז פתח לבי בתורתיך שעל התורה נאמר ה' קנני ראשית דרכו שראשית גילוי אא"ס בתורה, ובמצותיך תרדוףנפשי תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן תר"ך עמודי אור כתר עליון הכל נמשך ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' כו' הוא בחי' ענווה, ומרע"ה שבחו הכתוב והאיש משה עניו מאד ולא שבחו בחכמה שהתורה ניתנה ע"י, וכן ארז"ל ע"פ הקיצו ורננו שוכני עפר כו' בעפר לא נאמר אלא עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו שבחי' עפר שפלות וביטול שוכן אצלו בחייו, וכן ארז"ל כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שנאמר אם נבלת בהתנשא כו' כי הקב"ה סוכ"ע כמ"ש ומתחת זרועות עולם, ועד"מ עיגול אין בו מעלה ומטה, וכשמשפיל א"ע עד תחתית ממילא נעשה קרוב לתחתית העיגול,

תתקכ

ובעיגול אין שייך מעלה ומטה, וכל זה בחי' עפר דקדושה שממנו נברא נה"א ויצ"ט, אך יש בחי' עפר דקליפה שממנו נתהווה יצה"ר והוא כמ"ש ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן אשר נאמר גבי סוטה שנתן למי המרים המאררים שעפר זה הוא דינים שנמשך ממנו וצבתה בטנה כו' וכמו עפר שנאמר אצל אאע"ה יתן כעפר חרבו כו', ופי' ומן העפר אשר כו' משכן הוא בחי' מל' וקרקע המשכן הוא בחי' מל' שבמל', והעפר הוא ע' פר ה"ג דמנצפ"ך גי' פר והע' הוא זמ"ל דתהו שנפלו בשבה"כ למטה כל א' כלול מיו"ד הוא בחי' ע' עפר דעולם התהו והוא בחי' מל' דקליפה מקור הע' שרים כו' ועפר זה בחי' מל' דקליפה הוא דינים, והו"ע עפר המדבר שפסול לכיסוי הדם לפי שאינו מגדל צמחים, כי עפר דקדושה מצמיח כי בקדושה הכל השפעת משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי השפעת אלקות מאין ליש כו', ולהיפך בקליפות כתיב הב הב הכל לגרמי' ואינן משפיעי' לזולתו, והו"ע ויאבק איש עמו וארז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ ופי' בזהר אבק מה דאשתאר מנורא כו' שהוא אפר שאינו מצמיח כמו עפר, והוא בחי' מל' דנוגה דקליפה והעלו אבק עד כסה"כ שבירר והעלה מל' דקליפה שיוכלל בביטול לבחי' מל' דאצי' בחי' כסה"כ, ומבחי' עפר זה נברא נפש השכלית והיצה"ר, ובנפש עפר זה הוא עצבות כנודע שענוה ושמחה דו"נ דקדושה, שמבחי' ענוה שפלות וביטול כמ"ש ואנכי עפר ואפר בחי' ביטול נמשך מזה השמחה שמח בחלקו וכמ"ש ויספו ענוים בה' שמחה והוא בחי' שמחה בצפרא כו', וגסות ועצבות הוא דו"נ דקליפה וע"ז נאמר בכל עצב יהי' מותר פי' כמ"ש ויתרון אור מתוך החושך שצריך להפוך העצבות דקליפה לענוה ושפלות וביטול דקדושה והו"ע וייצר בתרין יודי"ן תרין יצרין את האדם עפר שמבחי' עפר נתהווה יצ"ט ויצה"ר.

ג) ופי' עפר מן האדמה, ארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמה, ויש עוד פי' אדם אדמה, אדמה לעליון, כי ע"י קיום תומ"צ רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא ע"י צדקה ממשיך חסד דרועא ימינא, וע"י איזה גבור הכובש את יצרו ממשיך גבורה שבגבורה דרועא שמאלא, וע"י רחמים ת"ת גופא וע"י התקשרות המוחין והשכל בתורה הוא בחי' ישראל לי ראש כו' וכמארז"ל ע"פ כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לקרוא בשם ה' אלא מה הוא צדיק אףאתה כו' מה הוא חנון כו', וכמארז"ל על צדיקים שדומין לבוראן כו', והוא אדם אדמה לעליון ועל דמות הכסא כו' כמראה אדם כו' והוא מראה דמות כבוד ה', ועתה י"ל פי' איהי עפר ואיהו עופר האיילים כו' והוא כמ"ש בשה"ש סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האיילים על הרי בתר, פי' דודי הוא בחי' כמראה אדם דמה לך הוא מהו"ע עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם כמ"ש כי לא אדם הוא, והענין ע"פ מארז"ל קוב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי כו' פי' קודב"ה הוא בחי' ז"א דאצי' והגם שהוא בחי' קדוש בחי' שם הוי' עכ"ז הוא בחי' מדות עליונות והנהגות העולמות הוא ע"פ מדות חסד וגבורה, ולכן הגם שעפ"י החסד ראוי שיהי' השפעה וגילוי אלקות אך מה"ד והגבורה שכנגדו מעכב על החסד שלא יומשך כו', ופי' מצלי ומתפלל יה"ר מלפני מבחי' רב חסד א"א כי יש חסד עולם ויש בחי' רב חסד וכשמאיר בחי' רב חסד שהחסד בריבוי בחי' א"ס נמשך המשכה במהירות ואין עיכובים וממילא נתבטל מדה"ד, והו"ע יה"ר מלפני כו',

