סימן ט

א

[בענין זה מצאנו שתי תשובות. והענין אחד הוא רק החילוק בקיצור ואריכות ומחמת שלא ידענו הי דבתרא וגם שלהשני' חיבר ענין אשר אינו מבואר בהראשונה. לכן סדרנו שניהם]:

גם באנו לשאול מרומע"ל נידון התפילין שאינם מעור אחד שנהגו הסופרים לעשות הארבעה בתים דשל ראש כל בית ובית בפני עצמו ואח"כ ממשיכין עליהם עור אחד ומתחיל העור לילך מגג הבית החיצון והולך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה על הבתים האמצעים ועולה על הבית החיצון מצד הפנימי וכלה העור בגג הבית החיצון השני ועי"ז מחוברים הד' בתים ועושין השינין בזה באופן שעושין שני שינין מקלף ומדבקים אותם על שני צדדי הבתים החיצונים ומחפין אותם בעור דק קטן כפי אורך ורוחב הצד החיצון של הבית ובולטין השינין מהעור. והנה הלכה למ"מ הוא שהשינין צריכים להיות מהעור הבתים עצמן והשאלה הוא אם זה נקרא מעור הבתים ואע"פ שאנו מכשירין ע"י דבק להיות נחשב כעור אחד אך בכאן שאין עור החיפוי של השינין מחפה רק מצד החיצון של הבתים החיצונים ואינם עולה העור החיפוי לא על גג הבית ולא על צדדי הבית נראה שהוא אינו מעור הבית כלל ובפרט כשמתיישנים התפילין נקמט העור החיפוי של השינין ואינו מחפה אף הצד החיצון בשלמות עד הזויות שיהיה נראה שהוא מהבית. וגם יש שעושין התפילין שגם העור החיפוי של הארבעה בתים אינו מחפה רק השני בתים האמצעים וצד הפנימי של השני בתים החיצונים ולא יותר ואינו עולה העור אף על גג הבתים החיצונים. בכן בקשתינו להודיע לנו ע"י מכתבו דעתו בזה:

הנה בעיקרא דדינא בדין בתים ש"ר אם סגי כשמחברן זל"ז ע"י תפירה או דבק הוא מחלוקת הפוסקים. דהנה הב"י סי' ל"ב הביא מ"ש סה"ת וז"ל שיהי' הד' בתים מחוברים יחד מעור א' או שמא מד' עורות ובלבד שיהיו תפורין זל"ז עכ"ל. והנה בסה"ת בסימנים סי' ר"ג כ' ויתנם בעור א' שיש בו דפוס ד' בתים ולא בארבעה עורות כל דפוס בית בפ"ע עכ"ל הרי לא הקיל לעשות מד' עורות לכתחלה עכ"פ. וגם אבדיעבד לא ברירא מילתא כ"כ ממנו להקל. דכהאי לישנא מצינו בסה"ת סי' קכ"ט לענין שינה מקום עמידת הבעל בגט שכ' ושמא אפי' שינה מקום עמידתו אינו פסול כו'. ואעפ"כ תפס הב"י באה"ע סי' קכ"ח בדעת בעה"ת דספוקי מספקא לי' לענין דיעבד ע"ש במ"ש ונ"ל שעל בעה"ת נתכוין וכו'. ואי משום שסיים כאן וטוב הוא ונכון לעשותן מעור א' דמשמע קצת שאין בזה רק משום דרך עצהי"ט לבד אפשר לדחות דטוב לאפוקי נפשיה מספיקא קאמר. והנה הב"ח סי' ל"ב סכ"א כ' דוקא מעור א' שלם שאין בו תפירה דלא כנראה מסה"ת דאף בחתיכות תפורין יחד חשוב עור א' דליתא וכן נוהגין בכל גבול ישראל עכ"ל. ולפמ"ש גם בד' סה"ת אין מוכרח כלל לומר שמקיל בזה ועכ"פ לכתחלה ודאי ס"ל להסה"ת ג"כ דבעינן מעור א' שלם שאין בו תפירה. וכ"כ המעד"מ ריש הל' תפילין דמל' סימני סה"ת משמע שיהיו הד' בתים מעור א' לאפוקי מד' עורות תפורים יחד כו' אך המ"א ס"ק נ"ב הביא דעת הב"ח וכ' אבל באגודה הוכיח ג"כ דחשוב כעור א' וכ"כ התוס' במנחות (דל"ב ע"א) ד"ה להשלים עכ"ל. והאמת שבתוס' שם יש שני פי' וד' המ"א הם לפי' הראשון שבתוס' בפי' להשלים. אבל לפי' השני אין זה מוכרח כלל לומר דתפירה חשוב כעור א'. וכן ראיתי בס' ביאור מרדכי על הלכות קטנות להגאון מהו' מרדכי בנעט בהל' מזוזה שהשיג על המ"א במ"ש שהאגודה הוכיח דחשוב כעור א' שהרי באגודה לא הביא רק הנך ב' תירוצים של תוס' ולא הכריע. וצ"ל דס"ל להמ"א דב' הפירושים אין חולקין בהדין ושניהם אמת לדינא ובפסקי תוס' שם ראיתי שהשמיטו דין היוצא ע"פ פי' הראשון. ואפשר הטעם משום דבתוס' שם (דל"ג ע"א) פר"י דמזוזה שכ' על ב' חתיכות עורות פסול והביאו הירושל' דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א'. ור"ל דבשני עורות פסול אפי' תפרן או דבקן יחד. וכ"מ בדבריהם בסוטה (די"ח) שכ' שם בגט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול והרי במנחות שם משמע דמזוזה שוה בזה לגט ע"ש. (וכן מוכח מהרמב"ן בגיטין דלקמן דמזוזה שוה לגט שהרי נק' ספר בג"ש כו' ולדעת רש"י מזוזה חמירא מגט). וא"כ זה שלא כפי' הראשון שבתוס' ד"ה להשלים הנ"ל. גם הב"י בי"ד רסי' רפ"ח כ' ודלא כדכ' התוס' דהא דאמרי' בירושל' דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א' ההיא בשלא תפר העורות זה בזה. הרי דחה תי' הראשון של התוס' הנ"ל מהלכה שעליו סמך המ"א וכבר הקשה זה ג"כ הפמ"ג על המ"א ס"ק נ"ב דהא בי"ד סי' רפ"ח ס"ג פסק דלא כתוס' הנ"ל וכן הקשה ג"כ הביאור מרדכי. ולפמ"ש גם התוס' עצמו דסוטה (י"ח) פליגי על פי' הנ"ל וכן הרמב"ם והטור שבי"ד סי' רפ"ח ס"ג פסקו להפך דשני עורות תפורין יחד ל"ח עור א':