תתקכא

וזהו הבקשה סוב דמה לך דודי כו' דודי בחי' כמראה אדם כו' ודמה לך הוא בחי' אדם אדמה לעליון פי' עליון הוא בחי' סוכ"ע שלעולם הוא עליון שלמעלה מבחי' כלים כמראה אדם, ופי' אדמה לעליון שיומשך בבחי' כמראה אדם גילוי אא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם כי לא אדם וכנ"ל בפי' קוב"ה מצלי יה"ר מלפני כו' והו"ע דודי ודמה לך כו', והמשכה זו הוא ע"י צבי ועפר האיילים שמרוצתם במהירות מאד כמארז"ל רץ כצבי כו' נפתלי אילה שלוחה כי כשההמשכה הוא מבחי' מהו"ע ית' דמה לך בא ההמשכה והגילוי במהירות למטה בהרי בתר טורא דפרודא, וכן בעליי' כתיב ג"כ ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים, וזהו איהו עופר ואיהי עפר, עפר הוא ה' אחרונה דשם הוי' בחי' מל' ושרש בחי' המל' הוא עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד בחי' מל' דא"ס והמשכת אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתל' הוא ע"י עפר האיילים, ובזה יובן מארז"ל הכל הי' מן העפר אפילו גלגל חמה, ואיך גלגל חמה בחי' אור נברא מן העפר, אך גלגל חמה שרשה מבחי' שמש ומגן הוי' כו' והמשכת בחי' שמש הוי' הוא מן עפר העליון בחי' תחתונה שבא"ס ב"ה כי יש כמה בחי' עפר כמ"ש עפרות זהב והו"ע עפר מן האדמה שע"י קיום תומ"צ נעשה האדם שלמטה בצלמינו כדמותינו אדמה לעליון בחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' עי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' אדם שעל הכסא כו' אדמה לעליון בחי' אור א"ס הסוכ"ע כי לא אדם כו'.

ד) וזהו מי מנה עפר יעקב כו' ופי' אחד מי יוכל לספור המצות שמקיימים בעפר, כי חשבון ומספר הוא שייך בהשתל' העולמות אבל ע"י המצות שמקיימים בעפר ממשיכים אוא"ס שלמעלה מהשתל' והו"ע ופרצת ימה וקדמה כו', כמו עלה הפורץ כו' שנק' משיח פורץ מפני שבחי' משיח הוא גילוי אא"ס שלמעלה מהשתלשלות וגבולים בחי' כלים כו', וזהו מי מנה ומספר כמו ולתבונתו אין מספר. ופי' ב' הוא לשון מנה אחת וימן להם כו' הוא כמ"ש ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי שג"כ הכוונה גילוי אא"ס שלמעלה מהשתל' כמו הגורל שלמעלה מהדעת, והו"ע מי שלמעלה מהשגה כמ"ש מי ברא אלה כו', כי בחי' אתה הוא עלמא דאתגלייא ואתה מחי' כו' ומי הוא בחי' שאינו מושג כמו מי שאמר והי' העולם ומבחי' מי נמשך המנה ה' מנת חלקי כו' והוא ע"י עפר יעקב, ומספר את רובע ישראל בפי' רובע יש כמה פירושים א' כמארז"ל רביעה ראשונה רביעה שני' כי מטרא בעלא דארעא ומרביע את הארץ, וכמארז"ל במד"ר ע"פ ושמתי זרעך כעפר הארץ מה עפר אינו מתברך אלא במים כך ישראל אינו מתברך אלא בזכות התורה שנמשלה למים כו', הגם שבעפר יש כח הצומח להצמיח אעפי"כ צריך לגשם ומים ללחלח הארץ להוציא כח הצומח מההעלם לגילוי וכך ישראל אףעל פי שנמשלו לעפר הארץ צריכים לתורה בחי' מים, כמ"ש כאשר ירד הגשם כו' והרוה את הארץ כו' כן יהי' דברי כו', והענין כמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים כו', ובמשכן הי' מכוין כנגדו והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדה"ק כמארז"ל כל מה שיש בעולם יש כנגדו במשכן ונגד המאורות במשכן ועשית מנורת כו', וענין הפרוכת הגם שבהיכל מנורה ושולחן ומזבח הזהב הן קודש, אך בקה"ק הארון והשראת השכינה לכן צ"ל פרוכת מפסיק, וכמו"כ יובן בענין הרקיע המבדיל בין מים למים, הגם

תתקכב

שמים שלמטה מהרקיע ג"כ קדש והוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות הגן כי השפעת תענוג והשגות אלקות לנשמות בג"ע נק' בשם מים שמגדלים כל מיני תענוג, והגם שהוא מדריגה גבוה שארז"ל נהר היוצא מעדן יובל שמו ובזהר אמרו חיים שמו, והוא מקור המשכת תענוג והשגות אלקות שנמשכים בג"ע והוא בחי' קודש, אך בחי' מים עליונים שמעל לרקיע הוא בחי' קד"ק, וכמארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, נמצא ע"י תומ"צ ממשיכים אוא"ס שלמעלה מעוה"ב וג"ע בחי' נהר היוצא מעדן, ולכן נאמר בזריעה דתומ"צ אשריכם זורעי על כל מים, והוא ענין קיבול שכר דתחה"מ שירדו נשמות האבות מג"ע בגופים ומהו הקיבול שכר אלא שבתחה"מ יהי' גילוי אוא"ס שלמעלה מבחי' ג"ע, וזהו שנאמר אצל מרע"ה מן המים משיתיהו וכל הכ"ד ספרים דתורה נק' כ"ד מהים כמ"ש ותמלא כדה כו' ונשמת מרע"ה נלקח מהים עצמו מים עליונים, וכן בתורה נאמר ויהי קול מעל לרקיע כו' קול הוא המשכה וגילוי אא"ס מעל לרקיע מבחי' מים עליונים שמעל לרקיע, והו"ע שאמר ר' עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, אבני שיש הן בחי' רקיע המבדיל כו', ובאמת הן מים אחד וע"י התורה נמשך הקול מעל לרקיע כו', וזהו מה עפר אינו מתברך אלא במים כך ישראל אין מתברך אלא בתורה שנמשלה למים, והו"ע רובע ישראל שמרביע עפר יעקב הן המצות שמקיימים בעפר שיהי' בהן גילוי אוא"ס ב"ה שבלי גבול כמ"ש והרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו', והוא ע"י התורה בחי' דברי אשר יצא מפי כו' בחי' אא"ס מים שמעל לרקיע, וזהו מי מנה ומספר כו' הן המשכות אוא"ס שבלי גבול ומספר, ופי' ב' רובע ל' ארבעה והוא כמארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, ומהו ד' אמות של הלכה, והענין כמארז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות, מהו בן עוה"ב וענין הלכ' כמ"ש בדוד וה' עמו הלכה כמותו, והענין עפ"י מארז"ל אלו ואלו דא"ח, ואעפ"י שהללו מטמאין והללו מטהרין הללו מכשירין והללו פוסלין כו' כולם מרועה אחד ניתנו אל אחד אמרם ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כו', וי"ל הלא אם עושה שלא כהלכה חייב מיתה כמו שאמרו לר"ט כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה, אך הנה ידוע שהתורה ניתנה במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והוא בחי' מ"ט שע"ב כמ"ש מזוקק שבעתיים ולא ניתנה התורה הלכות פסוקות, ועד"מ בשכל א' יש סברא שנוטה להטות לזכות לחסד ויש סברא שנוטה לחוב ובשע"ב יש שערים ההולכים לקו הימין מדת החסד ומהן נמשך שרשם של ב"ה הנוטים לחסד ולהקל, ויש שערים שהולכים לקו השמאל בחי' מדת הגבורה ומהן שרשן של ב"ש כו', ושרשם של שע"ב הוא בחי' אלקים חיים כי אלקים סתם שבמע"ב הוא בחי' מל' מדה"ד והצמצום וא"ח הוא בחי' בינה וזהו אלו ואלו דא"ח, אך ענין הלכה הוא לכוון אל האמת הוא בחי' אמת הוי' לעולם וחותמו של הקב"ה אמת, ואחד האמת הוא בחי' אני הוי' לא שניתי הוא גילוי אא"ס ב"ה הסוכ"ע אינו מאיר אלא בחכמה כמ"ש הוי' בחכמה יסד ארץ כו' כי חכמה ובינה נק' אין ויש שבחי' בינה מקור השגת אלקות נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש שבאה בבחי' השגה ותפיסא וחכמה הוא כח מה ביטול שלמעלה מהשגה ואין השראת וגילוי אוא"ס אחד האמת שאין זולתו אלא במי שהוא בתכלית הביטול, וזוהי מדריגת החכמה כו' ולכן ענין

תתקכג

הלכה שהוא לכוון האמת כמו בלשון המשנה באמת אמרו, וארז"ל כ"מ שנאמר באמת הלכה כן, עי"ז ממשיך גילוי אמת הוי' לעולם, הוא בחי' אא"ס ב"ה שמאיר בח"ע, ולכן הטעם שהלכה כב"ה אעפ"י שב"ש מחדדין טפי מפני שב"ה נוחין ועלובין כו' והוא בחי' ביטול דחכמה כח מה, לכן היו הן הכלי לכוון אל האמת גילוי אוא"ס ב"ה שבח"ע שלמעלה מבחי' דא"ח בחי' בינה, ולכן מפני שנאמר אצל דהע"ה והוי' עמו ארז"ל שהלכה כמותו, וד"א של הלכה הן נגד ד' אותיות דשם הוי', והו"ע מ"ש הליכות עולם לו לשון הילוך שההילוך והתחברות העולמות לאא"ס ב"ה הוא ע"י הלכות שבתורה שע"י נמשך אמת הוי' לעולם ונק' בן עוה"ב כי עוה"ב הוא כמ"ש אז תתענג על הוי', כי כשמאיר הגילוי אמת הוי' ד' אותיות דשם הוי' ממילא מקור הגילוי הוא מבחי' על הוי' שלמעלה משם הוי' וכמ"ש במ"א, ולכן נק' בן עוה"ב הוא בחי' ו' דשם הוי' שמקבל מי"ה דשם הוי', וזהו רובע ישראל שקאי על התורה הן ד"א של הלכה שע"י גילוי ד' אותיות דשם הוי' והוא פי' רובע לשון ארבעה, ויש עוד פי' רובע ישראל שהוא חלק רביעי והוא כמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו', ומהו ההפרש בין חלק לעוה"ב ובין בן עוה"ב, כי חלק הוא חלק רביעי כמארז"ל שכ"מ שנאמר תנו חלקי לפלוני כוונתו חלק רביעי וכ"י יש להם חלק לעוה"ב מקבלים מבחי' ה' אחרונה דשם הוי' שהוא חלק רביעי, והענין כי הראייה ע"ז הוא ממ"ש ועמך כולם צדיקים והקשה בזהר וכי אפשר שיהי' כולם צדיקים אלא בגין דנטרין ברית מצות מילה נק' צדיק בחי' יסוד כו', ובחי' יסוד הוא השפעה לזולתו הוא חלק רביעי, עד"מ רב שצריך להשפיע לתלמיד קטן א"א לו להשפיע השכל כמו שהוא אצל הרב וצריך לצמצם השכל והו"ע כליות יועצות בחי' נו"ה איך להשפיע, וע"פ מדת נצח קו הימין ראוי שישפיע, אך כנגדו מדת הוד שמקו השמאל מצמצם שלא להשפיע וצריך דעת שלישית המכריע מה להשפיע ומה לא להשפיע והוא בחי' ת"ת וגוףההשפעה הוא בחי' יסוד ונמצא בכל השפעה יש תנה"י ובחי' יסוד הוא חלק רביעי, לכן ע"י מצות מילה שנק' צדיק בחי' יסוד לעולם ירשו ארץ בחי' עוה"ב בחי' מל' ארץ החיים, אך יש להם רק חלק לעוה"ב והוא חלק רביעי בחי' ה' אחרונה דשם הוי' שמקבל הגילוי משם הוי' אבל השונה הלכות בכ"י ד"א של הלכה שהן כל הד' אותיות דשם הוי' נק' בן עוה"ב שמקבל הגילוי מבחי' אז תתענג על הוי' כנ"ל, והו"ע פי' רובע ישראל חלק רביעי אבל גם ע"ז הפי' שרובע חלק רביעי נאמר ע"ז מי מנה עפר יעקב כו' ומספר כו' כי על לע"ל כתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא שיהי' עליות העולמות ובחי' צדיק בחי' יסוד כתמר יפרח וכארז בלבנון וכידוע בפי' לבנון שהוא בחי' גבוה בחי' כ"ע ולבנון ל"ב נ"ח כו' ונו"ן שע"ב כי לע"ל יהי' עליית עולמות, ולכן גם לפי' זה שהוא חלק רביעי נאמר מי מנה ומספר כו', גילוי אוא"ס שלמעלה מגדר השתלשלות ומספר וכארז בלבנון ישגה כו'.