וליישב דעת המ"א צ"ל דס"ל דמסי' רפ"ח ס"ג אין מוכרח לסתור האי פיסקא דשני עורות תפורין יחד חשיבי עור א'. דאע"ג דבמזוזה פסול כה"ג. מ"מ י"ל דודאי אילו הפיסול במזוזה הי' משום דנז' בגמ' דבעי' עור א' וזה אינו עור א' א"כ שפיר הי' מוכח דין זה דשני עורות שהם תפורין ל"ח לעור א' לכל דבר דבעינן עור א'. אבל הרי הרמב"ם וטור דפסלי כה"ג במזוזה הוא משום דמפרשי' דהיינו הא דאמרינן בגמ' כתבה על שני דפין פסולה. וא"כ אין ללמוד שא"ד ממזוזה דהיכא דאתמר אתמר ולאו הכל בחדא מחתא מחתינהו. וכמו דלפרש"י פסול במזוזה אפי' כתבו בעור א' ממש על ב' דפין כו' ולדידהו דכשר כה"ג אבל בשני עורות פסול אע"פ שתפרן. משא"כ לשא"ד דבעינן עור א' אין ראי' מכאן לומר דשתי עורות תפורין ל"ח עור א' ותדע דלאו כל הדברים שוין דהא גבי תש"י דבעי' אות א' לר"י מהני דבק כו'. מיהו אפי' כן נהי שנאמר שאין ראיה משם לומר דודאי ל"ח עור א'. אבל לכאורה עכ"פ אין על מה לסמוך לומר דחשיבי לעור א' מאחר שזה בנוי ע"פ פי' הראשון שבתוס' ד"ה להשלים הנ"ל. וזאת מוכח בבירור בסי' רפ"ח ס"ג דלא קיי"ל כהאי תירוצא. ועוד נלע"ד שא"ל דהרמב"ם שפוסל במזוזה שכ' על ב' עורות הוא ע"פ הירוש' דפ"ק דמגילה הנ"ל דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א'. דז"ל הרמב"ם רפ"ה כתבה בב' או בג' דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כזנב כו' כתבה בשני עורות אע"פ שתפרן פסולה עכ"ל. וכ' הכ"מ דמה שהכשיר בב' או בג' דפין הוא שמפרש דהיינו מאי דאמר רבב"ח אר"י מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשרה כו'. וצ"ע דלפי' זה א"כ מהו הרבותא בואחת דר"ל אדף א' ואלא איך יעשה. ולזאת הי' נ' לכאורה דהרמב"ם הי' לו גירסא כמו שמצאתי בחי' הרמב"ן גיטין ד"כ ע"ב וז"ל והא דאמרינן במנחות גבי מזוזה בשני דפין כשרה ההיא נמי בחתיכה אחת שאילו בב' חתיכות ודאי פסולה שהרי נק' ספר בג"ש וספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים עכ"ל. הרי דגורס בשני דפין כשרה וי"ל שזהו הי' גירסת הרמב"ם. וא"כ הא דפסול בשני עורות לא נז' לפ"ז בש"ס דידן ותדע דהרמב"ן הוצרך להוכיח מסברא שהרי נק' ספר כו'. וא"כ נ' שהרמב"ם הוציא זה מן הירושל' דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א' ומפרש דבב' עורות פסול אע"פ שתפרן. וכן הכריח הפי' (בירושל') בעל קה"ע בירוש' שם. וכן הכריח ג"כ בביאור מרדכי ה' מזוזה שם. וע"ש שתמה אמ"ש התוס' דהירוש' מיירי בשלא תפר כו'. וכיון שכן מוכח מהרמב"ם דבמקום דבעי' עור א' היינו דוקא עור א' שלם בלא תפירה ולפ"ז יש ללמוד ג"כ בענין בתי התפילין דנז' בגמ' מעור א' דלא מהני תפירה אלא בעינן עור א' שלם ממש בלי תפירה כמ"ש הב"ח וסייעתו. ואפי' אם נאמר שהרמב"ם הוציא דין הפיסול בשני עורות אע"פ שתפרן ממימרא דרבב"ח א"ר יוחנן כמ"ש הכ"מ משום דאל"כ יהי' קשה למה השמיט הדין היוצא ממימרא זו לפרש"י. מ"מ נלמוד מן הירושל' דתפירה לא מהני במקום דבעינן עור א'. וצ"ל לדעת המ"א שי"ל דש"ס דידן לא ס"ל כהירוש' כמ"ש סברא זו במרדכי בשם ר"ש גבי כתבה על ב' דפין כו' מיהו משמעות התוס' ושאר מפרשי' אינו כן זולתי בפסקי תוס' סוטה (י"ח) משמע דר"י לא ס"ל כהירושל' והיא הסברא שבמרדכי הנ"ל. א"נ אפ"ל דאע"ג דלענין מזוזה בעינן עור א' בלי תפירה מ"מ אין ללמוד מזה לד' בתי תפילין שי"ל דשם מהני תפירה כמו בד' פרשיות ש"י לר' יהודה קודם שחזר בו. והטעם כיון שמ"מ הם ד' בתים או ד' פרשיות אין פוסל בדיעבד אם כל א' מעור מיוחד ואע"פ שצ"ל אחד די בחיבור דתפירה. משא"כ בפרשה א' דתש"ר לא מהני חיבור ומזוזה אע"פ שהיא ב' פרשיות דומה לפרשה א' שהרי מצוה בסתומות כו'. ורבינו ז"ל פי' שא"צ ריוח כשיעור פ' סתומה שבס"ת משום דמזוזה ל"ד לס"ת שהקפידה תורה בב' פרשיות של מזוזה להסמיכן זו לזו בדף א' דוקא לפרש"י ואף לפי דעת התוס' והרא"ש בעינן עכ"פ עור א' עכ"ל ולזאת י"ל דבמזוזה הוא שהקפידה התורה שיהיו מעור א' בלי תפירה (משום דדומה לפרשה א' שבתפילין כיון שא"צ ריוח כשיעור שבין פ' לפרשה וגם עיקר מצותה לכותבן בדף א' זת"ז מה שהוא פיסול גמור אפי' בתפילין בשתי פרשיות שכתבן זת"ז) משא"כ בבתי התפילין מהני דיבוק או תפירה כמו בד' פרשיות ש"י לר"י קודם חזרה. כן יש ליישב דעת המ"א שלא יהיו דבריו נגד הירוש' וש"ע י"ד סי' רפ"ח ס"ג והב"י שם. אבל מ"מ אין ראיה ג"כ לסברתו כיון שנתבאר שסברת התוס' דמנחות דבמזוזה מהני תפירה שעליהם סמך המ"א להקל גבי בתי התפילין. היא דחויה מהלכה מרוב הפוסקים והן הרמב"ם והרמב"ן והתוס' דסוטה והטוש"ע י"ד סי' רפ"ח ס"ג:

והנה הב"ש באה"ע סי' ק"ל סק"ח כ' וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות (דף ל"ד) ר' יהודה דרש והיה לך לאות אות א' מבחוץ ואות א' מבפנים מ"ה אם כ' תש"י על שני קלפים פסול ואם דיבק אותם כשר כו' נשמע דיבוק מהני אע"ג דמדאורייתא בעינן אות א' כו' עד ועיין בא"ח סי' ל"ב בב"ח וצ"ע עכ"ל הב"ש עי"ש בב"ש כל לשונו שנצרך לענינינו. ובביאור מרדכי ה' מזוזה השיב עליו (וכן השיב עליו בקצת דברים הת"ג סי' ק"ל סק"ח ואשתמיטתי' שקדמו הביאור מרדכי) דהא רש"י במנחות כ' וז"ל והי' לך לאות כו' אבל לך המשמש בהם וניכר ממשן של ד' אגרת כל א' לבדה הוי ב' אותות עכ"ל וכיון דדבקן דתו אין משמושן ניכר שהם ד' עורות ה"ל אות א' לדידיה כמו לאחרים א"כ מה ראי' מזה לענין היכא דבעי' ספר א' ולא שנים לא מטעם משמושן הניכר עכ"ל. ולפ"ז בענין בתי התפילין דבעי' עור א' משום זכרון א' אמרתי לך צ"ע אם דומה לספר א' דדבק לא מהני או לאות א' דמהני דבק. ולכאורה מהש"ס גופא מוכח דבענין אות א' לא מהני דבק לכתחלה רק בדיעבד דתניא כתבן על ד' עורות יצא וצריך לדבק כו' ויצא משמע דיעבד. וא"כ אס"ד דדבק הוי כעור א' לכתחלה ג"כ א"כ לא שייך למיתני יצא וצריך כו' דא"כ היינו ממש עור א'. ויש לדחות דתני ל' דיעבד משום דדיבק אחר הכתיבה. אבל אם דיבק קודם אפי' לכתחלה שרי וכנז' חילוק זה בב"ש שם. עוד השיג על הב"ש במ"ש ותוס' בסוטה לא פסל אלא בתפר או דבק אחר הכתיבה אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן ס"ל להרמב"ם והטור. כמ"ש בי"ד סי' רפ"ח עכ"ל. הרואה חושב שהרמב"ם והטור כתבו להכשיר בדיבוק שאחר הכתיבה ולא נמצא כן. והרמב"ם והטור פוסלים בדיבוק ואין מחלקים שום חילוק כלל עכ"ל הביאור מ'. והת"ג הוסיף דמסברא נ' דאין לחלק בין דיבוק קודם הכתיבה לאחר כתיבה דלדעת התוס' בסוטה אין הדיבוק משוי אותם לחד כלל וממילא פסול אפי' קודם כתיבה דהא מה"ט פסול בשופר. והתוס' במנחות פליגי אתוס' דסוטה וס"ל כמ"ש התוס' בר"ה (דכ"ז) דדיבק שברי שופרות חשוב כשופר א' עכ"ל והנה באמת השגתם יפה דברמב"ם וטור לא נמצא כלל להקל בתפר קודם כתיבה וצ"ל דדייק לה מדכ' הרמב"ם כ' בשני עורות אע"פ שתפרן מוכח דמיירי בתפרן אחר שכתבן ונק' עליהם שם פסול. ומ"ש הת"ג דמסברא נ' דאין לחלק כו' אין מוכרח דלעולם י"ל דדיבוק משוי כחד. אלא דבדיבוק אחר כתיבה לא מהני כיון שנק' עליהם שם פסול וחילוק בין נק' שם פסול ללא נק' הוא משנה מפורשת רפ"ג דמקוואות שתי מקוואות שאין בהם מ' סאה ר"ל שאפי' בהצטרפן יחד לא יהי' בהם מ' סאה ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים מפני שלא נק' עליהם שם פסול כו' ואע"ג שנפלוט ג' לוגין מ"מ הנפילה הי' בעודן מובדלין והיינו כנ"ד שתפרום קודם כתיבה כו' ודו"ק. אמנם ראיית הת"ג משופר לכאורה ראיה ברורה דהתם נעשה החיבור קודם שעשאוהו שופר ואפ"ה לא מהני. אמנם באמת לכאורה י"ל וממקום שבאת דעכצ"ל דאין גט דומה בזה לשופר. שהרי לענין גט משנה שלמה שנינו על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה כו'. מבואר דלא איכפת לן במה דקאי גילדי גילדי ומחזי כשנים ושלשה ספרים. ואע"ג דבשופר פסול מה"ט. עכצ"ל דבשופר החמירה התורה יותר וכדאי' סברא זו בתוס' דמנחות ובמרדכי לחלק בין סוטה לגט ע"ש. וא"כ אדרבה יש כאן ראיה ברורה לסברת הב"ש דבדיבק קודם הכתיבה מהני לענין גט כמו כ' על קרן של פרה דצ"ל דמהני מה"ט. אך אפשר לדחות דשאני התם שמחובר מתולדתו וגם מעולם לא הי' מופרד כלל לכן גבי שופר נמי לא אמרו רק דמתחזי כשנים ושלשה שופרות. ור' יוסי ס"ל כיון דמחברי אהדדי חד הוא. וי"ל דהיינו מחברי מתולדתן אבל חיבור דלאח"כ לא מהני שהרי גבי שופר שנסדק ודבקו פרש"י דפסול משום שנים ושלשה שופרות ולא פליג ר' יוסי א"ו צ"ל דשאני האי חיבורא שהוא מתולדתן. שוב מצאתי כן להדיא במהרי"ק ש' קכ"ב בתחלתו בשם התוס'. וכמ"כ יש לחלק לענין גט אפילו לרבנן דאקרן של פרה כשר משום דמחובר מעיקרו הוא ומעולם לא הי' פרוד משא"כ חיבור דדבק י"ל דלא מהני. ונשמע מזה לענין בתי התפילין אם חיבר העורות קודם שעשאן בתים יש להקל לפ"ד הב"ש בפשיטות ולפמ"ש יש לו פנים בהלכה. מצד ההוכחה מהא דקרן של פרה כו'. אלא שמ"מ אין זו ראי' מוכחת דיש לחלק כדפרישית דשאני חיבור שבתולדה שהוא ג"כ חיבור מעיקרו וסתימה דמעיקרא וחיבור שע"י דבק. והנה בד"מ בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ב כ' בשם הא"ז אם כתב תפילין בשני דפין בעור א' או אפילו בשני עורות ודבקם יחד כשר עכ"ל. וע"כ כוונתו אפרשה א' דתש"ר דאילו על ד' פרשיות דתש"י לא יתכן מ"ש שני דפין בעור א' דהא מצותו כך לכתחלה לכתוב בעור א' ד' פרשיות בד' דפין. וכן לא יתכן מ"ש בשני עורות ודבקם יחד כשר דהא אפילו לא דבקם יחד כשר בדיעבד. א"ו מיירי על פרשה א' דתש"ר. והנה הרמ"א הביאו בלי חולק וגם שום א' מהאחרוני' בא"ח שם לא העירו ע"ז. ובאמת שהוא נגד הירושלמי וכל הפוסקי' דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור א' ולא מהני דבק כנ"ל. והכי משמע נמי מדאמרינן בגמ' גבי תש"י שכתבן על ד' עורות יצא וצריך לדבק לר' יהודה ואי אי' להא"ז אפי' על שמונה עורות כשר ע"י דבק. א"ו דבפרשה א' לא מהני דבק לד"ה. ורש"י במזוזה שהקיל לפ"ד התוס' (ל"ב) ע"י דבק צ"ל משום דבמזוזה יש בה ב' פרשיות מ"ה כשר בכתב כל פרשה על עור א' ודבקן אח"כ כמו בתש"י לר' יהודה. אבל להקל בפרשה א' שכתבה בשני עורות ע"י דבק לא מצינו וכ"ש שלמשמעות הטור בי"ד סי' רפ"ח ס"ל דלרש"י במזוזה נמי פסול בשני עורות. ועוד ק' על הא"ז דמקיל כאן בשני דפין וממ"נ אם ס"ל כפרש"י במזוזה א"כ שני דפין פסול. וצ"ל דס"ל כפרש"י וס"ל כהתוס' בפרש"י דשני עורות ותפרן כשר במזוזה. ושני דפין דפסול במזוזה הוא במזוזה דוקא שהרי לא נז' כן בתפילין. מיהו לפי"ז קשה למה גבי גט מבואר באה"ע סי' ק"ל משמו דיש להסתפק אם כ' על ב' עורות ותפרן. ואפשר שאני התם דנק' ספר ופסול משום ספר א' כו'. ובמזוזה נמי אפשר מסתפק מה"ט משא"כ בתפילין. מיהו כל הפוסקים נ' חולקים על סברא זו וגם הוא נגד הירוש' כנ"ל ב' הב"י בי"ד רסי' רפ"ח:

ולכאורה יש להביא ראי' דתפירה או דבק מהני בבתי התפילין מהא דפרש"י במנחות (דף ל"ד ע"ב) אהא דתניא ואם אין חריצן ניכר פסולות. החריץ שבין כל בית ובית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין חריץ ניכר מבחוץ עכ"ל. והוצרך לזה משום דאל"כ ה"ל בית א' לגמרי ופשיטא דפסול ולכך הוצרך לומר דמיירי שמבפנים יש מחיצות עד שהן ד' בתים ממש רק שמבחוץ אין חריצן ניכר ומש"ה פסולות דבעינן שיהי' ניכר ג"כ מבחוץ שהן ד' בתים ופי' זה מוכרח בברייתא. ולפ"ז נ' דהמחיצות שמבפנים לא נעשו מעור א' עם העור שמבחוץ אלא ע"י דבק ואפ"ה מהני. מיהו אפשר לצייר ג"כ דעשאן מעור א'. א"נ י"ל שעשה ד' בתים מעור א' ואח"כ תלה עליהן עור א' ובאותו עור שתלה אין חריצן ניכר. ואפשר ג"כ להביא ראיות דלא מהני תפירה ודבק מהא שכ' התוס' שם (דל"ה) תחלת עמוד א' גבי תיתורא. ומשמע מפי' הקונט' שהבתים והתיתורא הכל מעור א' ואין נוהגין כן עכ"ל. ובפסקי תוס' שם כ' תיתורא אף כי ראוי לעשות מעור א' אין נוהגין כן עכ"ל. ובמרדכי ה' תפילין הביא ג"כ מחלוקת זו דרש"י והגאונים והביא ראי' לפרש"י מפ' במה מדליקין ומשמע מאותה ראי' דלפרש"י צ"ל מעור א' דוקא. ומבואר שם דלהגאונים נמי התיתורא צ"ל מחובר ותפור בבתים וא"כ מזה מוכח דתפירה לא חשוב כעור א' ממש. דאת"ל דחשוב כעור א'. א"כ אין שייך כלל מחלוקת זו דאף את"ל דבעי' מעור א' כפרש"י. מ"מ הרי התפירה משוי להו חד שהרי אפי' בבתים עצמן דבעי' מעור א' סגי בתפירה וא"כ כ"ש בתיתורא. א"ו צ"ל דבבתים בעינן מעור א' ממש בלי תפירה. ולכן לפרש"י דבעי' התיתורא ג"כ מעור ע' היינו מעור א' ממש בלי תפירה. ולהגאונים א"צ כלל שיהיו מעור א' ומש"ה סגי בתפירה. וכן משמע ממ"ש המרדכי בשם ר"י ליישב הראי' שהביאו לרש"י וז"ל כיון שמחובר ותפור בבתים אע"פ שהשין על הקציצה הוי כמוה לענין טהורות עכ"ל דהאי לענין טהורות מיותר קצת. לכן י"ל דכוונתו דנהי דלא חשיב התיתורא עם הבית כעור א' ממש ע"י התפירה מדלא מהני תפירה בבתים גופייהו מ"מ חשיבא כמוה לענין דבעי' שתהי' מעור בהמה טהורה משום מן המותר בפיך כו' מחמת השין שעל הקציצה כו'. מיהו אפשר קצת לדחות ראיה זו דודאי היכא דבעי' מעור א' צ"ל לכתחלה מעור א' שלם בלי תפירה. אבל דיעבד סגי כשמחובר ע"י תפירה. ובתיתורא נוהגין אף לכתחלה להקל ע"י תפירה ולפ"ד הב"ש דמחלק בין תפרם קודם הכתיבה לאח"כ א"ש דבבתי' אפשר צ"ל התפירה קודם שיעשו מהן הבתים:

עוד אפשר יש להביא ראיה דתפירה לא מהני בבתים אלא צ"ל מעור א' שלם ממש מסוגיא דסנהדרין פ' הנחנקין (דפ"ט ע"א). דאמרינן שם אי הכי תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא. ואי איתא דתפירה משוי להו חד הוה מצ"ל דעביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ותפרו עמהן דאז לא שייך לומר האי לחודיה קאי כו' כיון שתפור עמהן ותפירה משוי להו חד כמו שמהני בחיבור ד' הבתים עצמן זל"ז ע"י תפירה. א"ו צ"ל דתפירה לא מהני בתפילין. וכיון דלא מהני אמרי' האי לחודי' קאי כו' דחיבור שע"י תפירה ה"ל כלא כלום בתפילין. ול"ד לציצית דאם קשרו עמהן חוט יתר מיפסיל דשאני התם דקשר מהני בציצית למ"ד קשר העליון דאורייתא כו' ע"ש בסוגיא. משא"כ למ"ד דא"צ קשר י"ל דאפי' קשרו אמרי' האי לחודי' קאי כו' ע"ש. וככה בתפילין כיון דתפירה לא מהני אפי' תפרו אמרי' האי לחודי' קאי כו' אבל את"ל דתפירה מהני בתפילין א"כ כשתפר להן בית ה' לא שייך לומר האי לחודי' קאי כו'. וא"כ מאי מקשה א"ה תפילין כו'. והוכרח ליישב דמ"מ מיפסיל משום בית החיצון שאינו רואה את האויר. ר"ל דאע"ג דלחודי' קאי עכ"ז הבית החיצון אינו רואה את האויר ולפמ"ש כשתפרו ל"ל האי לחודי' קאי כו' א"ו צ"ל דתפירה לא מהני בתפילין למשוינהו חד:

ויותר תתחזק הקושיא לפמ"ש התוס' שם (דפ"ח סע"ב) ומיהו תימה אמאי לא משכח לולב בכה"ג שאגד ג' מינין בפ"ע דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר דה"ל מוסיף גורע וי"ל כיון דקודם נטילתו נפסל ה"ל גרוע ועומד אבל תפילין כו'. והרי ס"ל להתוס' דלמ"ד לולב צריך אגד אם אגד ג' מינין ואח"כ אגד עמהן מין אחר נפסל ולא אמרי' האי לחודי' קאי כו'. וא"כ כמ"כ ממש בתפילין אם עשה ד' בתים ואח"כ תפר להן בית ה' לא אמרי' האי לחודי' קאי את"ל דתפירה מהני בתפילין דאז ה"ל כאגד דלולב. וע"ש בחי' הר"ן שג"כ האריך בזה. אך נלע"ד ליישב זה והוא דשם (דפ"ח ב') גבי לולב וציצית אמרי' למ"ד לולב א"צ אגד ובציצית למ"ד קשר העליון לאו דאורייתא האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי כו'. ומלשון זה מובן דאף אם באמת אגד הלולב וקשר הציצית מ"מ אמרינן האי לחודי' קאי כו' כיון שמדאורייתא לא הי' צריך לאגד הלולב ולקשור הציצית אין הקשר והאגד עושה להן חיבור. דדוקא היכא שצריך אגד וקשר אז זה האגד והקשר משוי ומצרף לא' אותן הדברים הנקשרים בו. וזה מוכרח בהפשט שם דאל"כ למ"ד לולב א"צ אגד קשה דיהי' נפסל כשאגד עמהן עוד מין א' ולא שייך לומר גרוע ועומד הוא שהרי הי' כשר קודם שנאגד כו'. ועוד דהא אף למ"ד לולב א"צ אגד היינו דאינו מעכב אבל מ"מ מצוה לאגדו וא"כ מסתמא אגדוהו וא"כ מאי האי דקאמר למ"ד לולב א"צ אגד האי לחודי' קאי דקשה מ"מ מסתמא אגדוהו כמצוותו א"ו ר"ל כיון דא"צ אגד א"כ אין האגד משוי ומצרף להון וה"ל כהאי לחודי' קאי כו'. ומעתה אחר שיצא לנו סברא זו דדוקא האגד והקשר המעכב בהן הוא שעושה אותן לאחדים. א"כ בתפילין נמי מצ"ל דתפירה מועלת בתפילין לעשותן א'. ומ"מ כשעשה בתחלה ד' בתים ועביד אחרינא גבייהו אע"ג שתפרו אמרי' האי לחודי' קאי. שהרי תפירה זו שתפר הבית החמישי לד' בתים דמעיקרא. הי' ללא צורך שהרי א"צ כלל בית ה'. וא"כ כיון שתפירה זו ללא צורך לא עדיפא מקשר ואגד למ"ד שא"צ אגד דלא מהני לעשותן חד כיון שלא הי' נצרך לאגד. וככה י"ל בתפירה זו ואע"ג דמין תפירה שייך בתפילין ואינו דומה ממש לאגד דלולב למ"ד שא"צ אגד דר"ל שאין האגד שייך כלל בלולב לעכב מדאוריי'. משא"כ הכא מ"מ י"ל דהואיל שתפירה זו ללא צורך הי' נמי לא מהני לצרפן. ולפ"ז הנה בענין קושי' התוס' והר"ן גבי לולב לפ"ז עכצ"ל דכוונתם שאחר שאגד ג' מינין תחב מין אחר לתוך אותו האגד ממש שאותו אגד שפיר מחברם שהרי הוא נצרך מדאוריי'. אבל אם עשה אגד שני דהיינו שאגד אותן ג' מיני' האגודים מכבר יחד עם מין אחר באגד שני. ונמצא שהג' מינין אגודין בפ"ע וגם אגודי' עם המין הרביעי שהוסיף בזה י"ל דבאמת אמרי' האי לחודי' קאי כיון שזה האגד לא הי' בו צורך למצות אגד לולב שכבר היו אגודין בפ"ע. אלא שלשון התוס' ואח"כ אגד עמהן משמע לכאורה לא כמ"ש דאל"כ הל"ל ואח"כ תחב לתוך האגודה כו'. עוד קשה דא"כ מאי האי דקאמר ואי עביד ה' בתי' גרוע ועומד הוא הא לפעמים משכחת נמי דעביד ה' בתי' ואעפ"כ אמרי' על הבית החמישי האי לחודי' קאי כו'. כגון שלקח ה' עורות ותפרן זה לזה ועשה מהן ה' בתים שאז י"ל דלא אמרי' גרוע ועומד הוא אלא אמרי' על הבית החמישי דלחודי' קאי כיון שלא הי' צורך בו למצות תפילין. ומדאמרי' גרוע ועומד הוא צ"ל דליתא למ"ש וא"כ מוכרח לומר דתפירה לא מהני בתפילין. ויש לדחות דכיון שתפר העורות קודם שעשה בתים לא שייך לומר דהתפירה של בית ה' לא מהני דלחודי' קאי דאז לא היתה מיוחדת לבית ה' ויכול לעשות מזה ד' בתים. הלכך תפירה זו מצרפן. ורק כשתפר בית ה' להד' בתים הוא דאמרי' האי לחודי' קאי כו' שהרי ניכר ונודע שתפירה זו היא כלל ללא צורך ולמותר להתפילין:

העולה ממ"ש דמסוגי' הגמ' יש פנים לכאן ולכאן. ומ"מ קצת נוטה יותר לומר דבעי' מעור א' ממש כדמוכח ממשמעות הירושל' דהיכא דבעי' עור א' לא מהני תפירה וכ"מ ממשמעות הפוסקים גבי תיתורא גם מסוגי' דסנהדרין כנ"ל אף שיש לדחות הכל ואין הכרח ברור. והראי' המראה להפך דדבק מהני מהא דפרשיות ש"י לר' יהודה כבר דחה הביאור מ'. אלא שמצאתי ראיתי בשו"ת הרמ"ע ססי' ל"ח וז"ל שמעתי שיש מתחכמים לעשות הבתים ש"ר מארבעה עורות ואפשר שיצא להם זה ממה שמצינו במסכת כלים פי"ח תפלה ארבעה כלים כו' ואין זה דקדוק נכון. שהרי מפורש בבריי' כו' ומניחן בד' בתים בעור א'. ואין ספק שכך היא מצוותן. ותנאי לא פליגי שאין זה לעכב אלא אפילו על ד' עורות יצא ובלבד שיהיו תפורין זל"ז כו' כי אין ללמוד יותר מאותה משנה עכ"ל. הרי הוכיח ממשנה מפורשת בכלים דאם עשה הבתים מד' עורות תפורין זל"ז יצא יע"ש בפי' הרמב"ם ונתפרו כו' מבואר להדי' כמ"ש הרמ"ע. ועם שאפשר לדחות לומר דהמשנה מיירי בשאח"כ טלה עליהן עור א' ונמצא שאע"פ שהתפירה שלהן לא מהני לעשותן א'. מ"מ זה העור העליון א' הוא (ולא נפסל משום שהבתים שמבפנים מפסיקין בין העור העליון (שהוא העיקר הואיל והוא מעור א') להפרשיות דלא גרע מכורכין במטלית עי' במ' ובביאור מ' מה שפלפל בענין כורכין במטלית דל"ד לביה"ח שאינו רואה את האויר יעו"ש). וכשהתיר את הרביעית החליף ג"כ העור וטלה עליהן עור א' אחר. או י"ל דמיירי שהבתים נטמאו קודם שטלה עליהן זה העור וכשהחליף שנית הג' בתי' החליף ג"כ העור. וא"כ אין ראי' בזה להתיר דבתפירה לבד מ"מ כ"ז דוחק ועיקר חסר. ופשטא דמתני' מסייע להו להאומרים דתפירה מהני בדיעבד עכ"פ בבתי התפילין כמ"ש הרמ"ע:

וכ"ז לענין דיעבד. אבל לענין לכתחלה ס"ל להרמ"ע ג"כ דיש לעשות מעור א' דוקא בלי תפירה. וכ"כ הא"ז והא"ר והפמ"ג וכ"ד הביאור מ' רק שבביאור מ' משמע קצת דמחמיר בזה אפילו אבדיעבד. וכן מוכח ממש"ל מענין מחלוקת רש"י והגאוני' גבי תיתורא דעכ"פ מוכח משם דלכתחלה צ"ל הבתים מעור א' בלי תפירה דאת"ל דאפי' לכתחלה רשאין לעשות הבתים מד' עורות ע"י תפירה אין כאן מקום לספק בתיתורא כדלקמן דלא עדיפא מגוף הבתים. גם ממקור הראי' המחזקת ידי האומרים דדבק מהני שהוא מדמהני בתש"י לר' יהודה קודם חזרה כנ"ל בשם הב"ש משם ג"כ מוכח דלכתחלה לא מהני אפי' שם כמש"ל מדתניא יצא וצריך לדבק כו' מבואר דלכתחלה לא. גם מסה"ת שממנו נובע הקולא בתפירה מבואר דס"ל עכ"פ לכתחלה שצריך לעשותן מעור א' לכל הפירושים שנאמרו בו הלכך פשוט שאין להקל לכתחלה:

ועכשיו נבוא לדין השאלה דשאילנא קדמיכון. בענין הבתים שעושין בעירכם שהעור העליון המחפה את הד' בתים. מסתיים בגג של שני בתים החיצונים ושם מדביקין עור אחר ושין כו'. דלכאורה י"ל שאף גם להמקילים ע"י תפירה ודבק. היינו דוקא בתפירה שבין בית לבית. אבל כל בית בפ"ע י"ל דלכ"ע צ"ל מעור א' שלם בלי תפירה. דבשלמא בחיבור שבין בית לבית שפיר י"ל דמקילין אע"פ שאין עשוין מעור א' ממש כיון שמ"מ הם שני בתים לכן לא בעינן שיהיו מעור א' ממש שבלי תפירה. ומשום דבעינן זכרון א' י"ל דסגי כשמחוברין ע"י תפירה או דבק כדמהני לענין אות א' לר' יהודה. דהא המקילים מדמים זה לשם. אבל לענין כל בית בפ"ע הואיל והוא בית א' ממש י"ל דכ"ע מודי' שצ"ל מעור א' שלם ממש בלי תפירה. וחילוק זה י"ל שמוכרח בגמ' בהפרשיות עכ"פ דהא לר' יהודה דבתש"י מהני דבק הפרשיות זו לזו שיהיו נעשים עי"ז אות א' מ"מ נ' שבפרשה עצמה לא מהני דבק מדתני כתבן על ד' עורות יצא וצריך לדבק ולא תני רבותא יותר אפי' על שמונה כו' וכמש"ל שכן מוכרח מהירוש' וכמבואר בב"י בי"ד רסי' רפ"ח וכ"כ הביאור מרדכי סוף ה' מזוזה ד"ה וטולי' במטלית כו' דלשא"פ זולת רש"י לא מהני דבק ותפירה בפרשה עצמה דתפילין זולתי בתפירת קרע ע"ש. וכבר כתבתי שבי"ד סי' רפ"ח ס"ג פסקו בטוש"ע דלא כרש"י ולא עוד אלא שבטור שם משמע דלרש"י כ"ש דלא מהני תפירה ודבק כדלעיל. וסברת הא"ז שבד"מ בא"ח סי' ל"ב היא סברת יחידאה ומשום דס"ל כפרש"י וכמו שפי' התוס' ברש"י כנ"ל. וכיון שכן ע"כ מוכרחים אנו לומר דיש חילוק בין חיבור ד' פרשיות דתש"י זו לזו דמהני דיבק לחיבור פ' עצמה דלא מהני דבק מטעם הנ"ל דשם הואיל ובאמת הן ד' פרשיות רק שצ"ל מחוברים יחד סגי בדבק. אבל פרשה עצמה שהיא אחת ממש צ"ל מעור א' ממש בלי תפירה ומאחר שבהכרח ירדנו לחילוק זה. א"כ י"ל כן ג"כ לענין הבתים ש"ר דאף להאומרים דמהני תפירה או דבק היינו דוקא בין בית לבית. אבל כל בית עכ"פ צ"ל מעור א' שלם בלי תפירה ואף שאפשר שאין לדמות קדושת הבתים לקדושת הפרשיות. מ"מ הואיל ויש פוסלים בתפירה אפי' בין בית לבית ולא מצינו מקילים רק בתפירה בין בית לבית וכמ"ש סה"ת או שמא אפי' מד' עורות כו' מד' דוקא. גם הראי' מן המשנה דכלים א"א להוכיח רק על בין בית לבית א"כ עליך הראי' אם באנו להקל ג"כ בבית א' ממש וי"ל הבו דלא לוסיף כו'. ובפרט שהוא חילוק דמסתברא כנ"ל מענין הפרשיות. וכה"ג מצינו חילוק בתוס' דמנחות (דף ל"ג ע"א) ויש לדחות משום דגבי גט כ' ספר אבל גבי סוטה כ' בספר משמע בספר המבורר יותר למעוטי ב' דפין אפי' בחתיכה אחת וכ"כ המרדכי ה' מזוזה. אלמא דבמקום דבעינן שיהי' מבורר יותר שהוא ספר אחד פסלינן אפי' שני עמודין אע"ג דחשוב ספר אחד לענין גט דבעי' ג"כ ספר א'. וכך י"ל בענין בתי התפילין שיש לחלק בין אחדות דכל בית בפ"ע לאחדות וחיבור ד' הבתים יחד. דבבית בפ"ע צ"ל מעור א' ממש שלם בלי תפירה. ובמה שכל הד' בתים צ"ל אחד משום זכרון א' סגי בתפירה או דבק. כי ודאי כל בית בפ"ע צ"ל מבורר יותר ענין היותו אחד ממש מענין אחדות וחיבור הד' בתים יחד ומאחר שזהו סברא נכונה א"כ עליך הראי' להקל בזה ג"כ ע"י תפירה או דבק. ומפרש"י דמנחות (ל"ד ב') שכ' כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים. אם היינו מפרשי' שעשאן מעור אחר שלא מן העור שמבחוץ רק שדיבקן בדבק הי' ראי' דמהני דבק אפי' בכל בית בפ"ע שהרי כל בית מן הד' בתים אינו נעשה אלא בצירוף העור שמבפנים עם העור שמבחוץ. מיהו כבר כתבתי שי"ל דמיירי שעשה ד' בתים מבפנים מעור א' ממש רק שתלה עליהן עור אחד מבחוץ או שהכל נעשה מעור א' ע"י שכפל העור מבפנים [מלמטה למעלה] בכל בית עד שמבפנים הם ד' בתים ומבחוץ הם בית א'. ואף אם נאמר דכוונת רש"י אינו כן מ"מ י"ל דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל דאפי' בפרשיות ממש מהני דבק כמו שהוא דעת הא"ז. וא"כ כ"ש דמהני בכל בית. משא"כ לדידן דלא קי"ל כן אין ראי' מזה ומהברייתא עצמה שי"ל דמיירי כמ"ש. א"נ י"ל דהבריי' מיירי שהן ד' בתים גמורים אלא שדיבקן זו לזו בדבק כ"כ מלמטה עד למעלה ממש עד שאין חריצן ניכר כלל שאז פסולות משום דבעינן שיהיה ניכר החריץ כו'. גם לכאורה אפשר להביא ראי' דדבק לא מהני בבית א' בפ"ע עכ"פ מהא דאמרי' במנחות (דף ל"ד ע"ב) שאם אין לו תש"י ויש לו שני תש"ר שטולה עור על א' מהן ומניחה. והענין דכשתולה עליהן עור א' נעשית בית א' מבחוץ ואע"פ שמבפנים מחולקים הם לד' בתים לא איכפת לן דלא בעינן אות א' מבפנים לאחר שחזר בו ר' יהודה. והשתא קשיא טובא למה לנו הטורח הזה שצריך ג"כ לקרוע התפירות הראשונות ולחזור ולתפור העור שטולה על ד' בתים עם התיתורא וכ' הב"ח בסי' ל"ב סעי' ל"ג שקשה הדבר וטורח הדבר ויותר נקל לגנוז הד' בתים הראשונים ולעשות בית א' לבד ולכן השמיט הטור דין זה עכ"ל. והרי אפשר הי' הדבר בקל להחזירו לבית א' מבחוץ והוא ע"י שידבקו בדבק בין החריצין שבין ד' בתים וידבקו בטוב מאד עד שיהיו דבוקין זל"ז ממש. ואין לומר שא"א שלא יהי' ניכר חריץ למעלה ואז אינו עולה לבית א' כיון דבתש"ר מהני חריצן ניכר. דהא ליתא דיכול למלאות גליד גם במקום החריץ וישחירו ע"ג מלמעלה עד שיראה מבחוץ שהוא בית א' ממש. והרי בגמ' ופוסקים דלא מהני אא"כ טולה עור א' ממש על כל הד' בתים מכל צד. ואין לומר משום דלכתחלה בעינן עור א' ממש. דמ"מ הרי דין זה דטולה וכו' נמי אינו רק לענין דיעבד אם אין לו תש"י ע' בפרמ"ג בהט"ז ס"ק ל"ז. וא"כ לענין דיעבד נמי אשכחן אם אין לו עור אחר כלל שפיר יוכל לצאת ע"י שידביק הבתים כנ"ל. א"ו צ"ל דבעינן עור א' ממש ודבק לא מהני לעשותן א'. וא"כ קשי' על הפוסקים האומרים דבתש"ר שצ"ל עור א' מהני ע"י תפירה או דבק. אע"כ צריך לחלק דבתש"י הואיל שהוא בית א' צ"ל מעור א' שלם בלי תפירה ודבק (רק שזהו רק מבחוץ דתש"י אבל מבפנים לא קפדינן). אבל בתש"ר מהני תפירה בין בית לבית וא"כ מינה עכ"פ דבכל בית דתש"ר בפ"ע צ"ל ג"כ מעור א' שלם בלי תפירה ודבק כנ"ל:

ועוד אפשר יש קצת ראי' מהא דאמרינן שם במנחות (דל"ה סע"א) נפסקו שתים כשרות ג' פסולות. ול' פסולות משמע דאין להם תקנה ואת"ל דדבק מהני הי' יכול לתקנן ע"י שידביק להן עור אחר במקום הקרע. ורש"י שפי' שם משום דעור מקולקל הוא היינו אהא דשנים פסולים בחדתתא כו'. א"ו צ"ל דדבק לא מהני כלל בבית א' בפ"ע עכ"פ וצ"ע מ"ש מטולין במטלית ודובקין בדבק. וע' בזה בביאור מרדכי ה' מזוזה ד"ה וטולין במטלית. ועכ"פ נ' דבבית א' בפ"ע אין להקל לעשותו משני עורות ע"י תפירה או דבק כנ"ל. וזה אינו ענין לטולין במטלית ודובקין בדבק דלא שייך רק לתיקון קרע או נקב שבהעור ולא לחבר שני עורות ע"י דבק וגם י"ל דטולין כו' לא קאי רק על ס"ת. וכמ"ש מהרי"ק ש' קכ"ב וע"ש דמחלק בין זה לדיבק שברי שופרות משום דשופר א' אמר רחמנא כו' וא"כ כל בית מן בתי התפילין י"ל דדומה בזה ג"כ לשופר א' אמר רחמנא כו' וע' ב"ח וש"ך בי"ד סי' ר"פ דהב"ח מחמיר אפי' בס"ת אלא כיון שנהגו כו' גם פוסל בכתבו על הקלף וה"נ בהבתים ככתבו על הקלף דמי ואף לדידן דמקילי' בזה יש לחלק. דהנה במנחות (דף ל"א) אמרי' עושה אדם יריעה בת ג' דפין פחות מכן לא יעשה שלא יהו התפרין מקורבין יותר מדאי. וא"כ כיון דרק מה"ט הוא י"ל דבדבק דמעט קלף אין לחוש כ"כ. משא"כ בבתים יש פיסול דבית א' אמר רחמנא כו' ואיך שיהי' בטליי' קלף מ"מ אינו ענין לחיבור ב' עורות ע"י דבק כנ"ל:

ומעכשיו אחר שהעלינו דבבית א' בפ"ע אין להקל כלל לעשותו מב' עורות תפורין אפילו לענין דיעבד מעתה יש להסתפק בענין בתי התפילין שבעירכם שהרי שני הבתים החיצוני' הם נעשים משני עורות מחוברי' ע"י דבק. גם השינין שצ"ל על שני בתים החיצוני' אינן נעשי' מעור הביה"ח עצמו רק עשו שין מקלף ודבקום לביה"ח וי"ל דזה נמי לא מהני דהשין צ"ל ג"כ מעור ביה"ח עצמו כמשמעות השמושא רבא ורש"י והרמב"ם וסה"ת וכל הפוסקי'. ואפשר דבזה ג"כ לא מהני דבק כמו דלא מהני בכל בית בפ"ע. דהשין עם ביה"ח הכל א' אע"פ שע"י שין זה נעשה ג"כ צורת השין באותו עור העליון שמחפין ע"ג השין וא"כ נעשה שין בעור ביה"ח עצמו מ"מ הרי אותו העור אינו מחפה רק צד א' של הבית ושם נדבק לעור המחפה בתים הפנימי' וגג ביה"ח וצדו הפנימי' כנ"ל ודבק לא מהני בבית א'. רק יש לצדד להקל לפי שכל בית נעשה מתחלה מעור א' ממש רק באותו העור שטלה על הד' בתים הוא שמדביקין העורות מצד החיצון של ביה"ח. וא"כ אפילו אם נאמר דאותו עור שמבחוץ מצד עצמו אינו עולה במקום בתים כי בתי החיצוני' שבו עשויין משני עורות. מ"מ יספיק לנו להקל מצד שעצם ביה"ח נעשה מעור א' ממש בלי תפירה. ומה שמדבקי' עליו עור אחר המחובר משני עורות אינו מזיק עכ"פ. ואף שלא יועיל לא יזיק. ויש לדמותו לתפילין שלנו שמחמירים לעשות מעור א' ממש בלי תפיר' כל הד' בתים ואעפ"כ מבפנים כל בית מובדל מחבירו ומחובר רק ע"י דבק ומ"מ כיון שהעור שטולה עליהן הוא א' ממש מהני אע"ג שבפנים אינו א' כמ"כ י"ל בהפך להמקילי' בחיבור שבין הבתים ע"י תפירה רק שכל בית יהי' מעור שלם בלי תפירה שאם מבפנים הוא בלי תפירה רק שמבחוץ תלו עליו עור המודבק ע"י דבק או תפירה אינו פוסל. אך לכאורה יש לחוש משום ביה"ח שאינו רואה את האויר. משא"כ מבפנים אין שייך כ"כ ה"ט רק משום הפסק בין בית לפרשה דמדמה זה במרדכי לחשש דביה"ח שאינו רואה את האויר ומסיק דליכא למיחש ע"ש בענין כורכין במטלית אבל בזה שחופה עור מבחוץ י"ל דאיכא למיחש. ונ' ללמוד זה מענין מ"ש הפוסקי' בפי' מעברתא דתפילין שי"מ שהיא רצועה שמעבירין על תש"י ואין בזה משום ביה"ח שאינו רואה כו' ע"ש רק לחד תי' דמחלק בין תש"י לתש"ר ל"ד להדדי. ובענין השין לכאורה צ"ל מעור א' ממש דאל"כ בשבת (כ"ח ב') המ"ל דלא הוכשרו קאי אבתים. ואי משום השין יכול להיות שמדבקין שין בהמה טהורה ע"ג בית מעור בהמה טמאה ונמצא השין מן המותר בפיך. ואע"ג שמודבק אקלף דבהמה טמאה אפשר אין בזה איסור אם אין הקלף מבהמה טהורה משום מן המותר בפיך הואיל והשין הוי שין בלא קלף ול"ד לשין דדיו שאין השין נעשה מן הדיו בעצמו כ"א בצירוף הקלף שכותב עליו לכן צ"ל הקלף מן המותר. משא"כ כשמדבקין שין דקלף העומד בעצמו אפשר א"צ להיות הבית מן המותר רק משום שלא הוכשר כו' ומדלא משני הכי ש"מ שצ"ל מעור הבית דוקא וכ"מ בשמ"ר ורמב"ם ורש"י מעור הבית כו' וי"ל לפמ"ש המרדכי ב' ר"י בענין תיתורא דבעי' נמי מן המותר כיון שתפור לבתים א"כ כ"ש הבית שנדבק להשין ממש. וכ"מ ממ"ש הד"מ דשין מדיו נמי ש"ד ויש לדחות דדיו עדיף שאין נעשה שין רק בצירוף הקלף דהבית כנ"ל. עוד יש לחוש כי הבתי' אין מחוברים זל"ז רק ע"י אמצעי' עור העליון שהוא נדבק לבית זה ולזה והוי כמו דבק דדבק מיהו נ' שאין לחלק וכדמוכח ממ"ש ר"י דגבי תיתורא שהרי יכול להיות שין נדבק לבית ובית לתיתורא ואפ"ה צ"ל תיתורא מן המותר כו' וכן אם הבתים תפורים זה לזה צ"ל כולם מן המותר מחמת השין כו' ויש לדחות:

סיומא דפסקא אם הייתי נשאל לכתחלה אם לעשות בתים ע"ד הנעשה בעירכם הייתי אומר שאין לעשות כן. אף להמקילי' בתפירה שבין בית לבית. אבל הואיל וכבר נהגו כן במחניכם אין רצוני לפסול ויש לסמוך על המנהג כיון שיש פנים לצדד להקל. וכה"ג כ' הר"ן בתשו' ססי' ע'. ומ"מ כל י"ש יחמיר לעצמו להיות לו בתים מעור א' ממש בלי תפירה שכ"נ דעת רוב הפוסקים הראשונים וגדולי האחרונים שאחר המגן אברהם:

אחר זמן רב ראיתי בשו"ת רע"ק איגר ז"ל סי' י"א נשאל על שין של ראש שמדבקין על הבית וכ' אני איני נמנה להתיר דחיבור בדבק הוי ספק יעו"ש. וכ"ש לפמ"ש דהשין י"ל שיש לו דין בית אחד ממש עם בית החיצון: